---

6-9-12
"ולקחת מראשית פרי האדמה אשר תביא מארצך", כמה מעלות טובות בהבאת הביכורים. האחת מידת הנדיבות, שמידה זו נכללת בכל המתנות שציוה הקב"ה לתת לכהנים ללויים ולעניים. וזאת כדי ללמד את האדם שלא ידאג רק לעצמו, אלא שיזכור שיש גם עניים ונצרכים, וכל מה שיש אצלו זה פקדון מהקב"ה. לכן הבאת הביכורים שהוא נותן לכהנים זה מרגיל אותו למידת הנדיבות.
מעלה שניה זה הכנעת יצרו, יורד לשדהו, רואה תאנה שביכרה, רוצה ליהנות מהפירות, שהפירות הראשונים חביבים מאד על האדם, וזוכר שאסור לו ליהנות מהפרי הראשון המתוק לחיך אלא לקשור את הפרי ולעשות לו סימן להביאו לבית המקדש, בכך מכניע האדם את יצרו ומתרגל לרסנו.
מידה שלישית זה מידת הענווה, שכן המעלה ביכורים להר הבית על כתפיו כמו כולם, אפילו מלך מראה שאינו מתפאר ומתגדל בהצלחתו אלא מכיר ויודע שלה' הארץ ומלואה.
מידה רביעית זה אמונת ה', הוא מראה שהוא מאמין שהכל מאיתו יתברך.
וענית ואמרת לפני ה' אלהיך, רש"י מפרש וענית, לשון הרמת קול, מכאן אנו למדים שמביא הביכורים קורא את הפרשה המוטלת עליו, שזה נקרא מקרא ביכורים, בקול רם כראוי למי שמשמיע שבח והודיה לה'. אז וענית זה הרמת קול.
מדברי הצדיק רבי שלוימלה מרדומסק, בעל תפארת שלמה, וענית - מלשון הכנעה והנמכת קומה, כמו שכתוב "עד מתי מאנת לענות מפני", דהיינו להכניע את עצמך כמו עני, שהוא מעונה ומוכנע. בפירושו עד מתי אתה מסרב להכנע, בשעה שאדם ניגש לעבודת ה' צריך להכניע את עצמו לפני הבורא יתברך, לחוש את שפלותו של בשר ודם בשעת קיום המצוות, ועל כך נאמר "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך" אז קודם כל וענית - תכניע את עצמך לפני אדון עולם, ורק אחרי זה "ואמרת לפני ה' אלקיך" תגש לעבודת ה'. אז ההקדמה לעבודת ה' זה ההכנעה.
"ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו. מדברי הכתוב הזה העיר החפץ חיים זצ"ל, לא נאמר כאן וישמע ה' את תפילתנו, אלא "וישמע ה' את קולנו" מכאן למדים שעל המתפלל לקרוא בקול אל ה', וככל שאדם משווע ממעמקי ליבו לה' יתברך נענית התפילה.
ועוד הוסיף החפץ חיים, קיימים מועדים רבים ושונים לקבל תפילות האדם ע"י שוכן מרומים. המדרש בדברים רבה י"ב ז' אומר, יש תפילה שנענית לארבעים יום, היינו אחרי ארבעים יום, יש תפילה שנענית לעשרים יום, יש תפילה שנענית לשלשה ימים ויש ליום אחד. מן הראוי לאדם לשאת תפילה על כלל ישראל, כי תפלה הנישאת על הכלל כולו יותר מתקבלת על רווחת הכלל, לכן כל תפילה שאדם יגיד יגיד בסוף בשם כל ישראל, אז אם התפילה היא בשם כל ישראל הוא כולל את עצמו עם כלל ישראל, ממילא תפילת רבים נשמעת יותר מהר. כן, בשם כל ישראל, בכלל חולי ישראל, בכלל רופאי ישראל, בכלל מתי ישראל, תמיד בכלל להכניס.
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך" על הפסוק הזה אומר הצדיק רבי משה לייב מסאסוב, מתי אתה יכול לשמוח בכל הטוב? כשמקויים בך "אשר נתן לך ה' אלהיך", בשעה שהקב"ה מעניק לך ממרומים שפע ואתה לא זקוק לבריות, אז "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך", כי עדיף קב אחד משלו הבא בשלוה ובנחת מאת ה', מאשר עשרה קבין שהם מושגים בעמל וביגיעה מידי אדם. אז אם ה' נותן לו עדיף מעט מה' וזה שלו מאשר עשרה קבין פי עשר מלקבל מבני אדם. ובני אדם מוכנים לקחת אחד מבני אדם ולא להמתין אפילו לעשרה קבין מאת ה'. כי לא בוטחים, אין להם סבלנות להמתין, הם עושים את כל ההשתדלות על הרגע, רוצים לקבל מאנשים, אין להם סבלנות להמתין שה' יתן.
הצדיק רבי נחמן מברסלב, נינו של הבעש"ט, היה אומר על הכתוב שלפנינו "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך" אפילו הבכיות של האדם לפני השי"ת צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך עצבות, שכן כל דעביד רחמנא לטב עביד, רמז לדבר, ראשי תיבות של בכיה "בשמך יגילון כל היום". אז בכיה זה "בשמך יגילון כל היום" אפילו אתה בוכה כל היום זה יהיה מתוך גילה. עבדו עבדו את ה' בשמחה.
האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור בעל חידושי הרים היה אומר, ישראל נוהגים לעשות לחתן ולכלה שבעת ימי משתה, וכל יום עורכים לזוג שתי סעודות, והן קורין אחר ברכת המזון שבע ברכות. אם נצרף את כל הברכות שאומרים בכל ימי המשתה כפול שתיים נקבל צ"ח ברכות, 98 ברכות, שבעה ימים שתי סעודות שבע ברכות שבע כפול שתיים כפול שבע 98. צ"ח ברכות אלה שאנו אומרים כל אימת שמוקפת משפחה חדשה בישראל באות כנגד צ"ח קללות שמוזכרות בקללות שבפרשה פרשת כי תבוא, וכל הברכות האלה שיוצאות מפיהם של ישראל מבטלים כליל את השפעת הקללות. אז כבר מתחילה משפחה עם תשעים ושמונה ברכות.
"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך" מעיר על כך רבי יעקב מליסא, בעל נתיבות המשפט.
חכמים ז"ל אמרו במסכת קידושין, שכר מצוה בעי עלמא ליכא, שכר מצוה לא ניתן לאדם בעולם הזה. יוצא מכאן שכל הטוב שהקב"ה משפיע בחיים על עושי המצוות זה רק נועד לאפשר להם לעשות עוד מצוות. זה שאומר כאן הכתוב, "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" כדי לאפשר לך לקיים "כי תשמע בקול ה' אלקיך". כל מה שהשיגוך זה רק בשביל שתוכל לקיים את כל ה' אלקיך.
החפץ חיים אומר, הרבה ברכות מצויות באמתחתו של הקב"ה, אך הברכה של כל הברכות היא "כי תשמע בקול ה' אלקיך" אשרי האיש שמתברך בכך מן השמים, שכן מי שזוכה בברכה זו שהוא שומע בקול ה', החפץ לה' בעולות כשמוע בקול ה'? הקב"ה רוצה שישמעו, וממילא גם בשאר הברכות שבעולם זוכה האדם אם הוא שומע בקול ה'.
אז ז"א "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" כל הברכות האלה יבואו וישיגו אותך, "כי תשמע בקול ה' אלקיך" זה המצוה הכי גדולה - לשמוע בקול ה', ברגע שאתה שומע בקול ה' כל הברכות ישיגו אותך.
מכפל הלשון שכתוב "ובאו עליך והשיגוך", למדים הפרשנים שהברכות שמובטחות לבוא לישראל יבואו בלי יגיעה וטרחה. וזה לשון האבן עזרא, ובאו - יבואו מעצמם, והשיגוך - שלא תתאמץ.
הצדיק רבי יששכר דב מבעלזא אומר התורה מבטיחה כאן לישראל שהברכות יניבו תוצאות טובות מכח השפע האלקי, ואפילו אם אדם יברח מן הברכות מחוסר דעה ושכל טוב, ישיגו אותו ברכות שמים כמובטח מפי הגבורה בלי שירצה, ישיגו אותו. אפילו אם תעשה טעויות ואתה תברח מהברכות הם ישיגו אותך.
דיוק כעין זה מביא הנכד של הבעש"ט רבי משה חיים, לעיתים אדם לא יודע מה טוב בשבילו, פעמים בורח מהטוב, שחושב ב טעות זה רע, לכך מתפלל דוד המלך "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", כלומר אפילו בשעה שאני לא יודע מה זה טוב וחסד, ואני בורח מהם בטעות, גם כאן מבטיחה התורה לשומע, "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" אפילו תברח מהם בשיקול דעת מוטה הברכות ישיגו אותך בעל כרחך. לכן אך טוב וחסד ירדפוני, שהטוב והחסד ודאי שירדפו אחרי אפילו שאני טועה ובורח מהם. מכח מה? ההבטחה האלקית, "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך".
החפץ חיים גם אומר, שמנת ה יסורים קבועה לכל אדם לשנה, כתוב מזונותיו של האדם קצובים לו, גם היסורים קצובים לו מראש השנה, כבר נקבע כמה יסורים יהיה לו. אבל יש פטנט, אם אדם יבחר יסורים לבד, אז הוא יוריד ממנת היסורים, איזה יסורים כדאי לו לקחת? כאלה שיכול לסבול. איזה הוא יכול לסבול? כאלה שיביאו לו גם פרנסה. איזה נותנים לו פרנסה? אם הוא יעשה חסד וטובות לאנשים, ויעמיס על עצמו לפעול לטובת האחרים, לזכות את הרבים, לרוץ ממקום למקום, להשפיע, כשעושה את כל זה - זה יסורים, הוא מתאמץ, זה מוריד ממנת היסורים. אבל אז קודם כל הוא עושה יסורים שהוא הסכים עליהם, יכול להם ומקבל עליהם שכר.

ש. פי מאה, לפום צערא אגרא

הרב: ז"א אבל אם בן אדם לא עושה ככה והוא ממתין עד שיקבל את היסורים מהקב"ה, יכול להיות שיהיו קשים ואין בהם שכר, רק כפרת עוונות, אז מה זה מועיל? חבל. אז לכן היה אומר דוד המלך, אם צריכים לבוא עלי יסורים, ירדפוני, אם צריכים לרדוף אחרי יסורים - שיהיו אך טוב וחסד, שיהיו של טוב וחסד, שיבואו יטרידו אותי יבקשו ממני יפריעו לי יבקשו, שיהיה רק זה, ואז "ושבתי בבית ה' לאורך ימים" בזכות זה ווי ווי ווי.
החפץ חיים היה אומר, שהרבה ברכות מצויות באמתחתו של הקב"ה, אך ברכת כל הברכות "כי תשמע בקול ה' אלקיך". ממילא באות כל הברכות, על כך מאיר הרב יצחק ניסנבוים, כי תשמע בקול ה' אלקיך, גם זה בכלל הברכות שמובטחות לישראל, כי מדרך העולם יש בועטים חלילה בה' מרוב טובה, כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט" מבטיחה תורה שגם בשעה שיבואו כל הברכות על ישראל לא יפגע הדבר בדבקותם המוחלטת בבורא אלא יוסיפו לשמוע בקול ה' בימי השפע כמו בימי הרזון, ז"א ההבטחה האלקית היא שלא תבעט. ז"א כי תשמע בקול ה' אלקיך, ובאו עליך כל הברכות, מה זה גורם לפעמים? "וישמן ישורון ויבעט" אומר זה הבטחה גם בתורה, שכשיבואו עליך הברכות, אחת מן הברכות זה יהיה "כי תשמע בקול ה' אלקיך" למרות שהיצר יפתה אותך לבעוט. אז גם זה ברכה, בכלל הברכות.

ש. ממילא יוצא שמה שאומר

הרב: וישמן ישורון ויבעט

ש. זה רק בבחינת....

הרב: זה צריך להיות אדם רשע מרושע שעושה במכוון. שמפקיע במזיד.

ש. כן, כמו שכתוב יש רעה חולה תחת השמש....

הרב: במסכת בבא מציעא ק"ז ע"א שנינו משמו של רב שהיה ראשון לאמוראי בבל ומייסד ישיבת סורא, "ברוך אתה בעיר" שיהיה ביתך סמוך לבית הכנסת, מה הברכה בעיר? שאתה ליד בית כנסת קרוב.
מעיר על כך רבי ברוך אפשטיין בעל תורה תמימה, כשביתו של אדם מצוי בקרבת בית הכנסת, יכול למהר ולבוא לתפילת היום, כדי להמנות על עשרה ראשונים, שאפילו מאה באים אחריו לתפילה בציבור נוטל שכר כנגד כולם. ועוד אומרים בענין זה חכמי ישראל, כשביתו של אדם מצוי ליד מקום תפילה ותורה מושפע משכנות טובה, לא רק בשהותו בבית הכנסת, אלא גם בשעת העיסוקים הגשמיים, מבוקר ועד ערב אינו מסיח דעתו מבית הכנסת הנראה לעיניו ברוב שעות היום. אז עצם הקרבה לבית הכנסת והזכירה שאתה ליד בית הכנסת והשמיעה של התפילות בבית כנסת, והזריזות לבית הכנסת, וההקדמה בבית הכנסת, זה ברוך אתה בעיר, ברכת התורה ברוך אתה בעיר, איזה ברכה שאתה קרוב לבית הכנסת. שמעתם?
"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" רש"י מפרש ברכה זו על פי מה שאמרו חכמים ז"ל בבא מציעא ק"ז ע"א, שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא, כשאתה נפטר מן העולם ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שהיציאה מן העולם תהיה בלי חטא, כמו הביאה שלך לעולם שנולדת בלי חטא, נכון שאתה ברוך בבואך? ככה תהיה בצאתך. כמו שבאת בלי חטא תצא בלי חטא.
לפי זה מתברכים כאן שומרי מצוות שהם יזכו לסיעתא דשמיא כל ימי חייהם בעולם הזה, ולא יכשלו בדבר עבירה. ז"א, ברכת שומרי המצוות, בשביל שיזכו לסיעתא דשמיא כשכל ימיהם יהיו ללא עבירות. מדברי רבי אברהם אבן עזרא, ניתנה הבטחה לשומרי מצוות שיצליחו בכל מעשיהם, בכל ביאה ויציאה בכל יום, בבואך בצאתך כל היום, בא ויוצא בא ויוצא, כל זה יהיה בברכה גדולה. כיוצא בכך מפרש ברכה זו רבי שמשון רפאל הירש, תתברך במה שתעשה בביתך, בחיי המשפחה, בחיי הציבור, כל מה שתעשה מחוץ לביתך. גם תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש את הברכה הזו שהיא מקיפה אתכ ל תחומי החיים, גם רוחני גם גשמי, ברוכים אתם בבואכם לבתי מדרשכם וברוכים אתם בצאתכם למסחרכם, ברכה בגשמיות וברוחניות.
רש"י מפרש כמו שאמרנו, מקשים המפרשים, והלא נאמר גם ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך, האם שם אפשר לפרש כמו שפירש רש"י יציאתך כביאתך? הרי רש"י אומר, ברוך אתה בבואך כשאתה בא לעולם בלי חטא, וצאתך תהיה בלי חטא, אז מה זה שכתוב "ארור אתה בבואך וארור את הבצאתך" זה כמו פירוש רש"י, שאדם בא בארירות ויצא בארירות? איך אפשר להגיד ארור אתה בבואך? וכי ביאתו של האדם זה קללה? הלא ידוע שביאתו לעולם היא בלא חטא. הדבר יובן על פי מה ששאלו חכמי ישראל, מדוע מברכים אנו בכל יום "ברוך אתה ה' שלא עשני גוי"? למה לא מברכים ברוך אתה ה' שעשני ישראל? למה צריך להגיד שלא עשני גוי? תגיד, אז מה אתה כן ישראל, תגיד ברוך שעשני ישראל.
אלא אמרו חכמים, נח לו לאדם שלא נברא משנברא, מה שהוא לא נברא גוי, אבל איך זה מסתדר? הרי אם אדם נברא גוי הסכנה שלו פחותה מהסכנה של יהודי, כי לקיים שבע מצוות יותר קל. והסכנה של יהודי זה תרי"ג מצוות, ויש שס"ה לא תעשה. אז הרי אמרנו שזה הסיבה שטוב לו שאדם שלא נברא, אז לכאורה למה הוא צריך להגיד שלא עשני גוי? הרי אם אתה מחפש שלא להסתבך ולא לחטוא, נכון, אז לכן אנחנו אומרים שלפחות הוא לא נברא גוי, תיכף ננסה לתרץ. אולם בתוס'