הדיסקים סגרו את חנות הפלאפל

ש. ערב טוב, כבוד הרב. אני ובעלי חזרנו בתשובה לפני עשרים (20) שנה. הוא למד באור שמח ואני בנווה ירושלים. כולם בישיבה שם, וכל הרבנים, מי שהכיר אותו, אמרו עליו: 'אתה תהיה רבי עקיבא של הדור הזה!' עשרים שנה הוא נכנס לישיבה ויוצא. נכנס ויוצא. היו לו הפרעות מכל העולם, ובמיוחד מהאימא, זיכרונה לברכה. הוא יכל לשבת על הגמרא עשרים וארבע (24) שעות בלי להרים את הראש. היום, מרוב שהוא היה נכנס ויוצא, ונכנס ויוצא, הוא גם פתח פלאפל, 

הקהל מחייך...

ש. להיות עצמאי בפלאפל מרוב שהוא היה מיואש מעצמו. לא הלך לו בפלאפל, למרות שהפלאפל שלו היה הכי טעים בצפת...!

הקהל מחייך...

ש. בכסף האחרון שנשאר לו הוא קנה בחודש אוגוסט מאה (100) דיסקים של הרב אמנון יצחק. 

הקהל מוחא כפים...!

ש. ובבית אנחנו שמענו אותך יומם ולילה. הוא, אחרי מספר דיסקים, חזר לכולל, והוא חזר לעצמו, לומד יומם ולילה. הוא מתחנן שהוא רוצה להגיע לייעוד שלו ושהוא לא ירים את הראש שלו מהספר, כפי שהוא שאף לזה עשרים שנה. הוא מבקש את הברכה שלך, שירחמו עליו מן השמים. 

הרב: הוא פה? 

ש. הוא ידע שהוא בא ממ"ט (49) שערי טומאה, והוא רוצה להפוך את זה לקדושה. להפוך את זה למ״ט שערי קדושה, הוא רוצה שתברך אותו. 

הרב: הוא פה? 

ש. הוא אמר לי שתשאלי תבקשי ברכה מהרב אמנון יצחק, כי הוא המשיח של הדור הזה. 

הקהל מוחא כפים...!

ש. הוא אמר לי כשהוא היה לפני עשרים שנה אצל הרב סטייפלר. והרב סטייפלר זיכרונו לברכה, הוא השיב אותו לידו חצי שעה ואמר לו: 'תסתכל עלי איך אני לומד...! '

תברך אותו עכשיו. ואני אגיד עוד דבר חשוב על הבן שלי הבכור. הבן שלי הבכור, הוא נולד בנס גדול! כי הוא היה בתוך רחם בלי מים חודשיים (2). אני לא דיברתי עם אף רופא חודשיים, למרות שהיו נכנסים כל פעם ומפחידים אותי. אני לא עצמתי עין, אני אמרתי תהילים חודשיים, בלי להרים את הראש. אף אחד לא דיבר איתי חודשיים ולא עניתי גם לאף אחד. הוא נולד, פג. בגיל שלוש עשרה (13), כשרצו להעביר אותו בית ספר לתגבור בלימודים, להתקבל תגבור, הוא לא הגיע למסגרות מתאימות, והוא מתגלגל היום שש (6) שנים ממקום למקום, בכף הקלע, הוא לא לומד, לא מצליח ללכת ללכת במקום. כאילו היא תעברה בועטת, אם הוא רק חושב 24 שעות עד שיש לו כאבי ראש והוא נופל לתרדמה. בלילה יש לו פחדים. ואני כל בוקר קמה מבועתת ומבוהלת, מה עם הבחור? בלילה הוא מבוהל, ביום הוא יושן, הוא מתעורר מדוכא, הוא כל הזמן חושב על דימוי נמוך שיש לו, והוא כך. מפה לשם, משם לפה. הוא פחות ברור. 

הרב: טוב, הבנתי. דבר אחד למדתי. ...טוב, אפשר לברך? 

ש. כן. 

הרב: יופי. מה השם של הבעל? 

ש. יצחק בן ברכה זיכרונה לברכה. 

הרב: יצחק בן ברכה. השם יזכה אותו לשקוד בתורה תמיד, תדיר, ללא הפסקה. אמן. 

השואלת והקהל: אמן. 

הרב: מה הבן? 

ש. אלעזר משה, אני קראתי לו על שם משה רבנו, על שם אלעזר שישב עם, על שם זה שהשם עזר לי, אלעזר משה בן רחל. 

הרב: אלעזר משה בן רחל, השם ירפא אותו ברפואת הנפש והגוף מהרה, שיזכה להיות עם דימוי חיובי. 

הקהל: אמן. 

הרב: תהיי בריאה. דבר אחד למדנו פה, מי שלומד גמרא נכנס ויוצא, סופו שיפתח חנות פלאפל.

הקהל מחייך... 

הרב: תיזהרו, לשבת ללמוד, לא לצאת.