פרשת בראשית תשפ"ז

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

ורד אפרת בת עזק, מרים, תזכה לרפואה שלמה,

המחלה תעבור לשונאי ישראל,

ותזכה על חיים רעים ומושרים מהרה, אמן.

פרשת בראשית,

שנת תשפז.

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

רשי הקדוש פותח את הפירוש לתורה בשאלה ידועה של רבי יצחק.

לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם,

שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בישראל.

ומה הטעם פתח בראשית?

ספר התורה זה ספר המצוות.

אז צריך להתחיל עם המצווה הראשונה.

למה מתאר את כל מעשה בראשית?

ומתרץ רבי יצחק, משום כוח מעשיו יגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

כוח מעשיו זה, הוא ברא את כל העולם כולו.

הוא מגיד לעמו קודם כל בהתחלת בראשית,

כדי לתת להם את הנחלה של הגויים.

שאם יאמרו מות העולם לישראל,

ליסטים אתם,

שכבשתם ארצות שבעה גויים,

מה אתם עושים פה?

זה שלנו.

אתם כובשים.

מה אומרים להם?

קרול הארץ של הקדוש ברוך הוא יהיה,

הוא ברעה,

בנתנה לאשר ישר בעיניו,

ברצונו נתנה להם,

וברצונו נטלה מהם,

ונתנה לנו.

אתם צודקים.

אתם צודקים בחלק הראשון, אבל לא בחלק השני.

הקב' הוא מודיע בבראשית שהוא ברא את כל העולמות כולם.

הוא ברא את הארץ,

והוא נתן אותה למי שהיה ישר בעיניו לתת בהתחלה.

הוא נתן אותה ברצונו, הוא לא מחויב לאף אחד כלום.

ואחר כך הוא נטל אותה מהם ברצונו,

ונתן לנו, כי הוא החליט שאנחנו עכשיו נהיה פה וזה שלנו.

אז אין פה שום מעשה ליסטים ואין שום כיבוש פה.

הרמב״ן טמא על עצם השאלה.

הרי האמונה בבורא עולם

זה יסוד.

קיומנו בעולם, הרי חבקו כעמידן על אחת,

וצדיק באמונתו יחיה בסופו של דבר.

אז האמונה בבורא עולם היא יסוד,

היסוד של קיומנו בעולם, בלי אמונה מה אתה עושה פה.

וזה הפתח והמבוא לעבודת השם ולקיום התורה והמצוות, זה הפתח,

בלי אמונה מי יעשה מה.

על כן פתחה התורה בסיפור מעשה בראשית,

שזה יסוד האמונה שיש מנהיג לבירה,

ברא את העולם, מנהיג אותו, משגיח על כל נברא.

אז מה השאלה?

מה הטעם פתח בבראשית? זה מחויב, כדי שיאמינו.

אלא אומר הרמב״ן, ודאי, ודאי וודאי

שראוי להתחיל את התורה באמונה בבורא עולם,

אבל כל העניינים של בריאת העולם הם עמוקים מאוד מאוד ולא נהירים לנו.

על כן נשאלת השאלה למה כתבה אותם התורה והעריכה בהם פרשה שלמה להסביר לנו איך נברא העולם על כל פרט ופרט?

אלא התירוץ הוא שמעשה בראשית נכתב כדי לתת ביד

עם ישראל תשובה ומענה לטענה של אומות העולם,

ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גבוהים.

זאת אומרת, כל זה למרות שזה לא נהיר, זה נאמר שיהיה לנו מענה לענות להם. אתם רואים?

מי שברא את העולם נתן לכם, לקח ונתן לנו.

שלום.

הסבר נוסף.

בוודאי שרבי יצחק מסכים שצריך להתחיל את התורה עם אמונה.

אבל יש הרבה דרכים לכתוב על האמונה.

למה בחרה התורה לפתוח דווקא בסיפור בריאת העולם?

אלא יש בזה תירוץ נפלא.

זה בא להראות את החיבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות כולן.

במה הוא מתחיל את התורה?

לדחות טענות של אומות העולם כביכול שעם ישראל ליסטים.

הקדוש ברוך הוא בהתחלת התורה אומר, הלו, הלו, הלו.

אני לא מוכן שמישהו ידבר על הילדים שלי.

ודאי שלא יגיד שהם גזלנים.

אני לא מוכן שהם ייפגעו.

התורה מתחילה עם זה ש...

השם דוחה טענה של האומות נגד ישראל.

אז הקדוש ברוך הוא דואג שלא יהיה פתחון פה בכל הדורות לפגוע לרעב בעם ישראל. ופה בארץ ישראל היום אף אחד לא יודע לענות את כל הסיבה שהשם פתח בבראשית.

אלה שלא שייכים לפה אומרים זה שלהם,

ואלה ששייכים לזה לא אומרים שזה שלהם, לא יאומן גיסופה.

אבל לכאורה קשה, כיוון שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל.

בוודאי שהוא יגן עליהם מפני אומות הקמות עליהם כמו שלושת אלפים, שלוש מאות שנות.

ובין כך ובין כך הם לא תוכלנה לפגוע בישראל לרעה.

אז מה אכפת לו אם יבואו כמה גויים ויגידו כמה טענות, גזגונים, נשתים, כובשים, כיבוש, כיבוש.

אנחנו עסוקים בשלנו, שהם יתעסקו בשלהם, שייקשקשו מהבוקר עד הערב,

אנחנו לומדים תורה, מקיימים מצוות, מה אכפת לנו, מה נדבר?

אבל רבי יצחק אומר בדבריו,

התורה רוצה להראות לנו כמה הקדוש ברוך הוא דואג לנו, שלא יהיה לנו אפילו צער של טענה שקרית.

הוא לא רוצה שיהיה לנו שום נזק ושום התחת גינויי גנאי.

לכן פתחה התורה בסיפור מעשה הבריאה,

והקדוש ברוך הוא אומר, אני בראתי את העולם,

אני אדון העולם,

זכותי לתת אותו למי שאני רוצה,

ונא לא לבזות את בניי.

היו צריכים לחזור על זה מהבוקר עד הערב כל הזמן, תקליט.

נחזור להם כל הזמן, עד שימאס להם.

אז זאת אומרת, התורה בעצם מלמדת

שחשוב לקדוש ברוך הוא שלא יצערו יהודי.

לא לצער את היהודים, את הבנים שלו.

טוב,

עכשיו אנחנו מגיעים למדרש בבראשית רבה, כב זן.

ויאמר קין אל הבל אחים,

והיא בהיותם בשדה,

מתדיינים.

על מה?

אמרו, בואו נחלק את העולם.

אחד נטל את הקרקעות

ואחד לקח את המטלטלין.

שואל האדמו״ר מפילץ,

מדוע אחד נטל את הקרקעות ואחד מטלטלין?

במקום לחלק את הרכוש,

היו יכולים להישאר שותפים.

נהיה לכל אחד גם מזה וגם מזה.

והוא מתרץ.

קין והבל פעלו בהתחלה מתוך כוונה טובה.

הם ידעו וראו שהעולם חסד ייבנה.

כל העולם בנוי בצורה של חסד.

הם רואים איך הבריאה מתנהגת.

כל אחד נותן בבריאה חלק לקיום הבריאה.

למשל,

העצים והצמחים.

כל אחד מועיל לשני.

האדמה מגדלת את הצמחים.

האדם דואג לגידולם.

מעבד את האדמה, משקה, מנקש את הקוצים.

באות הדבורים.

ונהנות מהצוף.

ועושות לאדם דבש בריא ומזין.

גם מעבירות

את האבקה של הצמח

לצמחים אחרים,

ועל זה כך הם מתרבים.

הצוף

מושך גם נמלים.

והן מגינות על הצמח.

מטרפה בידי בעלי החיים.

ומתנהלת הבריאה במעגל אחד גדול של חסד.

אז עלתה המחשבה.

אצל קין והבל,

אם הם יחזיקו בשותפות,

הם לא יוכלו לעשות חסד אחד לשני, כי לכל אחד יש בדיוק מה שיש לשני.

אבל אם הם חולקים,

אז זה ייתן לו ממה שיש לו,

זה ייתן לו ממה שיש לו,

וככה הם יעשו חסד.

והבעיה שבשביל לעשות חסד צריך מדינות טובות.

ועם הזמן,

קין התחיל להרגיש בעלות על הרכוש.

זה שלי, שייך לי.

מפה זה הידרדר.

קנאה ושנאה משפיכות דמים.

אבל מה לומדים מפה?

שצריך להשקיע בחסד.

כי חסד זה אחד משלוש

עמודים שמחזיקים את העולם.

ולכן,

התורה פותחת בדאגה של בורא עולם לעם ישראל,

שלא יאונה להם שום רע.

מהאומות.

כבר

חסד השם לדאוג לנו שלא תהיה טענה עליהם.

רבי זלמן סורוצקין בספרו אוזניים לתורה כותב,

שימו לב דבר נפלא,

עץ סרק,

הגזע שלו עבה,

ועץ פרי,

הגזע שלו דק.

עץ פרי נותן את הכוחות שלו לפירות

שיצאו ממנו,

לכן הוא נכחש

והגזע דק.

עץ סרק

משאיר את הכוחות לעצמו,

הוא לא מוציא פירות,

אז לכן הגזע שלו גס ועבה.

ותראו פלא,

עץ פרי, למרות שהגזע שלו דק,

שורד שנים על גבי שנים,

ונהנים ממנו כל שנה, כל שנה, כל שנה.

ובני אדם שומרים עליו ומטפחים אותו,

כי צריכים את הפירות שלו.

חסרק דאג לעצמו, לא דאג לאחרים, לא דאג לאחרים.

והוא פיתח לעצמו גזע עבה,

אבל הוא לא מאריך ימים.

באים אנשים וכורתים אותו לעשות רהיטים.

אה, אתה לא רצית לתת.

אה, אנחנו ניקח אותך ונשתמש בך בעל כורחך.

לא רצית לתת לנו פירות.

טוב,

נעשה לך שולחן.

ואת הפירות מהעץ ההוא, הדק,

נאכל עליך.

וואי, וואי, וואי.

העץ שלא חשב על עצמו,

אלא חשב על אחרים,

כדי שבני אדם ייהנו מפירותיו,

הקריב את כוחותיו,

דלדל את גזעו,

עומד יציב שנים רבות.

כולם שומרים עליו.

אבל העץ

שחשב על טובת עצמו,

סופו להיכרת

לתועלת אחרים.

יהודי בפתח תקווה

תרם כליה

במשך כל השנים

היה רגיש למוצרי חלב.

מאז שתרם את הכליה פסקה רגישות

למוצרי חלב.

הרופאים לא ידעו

להסביר את התופעה.

הם לא שמעו שיש קשר בין הדברים.

התורם אמר להם, אל תחפשו הסברים בעולם הרפואה,

אני אסביר לכם.

הקשר הוא פשוט.

כשיהודי נותן חיים למישהו אחר,

הקדוש ברוך הוא נותן לו גם כן חיים חדשים.

זה יסוד קיום הבריאה.

חסד והטבה לזולת.

טוב,

שאלו את הגאון, הרב שטיינמן, זכר צדיק ברכה,

על מה ראוי שחתן וכלה יתפללו תחת החופה?

חשיב,

חתן יתפלל שיהיה בעל טוב לאשתו,

וכלה תתפלל שתהיה אישה טובה לבעלה.

זמן החופה הוא עת רצון,

זה זמן מחילת עוונות,

כל אחד לא יחשוב על טובתו אלא על טובת זולתו.

ידוע,

יש איסור אכילה ושתייה בהשתמשות באוכלים ומשקים מסוימים שהיו מגולים בלילה.

השאירו אותם גלויים בלילה.

והחשש הוא מפני שפעם היה נחש

שיכול

להטיל ארס,

ואז אם אדם ישתה או יאכל,

עלול חלילה למות.

והיו נחשים מצויים, אתם יודעים, זה לא היה בניינים כמו שהיום,

וזה כולם בקרקע וחצרות, ונחשים הסתובבו בכל מקום.

הוא יכול לחדור לבית,

והוא רואה מאכל מזה,

ועושה טעימות קלות ומטיל ארס.

אז כל דבר גלוי, משום סכנה,

לא שותים,

לא אוכלים.

תלמיד אחד חיבר

ספר על ללקוט גילוי מאכלים ומשקים.

הביא את הספר לארנשטיין.

הרב עיין בו, והיה לו ממש קורת רוח מהספר, יפה, עשה עבודה יפהפייה.

וכמובן, למה הוא הביא את זה לרב? שייתן לו הסכמה.

ומשום מה,

הרב דחה אותו.

לא הסכים לתת לו הסכמה לספר ולא ברכה.

המחבר שואל את הרב,

מדוע כבודו לא נותן לי?

ראיתי שכבודו היה לו קורת רוח מהספר.

אמר לו הרב, הספר מצוין,

אבל אתה נוקט בשיטה של הגאון מווילנה.

כידוע,

היום מעיקר הדין לא נוהג דין גילוי.

זאת אומרת, לא מקפידים על הדבר הזה, דבר שהיה גלוי לא לשתות או לא לאכול.

למה? כיוון שהיום לא מצויים נחשים בבתים.

אולי בכפרים, מושבים, מקום שזה פתוח,

אבל בבניינים וזה,

לא מצוי.

אז לא נוהג, מעיקר הדין לא נוהג.

אבל הגאון מווילנה לא סובר ככה.

לשיטתו אפילו שבטל הטעם, אין נחשים נגיד,

אבל יש להחמיר ולהקפיד על הגילוי.

הוא אומר שיש טעם גלוי,

שהטעם הגלוי זה נחשים,

אבל יש גם הרבה סודות ועניינים נסתרים נוספים,

כשלנו לא גלויים,

למה חכמים גזרו ואסרו.

למשל,

הגאון אומר שמי שמקפיד על גילוי,

זאת אומרת לא לשתות ולא לאכול מדבר שהיה מגולן,

לא שולטות בו מחשבות זרות בתפילה.

אז נשאל, מה קשור עניין הזהירות מגילוי, מדבר מגולן, לטהרת המחשבה? מה זה קשור?

אומר הרב שטיינמן,

יכול להיות שגם העניין הזה הוא מהטעמים הנסתרים והעמוקים באיסור של הגילוי,

שהתכוון להם הגאון, ולכן החמיר.

אז שואל, המחבר של הספר, את הרב שטיינמן, נו,

אז מה הבעיה?

אז מה הבעיה? אדרבה,

אדרבה,

נו,

אז אם אדם ייזהר, אז המחשבות שלו יהיו נקיות בתפילה, נו, נו.

אז אומר לו הרב שטיינמן,

תאר לעצמך עכשיו ציור כזה.

מצא בבית משקה מגולה.

והוא לוקח את המשקה,

הולך לכיור, שופך אותו.

אשתו ראה אותו,

לוקח משקה ושופך אותו בכיור, לא מבינה מה הוא עושה.

וגם אם היא יודעת על האיסור של גילוי,

בימינו הרי מעיקר הדין,

זה לא קיים.

מי יודע איך היא תגיב?

אולי היה חשוב למשקה הזה?

אולי הוא היה בכמות גדולה,

שזה ממש כמו בל תשחית?

אולי תתרגז?

אולי תגער בו?

אז אם בגלל הספר שלך תיגרם בעיה אחת

בשלום בית,

לא כדאי

שאני אתן הסכמה וברכה.

לא יאומן כי יסופר.

למנוע צער מיהודי לא כדאי להוציא ספר שכולו אפילו אמס,

והוא לשיטת הגוען.

אבל אם זה יגרום צער, וואי וואי וואי, הרב שטרמן לא רוצה להיכנס לזה.

שמעתם דבר כזה?

עכשיו,

במובן הקדוש ברוך הוא בבראשית,

דואג שלא יצא ליהודים, שיבזו אותם, יקראו להם גנבים,

כובשים, נסטים, וואי וואי וואי, עד כדי כך,

מתאר לנו את כל הבריאה והכול בשביל למנוע לזות שפתיים.

‫ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקורעי עונג שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקורעי עונג שבת,

‫עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שדמי שבת,

‫עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שדמי שבת.

‫הרי אני מכוון לקיים עצות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, ‫גומל נפשו יש חסד דאורייתא, ‫כבד את אביך ואת אמך דאורייתא,

‫לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

ואל האסון נחתרו על התנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דברות בקיר.