הייתי שם במצרים - חלק יג - מכת ערוב | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: זכריה בן אטנאו – רפואה שלמה בתוך חולי עמו ישראל מהרה אמן!

'אני הייתי במצרים' חלק יג' מכת ערוב.

טיול הבוקר המסורתי של פרעה אל היאור התקיים כבכל בוקר אלא שהפעם הוקדמה שעת היציאה באופן מפתיע! איש לא ידע על כך מראש, השינוי הפתאומי נועד לבלבל את משה שלא יפגוש אותו שמה ויתפוס אותו יא בא בי... המלך הלך בצעדים מאוששים, ליבו מתרונן בגאווה ושמחה בתחבולה מוצלחת שהוא נמלט ממשה! 

גם הכינים הרבות שהמשיכו לשוטט על גופו לא השביתו לגמרי את בטחונו העצמי. כשהגיע לקרבת הנהר נפרד מהפמליה כרגיל כביכול יש לו סיג ושיח סודי עם עמיתו היאור וחפץ הוא לגשת בבדידות לעשות את צרכיו, הפעם הוא בטוח שהוא הצליח להערים על האיש.

כשהוא קרב אל המים נעצר בתדהמה! לתמהונו לא היה גבול, מולו עמד משה רבנו במלוא הדרתו ולא מתפעל מהקדמת היציאה כמי שיודע מראש את התכנית. 

הביט בפרעה שנתפס שוב בקלקלתו ואזהרה חמורה בפיו: 'נוכחת כבר כי כאשר רוצה השם גם צפרדעים תמימות יכולות להרוג! אבל עכשיו מדובר במשהו שונה לחלוטין, הפעם יגיעו חיות טרף מכל אזורי האקלים של העולם והם לא יבואו לביקור נימוסין....' 

באופן תמוה אך צפוי מראש התחפר שוב פרעה בעקשנותו: 'לא, לא אכנע! לא מפחד מחיות כל שהן, החרטומים והמכשפים הרבים העומדים לפני הם יגרשו כל חיה רעה!'. 

כשהגיע הביתה מצא אותם כבר בפנים, שאגות תפסו את המצרים כבר קודם בעיצומו של יום כמו ע"פ תוכנית מסודרת צעדו בסך לעבר הארמון, משסעים החיות את הזקיפים והשומרים בדרכם, מחסלים כל הנקרא בדרכם ומשם פנו לעבר בתי השרים וחשובי המלכות 

- מישהו מכוון אותם! כמו בג'י.פי.אס (GPS) מידע מדוקדק כמו שהחמאס ב - 7 באוקטובר... (לתפ"ץ).

הפלא היה! שאיש לא ראה אותם בבואם אל העיר, גם החיילים המוצבים סביבות העיר העידו: 'שלא היה כל סימן לחיות המתקרבות!' אך מי שראה אותם בתוך העיר - צפה במחזה לא יאומן!

חיות הטרף הגיעו מכל הכיוונים כמעין פסיפס רבגוני של חיות שונות ללא סדר קבוצתי, החרטומים ניסו באופן נואש לגרש אותם במילות לחש וכישוף, אך בראותם את הערבוביה של החיות המושלמת - נואשו, למה? כלל ידוע: שאי אפשר לכשף דברים מעורבבים.

ואכן באופן לא מקובל חברו כולם יחד בערבוביה מושלמת אריות עם נמרים וזאבים ופנתרים וכל מיני חיות שונות ומשונות מעליהם חגים וחולפים ביעף עופות טרף אימתניים שהחשיכו את מאור השמים, היו שם נשרים עוזניות רֵאות עורבים שלל מיני עופות. 

גם בהמות הבית לא הצטנעו בפינתם, שוורים חמורים צאן וגמלים... חברו לחיות הטרף מאופן מוזר למדי ותרמו את דרכם לנשיכת המצעד ההמונים! 

גם הצפרדעים הטורפות הזכורות היטב למצרים השתתפו עוד פעם בקטל האיום! כולם צעדו בסך לנקום המצרים את נקמת ישראל. 

דבר ראשון (1) ביקרו בבית פרעה, אחרי שסיימו את התפקיד שם פנו לבתי האזרחים, המכשפים הבכירים נקראו בדחיפות לפרעה 

וההוראה חד משמעית: 'עליכם להסית את מסלול חיות הטרף ולחבר אותם למשכנות היהודים...!' 

פקד בסמכותיות הגמד השליט כל יכול משוכנע כי פקודתו תתבצע מיד. 

רבים פקפקו בהצלחת התוכנית, הן במסלולם עברו החיות דרך ארץ גושן המשופעת ביהודים ולא נגעו לרעה באחד מהם! אבל אין להרהר אחרי פקודת המלך, המכשפים ניאותו מיד, כלים שונים נשלפו, מילים מוזרות התמלמלו, נענועי ידיים צופני סוד פלחו את האוויר - אך לשווא! שום חיה לא הואילה לסטות מהמסלול.

היתה זאת התגלות נפלאה! של עונשי שמים, ניתן לחוש ממש: ההנהגה של 'מידה כנגד מידה'; שכן המצרים נהגו לשלוח את בני ישראל למדבר לצוד להם חיות טרף כדי שהמצרים יוכלו להשתעשע בהם... לא היה אכפת למצרים כמה יהודים שוסעו בידי חיות הטרף עד שהם ניצודו! לא נגע ללב איש מהם זעקות היתומים והאלמנות שנודע להם: 'שאביהם נקרע לגזרים ע"י הטורפים!' היהודים בִּכּוּ מרה את אובדן יקיריהם בשעה שהתענגו המצרים על החיות בזירות הקרקס. 

כעת, הגיעו החיות לשלם למצרים 'מידה כנגד מידה' כפעולם הרע! בעצמם הגיעו כולם בערבוביה מושלמת - כדרך שחיו המצרים בערבוביה של חטא... 

- בדרך כלל, חיות לא נכנסות לעיר ופה כולם נכנסו כאילו זה הג'ונגל...!

שאגות החיות חברו ליללת המצרים המבוהלים הנסים על נפשם! רחובות מצרים מַלאו נאקות אימה מקפיאות דם, לעת ערב הדהיר פרש מצרי את סוסו במהירות שיא מנסה לברוח מלהקת זאבים הרודפים אחריו, אך בעיקול השביל ארב לו נחש קוברה ענק, במהירות הברק הכיש בשיניו - הסוס התפגר במקום! הפרש הושלך ארצה והזאבים עטו על טרפם. 

אפילו 'אדני השדה' הגיעו לשם (אלה שמקובעים עם הטבור) החיות המוזרות המטילות אימה! ודומות במראיהם לקופי גורילה ענקיים, אך באופן די מוזר קשורות בטבור לבטן האדמה ואעפ"כ מסוכנות יותר מכל חיה אחרת...! 

אוי למי שנקלע לטווח ידיהן הארוכות המתניידות למנוע חבל הטבורי ברדיוס של כעשרים וחמש (25) מטר! הלה היה נקרע לגזרים לבלתי הותיר מאומה!! איש לא הבין: כיצד הגיעו חיות בלתי ניידות ממרחקים?! היה זה פלא עצום! שהצליחו לבוא בהמוניהם יחד עם האדמה אליה הם קשורים.

קצין צבא גברתן גדול ממדים דהר ביעף במבואות העיר רכוב מעל גמל מהיר וקיווה להימלט מאימת חיות הטרף הגודשות את המדינה. בחיפזון לא הבחין שנכנס ישר למלכוד מסוכן שבעתיים! בטרם הספיק לעצור את שעטת הגמל - הגיחה חיה מוזרה והתייצבה מולו בעמדת איום זועמת, הגמל המבועת קפצץ באוויר בעוד רוכבו מנפנף נואשות בחרבו הארוכה אל מול היצור הנורא, החיה המוזרה לא התרשמה והתנפלה בחמת זעם, פיה נפער באימה משלחת צווחה מקפיאה...!

היה זה... אוי אוי אוי... היה זה הפגאם שצרח בדרך קבע על היהודים הנתונים תחת פיקודו, הבריון האלַּם הזה השתייך לגברתנים מגודלי הגוף שבתדירות רבה נהגו להמחיש את מבנה גֵוום האימתניים בהפליאם את מכותיהם ביהודים. 'מידה כנגד מידה' נפל בידיה של חיה אימתנית זו בעלת זרועות הפלדה שלא מותירות כל סיכוי.

בתוך כך נצפה בקצה הרחוב הסמוך מכשף מצרי, לפי מדי השְׂרד המיוחדים שעטה ניכר: שהוא מכשף על, כולם שחו בנפלאות כשפיו, יכולותיו הפלאיות. לא פעם ראוהו משתעשע בלחשיו הרעים לשסות מיהי זוחלים ארציים להכיש יהודים, כעת הנכבד הזה היה עסוק במילוט נפשו רץ לאורך הרחוב מחפש מחסה מחיות הטרף הנוראיות. 

חסר נשימה הגיע לחצר ביתו, בשארית כוחותיו הגיף את שער הברזל העבה והביט בשביעות רצון: 'החצר מגודרת היטב! שום חיה לא תוכל לחדור לכאן...' כך היה בטוח. 

זמזום מצמרר-מצמרר... של צרעות ענק! נחתו עליו מעל החומה ממרומים... באות לנעוץ בגופו את הארס הקטלני... הוא לא נבהל, במבט שליו ויהיר, הביט בריחוף המאיים 

- 'אותי אתם לא תפחידו! הן ידועות לי על בוריין מילות הקסם והלחשין להברחת צרעות ודבורים...' 

הרהר בגאווה. ובאופן רהוט מלמל הברות הלחש המסתוריות המסוגלות לגרש צרעות... בעיניו המרושעות מדושנות העונג הביט אל על לבחון: כיצד יפעל הקסם הבדוק על הצרעות? אך כנראה שכח או לא ידע שאותן הברות הפועלות לגירוש צרעות הן אותן מילות הרחש שגורמות להתכנסות של עקרבים! 

משאך סיים למלמל את הרחשים המסתוריים, בצבצו בקרבתו גדודים של עקרבים מרשימים כשזנבם הארוך טעון ארס מונף אל על מוכן לפעולה. עוד בטרם הבין המכשף המהולל את טעותו הטראגית - כבר התמוטט על עומדו...!

ההמונים, נסו ברחובות העיר נסו אחוזי בהלה הסתגרו בבתים התריסים הוגפו הסורגים ננעלו, רשתות המיכבר הצפופות נמתחו על הפתחים הקטנים למניעת חדירת חרקים וזוחלים ארסיים. כעת הרגישו בטוחים ומוגנים מפני כל סוגי המזיקים למיניהם: 'שום חיה לא תוכל להיכנס לכאן!' ככה הרגיעו זה את זה...

אבל לא לקחו בחשבון את הסלונית, חיה שוכנת ים בעלת זרועות ארוכות שעלתה ליבשה לעשות רצון בוראה! לא היה לה קושי להיכנס מהחלון הצר בעזרת הזרועות הארוכות 'תמנון' הנמתחות לאורך מרשים של כחמישה (5) מטרים, פתחה את הבריחים מבפנים ואז חיות הטרף שהיו בחוץ עמדו הכן והגיבו מיד לפתיחת הדלת! 

לחיה אחרת היה רעיון שונה: היא עלתה לגג ופרקה משם את אבני התקרה, היתה זו ההזדמנות שחיכו העופות שחגו מעל הבית, צללו פנימה לבית הפרוץ ממלאים בהמוניהם את חלל הבית, עטים בנחיתה ישירה לעבר עריסת התינוק ונוסקים עמו לשמים לעיני האם הזועקת זעקת שבר על חטיפת בנה. 

- אם ראיתם סרטונים איך נשר תופס עזרים ולוקח אותה אתו, ככה חונג'רי בסטרי...

לו היה לה מעט מן הצער הזה בשעה שחטפו היא ובני עמה אלפי תינוקות יהודיים מחיק אמותיהם וזרקו אותם ליאור בהנאה שטנית - אז היה אפשר למנוע את האסון הזה...!

מכל מקום היא לא האריכה לקונן זמן רב! למה? החיה שגמרה את התפקיד על הגג, ירדה למטה לחפור מנהרה מתחת לבנין ומה...? לשבור את רצפת השיש הרחבה לפתוח פיר, כעת המסלול התת קרקעי מוכן לחיות הטרף להגיע גם אל המצרית האכזרית שתחת ידיה הרודניות נפחו נפשם כמה מנשות ישראל!

אבי המשפחה היה ידוע כשוטר קשוח! ברח ממטה המשטרה שכיהן כקצין רם דרג, מתנשף ומתנשם בחוזקה נכנס הביתה, גם הוא לא קישר בין פריצת החיות לביתו ונטילת ילדיו לבין הפריצה שלו לבתי היהודים ונטילת ילדיהם לעבודת פרך ולאמבטיות של הדם של פרעה...!

הוא הביט בבית המרוקן מיושביו בעיניים קמות! מזועזע מהמראה הקשה, יצא החוצה לשאוף אוויר צח, התפוח הוורדרד במרומי העץ קרץ לו כמו מזמין אותו להושיט ידו לנעוץ שיניו בפרי המתוק להירגע מעט - זו היתה הטעות האחרונה עלי אדמות שלו! 

אותה היד ששילחה יהודים רבים אל מותם שילחה אותו אל סופו, התפוח העסיסי התגלה כמורעל! רווי ארס קטלני שהטילו בו הנחשים ושאר זוחלי העפר. עתה היה יכול להבין: מדוע בדרכו הביתה ראה את בהמותיו הרעות באחו משתנקות למוות ללא כל סיבה מוחשית.

אך חידה אחת עדיין לא נפטרה לו: כיצד זה לא מתו בהמות של היהודים הרועות עמהם באותו אחו?...

גם פרעה היה המום מגן חיות איום זה שהתמקם לו פתאום בארמון חש מבוהל! הוא נס באימה לעבר חדרו הפנימי המשוריין והבטוח, ביד רועדת פתח את מנעול הפלדה, הדלת הכבדה סבה על צירה באיטיות מרגיזה למדי! סוף סוף חמק אל תוך החדר מפליט אנחת רווחה: "אה...! כעת אני מוגן... אין דבר שיכול לי עכשיו" קבע בגאווה. 

מבט ששילח אל אפלולית החדר סימר שערותיו! מתוך האופל נצצו זוג עיניים בוערות, מתחתיהן בלטו שני טורי שיניים משוננים ומתוכם בקע גרגור עמוק... נהמת הדוב הקטלני לא השאירה זמן לתהיות: 'כיצד נכנסה חיה זו לכאן?!' והוא היה עסוק במילוט נפשו...

המצרים שנשארו בחיים היו אכולה דאגה לא ידעו מה קורה עם ילדיהם, בבוקר שלחו עשרות הילדים לטיול יומי באחריות העבד היהודי וציוו אותו: 'להעמיס אותם ארבעה-ארבעה! שנים (2) על כל יד ועוד שניים על הכתף...' והמפונקים הילדים המצרים אסור להם ללכת ברגל, לא על חמור ח"ו שלא יתעייף... רק על היהודי המסכן, שצריך לעשות מסלול עם שישה (6) ילדים עליו.. ומצרים יושבים במרפסת לועגים לו איך הוא נאנק מתחת משאו. 

הפעם התגנבה דאגה אמתית ללבבם: 'מי יודע מה יקרה לילדים..? האם נטרפו אם היהודי?' 

אך לא! לעת ערב רואים את היהודי פוסע ברחוב העיר, מטייל בניחותא עם הילדים שלו, מראה להם גן חיות, לא צריך להיות בגן התנ"כי בירושלים... גן חיות במצרים, מסתובב רגוע! 

- 'הנה! זה דוב, אתה רואה מותק? זה אריה, אתה רואה? הנה זה אוכל מצרי אתה רואה? זה אוכל ילד מצרי תראה איזה יופי...!' 

משל כאילו היו כבשים תמימות. עובר ביניהם מסביר לילדים את האמונה בקב"ה: 'תראו איך הקב"ה משלם גמול לרשעים...! מסביר להם שיעור במוסר, 'תראו! 'מידה כנגד מידה עובדת'. 

אוהו! נשם המצרי לרווחה: 'אם אתה חי - כנראה שגם הילדים שלי בחיים...' 

היהודי אומר לו: 'לא! לא ולא' 

- 'אז איפה כל עשרת (10) ילדַי?' צווח המצרי ומגרד עדיין עם העקיצות של הכינים שעדיין לא סרו ממנו לגמרי... 

- 'הבה נעשה חשבון' אומר היהודי: 'האריה לקחה את בנך מהיד הימנית, הזאב העדיף את השמאלי, הדוב אהב דוקא את המכותף הימני, לנמר לא נותרה ברירה רק הכתף השמאלית, זה היה בסיבוב הראשון. בסיבוב השני: היה הפירוט כך וכך...'

גם עבור גאוותן כמו פרעה - המחזות האלה היו בלתי הסבלים, בצר לו זימן אליו את משה ואהרן, בדרכו נקט בלשון מרמה משתמעת לשתי פנים; 

- 'נכנעתי! אנוכי אשלח אתכם...' 

מבטיח בהתחסדות מעושה ומצפין בדבריו כוונה זדונית;

- 'בטוח שמשה לא יורד לעומק עורמתי, הוא לא יבין את המילה: 'אתכם, נכנעתי אנוכי אשלח אתכם' שזה כולל רק את משה ואהרן...' 

- 'אך אנא! העתירו בעדי' 

בניגוד להערכתו... – 'אֶה אה אה אה...' קולט משה רבנו מיד את הכוונה הערמומית! 

אומר לו: 'אנחנו נתפלל שיסור הערוב!' מבטיח לו משה. 

- 'מתי? מתי??' שואל פרעה 

- 'מקווה שהכל יֵעשה מיד...'

הוא אומר: 'כמו במכת צפרדע שביקשת: 'למחרת' גם הפעם תסור המכה למחר...' 

פרעה היה המום! כל המכות הסתיימו תוך שבעה (7) ימים ודווקא כאן במכה הנוראה הזו - הוא מוסיף לו עוד יום!

'למה?' הוא שואל: 'למה?!'

- 'עונש! עבור ניסיון הרמאות שלך יא רמאי...! 'אנוכי אשלח אתכם' אה... והתכוונת רק אלי ואל אהרן אַה...? זה לא נאה לאדם לדבר מהתלות...!' 

כך מבהיר משה לפרעה הנוכח? ששוב אי אפשר להוליך שולל את משה רבנו. 

- להתראות בינתיים פרעה ניפגש ב: 'דבר', בי...! חה חה חה...

'הריני מכוון לקיים מצוות חכמים, 'ר' חנניא בן עקשיא אומר'...