חובות הלבבות | שער הפרישות | פרק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שער הפרישות,

פרק א',

באמצע.

לקראת הסוף.

ולפי שנצטרך המין האנושי לנהוג בפרישות הכוללת

אשר בה תקנתו בעולם הזה וכחתו הצורך ממנו,

היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים, נבדלים ונגזרים מעסקי העולם.

ילמד מהם כל מין ממיני אדם כפי צורכו מפרישות וכראוי למנהגו ומידותיו.

בעבור שיש כמה אנשים שהארגן נעשה ממש אצלם כטבע,

להרבות במיני תענוגים,

הן במאכל או במשתה ובמידות רעות ומגונות,

עד שנפלו לחמה רעות והשחטת גופם ולמיטה קודם זמנם

וסבורים שאינם יכולים להימנע מכך.

לכך נתן הקדוש ברוך הוא בלב כמה אנשים

להיות פרושים גמורים.

זה ממידה זו וזה מזו, כל אחד פורש מעניין אחר

ונבדלים ממנה לגמרי.

ויכול כל אדם ללמוד מהם מידות

ויראה בעיניו שיוכל להכריח טבעו לכל אשר יחפוץ לדרך בינוני,

כמו שיש כמה מיני בעלי מלאכות בעולם,

וכן יש מדינות שמצוינים בהן סגולות ומלאכות פרטיות שאין בה אחרת,

כדי שיסתפקו זה מזה.

זאת אומרת, היות ויש אנשים שחושבים שהוא לא יכול, אתם מכירים את המושג הזה? לא יכול, ניסיתי, לא יכול.

מה אני אעשה? לא יכול.

לא יכול לעמוד בתאווה הזאת, לא יכול בלי סיגריות, לא יכול בלי אלכוהול, לא יכול בלי עוגות,

שוקולדים, לא יכול בלי ביסלי, לא יכול.

כל מיני לא יכול כאלה.

אז הקדוש ברוך הוא נתן כוח לכמה בני אדם לפרוש לגמרי מכל מיני עניינים.

אז אדם אומר, אם הוא יכול, למה אני לא יכול?

זה לא טבע כזה שאני לא יכול, אני לא רוצה.

אין דבר כזה אני לא יכול.

פעם הייתה תקופה שנקראה זלילה.

כשהיו זוללים ואחרי שגומרים להסתעב

היו מכניסים אצבע על בפנים

והיו מקיאים.

והיו עוד פעם וככה חוזרים, גומרים את האוכל,

חוזרים מחדש.

היו אנשים מתים בגיל 40 עד 50. זלילה זה היה האופנה.

היום האופנה זה דיאטות.

למה? רואים, זה עושה דיאטה, זה עושה ככה, זה עושה ככה, ככה.

רואים שאנשים מרזים, הולכים למכון, כולם רצים למכון.

רואים ככה?

אז כשיש כאלה סוגי אנשים,

האדם שחושב שהוא לא יכול,

לא יכול,

הוא לא, הנה,

הנה,

הנה,

הנה בן אדם.

חודש ימים,

למד רצוף בשקט,

בלי להיכנס לבנק.

לא נכנסת לבנק, נכון?

אולי פעם, פעמיים, ככה.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת,

יש דוגמאות.

אתם רואים, יניב גרדי,

לא רואים אותו בסרט.

הוא קיבל איתי את ה-40 יום.

בסרט חיו יחיה.

כל החיו יחיה בגלל שהוא קיבל בהתחלה תענית 40 בכלל.

מזה יצא כל התעניות של 40, מזה יצא השם, פססט,

אמרנו תענית 40,

השם עזר.

אז יש אנשים שפססט,

זה יכול, זה יכול, זה יכול, ואפשר ללמוד מהם.

כל אחד.

מכל מלמדיי השכלתי.

צריך ללמוד.

הקב' ברוך הוא גזר שיהיה ככה

בכל מקום ומקום.

שיהיו פרושים, שילמדו מהם שאפשר לשנות את הטבע.

ילמד מהם כל מין ומין ממיני האדם כפי צורכו מהפרישות,

אך ראוי למנהגו ומידותיו.

ואין תקנת העולם שיהיו כל אנשיו נוהגים בפרישות כמוהם.

אבל עולם שלם כולו פרוש, אי אפשר.

כי זה מביא לעזיבת יישוב העולם, לא יישבו את העולם.

אנשים פרושים, לא יבנו בתים, אף אחד לא יהיה קבלן,

לא נדלן, לא כלום.

כולם פרושים.

לא יישוב העולם, ותהיה הפסקת הזרע.

אנשים לא יביאו ילדים.

למה הוא פרוש מאשתו?

הוא פרוש לתרעות.

אין המשך לעולם, עוד דור אחד, וזהו, סוגרים את הבסטה.

כבר אמר הכתוב, לא תוהו ורעה, לשבת היא צרה.

הקב' ברוך הוא לא ברא את העולם בשביל שיהיה תוהו ובואו,

אלא לשבת, שיהיה מיושב, שיהיה יישוב בעולם.

כי הפרישות

פינה מפינות העולם. יש עוד פינות,

אבל זה פינה מפינות.

וצורך המדברים אליה כצורכה משאר החוכמות והמלאכות,

אשר יתייחד בכל אחת מעין עם מבלתי עם אחר,

כדי שיענו בני אדם,

ותיקח כל כת כפי צורכה וראוי לה מהן.

ואין תקנת העולם שיתייחדו כל אנשים בחוכמה אחת,

ולא במלאכה אחת,

כי השלמת סדר העולם מכולן,

כמו שאמר החכם, את הכל עשה יפה בעיתו,

ואמר לה כל זמן.

אז אומר הפרישות זה כמו פינה מפינות העולם,

וכמו שבעולם צריכים את כל המלאכות, אי אפשר שמדינה אחת שלמה כולה אינסטלטורים.

ואין חייטים,

ואין הורגים, ואין עופים, ואין שאר מלאכות.

איך יחיו?

אף אחד לא רוצה להיות חנווני,

אף אחד לא רוצה להיות קבלן,

אף אחד לא רוצה להיות בנאי,

אף אחד לא רוצה להיות מכונאי.

אין דבר כזה.

חייבים לשלם את כל המלאכות.

אז לכן,

כל עם ועם שונה במלאכות, בחוכמות,

בשביל תקנת העולם, שכולם ייהנו זה מזה.

לדוגמת תימנים בתימן, בדרך כלל היו

צורפים

או חייטים.

למה הגמרא אומרת שצריך לבחור מלאכה קלה?

אז מחט זה לא בעיה.

אין הרבה השקעה. זה לא לפתוח חנות פלאפל.

זה מחט.

קחים אחת ותופרים אומנות.

מצורף זה גם מלאכה עדינה.

יש לך כל מיני חומרים, ואתה משחק איתם ככה וככה וככה וככה.

מלאכות עדינות, נקיות.

אז בזה הם התייחדו. ויש כל עם ועם, יש לו משהו מיוחד אצלו.

ועל זה אמר החכם,

את הכל עשה יפה ועטו.

וגם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

ועכשיו כבר התבהר לנו מה שהקדמנו, עניין הפרישות הכוללת בכל בני אדם.

וצורך בני אדם אליה לסדר ענייניהם בה בעולם הזה.

ואמרנו שהפרישות זה חסימת תאוות הנפש.

חסימת תאוות הנפש.

בהימנע מן הדבר הנפרש ממנו.

עם היכולת עליו,

בהזדמנותו,

לעילם חייב את זה.

אמרנו שהפורש

זה מי שיכול והניח. מי שיכול ומניח את הדבר שהוא יכול.

אם זה לאכול, אם זה לשתות, אם זה מלבוש, אם זה כל דבר.

טוב, למדנו בפרק הזה, הפרק הראשון,

את הפרישות הכוללת את כל בני העולם, כמה היא נצרכת לתקנת העולם, תקנת האנשים.

עכשיו, מהי הפרישות

המיוחדת בצורך אנשי התורה אליה?

אנחנו, מה צריכים לפרוש?

אנחנו אנשי התורה.

מה צריכים לפרוש?

אז נחלקו חכמים בגדריה

אחד אמר

יש משמר הפרישות עזיבת כל מה שטורד מן האלוקים, כל מה שמטריד אותך מעבודת האלוקים,

תפרוש.

אחד אמר

מאוס בעולם וקצר מאוויים

תמאס בעולם הזה בכל תאווה שיש לך קצר

אמר רחל הפרישות מנוחת הנפש מחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה

זאת אומרת

שרעיוני הנפש שקועים בדברים שהיא משתוקקת

ונדמה לה שבהשיגה את אותם דברים תנוח ותשקוט

אז שהנפש תנוח מכל הרעיונות והדמיונות

שאתה חושב שאם תשיג דברים מסוימים אז תנוח, אז תנוח מזה

תנוח מזה

ואמר רחל הפרישות זה הביטחון באלוהים

להיות בוטח באלוהים

ואמר אחר

הפרישות כסות בשר הערווה

משבור הרעבון

ומאוס בזולתם

דהיינו יכסה את עצמו במלבושים

משבור הרעבון

זאת אומרת אם הוא רעב רק ישבור את הרעבון

ומאוס בזולתם כל השאר זה חרית ברית העיקר שיהיה לך כסות על הגוף

ושלא תהיה רעב

זהו מספיק

זה נקרא פרוש

מאמר אחר

הפרישות עזוב

אהבת הברואים

ואהוב הבדידות

עזוב אהבת הברואים ואהוב הבדידות זאת אומרת אל תתחבר בכלל עם אנשים, תתרחק מהם

תחיה לבד

תהיה בודד, לא רואה אף אחד, לא מכיר אף אחד

מאמר אחר

הפרישות

ההודאה על הטובה וסבור הניסיון

דהיינו להודות על כל טובה וטובה

ולסבול את הניסיון, לקבל כל ניסיון וסבלנות

מאמר אחר הפרישות מניעת הנפש מכל מנוחיו תענוג גופני

דהיינו שהגוף לא ייהנב ולא יתענק כלל

אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו

אלא רק דברים שאתה לא יכול בלעדיהם להתקיים

ויוציא זולתו מן הנפש וכל השאר

יוציא מן הנפש וירחיק ממנה

וזה הגדר יותר ראוי לפרישות הנוהגת בתורתנו משאר הגדרים אשר גדרנו

אז מהי הפרישות הרצויה?

הפרישות הרצויה היא מניעת הנפש מכל מנוחה

ותענוג גופני

זאת אומרת לברוח

ממנוחה ותענוג גופני כמו שכתוב לו דיין לצדיקים

אה לשם בשלווה

כן ביקש יעקב לשם בשלווה

קפץ עליו רוגזו

של יוסף

למה לא דיין לרשעים, סליחה, לא דיין לצדיקים

שמתוקן להם לעולם הבא, מה שמתוקן להם לעולם הבא,

אלא שהם עוד רוצים לשם בשלווה?

רשי בחומה שכתוב אמר הקדוש ברוך הוא, כן, אבל במדרש כתוב אמר השטן הוא, כן,

הקדוש ברוך הוא גם אכפת לו רק השטן מזכיר לו את זה

אז אומר מניעת הנפש

למנוע את הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני כי אנשים אוהבים בוא ננוח עזוב אותך בוא נתענג

ככה נרגיל

אל הטבע שלא תוכל לעמוד בלעדיו

שמה צריך לנוח

שמה צריך להתענג בקצת מה שהטבע לא יכול בלעדיו

לא טבע רע,

הטבע הטוב הבריא

ויוציא זולתו מן הנפש וכל השאר יוציא מן הנפש

דהיינו מכל שאר התענוגים והמנוחות

מה

כל מה שהוא יותר מזה שמתענוגים ומנוחה

אדם יסלק מעל עצמו

רק מה שהוא נצרך על פי טבעו

במינימום שהוא לא יכול בלעדיו

אי אפשר בלי לנוח בכלל

אז צריך לנוח כמה שעות כאילו בשביל שאדם יחזיק את גופו

אי אפשר שאדם יאכל הכל מר וזה ופה ושם אפשר להתענג

אבל

במידה שהטבע לא יכול זולתו

נגיד אחד ייתן לו לשתות בלי סוכר, בלי כלום, הוא לא יכול

אז הוא שם לו קצת, כמה שאפשר

מינימום

שכאלה ששותים שלוש כפיות סוכר

שלוש

בן אדם אמר לי שלוש, אמרתי לו שלוש

שלוש זה הרבה, לא?

שלוש זה הרבה?

אבל קוסקולה זה שש כפיות סוכר

קוסקולה זה שש כפיות סוכר, יש אומרים שמונה

ואני הולך על המיעוט, שש כפיות סוכר

כל כוס, יש אנשים ששותים בקבוק

אתם יודעים איזה נזק זה? רע על רע על הגוף שאין כדוגמתו, זה אדם הורג את עצמו

אז זאת אומרת, כל השאר שהוא לא יוכל לעמוד בלעדיו

זה יעשה ויוציא זולתו מן הנפש, וזה הגדר יותר ראוי לפרישות

הנוהגת בתור הטרם של הגדרים של זכרנו

אך צורך אנשי התורה לנהוג בפרישות הוא

שכוונת התורה

למה אנחנו צריכים בכלל לנהוג בפרישות?

כי כוונת התורה שאנחנו נמשיל את השכל שלנו בכל תאוות הנפש

השכל ישלוט על התאוות, לא תאוות יגררו את השכל

והשכל יגבר עליהן

ומן הידוע כי הגברת התאווה על השכל היא ראש כל חטאת

כי כשאדם,

התאווה גוררת אותו אז אין לו שכל,

השכל נגרר אחריו

אתם מתארים לכם ציור

שבן אדם לוקח פחית, קושר אותה

והולך איתה ככה בדרך

ושומעים גרן גרן גרן גרן גרן גרן גרן כל הדרך

מי שמסתכל עליו ואומר, אתה נורמלי, מה אתה, סוחה פחיות?

מה אתם אומרים על אחד זה סוחה פחית?

אה?

יש אנשים שסוחבים את השכל שלהם ככה, התאווה סוחבת להם את השכל ככה, גרן גרן גרן גרן

אחריה

השכל בכלל לא שולט, הוא נגרר, נגרר אחרי התאווה, התאווה גוררת אותו, רעש שוקולד, איבד את השכל

ראה משהו, זהו, נגרר, נגמר

אז הוא אומר

כוונת התורה להמשיל את השכל בכל תאוות הנפש ולהגביר אותו עליהן

ומן הידוע כי הגברת התאווה

על השכל היא ראש כל חטאת וסיבת כל גנות.

ולא נטע עם אל העולם עד שנטו מן התורה.

עם לא נוטה אל העולם ונמשך אחרי תאוות העולם והעולם והעולם והעולם,

רק

מי שנטע מן התורה.

כי התורה שומרת על האדם שלא ינטה אל העולם.

וישיעם היצר פיתה אותה מצרם להניח אישום עולם הצלתם

ונטות בהם את דרך אבותיהם

אשר היה דרך די הצורך בעולם והסיפק ממנו

ולהסתפק בדבר המספיק לחיות בו.

זאת אומרת, אנשים שנטו מן התורה נטו אל העולם

ונטו מדרך אבותיהם

שדרך האבות הייתה רק...

לחיות

די הצורך בעולם

במה שיספק אותם ממנו

ולהסתפק במה שמספיק לחיות בו.

אבל אנשים לא מסתפקים.

שוקולדי,

כל הביסלי, קרמלי, הכל לי, לי, לי, לי.

אוכל, פירות, בשרים, מלא, מלא, מלא, מלא.

העיקר לאכול, לאכול, לאכול. פתח שולחן, פתח שולחן.

שולחן כבר פתוח.

פתח שולחן, אמרתי לך.

פתח שולחן.

איזה מושג זה, פתח שולחן.

טייבה, טייבה, טייבה.

היו אוכלים אבא שלי שיהיה בריא.

היה קם,

ככה מסיים את העבודה, הוא היה כותב מזוזות, הוא היה מסיים את העבודה

משעות מאוחרות בלילה, אוכל לחם של אתמול

עם לבניה וזחוג.

לבניה, שם טיפה זחוג, מערבב,

לחם מאתמול,

פרוסה אחת או שתיים,

קוראים לזה לזקע,

מכניס בפנים, ואוכל, וגמר את זה, שלום, הולך לישון.

בלי ממרחים, בלי בטיח, בלי שום דבר, פשוט, זה ממלא, סע.

מה שיש אוכלים.

או אנשים, אם הוא לא ראה את השולחן מסודר,

ופה יש לו כעס והקפדות,

וזה?

מה זה, הם מזלזלים בי? לא, זה?

איי, איי, איי.

פעם הרב שמעון בן שמעון דיבר על זה, נתן שיעור על זה.

בתחילת העבודת עליהם, זה רק החיך מרגיש.

אחרי החיך הזה, תן לכם יבש, תן לכם, זה לא משנה לו שום דבר. סנטימטר. זה רק ה... סנטימטר. סנטימטר. בשביל זה עבדים כולם. רק בשביל זה.

משלמים הרבה כסף בשביל סנטימטר לעבור אותו.

זה יותר גרוע מהמכס.

במכס אתה משלם פחות.

פה,

אתה מעביר את כל הדברים, עולה הרבה כסף, הדברים הטעימים עולים הרבה כסף, אז אתה משלם

פול פרייס.

פול פרייס.

כל הסכום זה מס.

למה? אחרי שאתה עובר את הסנטימטר בחיך, גמרנו למה.

תפוח אדמה, תפוח אדמה, תפוח אדמה, תפוח אדמה, וכל אותו דבר.

בשר, תפוח אדמה, אורז, זה הכל אותו דבר.

וגם אנשים בלועים

אוכלים מהר מהר כי הוא רעב.

מה זה רעב?

תאכל לאט, אפילו תאכל פרוסה אחת לאט, תלעס.

26 לעיסות כל פעם.

כנגד הוויה.

כל דבר שאתה מכניס, רעה 26

ירד לאט-לאט.

בינתיים זה יגיע לקיבה, היא תירגע.

עד שאתה אכלת את הפרוסה, גמרנו.

אבל אתה מכניס, בסוף זה נתקע חבילה פה,

וווווווו, מפוצץ.

אבל אם תאכל לאט...

הרמב״ם אומר, תאכל קודם כל סלט.

קודם כל דברים הם שלשלים.

אז תאכל צלח על מילי הסלט,

שזה בריא,

אין ספק, יש בזה סיבים תזונתיים,

זה מתעכל טוב,

לא נשאר, לא נדבק.

אחרי שאתה

מוכר את הסלט,

אחר כך תאכל את הדברים היותר, אם זה דגים,

ואחרי זה אם זה עוב, ואחרי זה אם זה בשר,

כל דבר,

אבל לאכול לאט, לאט.

כל המערך וסעודתו מאריכינו ימיו ושנותיו.

אז הפירוש הפשוט

זה אוכל לאט, מאריך ימים, אוכל מהר, יוצר נזקים.

יש גם המערך בסעודתו בשביל שיבואו עניים, שיספיקו להיכנס עניים בזמן הסעודה.

מה אתה אומר? לעיסות, כן, כן.

אם אתה רוצה, אתה לא חייב, אתה יכול ארבעים.

אבל יש אנשים אפילו לא לועשים, ישר בלע.

מתחילים רק לעיסה וכבר בורעים. מתחילים לעיסה, זה לא טוב.

אז לכן אם אדם אוכל לאט, מרגיל לעצמו לאכול לאט,

ככה הוא יתגבר על התאווה ויאכל פחות, ולא ישלם מיסים בכניסה.

הרבה מיסים בכניסה.

ויפה להם התפארה בו והרבות מהונו,

וחיבב עליהם להתעדן ולהתנשא בו

עד אשר צללו במצולות ימיו.

אז זאת אומרת,

דרך האבות הייתה

שהסתפקו רק בצורך ההכרחי.

אבל אלה שנטו מדרך אבותיהם

ולא ישתמשו, שלא ישתמשו אבותיהם בהנאת העולם, רק בדברים הנצרכים ושאר מיני הנאות שאינם נצרכים, כיום האדם הרחיקו לגמרי.

ולא נשתמשו גם באותם הנצרכים להם רק כפי מה שמספיק להם,

ולא במותרות במאכל ומשתה. מותרות זה מה שמיותר, אפשר לחיות בלי זה, אז למה אתה צריך את זה?

ויפה להם התפארה להתפאר בו.

זאת אומרת, אלה שלא שומעים ולא הלכו בדרך אבותיהם ונטו מן התורה,

אז יפה להם התפארה בו,

דהיינו העולם הזה אישיותם היצר,

ויפה להם את התפארה בו.

מה התפארה?

להרבות מהונו.

יצריך אומר, צריך הרבה הון,

שיעריכו אותך בעל המאה ובעל הדעה,

ולהתעדן במעדנים.

מה יגידו? מה תאכל לחם יבש?

יבוא אורח, מה תיתן לו לחם יבש?

ולהתנשא בו.

אז מתפארים בני אדם בכסף זהב, באבנים יקרות,

שזה מן הדומם.

בריבוי תבואות, שזה מן הצומח.

מערבות מהונו זה נקרא הון כבד השם מהונך,

ונאמר במלוא אסמך סבה ותירוש.

ואוכלים מן החי, כשאדם מתעדן, מתעדן באכילת בשרם וחלבם.

ולהתנשא, כשאדם מתנשא על זולתו.

וככה שוקעים במצולות ימיו

עומק רעבי תענוגיו של העולם,

כשתענוגי העולם מסערים את לב האדם.

כמו ים סוער.

וחייב אותם היצר לסבול צער גליהם.

אז יש גלים בעולם.

מיני דאגות ומכאבים הבאים לאדם מריבוי התענוגים זה כמו גלי הים.

והעולם מושל בהם.

באותם אוזניהם ומעצים את עיניהם, ואין מהם אחד אלא מתעסק בתענוגו כשישגנו ויזדמן לו.

והוא, תורתו ודתו,

עד שטרד אותו יצרו מאלוהם.

כמו שאמר ירמיה נביא, תסירך רעתך ומשובעותייך תוכיחוך.

ואותם אוזניהם לשמוע מוסר.

ומעצים את עיניהם, עיניהם עצומות מלהביט אל פעולת השם.

ואין מהם אחד אלא מתעסק בתענוגו כשישיגנו בהשתדלותו

או יזדמן מעצמו.

וזה תורתו ודתו.

זה התורה שלו.

תורת החומר, התענוגים, זה הדת שלו וזה התורה שלו, כמו שאומר אלוהיהם בטניהם.

עכשיו, צוהרו מי שיש לו ילדים,

רואה את אלה שעזבו את התורה ונתעסקו בחיי העולם.

אפילו הם לא עזבו לגמרי, נטו.

תראו איפה רואים את זה. הילדים שלהם באים

ואומרים להם, אבא, אבל כולם יש להם.

אבל כולם יש להם נעליים כאלה, וכולם יש להם חגורה כזאת, וכולם יש להם עניבה כזאת,

וכולם יש להם חגורה כזאת, וכולם יש להם קובע בורסלינו.

וכולם יש להם, וכולם, וכולם, וכולם, וכולם, והילד, אבא נהיה משועבד

למספר הילדים שיש לו, לשמוע בקולם,

אחרת הם בוכים, עושים לו בעיות, הם לא רוצים ללכת, הם לא זה, מה, אני אתבייש?

כולם צוחקים עליי, מה, אני שונה מאחרים?

למה? וזה, ופה ושם.

עכשיו, לך תתמודד עם זה.

למה? כי יש כמה שנטו והם גוררים.

וכולם מסתכלים עליהם, ונגררים.

עכשיו קשה לאדם,

צריך להיות אייזנבטון

שבן אדם יוכל לעמוד

מול השטויות האלה,

מאז הוא משועבד.

אם הוא יכול להביא בגד או נעל או משהו במחירים סבירים,

צריך לשלם מאות שקלים,

בגלל שקוראים לזה מותג.

אם זה לא נעל אדידס

שעולה בין 400-600 שקל חרטא

בסיני עולה 30 שקלים,

30 שקלים.

ואנשים גובים מאות אחוזים, מאות.

מאות אחוזים.

חליפות שקונים פה בבני ברק 700 שקל

עולות בטורקיה 200 שקל.

מביאים אותם, מרוויחים מאות שקלים, מאות אחוזים.

המגבעות האלה שאתם קונים,

700 וכולי, 900.

חרטא ברטא.

200 שקלים, 250 שקלים, הכי הכי מהודרות.

ואנשים מסכנים משלמים אור עתק.

כל השטריימלאך, אלפי דולרים,

בשביל זנב של שועלים.

כן.

קורעים אותם.

כמה שטריימלאך אתה קונה חדר?

אתה יכול להרחיב את הדירה, חדר.

קורעים החרדים משלמים פי כמה וכמה מכל ציבור. קורעים אותם.

מי קוראים אותם? החרדים קוראים אותם.

במקום להוזיל מחירים, במקום לתת

רווח והצלה ליהודים.

מה?

בשמיים משלמים לכל אחד אחר כך חשבון.

כמה הוא ציער את בני האדם, כמה הוא גזל מהם את הכסף.

זה הביצה הטרנגולת.

לא בדרך של גזלה ואיסור כאילו להיכנס ולקחת בכוח וכו' וכו'.

לא הניח לו ברירה.

במקום שאדם גם ירוויח וגם יעשה חסד.

רק כל אחד דואג לעצמו, דואג לעצמו.

במקום לדאוג לכלל,

ממילא יהיה לך, תרוויח מעט,

תמכור הרבה, תרוויח יותר.

אבל זיכית את הרבים.

אמרתי לכם שאני פעם עשיתי חשבון.

הייתי מוכר בהתחלה בגלל שהיו מוכרים לי ביוקר.

קלטות הייתי מוכר בשש שקל.

יום אחד החלטתי שאם המזונות עצובים, אז גם אם אני אמכור בשתיים וחצי שקל,

אז אני לא אפסיד.

אבל מה יקרה? יקנו יותר, ואז ירוויחו יותר.

עד שבסוף התחלתי לחלק בחינם.

מיליונים.

עשרים מיליון.

עשרים מיליון.

מה הפסדתי? אני נורא רעב.

לא הפסדתי שום דבר.

הרווחתי שהרבה יהודים חזרו בתשובה.

אבל מה לעשות, לא כולם חושבים אותו דבר.

ואף אחד גם לא רוצה ללמוד מדוגמה טובה.

כי יש דוגמאות רעות, למה צריך לקחת את הטובה?

והנה, אבל זה מוכר הרבה, זה מוכר הרבה, זה מוכר הרבה, זה מוכר ביוקר, אז למה שאני אמכור בזול?

דוגמאות רעות, יותר טוב.

אז לכן הוא אומר כאן, אדם בסוף נהיה משועבד. היצר מייפה לו את העולם

ומחרטט אותו לאורך כל הדרך ועושה אותו עבד נרצע.

עבד נרצע

לשטויות והבלים שאין בהם שום צורך.

וכל הייתור הזה יישאר לאחרים.

הוא היה עבד שעבד רק בשביל זה.

אז אמרנו שצורך אנשי התורה לנהוג בפרישות, למה הם צריכים לנהוג בפרישות?

כי כוונת התורה להמשיל את השכל בכל תאוות הנפש

ולהגבירו עליהן.

ואילו הגברת התאווה על השכל היא ראש כל חטאת וסיבת כל גנות.

ולא נטע עם אל העולם עד שנטו מן התורה וישיעם היצר

להניח יישוב עולם הצלתם וכו' מה שלמד להם.

ומהם מי שימנע ממנו התענוג ההוא מחשבתו עליו ונפשו שואפת עליו ותלויה בו ושוגה בבקשתו לילה ויומם

כמו שאמר אבן יחשוב על משכבו יתייצב על דרך לא טוב.

יש כאלה שהתענוג שהם רוצים להשיג אותו נמנע מהם.

לא מצליחים להשיג.

אז כל הזמן המחשבות שלו סביב הדבר הזה שהוא מתהווה אליו

נפשו שואפת אליו

ותלויה בו כל הזמן

והוא שוגה בבקשתו, חושב כל הזמן, לילה ויומם

כמו שאמר אבן יחשוב על משכבו יתייצב על דרך לא טוב.

איזה עונש זה.

דבר שהוא לא בר השגה כלפיו

והוא מבלה ימים ולילות במחשבה רק איך הוא ישיג את זה.

אתם שומעים?

אני מכיר אחד שאמר, הבטיח בגיל 17,

היום הוא עוד מעט 30,

שהוא יהיה נדלנצ'יק

והוא חייב

להביא כסף גדול,

הוא יהיה מיליונר, הוא יחלק כספים, הוא יבנה ישיבות והוא יעשה.

והתחיל לקנות,

הוא כבר חי בהרגשה הזאת.

קונה לילדה שלו נעליים מ-700 שקל, ילדה קטנה בת שנתיים.

קונה לעצמו ב-1500-2000,

הולך כיכר המדינה רק לקנות.

חי בפוזה.

קונה חולצות

טי-שירט.

כתוב הלפינגר.

טומי!

חברת טומי!

טומי! יש חברה כזאת, טומי.

כל מיני שטויות.

זה אותם שרוולים, אפילו יותר קצרים.

אני פעם הייתי רואה את המותגים הקטנים האלה, הייתי חושב שזה דפקט, היה להם

חור והם עשו תיקון אומנותי.

אבל לא הבנתי למה הם שמו ציור, כאילו, לא...

פעם כשאנחנו היינו נקרע לנו איזה בגד או משהו, הוא היה תיקון אומנותי.

למה טלאי?

לא טלאי סתם, מה פתאום טלאי?

תיקון אומנותי זה שאפילו נקרע לך,

הוא משלב חוטים מחדש,

משחיל לך חוטים ואתה רואה את הבגד החדש, הנה, כמו שהוא עכשיו.

חוזר להיות כמו שהוא ממש, תיקון אומנותי.

אז לא הבנתי, אם נקרע לו,

למה הוא שם פה פתק כזה?

אחת שאמרו לי שזה מותגים, יש דבר חדש, מותגים.

והם משלמים על זה מאות שקלים.

טי-שירט, כולה חתיכת בד,

שהשווי שלו לא יותר מעשרה שקלים,

משלמים עליו 250, 500, 600,

800 טי-שירט, 800, 800 שקל.

יש גם ב-1,500.

לא, לא, חולצת טי-שירט.

גופייה, חולצת גופייה.

למה יש לזה שם?

זהו, איזה עולם מפגר.

מאז שהוא הבטיח שהוא יהיה נדל״ן, הוא לא עשה עסקה אחת.

הוא נסע לחוץ לארץ כמה פעמים,

ואמרתי לו, הוא עינק כסיל בכסי האורס.

העיניים של הכסיל בקצה הארץ. הוא חושב שמשם הוא יביא את לחמו.

למה הקדוש ברוך הוא לא יכול לזון פה? אתה צריך לנסוע עד לאמריקה?

אבל אין מה לעשות, טיפשים זה מתנה.

אי אפשר לוותר עליה.

אז זאת אומרת, אנשים לא מבינים

שמה שמזומן יגיע עד אליך,

ואל תחלום חלומות,

ואל תהיה מאלה שנאמר, מי שימנע ממנו התענוג ההוא,

ומחשבתו עליו, ונפשו שואפת אליו, ותלויה בו,

ושוגה בבקשתו לילה ויומם, לילה ויומם.

כמו שאמר אבי, נחשוב על משכבו,

יתייצב על דרך לא טוב.

ושניהם בעניינו טובעים,

ומהשיג הטוב בו נגזרים ונלאים,

מפסידים בסחורתם,

ונפשם פחותה,

ובחירתם רעה,

שכלים בערך התמורה והמומר בה,

כמו שאמר, וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.

כמו שעם ישראל החליף את הקדוש ברוך הוא בעגל,

ככה בן אדם...

החליף את העולם הבא בעולם הזה הנבזה והנמבזה

זאת אומרת שקוע וטרוד בו וטובע בו ולא משיג את מה שהוא רוצה מהטוב ונגזר ממנו הטוב

ורק הוא נלאה ועייף ומתייגע ומפסיד בסחורתו

ונפשו פחותה כי הוא מרגיש שהוא לא השיג כלום וכולם מתקדמים בחירתו רעה

והוא שכל בערך התמורה מה אתה תקבל אז מה יהיה בשכרך מה קיבלת

ומה אתה המרת עבור מה

וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשר

ואינם שרים קרועי ההרגל הגובר

ברעבי הסחורות המפסידות

לטרוד את ליבם.

אין.

ההרגל אצלם גובר והם נקרעים כל הזמן, כל הזמן על ידי יצר הרע שלהם

ומתעסקים בכל מיני סחורות שמפסידות אותם

וזה מטריד את ליבם בתולדות רעביו.

הוא יושב בליבם גלגוליו

ולכן הם מתגלגלים מעניין לעניין, מעניין לעניין, אולי אצלו.

וכל אשר התערבו רחקו,

כל מה שהם התקרבו לזה ככה רחקו ממנו

וכל אשר רחקו מאור האמת אשר נפרדו ממנו התחברו ליצר אשר ידעו.

ככה האדם מתרחק מן התורה, אין לו זמן,

הוא מאוד עסק, אין לו זמן לתורה, יש לו עסקים,

הוא איש עסקים, הוא קורא לעצמו.

אז הוא אדם עסוק,

הוא לא יכול, אתה מבין, הלוואי, הלוואי עליי, הלוואי שהייתי יכול,

הלוואי,

איזה הלוואי.

מסכנים, אומללים, אנשים שרודפים אחרי כלום.

וככה התאבחה האפלה עליהם,

וגדל העולם בליבם,

ויף חוזקו בעיניהם,

ויושיבו אותו בהחרב שכלם.

האפלה עוד מתאבכת, עוד יותר, ונהיית עוד יותר אפלה, חושך ואפלו.

והעולם גדל בליבם עוד יותר, והחשק והרצון שלהם לעולם, ולצאת, ולנסוע, וללכת, ולהגיע, וכו'.

גדל העולם בליבם.

וייף חוזקו בעיניהם,

מתייפה מאוד, וניהיה חזק, הדרישה שלהם, הכמיהה שלהם, הרצון שלהם, התאווה שלהם.

ויושיבו אותו בחרב שכלם.

איך יכול להתיישב בליבם העולם כל כך?

בגלל שהשכל נחרב.

אין שכל שיעצור ויגדור,

ויאמר עד כאן,

עד פה תבוא, לא תוסיף.

כמו שאמר הקב' ברוך הוא, לים הגדול,

עד כאן,

תבוא, לא תוסיף.

חול עוצר אותו.

תראו מה זה, הם קצת.

חול, אפשר לעצור את הים הגדול.

יש לאדם תאוות,

ששוטפות אותו כמו גלי הים,

וקצת דברי תורה יכולים לעצור את הכול.

ויותר ים יש מהאדמה, זאת אומרת. שני שליש.

החלטתי, גם היום הוא צריך לנצח אותו, אבל מה זה השאלה שלו?

כתוב וכל בשליש עפר הארץ.

וכל בשליש עפר הארץ.

התורה אומרת ששליש זה עפר הארץ, שני שלישים זה המים.

וכל אשר נוסף העולם ישוב,

נוסף שכלם חורבן.

עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה,

וטעותו כי היא ישרה, ושמו לחוק ולמוסר.

ואלה עוד באים ואומרים לאלה שלומדים תורה, בטלנים.

וכל, בטלים ומלאכה.

בכל אשר נוסף העולם ישוב,

דהיינו

מה שנוסף העולם ישוב יותר ויותר

נוסף שכלם חורבן. למה? הם אומרים יואו, ראית יצא עכשיו אייפון חדש, אייפד שלוש, יצא ככה, יצא ככה.

כמה שהעולם

מתיישב יותר ומוסיף יותר והכול,

השכל שלהם נחרב.

עד שהם חושבים שהדרך הרעה שהם הולכים בה תהיה טובה.

בטעות שלהם, בטעייה שלהם, זאת הדרך הישרה.

ושמו את זה לחוק ומוסר, ועוד הם מוכיחים אנשים אחרים

שצריך להיות אמביציונר, וחייבים זה, ותניח את עצמך, מה יהיה לך, ככה אתה גר, איך אתה מסכן, אין לך כלום, אין לך זה.

איזה כלים אתה נותן לילד.

כן, איזה כלים. אתה לא קנית לו מחשב, אתה לא קנית לו ככה, ולא עשית לו ככה, וככה.

הוא יהיה עם הארץ, הוא יהיה בור, הוא יהיה כלום, הוא יהיה...

אתה צריך להגיד לו שמש,

שמש.

הוא לא יאהב את זה.

מה? אז תסביר לו.

תשאל אותו כמה פסוקים,

תסבך אותו,

תגיד לו, אתה יודע אולי איפה זה כתוב, הפסוק הזה והזה?

תזכיר לי,

אתה מבין?

תראה לו כמו אהבה על עם הארץ, לא יודע שום דבר.

דבר מחשבים, דבר שטויות, דבר שירים, דבר קשקושים, דבר איתו על תורה.

פללת היום, תגיד לו.

אתה יודע מה זה בכלל ברוך שאמר והיה עולם?

ראש הממשלה לא יודע, ברוך שאמר והיה עולם.

נשיא המדינה לא יודע מה זה מודה, אני לפניך, המלך חי וקיים.

אתה מבין?

ויורישו אותו אבות את בניהם

והעיר עליו משכילים

וגידלו עליו צאצאיהם

ועיר עליו משכילם

וציוו בו המונם

ועתקנו עליו שריהם

עד אשר נתבסס היצר בהם ונתמלא את החמט

ונתמלא ביתם האוול

ושאר בהם הדבר הנוכרי בעולם נודע בדרך הנכונה בו נוכרייה במספיק ממותריו

הרעב הכופר

מה קורה בסוף? הם מורישים את כל הדרך שלהם לבנים שלהם

והעיר עליו משכילם, העירו עליו את המשכילים שלהם וגידלו עליו את הצאצאים שלהם על הטעות הזאת שהם חיים בו וציוו בו את המונם

והתקנו עליו שריהם

עד שנתבסס היצר בהם, נכנס היצר במוחם ובלבל את שכלם

ומה זה נתבסס? כמו שכתוב, מבוסם בשיכור

ונתמלא את החמט, גדשו את המידה

דהיינו נתמלאו ברשעתם

ושאר בהם הדבר הנוכרי בעולם נודע מה שהיה קודם דבר זר חזר להיות אצלם ידוע

והדרך הנכון נראה בעיניהם כנוכרי

הכל התהפך

והמספיק ממותריו, מישהו מסתפק במותרי העולם שיש לו יותר מדי

עם כל זה הוא הרעב וכוסף וחושק תמיד יותר

זאת אומרת הוא לא מסתפק

יש לו מספיק ממותריו

אבל הוא עדיין רעב

וכוסף אליו

לא יספיק לו כל מה שהוא ישיג

אוהב כסף לא יסמך כסף

ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו

והאוחז ממנו די ספקו נקרא עצל

אז כולם מעתיקים את כולם, תראה הוא קנה מכונית חדשה, ראית? הם החליפו את המטבח, ראית?

קנו סלון, ראית? עשו ככה, ראית?

במילה הדיבורית הוא מישהו מבדל עץ? כן. חצי במילה הדיבורית עם דלת, זה לא דלת. כן, ודאי.

ואוחז ממנו די ספקו נקרא עצל

כשאני הייתי גר בכרם התימנים

אז אמרתי לכם שברוך השם הייתי עני שבע שנים

והיה לנו מטבח של הדייר שהשאיר, שקנינו את הדירה במשכנתה של פעם, 60,000 שקל זה עלה

משכנתאות אז של השקלים היו...

בקיצור,

היה שם מטבח, היה שם דלתות של המטבח.

כשאתה סוגר את זאת, נפתחת זאת.

והטיקטק שהיה פעם, אתם יודעים, זה היה כזה טיקטק עגול כזה שעושה טרינג, טרינג, טרינג.

התקלקל כבר.

אז היינו צריכים לשים מסמר ולכופף אותו ככה, בשביל שהוא יתפוס את הדלת.

זה היה השיטות של פער.

לא היה מגנטים, לא היה...

זה היה המטבח.

היה במטבח חור באמצע, אתם יודעים, עם פלסטיק, שיהיה אוורור.

אתם, יש חלק שעוד לא גדלו על זה, לא ראו דבר כזה.

בקיצור, פעם אחת,

אשתי עוברת,

שהשכנים עשו מטבח אמריקאי.

אז היא רמזה לי, אולי אנחנו נחליף מטבח אמריקאי.

אמרתי לה, שאני אחליף, שהם יחליפו כמו שלי.

היום הצפונבונים עושים, משלמים הון עתק לעשות את המטבחים של פעם עם עפנים הכלופים.

כלופים, כלופים.

יעני, צובעים עם קילוף.

כן.

כאילו אתה נכנסת לאיזה אחוזה שהיו בה שדים,

והיה הכל מקולף וזה,

ככה הם עושים.

הם משלמים הון, כי זו אומנות.

זו אומנות.

אם הייתי שומר את המטבח ההוא, הייתי עשיר היום.

ביחד אני המגש שאומר.