"...עוד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו". כשיעקב שמע שעשיו הולך ו-400 איש עמו חרד מאד, וזה פשוט שהפחד של יעקב מעשיו לא היה פחד של אדם חלש מחזק, ודאי שמדובר כאן ביראה, וביראה כגון זו לא נשתבחו האבות הקדושים, יראה שהוא מפחד מאנשים, אלא יראה שלו היתה שמא נתלכלך בחטא. אבל סוף סוף ביטויה של יראה זו היתה מעשיו וארבע מאות איש עמו, מה גרם ליראה - מזה שהוא ידע שהוא הולך לקראתו. כמו יראה המוטבעת אצל כל אדם לפחד מגזלן או מחיה רעה, אבל היראה הזו נבעה משמא נתכלכלתי בחטא, נמצא שאותה יראה של יעקב היא ממש יראת שמים, מה שבא לפניו עשיו וכל זה, זה לתת לו לפשפש על מה ולמה, שנא נתלכלתי בחטא, אז אמנם זה יראה לכאורה טבעית אבל היא נובעת מיראת שמים, שמא נתלכלתי בחטא, ועל זה מגיע לי כל זאת. יוצא מזה שהשגת יראה הוא ע"י טבע עצמו גם בלי הארת התורה, אין פה איזה מצוה שאני צריך לירוא שמא אני עובר על משהו, מהטבע עצמו אם אתה נתקל באיזה בעיה, צרה, יסורים, חולי, כל הדברים האלה זה צריך לעורר בך יראת שמים, הטבע, כמו שלמדנו בשיעור אתמול, מעורר את האדם עצמו בדיוק כמו התורה. 

מדברים אלה נכיר שערכו של טבע גדול מאד, ומזה יוצא לנו שגם המדרגות היותר עליונות שישנן בתורה ישנן גם בטבע עצמו, עד שגם מדרגת יראת שמים ושכר ועונש שהם רום המעלות, כדכתיב "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" גם דרגות אלה נמצאות בטבע עצמו שהטבע עצמו יכול לגרום לאדם ליראת שמים, בלי תורה. 

יותר מזה מצינו שגם מה שאמרו ז"ל בברכות ה', אם רואה אדם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו. לכאורה מוחלט אצלנו שדרגה זו אינה כי אם בתורה, אנחנו מבינים שאם באים יסורים יפשפש במעשיו זה נקרא דרגה שהיא בתורה, שהרי זכו לה גם אלה שלא ידעו כי אם מהארה השכלית, כמו בשבטים שהם אמרו מה זאת עשה האלהים לנו, ואמרו חכמים ז"ל, השבטים מציאה מצאו ויצא ליבם, הרי שהשבטים גם בלי תורה הכירו וידעו מפשפוש המעשים מתוך היסורים שזוהי הכרה בהשגחה פרטית. אנחנו הבנו אמרנו בדרך כלל שאם אדם יש לו יסורים יפשפש במעשיו, זה דרגה כאילו רק בתורה וככה זה מוחלט אצלנו, שהתורה אומרת לנו, אם תראה שיש לך יסורים תפשפש במעשיך, זה התורה אמרה, כאילו אבל אין פה הארה שכלית להתעורר ממנה לאותו מצב, אבל אנחנו רואים שגם אלה שעדיין לא זכו לקבל תורה, ההארה השכלית חייבה אותם, כמו בשבטים שאמרו "מה זאת עשה לנו אלקים". ואמרו חכמים ז"ל, שבטים מציאה מצאו ויצא ליבם, הרי שהשבטים גם בלי תורה הכירו וידעו מפשפוש המעשים מתוך יסורים שהיא הכרה בהשגחה פרטית. ולא עוד, אלא שגם העמים הקדמונים ידעו מהענין הזה, כמו שמצינו בפרעה הראשון שכתוב "וינגע ה' את פרעה", מה הוא אומר, מה זאת עשית לי, למה אמרת אחותך היא, ונבואה הרי לא היתה לפרעה, ששרה אשתו של אברהם היא, אלא מתוך היסורים התחיל לחקור ולפשפש עד שנודע לו. ואמרו על זה חכמים ז"ל, שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגב כסילים, שוט לסוס - זה פרעה הראשון, שברגע שה' ניגע אותו בנגעים הוא התחיל לפשפש במעשיו על מה ולמה והגיע למסקנה, הוא לא היה נביא, אז איך הוא אומר לאברהם, "מה זאת עשית לי למה אמרת אחותך היא" רק מתוך פשפוש שהוא קיבל כמו סוס את השוט הוא הבין, ז"א ההארה השכלית עוררה אותו להבין שיש פה קשר בין מה שהוא לקח את האשה למה שהוא קיבל נגעים. 

מזה נוכל להשיג עד כמה חמור הוא חיוב קיום הטבע, וכיון שבטבע ישנה יראה שזה שכר ועונש, הרי דשמירת טבע היא מצות עשה. 

זה הביאור של שכר ועונש, והוא עוד יותר ממה שהוזכר בכוזרי, הטבע בגימטריא אלהים, דלפי דברינו הטבע הוא הר סיני ממש. הכוזרי אומר הטבע זה גימטריא אלקים, זה לא בא להגיד את הגימטריא זה בא להגיד את המציאות, הטבע מכיל את כל הכוחות כולם, שם אלקים מורה על כל הכוחות כולם, אז הטבע זה שם אלקים, כי אלקים זה כל הטבע כולו, כל הכוחות כולם. אז אם כן הטבע הוא הר סיני ממש. 

תמיד תמהים להבין מה שאברהם אבינו השליך את עצמו לכבשן האש אך ורק משום שכל לבד, לא היה לו חיוב כזה, לא היתה לו תורה שתחייב אותו, אין שום חיוב כזה. ומתפלאים מגודל מדרגת שכלו של אברהם שחייב אותו השכל להשליך את עצמו לכבשן האש, אבל כיון שביארנו שגם מה שמחייבת ההארה השכלית שהאדם מתעורר משכלו, זה מצות עשה וגם לא תעשה ממש, אם כן אין זה פלא איך אברהם מסר את נפשו על מה שחייב אותו השכל. אנו איננו בעלי שכל להשיג את גדרי המצוות וחיובי השכל על איזה מהן אנחנו חייבים במסירות נפש, אבל אברהם שהיה שלם בשכלו וידע את מצוות השכל ידע גם עשה את זו של מסירות נפש. מסירות נפש של אברהם אבינו בשכל היה מאותו חיוב, כמו המסירות נפש שלנו על ציווי התורה. וזוהי הארה גדולה בעדנו להתבונן עד כמה אנחנו רחוקים מהארה השכלית, שיש דברים שהשכל שלנו מחייב אבל יש אנשים שבורחים ממה שהשכל מעורר אותם ואומרים איפה זה כתוב, איפה זה כתוב, ואם זה לא כתוב אז אני לא חייב אני פטור, זה לא כתוב. ההארה השכלית זה מצות עשה, שחיוב של שכל הוא עול גדול המחייב את האדם ואסור למוש ממצוותו כמו ממצות התורה, ואנו כשאומרים לנו על איזה דבר שהוא חיוב על פי שכל, בשבילנו זה הפטור הגדול ביותר. תגיד אין לך שכל? איך אתה עושה כזה דבר, אדוני לא כתוב בשום מקום כזה דבר. זה לא פטור, זה חיוב, שכל מחייב. למה ליקרא סברא היא.

והנה מצות עשה של יראה אצל יעקב, מה המצות עשה שלו היתה? היראה שלו מעשיו וארבע מאות איש, הוא קיים מצות עשה דיראה, ואילו לא היה יעקב ירא מעשיו לא היה מקיים מצוה דיראה, דיראתו של יעקב אבינו מעשיו היתה יראת שמים, ויראה יכול אדם להשיג מטבע, דכל הבריאה מלאה מיראה. ומה נאותים על זה דברי הסבא מקלם ז"ל שהיה רגיל לומר על מה שכתוב בישעיה י"א, על מלך המשיח שברוח שפתיו ימית רשע, שכשמלך המשיח יתחיל להוכיח את האדם על דרכו אז בהבל פיו לבד כבר ימית את הרשע, כי השבץ יאחזנו לרשע כשרק ישמע דברי ותוכחת מלך המשיח, בהבל פיו ימית רשע, אתם שומעים דבר כזה? הוא רק ידבר, יתחיל להוכיח אותו, הוא כבר ימית את הרשע. או ימית את הרשע הכוונה ימית ממש שימות, או ימית את הרשע שהוא כבר לא יהיה רשע. אם כל עבודת חכמים ז"ל היתה לקרב את האמונה, שתיעשה טבעית אצל האדם, הרי על האדם באמת למות ממרירות וצער כשיגלו לו איך שכל הדברים היו כל כך גלויים ומוחשים אליו, דאם יראה זו שפחד יעקב מעשיו היתה יראת שמים הרי לא חסר לו לאדם כי אם העברת קולמוס ולא יותר בכדי שיראה זו שהוא ירא וחרד בחוש תיעשה אצלו יראת שמים. ומה יענה אדם ומה יאמר בעמדו לדין כשישאלו אותו מה היה עמך, איפה היה לך מקום להכשל בעת שהכל היה כל כך גלוי ופשוט מסביבך. 

אחרי שנתבאר לנו שבשכל ישנן כל המדרגות שבתורה, צריך להבין את החילוק שבין הארה שכלית והתוריית, מה החילוק בין הערה שאדם מתעורר משכלו לבין מה שאדם מתעורר מן התורה שאומרת לו, מה החילוק? צריך לומר שבאמת אין חילוק ביניהם, אין חילוק ביניהם, כל מה שיש בתורה יש בשכל, החילוקים הם רק בדקות, בגדר ההבחנה שאנו מבחינים בין שתי חתיכות בד, אחת חתיכה עבה ואחת דקה, זה החילוק. שניהם בד, שניהם אותו דבר, רק אחת עבה ואחת דקה. בתורה זה עבה אתה מבין את הדברים ברור, בשכל זה הבחנה יותר דקה. 

ודאי ששכר ועונש יש גם בטבע, אבל דרגה זו של הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. הדרגה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה זה דרגה בטבע, שמה שהשכל מחייב זה כבר מספיק בשביל לקבל עונש. לא צריך פירוש מפורש בתורה. ודאי ששכר ועונש ישנם גם בטבע. ז"א, דרגה זו של הקב"ה מדקדק עם ה צדיקים כחוט השערה אינה כי אם בתורה, אנחנו יודעים מן התורה עד כמה הקב"ה מדקדק איתם כחוט השערה, אבל יש דברים שבשכל ולא כתוב בתורה צריך האדם גם להבחין, זה נדרש כמובן לכל אחד לפי הכרתו. 

הנה אצל עמלק תבעה תורה ולא ירא אלהים, אנחנו מבקשים מעמלק שיהיה ירא אלהים. אז התורה אומרת עליו והוא לא ירא אלקים, ולאברהם נאמר "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", האם אפשר לומר שאותה יראה שתבע הכתוב מעמלק בה נשתבח אברהם אבינו? ודאי שישנם חילוקים ודרגות בדבר, והמרחק הוא עצום, אבל סוף סוף שניהם מסוג אחד הוא - יראת אלקים, ויראת אלקים צריך להשיג מטבע, אם אתה שמעת עמלק שעם ישראל מנצח את האומות ומנצח את מצרים והכל, אתה היית צריך לחשוש חשש גדול, היה צריך להיות לך יראת אלהים ולדעת שהעם הזה מושגח וכו', כמו לפחות שיעקב אבינו מהיראה הטבעית לכאורה, מעשיו וארבע מאות איש שבאים כנגדו שהיה לו יראת שמים, כי שמא הוא נתלכלך בחטא. 

לפי דברינו יוצא פתח נרחב להבין דברי חובת הלבבות, רוב הספר של רבינו בחיי מיוסד כידוע על הארת השכל, תמיד הוא אומר, אנחנו חייבים בדבר זה מצד שלשה דברים, מצד הערת השכל, מצד התורה ומצד הנביאים. ורגילים ללמוד פשוט, כלשון בני אדם, לדוגמא כשכתוב בחובת הלבבות מה שאדם חייב בהם מדרך השכל, אז אנחנו רגילים להבליע את הענין של החיוב שזה כאילו רק לסבר את האוזן שגם השכל מחייב את זה. אבל מהדברים שלמדנו עכשיו יוצא אור חדש על כל דברי רבינו בחיי, וצריכים לדייק בדבריו כשלומדים את דבריו שהוא אומר על פי הארת השכל כמו שלומדים פסוק של תורה ממש, שהחיוב מהארת השכל הוא חיוב כמו פסוק בתורה. אז כשהוא אומר חייב כוונתו שהוא חיוב גמור כמו מצות עשה של תורה.

יוצא מכאן שוב פעם בשיעור נוסף שאנחנו מוסרים, שהטבע מגלה לנו מצוות עשה ומצוות לא תעשה וגם המעלות הגדולות שניתן להשיג בתורה ניתן להשיג בטבע ע"י שכלנו שהקב"ה נטע בנו, וזה נקרא צלם אלקים זה המידה המינימלית שיש בכל אדם בעולם, זה נקרא צלם אלקים, שבצלם אלקים שברא את האדם האלקים עשה את האדם ישר והאדם יכול להשיג הכל בשכלו. 

אז מה שמתעורר אדם מצד שכלו זה חיוב שידע, ולא ידחה את זה ויגיד לא ראיתי כתוב בשום מקום, אף אחד לא אמר, לא ראית שעושים לא זה, התעוררת על פי שכל, השכל עורר אותך לדבר חיובי, תדע לך שזה כמו מצוה בתורה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....