פרשת בראשית תשפ"ז - מה גרם לאדם הראשון לחטוא - חלק א'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, לעילוי נשמת רחל בת זהרה ואליהו מעתוק בן חמיסה, תהא נשמתם צרורה בצרור החיים, אמן. דוד בן אלה, יזכה לזיווג הגון מהרה מתוך תשובה שלמה ושמחה מהרה, אמן. אמן.

פרשת בראשית תשפז. מה גרם לאדם הראשון לחטוא?

מהלך החטא של אדם הראשון נשגב מבינתנו. מה הניע אותו לעבור על ציווי השם בהיותו גדול עד שהמלאכים טעו בו וביקשו לומר לפניו קדוש. הם הבינו שהוא הבורא כביכול. 

מספרת הגמרא בבא בתרא נח ריבי בנה אהבה כמציין מערתה כי מתה למערתה דה אדם הראשון. יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. זאת אומרת הוא היה מציין מערות קבורה והגיע למערת אדם הראשון, מערת המכפלה, ובת קול אמרה לו לא להסתכל בדיוקנו של אדם הראשון כי זה כביכול דיוקנו של הקדוש ברוך הוא. אמר רבי בנן הסתכלתי בשני עקבה ודומים לשני גלגלי חמה.

כותב רבי אליהו אליעזר דסלר זכר צדיק וברכה במכתב מאליהו חלק ב' שגם החלק הנמוך בגופו המת של אדם הראשון האיר כל כך בקדושתו עד שאור החמה בטל לעומתו. אז מה היה גדלותו ואורו בראשו? ואם כך זה במותו כל שכן בחייו. ואם זה כך לאחר החטא שהוא כבר קבור, קל וחומר בין בנו של קל וחומר, מה נוראה הייתה מדרגתו קודם החטא?

איך אפשר להבין שתוך שעה מאז שנוצר הוא לא עמד בציווי? התירו לו לאכול מכל עץ הגן, רק מעץ אחד הוגבל, הענק שבענקים לא מצליח להתגבר על ציווי אחד ויחיד?

אתה בא לחתונה, מביאים לך את כל המאכלים שיש בעולם, הכול. אומרים לך רק המילקי הזה אל תאכל, יש בו רעל, אם תאכל אתה מת. והבן אדם הולך אוכל דווקא את זה. איך יכול להיות סתם בן אדם בחתונה? לא יעשה דבר כזה. פה אומרים לו, ביום אכולך ממנו מוד תמות, לא רק אתה, גם כל צאצאיך עד סוף כל הדורות. וואי וואי וואי.

הרב דסלר מסביר שהגורם והמניע למעשה היה עניין הבחירה. האדם הראשון ידע שכל תכליתו בעולם הזה זה לבחור בין טוב לרע. כוח הבחירה היה קדם גם קודם לכן. אך אדם הרגיש שיש לו כמויות של סייעתא דשמיא אדירות בהיותו יציר כפיו של הבורא, בצלמו ובדמותו. והוא שם בתוך גן עדן, שם שולט רק הטוב. והדרגה שלו גבוהה שמלאכי השרת משרתים אותו, צולעים לו בשר, מסננים לו יין. ביצר הרע היה כוח חיצוני, כמו אש. 

בשביל להיכשל ברע צריך להגיע לבחירה כל כך גרועה, שרק טיפשים גמורים, טיפשים, אני אומר לא טיפשים, משוגעים. יכולים להגיע לזה. זה כמו אדם שיקפוץ לאש, שהוא יודע מה זה אש, והוא מרגיש כמה היא שורפת, הוא עושה את זה מרצון.

אז הוא מבין שאם יישאר היצר הרע מבחוץ, והוא עם כל הסיוע האלוקי, ועם כל התנאים הנפלאים, ואיפה שהוא נמצא, וכולי וכולי. הוא אומר, אין לו במה לבחור, כאילו, איפה התכלית שלי תגיע למיצוי? מה זה לבחור בין טוב לרע? פשוט שאני לא אקח רעל וזה ופה ושם שלום, זה נגמר, זהו. זה לעובדה ולשום רביי. נו, אז איפה יהיה הקידוש השם? איפה יהיה הבחירה? התכלית שלי? הוא הבין שהתכלית בבריאה הוא מילאו את הארץ בכבשוהה.

המהר״ל מבאר מה זה עולם, מלשון נעלם. הקדוש ברוך הוא הנהיג את העולם בהנהגת טבע. למה? כי הקדוש ברוך הוא רצה להעלים את עצמו מאחורי הבריאה. אין טבע בעולם. אומר הרמב״ן, אין טבע בעולם, הכל ניסים, או גלויים או נסתרים. אין טבע, הכל זה בהשגחת הבורא, מקטן ועד גדול. שום דבר לא נע, לא זז, לא מוסכם, לא כלום. אם השם לא מסכים, רוצה וכולי. אין טבע.

אבל הטבע כאילו פועל באופן קבוע והכול, וזה נקרא העלמה. פה השם מעלים את עצמו, והרואה חושב, בוא הנה, דברים חוזרים על עצמם כל הזמן. פרשו שאין פה שום התערבות, זה תמיד מתנהג ככה. אז אין פה מישהו שמנהל את זה כאילו וכל פעם יוזם משהו. זה כל הזמן אותו דבר. אז אם זה אותו דבר, אז פרשו של דבר, שזה לא הקדוש ברוך הוא. יש הקדוש ברוך הוא שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל יש גם טבע. 

לא, אין טבע. אנחנו רואים כל פעם שמים אש בנייר נשרף. לא תמצא המקרה שאתה... תשים אש על נייר, לא נשרף. אז מה אתה אומר? אני 700 שנה, כמו שאומרים, מדליק ניירות לקומזיץ, וכל הזמן דולג. כן? 

אז איך זה חנניה, מישאל ועזריה נכנסו לתוך האש ולא נשרפו? אם אש שורפת, למה היא לא שרפה אותם? מה קרה, אם זה טבע, האש אין לה רצון. היא לא אומרת האש, מה, אלה צדיקים, אני לא אשרוף אותם. אין לה שכל, אין לה ידיעה, אין לה הבנה, אין לה כזה, איך לא נשרפו? איך אברהם אבינו מכבשן האש לא נשרף?

אז זאת אומרת, אש לא שורפת רק ברצון השם, ומי שהוא לא רוצה, היא לא שורפת. מי שאמר לה שמן שידלוק, הוא יאמר לה חומץ וידלוק, זה מי שאומר, מי שאומר. יש מי שאמר והיה עולם, זה הוא אומר, הוא עושה את זה. אז העולם הוא בהיעלם. השם מנהל הכל. כל פרט.

עלה נופל. מתי ייפול? מי ידרוך עליו? מי ימצא את העלה וימצא בו אחר כך שהוא תרופה? ומי ככה? כל מה שמתרחש, ונראה לך כאילו זה באה רוח והשאירה עלים. למה השאירה 17? למה לא 18? אתה חושב שזה סתם? זה הרוח סתם? לא, זה הכל הולך ויש בו. יש גם גלגולים בתוך עלים, והגיע הזמן של בן אדם שיגמר הגלגול, אז הוא נחרט מהאילן, ואז הוא משלם על כרת אחד. כמובן שהוא סבל עד שהוא נחרט, כי הוא הרגיש את החום ואת הקור ואת הגשם ואת הקור, בהיותו בתוך העלה וכו'.

אבל אין דבר כזה שדברים מתרחשים טבע. אין דבר כזה. כופר, מי שחושב ככה, כופר, אומר הרמב״ן.

אז עכשיו, מה התפקיד שלנו? לגלות הקדוש ברוך הוא בתוך האלם, ולדעת ולחוש שאנחנו מושגחים כל רגע, ושום דבר לא קורה בלי רצון הבורא. אין דבר כזה. עכשיו, אם אתה מגלה את השם לעולם בתוך הטבע, בתוך הזה, אתה מקדש שם שמיים, כי אז מתגלה. השם, עוד פעם מתגלז, אתה מקדש את שמו, הנה, הנה השם, הנה השם, הוא לא עזב את העולם והוא ברא והלך. הוא פה, פה, כל הזמן איתנו ביחד.

אז אדם הראשון רצה דווקא לאכול מחץ הדעת, להכניס את הרע לתוכו, ואז יהיה שוויון, יש לו את היצר הטוב, ועכשיו יהיה יצר על בפנים, והוא היה בטוח שהוא יוכל להשתלט עליו, מה זה, דברים פשוטים, מה, הוא יטע אותי לדברים לא טובים, איך יכול להיות? הוא הרגיש את עצמו, מה זה? נזר הבריאה? הוא חשב שככה הוא יעשה קידוש השם גדול, למה? יש התמודדות.

הבחירה זה לא עניין שולי בעבודת האדם בעולם. זה מהותי ביותר. בלי בחירה בין טוב לרע, אין לנו שום תפקיד בבריאה. כי אם היינו מקבלים את כל הכוחות של הקדושה מהשם יתברך, אנחנו לא היינו אדם, היינו מלאך. כמו שמלאך מקבל את כל הכוחות לעשות שליחותו. הוא לא צריך להתאמן, לא צריך להתרגל, לא צריך כלום, לא צריך לחשוב, שולחים אותו למשימה, הוא עושה אותה צ'יק צ'יק כמו AI. אתה שואל שאלה, הוא מביא לך את מה שהוא יודע, זה הכול, לא תמיד הוא יודע, כן? ואתה מעיר לו, זאת אומרת, אתה צודק, וכן הלאה, אבל זה בסדר. 

מלאכים קצת יותר משוכללים, והיו כאלה שגם טעו, היו גם כאלה שטעו, שייחסו לעצמם, משחיתים אנחנו, ונענשו 138 שנה וכו'. גם שמה זה לא 100% מושלם לגמרי, בכל אופן זה בריאה, בריאה זה לא שלמות, שלמות זה השם.

בכל אופן, אדם נברא בעל בחירה. בהתחלה כוחות הרע לא היו חלק ממנו. כדי לחטיא אותו היה על היצר לבוא עם כוח חיצוני לפתות אותו. במצב הזה הוא בחר בין טוב לרע. זה היה אם הוא בא מבחוץ.

אבל כשאכל מעץ הדעת, הוא החדיר את הרע לתוכו, ומאז הגיע המושג, אני רוצה, אני מתאווה, כי הרע הוא חלק מאיתנו עכשיו. הוא מדבר בשמנו. אני רוצה. לא בא לי. כן בא לי. מה זה? מי זה אומר את זה? אתה או הוא? הוא אומר. הוא אומר, לא אתה. אני רוצה. אני זה גימטריה, סטרא אחריו. סמך אלף. אני רוצה. אוי אוי אוי. 

וזה עכשיו מאיר את עינינו במאמר חכמים. ויאמר האדם, האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. רבי אבא בר כהנא אומר, ואכלתי, הוא לא אומר, אלא אומר, ואוכל, אני אמשיך לאכול. יואו. מה, אתה ככה מתחצף לקדוש ברוך הוא ואתה אומר לו שאתה תמשיך לאכול? מזעזע. איך יכול להיות שהוא מתריס ככה? לא רק שהוא לא חוזר בתשובה, הוא גם אומר שהוא ימשיך לאכול. 

אבל איך זה מסתדר עם מה שאומר רבי מאיר בעירובין יח'? אדם הראשון חסיד גדול היה, כיוון שראה שנקנסה מיתה על ידו, ישב בתחנית 130 שנה. אם בהתחלה הוא אמר, אכלתי ואוכל, מה נשתנה שפתאום היו שם 130 שנה? 

הרב מרדכי מילר, זכר צדיק וברכה, אומר, חלילה לומר שהוא התריס, אלא במצב הנורא אחרי החטא. הוא עמד בייאוש בהכנעה לפני הבורא. הוא זעק על המצב החדש הנורא שהוא נכנס אליו. שהרע הפך להיות חלק ממנו. ועכשיו כבר הבחנה בין טוב לרע קשה מאוד הוא ידע שזה לא יסתיים במעשה בודד אלא זה יחזור על עצמו כי קשה להבחין בין טוב לרע אני אני רוצה מי אני מי זה אתה מי זה שרוצה למה אתה רוצה וואי וואי וואי זאת אומרת ואוכל זה הפך להיות חלק מההוויה של העולם הזה

רבי צדוק הכהן בספרו פרי צדיק בראשית ב' ט' אומר שעד לחטא כל פעולה גופנית הייתה רק למטרה רוחנית כמו שאנחנו אומרים אוכלים שיהיה כוח לעבודת הבורא ישנים לעבודת הבורא הכל לרוחניות אבל אחרי החטא יש כבר הנאה גשמית לשם גשמיות לא לצורך רוחני סתם בא לי גלידה בא לי גלידה מה זה קשור עכשיו לעבודה רוחנית? הרב שטיינמן אכל גלידה? הרב שך אכל גלידה? אולי אם היו צריכים פעם לא היה נמצא בנמצא להגיד ברכת שהכל אז אולי אז 

אבל אומר אדם הראשון לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם מעכשיו כל דבר שאני אוכל עכשיו אני לא יכול להבטיח ולהתחייב שזה יהיה בלתי לשם לבדו כשהאכילה תהיה לשם שמיים זה כבר אני לא יכול כי הטוב והרע נעשו אחד הטוב והרע נעשו אחד

יש כאלה כידוע הולכים לחתונות לא בשביל החתונה ולא צומחת רק לשבת על הארוחות ומתחילים בבר ויושבים עם תוספות וכולי וכולי זה מה שהביא אותם לחתונה לא הביא אותם גם שמעו שהוא הזמין מזנון מיוחד אז הם באים אם הם יודעים שהאתונה מצומצמת אז הם היו עסוקים באותו לילה 

והרב גלינסקי מסביר יפה, כשהטוב ורע משמשים בערבוביה, כשיש לך יצר רע ויצר הטוב ביחד, זה יכול להגיע לסיטואציות נביכות ביותר, נביכות ביותר. אחת הקללות שהתקלל בהן אדם זה וקוץ ודרדר תצמיח לך. זאת אומרת, לא תקבל מהאדמה את מה שהיא הייתה אמורה להביא לך, רק את הפירות כמו שצריך והכול, היא תוציא לך קוצים ודרדרים.

הבני יששכר, זכר צדיק לברכה, אומר בכל האותיות ניתן להבחין היטב בין אות אחת לזו לתא, ל' לא דומה למם, ומ' לא לוו, וו' לא לה'. יש שתי אותיות שהן דומות, הדלת והרש. רק בדלת יש קוץ קטן מאחורה שעושה אותה דלת במקום רש, אבל ניתן להתבלבל, אם הסופר לא כתב בדיוק ולא הבליט את הקוץ מה שצריך, אתה יכול להתבלבל לפעמים ולהפוך רש לדלת ודלת לרש. לכן בתורה הקדושה כתוב שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחת והדלת גדולה. ויש עוד פסוק, כי לא תשתחווה לאל אחר ברש גדולה. למה שלא נחליף חס ושלום אחד באחר? זה כפירה ממש.

אז מחטא הדם הראשון, הקללה שהוא נתקלל, שנוצר קוץ ודרדר, נהיה בלבול בין האחד לאחר. דר, דר, דלת, רש, דלת, רש, יכולים להתחלף, ואתה הופך את האחד לאחר ואת האחר לאחד, זה קוץ, הקוץ של הדלת, לא תמיד יבחינו, זה יכול להתהפך, ואתה יכול לעשות דברים שאתה אומר שזה מצווה והם עבירה איומה, אתה יכול לעשות עבירה ואתה קורא לה מצווה, זה יצר הרע יודע לעשות קוץ ודרדר.

הרב גלינסקי כדרכו הביא סיפור על זה בשביל שנבין איך זה פועל. כפרי אחד הביא מן העיר מלמד ללמד את בניו תורה. וזכה להביא אברך ירא שמיים, לימד אותם היטב, ובאחד הלילות הוא קם הכפרי וראה שאור בוקע מחדרו של המלמד. רואה אותו יושב על הרצפה ובוכה. נכנס אליו, מה קרה? למה אתה בוכה? אמר לו, מה, אתה לא יודע מה אני עושה? היה לנו בית מקדש שנחרב, ועלינו לבכות כל לילה על חורבנו. 

הכפרי מעולם לא שמע על זה, אז הוא שאל אותו, אני גם יכול להשתתף בזה? אז הוא אמר לו, ודאי, ודאי. גם הוא התחיל להתנועה איתו ולומר, תיקון חצות. אבל קר, באירופה קר. הם יושבים על הרצפה. אז הוא שואל את המלמד, תגיד, בתוך הקריאה של התיקון חצות, אפשר לשתות וודקה, לחמם קצת את הגוף? המלמד מעולם לא ידע מה זה וודקה. הכפרי לא ידע מה זה חורבן. המלמד לא ידע מה זה וודקה. אז הוא אמר, בשולחן ערוך לא ראיתי שכתוב שבתיקון חצות אסור לשתות וודקה, אז תביא, נשתה. מה זה וודקה? נשתה. 

טוב, הביאים מזג שתי כוסות, והמלמד כמובן לא מכיר בכלל, חושב שזה כמו מים, זה נראה כמו מים. ברור, שתה את הכול, והמשיך לבכות, לבכות. ואז הכפרי מוזג עוד פעם כוס שנייה. הכוס השנייה כבר עלתה למעלה לראש, ואז כבר ממשיכים עוד טומט שלישית ורביעית, ומיד הם פצחו שניהם בשירה ובריקודים, בקולי קולות. העירו את אנשי הכפר. בשעה כזאת, בחצות לילה, שומעים ריקודים, וזה, ושירה. כולם מגיעים לחלונות, מסתכלים לא מאמינים, דופקים בדלת.

מה קרה? למה אתם רוקדים? הם רואים אותם על השולחן, בשביליהם הם רוקדים כמו צ... תיאורים של החסידים שרוקדים על השולחן, ראיתם שם, כן? רוקדים. אז שאלו אותם, למה אתם רוקדים? מה הם ענו להם? הם אמרו להם, טיפשים, נבערים שכמותכם. אתם לא יודעים שחרב לנו בית המקדש? הם רוקדים, חרב לנו בית המקדש. 

סיים הרב גלינסקי, ככה נראים, כשהרע והטוב משמשים בערבוביה. יום החורבן יכול להפוך לששון ושמחה.

שמחת תורה יכול להיות הנובה. ככה זה. כן, יש שמחה, אז צריך לשמוח, אבל איך שמחים? עם בודהה. זהו. ואז המצוות והמעשים הטובים הם בדיעבד, ובהם יש להסתפק במועט, ובעבירות צריך להדר. זה קוץ ודרדר תצמיח לך, הופכים את האחד לאחר. הופכים את האחר לאחד, וקוראים לזה שמחת תורה.

אז צריך להבין, יש לנו בחירה. אם אתה רוצה עכשיו לדעת, אם יצר רע אומר אני רוצה, תבדוק. אם האני רוצה שלך מקושר לרוחניות, לסיבה רוחנית, יש סיכוי שזה לא הוא. אבל אם אין שום סיבה, סתם, תרצה לאכול גלידה. זה הוא אומר. זה הוא. הוא מחבר אותך אל הגשמיות, אל החומר. הוא מרחיק אותך, אתה רוצה לישון. מה הסיבה? לקום ללמוד כמו שצריך בברן, או שאתה רוצה לישון כי אתה רוצה לישון. 

רוצה לישון זה בשביל שיהיה צבע, רוצה שאתה תמות לכמה שעות. כי בשעה שאתה ישן אתה לא חי. אז תמות, וככה הוא מקצר לך את החיים לאט לאט, שלא תספיק הרבה מצוות לעשות. 

הגאון לא רצה לטעום טעם מוות, לכן ישן חצי שעה, ארבע פעמים במשך יממה. הוא ידע מי זה יצר הרע, רוצה להמית אותו, הוא לא רוצה למות, לכן הוא לא טעם טעם מיתה אפילו. הוא ישן שינת הסוס, שיטיל נשמם. זה מי שמבין מי זה יצר הרע, זה מי שמבין. מבין מה אפשר להספיק פה בעולם הזה, זה מי שמבין.

ותבינו, אותו הגאון מוילנא שהיה כמלאך. בסוף ימיו הוא בכה על ציצית שאנחנו שמים, ואמר שבכמה פרוטות אני יכול לזכות עכשיו, כשאני יוצא מן העולם, אני יכול לזכות לראות את השכינה, שנאמר, וראיתם אותו. לא וראיתם אותם, את הציציות, וראיתם אותו בזכות הציציות, וכמה זה עולה. אז זאת אומרת, מה אפשר להספיק פה לחטוף בעולם הזה?

העולם הזה דומה לבי הילולה. חטוף ויכול, חטוף ושתי, כמה שאתה יכול. למה ב-11 סוגרים את ההוראות ואת הזה, או ב-11 וחצי, או ב-12, תלוי מתי. 

בקיצור, זה היצר הרע. חשב האדם הראשון שהוא החכם. האלוהים עשה את האדם ישר, את האדם הראשון עשה ישר, והם מה? ביקשו חשבונות רבים. הוא ואשתו ביקשו חשבונות רבים. נכניס לבחירה, זה לא ככה, איפה קידוש השם, זה לא זה, מה זה חוכמה נגד יצר רע בחוץ, זה לא זה. בוא נאכל ונתמודד. כולם מתים בזכות זה, וכולם צריכים להילחם עכשיו לתקן. צריך לזהות את האני. מי זה האני? האם זה אני הוא, או אני אני? עד אז.

ישמחו במלאכותך לשומרי שומרי שבת קורא עונג שבת ישמחו. במאלכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת. עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת. עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת. 

הרי אני מכוון לקיים צנחה מן דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומנו שיש עשה דאורייתא. כבד את אביך ואת אימך דאורייתא, לעשות נחתמו על הקדוש ברוך הוא, לעשות נחתמו על התנא הקדוש, שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.