סעודת הודיה לרבנית אורה בת נעמי | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
אנחנו נמצאים בסעודת הודיה לאור הבת נעמי,
שברוך השם נרפאה
מהמצב שנגדיר בהמשך.
אני אומר רק את עיקרי הדינים
של הכרת הטוב.
המקבל טובה מחברו חייב להכיר לו טובה
וזה חיוב גמור
ולא רק מעלה.
וכל הכופר בטובתו של חברו עובר עבירה.
החובה הזאת נלמדת מכמה פסוקים בתנ״ך.
לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
התורה הזהירה לא לתעב את המצרים משום הכרת הטוב שהיינו גרים בארצם.
מכאן למדו ריבותינו שחייבים להכיר טובה.
אפילו שהם היו רצחנים ומענים ומשעבדים,
בכל אופן לא תתעב בצרי.
פסוק נוסף, והלכת בדרכיו,
לומדים שהאדם צריך להתנהג במידותיו של הקדוש ברוך הוא
וצריך להכיר טובה.
ואכלת ושבעת וברכת את אדוני אלוהיך,
דרשו חכמים מהמילה עט.
יש לברך
ולהכיר טובה לבעל הבית ששעדת אצלו.
ומפה לומדים להכיר טובה לכל מי שמטיב עמנו.
פסוקים נוספים,
משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו.
הפסוק הזה אומר שאסור להיות כפוי טובה.
פסוק במשלי, ועבד לווה לאיש מלווה.
הלווה
אשוב
כאילו הוא העבד של המלווה.
וזה משום שחייב לו הכרת הטוב.
כל המקבל טובה מחברו חייב לו הכרת הטוב.
עוד כתבו ריבותינו שהשכל הישר מחייב את האדם להכיר טובה לחברו.
מידת הכרת הטוב היא מידה חשובה ביותר במידות הטובות.
וכ'יות טובה הגרועה ביותר במידות הרעות.
וריבותינו עומדים על כך שחובת הכרת הטוב לחברו על מה שיטיב עימו לא סותרת
את האמונה שהכל בידי שמיים.
איך מכירים טובה?
בארבע דרכים
במחשבה, בהרגשת הלב,
במעשה ובזיכרון.
במחשבה,
המקבל טובה מחברו
צריך להתבונן בערך הטובה שקיבל
ולתת לב
מיהו המטיב עימו.
בהרגשת הלב,
יש שכתבו שהמקבל טובה צריך להרגיש אהבה כלפי מטיבו,
ויש שכתבו שצריך להרגיש הפנעה כלפי מטיבו.
במעשה,
את הכרת הטוב במעשה מחלקים לשניים, סור מרע
ועשה טוב.
בזיכרון
צריך מקבל הטובה לזכור תמיד את הטובה שנעשתה עימו,
כדי שיוכל לקיים את חיוב
הכרת הטוב כראוי.
הכרת הטוב במעשה,
סור מרע.
המקבל טובה מחברו
צריך להקפיד תמיד לא לגמול לא רע,
ויש שאוסיפו צריך להיזהר שלא יעלה על דעתו לבזותו,
להיזהר.
כאשר עושים את רצונו
לא יגנה את הטובה שנעשתה עימו.
יש כאלה עושים טובה למישהו והוא עוד מגנה את הטובה שהוא עושה. מי צריך? מי ביקש ממך? למה אתה?
כאשר על פי ההלכה צריך להרע לאדם,
כגון לדבר עליו לשון הרע לתועלת, שזה מותר,
אז יש להשתדל שהדבר ייעשה על ידי אחד שלא קיבל טובה מאותו אדם,
ושאינו מחויב לו הכרת הטוב.
כמו שמשה רבנו
לא רצה להילחם עם מדיין בגלל הכרת הטוב.
כאשר המיטיב
רוצה להזיק
את מקבל הטובה,
ואין לו דרך להציל את עצמו.
אלא באופן שיגרום צער למיטיבו מותר להתגונן,
לשמור על עצמו אפילו אם יגרום צער למיטיבו.
במקום הצורך מותר לתבוע את מיטיבו לדין תורה, זה לא סותר להכרת הטוב.
הכרת הטוב במעשה עשה טוב.
המקבל טובה מחברו צריך להודות לו על כך.
יש אופנים שונים להביע הודאה,
אם זה באמירת תודה או על ידי ברכה,
או שבח שמשבח את המטיב,
או שמספר על איזה טובה שהוא עשה עמו.
ואפשר להביע הודאה על ידי מעשה,
כמו להנהן בראשו בסבר פנים של הודאה.
בנוסף, צריך מקבל הטובה לגמול טובה למיטיבו.
וכמה השיעור של הגמול?
יש שתי דעות.
יש מחמירים שאין לדבר סוף,
אפילו על טובה אחת,
וצריך לגמול טובה ללא גבול.
ויש מקלים שצריך לגמול טובה יותר ממה שקיבל ממנו,
אבל אין צריך לגמול טובה ללא גבול.
הוא יאכיל אותך בסעורים,
אתה תאכיל אותו בחיתים וכן הלאה.
החיוב להשיב טובה למטיבו,
דווקא כשמטיבו נצרך לעזרה.
ולא רק שנצרך לעזרה בדחיפות,
אלא כל שנצרך לדבר שיש בו תועלת משמעותית,
חייבים להשיב לו.
אבל כשאינו זקוק לעזרה, אין חיוב להשיב לו טובה.
במקרה שהמטיב זקוק לעזרה,
ואין ביכולת של מקבל הטובה לעזור לו,
יש שכתבו שמוטל עליו להראות למטיבו
שהוא מכיר לו טובה, רצונו לעזור לו,
אלא שאין ביכולתו לעזור לו כעת.
מי חייבים בהכרת הטוב?
גם הצאצאים של מקבל הטובה צריכים להכיר טובה למטיב על הטובה שעשה לאביהם.
וגם כאשר אין להם הנאה כלל מן הטובה.
גם שאר הקרובים צריכים להכיר טובה למי שיטיב עם קרוביהם.
ויש אומרים שזהו גם כאשר אין להם הנאה.
הכלל מן הטובה.
אף גויים חייבים להכיר טובה.
גר צדק חייב בהכרת הטוב למי שהיטיב עימו בהיותו גוי.
למי מכירים טובה?
מקבל הטובה
חייב להכיר טובה גם לצאצאים של המתים על הטובה שעשו הוריהם.
וכן צאצאי מקבל הטובה
חייבים בהכרת הטוב לצאצאי המתים.
חייבים להכיר טובה גם לגוי שמטיב עימו,
ולא עוברים על איסור לא תחונן,
שזה איסור לתת מתנת חינם לגוי,
כי הכרת הטוב זה לא נחשב מתנת חינם.
אבל היזהר לו לגמול לגוי טובה מעבר לחיוב הכרת הטוב,
כי זה כבר מתנת חינם,
ועוברים על לא תחונן.
בדין הכרת הטוב לאדם רשע נחלקו ריבותינו.
יש מי שכתב שאין חייבים להכיר טובה לרשעים,
אבל רבים סוברים שחייבים להכיר טובה אף לרשעים.
על איזה טובה חייבים להכיר טובה?
אפילו על טובה קטנה יש להכיר טובה.
חייבים בהכרת הטוב גם למי שגורם טובה לחברו בלא שיודע כלל שהוא מיטיב עמו.
למשל,
אדם דיבר עם חברו
ושמע אדם שלישי שיחתם והיה לו תועלת מכך.
אותו אדם ששמע חייב בהכרת הטוב
למי שהשמיע, אפילו שלא התכוון.
המתכוון להרע לחברו וצמחה לחברו תועלת מכך.
יש אומרים שחייב להכיר לו טובה על כך
ויש אומרים שפטורים.
אפילו המתים עם חברו
רק לתועלת של עצמו,
כגון שהוא רוצה לקבל כבוד
או על מנת לקבל שכר בעולם הבא,
חייבים להכיר לו טובה על כך.
עסק הנעשה בין בני אדם ושניהם מיטיבים זה לזה,
כגון פועל,
עובד עבור בעל הבית,
בעל הבית משלם לו שכרו,
או חנווני,
מוכר דבר ללקוח.
והלקוח משלם עבורו.
יש לעיין האם יש חובת הכרת הטוב.
נגיד, דבר מביא לך מכתב.
הוא מקבל משכורת על זה, זו העבודה שלו.
יש אומרים שאתה צריך להכיר לו טובה על זה,
וכן לכל השאר.
יש אחד שמטיב לך מתוך הכרח
או שהוא מחויב להיטיב משום חובת מצווה או חובה מוסרית,
או מצד הטבע האנושי.
יש אומרים שחייבים להכיר לו טובה על כך,
ויש אומרים שפטורים.
היות וזה מצווה דאורייתא,
אז יש פה ספק לחומרה.
אמנם במקום שעצם הטובה הייתה מתוך הכרח,
אלא שהיה יכול לבחור עם מי להיטיב ובחר להיטיב דווקא עם אדם מסוים,
גם פה ייתכן שכל הדעות מחייבים להכיר לו טובה,
כיוון שהבחירה לא הייתה מוכרחת.
למשל, אדם מצא שתי אבדות,
לא היה בידו להשיב אלא אחת מהן,
ובחר להשיב דווקא לפלוני.
לכל הדעות יש אפשרות שצריך להכיר לו טובה.
או כמו בעל הבית שנתן מעשרות,
אז הוא לא חייב לתת לזה.
הוא יכול לתת למי שהוא רוצה.
אז לכן, אפילו שהוא מוכרח לתת את המעשרות מהתבואה, למשל,
אז צריך להכיר לו טובה על זה.
וכן, במקום שהיה מוכרח להיטיב,
אבל הוסיף לטרוח מעבר לחיוב,
לכל הדעות חייבים להכיר לו טובה על טרחתו.
אדם שנמנע מלהזיק את חברו,
אין חייבים להכיר לו טובה על כך.
אבל אם טרח ועשה מעשה שחברו לא ינזק,
יש מקום לומר שחייבים להכיר לו טובה על טרחתו.
או שהוציא כסף בשביל שחברו לא ינזק,
יש מקום לומר שחייבים להכיר לו טובה על הוצאותיו.
אבל יש חולקים מסוברים שבכל אופן אין חובת הכרת הטוב לנמנע ולא הזיק את חברו.
המציל חברו מנזק שעומד לבוא עליו,
כגון שהציל חפצה מדלקה מתקרבת,
חייבים להכיר לו טובה.
מי שיטיב עם חברו
אחר כך הרע לו.
חייבים להכיר לו טובה על המעשה הטוב שעשה,
ואפילו אם הטובה קטנה והרעה גדולה.
המצרים עשו לנו רעות יותר מהטובות.
גוי שהיטיב עימו ואחר כך הרע עימו,
יש אומרים שחייבים להכיר לו טובה על המעשה הטוב שעשה, ויש אומרים שפטורים.
אדם חפץ להיטיב עם חברו לבסוף נאנס ולא עלתה בידו להיטיב עימו
יש מי שכתב שחייבים להכיר לו טובה
וזה במקרה שלא עשה דבר
רק חפץ להיטיב
כל שכן שחייבים להכיר לו טובה
כאשר עשה מעשה וטרח בשביל להיטיב עימו
אלא בסוף נאנס ולא להיטיב עימו
גם ביחס לדומם, שייך עניין הכרת הטוב.
אמנם זה לא מעיקר הדין,
וזה בעיקר שאדם לא יפגע במידת הכרת הטוב שבו.
לכן בור ששתית ממנו מים, אל תשליך בו אבן וכו'.
אדם שנהנה מדבר דומם,
צריך להיזהר לא להזיקו ולא לזלזל בו.
ויש כתב, צריך גם להסיר ממנו ביזיון,
כגון הרועה פת מוטלת
בקרקע, אתה נהנה ממנה, אם חיה אותך,
צריך להסיר אותה ממדרס רגלי האנשים.
חובת הכרת הטוב אינה דוחה מצוות אחרות, ולכן אין לעבור איסור או לבטל מצוות עשה בשביל להכיר טובה לחברו.
יש להיזהר לא להתאמץ להביע הכרת הטוב לחברו מעבר למקובל,
כאשר עושה כך על מנת שימשיך להיטיב עימו,
כי זה חוסר אמונה בחניפות,
וזה אסור.
לא מחניפים למתים, שימשיך להיטיב,
כי גם זה מראה חוסר אמונה שהכול בידי שם.
לפעמים קבלת טוב מבני אדם,
עלולה לגרום למקבל נזק ברוחניות ובגשמיות,
ובאופנים אלו ראוי להימנע מלקבל טובה.
וכן זה ממשיך ספר שלם.
אני רק מסביר ש...
אנחנו בעצם עשינו את סעודת ההודיה הזאת
קודם כל שאנחנו מכירים טובה ותודה גדולה לשם יתברך
שהציל את הרבנית שהייתה בסכנת חיים ממש
ומי שיראה את המילים של השיר שכתבנו וישמע אותן
יבין בקצרה מה היה
אנחנו גם מודים
לאלחנן צוריאל ממו
שהיה צמוד לרבנית כל הזמן וממש היה בזה הצלה עד הרגע האחרון
והרופאים אמרו במפורש
שהוציל את חייו
ואנחנו מודים גם לדוקטור ברוך
שבא ממרחקים מספר פעמים הביתה
והשיג לנו את הכדורים שבתי חולים לא נותנים
אייבר מקטין
ועוד כדורים
שנתנו לרבנית אותם בלי ידיעת הבית חולים
וברוך השם
היא התאוששה במהירות והיא יוצאה החוצה
אנחנו מודים לצוות
ראש המחלקה הרופא רובין
והסגן שלו
אבו רביע דוקטור, שני רופאים
במעייני שואה וכל הצוות של האחיות הנפלאות שעזרו שם ואפשרו גם ביקורים
ויום אחרי שיצאה הרבנית סגרו את המחלקה
והסעודה הזאת זה להודות לכם אתם שהתעניתם תעניות ארבעים
שלושה ימים רצופים, תפילות,
שיעורים, הרצאות, ניצבים
וכולי וכולי לאין שיעור
ואתם הנגלה הראשונה שהזמנו יהיו עוד כאלה שיצטרפו יש פה רשימה
או שאין
למעלה משלושים איש שנמצאים פה
התענו ארבעים יום
ואני רוצה להקריא,
אם שכחתי מישהו או משהו אני מתנצל מראש
אני רוצה להקריא מה שהרבנית כתבה
אודה השם בכל לבב שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך נסתרות דרכי האל
אבל ברור וידוע לי שהתפילות
הקבלות
והצומות שהתפללתם
וקיבלתם על עצמכם בעבורי
לא שבו ריקם ועלו היישר לכיסא הכבוד לבורא עולם
מודה אני לכל אחד ואחת מכם על ההשתדלות שלכם
ברוכים תהיו לשם
ועכשיו זה המילים של השיר שחיברנו לכבודכם גם
תודה רבה על ידי כתבה וכתבה וכתבה וכתבה וחזרה
אודה לאלוהים צלולי וגורעני,
אשר כבדה נגמרת ותכנת מלאים.
משכר ימי דרשים,
מכינה בצלעים.
להיות רגע עזר, משמשת פטורים.
ארבעים וארבע שנים חלפו יחדיו,
לא ידענו מה פה בוחד,
לא ידע פתאום אדום גרה,
דלקת ריאות האנשימה נחסרה.
לחוללי חם צעק וקרק וגז לא הועילו בשחק דם.
ולערך הנעברה חמים,
והתגברת פינות נהתניות,
ולכינו היהודים.
חודש, בהחלמה מלאה,
נזח הנס, בעין צורפים יחד.
מהליכים כל יום, כל ראשי מה פשיעייה,
וכל הנשמה ממש תהלמיה.
נזכר לכבוד מי שטובה ושלא יראה לשום מריה ובנייה
חתבי אשר הם כי לא תמכו בכל יום אלוהים עבדו חיים יום נו מחוללי החמצה וטמת גדם כה הועילות בשעת גדם
עמותי רחמי רב הרחמי יתדברת תחידות בהצעת יום
של הילדים, הילדים
לחזרת כל שמיים, להגבל ולהיזהר בכל הלכה ונחמד,
מבלי כתוב ותלונת נחמד.
ולכן אחי היתרים המרחמים תבואו וכתוב ממיומים,
ותעברו בהרבה צפויות ותספו דמים בלי שעות ונחמות.
וחולל אל חמצה ולך עמדת נוח נוח בשעת תמידה.
כאילו לרחם בן אדם האחרים יתגבר לתמידה והתעניות.
ולכן
לימי וחולל אל חמצה ולדף עמדת אלוהים.
כן!
אני מוסיף גם את כל הילדים,
הבנים והבנות, הנכדים,
כולם היו מסביב למיטתה,
עד ההחלמה השלמה, ברוכים יהיו כולם, בריאות לכולם!