חובות הלבבות | שער עבודת האלקים פרק ג חלק ב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חצי עברנו ברוך השם, מה זה בשמנה, חצי עברנו, אבל זה היה קשה, אבל לא לדבר, להמשיך.

בשישי,

כי התורה כללה עניינים,

לא יוכל השכל לבאר אופני חיובם,

והם המצוות השמעיות וכללים משרשי השכליות.

אז התורה כוללת עניינים.

אמרנו שיש לתורה שבע מעלות

שצריכים את התורה, מה שהשכל לא היה יכול להשיג.

ואמרנו שהתורה היא גם ממוצע,

שיכול להשוות בין כל בני האדם, בין אם זה חכם או טיפש וכו'.

עכשיו אנחנו לומדים פן נוסף.

התורה כוללת עניינים שהשכל לא יכול לבאר את אופני חיובם.

הם המצוות השמעיות.

ויש גם כללים משרשי השכליות.

מה זה נקרא

שמעיות?

כמו שעטנז,

איסור בשר וחלב,

אלה מצוות

שהשכל לא מקיים אותן

ולא דוחה אותן,

אלא הם סודות שמקובלים איש מפי איש.

זה שמעיות. אם לא היינו שומעים אותן בסיני,

אם לא היינו יודעים מעולם, על פי שכל,

אתה לא יכול להשיג מה זה שעטנז,

מה זה פרה אדומה,

למה לא לאכול בשר וחלב,

איסור חזיר.

אתה לא יכול לדעת.

אם לא היית שומע את זה בסיני, לא היית יכול לדעת.

ויש כאלה שהם כללים משורשי השכליות.

יש בתורה כללי מצוות

שיש להם שורש שהם באים מן השכל,

כמו ייחוד האל בלב שלם.

השכל מחייב

שאדם ידע שיש אחדות הבורא,

והבורא קיים,

ושהוא ברא את הברואים.

זה השכל יכול להשיג, לא צריך בשביל זה תורה.

כל ענייני אמונה,

עניינים של למנוע עוול,

לא תרצח,

לא תגנוב, דברים שהשכל יכול להבין.

אם תרצח, ירצחו אותך, אם תגנוב, יגנבו לך, אז יהיה כל העולם בלאגן.

אז מבינים, על פי שכל, שזה מצוות

שהן שכליות, ניתן להשיג אותן בשכל.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ואהבת לרעך כמוך, היא כל התורה כולה.

וכלל מצוות הלבבות, כל מצוות הלבבות.

והנה המצוות השמחיות,

ודאי שהתורה צריכה לחותמם.

למה? כיוון שאין השכל מחייבם. אז איך תשיג את זה אם התורה לא תכתוב?

השמחיות, אמרנו, זה היה כמו החוקים.

אך מה שכתבה התורה, מצוות השכליות,

אמרנו ששכליות ניתן להשיג גם בלי התורה.

אז למה היא כתבה?

אפילו שהשכל מחייב אותן,

אז ממשיך רבנו בחייב ואומר.

למה נכתבו בתורה,

והתורה כללה גם את השמחיות וגם את השכליות ואת המצוות שהן גם כאלה וכאלה.

וזה היה בעבור שהיה העם שניתנה להם התורה בעת ההיא

בעניין גבור התאוות הבהמיות עליהם.

ונחלשו דעתם והכרתם,

מהווין הרבה מן השכליות.

כשאדם הוא יותר מדי בהמי,

מה עסוק בתאוות, אפילו דברים שהשכל משיג,

הוא לא יכול לראות.

זה מטמטם את השכל, זה סותם אותו.

עכשיו מובן למה פרופסורים לא מבינים,

אפילו שלכאורה יש להם שכל והם משתמשים בו בעבודתם.

למה הם לא משיגים דברים שהשכל מחייב לבד, כמו האמונה באלוקים,

שיש בורא והעולם מונהג,

יש פה תוכנית ויש פה הכול, הם חוקרים.

אם הם חוקרים דברים, הם יודעים מה זה תכנון, מה זה מקרה, הם יודעים מה ההבדל.

אז איך הם לא רואים תכנון?

בגלל התאוות.

הם מתאווים לעשות את רצונם,

אז זה לא נותן להם לראות, כי הם מבינים שאם יתחילו להתבונן הם עלולים להגיע למשהו שיסתור את האפשרות שיוכלו

להתאוות תאוות,

והם יצטרכו להפסיק לנסוע בשבת לים ולבריכה.

יותר מדי חקירות, זה יחייב אותם אולי בקיום מצוות.

ואז אולי הדתיים צודקים ולא מתאים להם להיות כמוהם,

אז לכן זה סותם להם את הכול. יש להם עוד דבר אחד יסודי,

שהם כוכים חושבים זה כוכי או צימדים.

זו הכול המחלה שלהם.

הם לא יכולים להבין את זה.

הוא חושב שהוא עושה את זה, הוא מנתח.

הוא עושה, הוא קובע, הוא חושב ככה.

הנקודה שלהם, הוא חושב שכוכי ועוצים ידי, אני חכבתי על זה חזק.

כל הבעיה שלהם כוכי ועוצים ידי.

אין אף אחד, זה אני עושה את זה.

זה הנקודה, זה ה...

מוטו, מוטו. מוטו אתם קוראים לזה, כן. הם קוראים לזה.

הרב נדע גם למה זה מדויק,

כי יש מישהו שאני אתקש בטור שלושה חודשים מנסים לי לעשות איזה משהו.

ואני תודה לזה, אבל אל תראו אותי ככה, אני הייתי תלמיד ישיבה כאילו ב-21-22

ואני עכשיו בשאלה כבר, לגיל עשר שעה. אמרתי לו, מה חזרת בשאלה? אמרתי לו, אני בדיוק הפוך. תגידו, למה חזרת?

עכשיו, אני בטוח שהוא יביא לי, אתה יודע, איזה משהו. הוא אומר, כאילו הוא חקר.

הייתי בטוח שיביא לי איזה משהו, שאני ארוץ אליך, רב, מה עושים עם זה וזה?

מה הוא אומר לי?

איזה משפט... הוא אמר לי, הפריע לו משהו. אמרתי לו, מה הפריע לך?

הוא אומר לו, קיבלתי את ההסבר של ויהי נפש בשבת.

אני רוצה נפש ככה וככה.

וככה, מה זה ידעתי שאתה רוצה לדבר? אתה הלך, תלמיד ישיבה, תלמיד עליו ואי נפש? יש מיליארד ואחד הסברים, והבית שיבואו להסביר לך. מה השטויות? על זה אתה אומר לי, רק תילץ מהתאווה.

מה זה ואי נפש? הוא רוצה דברים לעשות אחרים.

זאת אומרת, על מה הוא חזר בשאלה? לא על משהו. חשבתי שיש את זה משהו שהוא נתקע. הוא אמר לי שהוא לא מקבל את ההסבר של אי נפש. אי נפש הוא רוצה לקרוא וזה וזה. אצלו זה התחיל בוי נפש.

הוא התחיל עם נפש, ומשם הוא המשיך, אתה מבין?

אתה מבין? הייתי חושב, חשבתי, עכשיו משהו, אתה יודע? בטח, פיצוץ. רק תאווה.

ובכן,

אז כיוון שהעם היו,

שניתנה להם התורה בעניין של גברו התאוות הבהמיות עליהם,

ונחלשו דעתם והכרתם, מהווין הרבה מן השכליות,

אז נהגה בהם התורה בזה מנהג אחד,

זאת אומרת, השוותה כביכול התורה וכתבה גם את השמחיות וגם את השכליות,

אפילו ששכליות אפשר היה להשיג לבד.

ואז שבו השכליות והשמחיות אצלם שבים בהערה עליהם,

אז התורה עוררה אותנו.

אתה כן בתאווה, לא בתאווה, כתוב.

כתוב שצריך לעשות כך וכך, נקודה.

השכל עובד, לא עובד, ישן, לא ישן,

זה המצוות.

אז גם את השכליות היא כתבה.

ומי ששכלו והכרתו חזקים,

יתעורר עליהם ויקבלם על עצמו לשני פנים,

גם מצד השכל וגם מצד התורה.

ומי שנחלש שכלו מדעת חיובם,

השכל שלו לא משיג את החיוב של המצוות השכליות.

אז יקבלם מצד התורה בלבד,

וינהג בהם כמו מנהג השמחיות.

מה הוא ציווה את זה? אף הוא ציווה את זה.

והייתה בזאת תקנת הכול,

כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ככה משווה התורה בין כולם,

שכולם יוכלו לחיות בנועם ובשלום.

לא יהיו חלק מבינים וחלק לא מבינים,

חלק עושים יותר על פי שכלם,

חלק לא משיגים מה הם עושים,

וכן הלאה.

אז התורה כתבה כל מה שהיא רוצה,

בין שמעיות,

בין שכליות,

ולכן צריך את התורה,

ואי אפשר לסמוך רק על השכל.

פה הטיפש יותר טוב.

פה הטיפש מרוויח.

מה מרוויח? שהוא באמונה שלמה. שאפילו שהוא טיפש, הוא יכול לקיים גם את מי שיש לו...

גם את מה שמי שיש לו שכל מקיים. זה יותר טוב מהשכל, הדיברס מתקיים יותר טוב מהשכל, כי השכל הוא שכלי.

השכלי לא בכל עת עובד, זה הבעיה.

יש שכל, אבל לא עובד.

אנחנו שואלים אחד, תגיד מה קרה לך, איפה השכל שלך?

כשרואים משהו שהאדם לא עושה על פי שכל,

זו הטענה שלנו עליו, איפה השכל שלך?

איך עשית כזה דבר?

מה פירוש?

השכל מחייב,

שלא תעשה דבר כזה, איך עשית?

ככה אנחנו שואלים אותו.

לא אומרים לו איך עברת על התורה.

איפה השכל שלך?

הרבה מן הדברים השכל מחייב.

אז מה?

צריך תורה?

אלא מהי התורה? יש דברים שלא היינו יכולים להשיג עם שכל.

שהרי פרד ומה אפילו חקר על זה שלמה המלך מאוד מאוד ולא הגיע.

מאמר, אמרתי, אחכמה והיא רחוקה ממני.

מצוות פרה אדומה לא כל אחד יכול להשיג.

כן?

תמיד יש לך בעיות בלי עין הרע,

ואני שמח שיש לך בעיות.

יש לי בעיה עם השכל.

לא שאני אחר כך או לא חולק, אבל אני לא מסתכל על זה. דעתי, מה זה דעתי?

השכל זה לא אמת, ואני אסביר.

הפסקת היריון

זה שכל.

רצח, אנחנו קוראים לזה, זה הפסקת היריון, מיתת חסד.

הרופא זה בדרך כלל מיתת חסד, הרופא זה בדרך כלל הפסקת היריון.

הרמב״ם אמר שהיוונים הגיעו לתכלית החוכמה הגוי בלי תורה.

זאת אומרת, אם היה להם תורה, היה להם יותר שכל.

כי אחרת...

ממה, אריסטו יגיד לתכלית החוכמה, בסוף אתה פשוט אוכל עכברים או בעל אישה.

אז אין שכל.

67 סליחהשות הכי חכמים, אבל אין להם שכל.

וזה,

ו...

קשה לי להבין או לקבל את זה שאפשר לעבוד בלי שכל,

עם שכל.

קשה לי, אני לא צריך להבין איך שכל זה אמת.

קודם כל אף אחד לא אמר ששכל זה אמת.

השכל כשניתן בלי שיש לו את הבעיות של הגוף,

אז הוא כן אמת,

אצל כל בני אדם.

כי האלוקים עשה את האדם ישר,

מעצם יצירתו הוא ישר,

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

אנחנו מעקמים את השכל,

השכל ישר.

הראיה,

שכלפי אדם אחר אנחנו יכולים לדון אותו צ'יק צ'אק.

למה, מה השאלה? אני לא מבין, מה השאלה? למה אתה לא עושה ככה?

אומר, תשמע, זה קשה וזה, אומר לו, אבל לא, לא מבין אותך, מה יותר טוב?

ואתה טיק טק, אבל אם השאלה הזאת היא שלך,

אתה אומר לו, אתה לא מבין אותי.

אתה לא מבין מה הבעיה, נו, אני מנסה להסביר לך, אתה לא מבין מה הבעיה.

כמה שאתה רוצה להסביר, אתה לא מסביר כלום.

אז שאני מבין שאתה לא מסביר כלום, למה?

כי זה נובע אצלך,

מסיבות אישיות זה יפריע לך, זה יעמיס עליך,

זה כל מיני דברים, חשבונות שלך,

זה לא בגלל הסברה הישרה.

והזכרנו פה שהגמרא אומרת

למה לקראת סברה הוא?

זאת אומרת שסברה ופסוק

זה אותו דבר.

הכוח של הסברה של אדם

זה כמו פסוק, כמו נתינה מסיני.

השכל של האדם כשהוא ישר, זאת אומרת הוא הולך על מתכונתו,

אומרים זה בעל סברה ישרה.

יש למדנים שעליהם אומרים זה בעל סברה ישרה.

כל פעם הוא אומר סברה והסברה שלו ישרה.

יש כאלה עם נפתולים כאלה,

לא הולך ישר, תמיד מחפש איזו עקימות כזאת.

ויש כאלה שאומרים עליהם יש להם סברה ישרה.

מי שלא עיקם את השכל ולא מנסה להתפתל

או להוכיח שהוא אובר כוכם,

או שהוא כאילו יודע יותר, זאת אומרת הוא מתחיל כבר בגישה להראות שהוא מעל כולם יודע משהו והוא מחפש להתעכל ולפתל וכו' וכו',

להראות איזו למדנות.

השכל הישר צריך להביא את כולם לאותה נקודה,

אם הוא לא מתעקם.

השכל באמת הוא לא אמת,

אחרי שאתה מוצא אותו כבר אצל האדם שהוא כבר מעורבב,

בתאוות, בחשבונות, בכל מיני בעיות. שם הוא לא אמת,

כמו אריסטו.

אריסטו אמר, בשעה זו אני לא אריסטו.

תבדיל בין אריסטו החושק והרוצה לבין אריסטו הלומד והפילוסוף. תפריד, הוא אומר.

מה פירוש?

יש לי חשבונות, אני, לא מעניין אותי. זה שזה אמת, נחמד,

אבל אני רוצה להיענות איך שאני רוצה.

ואין נפש, הוא רוצה ואין נפש.

אז זו הבעיה.

אבל אם אדם ילך בשכלו, הוא יכול להגיע אל האלוהיות,

ויכול להיות נביא,

ויכול להשיג דברים אדירים.

כי בשכל של האדם, השכל זה המחבר בין האדם לאלוקים.

מה זה הכלי שאיתו אנחנו יכולים להתחבר לאלוקים?

זה השכל.

אז אם אתה לא מקלקל אותו,

ואתה לא מרמה אותו, מה שנקרא,

איך שהתאווה לא סותמת אותו,

אז הוא יכול להוביל אותך עם הגוף להיות מלאך.

אבל אם אתה מעמיס עליו את התאוות שלך ואת הרצונות והמאוויים והחשקים וכו',

אתה מחושק, לא יכול לזוז.

אז לכן זה לא קושייה.

אם יש לי מכירה,

או לעבוד בפעימות, או לעבוד,

או לפי תצליח לי בתורה, עם מוחות של היום,

אז עדיף ללמוד תורה ושכל?

לא עדיף תמימות?

אדם, למוח של היום? אדם

שהוא מסוכן,

והוא יודע שהוא לא נקי,

צריך לעבוד בתמימות.

מי יודע?

הוא יודע.

הוא נגור, איך הוא יודע?

אסביר.

עצם השאלה שלך מחייבת לעבוד בתמימות.

כי אתה מבין שאתה יכול להסתבך עם זה. אתה בעצמך אומר,

מאיפה אני יודע אם אני לא יודע?

אה, אתה לא יודע?

עזוב את הכול,

סע בתמימות.

זהו, לך לפי התמרורים.

אל תתחכם.

ההרגשה שלי אומרת ככה, ואני זה,

ולפי זה וזה, ואני זוכר מה שאמר לי החבר, לא, היה לו קיצור דרך מפה,

זה פה, שם, בסוף תמצא את עצמך באיזה כרם עיזה.

אתה תלך לפי התמרורים, תלך בתמימות.

זהו, יש תמרור. אומר, סע עוד 30 קילומטר, עוד 25 פני שמאלה,

זהו, תגיע.

אבל אם תתחיל לעשות קיצורים,

למה אני צריך להאריך וזה, בטח יש פה איזה קיצור, הנה, כולם ירדו מפה, אז אולי,

אולי משם.

הוא הולך בכלל לעבוד, הוא לא,

הוא הולך אחריו, אתה מבין, מלא אבק, חוזר בחזרה אחר כך, חוזר בחזרה.

אז זאת אומרת, אדם שמבין שהוא לא יכול ללכת עם זה, עזוב, תניח,

לך בתמימות, מה כתוב,

זה מה אני עושה הכי טוב.

אני לדוגמה התחלתי עם שכל,

לא עם שבחיות.

למה? כי לא היה לי אותם, לא ידעתי מה זה תורה.

אני פתחתי,

קיצור שלחן ערוך, ופתחתי רבנו בחייה, באותו יום פתחתי גם רבנו בחייה.

והיו דברים שלא הבנתי.

אז כתוב משנה, כתוב במשנה,

כתוב משנה, אני רואה שם בסוגריים במשנה.

מה זה משנה?

לא יודע מה זה משנה.

איך אני אדע מה זה משנה?

פתחתי אנציקלופדיה מכלל.

האדומה הזאת. שהיא אדומה, כן.

שיסביר לי מה זה משנה, לא ידעתי.

ראיתי כתוב גמרא.

מה זה גמרא?

אדם שלא למד, מה זה גמרא?

יש הרבה אנשים דתיים, גם היום הם לא יודעים.

מה זה גמרא?

מה זה גמרא? הפירוש המילולי, גמרא.

מראה לך את הדרך הנכונה, גמרא, הוראה.

תלמוד, תלמוד, תלמוד, גמר, גמר. אף אחד לא אמר עדיין את התשובה. תלמוד, לימוד. תלמוד.

תלמוד בעברית, גמרא בארמית.

מי תחזיר גמור?

לא ידעתי.

אז הייתי צריך לראות.

היה אחד שאמר,

תלמוד

זה תלמוד בבלה.

תלמוד בבלי, תלמוד בבלה.

אז זאת אומרת, לא הייתי יודע שום דבר, אז הייתי צריך לפתוח אנציקלופדיות.

שם הם לימדו אותי כאילו מה זה,

בשביל לדעת.

אז היה צריך לפרק דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר.

אבל השכל חייב

שצריך לעבוד את הבורא.

רק השיביתי השם נגדי תמיד, זה גמר את כל הסיפור.

איך, מה זה, מה זה סר? מה זה, מה זה סר?

כבר אמרנו, אם אתה יושב, אמרנו, בבית, אתה לא מתנהג כמו לפני מלך בשר ודם

אז אם יש בורא לעולם

ודאי שלא תתנהג כמו שאתה מתנהג, נכון?

אז מה, זה שכל או לא?

זה לא הוראה שמחייבת,

כי אם אין לי שכל אז אני לא מבין מה כתוב

אבל השכל מחייב, מספיק לכל החיים

זהו, אם תפסת את זה, תפסת הכל

שמעת?

אם תפסת את זה, תפסת הכל

אם אתה יודע שאתה מצולם כל רגע

ואתה מתועד

ורואים אותך ותיתן דין על פי זה,

נגמר הסיפור.

השכל מחייב לעבוד את הבורא כל החיים. שלום,

מה עוד צריך? עכשיו צריך ללמוד מה הוא רוצה,

מה הוא ביקש,

מה הוא חפץ?

ולעשות

יש סמינר יותר קצר מזה?

על מה יש להתווכח עכשיו?

אם הוא קיים או לא קיים?

אם הוא קיים או לא קיים?

מי שהתחילנו מתחילים להיות קיים או לא קיים, יש תורה, אין תורה, זה כתוב, הרבה דברים כתובים, הרבה כל מיני אנשים שכתבו, אז כתבו, כתב, אז מאיפה אני יודע שזה נכון, לא נכון? אני אגיד לך מאיפה.

אתה עובר ברחוב,

ופתאום איזה חצר עפה אבן ופגעה בך.

מה אתה עושה?

תסתכל לשם. תסתכל. אתה לא רואה כלום.

אתה לא רואה כלום, מה אתה עושה?

ממשיך הלאה.

אתה ממשיך הלאה, עוד אבן בראש.

מה אתה עושה?

מסתכל.

מסתכל. מסתכל.

לא מוצא, ממשיך הלאה. ברור, ממשיך. עוד אבן בראש.

אז הוא הולך לכיוון היעד לראות איפה נשאר, איפה יש לך אבן.

בסדר. ואז אתה לא רואה אף אחד.

אז מה אתה אומר? האבנים קפצו עליך?

מה אתה אומר לך? האבנים האלה פגעו ממך שלוש? אני בונה תיאוריה.

שמה היא?

מפץ.

מפץ. בסדר, לא, יפה, יפה.

יפה.

אם זה מפץ, למה הלכת לחפש מי יפצץ?

זה אקראי.

למה אתה מחפש?

כי בתך, כי... אתה תענה, תענה הלאה לפי הדוגמה.

כי היה לי בתך סברה שאולי...

עכשיו קיבלת אבן בראש, בלי סיפורים.

האדם חושב... לא, אתה עונה לי על הבריאה,

אני מדבר על חצר,

שעפו משם אבנים, אני לא מדבר על הבריאה.

אני נודע לי שכל דבר שיש לו גורם, יש לו סיבה.

אז כפי נראה שיש סיבה כלשהי.

מי, מי עשה? אם העיניין שלי לא רואה את הסיבה. שואל האבן יכולה לקפוץ ישר ולחפש לך את הראש?

לא.

מי עשה את זה?

מישהו.

מישהו.

מה זה מישהו?

תסביר מה זה מישהו.

מישהו בעל דעת או בלי דעת? נכון. תהליכים, תהליכים טבעיים, אתה יודע, משפצים, אתה יודע, כל מיני ביזוצים.

הבנתי. זאת אומרת, יש ממטרה שמעיפה אבנים, כאילו. זו דוגמה.

ומי שם את הממטרה שתעיף אבנים?

זה השתנות, זה עם הזמן. גדל, אני יודע מה זה?

גדל לפני 200 שנה, לפני 1,000 שנה, זה גדל. אה, אתה רק מעתיק את השאלה ל-200 שנה, אבל השאלה נשארה.

ולפני 200 שנה, איך נהיה ממטרה?

כשהיא יודעת לזרוק אבנים ולפגוע לך בראש, תמיד כשתעבור.

איך היא יודעת?

איך היא יודעת?

זה מיליוני שנים, וזה טבע. טבע זה לאט לאט. אתה חוזר על אותו דבר, אתה רק מעביר את השאלה, תעביר למיליונים, למיליארדים. בסוף השאלה נשארה אותו דבר, כמו לפני חמש דקות.

מי עשה את זה? וצריך איום.

בינתיים הראש שלך מלא בונקלה.

עד שאתה תמיד יתפוצץ לך הראש.

אז ברור שאם יש בעל דעה שברא את הכול,

אז הוא גם חכם,

כי מה שאנחנו רואים זה חוכמה אדירה על כל פרט ופרט,

והכל מתוכנן והכל משלים את השני,

ואין שום דבר חסר בשביל קיום כל מין ומין וזן וזן.

אז עכשיו חכם לא עושה דברים ללא תכלית,

מי שעשה את המצלמה הזאת, היה לו כוונה.

מה הוא רוצה בעצם שהיא תעשה?

ואם הוא רוצה שידעו להשתמש בה,

אז הוא נותן הוראות יצרן.

יש מוצר,

יש יצרן,

יש הוראות יצרן, אחרת צריך ידעו להפעיל את זה.

אז ודאי מי שברא את הבריאה הוא היצרן,

יש לו מוצר,

הוא צריך לתת הוראות יצרן.

לבהמות לא צריך הוראות יצרן,

כיוון

שהן נבראו כמו המטרייה הזאת.

המטרייה נועדה לשמש

את מי שהמצלמה צריכה לצלם.

אז כל בעלי החיים וכל העצים וכל הפירות וכל המתכות

צריכים לשמש את אותו מוצר,

אותו אדם שהוא הנברא, שבשבילו נברא הכול.

עכשיו צריך את ההוראות יצרן,

מה הוא יכול להשתמש מכל הבריאה, איך ומתי.

אז על זה צריך הוראות יצרן.

בלי הוראות יצרן

לא יוכל היוצר להפיק תועלת

מן המוצר.

אז לכן הוא צריך להודיע מה הוא רוצה.

אבל זה לא מוצר את התשובה.

הגרועים המציאו את המכוניות, ייצרו את הקולצו, לא את הקולצו,

הרבה דברים, לא המציאו, סליחה, ייצרו, הרבה דברים,

בלי הוראות יצרן. אין להם תורה, אין להם שום דבר,

וכן עשו, טסו לירח עם השכל שלהם, בלי הוראות יצרן.

אין שם, אין שלהם תורה.

מה פירוש? אדם לא עושה דבר בשביל תחליט, והוא אומר איך מפעילים את הדבר ולאיזה מטרה? מה פירוש? הם הגיעו לאיזה קידומה הם הגיעו? מה זה קשור? עשו תוכניות? התוכניות האלה באו להשיג איזה תועלת כלשהי.

יש תועלת?

אמרו איך מפעילים את החללית?

איך חוזרים?

מה קורה אם יש תקלות?

מה המטרה שטסים?

מה צריכים לחזור משם?

בשביל מה הלכו לשם?

אדם מגיע לעולם,

ואחר כך חוזר בחזרה.

חללית יצאה,

אחר כך היא חוזרת בחזרה.

מה המטרה?

שאלת האמריקאים, מה המטרה?

הם יגידו לך, חקר החלל.

אנחנו רוצים לחקור את החלל.

יש להם סיבה.

שולחים בן אדם לפה, חללית, לכאן, ותחזור בחזרה.

בשביל מה?

חקר כדור הארץ.

מה יש לחקור?

תדע למה נבראת, מי הבורא, מה צריך לעשות.

תעשה את המשימה אחרי שבעים שנה,

תחזור בחזרה ותמסור דין מחשבון.

מה הבאת משם?

בדיוק אותו דבר.

אז זאת אומרת, הכול זה העתק

למה שהבורא עשה, רק מהאדם בא ומבין, יש לו שכל.

זה לא יש לו, שם נתן לו שכל.

בשביל שישכלל וישתכלל וכו' וכו',

ומפה יוכל ללמוד.

זה היה בעמוד שהיה העם שניתנה להם התורה בעית ההיא,

בעיני וגבור התעבוד הבאמת, גם במצבנו,

שתערות, כמו שהרב הסביר קודם, זה גם... כן, אבל כשניתנה התורה באותה שעה,

למה היא נכתבה בצורה כזאת?

לפי הדור המקבל.

הדור המקבל

היה עם גבור התעבוד, אז לכן היו צריכים להכליל את הכול.

זה נכון שזה גם ממשיך,

אבל אם הדור ההוא,

לדוגמה,

יש אנשים שמקבלים, לדוגמה,

את הקבלה.

אז הקבלה היא עוברת

בדרך של איש מפי איש,

והקבלה לא נודעה עד הרבה זמן,

עד שרבי משה דה-לאון במצרים מצא את ספר הזוהר שהיה גנוז וכו' וכו', כי זו הייתה תורה שחכמים העבירו אותה רק איש מפי איש, היא לא עברה בכתובים.

היא לא הורשתה להתפרסם.

עד שהגיעה העט מן השמיים,

והוא מצא את הזוהר הקדוש, מה שהיה מסור אצל החכמים בכתב,

ואז זה התחיל להתפרסם ככה לאט לאט בעולם.

אז אתה רואה שחוכמה זו לא כתובה במפורש.

פה, כי היא מיועדת

רק לאנשים שבאמת כבר מקיימים את הכל ועושים הכל וכו' וכו',

אז אומרים להם ברמזים וכו' וכו',

וזה כבר שייך, אתה מבין, לרמה הרבה יותר גבוהה אמונית ושכלית וכו'.

גם התלמוד הוא עצמו מלא...

כל התלמוד מכיל את כל הקבלה כולה בפשט שלו.

ככה אומר הגאון, הגאון אמר

שבתלמוד הוא מצא את כל הזוהר הקדוש בפנים, הכל כתוב.

כל התלמוד מלא מחלוקות בין התנאים, בין האמוראים.

מי אמר, וזה מה שבעצם האנשים שאני אומרים, אולי בן אדם חושב ככה, והאור חשב ככה.

בסופו של דבר הגיעו לאיזושהי מסקנה שמישהו בא ואמר, נראה לי ככה.

לקחת את זה ואת זה. מי שלא למד לא יכול להבין. שאלות יכולות להיות נחמדות,

אבל אי אפשר להגיע למסקנות אם לא לומדים.

עד שאדם לא יטעם,

לא יבין.

זאת אומרת,

אם בסוף נאמר, אלו ואלו דברי אלוקים חיים,

פירושו של דבר שיש מקום לכל דעה ולכל סברה,

תלוי בזמן ובעת.

כמו שכתוב שעתידת תורה להיות כבית שמאי.

היום אנחנו מקיימים כבית הלל.

איך זה מסתדר?

ככה הקב' סידר.

זאת אומרת,

צריך לדעת הכול וצריך לדעת גם את הדעה שלא נפסקה להלכה,

כי במקומות של בדיעבד, לדוגמה,

משתמשים לפעמים בדעה הזאת שהיא לא נפסקה להלכה.

למה מרן מביא לפעמים, אתה מבין, דעה שבעצם הוא לא פוסק כמוה?

סתם ויש אומרים, הלכה כסתם.

אז למה אתה אומר לי את היש אומרים?

כי יש מקום גם להשתמש ביש, אומרים, כשאני לא יכול לקיים את הסתם.

זאת אומרת, לכל דבר יש לו את המקום שלו.

על פי הסוד,

ודאי שיש לכל דעה שמה מקום.

שום דעה שמה לא נאמרה כשהיא נכזבת, כאילו סתם אמירה.

אין אמירה סתם.

ומי שלומד קצת קצת, יותר ויותר ויותר,

יש הרבה ספרים גם שמביאים הרבה יישובים של מחלוקות כאלה וכאלה.

אמרנו כמה מהם באירועים שונים.

יש ספר, גנא דפלפלה,

שהבאתי כמה ציטוטים מהספר הזה, דברים נפלאים,

ששם רואים דברים שמתיישבים חבל על הזמן.

אבל בגלל שאתה אמרת את זה, אולי מדי פעם אני אכניס לכם דוגמאות כאלה,

ואז תוכלו להבין איך דברים מתיישבים פה ושם ושם ופה,

מאמרים שנראים לכאורה מה הקשר ביניהם בכלל.

ופתאום אתה רואה פאזל כזה מדהים שאתה רוקד משמחה.

אמרתי כמה רעיונות כאלה שמובאים שם בכוללים,

ישבו ורקדו איתי.

רקדנו משמחה על הבאורים האלה, על הפלפולים האלה.

אבל זה לא נוגע לנו כרגע.

אבל בסך הכללי אין דבר לריק שנכתב בגמרא.

אין מילה וחצי מילה שנכתבה לריק.

רק מה, צריך להיות חכם מקיף את הכל, בשביל שאדם יזכה להבין כל דבר ודבר.

אז זה מתוך, סליחה, זה מתוך חשיבה או מתוך ידיעה קיבלתי, או מתוך איזושהי סברה של תנא, של עמורה, שהוא בא? אמרנו שיש ידיעה

ויש סברה, ואמרנו שסברה שווה לפסוק.

אז אל תסתכל סברה, זה לא סברה

של אדם מהרחוב.

סברה של אדם מהרחוב,

אמר כבר החזון איש.

דעת בעלי בתים,

הפך מדעת תלמידי חכמים.

אם אתה רוצה לדעת מה הסברה הנכונה,

תשאל מישהו ברחוב מה אתה אומר, מה שהוא יגיד, תעשה הפוך, זה הנכון.

בשביעי,

בשביעי רבותיי,

כי התורה נגיע אליה במציאות אדם שיראו על ידו אותות ומופתים.

כל בני האדם שווים בהם מצד הרגשותם לא יוכלו לדחותם.

להתברר להם משהו בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים.

וזאת תוספת על מה שהוטבעו עליו בשורש הבריאה והיצירה,

מן ההערה השכלית.

רבנו סעדיה גאון אומר

שתורתנו גוברת

על כל התורות האחרות

משלוש סיבות.

אנחנו יכולים

להוכיח את אמת תורתנו,

אנחנו יכולים

להכחיש

את התורות האחרות,

ולנו היו אותות ומופתים

שאף אחד לא יכול להכחישם.

אלה שלושה דברים ויסודות שאיתם ננצח את כל התורות האחרות.

שלא לדבר שהתורות הן חיקוי עלוב של תורתנו והם מודים שהבסיס לתורתם,

כמו הנצרות וישמעאל,

זה התורה שלנו.

אבל נגיד, אם נמצא אפילו איזה תורות כאלה ואחרות,

לא יוכלו להוכיח בדרך החקירה כמו שאנחנו חוקרים כל דבר.

זה העם הכי חוקר בעולם.

זה מאז שילד קטן בתלמוד תורה,

עד שהוא ימות,

הוא חוזר על כל התורה שחזרו עליה כל הדורות כולם.

אין דבר כזה בשום עם.

אין חיוב ללמוד את התורה כמו שאנחנו לומדים. אנחנו חייבים ללמוד את התורה כולם.

אין בן אדם פטור.

אחד אומר, לא רוצה ללמוד. תגיד לי מה לעשות, אני עושה.

אין דבר כזה.

קיום המצוות זה לחוד ולימוד תורה זה אתה חייב,

ולא לימוד שטחי.

אתה צריך ללמוד בפרדס, פשט, רמה, סדרה, סוד.

נשאלו אותך, מקרא כרית, משנה שנית,

תלמוד למדת,

עד מעשה מרכמה.

אין דבר כזה. מה זה סתם?

אתה, מה אתה חושב? אתה באת לפה לטייל?

זה העם היחידים.

וכולם ישבו על המדוכה, וכולם עברו על אותם דברים,

וכולם הגיעו בסופו של דבר לאותה מסקנה,

וכולם הוכרעו והכריעו כמו מי הולכים ומה קורה עם

הוטל ספק

כי הציורים משתנים.

אף פעם זה לא אותו ציור.

בא בן אדם ואומר,

אני עשיתי בשבת ככה וככה, מה הדין?

אחד אומר,

אני לא עשיתי את זה ככה וככה, אני פשוט נגעתי בשלטר

והדלקתי את האור. אחד אומר, אני הדלקתי את האור.

אחד אומר, אני לא מהנתי משבת.

אז יש פה זה, יש אחד מזיד,

יש אחד שוגג ויש אחד מתעסק.

שלושה עשוי לכאורה אותו דבר, כל אחד יש לו דין אחר.

מה זה התורה הזאת? מה זה? תחליט, למה לא אתה אומר ככה ולא אתה אומר ככה?

לא, צריך ללמוד.

צריך לדעת מתי יחול ככה, מתי יחול ככה.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת וללמוד.

זה לא סתם.

בן אדם יכול להגיד מה שהוא רוצה.

ורואים כמה עמל השקיעו חכמי ישראל בשביל להשיג כל אות ואות, כל אות ואות.

ולא מדובר באנשים

כתלי קניה בעגמא. מדובר על אנשים שהם עם המוחות הכי מבריקים שיש בבריאה.

הם ישעו על המדוכה,

וכל השאלות של הטיפשים שקופצות להם,

הם כבר נפנפו אותם וסיכלו אותם ברגע אחד מההתחלה.

כי כל השאלות שיש לכל אחד עברו גם אצל החכמים הגדולים.

ואם לא מצד עצמם,

מצד הבנתם מה הטיפשים עלולים לשאול.

והם כבר תרצו.

וסגרו את כל העניינים.

אז אם אני, שלא למדתי כלום ימי חיי,

אם אני יכול להשיב לתשובות של כל הטיפשים והחכמים ביחד,

אז מה הגאונים?

אז זאת אומרת, אנחנו לא יודעים אפילו להעריך.

מי אלה?

לא מבינים.

הבן אדם חושב שיש לו שכל, כאילו, הוא אומר, הוא חכם, הוא אומר ככה, הוא אומר ככה, גם אני חכם.

גם אני אגיד.

אתה גם חכם?

כל הכבוד לך. נו, תגיד.

זה כמו מדען שיושב וחוקר 30-40 שנה,

כימאי,

ויודע כל דבר ודבר, מה עלול לקרות, אם יחבר זה עם זה וזה וזה.

ואחד אומר לו,

מה אכפת לך, תשפך אולי מזה גם, תערבב, תערבב, נראה מה יצא.

אתה יכול ליצור פה פצצות בלי להרגיש, אתה לא יודע אפילו מה אתה עושה.

כשאחד נכנס לרוקח,

אומר לו, זה זה, תן לי מהכדור הזה, זה אדום, אני אוהב את הצבע הזה, תביא לי, תביא לי מהצבע הזה.

מה זה צבע הזה?

לכל כדור יש מטרה.

עכשיו, זה לא אותו כדור.

הכדור הזה, יש לך סוכרת, נגיד, אתה צריך זה.

אבל יש לך עוד בעיה, יש לך לחץ דם, יש לך עוד בעיה.

ויש לך דופק מהיר, ואתה גם סובל מהלב, וגם פה ושם.

אז הכדור הזה כבר לא מתאים לך.

אתה צריך, אם כן, לקחת אותו עם כדור אחר נוגד.

אתה צריך עם כזה, ועם כזה, ועם כזה. ואם לא תעשה ככה, אתה תמות.

אז חייבים לדעת את כל המרכיבים. אז אם אתה לא יודע את כל הדברים, איך אתה דן?

רק אם תקיף את הכל, תוכל להגיד.

אז למה אנחנו הולכים לפוסק?

אני גם יכול לפתוח שולחן ערוך ולהגיד, הנה, כתוב.

אבל אני קורא פה.

ומה כתוב שם?

אני בכלל לא יודע שכתוב שם.

ואני גם לא יודע שכתוב שם.

וגם שם,

והציור שלי בכלל לא דומה למה שכתוב כאן.

אז איך אתה פוסק?

בשביל זה צריך אחד שמקיף את הכל,

וגם שאלות שנראות לכאורה פשוטות.

שמים את זה אצלו, אומרים לו, כבוד הרב, מה זה הדין?

מה עושים ככה וככה?

הוא שואל איזה שאלה, שתיים, שלוש,

להבין בדיוק את הציור.

הוא אומר, זהו הסיפור. אוקיי, אז לפי זה אתה צריך לעשות ככה וככה.

אבל מה לעשות? אנשים ממהרים להסיק מסקנות וחושבים שהם חכמים,

וזהו, נוסעים.

לכן כתוב פה,

התורה,

אנחנו מגיעים אליה במציאות אדם, באמצעות. אדם זה אמצעי, כמו נביא.

שעל ידו נראים אותות ומופתים.

ואז כשנראים אותות ומופתים,

כל בני האדם שווים בהם.

מצד ההרגשה, כשאדם רואה נס,

כולם רואים נס. אם אני עכשיו אגיד פה לבלטה, סליחה, זוזי רגע,

תוציא מים, תוציא מים,

וייצא מים.

זה כולם יתפעלו, זה כולם יבינו שזה נס, זה כולם שווים בהרגשתם.

ולא יוכלו לדחותם,

אותות ומופתים האלה, לא יוכלו לדחותם.

אם אתה לומד משהו, אתה יכול להגיד, מה פתאום, לא ככה, זה הכוונה, פה, פה, פה, טטט, טט, תגיד מה שאתה רוצה.

אתה אומר, אני ככה עושב, אתה עושב ככה, שלא.

אבל אם זה בא על ידי האדם, הוא עושה אותות ומופתים

ומוכיח את הכל,

פירושו של דבר, שאז אף אחד כבר לא יוכל לדחות את הדברים.

אז כיוון שאנחנו קיבלנו את התורה על ידי משה רבנו,

שהוא היה אמצעי,

וה' התברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים,

שזה דבר שנראה לעין,

שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם ואת פרסומם,

בדבר זה הוא יותר מבואר מראיות שכליות.

ראייה שכלית לא כל אחד יכול להשיג,

אבל מופתים כולם יכולים להשיג.

וכמו שמסביר את זה בספר הכוזרי, מקצה אל קצה.

לכן אנחנו חייבים לעבוד ולהודות יותר משאר בני אדם במצוות התורה השמעיות,

וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתרה מחויב בעבודה יתרה.

כמו הכהנים והלוויים וכולי, שתכף נראה.

והתברר להם משהו בא בו משם הבורא,

ואז יהיה ברור שמי שעשה את האותות והמופתים,

עשה אותם על ידי הבורא יתברך.

מי שברא את העולם,

יש בכוחו לשנותו.

ולכן יכול לתת הבורא כוח ביד אדם

לשנות את הטבע.

ולכן כשהבורא אומר למשה

שהוא ירים את המטה על ים סוף,

אז המטה שיש עליו שם השם

גוזר את הים לשנים עשר שבילים.

נו, איך בן אדם יכול לעשות דבר כזה?

מה, הוא הלך וחתך את זה עם בוב קאט?

עם טרקטורון?

מה הוא עשה?

איך הוא עשה את זה?

למה? יש שנים עשר שבטים,

וכל שבט צריך ללכת בנפרד משום כבודו.

לגוזר ים סוף

לגזרים.

מה זה?

מה זה?

זה פיצוצים.

פיצוצים.

אז משה רבנו היה פצץ.

הוא פיצץ את הים.

וכן, איך ידע הים לחזור בדיוק בזמן,

ולכסות על המצרים,

כדי שיהיה מידה כנגד מידה?

יתרו האמין,

ואמר כי גדול השם מכל האלוהים.

למה?

כי בדבר אשר זדו עליהם.

אתם זדתם עליהם ושמתם את הילדים שלהם ביור להטביע אותם.

הנה, הם משכו אתכם בחזרה והטביעו אתכם במים.

הוא ראה שגדול השם מכל האלוהים. איזה אלוהים?

הוא עבד כל עבודה זרש בעולם.

והוא ראה שאין לה שום כוח.

ופתאום הוא רואה שיש שכר ועונש ויש מידה כנגד מידה,

ואיך הקדוש ברוך הוא משלם

מה שהוא מבטיח, אומר ועושה.

אז זאת אומרת, זה אותות ומופתים, אי אפשר להכחיש אותם.

מעמד הר סיני,

כל העולם שמע,

אנוכי השם אלוקיך ולא יהיו לך אלוהים אחרים.

זה אי אפשר להכחיש.

לכן הנצרות זה הבסיס שלה גם,

והאסלאם זה הבסיס שלהם גם.

מעמד הר סיני,

כי לא רק ישראל שמעו,

כל אומות העולם,

מהערב רב שהיו איתם.

זאת אומרת,

זה אותות ומופתים שכולם שווים בהם ולא ניתן לכחישם.

ולא היה בן אדם שכחישם.

זאת אומרת,

נגיד עכשיו יהיה איזה משהו, מישהו יעשה פה אחיזת עיניים, יעשה איזה טריק או משהו.

יכול לבוא אחד, אני אגיד לך מה עשית, עשית ככה וככה, בוא אני אראה לך שאתה עושה ככה וככה.

רגע, תעמוד רגע,

תביא את השרוול רגע, בוא נראה, בוא נראה.

אתה מבין?

מאיפה הבאת את היונה?

מאיפה עשית ככה?

זהו.

שם ישבו מיליונים, מיליונים, מיליונים.

כולם צפו, ראו, חזו,

אחד לא ערער.

אבל זה לא מקרה אחד.

זה היה אחרי שהיו עשר המכות, קריעת ים סוף וכו',

אז השם אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית עבדים. אתה יודע מי זה אני שמדבר עכשיו?

מי הוציא אותך ממצרים?

אמרו לפרעה, שלח את עמים ויעבדוני. מי אמר את זה?

השם שלח אותי

להגיד לך,

שלח את עמים ויעבדוני.

ומשה נתן התרעה ואחר כך מכה, התרעה ומכה, התרעה ומכה. שאל אותו מתי אתה רוצה לקבל את המכה?

תגיד באיזה שעה.

אין בעיה, אני אתן לך מתי שאתה רוצה.

והם קבל את המכות לפי תזמון.

בסוף

משה נמצא עם העם

והאלוקים אומר,

אנוכי השם אלוקיך, זה אני, זה אני, אנוכי.

אשר הוצאתיך מאל מצרים,

מבית עבדי.

מה אתה עוד רוצה?

ונפתחו ארובות השמיים,

וכל העולם ראו שאין עוד מלבדו,

והשתיק את כל העולם.

אתם יודעים למה הוא השתיק את כל העולם?

בשביל שלא יהיה איזה כוח אחד בעולם שיצייץ אפילו,

שכאילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מדבר,

מישהו יכול לדבר.

שאם היה אפילו ציוץ קטן של ציפור צוויץ,

אחד כזה צוויץ,

היה מישהו יכול להגיד, אה, הנה,

הנה,

הנה, הנה, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו.

אז אפילו ציוץ לא היה.

דממה.

ורק השם מדבר.

איפה יש דבר כזה? בחייאת. אבל הציפורים נשארו עד היום.

כן, מה?

נו, עכשיו תשמע מה יש לך להגיד.

איפה?

אבל לא צריך את הרגש, מופתים.

ברור שלא.

תלוי מי עושה אותם. לא, נביא שקר גם עושה מופתים.

וגם שבתאי צבי עשה מופת. נביא שקר לא עושה מופתים,

נביא שקר משקר.

אבל גם מייבא מופתים, אבל גם עם מבחינות התורה...

ושבתאי צבי, מה שמו בזכרו,

הוא היה חכם.

וחכם יודע לעשות כמה דברים על פי התורה.

כי בתורה יש כוחות מסוימים שאפשר לפעול על פי התורה.

אז זה לא בעיה.

לא צריך להגיש מופת. זה לא מופת אבל, זה חוכמה.

מה שאדם עושה על פי התורה זה חוכמה.

זה חוכמה.

אם אני עושה עכשיו...

משתמש בשמות

מספר יצירה זה חוכמה

זה לא נס

להוציא שום מהאדמה גם כומר ראוי שם עומד זה לא אומר? זה חוכמה

המחשב

המחשב זה רק כישוב, זה לא מציאות

זה רק דמיון

הכוחות הם יכולים לדמות, לעשות דברים,

לפעול כביכול דברים אבל הם דברים מדומים

כמו שיראו את מיטתו של משה רבנו באוויר.

עכשיו אין לזה קיום, למה? כי מי שיודע לבטל את הכישוף יכול לבטלו,

משמע שזו לא מציאות.

אם זו הייתה מציאות לא ניתן לבטל

אתה הולך למחשב א' הוא עושה כישוף אתה הולך למחשב ב' הוא אומר לך כדי לבטלו תעשה ככה וככה ומתבטל ההוא אז זה לא מופת

זה לא דבר קיים

הנחשים במצרים זה היה דמיון?

כן, ודאי

ראו אותם

ודאי אבל זה להטים

כמו שאנחנו קוראים לזה להטוטים

ואיך בא עכשיו, איך קוראים לו הנחש של משה ובלע אותם?

אז הוא בלע עם ובלע

לא הבנת, זה לא כאילו הוא בלע אותם, את זה, תקשיב תקשיב

יש להטים

ויש מופתים

להטים אין להם קיום ומופתים יש להם קיום

אם בהנחה של משה ובולע את שלו, שלו אין קיום

ומשה יכול לעשות את המטה נחש ויכול להחזיר אותו בחזרה להיות ככה

הוא מחליט כל רגע מה הוא יכול לעשות אבל הם לא יכולים לקיים את שלהם

הם לא יכולים, בדיוק

הם לא יכולים לקיים את שלהם, פירושו שזה להטים,

לאתותים. ללכת על המים, זה מחוץ לטבע.

זה סיפור, סיפורים יש כאלה על ההוא.

סיפורים.

אבל גם זה יש דברים שהם בחוכמה, נגיד סוד קפיצת הדרך.

זה חוכמה, חוכמת התורה.

אתה יודע, השם כותב אותו על הציפורן,

טוז.

אתה בטבריה, לא צריך אוטובוס עד שמה.

לא צריך לארגן הסעות ולא כלום. אתה אומר את זה,

וכולם מגיעים.

אבל זו חוכמה,

זו חוכמת התורה.

אבל מופתים,

מופת,

מופת, לא דמיון,

זה לקרוע את הים ושיעברו בני ישראל, ובאמת יעברו,

ושייכנסו המצרים.

אז זה לא יחזיק מים, כמו שאומרים, וזה ייפול עליהם.

אולי זה גם ללכת יום, אולי זה החצת עיניים, אולי זה תרגיל יפה.

אז הם לא יצאו ממצרים.

אז הם לא עברו את הים.

יצאו,

אבל זה היה תרגיל יפה, היה קוסם... שמעת מה מדברים?

שמעת מה מדברים? הם יצאו או לא יצאו?

ממצרים יצאו. יצאו, הם עברו את הים. אין לי בעיה עם זה. עברו את הים.

היה ציור שאמרו. היה ציור שהיה ציור. מה זה היה ציור שאמרו? עברו את הים. תודה. זה הכול.

אז הם עברו את הים במופת.

אז הקדוש ברוך הוא... מה?

כן, אבל הצונאמי, אתה לא יכול לבחור שהצונאמי יהיה ב-12 שבילים,

שהצונאמי ימתין עד שאחרון הישראלים יעבור,

שהצונאמי ישטוף דווקא את המסרים,

ולא עוד שהמסרים, הוא יעיף אותם בדיוק לרגליים של ישראל,

וכל אחד שישעבד את היהודי,

דווקא הוא ייפול לידו בשביל שידרוך עליו עם הרגל וייתן לכלב לאכול את המעיים שלו,

כמו שהוא עינה אותו לפני כן.

אבל זה לא כתוב, זה סיפור של מישהו. אתה יכול להגיד איזה סיפור שאתה רוצה על כל דבר.

נפוליאון לא היה.

זה סיפורים,

לא היה דבר כזה, לא היה לו כובע בכלל,

הוא היה עם קרחת ובכלל לא היה לו אף,

היה לו שלוש אוזניים, תגיד מה שאתה רוצה.

אבל אם אנשים לא מכחישים את נפוליאון,

ואפילו את חמורבי לא מכחישים ועוד מייחסים לו דברים שמדרימה,

אז...

תלמד מותק, תלמד. בכל אופן,

אדם צריך להבין דבר אחד פשוט,

התורה מלווה בעם

שלא הפסיק ממנה רגע

מיליונים

ועמים אחרים שהתלוו לעם הזה וכולם העידו

והיא הלכה והתפצלה והעתיקו את האחרים שידעו ממנה

ושינו בה לטובתם וכו' וכו',

וככה זה.

אבל את השפה האחרה של הרב, איך שזה נחלט בפנציה של השמירים וכל הדברים האלה,

זה לא כתוב בתורה.

זה עבר באמת... כתוב לגוזר ים סוף לגזרים.

אז מישהו בא לטובת מה הכוונה גוזר ים סוף והאמר, אני חריב, לא שאני איזה, אני אומר כאילו מהצד...

יותר מזה, התורה כתוב.

כתוב, הרי כתוב גם שכל העולם היה רוח קדיר, היה רוח לגזרים. תסביר, תסביר.

תסביר, אני שואל שאלה.

תסביר מה זה לגוזר ים סוף לגזרים?

לא משנה, עזוב, נו, תגיד לגוזר ים סוף לגזרים. תסביר.

אני לא יודע, זה מי אמר את זה?

דוד המלך, לגוזר ים סוף לגזרים, נו.

תגיד לגזרים מה זה מאיפה יודע מאיפה אתה

יודע, אני שואל אתה נולדת אתמול מאיפה אתה יודע לא הבנתי שאלה רוצה להבין דבר אחד מאיפה אתה יודע כשאתה מתייחס להיסטוריה שאתה קורא אתה מאמין או לא מאמין מה זה חלקה איזה חלק לא לא דיברתי על היסטוריה כללית

עזוב סיפרו תענה לשאלה קראת ספר היסטוריה עכשיו רגיל היסטוריה שכתוב מלפני ארבעת אלפים שנה ספר היסטוריה שמלמדים במשרד החינוך

קראת עכשיו כתוב בשנת כך וכך היה המלך כך וכך ואחר כך היה ככה והיה לו ככה ואחר כך רצחו אותו ואחר כך היה ככה ואחר כך והוליד שני בנים ואחר כך ככה וככה וככה וככה אתה מאמין לכתוב או לא?

תענה לשאלה רק

כמו שהוא אומר. למה? למה בעירבון מוגבל? כן, למה?

תענה על השאלה למה.

למה יכול להיות? למה שתגיד יכול להיות? למה אתה לא מאמין?

אני שואל עכשיו ספר היסטוריה.

לא יכול להיות ספר היסטוריה לפניך, בלי יכול להיות. למה אתה לא מאמין לו? בסדר, חינוך כתב, אבל יש לי נגיעות.

עזוב אותי עם השטויות שלך עכשיו רגע.

תגיד לי, למה,

למה,

למה אתה לא מאמין? מי שכתב, מגיע.

כי זהו, כי יש כותב אחד.

זאת אומרת, מי שכתב את מה שהוא כתב, לא בהכרח... זאת אומרת, אי אפשר להאמין להיסטוריה בכלל.

בכלל.

כי תורן מושלם, בכלל. בכלל, נכון?

כלל. נעשה כלל.

אין להאמין להיסטוריה בכלל. זאת אומרת,

לגבינו לא היה כלום לפני מה שראינו.

זה לא אמרתי.

לא?

אז איך תדע מה היה?

אז אני אומר לך. איך תדע מה היה? על ידי ההיסטוריה.

לא. הוא אומר, מי אמר? אני מניח. איזה דבר, אני לא יכול לראות מה שהיה לפני 300 שנה. לא. הוא יכול.

הוא יכול.

הוא יכול. איך הוא יכול? הוא אומר פשוט, מי אמר?

גם לא, גם לא, גם לא. תענה על השאלה. אני מניח שהדברים הם נכונים. אני אשאל. למה שתניח שהם נכונים?

כי אין לי ברירה אחרת.

זה הרעי. יש לך ברירה. הנה, אמרת לגבי התורה. אפשר להגיד אחרת?

לגבי התורה...

למה לגבי התורה? מה היא שונה? מה היא שונה, כן? מה היא שונה? לגבי תורה שבכתב... למה היא שונה? היסטוריה, היסטורית.

למה היא שונה?

היסטורית למה היא שונה?

בגלל שהתחייבו אותך מצוות, אה? כן. אה, אז אתה רמאי, זה הכול.

זה הכול.

זה הכול.

לא שאולי היא.

ברור שאתה לא.

לא שאולי היא,

אולי היא כן, אולי היא לא.

אתה ודאי לא.

אתה ודאי לא רוצה להתייחס למה שהיא אומרת.

אתה תטיל ספק בשביל לא לקיים.

זה הכול.

הרב החליט במשפט שהרב אמר מבחינת התבצעת השכלית,

חייב להיות שיש בורא לעולם, חייב להיות... אז ממני, אם אני הולך בקו הזה,

אז אני מחפש מה הכי קרוב למה שהוא באמת בא ואמר ונתן,

אז אני הולך במה הכי קרוב, זה התורה.

מה שבא אחרי זה, הרי יש פרשניות, יש מדרשים כאלה ואחרים,

יש מדרשים שכותבים ולא היה כזה דבר. עזוב, עזוב, זה כבר עניתי לך קודם, תקשיב, תקשיב.

כשתלמד את הכול,

תוכל לדון. מזה שאתה לא יודע, אז ברור שאתה חסר, ואם אתה חסר, אין שאלה למה אתה לא מבין ולמה אתה מסופק.

אתה לא יודע את הכול, שלום, נקודה, זה הכול.

אז בוא מועילות את השאלות שלך עכשיו, אני יכול להבין? מה הדיון הזה עכשיו?

מה אתה רוצה להרוויח אם זה לא אצלך?

אם זה לא אצלך בראש עכשיו...

אליך?

אתה לא אמור לטפל באף אחד, אתה לא דוקטור.

יש רופא, תשלח.

מי שיש לו שאלות, תשלח אותו אליי.

אל תסתבך, ואתה לא חייב לענות לאף אחד.

זה לא התפקיד שלך.

לא למדת את זה, לא הקפת את הנושאים, לא למדת אותם לעומק, גמלת על שאלות כי אתה מקרר אנשים אחרים בלי להבין מה אתה עושה.

לא דנים דיונים, סתם פילוסופיות חרית,

כשאדם לא יודע אפילו בסיס של מחקר איך חוקרים.

אדם צריך לדעת מה זה הוכחה,

מה זה ויכוח,

צריך לדעת את הדברים, לפני שאתה יודע אותם, מה אתה מדבר בכלל?

אני אבוא לרופא ואני אגיד לו,

מי אמר? איך אתה קובע? מה אתה בודק פה? מה אתה שומע?

מה זה?

אצלו הוא עשית שלוש, אצלי עשית חמש.

מה,

מה בגלל שאני דתי?

אתה מבין בכלל מה הוא עושה? כל אחד מהמקצוע שלו.

אדם בא, שואל שאלות.

ראית?

זה חמש דקות היה בפנים, זה מחזיק אותו חצי שעה.

בוא, אדם, תספר לו סיפורים בטח.

אין לנו זמן, צריך ללכת.

הוא מסכן, חיה בדיקות כלליות וזהו, יש לו פצע.

אז זה משחררים אותו צ'יק צ'אק,

זה חצי שעה, צריך להסביר לו,

להדריך אותו, ואיך הוא צריך לטפל בעצמו, ומה יעשה, ומה צריך להיזהר.

אז אני יכול לשאול שאלות על הרופא?

תסלח לי, אדוני, דופק לו בדלת. למה אתה עושה אפליות פה?

זה חמש דקות? זה חצי שעה? מה זה? מה הולך פה?

איזה מין שאלות?

אדם צריך לדעת בתחום שהוא יודע, מה שהוא לא יודע,

שקט,

שקט.

אתה רוצה ללמוד את התחום? בבקשה,

תתחיל שלושים שנה לקרוא ספרות רק בעניין הזה.

כשתגמור שלושים שנה ככה, תתחיל לדבר.

אנשים אפילו לא יודעים מה זה ויכוח, מה זה ויכוח. אחר כך אומר, מי אמר?

חושבים ששואלים שאלות, כאילו...

זה חסר שכל.

זה חסר שכל. בעל שכל מבין

שמה שאני לא נוגע בתחום, אני אפילו לא יכול לשאול.

לא יכול לשאול. זה מנקר לי במוח.

זה לא מנקר במוח, זה בגלל האבנים מהפיצוץ שפגעו בך כשעברת ליד הגינה.

זה משם התחיל.

אם לא היה לך פיצוצים מההתחלה,

אז לא היית מגיע לשאלות כאלה. אבל אתה עוד תקוע עם הפיצוץ, בגלל זה זה מנקר לך במוח.

ובכן, יהודים עיקריים.

אז המופתים שראינו,

במעמד הר סיני ובמשך כל ההתנהלות של עם ישראל וכל ההבטחות האלוקיות שהבטיח הקדוש ברוך הוא על ידי נביאיו,

כולם התקיימו.

זאת אומרת, מי יכול להגיד מראש

עד סוף הדורות מה יהיה?

רק מי ששולט

עד סוף הדורות בכל האנושות,

ואף אחד לא יכול למנוע ממנו לקיים את מה שהוא אמר.

יש לך מופת יותר גדול מזה?

יש לקלט את נבואות שהתגשמו.

מספר 12 בדיסק או בטייפ,

תשמעו שם.

כמה נבואות אני מביא שנאמרו מראש והתקיימו בימינו.

כמה רמזים בתורה שנאמרו במפורש והתקיימו בימינו.

תקלט את 35, אני אמרתי, ושלמכון דעים מחבלה לא התקיים.

הרי מחת צנעת תתעא, אנחנו נקרא על מגבר לפני עשרים שנה.

איך זה מתקיים?

איך זה מתקיים?

כולם אמרו, יהיה פה שלום,

יהיה פה מזרח תיכון חדש, יהיה ג'דתי. איפה?

מה שכתוב, התקיים. איך אני אומר שיהיה גוג ומגוג?

והנה אנחנו קרובים אליו בכל אומות העולם על ישראל.

ישראל היא לא דיסטנציה. אפילו, כן.

נו, אז איך הכל מתקדם?

זאת אומרת, כשהתורה אמרה משהו,

כיוון שהיא נאמרה, מן האלוקים שהוא היחיד שצופה דורות מראש והוא קובע והוא קבע שאת עם ישראל הוא לא יזנח לעולם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם

ושלושת אלפים שלוש מאות וכמה שנים הוא כבר עומד בדברתו,

זה מופת שאין כדוגמתו.

אפילו יהיו פיצוצים מגינות כל היום על עם ישראל,

העם הזה יתקיים והוא ינגח את האבן בחזרה לגינה וזה יפגע במטרה שתפוצץ את מי שאל את השאלה.

לא אתה, הוא.

אתה שאלת בשמו.

אז זאת אומרת,

אין דבר כזה שלא רואים אותות ומופתית מתקיימים שלושת אלפים ושבע מאות שנה. אין עוד עם כזה שיש לו הבטחות כאלה, כלום.

כל התורות של אחרים זה רק הבטחות

על מה שאין להם ביד, כלום.

תתפוצץ בבקשה, יהיה לך שמה שבעים ושתיים.

עכשיו לך לחפש אותם.

אין הבטחות לעולם הזה.

למה שבעים ושתיים? אתם יודעים למה שבעים ושתיים?

בגלל שהוא התפוצץ לשבעים ושתיים חלקים, אז מגיע לו על כל חלק.

אמרתי לא שבעים ושתיים, בל שבעים ושתיים. שבעים ושתיים, כן.

שבעים ושתיים הם לקחו את זה מהמקורות שלנו עב שמות,

אבל לא חשוב, השם ירחם עליהם.

קיצורו של דבר,

התורה אצלנו מבטיחה, פה בעולם הזה,

ונתתי גשמיכם בעתם והארץ לא תיתן את יבולה אני אראה לכם שכשאתם עושים מצוות

אני עונה לכם כשאתם לא עושים מצוות אני עונש אתכם

והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע

רצוני רב יעשה ואת שבעתם ישמע ויושיעם וכן הלאה

אני צריך לראות אותות ומופתים מהתורה

השם זכה אותי לעשות אותות ומופתים כל יום

ואנשים שמתים מתים על ערש דווי חיים

מכוח מה?

שאני אומר להם משהו לקיים מן התורה

תלמד שעתיים בתוכנית דיבור תעשה ככה תעשה ככה תעשה ככה תשמור שבת חצי שעה לפני שבת תעשה ככה ככה ככה אותות ומופתים

נו מה אני צריך עוד דוגמאות וזה פיצוצים חריף

שאלה נכון

ברור שהוא מעניש מישהו

עכשיו אם הבן אדם לא מבין

הוא סתום לא מבין ברוך השם כן אז הוא המשיך להנישות זאת אומרת הבן אדם המשיך לטובל עונש

תבין הבן אדם לא מבין כמו שאתה אומר שנגיד הם לא יודעים שנגיד בגלל ה... אין בן אדם לא מבין נכון נכון ברק אין בן אדם לא מבין

אין בן אדם אין בן אדם אין בן אדם יוצאים על הדתיים קורה אירוע אין בן אדם לא מבין

אין מציאות כזאת.

כשאני אשים לבן אדם אקדח על הרקף

ואני אגיד לו תרקוד,

הוא יגיד לי אני לא רקדן?

הוא ירקוד, נכון?

אפילו שהוא לא ידע לרקוד, נכון?

ואם אני עוד נותן יריעה באוויר ליד האוזן, מה זה רוקד? באוויר הוא רוקד.

ואם אני אומר לא להוריד רגליי,

אז הוא לא ירד רגליי.

הוא ייפול על הבטן.

מה הפרש לא מבין? בטח מבין.

תלוי איך מסבירים לו.

אז הקדוש ברוך הוא רואה סתום.

אז לאט לאט, אתה יודע, גם קיר יש סתום.

ואז באים אליו, אתה מבין,

עם מקדח ככה רציני,

וטרררררררררררררררר עוד שחודרים אותו. למה להתכוון? כל פעם, כשהיו סמלי מולדתים היה אוהדפרדה, היה מלחמה, כל פעם נגיד.

נכון. כל פעם, כל ל... גם ממך שמעתי, ועכשיו לא רואים מה פעם עושים עליהם.

אז עוד פעם יהיה את זה, אבל הם לא מבינים, אז מה זה נותן? הם לא מבינים, ואנחנו כבר... בסדר, אז מה? מה אכפת לנו אם הם מבינים או לא?

סוגיה בנו, מה זה? במי? בהם. למה בנו?

למה בנו? בוגמא. הם יוצאים ערבים, מה זאת אומרת?

ערבים? אז תסביר להם.

נו, תרוץ.

מה אתה יושב?

אתה ערב, לא?

לא מצליח, כל שנזרו לעצמי.

אז מה הועל שאמרת ערבים?

אז מה הועל שאמרת ערבים? שאני אמבול איתם.

אתה רוצה ליפול איתם? לא, זה... אם אתה מוכיח אותם, אתה יוצא מכלל ערבות.

אבל החוק בעונייה כולם טובים. מה משנה, הערבות או לא בכלל? החוק בעונייה, כולם טובים.

לא כולם.

העונייה טובה. לא, בעונייה האחרונה,

רק שלושים מתו.

השאר הצליחו להימלט.

למה רבח עובר אל עזב?

מה? נשאר פה צודק על זה?

עכשיו התביעה רוצה לתת לו 2,767,

אם אני מדייק,

שנים בכלא.

כן, כנגד כל השלושים.

הם אמרו שעל זה שהוא הפקיר ועל זה שמתו ועל זה שזה וזה שווה ככה, כפול כמה שמתו וכלול כמה שנפגעו וכלול כזה, זה יוצא 2,700 וכולי.

לא.

זה פשוט, התביעה יש לה סוד אריכות ימים.

הם יודעים להאריך את ימיו של האסיר עד שיקבל את העונש.

נו, איך הם יכולים להגיד את זה?

למה? למיידוף לא נתנו 100 שנה עכשיו בפנים?

אבל הוא כבר בן שבעים.

אה, הוא בן שבעים לבד.

עזוב, נו, זה חבר'ה לא רציניים, אתה מבין?

אבל הקדוש ברוך הוא, יש לו פטנט.

גם אם הוא הורג אותך פה,

אתה מגיע לשם, ואז הוא מתחיל לספור לך.

אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבעה.

כמה צריך?

אתה מבין?

אז זאת אומרת,

פה אי אפשר למצות את הדין עם בני אדם,

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין בעיה.

מה שלא מספיקים פה,

מסיימים שם.

ובאווירה חגיגית זו אנחנו נאמר,

אנו,

אנו,

אנו,

עבדו דקודשא וריחו,

אנו,

אנו,

עבדו דקודשא וריחו,

אנו, עבדו דקודשא וריחו,

אַנו אַנו אָנו בָּא בָּא עַמְדוּ דֵּה־קֻדִשַׁא בִרִיחו

אנו ואנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו א�