---

14-9-12
"מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו" על הכתוב ב-13 מידות הרחמים של הנביא מיכה, מי אל כמוך, שנינו בגמרא, רבי אלעזר אומר, אל העוונות של ישראל הקב"ה כובש, שנאמר "ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו", ואילו רבי יוסי בר חנינא אומר, את העוונות של ישראל הקב"ה נושא, שנאמר "נושא עוון ועובר על פשע", אז יש מאן דאמר כובש ויש מאן דאמר נושא. אז מה בסוף הקב"ה כובש או נושא? ומה הפירוש של כובש ונושא?
נקדים להביא את הדברים הקדושים של הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זכותו יגן עלינו אמן. בספרו זרע קודש על הפסוק בדברים ל"ג, "ושב ה' אלהיך את שבותך" וכך הוא כותב, כשהאדם שב בתשובה ומתחרט מאד על מעשיו הרעים, אז גם למעלה בשמים הוא גורם כביכול לתשובה, כפי שאמרו חכמים ז"ל בברכות ל"ב, שהקב"ה מתחרט על בריאת יצר הרע ואומר, כמו שכתוב במיכה ד' ו', "ואשר הרעותי" כבר למדנו את זה פעמיים קודם, שכביכול הקב"ה מצטער על שברא את היצר הרע ובגללו גרם צער לבניו בני ישראל, אתמול למדנו שזה כמו מי שנותן סכין ביד בנו למרוח משהו והוא פוצע את עצמו, אז כמובן שהאב הוא מצטער שנתן בידו את הסכין, ככה הקב"ה מצטער על יצר הרע ובריאתו. זה מה שאומר הקדושת לוי, הענין של נושא עוון, כי כאשר הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה לזכות את ישראל בדין, הוא מסלק ומעלים את עוונותיהם, והוא יתברך נושא את העוון, מעלה את העוון כלפי מעלה אליו, כאילו הוא יתברך ש מו גרם שישראל יחטאו בגלל שברא את היצר הרע, שהרי אם לא היה היצר הרע היו ישראל ממלאים את רצונו יתברך, אז זה נקרא נושא עוון - נושא אותו אליו, כך אומר הקדושת לוי, לפי הרמ"ק נושא עוון פירושו שהקב"ה במקום שישחרר את המשחית הנברא שיתפרנס מהחוטא אז הוא זן אותו, זה נקרא נושא כאילו עליו, לוקח אותו ונותן לו מזון חיות בשביל שיקיים, כי אחרת הקיום שלו זה בהשחתה שישחית את השני.
והנה אומרים חז"ל, בעין יעקב על מסכת יומא, אמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות, והא כיצד, הרי אמר ריש לקיש במקום אחר, גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכויות, אם כך קושיה, עונה הגמרא לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. כלומר, מי שעושה תשובה מיראה הקב"ה, מהיראה של הקב"ה, הזדונות נעשות לו כשגגות, נחשב לו שהוא לא עשה את זה עם כוונה, אולם מי שעושה תשובה מאהבת ה', זדונות נעשות לו כזכויות, אז זה נחשב לו מצוות? אם כך אומר הקדושת לוי, הרי למדנו שהקב"ה יתברך שמו נושא עוון, דהיינו, מסלק את העוונות של ישראל אליו למעלה, ואם כך כאשר ישראל עושה תשובה מאהבה, כיצד יתהפכו לו הזדונות לזכויות? שהרי העוונות כבר אינם. אלא אומר הקדושת לוי, זה אחד מנפלאותיו של הבורא יתברך שמו, כאשר ישראל עושים עוונות הוא יתברך נושא עוון ומסלק אותו למעלה כדי שלא יזיקו העוונות לישראל, העוון זה המשחית הזה שנברא בעצמו, אולם כאשר ישראל עושים תשובה מאהבה הקב"ה כובש את העוון כלפי מטה, כובש זה לוחץ אותו כלפי מטה חזרה אלינו כדי שהעוון יוכל להפוך לזכות. כל זה אומר הקדושת לוי, רמוז בכתוב בשלש עשרה מידות הרחמים של הנביא מיכה, מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו.
הנה, מי אל כמוך, כלומר מי ראה פלא כזה שמצד אחד הבורא יתברך נושא עוון למעלה על שגרם להם לחטוא, ועל ידי כך עובר על פשע, מעביר על פשעיהם של ישראל, אולם מצד שני, ישוב ירחמנו כאשר איש ישראל ישוב בתשובה מאהבה, אז הקב"ה ירחמנו, על ידי שיכבוש עוונותינו, ואז הוא מוריד אותם חזרה אלינו כדי שיהפכו לזכויות ישראל. עכשיו מתורץ הכל.
אז אני אסביר במילים שלי שיהיה קל, מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע, כשה' נושא עוון - מרים אותו למעלה - זה בשביל לעבור על פשע, כי אחרת אוי ואבוי, אם הוא לא ישא את העוון יצטרכו לקבל את העונש, אז הקב"ה נושא עוון וזה נקרא מי אל כמוך, מי אל אמרנו חסד אל כל היום, אז חסד ה' שהוא לוקח את העוון למעלה ואז הוא עובר על פשע. אבל מצד שני, זה מתי? זה מתי? כשאתה לא בסדר, אבל אם אתה בסדר, אז מה שהוא לקח את העוון למעלה זה הפסד בשבילך, כי אם אתה זוכה לעשו תשובה מאהבה אתה צריך שיהיו הזדונות, אתה צריך שיהיו העוונות, כי איך הם התהפכו הם בעצמו להיות מצוות? אז צריך להוריד אותם בחזרה, אז הוא כובש למטה, לכן ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו, אז מרוב רחמיו של הקב"ה שרוצה לזכות את ישראל אז הוא כובש את העוונות למטה וממילא הם חוזרים להיות מה שהיו ואז מתהפכים להיות מצוות. אז עכשיו, לכן יש נושא ויש כובש, ולכן הגמרא אומרת שזה לא קשיא, למה לא קשיה? הא מיראה מאהבה, אז תלוי, אם זה מאהבה כובש, ואם זה מיראה - נושא, אז הכל מסתדר. יפה או לא יפה? יפה מאד.

ש. צריך לחית את זה לכתוב את זה

הרב: לא, צריך פשוט לעשות תשובה מאהבה והכל יסתדר, הוא כבר יסדר את הכל. חטא זה שגגה ועוון זה במזיד

ש. ופשע?

הרב: פשע זה במרד.

ש. שייך לעשות תשובה מאהבה?

הרב: שייך כן, למדנו פה שיעור שלם איך עושים מאהבה, מי שמחזיר בתשובה זה נקרא תשובה מאהבה.

ש. לא שייך...

הרב: ברור, אלה שאומרים אהבה הם מתכוונים דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, הם חושבים שהם עם חיוך עושים תשובה אז זה נקרא מאהבה, לא, כמו אברהם אוהבי, מה זה אוהבי, שהוא לא מסתפק הוא שהוא אוהב את ה' ולא עושה עוונות כבר, אלא הוא גם מאהיב את ה' על הבריות, זה נקרא אוהב אמיתי. כי הוא לא יכול לראות מישהו שמורד או פושע נגד האהוב שלו, איך הוא יכול לעמוד מנגד? זה נקרא אתה אוהב? אז לכן למדנו שהמחזיר בתשובה את הרבים זה נקרא תשובה מאהבה שכל הזדונות הופכים להיות זכויות.
יש עוד דרך שאני ממציא עכשיו, תעשה הרבה דברים טובים, יקנאו בך הרבה, ידברו עליך לשון הרע, ויעבירו לך את כל הזכויות שלהם ואתה תעביר להם את כל העוונות שלך אוטומט ואתה מסודר. אז רק תיטיב את דרכיך וכבר אתה מרויח, על בטוח אתה מרויח, לא עזוב זה סתם עושה ככה בשביל, עזוב אני מכיר אותו זה לא, זהו אתה מסודר.
"למען שמך ה' וסלחת לעווני כי רב הוא", העוון שלי רב. הגאון הקדוש בעל ישמח משה אומר, שעל עשיית טוב מסתכל הקב"ה על העתיד, דהיינו הקב"ה צופה על כל אדם לראות אם בעתיד יהיו לו זכויות, ומצרף את המצוות והמעשים הטובים האלה כעת להווה כדי להוציאו זכאי לדין, לכן אני מתחנן ומבקש מכל אחד לקבל עליו לסיים את הש"ס כבר עכשיו לפני ראש השנה ואז יהיה לו את זה בכלל כל הזכויות שלו לראש השנה, תוך שנה אפשר לסיים את הש"ס, שבעה דפים ביום קוראים לסיים את הש"ס, כל ערב אני נלחם עם אנשים בשביל שיהיה להם גן עדן, זה לא קל, אבל יש ברוך ה' כבר מתקרבים ל-1500 איש שמסיימים ש"ס וכמעט אלף נשים תנ"ך.

ש. זה קריאה זה הבנה

הרב: שמעת מה אמרתי? כתוב שניים מקרא ואחד תרגום, נכון? צריך עם הבנה או בלי?

ש. חושב שעם

הרב: אל תמציא הלכות, מה כתוב לעשות, לעולם ישלים אדם פרשיות עם הציבור, מה כתוב?

ש. שניים מקרא ואחד תרגום

הרב: ומה זוכה? אריכות ימים, מה אבל הוא לא מבין, הוא רק קורא, אתה קובע? אתה החפץ חיים? אז זה החפץ חיים אמר. הוא לא יודע תורה שבעל פה? כן, הוא כתב משנה ברורה, הוא יודע, כן, מה לעשות. נו, אז מה אתה אומר? עכשיו זה בגדר תקשיב, זה בגדר סגולה עכשיו, בסדר? זה לימוד סגולתי, בסדר? שיהיה לך את כל הש"ס לעולם הבא, בסדר? עכשיו אתה לא נהנה אתה אומר, נכון? נגיד שאתה לא נהנה. אתה חושב שמה שאתה מבין אתה מבין? קראת פעם רש"י? אם קוראים רש"י מבינים את הפשט? אני שואל את רש"י על החומש, אתה מבין רש"י על החומש?

ש. משתדל להבין את זה, להגיד שמבין מאה אחוז

הרב: אני לא יודע, אני שואל שאלות פשוטות, אתה לא מבין, ובכל אופן אתה קורא רש"י, אז גם זה תקרא אותו דבר. מה, לא טוב שיאריכו לך ימים ושנים בגלל שזה? תרופות אתה לקחת פעם?

ש. לפעמים

הרב: זה טעים? טעים לא טעים זה תרופה, דבר שני אתה מבין מה התרופה או שאתה בולע בלי להבין? אתה לא מבין, העיקר שזה מרפא, גם פה אותו דבר. אבל זה כן מרפא, התורה מרפאה, רפאות היא לשורך ושיקוי לעצמותך ובכל בשרו מרפא, זה הרפואה. כל מילה זה תרי"ג מצוות, כמה פעמים תחזרו על זה, הבאתי את הרב אלישיב שאמר פסק הלכה שכל מילה בשיטה הזאת, קריאה בלי הבנה, זה נקרא לימוד תורה פסק הלכה. ככה.

ש. עכשיו הבנתי

הרב: תודה.
היה אצלו הרב משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, שהוא היה אצלו לשאול לפני ראש השנה איך אדם ירבה זכויות עכשיו לפני ראש השנה כמה ימים לפני, איך יכול להספיק? שאל אותו אם אדם יקרא גמרא, האם זה יחשב? אמר לו כן ודאי, שלש פעמים חזר ושאל, חזר ואמר לו שזה הדין, זה נחשב לימוד תורה והכל. ואפשר גם לסיים על זה מסכת על כל פעם.

ש. הא, לא צריך לחכות לש"ס?

הרב: אנחנו לא עושים ככה אבל אפשר לעשות. אז מה אתה אומר? אבל אתה תגיד שבע שנים, אתה מסיים ש"ס?

ש. אנחנו לומדים כל יום דף היומי

הרב: אתה לא עונה לשאלה שלי, מה זה מעניין אותי, מה זה מעניין אותי, עד שתגמור את הש"ס בדף היומי תוכל לגמור אותו שבע פעמים הלוך חזור, זה לוקח חצי שעה - שעה ביום, ואתה מסיים ש"ס בשנה, אתה תהיה כמו הרב קניבסקי. מה, אתה לא רוצה לעלות דרגה? אתה לא רוצה לעלות דרגה, טוב, אתה רוצה להשאר ככה בסדר, כל שבע שנים תגמור ש"ס, כמה אתה רוצה עוד לחיות?

ש. כמה שה' יתן

הרב: כמה שה' יתן, בשנה אתה תוכל להספיק הרבה, אבל אם כל שבע שנים מה יהיה? ... אבל יש סגולה מה שאדם לומד מקבל תרי"ג על כל מילה, לא שווה לך? נו, נו, אתה יודע כמה זה? יותר מעשר מיליון מלאכים שנבראים לך משבע דפים. יש שלש מאות מילים ממוצע בדף, תכפיל בתרי"ג, תכפיל בשבע, יותר מעשר מיליון מלאכים ביום רק מזה. שווה או לא שווה? ואם זה בשבת, פי אלף, ואם אתה לא נהנה מזה - פי מאה, מה לא טוב עכשיו?

ש. הכל טוב

הרב: נו, אז למה לא לעשות? זכויות בלי סוף. אל תעשו, אל תעשו, תנוחו תרגעו, אני לא אכפת לי, אם הוא קיבל עכשיו על עצמו אני זכיתי, ואם הוא לא קיבל אני זכיתי בשלו, אם הוא רוצה שרק אני ארויח והוא לא - שלא ילמד.

ש. אפשר ללמוד בלחש

הרב: בלחש אבל שהאוזן שומעת.
הגאון הקדוש בעל ישמח משה אומר שעל עשיית טוב מסתכל הקב"ה על העתיד, דהיינו הקב"ה צופה על כל אדם לראות אם בעתיד יהיו לו זכויות, ומצרף את המצוות והמעשים טובים האלה כעת להווה, כדי להוציאו זכאי בדין, אז אם בן אדם לא רוצה אומרים לו עצה, בשביל לצרף לו זכויות הוא אומר עזוב, מיליונים מצוות אני אסחב איתי עד ראש השנה, זה מספיק מה שיש לי, למה אני צריך לסחוב כל כך הרבה, נו, זה יש אדם שכל, יש לו שכל? אך לרע על חטאים ועוונות שעתיד אדם לעשות אין הקב"ה מסתכל, וכל זה מצד מה? מצד שם ה' שנקרא הויה, שם הויה. "למען שמך ה' וסלחת לעווני כי רב הוא", הרי ידוע ונפסק להלכה בשו"ע או"ח ה' ס"א סעיף א', יש רק סעיף אחד שמה בה', האומר שם ה', שם הויה, יכוון היה הווה ויהיה, כלומר שלפני ה' יתברך שהוא למעלה מהזמן אין שום הבדל בין היה הווה ויהיה, אין אצלו זמן לכן אין עבר הווה ועתיד, כי אפילו העתיד גלוי לפניו כאילו כבר היה, משום כך מסתכל הקב"ה על הטוב שעתידים ישראל לעשות, ומצרף מעשים טובים אלו להווה, וזה הפירוש, למען שמך ה', למען שמך איזה שם הויה שמורה על היה הווה ויהיה, וסלחת לעווני כי רב הוא, אע"פ שהעוונות שלי רבים, מכל מקום הקב"ה משתכר על העתיד שלי, והוא רואה שאעשה תשובה ואתקן את מה שפגמתי ואז הוא סולח לי. אמרנו מה ה' רואה, אם הוא רואה שזה ככה הוא מצרף את זה לעשיו, אם הוא לא רואה אז הוא לא יכול לצרף.

ש. ואם התשובה לא מאה אחוז, לאט לאט?

הרב: אם התשובה לא מאה אחוז הוא יקבל לפי התשובה שלו, אם התשובה מיראה אז זה יהפוך לשגגות ואם זה מאהבה זה יהפוך לזה, ואם זה לא תשובה בכלל זה לא תשובה, לפי מה שהוא עשה. לכן חשוב בראש השנה "באשר הוא שם" שבאותו יום ראש השנה יקבל האדם על עצמו באמת ובתמים לא לעבור יותר עבירות נגד ה' יתברך שהוא מלכו של עולם והכל, לא יקבל? לא צריך. אם יקבל על עצמו באשר הוא שם וחלילה אח"כ הוא נכשל, לא מתכנן, וחלילה אח"כ הוא נכשל, ה' ידון אותו לפי אותו יום שהוא היה לפניו, זה שאח"כ הוא לא יהיה בסדר - יפתח חשבון, אבל כרגע הוא יזכה לחיים. הוא יזכה לפי מה שהוא עכשיו, אח"כ הוא יזייף - ה' יסתדר איתו. כתוב שה' גוזר נגיד מה תהיה מנת הגשמים לכל ישראל לכל השנה, אם ישראל עמדו לפי מה שהיו ראויים שירד להם כמות הגשמים שהוא החליט לפי מה שהם היו, אז כמות הגשמים כבר לא תשתנה, והיא תרד ויהיה ברכה, אבל אם הם עשו זיוף, כמות הגשמים תרד אבל בימים ובהרים ובמקומות שאין צורך בהם, אז אותה כמות תגיע אבל לא יהיה בה תועלת. או שהיא תהיה בבת אחת שהיא תהרוס. הכמות תשאר כמות, מה שה' גוזר נגזר, אבל אתה משנה לפי זה אתה תקבל. אותו דבר הפרנסה, אותו דבר היסורים, אותו דבר כל דבר שנגזר מראש, הכל משתנה בהמשך, אתה חושב שאתה יצאת יעני מהמשפט סידרת את הכל, אז תדע לך זה נכון, הצלחת להוציא משם קופה רצינית, אבל איך תקבל - נראה. יכול להיות שבן אדם נגזר עליו שיהיה לו פרנסה בשפע, והוא עשה קופה רצינית, אבל אחרי זה יהיה לו שוד. אז קיבלת מה שמגיע, היה ביד שלך - קיבלת, ולמה זה לא נשאר? שוד, למה? כי גם אתה שדדת. אתה חרתת. גריננגרינגרגינ, זהו.

ש. יסוד גדול

הרב: יסודות גדולים יש פה.
ענין זה מסביר את התמיהה של האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא, ששאל מה הטעם לכך שאנחנו אומרים ביום הדין בראש השנה, יהי רצון שירבו זכיותינו? הרי אם יש בידינו הזכויות שעשינו במשך השנה שחלפה אין צורך להתפלל כלל, ואם אין בידינו הזכויות הללו, איזה תועלת יש לתפילה שירבו זכויותינו? וכי היהי רצון שמבקשים יכול להרבות זכויות, אם אני אומר שאני אהיה עשיר אני נהיה עשיר? זהו? מה זה מועיל עכשיו?
ובכן למדנו בגמרא שעל ידי תשובה שעושה האדם מיראה הזדונות שלו הופכות לשגגות, עושה מאהבה הזדונות הופכות לזכויות, והנה בראש השנה עושים ישראל תשובה מיראה, מפחד יום הדין, למה עכשיו דין, אבל בחג הסוכות שזה אחרי יום כיפור שבו כבר מחל הקב"ה על העוונות של ישראל, בודאי שישראל עושים תשובה מאהבה, ועל ידי זה הופכים כל הזדונות לזכויות, ואז מתרבות הזכויות. לכן אומרים בראש השנה, יהי רצון שירבו זכויותינו, שאתה רבונו של עולם תצרף לנו בראש השנה את כל הזכויות בזכות שעתידים אנחנו לעשות תשובה בחג הסוכות מאהבה, ועל ידי כך ירבו זכויותינו ביום הדין ראש השנה ותכתבנו לאלתר לחיים. אז ז"א איזה זכויות אנחנו מבקשים? שע"י התשובה מאהבה יהפכו להיות הזדונות שלא עשינו כלום עכשיו, לא עשינו זכויות, אין לנו זכויות, מה שיש יש, אבל אנחנו מבקשים עכשיו שהזכויות שייווצרו עקב הפיכתם מזדונות לזכויות, בגין התשובה מאהבה בסוכות כי אז אנחנו לא מאוימים בדין ופוחדים אם נכתב או נחתם לחיים או למיתה, אז התשובה תהיה מאהבה, והושענא רבה, כל מה שיש שמה, ואז זה הכל בשמחה, כולם אחרי מחילת עוונות, אז עושים מאהבה, יש זמן אתה פנוי והכל, לא בלחץ של המשפט, אז שתחשיב לנו כבר יהי רצון מלפניך שירבו זכויותינו, מאיפה ירבו? מזה שתחשיב כבר את מה שעתיד להיות בסוכות והכל יהפוך בחזרה.
אתמול אמרנו עוד טעם יפה, אני אחזור עליו עוד פעם לאלה שלא היו כדי שידעו מה מפסידים כשלא באים. בראש השנה אנחנו עושים תשליך, ובראש השנה אנחנו לא אוכלים אגוזים, כי אגוז זה גימטריא חטא, ולא מזכירים בראש השנה ביום הדין לא מזכירים חטאים שאפילו אגוז שזה גימטריא חטא אנחנו לא מתעסקים, תקח את זה מפה, לא רוצים לזכור בכלל חטאים, ואנחנו הולכים לזרוק את כל העוונות שלנו בבאר. וזאת למה? תיכף נבין. בפסח לעומת זאת, אנחנו הולכים לבאר ודולים מים מן הבאר, קוראים לזה מים שלנו - לנו בלילה, ואיתם עושים את המצה, ואוכלים אגוזים בפסח, למה זה שני המועדים הפוכים?
בראש השנה אנחנו עושים תשובה מיראה, אז הזדונות הופכים להיות שגגות, אז עדיין יש לנו בכיסים כמו שאומרים עדיין שגגות, כי עשינו רק תשובה מאהבה ולא התפטרנו מכל העבירות, כי עדיין הזדונות רק ירדו למדרגה של שגגות, אז רצים מהר לבאר, לעשות תשליך, להשליך את מה שנשאר שלא יישאר כלום, וגם לא אוכלים אגוזים שלא יהיה שום זכרון לחטא בכלל, כלום כלום כלום לא רוצים זהו, שלום. זה מהיראה. בפסח אנחנו עושים תשובה מאהבה, חג החירות, זוכרים את חסדי ה', חודש הניסים, הנפלאות, אוהבים את ה' על מה שעשה לנו, הוציאנו מעבדות ואם לא היינו היינו עדיין עבדים לפרעה, עושים תשובה מאהבה. עושים תשובה מאהבה הזדונות הופכים להיות זכויות, אבל אין זדונות, השלכנו את הכל, אז רצים לבאר מהר לקחת משמה את המים, איפה שזרקנו את התשליך בשביל להכניס אותם למצה שזה יהפך להיות לנו לזכויות כמו שאמרנו פה. כמו נושא עוון וכובש עוון, ואוכלים אגוזים, אדרבא, לזכור כמה שהיה יותר חטאים וכמה שהיה יותר, שהכל יתהפך להיות זכויות. אז לכן כך וכך זה המנהג של ישראל, לעשות תשליך ולא לאכול אגוזים, פה כן לאכול אגוזים ולקחת מים מן הבאר שהיינו שמה בשביל להשליך. אז זה נקרא המנהגים של ישראל, מנהגים של קודש מקורותם ויסודותם בהררי אל.
ובכן, אני רוצה להזכיר עוד משהו אחד קצר, היום זה הזמן להיות ברוגז עם יצר הרע, היום זהו, לא אייפון, לא אינטרנט, לא פייסבוק, לא שום דבר, לא רדיו, לא טמבלויזיה, לא לשון הרע, לא להתחבר ליצר הרע בשום דרך אפשרית, להיות לומד תורה, אתמול אמרתי את זה באוטו, שני אנשים קיבלו על עצמם לא ללכת לעבודה לא היום ולא ביום ראשון, זהו, הם עכשיו קבעו חברותות עד ראש השנה, למה? כי אם שלשה ימים לפני ראש השנה אתה ברוגז עם יצר הרע, לא מתחבר אליו, כתוב, רשעים יצר הרע שופטם, אז ביום הדין יצר הרע הוא השופט ואתה לא יכול להתחמק, הוא אומר אני החטאתי אותו, אני, אני, כן ואני יודע איך הוא עשה את זה, ואם הוא עשה את זה ככה או עשה את זה ככה, הוא שמה חביבי, אז יש עצה, הגמרא בסנהדרין אומרת ששונא לא יושב בדין. שונא לא יושב בדין. שונא לא יכול להיות דיין, איך הוא יכול להיות דיין אם הוא שונא את בעלי הדין הוא לא יכול להיות דיין, ומה זה שונא? כל שלא דיבר עמו שלשה ימים באיבה, אם שלשה ימים אתה לא דיברת עם מישהו באיבה, זה נקרא שונא. אז אם אתה לא מדבר עם יצר הרע שלשה ימים הוא נקרא שונא, ושונא לא יושב בדין, ממילא הוא לא ידון אותך ותצא זכאי.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.