שיעור 23/03/14

- - - לא מוגה! - - - 

בתפילת שחרית וערבית מוזכרים רק שני פסוקים מהשירה

מי כמוך באלים אדוני

ואדוני ימלוך לעולם ועד.

צריך להבין למה מכל השירה בחרו חכמים זיכרונם וברכה דווקא בשני פסוקים הללו.

על כורחנו מפני שהם מבטאים את ההכרה הגדולה באמונה בהשם יתברך

בדרכי הנהגותיו שהגיעו אליה על ידי קריעת

ים סוף

ומהם הלימודים היסודיים באמונה שאנו לומדים מהפסוקים הללו.

אז שני הפסוקים,

מי כמוך באלים אדוני

ואדוני ימלוך לעולם ועד,

שאומרים

תפילת שחרית וערבית,

והם

לקוחים מהשירה, שירת הים,

שני אלה הפסוקים.

הם מבטאים את ההכרה הגדולה

באמונה בהשם יתברך ודרכי הנהגותיו

שהגיעו אליה על ידי קריעת ים סוף.

ונשאלת השאלה מה הלימודים היסודיים באמונה שאנו לומדים מהפסוקים הללו.

הלימוד מהפסוק אדוני ימלוך

לעולם ועד

שהשם יתברך מנהל את כל המאורעות ואת כל הבריאה לקראת התכלית.

שעל ידם יתגלה שלטון השם

ומלכותו הבלעדית בבריאה,

ויתרבה כבודו יתברך.

בזה תגיע הבריאה למטרתה לכבודי ברתי.

נחזור.

מה לומדים מהפסוק אדוני ימלוך לעולם ועד?

הקדוש ברוך הוא מנהל

את כל המאורעות ואת כל הבריאה כולה לקראת התכלית שתהיה והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים,

וידעו כי אני השם.

על ידי זה

יתגלה שלטון השם ומלכותו הבלעדית בבריאה,

ואז יתרבה, כבודו יתברך,

ובזה תגיע הבריאה למטרה שלה.

כל הנקרא בשמי ולכבודי ברטיב יצרתיו אף עשיתיו.

הפסוק השני, מי כמוך בא אלי אדוני,

נאמר לאחר הפסוק,

צללו כעופרת במים אדירים.

לפני כן כתוב,

ירדו במצולות

כמו עוול, יאכלמו כקש.

לכאורה הפסוקים סותרים אחד לשני.

צללו כעופרת,

ירדו במצולות כמו עוול,

יאכלמו כקש. שלוש דרגות.

עופרת,

אבן וקש.

לכאורה זה סותר.

אלא שאכן,

אכן,

טבעו המצרים בכל האופנים הללו.

כל אחד נידון כפי רשעתו,

בהשגחה פרטית מדוקדקת לפי מה שהוא ראוי להיות נידון.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה במחילתא הה,

הרשעים שבהם

היו מטורפים כקש.

הבינונים שקעו כמו אמת,

הפיקחים כעופרת.

אך לא רק שהשם יתברך דנת המצרי מידה כנגד מידה,

אלא שהוא הראה זאת לבני ישראל.

כי כל אחד מישראל ראה את העונש למצרי ששעבד אותו והציק לו אישית

כמו שכתוב בחכמים,

כיוון שנשתקעו בים,

רמז הקדוש ברוך הוא לים והשליחן ליבשה,

והיו ישראל רואים אותן מתים,

שנאמר וירא ישראל את מצרים מת

על שפת הים.

מה היו עושים להן?

הקדוש ברוך הוא השליך אותן אל שפת הים, והם היו מתים ולא מתים, גוססים.

מה היו עושים להם? היו כל אחד מישראל נוטל כלבו

והולך ונותן את רגלו על צווארו של המצרי,

והיה אומר לכלב, איכול מן היד הזאת שנשתעבדה בי,

איכול מן המעיים הללו שנוחסו עליי.

יתרה מזו, כל אחד מישראל ראה את המצרים כאשר הם סובלים לפני מותם.

כי הים פלט אותם ליבשה בעודם חיים.

כמו שאמרו חכמים במחיל טבעם,

כתוב, מת על שפת הים,

לא מתים היו, אלא מתים ולא מתים.

כלומר, בשלבים האחרונים שלפני המוות.

ואז הראה השם יתברך לבני ישראל את הייסורים של המצרים וסבלם לפני שמתו,

כשכל אחד נענש כפי רשעתו.

בירא ישראל את מצרים מת.

מיתות משונות,

מיתות חמורות זו מזו.

ובאר הנציב,

משמעות מת זה שהולכים למיתה.

אבל היו עוד מפרפרים בחיים.

זה גרם, שראו ישראל את היד הגדולה,

שהגיע לכל אחד מרודפי ישראל, מיתה משונה לפי מעשיו,

שהירעו לישראל בהיותם בקרבם.

מזה נודעה להם השגחתו התברך בפרטות

על כל יחיד,

אפילו על הגויים,

שכל אחד יצא והגיע לרגליו, כמו שאומרים, של היהודי, בן ישראל,

כדי שישלם לו על מה שעשה לו מידה כנגד מידה.

כאשר ראו בני ישראל באופן ברור כל כך את גבורת השם

בהשגחתו הפרטית לתת לכל רשע כרשעתו,

הבינו למפרע שהשתיקה של הקדוש ברוך הוא על מעשי המצרים במשך שנות השעבוד המרות

לא נבוא חס ושלום מתוך חולשה וחוסר יכולת להגיב

או מתוך חוסר תשומת לב,

אלא מתוך סיבות אחרות.

אדרבה, התאפקות שלא להגיב,

זוהי הגבורה של הקדוש ברוך הוא.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה ביום הסט,

אדרבה, זוהי גבורתו,

שכובש את כעסו,

שנותן ערך אפיים לרשעים.

לכן,

לאחר שראו את גבורת השם בים סוף,

והבינו את גדלות ההנהגה בעבר שהייתה במצרים,

אמרו, מי כמוך באילים אדוני,

שכלול בזה גם מי כמוך באילמים,

ששומע על בון בניך ושותק,

ככה מביא המכיל את החטא,

שגם בהנהגה הזו של סבלנות

אין דומה לקדוש ברוך הוא.

ועל כל פנים,

אין זו תוצאה של חולשה,

חס ושלום.

כמו שאמר ישעיה הנביא,

פרק מ״ב,

החשתי מעולם

אחר איש

את אפק

אפעה אחריב.

החשתי מעולם

אחריש את אפק, זה לשעבר.

לשעבר אחריש את אפק, אבל מכאן באילך אפעה אחריב.

זאת אומרת, אין פה מניעה של הקדוש ברוך הוא, אלא רצון

לחשות

להתאפק

עד שיפעה מאחריב.

הרמ״ק, זכר צדיק וברכה,

בתומר דבורה, פרק א',

העריך לבער את מעלת הסבלנות המופלאה בהנהגת השם יתברך עם בריאותיו.

אמרתי לכם כבר כמה פעמים שהתימנים אומרים ברוך סובל עולמו,

לסבול משבע מיליארד בני אדם שלא הולכים

בדרך השם רק בודדים יספירם על יד,

צריך סבלנות גדולה לטפל בכל כך הרבה טיפשים.

אז העריך לבער הרמ״ק את מעלת הסבלנות המופלאה בהנהגת השם יתברך עם בריאותיו.

בתוך דבריו כתב,

מעולם

לא חטא אדם נגדו יתברך,

שלא יהיה הוא יתברך

באותו הרגע ממש שהוא חוטא כנגדו,

שופע שפע קיומו.

באותו רגע שהוא חוטא נגדו ומרים ידו כנגדו ומשפיע לו שפע כדי שיזוזו האיברים שלו

והוא מקיים אותו.

ועם כל זה שהכוח בידו

של הקדוש ברוך הוא להחזיר את הכוח הנשפע ההוא

ואז הוא ימות

והיה לו לומר

כביכול הקדוש ברוך הוא לאותו ברור, טיפש

כיוון שאתה חוטא נגדי, תחטא בשלך ולא בשלי

לא מפני זה שיש לו את הכוח והכל מנע טוב מן האדם

ולא סבל עלבון,

אלא הקדוש ברוך הוא לא מונע טוב וסובל עלבון,

משפיע הכוח והטיב לאדם טובו,

הרי זה עלבון וסבלנות, מה שלא יסופר.

אחד, אתה נותן לו בקבוק

תוסס

והוא לוקח את הבקבוק ומשפריץ לך בפנים על כל הבגדים.

אתה תיתן לו עוד פעם?

אתה נותן כוח בידו שיתנגד לך, יעשה לך כראי, וזה אותך?

פעם אחת אתה יכול לעשות רק דבר כזה, פעם שנייה כבר לא יהיה,

מלך תדע מה יעשה לו זה שנותן לו את הבקבוק.

והקדוש ברוך הוא,

בכוחות שהוא נותן לאדם, משתמש נגדו, מורד בו, משתמש בפה, אומר הוא לא קיים,

אומר מה שהוא רוצה, עושה מה שהוא רוצה,

והקדוש ברוך הוא ממשיך להעניק לו טוב

וסובל על בונו.

יש דבר כזה?

מישהו יכול להכיר דבר כזה?

על זה קוראים מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא מלך עלוב.

בפרקי ההיכלות, פרק כה כתוב,

שקוראים לו המלאכים מלך עלוב.

היינו,

מלך שעולבים בו והוא מוכן לסבול את העלבון.

היינו, מי אל כמוך?

מי אל כמוך?

הרי אתה אל, אל, בעל חסד, מטיב.

ומניין שאין אל אלא מידת רחמים,

שנאמר, אדוני, אדוני, אל רחום וחנות.

אל.

בעל כוח להנקם גם, אל זה כוח.

בעל כוח להנקם ולאסוף את שלך, את השפע שלך.

ועם כל זה אתה סובל ונעלם עד שישוב בתשובה.

כל זה מחכה הקדוש ברוך הוא,

שישוב בתשובה.

נמצא שהפסוק, מי כמוך באלים,

באילמים, אדוני,

מלמד אותנו את ההכרה בהנהגת השם בעבר,

שגם בתקופות הסתר פנים,

כאשר הקדוש ברוך הוא מניח לרע ולרשעים לעשות כרצונם.

כמו היום.

ונדמה כאילו אינו רואה או אינו יכול להגיב.

האמת היא שאת הכול עושה הקדוש ברוך הוא בהשגחה מדוקדקת.

לכן, בתפילת שחרית וערבית

שני פסוקים, מי כמוך באלים, אדוני,

ומי

מה' ימלוך לעולם ועד.

למה את שניהם הביאו לנו חכמים? כי יש מזה לימודים גדולים.

אדוני ימלוך לעולם ועד זה שכל מנהל הקדוש ברוך הוא את כל המוראות וכל הבריאה לקראת התכלית,

שאז יתגלה שלטון ה' ומלכותו בלחדית בבריאה ויתרבה כבודו יתברך,

ותגיע הבריאה למטרתה.

אבל בינתיים,

מי כמוך באילמים השם.

מה שאנחנו רואים כאילו שהקדוש ברוך הוא מניח את העולם להתהלך כביכול כפי שהוא רוצה,

למרות שהוא מתערב פה ושם למי שרואה ומבין?

הרי שכל זה זה כוחו וגבורתו וסבלנותו

ומוכן לספוג עלבונו

בשביל להביא את העולם לתכלית שעוד יספיקו כמה אנשים לחזור בתשובה.

אם הקדוש ברוך הוא היה מקצר מיד,

גם אני לא הייתי חוזר בתשובה.

בעוד מיליון יהודים לא היו חוזרים בתשובה לפחות.

אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא סובל עולמו,

מאפשר שעוד יהודי ועוד יהודי יוכלו לעזור בתשובה.

בשביל זה הוא מוכן ששת אלפים שנה,

ששת אלפים שנה,

שהעולם ייראה כמו שהוא נראה, עם הרבה קושיות ושאלות כביכול,

אבל זה,

הוא בעל הכוחות כולם.

מי כמוך באילים, בעלי כוחות,

אבל הוא גם באילמים.

אין כמוהו שיכול

להבליג בסבלנות עד שיגיע התכלית של אדוני ימלוך

לעולם ועד

בעגלה ובמהרה בימינו אמן.

בפרט שרואים איך הוא במבה.