דרך ארץ ויראת שמים

קודם כל בן אדם צריך להיות: 'בן אדם!'.

דבר שני (2), צריך מידות. לתקן את המידות קודם כל. אז זאת אומרת צריך מידות.

אומר הגאון מוילנה: 'שאם אדם לא יתקן את המידות - למה לו חיים'?! (אבן שלמה) בכלל לא צריך אותו פה. 

איך קביעת המדרגה של האדם בשמים?

יותר מזה: יש שני (2) אנשים ת"ח ואדם פשוט; אדם פשוט והת"ח מקבלים מכות מן השמים. היהודי הפשוט לא מתלונן ואומר: 'הכל גזירת שמים!' והת"ח - יש לו שאלות! 'מה, מה? מה ראו בשמים?', יש לו שאלות!... נו, אז מה קורה? 

אומר החפץ חיים: 'איך קובעים את המדרגה של אדם בשמים?' אתם יודעים? 

החפץ חיים אומר: 'את המדרגה קובעים איך הוא קבל את כל מה שה' הביא עליו'. אם היהודי הפשוט קבל את הכל: 'גזירת שמים, לטובתו, אין יורד רעה מן השמים, הכל לטובה, אין נוקפין אצבע למלטה אלא מכריזים מלמעלה בית דין' והוא יודע את זה בשלמות, יהודי פשוט-פשוט – מדרגתו למעלה-למעלה מהת"ח שהיה לו שאלה אחת (1) על זה! 

אז מה הועיל לת"ח כל החכמה?! רואים: שלא קובעים למעלה רק לפי חכמה. 

אז צריך להיות קודם כל בן אדם ומידות. 

ואחר כך יש עוד דבר. עוד גדר אחד, קוראים לו: יראת שמים.

אם אדם למד את כל הגמרא כולה! הוא יודע הכל בעל פה!! תעשה לו מבחן סיכה – הוא אמר לך מה כתוב בדף, אבל אם אין יראת שמים: "חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיהו לג, ו) אם יש לו אוצר להכניס בו, שזה היראת שמים, את כל התורה – אז טוב מאד! אבל אם אין לו אוצר שקוראים לו: 'יראת שמים' – 'חבל שהעלית!' חבל על כל הלימוד שלמדת.

'ולמדתם ועשיתם' (ע"פ הפסוק: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" דברים ה, א)

זאת אומרת, אדם חיב: 'ללמוד על מנת לקים!' אז איך יכול להיות שבן אדם לומד ולא מקים בדיוק מה שכתוב?! מה ההסבר?! וזה תכסיסי מלוכה! יש בזה גם חילול ה', תלוי מה... אז זאת אומרת אדם צריך להבין: התביעה עליו גדולה! גדולה!!

אבל יש לנו זכות גדולה מאד! שעוד לפני שבאנו לעולם הקב"ה בחר בנו להיות העם סגולה שלו! מתוך תשע מליארד (9,000,000,000) שיש עכשיו בעולם הקב"ה עם פינצטה בחר כל אחד מכם! ואמר: 'אתה הבן שלי!! אתה מהעם סגולה שלי!! אתה: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג).'. עוד לפני שיצא מבטן אמו - כבר נבחר. נו, זה לא מחיב?

אם יש לנו זכיה כזאת, שנבחרנו להיות הבנים של הקב"ה, אנחנו לא צריכים לתת את הדעת: איך אנחנו עושים כבוד לאבינו בשמים? איך אני יכול לעשות לו כבוד? - תקים את כל מה שכתוב.

ידעת ולא קימת מיד! למה לא קימת מיד?! 

- 'אה, אני אדון לעצמי. אני אחליט מתי. כרגע לא מתאים לי, כרגע אני לא בנוי לזה, כרגע אני לא יכול להתחיב על זה, יבוא יום ואני אעשה את זה. שמעתי, כן, קראתי – זה יבוא, זה יבוא...' 

- זה לא יבוא... זה לא יבוא. מה שאתה דוחה – זה על מנת לא לקבל. אם היית מבין שכל עצה מהקב"ה - זה פנינים! זה יהלומים!! זה עצה של הקב"ה!!!

אם היית נכנס לאחד הרבנים הגדולים, בין אלה שחיים, בין אלה שנפטרו - הכי גדולים. שהם בעיניך גדולים. והם היו אומרים לך: 'כך וכך תעשה ותצליח' – מי שיש לו אמונת חכמים ודאי שהיה עושה. למה הוא בא? הוא בא לבקש עצה, נתנו לו. ואם הוא היה חולה ואמרו לו: 'עשה כך וכך ותנצל'? לא היה עושה?! בשביל מה הוא בא?! 

אם בורא עולם אומר לך את כל העצות – זה עצות מהבורא יתברך. כל המצוות זה עצות מהקב"ה איך להשיג חיי עוה"ז במאה אחוז (100%) ועוה"ב במאה אחוז. אז איך אתה דוחה את העצה שלו?! 

אומר לו: 'בסדר, תודה, שמעתי הקב"ה, פעם הבאה. בהזדמנות... יש מקום לשקול את הדברים.' 

- נו, זה מאמינים?

כל מה שאתם יודעים אתם מקימים? מישהו יכול להגיד: 'אני – כל מה שאני יודע אני מקים!'? 

אני לא מדבר עוד על כשלונות שהם כל יום; בלשון הרע, ב: "ולא תתורו" בכל מיני דברים שהם יום-יומיים. אני מדבר אפילו על דבר שאין להם שום קשר לעברות. סתם דברים שכתוב שצריך. 

נגיד, מי פה מהבחורי ישיבה לא יודע שאסור ללכת לפני המתפלל? - אז איך יכול להיות שאחרי שהוא גמר את התפלה הוא מתחיל להתרוצץ בין כולם? מישהו לא יודע את זה, את ההלכה הזאת? נו... אז מה? אז למה הוא עושה את זה? מה אכפת לו מה כתוב! הוא רוצה לזוז. הוא אדם עצמאי, יש לו כוח ברגליו והוא רוצה לזוז. 

מה זה? מה זה? לא הבנתי! כתוב או לא כתוב? נדמה לי זה כתוב ב'משנה ברורה', לא? אז למה הוא זז?! למה הוא הולך? מה זה? אני לא מבין. דבר קטן! 

מה הוא יסביר בשמים? 

- 'אתה יודע כמה פעמים אתה הלכת לפני אנשים, בלבלת להם את הראיה, את המחשבה, את הכל? קלקלת להם את התפלה והכל? ומה, מה, מה אתה עושה עם מה שכתוב?'.

אני ראיתי: אנשים מתפללים - ולא מתפללים כמו שכתוב. כתוב: 'שיכוף את ראשו כאגמון ויזקוף לאט-לאט!' אני לא רואה שאנשים עושים את זה. 

אני ראיתי שכשצריך להגיד: 'עלינו לשבח' - אז צריך לכופף את הגו שלו למטה תשעים (90) מעלות, ככה ואחר כך לעלות. 

אני ראיתי: שצריך להתכופף לגמרי לפני שכרועים שלוש (3) פסיעות אחורה, ככה ממש, ללכת אחורה ואז שמאלה ימינה וקדימה. ואני רואה שעושים טובה שעושים ככה (כבוד הרב מסמן בראשו ימינה ושמאלה) כאילו מסמנים למישהו משהו.

 - מה זה? כל זה כתוב! למי זה כתוב? למי זה כתוב? אז אם בזה 'בקטנות' שזה קטנות, מה, זה לא מסובך! זה לא דבר שעכשיו צריך לתפוס ראש עם כוונות, משהו, לשים פתק כזה מול הפרצוף שיהיה כתוב בדיוק מה הכוונות שלא להתבלבל בשעה שמכוונים.

טוב, בסדר, נגיד זה עוד לא התרגלתם. אבל מה, לעשות דברים שזה אל'ף בי'ת! 

אם אחד מסתכל מהצד איך מתפללים וזה הוא אומר: 'איפה השולחן ערוך ואיפה אלה?!'. מה? אולי ב'תניא' כתוב משהו אחר? אולי ב'ערוך השולחן', אולי כתוב משהו אחר?! אני חושב שבכולם כתוב אותו דבר, נכון? אותו דבר כתוב. אז איך יכול להיות ש...? או שיש 'שולחן ערוך פולסברג'... אולי פה בפולסברג - זה שם מפוצץ! אז אולי פה יש דברים שהתפוצצו... זהו. אז כשרואים שבקטנות, בקטנות יהודי לא עומד, זה מראה: שהוא לא מתכוון לקים את התורה כלשונה. מה שנח לו, מה שמתאים לו – הוא מאמץ. כל השאר – הוא דוחה. נו, איך הוא יבוא לשמים ויגיד: 'אני קימתי'?

שאלו את החפץ חיים: 'למה אתה מתפלל בהנץ?' למה אתה מתפלל כל הזמן בהנץ, בהנץ, בהנץ. נו, כמה פעמים לא ב'הנץ', לא נורא...!' 

הוא אמר: 'דבר ראשון שאני אגיע למעלה ישאלו אותי: 'אתה קימת את התורה?', 

אני אגיד: 'כן'. 

יגידו: 'טוב, בוא נפתח את השולחן ערוך'. ומה כתוב בהתחלה? 'יתגבר כארי!' אתה התגברת כארי או לא?' 

אם אני אגיד: 'לא', אז כבר על ההתחלה אני בבעיה כבר על ההתחלה! לא התחלנו את השולחן ערוך – אני כבר לא מקים. כתוב: 'מצווה מן המובחר' (ברכות ט:) "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (תהלים עב, ה) מה זה אומר? זה אומר: שהקב"ה קבע אתנו פגישה. הפגישה הוא אומר: 'אני רוצה לראות אתכם עִם שָׁמֶשׁ. אתם באים לפגישה או לא?', 

'רבש"ע! אני עוד עייף, אני עייף. נפגש יותר מאוחר. כשאני אוכל אני אקום. נדבר בהמשך. בַּיי... '

[צחוק בקהל].

נו, אז תגידו לי, זה רציני, נו? זה בן של מלך? ככה? כל יום, כל יום, כל יום, שנה, שנתים, שלוש? חלאס' ישנת מספיק. די-די! תקום! מה, מה יגיד בן אדם? 

אז זה לא חכמה ללמוד. לא חכמה שאדם 'שפיץ'... אבל בודקים אותו בדברים הקטנים, מסתכלים עליו. 

מה שאני ממליץ לכם זה בואו נתחיל עם 'אורח חיים' נעבור עליו לאט לאט ונקים כל מה שכתוב. אם נקים כל מה שכתוב - החיים שלכם ישתנו לגמרי! לגמרי-לגמרי בהתייחסות של הקב"ה אליכם תהיה שונה לגמרי-לגמרי. כי מי שלא מזלזל במה שאומר ה' - ה' גם לא יזלזל במה שהוא אומר לו!

אתם מבקשים מה' הרבה דברים, מן הסתם. ולא על הכל אתם נענים בחיוב. למה? למה? אם הבן מבקש מאבא הכל יכול, למה שהוא לא יתן לו? חסר לו, הוא יתמעט? - לא. למה הוא לא נותן? 

'אתה נותן לי גם? 'אם תעזבני יום - יומים אעזבך' איך שאתה – אני "צִלְּךָ" (תהלים קכא, ה) איך שאתה מתנהג אתי – אני מתנהג אתך. אתה לא מתייחס אלי? - אני לא מתייחס אליך. אתה שומע בקולי? - אני שומע בקולך. תחליט: איך אתה רוצה לנהל את היחסים. רוצה להיות קרוב אלי? - תעשה מה שאני אומר.

"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה, יח) אתה איש אמת? אתה עושה הכל באמת? אתה מכוון לעשות את האמת? אם כן, אני קָרוֹב אליך יותר ממה שאתה קָרוֹב אלי! אבל אני רוצה לראות: שאתה איש אמת. אם לא – אז על מה אתה מדבר? למה שאני אתן לך? מה ההבדל בינך לבין זה שמדקדק? - לו אני אתן בגלל שהוא מדקדק ולך אני אתן בגלל שאתה לא מדקדק?! איפה יהיה הצדק? כל אחד צריך לקבל בהתאם למה שהוא. 

אדם שלא מוציא שקר מהפה שלו: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג) – כל מה שיצא מפיו יתקים! אבל אם אתה איש אמת. איש אמת זה עושה גם את האמת. 'התורה אמת, חותמו אמת, הקב"ה אמת!' והוא לא סובל שקר. לא הרחיקה התורה דבר אחד מכל העברות הכי חמורות – חוץ משקר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) - תפוס מרחק לגמרי משקר. שקר ה' לא סובל. זה 'מארבע (4) כיתות שאינן מקבלות פני שכינה!' - 'כת שקרים': "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהילים קא, ז). לא לשקר! ולשקר זה גם אדם שלומד ולא מקים.

כוונת הברכות;

- 'אתה למדת מסכת ברכות?', 

- 'כן! כן עשינו סיום כבר כמה פעמים.', 

- 'מה אתה אומר! ואתה דובר אמת, כן? שקרן שכמוך! 

אתה מכוון בברכות כמו שכתוב, שצריך בסימן ה' בשולחן ערוך, אתה מכוון כל ברכה? אתה באמת מתכוון מה שצריך להתכוון בברכה? למדת 'ברכות', אז מה אם למדת 'ברכות'? ועשית ברכות גם בסיום. כן... היה שם אוכל והכל. אבל איפה הברכות שאתה מברך אותי?'.

'ברוך אתה ה' א-לקינו' - איזה מילים, איזה מילים! ברוך = מקור הברכות. אל מי אני פונה? אני פונה 'ברוך אתה' אתה - מי זה 'אתה'? מי שנמצא פה לפני. ואני מודיע ומודה שאתה מקור הברכות! 'ברוך אתה' = אתה המקור של כל הברכות. אני לא יכול לזכות בשום ברכה בעוה"ז – רק ממך. 'ברוך אתה'. שם ה' שאנחנו אומרים זה שם הוי"ה שהיווה את כל העולמות כולם. ואנחנו מדברים אתו! 

ואומרים לו: אתה א-לקינו, שלנו, פרטי. שלנו: "אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ) אתה א-לקינו. וואי וואי וואי. משגיח עלינו בפרטות! אתה משגיח עלי באופן פרטי. 'מלך העולם!' אתה המלך של העולם. ואני מודה לו: 'בורא פרי העץ. המוציא לחם מן הארץ' - זה הכל אתה. אין פה חיטה ואין פה זורעים ואין פה אדמה ואין פה גשם. זה אתה. הכל זה אתה.

נו, אני אוכל וסועד את ליבי ונהנה. לא מגיע להגיד ברכה כמו שצריך?! אז למה אנשים זורקים ברכות, ככה? 'ברוך הנגחדלנבלד... בורא פרי העץ. כגלכיגדל... שהכל נהיה בדברו. כגחכגדלכגד...' 

יש לך פגישה עם הקב"ה! לבקש ממנו מה שאתה רוצה!! איך גמרת את הפגישה מהר?!

אחד יכנס לראש העיר ויגיד לו: 'אדוני ראש העיר, תודה שקבלת אותי, אני רוצה קרקע ארבע (4) דונם, אני רוצה מכונית, אני רוצה שתעלה לאשתי את המשכורת, אני רוצה זה וזה וזה... להתראות. 'עושה שלום'. בַּיי בַּיי...' 

הוא יתיחס אליך?! איך אתה מבקש? ממי אתה מבקש? - צ'יק צ'ק. הכל צ'יק צ'ק לגמור כאילו זה עול... כאילו זה שק מלט פה, הופ, טאק להוריד אותו וזהו, להשתחרר! ככה זה נראה. לא חבל? - תכסיסי מלוכה אנחנו בנים של מלך. בנים של מלך!

אין לכם את ההבנה וההרגשה שאנחנו הבנים של מלך מלכי המלכים הקב"ה!!

בנים עושים רצון אביהם שבשמים. מה זה 'עושים רצון אביהם'? לא מה שהוא מבקש. מה שהוא מבקש - פשיטא שצריכים לעשות! אבל בנים יודעים גם מה הרצון של הקב"ה. מה ההבדל בין בן לעבד? 

האדון אומר לעבד: 'תביא לי בבקשה כוס תה!' – מביא לו כוס תה. 

אומר לבן: 'תביא לי כוס תה' – מביא לו עם עוגיות, עם שוקולדים. הוא יודע מה אבא אוהב. הוא יודע מה אבא רוצה. זה נקרא: 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' (אבות ה, כ) מעבר למה שכתוב אתה צריך עוד להוסיף כדי שהקב"ה יהיה מרוצה. ואז ממילא בן כזה מקבל הכל! הכל-הכל-הכל.

אז לסיכום: 

קודם כל – בני אדם. צריך ללמוד דרך ארץ. יש הרבה לצערנו שאין להם דרך ארץ ואני לא אפרט... ממש אין דרך ארץ. 

דבר שני – מידות. חיבים לעבוד על המידות. יש ספר 'אורחות צדיקים' כולם מכירים, אבל צריך ללמוד על מנת לקים. צריך לתקן את המידות. 

אחרי זה צריך לעבוד על יראת שמים באמת. יראת שמים באמת! יראת שמים זה ההגנה של הבן אדם. אין לו יראת שמים – אפשר ברגע אחד... ברגע אחד – להוריד אותו מהפסים!

אז צריך שאדם יהיה לו יראת שמים.

ואחרי זה ללמוד על מנת לקים. 

אז יש עוד הרבה שלבים לפני שמגיעים ללימוד ולהתפעל ולהגיד: 'שאני למדן...' - מצוין, אבל יתבעו אותך לפי הידיעות שלך. כל מה שאתה יודע יגידו: 'קימת או לא קימת?'. אין ידיעה שאתה יכול להשאיר אותה לספר. כל ידיעה – זה בשבילך. 

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד, לט). IMMIDIETLY - ככה צריך. 

אז זאת אומרת אדם צריך להיות 'ספר תורה מהלך!' כל הליכותיו צריכות להיות קודם כל אדם, עם מידות טובות שהתורה אומרת. 

לקים מצוה 1 לשמה!

ויראת שמים כדי שהכל יעשה: 'לשמהּ!' כי לא לשמה - אין עוה"ב על שום מצווה לא לשמה, רק על לשמה.

ומעכשיו כבר אתם בדרככם תהיו חכמים ואני מקווה: שעד אוגוסט, אם נחזור לפה, אז אני אראה פה 'מלאכים!' ושלא חושבים 'רע' על אנשים. לא חושבים רע! חושבים טוב על אנשים.

שיהיה לכם כל טוב. להתראות בהנץ... 

[הקהל מחייך...]. 

- "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ".