"חנוך לנער" - פרק ב' - שמירת החינוך - הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

היה זה כאשר השם יתברך, גמר עומר להשמיד את העיר סדום.

אנשי העיר סדום היו רעים וחטאים להשם מאוד, אולם

קודם ביצוע הגזירה הקדוש ברוך הוא רואה צורך

מבחינה מוסרית לעדכן את אברהם אבינו.

כך מספרת לנו התורה הקדושה, ואדוני אמר,

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברחו בו כל גויי הארץ,

כי ידעתיו

למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,

ושמרו דרך אדוני לעשות צדקה ומשפט,

למען אביה אדוני על אברהם את אשר דיבר עליו.

פסוקים מצויים בפרשת בראשית יח יז.

פירושים שונים נאמרו על הפסוקים הנ״ל,

על דרך החינוך אומנם נראה בסייעתא דשמיא לפרש את כוונת הכתוב כך.

אומר הקדוש ברוך הוא, איך אני יכול להעלים מאברהם את אשר אני עושה?

הרי אברהם

עתיד לצאת ממנו משפחה מפוארת ועצומה,

ונברחו בו כל גויי הארץ.

כאשר ירצו להביא דוגמה טובה לאנשים הגונים ומוצלחים,

הכל יצביעו על אברהם אבינו ומשפחתו באומרם,

ראו את משפחתו של אברהם,

כמה הם טובים ומוצלחים, יהי רצון

שתהיו כמותם.

ואם תשאל,

מניין הערובה לכך שאכן יצא מאברהם אבינו משפחה מפוארת ומוצלחת?

התשובה היא טמונה בפסוק,

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני מכירו ויודע שהינו עוסק בחינוך בני ביתו ללכת בדרכי השם,

והכול

ללכת אחריו.

דהיינו, לא די שהוא משפיע עליהם לקיים את מצוות השם בעודנו חי,

שאז אין זו שום בעיה,

אלא אברהם היה חשוב מבחינה גשמית גם,

ואהוב מבחינה רוחנית,

ואם כן,

לא יקשה עליו להשפיע על בני ביתו שיקיימו את מצוות השם בשבילו,

משום שהם אוהבים ומעריכים אותו כאב וכמנהיג מסור ודגול.

או שבני ביתו יקיימו בשבילם.

משום שיש להם אולי איזה אינטרס לקבל ממנו,

צריכים את אברהם מבחינה חומרית.

ולכן אולי זה מה שמשתלם להם לקיים את מצוות השם.

וזאת,

אף על פי שבני ביתו אינם משוכנעים שאכן עליהם לקיים את מצוות השם הם יעשו זאת.

אך אברהם

חינך והפנים פנימה, לא רק לעצמו,

אלא גם לסובבים אותו, את הצורך הגדול לקיים את מצוות השם,

שאף אחרי מותו הם יתמידו איתם ויצליחו בהם.

ולכן זאת חזקה גדולה

שיהיו עוד אחריו הרבה אברהמים כמוהו,

וממילא הם יהיו לגוי גדול ועצום,

זרע

קודש מבורך.

הערכתו של אברהם אבינו כלפי קודשא בריחו הייתה

עבור ההדרכה שהוא מדריך את בניו ואת ביתו אחריו.

וזאת היא גם הסיבה שהקדוש ברוך הוא מביא על אברהם את אשר דיבר עליו.

בפסוק הזה מגלה לנו הקדוש ברוך הוא שכדי לזכות לבנים ממשיכים בדרך הוריהם,

בדרך הנכונה, עלינו בתור הורים,

להיות בבחינת אשר יצווה.

יש לנו להשקיע רבות בחינוך,

בעבודת השם, בכל המישורים,

וזאת היא הערובה האמיתית

לחינוך

מתאים ומוצלח.

יש הורים שטוענים,

הרי ראינו הרבה משפחות, בני תורה,

טובים,

הילדים שלהם יצאו בר מינן לתרבות רעה,

ואם כן, מה תהא התועלת שנשקיע?

ההשקפה הזאת הינה פסולה לחלוטין.

מכמה טעמים?

טעם אחד,

גם משפחות טובות השומרות תורה ומצוות אינן תעודת הכשר לחינוך נכון.

חינוך

זוהי סוגיה גדולה ועצומה בפני עצמה.

צריך ללמוד אותה היטב,

ולא רק כמצוות אנשים מלומדה.

טעם נוסף,

וכי אם לא נחנך יהיה יותר טוב?

הרי אנחנו רואים שעל פי רוב,

המשפחות הטובות הן אלו שהשקיעו בחינוך? בדרך כלל הן הצליחו.

ואילו לעומתם, משפחות שלא השקיעו, רובן הגדול נכשלו.

ואם כן, מה עדיף?

אמנם,

הרושם שהרבה שחינכו על ברכי התורה יצאו לתרבות רעה

הוא חריג.

כי משפחה ששומרת תורה ומצוות ויוצאים לתרבות רעה,

יש פה איזה רושם גדול שבולט

ועושה פה מנגנון רע,

וכן להפך.

כשיש רושם שממשפחות לא שומרות תורה ומצוות,

גודלים ילדים שומרי תורה ומצוות? זה משום שהם חריגים,

ולכן הם בולטים, והרושם ניכר בחוץ.

אבל האמת הוא

שבאופן כללי אין לנו להשוות כלל וכלל בין התוצאות של החינוך

במשפחה שומרת תורה ומצוות לחינוך במשפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות.

טעם שלישי,

גם אם חס וחלילה ההורים לא יצליחו בחינוך הילדים,

הם יכולים לנחם את עצמם שלפחות את האחריות הכבדה שהטיל עליהם הבורא יתברך הם עשו

כהוגן והקדוש ברוך הוא יעשה את שלו.

חז״ל בגמרא בברכות דף יוד עמוד א'

מספרים לנו את המעשה עם חזקיהו המלך.

בא אליו הנביא ישעיה בן אמוץ ואומר לו, מת אתה ולא תחיה.

דהיינו, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא.

מה הסיבה לעונש כל כך חמור?

כל זה משום שלא עסקת בפריה ורביה.

אמר לו חזקיהו, הרי אני רואה ברוח הקודש שיצא ממני בן שאיננו הגון,

שיהא עובד עבודה זרה, ואם כן,

מה טעם לפניו יתברך שיעסוק בפריה ורביה.

עונה לו ישעיה הנביא,

בכף שדרחמנה למלאך,

אל תתערב בחשבונות שמים.

אתה מוטל עליך לעשות את המוטל עליך,

והקדוש ברוך הוא יעשה את הטוב בעיניו.

וכך היה המלך חזקיהו מקבל את דברי התוכחת

של הנביא ישעיה בן אמוץ,

ונושא את ביתו של הנביא ישעיה,

וממנו יוצא בן הקרוי בשם מנשה מלך ישראל,

שלא הניח סוג של עבודה זרה שעבד,

אבל בסופו של יום,

בסופו של ימיו,

חזר

בתשובה שלמה.

מהסיפור הזה בדברי הגמרא הקדושה אנחנו יכולים ללמוד שאפילו אדם

שהינו ענק רוח,

שיש בו את כל הכישורים וההצלחות כדי להשיג

חינוך מוצלח וטוב,

אף על פי כן אין לו שום ערובה שאכן יצליח בחינוך בניו.

ויתרה מזאת,

למדנו שאפילו אם לא רואים ש...

סיכוי לחינוך טוב,

זה לא פוטר אותנו כלל וכלל מלחנך.

השם יעשה את הטוב בעיניו, מי יודע.

אילו חזקיה לא היה מלמד את מנשה ומחנכו כדי בעל התורה,

ייתכן שמנשה אף בסוף ימיו לא היה שווה תשובה.

בהזדמנות זאת

אני רוצה להביא לפניכם את דברי הגאון הקדוש,

רבי רחמים חי חוויתא הכהן,

זכותו תגן עלינו, אמן.

שהבריא על דברי המגיד בהגדה,

על המילים ואת עמלנו אלו הבנים,

וזה לשונו.

בזה יש לנו לפרש את מאמר חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא,

אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו,

דהנה אנחנו רואים שאדם שהוא ירא שמיים וכל מעשיו וענייניו הם על פי התורה והיראה,

ובזה נדע אם עשה כן מאהבת הבורא יתברך בלב שלם,

או רק מפני שהורגל כך מנעוריו,

ויקשה בעיניו לעזוב את הרגלי דרכו,

כי הרגל דבר הוא שלטון.

הנה יש לנו ניסיון ובחינה גדולה בזה.

אם הוא מדריך את בניו ומחנכם בדרכי התורה והיראה ומלמדם תורה,

בזה נדע שמא הוא מתנהג ביראת השם,

הוא מפני

שאהבתו להשם יתברך בלב שלם ובנפש חפצה.

אך אם אנו רואים שהוא מעלים עין מבניו,

והם עושים מה שעולה על רוחם ומה שליבם חפץ,

ולא טורח כלל וכלל ללמדם תורה,

או ליתן להם את הכלים כדי לשבת ולעסוק בתורה עם מלמדים וכו',

הנה בזה נדע כי לא מאהבתו הוא עושה כן,

אלא רק מפני שהורגל כך מנעוריו.

המשל בזה הוא למי ששואף טבק

או מעשן סיגריה,

ואין אנחנו יודעים אם הוא עושה כן בלב שלם,

בחפץ לב, או מפני שהוא הורגל בכך.

כאשר אנחנו רואים מלמד

אבא

מלמד שמלמד את בניו לעשות כמוהו,

נדע שהוא עושה זאת בחפץ לב.

ואם אנו רואים שזה להפך,

כאשר יראה את בניו עושים כמותו והוא גוער בהם ומוכיחם,

אז מוכרח שמה שהוא עושה כן זה בעבור שהוא הורגל בכך,

ולכן את ההרגל הוא לא יכול לעזוב ולשנות.

הרגל

נעשה כטבע.

אנשים מפרשים בזה את כוונת הפסוק ואהבת את אדוני אלוהיך

בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך וסמיך לב ושיננתם לבניך ודיברת בם.

רוצה הכתוב לומר לנו

בזה נדע את האדם אם הוא עובד השם מלב ומנפש

כאשר נראה שהוא מדריך את בניו כמוהו בדיוק לעבודת השם

ובלי זה אם אינו מדריכם ומחנכם לעבודת השם

מה שהוא מתנהג בדרכי השם או ביראת השם אינו אלא מפני ההרגל.

וזהו

דברי הכתוב אשרי מי שעמלו בתורה ואין עמל כדברי בעל ההגדה ואת עמלנו אלו הבנים

שמדריך את בניו בדרכי השם וביראת השם

וטורח עליהם ומלמדם תורה כי בזה ניכר שהוא עושה נחת רוח ליוצרו

מאהבת השם ולא מפני שהורגל בכך.

הדברים מבוארים נפלא ואין צורך אפילו לפשטם ולבערם.

אם נתבונן מעט יש לנו פליאה עצומה על עצמנו.

אולם אם נציג את הפליאה נתאר לעצמנו

כל אחד מקוראי

המאמר הנ״ל

יש איזה עסק.

לדוגמה חנות מסוימת.

כיצד מנהלים חנות?

ראשית,

חובה להקים אותה במקום מרכזי הומה אדם.

כמה שיותר לקוחות, כמה שיותר אנשים שייחשפו לעסק, ככה העסק יעלה וישגשג ויצליח.

וכאשר העסק מתנהל דואגים לעשות סכום יומי של הכנסות.

סיכום שבועי, בודקים אם זה משתלם,

מה אפשר לשפר,

כיצד אפשר לייעל ולהרבות את ההכנסות.

בקיצור, היד תמיד על הדופק תהיה.

העסק מצריך לו מציאות

ומסירות ערנות ועקביות.

רק אדם אחראי יוכל לנהל עסק שכזה.

מעניין אם נשאל את בעל החנות,

בשביל מה לך כל המאמץ הזה?

הפרסום, לדקדק מה לקנות, ממי לקנות,

כמה לקנות, סכום יומי, תנהל את העסק.

איך אומרים?

איך שנראה לך, הדבר יום ביומו.

בלי כאבי ראש, בלי דאגות.

למה אתה בכלל דואג לפרנסה?

על פי רוב התשובה תהיה, אם היד לא תהיה על הדופק,

העסק שלי יקרוס.

ואשר שאלת,

מדוע אני דואג לפרנסה? וכי איך לא אדאג לפרנסה?

הרי יש לי אישה,

יש לי ילדים,

ואני מחויב לדאוג בעבורם למחייתם ולפרנסתם.

יוצא אפוא

שבעצם הילדים הם העיקר והעסק הוא הטפל.

ואם נשאל כך את עצמנו, האם אנחנו משקיעים באמת

בילדים שהוא בעצם למעשה המטרה העיקרית שבאנו לעולם,

כמו שאנחנו משקיעים בעסק,

התשובה היא שלילית לחלוטין.

מדוע?

אולי נרגיע את עצמנו בתירוץ.

אנחנו מוכרחים להשקיע את כוחנו בעסק,

שאילולא כן הילדים לא יוכלו להתקיים.

אבל האמת שהתשובה הזו היא כוס רוח למת,

שהרי אנחנו יודעים טוב כי כאשר יש ספק על יציבות בעסק,

אנחנו נשקיע כל רגע פנוי גם מעבר לשעות העבודה כדי לייעל אותו.

נו,

נשאל את עצמנו, האם זה קורה אצלנו בביתנו גם כאשר יש לנו ספק

ביציבותם של ילדינו?

האם אנחנו מנצלים כל רגע פנוי לייצב את הילד?

התשובה היא

שלילית לחלוטין.

והשאלה נשאלת, מדוע?

ומה גם,

עסק החינוך לא מצריך מאמץ והשקעה יותר מהעסק הגשמי.

אז למה אנחנו לא משקיעים בו?

אלא התשובה האמיתית היא רק מעשה שטן.

כי אנחנו יודעים היטב שאם נשקיע מאמצים בילדים, זה בשבילנו יהיה הרווח הגדול ביותר

וההשקעה המשתלמת ביותר.

ולכן אנחנו מוכנים לתת את כל-כולנו,

את כל עיסוקנו ואפילו את זמן הלימוד תורה שלנו עבור היצר הרע,

שהוא יעשה את הכול כדי שלא נשקיע בילדים.

ויתרה מזאת,

הרי ידוע לנו שכאשר חס וחלילה הילד יוצא לתרבות רעה,

ההורים מוכנים למסור את נפשם ומעודם,

ובלבד שישוב הילד למוטר.

כמה צער וחורבן יש בליבם.

כמה דמעות של אב ואם במיתת שנתם.

וזאת חרף כל ההוצאות והטרחה ועוגמת הנפש הכרוכים בכך.

ואפילו שיש ספק אם בכלל הילד יחזור לתלם או לא.

אם כן,

מדוע לא נשקיע בילד כוחות מבעוד מועד,

ונמנע,

או נצמצם את הסיכון שהילד יצא לתרבות רעה, חס וחלילה.

על זה אנחנו חייבים לומר שוב.

אין זה אלא מעשה שטן.

ולכן עלינו לקבל על עצמנו למצוא כל יום סיכום יומי

על הילדים

בין בעל לאשתו,

עשר דקות ביום.

בסוף שבוע נקבע זמן לסיכום שבועי,

ואם אכן נעשה זאת,

עשויים אנחנו להיות מופתעים עד כמה שזה יועיל

מעבר למצופה.

אומנם יש להדגיש

שיש יותר זמן, עלינו להשקיע יותר זמן.

אבל למי שאין מספיק זמן,

אז לכל הפחות יקצה לעצמו את עשר הדקות.

ועוד עלינו להאיר את תשומת ליבנו, שעלינו להקפיד שלא נהיה כמו פקידים שאינם קשורים בינם ובין נפשם למקום עבודתם.

ברגע שמסיימים את היומית שלהם, הם חוזרים לבית ומתנערים

מכל זיק ומחשבה על העסק בשבילם, העסק כאילו מת.

לוחנו בחינוך הילדים, אדרבה,

אף על פי שלמדנו עם הילדים או הקדשנו עשר דקות למחשבה בין איש לאשתו,

אודות ילדינו מכל מקום בהיותנו פנויים,

עלינו לבדוק שוב את מצבם.

לחשוב ללא לאות האם יש לנו מה לשפר,

כיצד ניתן לעשות זאת,

פשוט כל מגמתנו בזמן הפנוי חייבת להיות סביב

העסק העיקרי הוא חינוך ילדינו.

הם אור עינינו.

כאשר נתפלל,

נזכור תמיד להזכיר אותם בתפילותינו.

וכמו כן, ניתן את ליבנו בכל פעולה שאנחנו עושים,

מה מצב ילדינו באותה פעולה,

כיצד זה ישפיע עליהם.

לדוגמה, כאשר ניגש לאכול, ניתן אל ליבנו, האם הילד יודע מה הם מנהגי האכילה

בדרך ארץ, או שמא עדיין לא למד?

כיצד הוא מברך?

האם הוא מכוון בברכות?

הוא מברך כיאות, או שמא הוא טעון שיפור?

וכן, על זו הדרך עלינו להתבונן ולעקוב

אחר הקו

הכללי הרוחני של הבית.

האם הוא קו נכון,

מעשי, ומה אפשר לשפר.

ועל ידי זה יזכנו הקדוש ברוך הוא,

שיהיה שיאתא דשמיא במעשה ידינו,

ויהיה עמלנו,

אלו הבנים,

בנים מבורכים,

העוסקים בתורת השם וביראתו תמיד, אמן, כן יהיה רצון.

ברוכים תהיו להשם.