כיצד ניצלים מן העריות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואמרת עליהם,

קדושים תהיו,

כי קדוש אני אדוני אלוהיכם.

וברשי,

היו פרושים מן העריות ומן העבירה.

קדושים תהיו,

פרושים מן העריות ומן העבירה.

שכל מקום שאתה מוצא גדר חרווה,

אתה מוצא קדושה.

מעיין רמב״ן שסובר שהציווי של קדושים תהיו

נאמר בכל דיני התורה.

אבל רשי מפרש

דעניין הקדושה הוא רק כנגד עריות.

והנה לנו מדברי רשי חידוש ויסוד,

כי לעמוד נגד תאווה הוא רק בקדושה.

לעמוד נגד זנות ועריות הוא רק בקדושה.

רואים אנו מזה דבר נורא?

הנה,

תאווה של עריות וזנות הינם

טרפות בעצם,

טריף,

טרפה.

עצם של תועבות ושיקוץ

באדם המונע עצמו מעריות.

המונע עצמו מתיעוב ושיקוץ.

היה צריך להיקרא איש כשר,

לא מתועב

ולא משוקץ וכדומה.

אבל לא להיקרא איש קדוש.

אם אדם מונע עצמו מתיעוב ושיקוץ,

אז איך צריך לקרוא לאחד כזה? איש כשר.

או לא מתועב.

או לא משוקץ.

אבל להיקרא איש קדוש?

מי שמונע עצמו מתיעוב ושיקוץ זה נקרא איש קדוש?

הלא קדושה זה מעלה היא.

ומעלה הכי גבוהה בסדר לידות עבודת האדם.

כמו שהם נמנים בברייתא דרבי פנחס בן יאיר,

שהמסילת ישרים מבאר בהרחבה.

וכי הפורש עצמו מתאווה, תכף קדוש תקראינו.

גניבה,

ודאי בלאו קיימת.

לא תגנוב.

אבל מי שאינו גונב, אתה קורא לו קדוש?

אם אדם נמנע משיקוץ ותיעוב, הוא נקרא קדוש? אם אדם לא גונב, הוא נקרא קדוש?

והנה בעריות, לפי רש״י,

אם אתה פורש מן העריות,

אתה נקרא קדוש.

לומדים מרש״י,

כי אמנם כן הם הדברים.

והעניין,

כי תאווה מידה היא באדם.

ויש מידה באדם שקוראים לה תאווה.

מידה רעה נתונה בלב האדם כבר מנעוריו.

ולפרוש מתאווה

לשבירת מידה תצריך.

אם אתה רוצה לפרוש מהתאווה, אתה צריך לשבור את המידה.

ואיך תוכל לשבור מידה כזאת?

רק במידת הקדושה תוכל לקטט אותה.

רק בקדושה תתרומם ותתנשא מעל שטף התאווה ותולדותיה.

אבל לא חן משאר איסורים מעבירות.

כשאנחנו עוברים

למען אחדל מעושק ידינו,

למען לא לגנוב ולא לגזול,

לא צריכים בשביל זה להיות דווקא איש מרומם וקדוש.

כדי לא לגנוב, לא צריכים כוחות בלתי רגילים.

כל בעל שכל ידון ויבין ביושר המשפט שבדבר,

ומבין שלא גונבים.

ואפשר גם לומר כי מניעת גניבה

היא תהיה מתולדות נכבדות שבאדם.

זאת אומרת, עצם זה שאדם לא גונב זה הנכבדות שלו.

דבר ופעולה

של אי גניבה זה דבר נכבד,

והיא נעשית בנכבדות.

אבל בכל אופן זה שלא גונבים זה לא קדושה.

ההיפוך של גניבה לא בקדושה יסודה.

אומנם שלילת הגניבה,

כי איומה לא תגנוב, זה לא מן הדברים הקלים.

גם המניעה מן הגניבה היא פעולה נוראה מאוד. הרי היה פה גנב אחד שגנב פה את ההקלטה,

והפיץ אותה שלו ברשות, של הרב יעקב,

חי יוסף, מנוחתו עדן.

אז זה גניבה.

וזה לא מן הדברים הקלים להימנע מן הגניבה.

ומי יודע עד כמה.

כבר אמרו בגמרא שהגויים אומרים שישראל לא שומרים שבת.

למה הם לא שומרים שבת?

אומרים, איך יחלה על הדעת?

הרי

אם נופל להם ארנק של כסף ברשות הרבים בשבת, אז הם לא ייקחו אותו?

עלינה, עלינה, אתה רוצה להגיד סיפור כזה? ככה אומרים הגויים.

איך יכול להיות שיהודי ייפול לו ארנק והוא לא ייקח אותו?

הרי כי אומות

העולם אפילו לא משיגים ולא מאמינים באיך

את תמצא כזה.

ודאי צריכים להיות צח ומצוחצח.

וצריך האדם לרכוש נפש זכה כדי להיות גובר על ניסיון של ממון.

להיות גובר שהממון לא יתהו לחלל שבת,

להוציא מרשות לרשות.

שהרי הגויים לא מעכלים דבר כזה.

שמישהו יכול לעמוד בניסיון כזה?

על האזהרה של לא תחמוד כבר רבו המתמיהים.

איך שייך אזהרה על דבר שבלב? אדם רואה דבר והוא חומד.

אז איך אתה מצווה אותו לא תחמוד?

מה יעשה אדם

שהחמדה באה מעליה אליו?

ודאי צריכים לנפש זכה כדי לשלול חמדה.

אבל לא נאמר כי ההיפוך של חמדה

הוא קדושה.

גם אם אתה ניצל מלא תחמוד, לא אומרים שאתה קדוש.

אבל אתה ניצל מעריות, אומרים שאתה קדוש.

ההיפוך של זה.

ובעריות

אין נזק יסוד מוסד שההיפוך של תאווה הוא קדושה.

כאילו שאדם

שאין לו קדושה,

הנה הוא בהכרח מושחת בעריות.

וזה מבהיל מאוד העניין לראות מזה את כוחה של התאווה.

אבל בקדושה כאילו התאווה שרה ובטלה.

זה מה שחידש לנו רשי הקדוש.

וזה הביאור של חכמים זיכרונם לברכה,

שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

זאת אומרת, מקום שאתה גדור או גודר את עצמך מן הערווה,

אז אתה מוצא קדושה.

ההיפוך של תאווה הוא קדושה, וזה יסוד נורא ונפלא.

אז זכור לזכור שני יסודות אלה.

תוקפה של תאווה.

אז אנחנו לומדים פה כמה תוקף התאווה,

שקשה מאוד לאדם להתגבר על יצר של עריות.

תוקפה של תאווה.

ועוד דבר נזכור,

שההיפוך שלה זה הקדושה.

התורה מפליגה מאוד

ממעשה הנזיר.

מה עושה נזיר?

מה כל כך עשה?

הזיר עצמו מלשתות יין שלושים יום.

התורה קוראים לו נזיר,

קדוש,

כהן גדול,

דנבי,

דרגות,

משהו.

מה עשה?

התורה אומרת, אדם כי יפליא לנדור נדר, להזיר נזר.

יפליא,

אומר אבן עזרא, זה פלא.

אדם יכול להימנע מתאווה?

אדם יכול לעצור את שטף הטבע?

זה פלא שיש לו כוח כזה.

שלושים יום,

לא לשתות יין.

אה!

זכינו לגלות בעולם שבדור הזה יש אנשים גדולים וקדושים.

אה!

אלפים טענו ארבעים טעניות, אלפים

דברים ונשים ונערים ונערות, אלפים.

אתה יודע מה זה לגדור תאוות האכילה ארבעים יום?

זה דבר אדיר.

אדם שעתיים לומד בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף?

זה נזיר

וחזקת נזיר.

זה כבר חזקה שלוש פעמים, שלוש חודש.

האומנם?

כי מזה המעשה שלו אנו רואים ודאי,

כי יד לו בשמירת הדעת.

הוא שולט על דעתו והוא יכול להחליט מה הוא עושה.

וכי ערקן פרש מכל דבר המשקר.

שהרי הדבר המשקר מקפח ומבטל את הדעת שבאדם.

אז האדם הזה יש לו יד ויכולת וכוח לשמור את הדעת.

ובוודאי שבתורה הקדושה שלנו אין יותר מופרך ממי שאין בו דעת.

כבר אמרו זכרונם לברכה בברכות ל״ג.

כל מי שאין בו דעת, אסור לרחם עליו.

ואמרו דעה חסרת, מה קנית?

אם אתה חסר דעה, מה קנית? מה תוכל לקנות? מה תוכל לפעול? מה תעשה?

וזה המגדיר עצמו בשמירת הדעת, מגדיר מלשון גדר, עושה לעצמו לשמור את דעתו.

הנה כי יש לו קניין בדעת.

אבל,

הכי מפני זה יעשה לו הפלגה כל כך גדולה עד שנתאר אותו כקדוש,

וגם ניתן לו עטרה של נזר אלוהיו על ראשו.

אבל הם הדברים אשר דיברנו.

כי הצד השני של תאווה,

ההיפוך של תאווה, הוא רק קדושה.

רק במידת הקדושה פורשים מן התאווה,

ולא בשום מעלות ודרגות אחרות.

ועל כן נזהיר,

כי פרש עצמו מתאווה,

ותהיה תאווה שתהיה.

אפילו פעוטה כשתיית יין שלושים יום,

תכף פוגשים עם הקדושה.

וזוהי ההפלאה הגדולה.

הפלא הגדול שהעמידה התורה בנזיר כי קדוש הוא,

כי כן הוא עניין ודאי.

זאת אומרת, פרישה מן התאווה

זה קדושה.

וכל המושג קדושה זה פרישות.

קדושים תהיו, פרושים תהיו.

אם אדם פורש מהנאות העולם הזה,

מהתאוות,

כמה שהוא פורש מהחומר יותר ויותר, הוא מתקדש יותר ויותר.

אז אם אדם רוצה לפרוש מהעריות והכל,

פחות יתחבר לחומר.

ככל שלא יתחבר לחומר אלא לרוח,

אז דעתו תהיה מוסחת מן התאווה הזו של עריות.

אבל אם לא, אם הוא מחובר לחומר,

תראו כמה שהאדם יותר מגושה ויש לו יותר כסף ויש לו יותר יכולת ויש לו יותר כוח

ויש לו יותר שלטון ויש לו יותר זה,

מתגבר רק באותה אהבת עריות.

כמו שאתם רואים, אנשים כאלה ואחרים שנתפסים בדברים כאלה וכאלה, תבדקו ותראו שמה שאמרתי כרגע, ולא נחזור שוב,

אלה הנקודות שעלולות לסכן אותם ולהביאם לתאווה הזאת.

אבל אם אדם פורש מכל הדברים שהם החומר וכולי,

הוא יכול לגדור את עצמו בנושא העריות.

אז רשי חידש לנו שני דברים חשובים. אחד, תוקף התאווה, שהוא גדול מאוד,

ושההיפוך הגמור שלו

זה הקדושה.

וכדאי לחזור שוב פעם ללמוד מסילת ישרים,

ולעלות במדרגות לאט-לאט ולטפס אם אדם רציני ומתכוון,

הוא יכול להגיע לרוח הקודש ולאחיות מתים.

יש מסלול.

תלך לפי המסלול ותגיע.

אבל צריך להיות רציני באמת, ולא להתחשב בסובב, כי הסובב מזלזל.

אגם שאול בנביאים.

מזלזלים.

אז צריך לקחת בחשבון,

אין אף אחד בעולם חוץ מעתה, הקדוש ברוך הוא, והתאולוגיה.

אם אתה יודע להסתדר עם זה,

אתה מסודר.

אף אחד לא יכול להשפיע עליך לרעב, להטות אותך לאן שהוא רוצה.

רבי חנניהו ברגשו אומר,