תמיכתם - הרב ישעיהו שפירא שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

אין מסרבים לגדול

כשמכבדים לדבר אפילו שראוי לזה ואינו יודע לדבר,

אבל אין מסרבים לגדול, אני אנסה לומר כמה מילים.

נתחיל ממה שהיום אקטואלי.

כולם יודעים,

אתמול היה איזה אחד, אחמד ג'ברי, איך קראו לו? משהו כזה.

הוא כבר היום לא נמצא.

ברוך השם עדו להשם, כן יאבדו כל אביך השם.

אז שמעתי שהאחמד ג'ברי הזה,

זה לא התחיל אתו לבד.

הוא כבר צאצאה של אלה בחברון שטבחו ביהודים בתרפט,

בתרפט.

עכשיו רק נגמר החשבון, חלק מהחשבון. עכשיו מתחיל החשבון, הוא נכנס שם, או-הו-הו,

איזה חשבון שם למעלה.

אבל אני רציתי לדבר

שאנחנו חושבים,

ודאי אחמד ג'ברי, זה היה רוצח, רוצח, רוצח, נולד ממשפחה

של רוצחים.

כל אדם שלו היה רוצח.

ודאי כך.

אז אני רוצה לדבר על זה, זו טעות מוחלטת.

המגיד מקלם

היה דרשן גדול מאוד שהחזיר הרבה יהודים בתשובה.

שאל פעם שאלה

על פרשת השבוע,

איך זה יכול להיות שאצל אבא ואימא אחד

נולדים שני אחים

והם עוד אפילו תאומים?

תאומים

בלידה אחת, בהיריון אחד,

בהיריון אחד ממש בפנים,

ובסוף אחד יוצא, עשיו הרשע,

שהקדוש-ברוך-הוא אומר, ואת עשיו שנאתי.

אני שונא את עשיו.

אתם יודעים מה זה?

הקדוש-ברוך-הוא אומר, אני שונא אותו.

ואוהב את יעקב.

איך זה יוצא כזה דבר? מה קרה פתאום שאחד יצא כזה ואחד יצא כזה?

אז הוא סיפר סיפור, ורק בזה אני רוצה את הסיפור שלו, ובזה בעזרת השם נסיים.

סיפור מעניין.

הוא אומר שיום אחד הדביקו מודעות גדולות

בוורשה. ורשה זו עיר הבירה של פולין, זו עיר של מיליוני אנשים.

והדביקו מודעות גדולות שעומד להיות דו-קרב.

איך קוראים לזה?

שולחים בוקסים.

איגרו.

כמובן שם אוהבים את זה מאוד,

אבל זו היתה מודעה מאוד מעניינת.

מצד אחד, מי יהיו המתאגרפים?

מצד אחד יהיה מתאגרף אל קפונה.

אני מאמין שיש כאן כמה מישהו שיודע את זה. זה היה איזה רוצח נורא באמריקה,

שעד שלא הרגו אותו, כולם רעדו מפחד.

אז הוא יהיה מתאגרף אחד,

ומהצד השני יביאו מתאגרף שיכול להתחרות בו.

אתם יודעים מי זה?

החפץ חיים.

תשמעו לאט לאט.

החפץ חיים

אתם יודעים, הדביקו את המודעות

אחרי חצי שעה לא נשאר כרטיס אחד.

חטפו את כל הכרטיסים.

כרטיס, כמובן, לקחו מחיר טוב, לא לקחו 10-50 שקל,

לקחו 100 רובל על זה,

זה בערך 200 דולר.

אבל אחרי חצי שעה לא נשאר כרטיס,

ולא רק זה, אלא למחרת כבר נמכר כל כרטיס ב-1,000 רובל.

המאושרים שזכו לקנות את הכרטיס

מכרו ב-1,000 רובל, וכולם אמרו טיפשים, כי בעוד יומיים תקבלו 2,000 רובל.

וכך היה.

היה המסחר משהו נפלא.

וביום שהיה צריך להיות ההתאגרפות, בשעה חמש,

אז כבר בשעה שלוש לא היה מקום בכל המגרש.

כל המקומות דפוסים.

זה הרי משהו לראות איזו התאגרפות משונה אל קפונה מצד אחד, ומצד השני, החפץ חיים.

הגיעה השעה חמש,

ורואים, הנה, החפץ חיים מגיע עם גמרה גדולה מתחת בית שחיו,

והוא נכנס,

הוא מתיישב ליד השולחן

ומתחיל ללמוד,

לומד, לומד.

עובר כמה דקות,

רואים, נכנס אל קפונה בשרירים כאלה,

ידיים שלו פשוטות, הוא מוכן עם עיני רצח, רואים ממש עיניים של רצח.

עיניים של רצח, והוא רץ, והוא מסתכל,

והוא רואה את החפץ חיים יושב שם,

כולם רואים, הוא רץ עם תאוות רצח

בעיניים,

והוא רץ, רץ, רץ, רץ, מגיע לחפץ חיים,

פתאום כשהוא מגיע לחפץ חיים

הוא נעמד בתדהימה והוא מתיישב ליד החפץ חיים,

והחפץ חיים מתחיל ללמוד איתו שניים אוחזים בטלית,

זה אומר אני מצטייה, זה אומר אני מצטייה.

מי ניצח, רבותי?

החפץ חיים ניצח.

אומר המגיד מכלם, אתם צוחקים ממני ביושר.

מה, אתה מקשקש לנו סיפורים,

החפץ חיים עם אל-קפונה עם הגפות, מה?

אז הוא אומר, כן, כן, כן, תדעו לכם, רבותי.

לכל אדם יש כאן שניים.

מצד אחד מונח לו חפץ חיים,

ומצד אחד מונח לו אל-קפונה.

כל אדם ואדם.

השאלה היא רק מי ינצח בה את הגריפות.

אם אל-קפונה מנצח, אז הוא יוצא אל-קפונה.

אם החפץ חיים מנצח, אז יוצא חפץ חיים.

שני ילדים נולדו ביחד, הם נולדו אותו הדבר.

השאלה רק מי ניצח.

מי ניצח? אם עשיו ניצח את יעקב,

הוא ניצח אז הוא יצא עשיו, הוא ניצח יצא יעקב אבינו,

והוא אוהב את יעקב.

אני אומר את זה גם על הג'ברי הזה.

אתם חושבים שהוא היה רוצח?

לא.

הוא היה יכול לשבת כאן ולהגיד דרשה,

להחזיר בתשובה.

אלא שהרוצח ניצח את המחזיר בתשובה.

זה כל הדבר.

ואת היסוד הזה אנחנו צריכים, כל אחד, להכניס בעצמו, כמו שדיברו פה.

דבר ראשון, להזיז את הרע,

את הרוצח, להוציא מהגוף.

להוציא אותו, ואז

ינצח החפץ חיים.

וכך, זוהי הדרך לעלות בתורה ויראת שמים.

ואם נחשוב לרגע שבכל אופן מוותרים החפץ חיים, מה היה לו? היה לו איזה וולבו? איזה מכונית היה לו?

לא וולבו ולא קדירק היום, אולי יש עוד שמות, משהו, אני לא יודע.

אז מוותרים בחיים.

אז גם זה אפשר להסתכל. מה היה סופו של דבר עשו הרשע?

הרי ידוע המדרש, עשו הרשע עשה הסכם עם יעקב.

תראה, האבא שלנו קיבל מהריבונו של עולם שני דברים.

עולם הזה ועולם הבא.

שני הדברים קיבל.

בוא נעשה חלוקה.

תראה,

אני את העולם הבא לא צריך.

בוא אני אקח את העולם הזה,

ואתה קח לך את העולם הבא.

בוא נעשה חלוקה.

אמר לו יעקב, מצוין,

טוב מאוד, קח לך את העולם הזה,

ואני לוקח לעצמי את העולם הבא.

מוריי ורבותיי, מה היה הסוף? למי יש עולם הזה?

דבר ראשון, אם עשו הרשע רוצה לאכול קצת פסוליות,

קצת לזיד עדשים,

הוא לא מוצא את זה בבית.

אשתו לא הכינה.

הוא הולך ליעקב אבינו ומבקש לזיד עדשים.

אומר לו, יעקב, מה קרה לך? איפה העולם הזה שלך?

הוא אומר, לא הכינו אצלי.

תביא אתה משלך קצת.

ידוע היה עשיו הרשע.

הרש״י אומר בפרשת השבוע,

שוותיקח את בגדי עשיו בנו החמודות אשר איתה בבית ותלבש את יעקב.

אומר רש״י, מה פתאום הבגדים של עשיו נמצאים אצל רבקה אמו?

אז אומר רש״י שהנשים שלה היו משמשניות.

עשיו במשך היום היה אוסף ארנקים בשוק

וברחובות, היה מגיע הביתה עם כמה אלפים דולרים,

עד הבוקר לא נשאר שום דבר.

היה רוצה שלוש שקל בשביל בית המרחץ,

על הבוקר,

לא היה לו, היה צריך לגשת ליעקב אחיו.

בסוף הוא מצא עצה כל לילה, הוא היה לוקח את המכנסיים,

מכניס אצל אמא שלו והיה בא הביתה עם הפיג'מה.

אתם מבינים?

זה היה העולם הזה שלו.

וכמובן, עשיו עם הנשים שלו היו צוחקים מיעקב,

תראה איך שהם לבושים, הנשים שלו, ארוך,

אנחנו לבושים יפה, תראה איך הם.

אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל ביידיש קוראים לזה יחנה.

אבל מה היה הסוף?

כשיעקב אבינו מגיע עם דינה,

היה צריך להחביא אותה בארגז.

למה שעשיו לא יסתכל עליה, שלא ירצה אותה, לא יחמוד אותה?

מה קרה לך?

הרי כל החיים אתה צוחק מהלבוש הזה.

אתה אומר, אתה יפה, זה יפה, זה יפה.

התירוץ הוא שבאמת

גם את העולם הזה.

זה לא הפירוש,

את העולם הבא יעקב אבינו לקח. יעקב אבינו לקח גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. ידוע מה שחז״ל אומרים,

שעשיו שאל את יעקב,

ממי לך כל המחנה הזה?

אז אומרים המפרשים שעשיו שאל אותו,

הרי עשינו הסכם שהעולם הזה שלי, איך יש לך כל כך הרבה כבשים?

איך זה?

אז הוא אמר לו, אשר חנן אלוקים את עבדיך, את מה שאני צריך לחיות ולחיות ברווח ולחיות, זה הקדוש ברוך הוא נותן לי. זה לא שייך לעולם הזה, זה הכל מהעולם הבא.

אז מוריי ורבותיי,

כשאנחנו נמצאים כאן בדברי זיכרון, בדברי הספד,

לזוג הזה,

שברוך השם הגיע לידם וזכור שבניהם

ומזכי הרבים הגדולים והם עצמם היו מזכי הרבים,

זה מה שיש להגיד פה.

כל אחד ואחד יכול להגיע למדרגה הזאת,

רק צריך דבר אחד, שהוא יראה שיעקב אבינו ינצח את עשיו ולא חס וחלילה אחרת.

ואם יעקב מנצח אז כל אחד ואחד יכול להיות מגדולי מזכי הרבים.

הקדוש ברוך הוא יעזור לנו שכולנו נקבל עלינו אוהו מלכות שמיים.

ובאמת, זה מה שאמרו מקודם גם על הלבוש, על הלבוש. מוריי ורבותיי, דעו לכם,

אם אין לבוש אין קדושה,

אם אין לבוש צנוע אין פרנסה.

הרב אומר שאני אזכיר פה סיפור ממורתי, זיכרונה לברכה, על חיי העולם הבא, שבשבת באמת זה יום השנה שלה,

השבת מחר בלילה ב...

האמא שלי, זיכרונה לברכה, כשהייתה ילדה,

בת 12,

ההורים שלה שלחו אותה לחנות למאפייה לקנות לחם.

אז היא ניגשה למאפייה ועדיין הלחם לא היה מוכן.

הלחם לא היה מוכן.

אז היא עמדה והמתינה שייגמר לאפות.

עובר חמש-עשר דקות

ואבא שלה נמצא במאפייה.

הוא שואל אותה, בתי, למה את לא חוזרת הביתה?

מה את עושה פה?

אז היא אומרת לו שעדיין הלחם לא אפוי.

היה שם אדם חילוני.

אז הוא שואל את הסבא שלי,

תאמר לי,

אני לא מבין אותך, אתה לא מאמין בבת שלך? עשר דקות היא מתאחרת, אתה כבר בא לראות

איכן היא נמצאת?

אז הוא אומר לו, אני אגיד לך תשובה על זה.

הוא אומר, אתה יודע, כשאדם יוצא מהבית,

אם נשאר לו אלף שקל בבית,

אז הוא מנסה עוד פעם את המפתח,

אם הוא סגר את הדלת, אולי נשאר פתוח.

ואם יש לו מאה אלף שקל בבית,

אז הוא גם דופק אצל השוכן,

תעשה לי טובה,

שים עין על הדירה שלי,

אולי פשוט אני מוכרח לצאת לכמה דקות,

רק כמה דקות.

ואם יש לו מאה מיליון דולר,

אז הוא כבר מזמין כמה אנשים, חברות שמירה,

שיעמדו מסביב לבניין, בתוך הבניין עם מצלמות, עם מצלמות סגורות,

הכול רואים.

ומי מדבר על סכום יותר גדול? זה כבר מה שיש בבנק בשווייץ,

איזו הגנה ואיזו הגנה.

הוא אומר לו, תדע לך,

הבת שלי שווה מאה מיליארד דולר,

אז אני שומר עליה כמו ששומרים על מאה מיליארד דולר.

אצלכם כנראה הילדות שוות פחות,

זו הסיבה שלא שומרים עליהן.

צריך לדעת, זה האוצר היקר שיש.

האוצר היקר שיש לאדם בעולם זה הילדים שלו,

וכמה שהוא ישמור על הצניעות,

כך הילדים יצאו בריאים, כך הם יצאו יפים.

אתם יודעים, הגמרא אומרת

שקמחית היו לה שבעה בנים כהנים גדולים.

אז כולם מתפעלים על זה שהם היו כהנים גדולים? שאלו אותה, מה זה? מאיפה זה?

אז היא אמרה שהיא היתה צנועה בתור ביתי.

מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי.

אבל אני רוצה לעמוד על עוד נקודה. אתם יודעים שכהן גדול צריך להיות אדם יפהפה.

אדם יפה.

רבי ישמעאל,

כהן גדול שהיה מעשרה רוגי מלכות,

הבת של המלך ביקשה שיפשיטו את העור שלו,

ועד היום זה נמצא ברומי.

למה? כי הוא היה יפהפה, משהו יפה תואר.

אז כל שבעת בניה היו יפי תואר.

בנאבוננו, אני מוכרח להגיד לכם, אתם תודו לי.

כל הדור הקודם היה יותר יפה מהדור של היום, נכון?

כולם תראו ברחוב,

אומנם עושים קרבולת כזאת, ראיתי,

מסתפרים מכאן ומכאן, ובאמצע משאירים קרבולת יפה.

זה מאוד מאוד, גם לתרנגולים, נדמה לי, יש כך, נכון?

פטריה. פטריה, כמו שקוראים לזה.

יש כאלה שמוסיפים קוצים על זה,

שזה יוצא אל בחוץ.

אבל אתם יודעים, כל הילדים הם לא יפים כמו ההורים שלנו,

והסיבה היחידה היא בגלל הצניעות.

מורי ורבותי, הלוואי ונתחזק בזה,

נראה בזוג הזה איך שהם חיו את חייהם,

את הצניעות,

את אהבת התורה,

את היראת שמיים,

לדאוג לאחרים,

ובזה נזכה גם אנחנו להתעלות ונזכה לביאת משיח צדקנו במרב ימינו.

אמן.