מרכז העניינים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמאהו, בדד יושב מחוץ למחנה מושבו.

אמרו ריבותינו, מה נשתנה משאר טמאים לשב בדד?

מצורע זה, מהו נשתנה משאר טמאים לשב בדד?

הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו,

אף הוא ייבדל.

דברי רשי.

הוא גורם להבדלה ולפירוד בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, בלשון הרע שהוא מוציא עניהם,

אף הוא ייבדל מהחברה.

אילו האדם היה שם לב לנצל את האפשרויות

העומדות לפניו,

היה יכול להגיע למדרגות גבוהות ביותר.

יש מידה,

נקראת מידת הפרישות,

היא מהחשובות

ביותר.

מידת הפרישות היא מהחשובות ביותר.

כמו שמצאנו בברייתא של רבי פנחס בן יאיר,

גמרא בעבודה זרה כ',

פרישות מביאה לידי טהרה.

בספר חובת הלבבות שמח

את שער הפרישות

לשער אהבת השם.

מפרישות עולים ישר לאהבת השם.

מהדברים הכי קשים שבפרישות

זוהי הבדידות

שכלול בזה פרישות בדיבור.

לפרוש מהחברה

וגם לפרוש בדיבור.

זה מהעבודות הקשות, מהדברים הקשים שבפרישות.

אשר כוחה כל כך גדול

עד שאמרו שעל ידה אפשר להשיג גילוי אליהו

בזכות הפרישות.

אז אם אדם פורש

מאבלי העולם, מהחברה הקלוקלת,

ומהדיבור לא מדבר, תענית דיבור כל הזמן.

אפשר להשיג גילוי אליהו.

בעניין הפרישות

יש כמובן מדרגות שונות.

ואם רוצה לקחתה לדרכו

ולקיים בעצמו ישב בדד וידום,

או דום לאדוני ויתחולל לו,

דהיינו שהוא ידום וייחל לקדוש ברוך הוא,

יכול להגיע על ידה להיות מבני העלייה.

יכול להגיע להיות מבני העלייה.

איך אמר רבי שמעון?

אם יש בני עלייה,

אני ובני הם.

מכל העולם.

יכול אדם להיות מבני העלייה.

אומנם דרך זו אינה שווה לכל נפש,

אולם פטור מכלום

לא נוחה להיות.

צריך משהו לעשות.

כבר נתבער במאמר חכמים זיכרונם לברכה בילקוט תהילים,

קלט,

על הפסוק

אחור וקדם צרתני,

שמוטל על האדם ללמוד מהעבר.

מוטל על האדם ללמוד מהעבר ולראות את הנולד,

כדי ליישר את דרכו בעבודת השם.

וכדי לעשות את זה על האדם, מוטל לקבוע לו זמן להתבוננות. חייב להיות זמן התבוננות.

לחשוב חשבונו של עולם.

לסלק את עצמו לזמנים מסוימים מכל טרדותיו,

כדי לבדוק את דרכיו אם הם עומדים במבחן הזה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה במועד קטן ה'

השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

מי שמחשב את דרכיו בעולם הזה,

הוא זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

אז חייב אדם לקחת לו פסק זמן, מה שאומרים, להתבוננות.

נו, ופה בכולל כבר לקחו שבוע ימים להתבוננות.

כל שבוע לוקחים שבוע, זה כבר יותר ממה שחשבו פה.

שבוע, שבוע להתבוננות וללימוד ולעלייה.

אבל כשהאדם ממשיך במרוצת תרגלו בלי התבוננות,

אז הוא נכשל בדברים שהיה קל מאוד עבורו להיזהר מהם.

כי הוא כסוס שוטף במלחמה,

והוא לא מבחין בין אבנים קטנות לגדולות, הוא עכשיו שוטף במלחמה.

אז אדם שלא חי בהתבוננות,

הזמן עובר ורץ ומפסיד את חייו.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, שהיצר הרע נראה לרשעים כחוט השערה,

ולצדיקים הוא נראה כהר גבוה.

אם היו משתדלים לעמוד נגדו בדברים הדקים כחוט השערה,

במשך הזמן היה כוחם יפה לעקור הרי-הרים.

אבל מרוב שהם מתגאים ואינם רואים חסרון בעצמם,

גורמים בזה זלזול לעצמם ונופלים לשפל המדרגה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, למה נברא אדם בערב שבת?

שאם תזווח דעתו עליו, אומרים לו, יתוש כדמך, שלשול כדמך,

מה אתה מתגאה?

היתוש והשלשול

נבראו לפניך.

הרי זה היום

שעל ידי מעט עיסח הדעת יכול אדם לרדת פלאים

כי הוא מסיע את דעתו מההתבוננות וחי ככה כסוס שוטף.

ירד פלאים עד שיגידו לו שחשיבות היתוש והשלשול יותר ממנו.

במקום שהיה בידו להתעלות יותר ממלאכי השרת,

יותר היכולת שלנו להתעלות יותר ממלאכי השרת.

הוא נופל למדרגה נמוכה מן היתוש.

מכל הבושה הזאת מגיע אליו משום שלא יכול להפריד את עצמו לרגע קט מן החברה שלו.

בגלל שהוא רוצה להיות תמיד בתוך מרכז העניינים.

יש עיתון כזה שמכניס את כולם לאברוך הזה,

שיהיו כולם פחות מהיתושים.

קוראים לעיתון מרכז העניינים.

מודיעים להם את כל העניינים בשביל להיות קשורים לעולם הזה ולהתרחק מהעולם הבא,

כדי שיוכלו למכור פרסומות ולהרוויח.

והוא שגרם לו לעסוק בפטפוטים,

ולהיכשל בדיבורים אסורים,

עד שהגיע לידי צרעת.

אדם שלא יכול להפריד את עצמו,

לרגע קט מן החברה שלו,

אדם שרוצה תמיד להיות בתוך מרכז העניינים זה גורם לו לעסוק בפטפוטים,

להיכשל דברים אסורים, עד שהוא מגיע לידי צרעת.

כי הוא מוציא שם רע, נדבר לשון הרע.

סופו של דבר, שנגד רצונו הוא נעקר מהחברה שלו.

והוא נסחף מהעולם התוסס,

ונשלח בביזיון אל מחוץ לשלוש מחנות.

משם יושב בדד ומרוחק מן הבריות.

אם היית עושה את זה לבד ומתרחק,

היית עולה למעלה מן המלאכים.

היית זוכה לגילוי אליהו.

לא רצית, רצית להיות במרכז העניינים.

מה זה גרם?

שיזרקו אותך מחוץ לשלוש מחנות, שתהיה מצורע לבד, בדד,

בלי אפילו טמאים אחרים.

וירדת למדרגה פחות מנמלה, פחות מיתוש.

יכול אדם לבחור את זה מרצון.

זה גם אפשר לבחור.

מורגלה בפומי דהגריז.

הוא אומר פה משהו ביידיש, אז אני אגיד לכם מה הכוונה שלו.

כוונתו, שאפילו הקדמונים שעסקו גם בדרך ארץ,

זה משום שהיה ביכולתם להיות אנשי מעלה אפילו ככה.

מה שהקדמונים עסקו נגיד במלאכה או בדרך ארץ,

זה משום שזה לא הפריע למדרגה שלהם בכלל.

גם בעת עסקם, בעת שבטם וקיימתם,

גם במסחרם,

כמו שכתוב על אברהם אבינו, עליו השלום והאבות הקדושים,

הם היו דבוקים בשם יתברך במחשבה בכל רגע.

שהרי על אברהם נאמר, זקן בא בימים, בא בימים מלאים לפני הקדוש ברוך הוא.

שאם היה לו ניתוק לרגע, אי אפשר להגיד בא בימים.

כי התורה הייתה חלילה משקרת.

אז הוא אומר, בא בימים,

בא בימים שלמים מלאים לפני הקדוש ברוך הוא, לא היה לו נתק אחד במחשבה אפילו שהוא דיבר עם אנשים, עם גויים, עם עובדי עבודה זרה.

הכל היה מכוון רק לדבר אחד לשמו יתברך.

כל עשייתו, מחשבתו, דיבורו, הכל היה לשם השם יתברך.

אז הקדמונים אפילו שהם עסקו בדרך ארץ,

זה משום שהיה ביכולתם להיות אנשי מעלה.

אבל לפי דלות כוחנו הוא כבר ההכרח להיות פרושים.

אנחנו, אין לנו כוח כזה, אז צריכים להיות פרושים לפרוש כמה שיותר.

נאבלי החברה, מהמחויבויות כביכול שיש לאנשים, לכל מיני גורמים.

ובכל זאת עלינו לבחור מרצוננו במידת הפרישות.

כמו שאומר חומת הלבמות,

איזו פרישות זו מדובר? שימו לב מה הוא אומר.

הפרוש יכול והניח.

הפרוש זה מי שיכול לעשות משהו,

ומניח אותו.

זאת אומרת, הוא יכול ומניח.

זה נקרא פרוש.

לא מי שהוכרח

להיות פרוש,

כן?

נגיד אחר כך, חלה והכניסו אותו לבידוד.

זה לא פרוש.

זה אנסו אותו.

אבל אחת שיכול

והוא פורש,

זה נקרא פרוש.

יכול והניח דברים.

אבל הניסיון מורה שלא מהכרה, אנחנו נעשים פרושים.

רק משום הכרח גשמי.

כמה וכמה אנשים נודדים למרחקים ושוהים תקופות ארוכות רחוק ממשפחותיהם.

עד שעל ידה עלולים למאסר עם היוודע.

זאת אומרת, הם עושים כל מיני מעשים, מה שנקרא בימינו קומבינות.

מוכנים להפסיד את השלווה שלהם מחריצות מפוקפקת,

שעל ידה עלולים למאסר עם היוודע.

יש גם הרבה אנשים שפורשים מאכילה ושתייה,

אבל מטעמים שונים.

אלה יש להם סוכרת, ויש להם ככה, ואלה ככה. כל אחד יש לו משהו אחר.

זאת אומרת, פורשים לא מטעם שהם יכולים והניחו,

אלא פורשים משום שהם מוכרחים כבר.

אבל אם היינו פורשים קצת מהעולם הזה משום הדאגה לעתידנו,

אז היינו מתאזרים כוח לשבור,

לשבור את מה?

את חוט השערה בסך הכל של יתרנא.

והיינו מגיעים לעושר האמיתי בעולם הזה ובעולם הבא.

זאת אומרת,

מה שראינו פה, שמידת הפרישות זו מידה חשובה מאוד.

היא מביאה לטהרה והיא סמוכה לשער אהבת השם.

וזה קשה, נכון, להיות בודד קצת, להתבודד,

וגם לא לדבר,

לפרוש בדיבור, לא לדבר.

עוד מעט יגיע חודש אלול.

אני ממליץ לכם

לעשות תענית דיבור מראש חודש אלול עד

מוצאי יום כיפור.

זו משימה-משימה,

אבל זה אושר בינלאומי. זכיתי לעשות את זה פעם אחת,

אולי פעמיים,

פעם אחת ודאי,

ולמרות שהייתי נותן הרצאות כל הערב.

זה לא קשה, חושבים שזה קשה.

היה פה בחורצ'יק,

נזכיר אותו בשמו לשבח בשערי,

180 יום הוא עשה תענית דיבור.

180 יום.

למה? כל פעם יצא לו איזה דיבור קטן, היה צריך להתחיל מחדש.

אבל היה זמן, כשהגיע כבר הזמן שהוא צריך, זהו, הוא סיים בסדר. הוא אומר לי, להפסיק או לא?

כאילו, חבל לו שהוא יפסיק, למה שיפסיק?

הוא כבר הסתדר עם זה.

אמרתי לו, תעשה מה שאתה מבין. הוא המשיך.

180 יום.

אם רוצים, שום דבר לא קשה שתדעו לכם.

שום דבר לא קשה. תסתכלו רק על עצמכם, מה השם דורש,

ואל תסתכלו מה הציבור מבקש.

הציבור יפתח עיניים,

יגלגל עיניים, ילגלג בשיניים.

אל תתייחסו.

למה?

זה זבובים ויתושים.

מהלוואי.

הרי אמרנו, מישהו לא במדרגה האמיתית,

הוא פחות מהיתוש ומהשלשול.

יתוש כדמך, שלשול כדמך. אם אתה לא עושה את מה שצריך לעשות,

אתה יורד למדרגה כזאת, אז אתה בא להגיד לי מה לעשות.

אני רוצה להיות צדיק,

אני רוצה גילוי אליהו, אני רוצה להיות יותר ממלאך. מה הבעיה שלך?

מה אתה מבלבל לי את המוח? מה אתה מוריד אותי? מה אתה אומר לי? מה אתה חושב את עצמך?

אגב, אתה בנביאים?

מה אכפת לך? מה אני עושה?

קנאי.

שלשול.

יתוש.

מה אתה בא לעקוץ אותי?

תן לי לחיות, אני רוצה לחיות איך שאני מבין.

ואני מבין.

כתוב את זה מה שאני אומר.

את מה שאתה אומר לא כתוב. כתוב הפוך, שזה אתה מהיתושים.

אז אל תבלבל לי את המוח.

אז רואים מפה

שאדם יכול להגיע לדרגות גדולות וגבוהות

ויחשוב חשבונו של עולם,

וכדאי שהוא יסלק את עצמו לזמנים מסוימים מכל הטרדות לבדוק את הדרכים שלו. הם עומדים במבחן שאל הקדוש ברוך הוא,

כמו שכתוב השם אורחותיו בעולם הזה,

זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

מובטח לו שהוא יזכה ויראה בישועת השם בחייו.

נו, אז לא יותר טוב.

אבל כשאדם ממשיך במרוצת הרגלו בלי התבוננות,

היצר הרעש וכחות הסערה יעקור אותו ממקומו

ויביא אותו לבדידות ופרישות באונס ממחלות, מצרות,

מהרחקה מהציבור,

מאסר,

כל הדברים שעושים לו בדידות אחר כך.

היית יכול להתבודד עם השם ולא היית מגיע לדברים האלה בהכרח ובאונס.

אבל מה לעשות, ליצר הרעש, הסערה הזאת, לפעמים אתם יודעים, אם הסערה נכנסת לעין זה מפריע.

מאוד מפריע. אתה עושה ככה, ככה, לא יודע איך להוציא אותה אפילו.

אבל אם בן אדם זהיר לא לתת לה להיכנס לעין,

אז הוא ינצח.

כוח הרצון של האדם הוא גדול מאוד, רק השאלה לאן הוא מפנה אותו.

אם הוא מפנה אותו לתאוות שלו,

אז הוא מתבהם.

אבל אם הוא מפנה אותו לכיוון הנכון,

הוא יכול להיות

בעל מדרגות גדולות ועצומות, ואפילו שנראה בעיני הרבים שהוא איש פשוט.

אין פשוט אצל הקדוש ברוך הוא.

אין פשוט.

תדעו לכם שהמילה פשוט זה המדרגה היותר גבוהה שיש.

פשוט.

מופשט

מכל חומר, מכל דבר האחר.

כשאומרים, אה, הוא יהודי פשוט, לא מבינים מה מדברים.

יהודי פשוט זה הדבר הכי גדול.

פשוט.

אבל הפשיטות הזאת יכולה להביא אותו למדרגות הכי רמות.

אבל מתוך הכרה.

צריך זמן,

איך קוראים לזה היום? זמן איכות?

והם מתכוונים לעבירות זמן איכות.

יש זמן שאדם צריך להתבונן.

לקחת לו זמן. ממליצים חכמי המוסר שעה ביום.

שאדם יתבודד.

אנחנו עושים את זה כל יום פעמיים.

בבוקר ובערב. זה נקרא עכשיו התבודדות, מה שעשינו.

התבודדנו בשכלנו מכל הוויות העולם הזה והבלב,

ועשינו חשבון נפש עכשיו.

זה מה שעשינו עכשיו, זו התבודדות.

אנחנו בודדנו את המחשבה מכל דבר אחר, התרכזנו בחשבון הנפש,

מה עלינו לעשות כדי לשפר מעשינו ולהגיע למדרגות רמות וניסאות.

זו התבודדות.

אז יש שעושה את זה ברבים.

ויש שעושה את זה ביחיד.

יש שעושה את זה בקהל ועדה, ויש שעושה את זה לבד.

העיקר שיעשה את זה.

רבי חנניהו ברגשי אומר

הרסו הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל לפי כוח