---

21-11-12
"ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה". רוב מעשי האדם, מידותיו והתנהגותו הם פרי חינוכו. המושג חינוך משמש כאן במובן הרחב, וכולל כל מה שאדם לומד מסביבתו וממגעו עם הבריות. אז אדם לומד מהסביבה, מזה שהוא בקשר עם אנשים, האדם מסתגל לסביבתו ומחקה גם בלי יודעין את אנשי סביבתו. הכל משפיע עליו בלי הפסק. רבותיו, חבריו, כל שאר הבריות שהוא פוגש בהם בחייו. וכן הספרים שהוא קורא, וכל אשר הוא רואה תחת השמש. בקיצור, כל האינפורמציה שמגיעה לאדם מכל הכיוונים, מכל מה שמדברים הוא קורא רואה קולט מבין, כל זה משפיע עליו על מעשיו, על מידותיו, על התנהגותו.
אמנם אפשר לאדם אם סביבתו טובה היא לבוא בדרך זו למעשים גדולים וגם לידי צדקות מצוינת, ולפעמים אפילו עד כדי מסירות נפש, אבל מדרגה זאת בהיותה מדרגה מחונכת, אינה משקפת את עצמותו האמיתית של האדם, ז"א האדם נפעל בחיצוניות שלו ממה שהוא רואה ומתנהגים אז גם הוא נהיה ככה, אבל זה בחיצוניות, זה לא אומר שזה מהותו. מדרגתו האמיתית משתקפת באותם המעשים הנובעים דוקא מתוך עצם פנימיותו, ששם הוא נלחם עם היצרים המיוחדים שלו, ולא באותם מעשים שהוא מחקה או מורגל בהם בין ביודעין בין שלא ביודעין.
עיקר גדול זה מובא מדבריו של הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל הסבא מסלבודקה, שהוא הקשה קושיה עצומה בענין לוט בן אחי אברהם, וכה הוא אמר, חלקו של אברהם אבינו היה מידת החסד, וכל מי שזכה לראותו התעלה בחסד באופן יוצא מן הכלל, עד כדי מסירות נפש. מאלו היה לוט אשר לפי דברי הזוהר בתו היתה הנערה שמסרה נפשה לתת פרוסת לחם לעני, ונהרגה ע"י הסדומיים במיתה משונה ואכזרית, והנה אף אחר שראה לוט מיתה משונה כזאת, כשפגע באורחים בתוך העיר סדום הפציר בהם מאד לסור לביתו. אז אומר הסבא מסלבודקה קושיה עצומה, כל מי שהיה בסביבתו של אברהם אבינו התעלה למדרגות עצומות בחסד, והנה רואים לוט, בסדום אסור היה לעשות חסד, מי שעושה חסד הורגים אותו, בתו פעם אחת האכילה עני אורח שהגיע לעיר, תפסו אותה, מרחו אותה בדבש, ובאו עליה דבורים והרגו אותה. ואחרי כל זאת שבגלל החסד היא מתה, עדיין המשיך לוט במידת החסד וכל מי שהוא פגש בתוך העיר אורחים הפציר בהם לסור אל ביתו תוך כדי סכנת נפשות. וכבר כתב הגאון מוילנא שכל מקום שנאמר מאד המובן למעלה מכל אפשרות ההשגה, ועוד כשבאו אל ביתו מסר נפשו עד הנקודה האחרונה, עד שכתוב "ויגשו לשבור הדלת", ואלמלא שהם הוכו בסנוורים היו הורגים אותו, כי לא בשביל עצמם חששו המלאכים, וכך היתה מדרגתו בחסד.
כתוב בסוף הפרשה "ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה" נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה - אחותי היא, ולא גילה הדבר שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו.
כתוב "ויזכור אלהים את אברהם" ובזכות זה הוא שולח את לוט מתוך ההפיכה. מה זה "ויזכור אלקים את אברהם" ובגלל זה הוא שולח את לוט מתוך ההפיכה? מה זה "ויזכור אלקים את אברהם"? נזכר כביכול הקבה, ז"א נזכר זה לא שהוא שכח אלא זכירה עולה לפניו כדי להמליץ על לוט, מה היתה הזכירה? לוט הרי היה יודע ששרה היא אשת אברהם והוא שומע את אברהם אומר במצרים על שרה, "אחותי היא", והוא לא גילה להם שהיא אשתו, כיון שהוא חס על אברהם אבינו שלא להסגיר אותו, לפיכך חס עליו הקב"ה והציל אותו מסדום. אבל אני לא מבין, מה זה, כאילו מה ההתפעלות, מה אתה מלשין, מה אתה מויסר, מה אתה שופך דמים אתה רוצח? מה אתה תגיד שאברהם בשביל שיוציאו אותו להורג בשביל שאתה תירש את הכסף שלו? הרי אם הוא אומר להם תופסים אותו, אין יורשים לאברהם ואת כל העושר של אברהם הוא לוקח. והוא לא עשה את זה, ז"א הוא התאפק מאד כי כל מה שהוא ליוה את אברהם ויצא איתו מאור כשדים זה היה רק בשביל הממון, כי הוא ידע שלאברהם אין ילדים ולכן הוא נצמד איתו והוא אמר ביום שהוא יפטר הוא יקח את כל הכסף, בתור בן אחיו. אז הנה היתה לו הזדמנות להגיד זו אשתו, והוא לא עשה את זה, ה' זכר לו את זה.
והלא זה מופלא מאד שאדם גדול החסד במידה של מסירות נפש כזאת לא תחשב לו כל זאת לכלום? בשביל להוציא אותו מההפיכה צריך היה את הזכות שהוא לא היה מויסר שפל רוצח? למה לא זוכרים לו את הזכות של מסירות נפש על החסד שאחרי שבתו הקריבה את חייה על החסד הוא המשיך לקבל חסד במסירות נפש, למה זה לא עומד להוציא אותו? הרי כל מעלתו של אברהם זה החסד. אז למה לא אומרים שבגלל החסד, למה נטפלו כאילו חכמים להסביר שכל הזכירה מה שנאמר בפסוק, כל זה בא לומר שהוא לא היה מוסר אז מגיע לו הצלה.
על זה ביאר הסבא מקלם, הסבא מסלבודקא, רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, תשמעו זה יסוד מדהים מדהים מדהים. כל מה שמגיע לאדם מסביבתו ע"י חינוך וחיקוי ואפילו עד מסירות נפש ועד בכלל, אינו אלא חיצוניות ולא מדרגת האדם האמיתית. אתה יכול להיות בעל חסד במסירות נפש כמו לוט, אבל זה רק חיקוי, זה לא מידה פנימית, זה בגלל שהיית כל כך בסביבה של אברהם אבינו אתה לא יכול להתנהג ככה.
סיפרתי פעם שהיה בן אדם שהגיע לחו"ל, הוא סיפר לי את זה, עובדה שהיתה איתו. ונתנו לו כתובות של אנשים לתרומות למוסד שלו, והוא הלך מאחד לאחד, והנה הוא מגיע יום אחד לבית, דופק בדלת, ופותח לו בן אדם שנראה כמו גוי, אפילו מזוזה אין בדלת ז"א זה ברור לו שזה גוי, אז כשהוא ראה אותו שהוא פותח את הדלת אז הוא אמר לו סליחה טעיתי. אז הוא אמר לו, למה אתה חושב שטעית? נתנו לך את הכתובת שלי, לא? אז הוא אומר כן, אבל סליחה אתה יהודי? אומר לו כן, אני יהודי. אז הוא אומר לו איך אין מזוזה בדלת? הוא אומר לו תשמע, אני הייתי פעם חסיד סאטמר, ואני פרקתי עול, אני לא מקיים שום מצוה, כולל יום הכיפורים, אבל יש מצוה אחת שאני לא יכול להפסיק, זה צדקה, כי הסאטמר רב - רבינו יואל זצ"ל, בוקר צהריים וערב היה מדבר על צדקה צדקה צדקה צדקה צדקה צדקה, אוכלים שותים נושמים צדקה, חסידות סאטמר היא אחת מהגדולות בחסד וצדקה. אז הוא אומר זה אי אפשר להוציא ממני, אין זה כבר דבוק. אז זה לא מהכרה, זה לא מהמהות שלו, זה הרגל וחיקוי. זה יפה מאד, אבל זה הרגל וחיקוי, זה לא המהות, ככה היה לוט.
מהי מדרגה אמיתית? כשאדם מתגבר על יצרו בדבר שהוא לא למד מאחרים, בדבר ששם הוא נלחם נגד יצרו הפנימי, הרי לוט אוהב כסף, הוא ראה את ככר הירדן שהיא משופעת בכל טוב, אז הוא עזב את אברהם, אמר אי אפשי באברהם ואי אפשי באלקיו, אני לא יכול, הוא יותר מידי קיצוני, הוא חרדי יותר מידי, נזכרת הא? ראית את הג'ובות של סדום ועמורה הלכת לשם, ז"א אצלו צריך היה מלחמה לא להיות מלשין ורוצח, היה צריך מלחמה בשביל לעמוד ולא להגיד בשניה אחת הוא נהיה עשיר, בשניה, הוא אומר זה לא אשתך? כאילו הוי נפלט לי וזה וחקירה והמשטרה המצרית חוקרת ומגיעים למסקנה שאברהם זה והוא פליטת פה, והיה עשיר גדול גדול גדול. המלחמה הזאת שהוא נלחם ולא מסר אותו זה מידה שלו, אז בזכות זה הזכירה ובזכות זה הוא ראוי לצאת, שמה הוא נלחם.

ש. אבל לא שזה לא גדול, זה פשוט קטן יותר.

הרב: זה כלום, גורנישט חיקוי וזה זה חיקוי

ש. כל מי שרוצה להחזיר בתשובה זה חיקוי שלך, זה לא שווה כלום?

הרב: מה שיש לאדם מלחמה תקשיב, מה שיש לאדם מלחמה, לא שזה לא כלום, אדם מקבל שכר, אבל אם אתה רוצה איזה זכות שתעמוד לך, שתעמוד לך בזכות עצמך, הזכות שלך שתעמוד לך פירושו של דבר, שמה שאתה מתגבר נגד יצרך זה אתה הקנין שלך, זה אתה, זה אתה, זה שאחד אומר לאנשים, שלום שלום שלום שלום הוא הבין ש צריך להגיד שלום שלום שלום, ואחרי זה מישהו דרך לו על הרגל והוא נותן לו שפכטל לפני כולם, זה חרתה, זה הכל חיקוי, זה כמו המוכרות בארה"ב, אתה מבין אתה נכנס לחנות אז כולם מחייכים אליך ואומרים לך יס סו יס סו, זה הכל חרית, אתה מבין, תלך לשוויץ תכנס שמה לחנות בחמישה לשש, כולם מחייכים לך, מגיע שש נו, נו, נו, כאילו אתה על הורידים שלה שאתה נשאר עכשיו עוד דקה כי אצלהם שויצרים שש סוגרים את החנות, אפילו אם יש עוד מיליון דולר שרוצים לשלם בקופה הם מתפוצצים, מתפוצצים שמשאירים אותם דקה אחרי הזמן, אתה רואה כל הנימוסים כל ההליכות הכל נגמר, בשש נגמר ההצגה, אין הצגות יותר, עכשיו זה שויצרי אמיתי. ראיתי את זה בעיניים כמה פעמים בכמה חנויות, זה לא יאומן כי יסופר, נו נו, אתה מוציא עוד, נו נו, תזדרז לשים יותר מהר, אתה מבין? אתה אומר אפילו אני אשלם לכם יותר כאילו כמה מגיע רק בשביל הזמן, לא, לא, לא לא לא לא. הכל הצגות. קלינטון באה אתמול, בושה וחרפה לאינטליגנציה של האמריקאים ושל אובמבה, שלח אותה אובמבה להגיד שארה"ב תומכת בבטחון של ישראל, כמובן, והיא הידידה החשובה ואין מה לדאוג וכו' וכו', ולכן לא צריך להכנס רגלי לעזה. תגידו אתם טיפשים? מה הבטחון שלכם יעזור כשיורים טילים מאות טילים כל יום? מה יעזור? איך עוצרים את זה מזה שאתם אומרים שאתם ידידים? מה עשיתם? הנחתם את המרינס שמה, מנעתם אותם? הגעתם איתם להסכם מחייב? מה עשיתם? היו כבר הסכמים עם האמריקאים לפני כן ועם הפלשתינים ועם אשף ועם כולם, התקיים משהו? שום דבר, אז אל תדאגו, אני פה, אני פה, אתם רואים, באתם במיוחד להגיד לכם שיש לכם ידידה מעבר לים שלא מעניין אותה בכלל אם יש טילים העיקר שתדעו ואל תכנסו לבפנים, עשו טובה, נא לא להכנס לבפנים, זה עלול אולי ככה לגרום פה למלחמה אזורית ואנחנו כרגע לא מעוניינים בבלגנים, אז תספגו קצת מאות טילים, לא נורא, זה ארגון טרור, אין מה לעשות איתם, זה אנשים אין להם שכל, זה ככה הם, אתה יכול לדבר איתם? אבל העיקר שתדעו שיש לכם ידידים מעבר לים ואנחנו נדאג לבטחונכם, מה הבטחון שאנחנו דואגים לכם? קבלו את הטילים באהבה והכל יהיה בסדר, אני בדרך לבורמה, ביי. זהו. ככה זה אתה מבין האינטליגנציה של הגויים, הבנת? וביבי יצא חרתה ברתה חבל על הזמן, מילים מילים, התחיל בתנופה נפלאה, אותו יום היית צריך להכנס ישר שילוב, כבר למדת מלבנון השניה מה היתה הטעות שהמתינו עד שנכנסו ואז ספגו את מה שספגו, היה גורם הפתעה כל כך מצויין, כל כך מצויין, נכנסים לבפנים, אפילו מנחיתים כוחות בדרך מסוימת לתוך לב לביו של עזה כמו שיודעים שמה לפעול וטרנטטטטו ושלום גומרים את הסיפור, אין, כל הזמן מסתכלים אחורה, פני הדור כפני הכלב, מסתכלים מה הציבור עושים, מה הסקרים, מה האמריקאים, מה זה מה זה, עוד יום עוד 48, עוד 48, עוד 72, עוד עוד עוד, חרית ברית. מפציצים בנינים מפציצים בנינים מפציצים בנינים, אתם יודעים כמה כסף כבר, אני חושב שמיליארד שקל כבר הלך ככה פסססט. תשמעו איזה רעיון הבאתי לגבי גדודי החירות מה צריך לעשות שמה בעזה, אולי ישראל לא תאמץ את זה אבל אולי הם ישמעו, אולי הם יעשו את זה לבד גם בלי הכסף של הישראלים.
וכשמתגבר על יצרו אדם בדבר שלא למד מאחרים, בדבר ששם הוא נלחם עם יצרו הפנימי, שמה נמדד האדם. לתוספת ביאור, ישנם אנשים שמפזרים ממון הרבה לצדקה וגם עושים את זה בצנעה, אבל אעפ"כ במשאם ומתנם הם גנבים ורמאים.
לכאורה תמוה, הדברים האלה שניהם נוגעים לדיני ממונות, מה שהוא נותן צדקה ובצנעה זה ממונות, ומה שהוא גונב ורמאי זה ממונות, אז למה הם מתנהגים באחת כשורה ובאחד לא? משום שלמדו מסביבתם את מידת הצדקה והורגלו בה, אבל מידת הנאמנות לא למדו. לכן בשויץ יכולים לחייך לך כל היום, גרויצי גרויצי גרויצי, אבל כשזה מגיע לקטע שלהם אתה מגלה את השויצרי האמיתי. איך זה הולך? פה אתה נותן כאילו כבוד, ופה אתה מבזה אותו, איך זה יכול להיות? פה הוא הורגל בזה, ככה זה המנהג, מנהג המקום, אבל המציאות שלו שזה טינופת.
והנה עיקר נסיונו הפנימי של לוט היה אהבת הבצע, הוא היה אוהב בצע, בשביל זה הוא נפרד מאברהם והלך לסדום, "וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה", וכשבאו למצרים ושרה נלקחה לבית פרעה, היה זה נסיון גדול ללוט, כיון שהיה בו מאהבת הבצע, כי אילו היה רק רומז למצרים במישרן או בעקיפין שאברהם הוא בעלה והיו המצרים הורגים אותו לוט היה נשאר אחיה היחידי של שרה. היה יכול לקוות שכל המתנות הגדולות של פרעה יבואו אליו. ובזה בא יצרו לנסותו דוקא בזה, והוא עמד בנסיון בכוחו הפנימי העצמי בדבר הזה, שלא נתגלה הדבר הזה לשום אדם בעולם, בעולם לא ידע מזה שהיה לו מלחמה פנימית אם להסגיר את אברהם או לא, אף אחד לא ידע. וחכמים ז"ל מוצאים את מדרגתו הפנימית האמיתית הזאת וזוהי זכותו בלבד. זוהי זכותו בלבד.
לכן "ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט בתוך ההפיכה", מה קשור שהוא זכר את אברהם ושלח את לוט מתוך ההפיכה? הוא זכר את אברהם, את המעשה של לוט עם אברהם שהוא לא מסר את אברהם בשעה שהיה יכול למסור אותו ולהרויח את כל ממונו. אבל לנו זה נראה גוזמה שאין כדוגמתה, נכון? שאדם ימסור צריך להיות שפל בשפלים גרוע שבגרועים רוצח הרוצחים, נכון? נכון? ומה זה כל המחלוקות על ירושות של אחים אחד עם השני, ומה עם קין שרצח את הבל בגלל ירושה? ומה עם חם שסרס את אביו בגלל ירושה, ומה עם כל אלה שנלחמים על ירושה ואח"כ מתנתקים לעולם במשפחה בגלל ירושה, ז"א מוכנים לעשות כל מיני מסירות לשלטונות ואחרות בשביל שהשני לא ירויח והוא ירויח על חשבונו. אז זה לא פשוט המלחמה הזאת, ובפרט מי שאוהב בצע, ובפרט מי שהלך כל כך הרבה ברגל מאור כשדים והתלווה לאברהם אבינו עשרות שנים, כל זה בסוף שהוא יקבל את הפרס, ופתאום הוא אכזב אותו אברהם, פתאום הוא מוליד, הא?
בקיצור, לוט היה יכול להתעשר, הי הלו רגע אחד, רגע אחד, ברגע הזה של המלחמה שהוא ניצח קנה את עולמו, הציל את חייו. אם לא הוא היה הולך בסדום ולא היה יוצא ממנו מלך המשיח. מלוט יוצא מלך המשיח שממנו רות המואביה, הכל היה נגנז אם לא היה עומד בנסיון.
אז ז"א למדנו, מה שאנחנו רואים אנשים עושים מעשים ואפילו גדולים ביותר, אם זה מכח הרגל וחיקוי מה שהם קנו מהסביבה זה בחיצוניות, זה לא אומר שזה מציאות לכן יכולים לראות התנגשות כמו בדיני ממונות, מצד אחד צדקה מצד שני רמאי בממונות. אבל מצד אחד מסביר פנים מצד שני כעסן, מצד זה, אז רואים שזה לא אמיתי. איפה האדם נמדד? מה שהוא חידש בעצמו, דהיינו מלחמה פנימית, נצחון בפנימיות ותוצאה, זה אתה. זה אתה, זה לא הרגל, זה עמדת בנסיון. הבנתם? אפילו בדבר שהוא נסיון שזה בתת רמה כמו שאומרים, בתת רמה, בתת רמה, האם להיות רוצח או לא להיות רוצח, אם נצחת שמה קנית לך, שמעתם? לא בדברים גבוהים, בתת רמה, גם אם שמה נצחת - זה יכול להספיק להציל את חייך, ולהנצל מהפיכה ומסדום. שמעתם?
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו...