אם ללצים הוא יליץ
תאריך פרסום: 19.01.2015, שעה: 09:45
http://live.shofar-tv.com/videos/4618 19-1-15
אמר רבי שמעון בן לקיש, אם לליצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל ליבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה ש חטא. כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית ערפך והכבדת את ליבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. הוה כי אני הכבדתי את ליבו, שעשה הקב"ה את ליבו ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקב"ה.
מה אומר לנו רבי שמעון בן לקיש? הפסוק אומר "אם לליצים הוא יליץ", איך הקב"ה מתנהג עם הליצים? מליץ איתם, מתרה בעדם פעם ראשונה שניה שלישית, ואם האדם אינו חוזר בו נועל את התשובה מליבו כדי לפרוע ממנו את מה שחטא. כך הקב"ה שיגר לפרעה חמש פעמים את משה רבינו ולא השגיח על דבריו. אז ה' אומר אתה הקשית את ערפך הכבדת את ליבך, אז אני מוסיף טומאה על טומאתך. זה מה שכתוב "כי אני הכבדתי את ליבו" אבל זה אחר חמש פעמים שהקשה ערפו, ועשה הקב"ה את ליבו של פרעה ככבד, כמו כבד ככל שמבשלים אותו הוא מתקשה יותר, כך עשה עמו, ולא היה מקבל דבריו של הקב"ה.
לכאורה פירוש הדברים שנעשה הלב ככבד שאינו בר מחשבה כלל, ככה זה נראה, אבל לעומת זאת רואים אנו במדרש על הפסוק "הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה", שהקב"ה מורה דרך לרשעים לעשות תשובה. הקב"ה כוחותיו עצומים, ויש לו כח להעניש את הרשעים, אבל מי כמוהו מורה שמורה לרשעים דרך לעשות תשובה. בנוהג שבעולם אדם שמבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו שלא ירגיש בו, איך בן אדם מביא רעה על השונא? מפתיע אותו, שלא יהיה מוכן, פתאום מביא עליו שלא ירגיש בו, אבל הקב"ה לא כן, אלא היה מתרה בפרעה הרשע על כל מכה ומכה, שלשה שבועות התראה שבוע מכה. ועתה, שלח העז את מקנך, מזהיר אותו עוד אזהרה, הנני מביא מחר ארבה בגבולך, הכל בהתראה, והרי מכות ברד וארבה הם מחמשת המכות האחרונות, שעליהם כבר הכביד הקב"ה ערפו, אתה הקשית ערפך והכבדת את ליבך, אני מוסיף טומאה על טומאתך. אז מה שולח הקב"ה להתרות בו? אם הקב"ה מכביד את ליבו זה בשביל שיקבל עונש, אז למה הוא מתרה בו? ברד וארבה זה מחמש האחרונות, והנה שמענו שהוא שולח התראות, מה הענין? עליהם נאמר מי כמוהו מורה, שה' מורה דרך לרשעים לעשות תשובה ומתרה בהם, ומה שאמרנו למעלה שנעל ליבו מן התושבה, עוד יש לדקדק שבתחילה אמר רבי שמעון בן לקיש שנעל ליבו של פרעה מן התשובה ולבסוף אמר שהוסיפו לו טומאה על טומאתו, מה טיבה של תוספת טומאה זו?
אלא יש הבדל בין נסיון הצדיקים לרשעים. הצדיקים מתוך שליבם ברשותם ויצר טוב שופטן, כמו שכתוב בברכות ס"א, הצדיקים הלב שלהם ברשותם, הם שולטים על הרצונות שלהם, ויצר טוב שופטן, שופטן זה מנהיגן, היצר הטוב הוא מנהיג אותם. והם לא מתפתים ליצר הרע. אז מטילים עליהם נסיונות מן השמים, אבל בלי סיוע ממרום, למה? כי יצר טוב שופטן ומנהיגן וממילא הם יעמדו בנסיונות, אז לא צריך סיוע, כמו שחילקו חז"ל בין נח לבין אברהם, בנח נאמר את האלהים התהלך נח, את - איתו, היה צריך סעד לתמכו, נח, את האלהים התהלך נח, היה צריך סעד לתמכו, לא יכול ללכת בזכות עצמו, אבל באברהם כתוב התהלך לפני, מה פירוש? מעצמו יכול ללכת לבד, לא צריך את, איתו ביחד, הוא עומד בזכות עצמו.
משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, אמר לקטן, הלך עימי, תן יד, תן יד, לא לעזוב את היד של אבא, תן יד, הלך עמי, ואמר לגדול בא ולך לפני, תתקדם. כך אברהם שהיה כוחו יפה התהלך לפני. אבל נח שהיה כוחו רע את האלהים התהלך רוח, אז רואים שיש הבדלים. ההבדלים הם שצדיקים שליבם ברשותם ויצר טוב שופטן, לא נותנים להם סיוע ממרום בשעת הנסיונות, כך בנסיונות הבינונים, מי שהם לא צדיקים ולא רשעים, בינוניים, גם הם רצופים בעזר ממרום, עליהם נאמר שאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, בלי עזר משמים לא יכולים נגד יצרם, זה הבינוניים, אבל נסיונותיהם של הרשעים הזוכים לכך כמו פרעה מלך מצרים, כל כולו סיוע ועזרה, אלא שמניחים לו מקום לטעות. מסייעים לו מן השמים, שולחים לו התראות, מסבירים לו, נותנים לו מועד, כדי שייווכח שאכן זה הכל משמים ולא יד המקרה, אבל מניחים לו מקום לטעות, והואיל והוא ברשות ליבו, כי רשעים הם ברשות ליבם, תאוותיהם ורצונותיהם מדריכים אותם, ויצר הרע שופטו הוא המנהיג שלו יצר הרע, הרי הוא נכנס בפרצה דחוקה של רע ועוצם עינו מראות בטוב כפי שאנו רואים אצל פרעה ובלעם, אז אפילו אם יש לו מקום להדחק ולדחוק את התאוה שלו ואת הרצון שלו, הוא לא יכניע את יצרו, הוא ייכנע ליצרו וילך דוקא עם היצר הרע ששופטו ומנהיגו. ז"א מספיק שיש לו פרצה, מקום הניחו לו לטעות, הוא יטעה.
פרעה הרשע זכה לנסיון שכולו רצוף בעזר ה', על מה זכה בכך? מדוע נשלח אליו בשם משה רבינו, מדוע הקב"ה לא הוציא את ישראל ממצרים בלי לשאול אותו, נו, והקב"ה האיר את עיני המחבר, האיר אותם האיר ומצא טעם לזה.
המדרש בשמות רבה ד' ב', אומר שהקב"ה הקב"ה שלח את משה לגאול את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה, איני יכול. פששש הקב"ה אחרי שבוע ימים שמשכנע את משה והוא משתכנע, אז בסוף הוא אומר לו גם כן למרות שהוא מסכים הוא אומר איני יכול, קיבלני יתרו ונהג בי כבוד ואיני הולך אלא ברשותו, שמי שפותח פתח ל חברו נפשו חייב לו. דרך ארץ, פתח לי פתח נתן לי אכסניה, נפשו חייב לו.
וכן אני חושב לומר עם פרעה, ישראל היו חייבים להכיר לפרעה טובה, שקיבל את יעקב אבינו ובני ביתו, בשעה שהיה רעב בעולם, פרעה הזמין את יעקב ובני ביתו, ומסר להם את כל טוב ארץ מצרים בכבוד גדול, כל זה למרות שיוסף העשיר אותו, ועל זה נאמר נפשו הוא חייב לו, ולא היו רשאים לצאת ממצרים בלי רשותו, על כן השתדל אבינו שבשמים לשלוח אל פרעה ולנסותו עם כל אמצעי הסיוע. לכן הוא שולח את משה לומר לו, שלח את עמי ויעבדוני, מה צריך לבקש ממנו רשות? תצא, תוציא את העם בלי רשות, לא, הוא הזמין את ישראל להתארח במצרים, הוא הטיב להם, נתן להם את ארץ גושן, האכיל אותם, גר היית בארצו, אתה לא יכול לצאת ככה בלי רשות.
אז לכן, הקב"ה השתדל לשלוח אל פרעה את משה ואת אהרן ולנסותו עם כל אמצעי הסיוע, ובזה אולי יובן מה שתמהו רבים, כיצד הקב"ה שולח את משה רבינו ע"ה להציל את כלל ישראל, ומשה עונה, איני יכול, מפני שקיבלני יתרו, מה פירוש, ה' שולח אותך להצל את ישראל, כל רגע זה מכריע, כל רגע מכים יהודים, כל רגע יכול למות מישהו מהעול, ואתה אומר אני לא יכול עד שאני אטול רשות מיתרו? תמהו רבים על זה. אבל לפי מה שלמדנו עכשיו, נייחא, הרי הקב"ה בעצמו לימד אותו את ההנהגה הזו, כי הוא אמר לי בסנה, "לכה ואשלחך אל פרעה", תלך ואני אשלח אותך אל פרעה, מה פירוש ואשלחך את פרעה, למה אני צריך לשלוח אותך אל פרעה? לכה והצל את ישראל בלי לשלוח אל פרעה, למה צריך לשלוח אל פרעה? ליטול רשות, לומר לו שלח את עמי ויעבדוני, ותהיה הצלת כלל ישראל תלויה בהסכמתו של אותו רשע, למה? מפני הכרת הטוב מלפני מאתיים ועשר שנים, והלך משה בדרכי הקב"ה שלמד ממנו זה עתה. מה הוא שמע ממנו בסנה? לכה - תלך ואשלחך אל פרעה, משמע שצריך ליטול רשות, הכרת הטוב על הישיבה בארץ מצרים. אז גם הוא אמר אני לא יכול, שהרי קבלני יתרו ואני צריך ליטול רשות.
פרעה זכה לשליחים מה' יתברך כמשה ואהרן, וזכה לראות ניסים ונפלאות, והקטינו בפניו את הנסיון שלא יהיה לו קשה לשלח את העם, וביקשו ממנו לשלוח אותם לשלשה ימים כדי לזבוח לה'. מצד היושר היה פרעה צריך להסכים, שהרי אין בני ישראל קנויים לו, והוא מתעמר בהם שלא כדין, ואף עתה הם לא מבקשים לפרוק את עולו לחלוטין, אלא רק לשלשה ימים לעבוד ולזבוח לפני ה', ופרעה מקשה את ערפו, כדרך הרשע שאומר שלי שלי ושלך שלי.
ואדרבא חשב, מזה הוא חשב שבאים לבקש ממנו לצאת, הוא חשב שמבלי יכולת ה' לא הוציאם ביד רמה, הוא נזקק להסכמתו, ז"א עכשיו הוא אומר הא, מבקשים ממני רשות לצאת, זה אומר שהם לא יכולים לצאת ביד רמה אם הם זקוקים, אז אין יכולת בידי הקב"ה להוציאם, ככה הוא מבין הרשע, וגם שלשה ימים רק, כי אין יכולת לקב"ה לכלכל אותם במדבר, לכן הוא מסתפק בשלשה ימים, ככה מבין הרשע ורואה את התמונה. ולא מבין שבעצם כוחו של הקב" הגדול מאד, והוא לא משתמש בכוחו, והוא גם לא רוצה להגדיל לו את הנסיון לומר לו לשחרר אותם לגמרי, אלא נותן לו טיפין טיפין, ולאחר חמש מכות בהם הכביד פרעה את ליבו, מצד עצמו, הוסיף הקב"ה טומאה על טומאתו שהכבידה עוד יותר את ליבו ומנע ממנו את החזרה בתשובה. וכך פוסק הרמב"ם בהלכות תשובה שאם אדם רשע גדול מאד שעשה עבירות גדולות מאד, אפשר שהקב"ה ימנע ממנו את התשובה. ורק במכת בכורות, שכבר לא היה לו חוזק לב, די, כבר לא החזיק ליבו, אחרי שהוא ראה כבר זהו, אז שחרר אותם. והענין הוא, שלכל אומה יש שר בשמים שמשתדל ורוצה בקיומה של האומה, והכוחות העליונים לוחמים זה בזה במרום, והמנצח הוא החזיק, יש שר של סוריה, ושר של עירק, ושר של לוב, ויש שר לישראל, ולכל אומה יש שר שרוצה בקיומה של האומה, והם רבים למעלה, ומי שמהם נוצח למעלה זה משליך למטה.
כח זה הוא המשפיע על המלך והשרים, הכח העליון של השר העליון, וכשהיו רואים שהמלך והשרים חזקים בליבם, לא ניחתים מכל, דימו בנפשם שהכוכב שלהם דרך וכוחם הרוחני מתגבר ומנצח. בדורות ההם ידעו איך הנהגת שמים, וידעו שיש כוכבים, היו מסתכלים במזלות, והיו מנסים להבין האם כוכבם דרך או לא, אז כשהם הרגישו שהלב שלהם חזק, יש להם אומץ, אז הם הבינו שזה כאילו ממה שהכוכב העליון שלהם נותן בהם עוז ותעצומות בגלל שהוא מנצח למעלה, לא נותן להם מורך לב. אז לכן מה עשה הקב"ה? חיזק את לב פרעה, מה הוא הבין? שהשר שלו מלמעלה הוא שמחזק אותו סימן שהוא יכול נגד משה ואהרן. והקב"ה חיזק את לב פרעה, לא נעל בפניו את דרכי התשובה בפועל, שאם כן לא היה שולח את משה רבינו להתרות בו, אלא הוסיף טומאה על טומאתו, ונתן לו מ קום לחשוב שמערכת מצרים למעלה גוברת, והיא הנוטעת בו גבורה, הוא לא יודע שה' הכביד את ליבו, ועל ידי כך נסתם ליבו כמו כבד, שלא לראות את אשר לפניו.
על זה אמר הכתוב בשמות י' "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, רש"י אומר, התעללתי - שחקתי, וצחוק הזה זה לא מהמכות עצמם, שהרי הם הוזכרו אח"כ, אלא כפירוש הרמב"ן, כי אני מצחק בו בזה שאני מכביד את ליבו, ומה הוא חושב? שמערכת המזלות שלו נותנת לו תוקף ועוז, זו מצוה לדורות להתבונן כמה שחוק יש בהכבדת הלב, כמה כוחות הטומאה והתאוה משפיעים על השכל ומעוותים אותו, ובונים לו מערכות על אדני תוהו שכל רועה יצחק להם. ז"א, אנשים חושבים שאם יש להם את האומץ והכח והיכולת בשעה מסוימת, אז הם בטוחים שזה סימן שה' עמם, הנה הם מצליחים. והם לא יודעים שה' מתעלל בהם, שוחק מהם ומפיל אותם ונותן אותם ביד יצרם הרע שהוא שופטן ומנהיגן. כמו ש"ס שחשבו שהם יכולים וככה הם ימחקו אדם ומפעל חיים גדול באיבחת חרב אחת ובאיזה איום מזויף ששתלו בסרטון של הרב עובדיה שנאמר על מישהו אחר, ואכן הם ניצחו לרגעים, אבל ההפסד הגדול מגיע בהמשך, ויונצחו לדורות כאנשים רשעים, שעקרו תורה מישראל במו ידם ללא הבחנה כלל בשביל תאות בצע, כח וכבוד. אבל למה ה' שוחק מהם? כי כל מה שאמרתי אז ולא הוצאתי בגלל כבודו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וגם המתנתי אחרי השנה, עכשיו אני חושף לאט לאט את הדברים כהווייתם, והם הרבה יותר גרועים, הרבה יותר גרועים ממה שרמזתי, ביום חמישי הקרוב תשמעו דוגמאות מרשעותה של יהודית, אה, כמה דברים שתצילנה אזניים למשמעם, איזה מרשעת היתה בביתו של הרב עובדיה יוסף והשפיעה עליו לאורך כל השנים, בדרכי תרמית כאלה ואחרות. מי שראה אותה איך היא מסריטה את הרב עובדיה יוסף כדי להפליל את דורעי, אמנם בצדק, בל איך ואיך הוא שוחקת, מה אני אעשה, אנחנו התפללנו עליו שהוא נכנס לכלא, את צודקת, התפללת שהוא לא יצא, אבל הוא יצא, אבל איזה קול מתחנחן, ההההה, מי שישמע ביום חמישי איך היא פעלה נגדי, תצילנה אזניו כמה אשה יכולה להיות מרשעת. אבל מי שחושב שחזק היום, מתברר לו שהוא חלש מחר, אז היה לה את הכח של הרב עובדיה להפעיל אותו כנגד כל מי שהיא רצתה, היום אין לה כבר את הרב עובדיה יוסף, עכשיו היא תצטרך לעמוד מול האמת שתתפח לה על הפנים, ואני מאמין שהרב עובדיה יוסף גם עוזר לי מלמעלה להוכיח את כל השקרים שנעשו סביבו כדי שידעו מי היו האנשים הללו. הם עדיין מככבים באזור, לא כמו הכוכבים של המערכת, אלא כוכבים שנפלו. אבל כל יום חמישי בעזרת ה' יתבררו ויתבהרו העננים מעל הפוליטיקה הש"סניקית.
וכמו שאנו רואים בפרשה הזו, כמה מטפל הקב"ה אפילו עם רשעים גמורים, שיכירו אף במשהו את אור האמת, וכל מתבונן רואה את יד ה' ואת חסדו, את הסיעתא דשמיא שהוא שולח להדריך את האדם בדרך הישר, ומתפלא לאמתלאות שאדם מוצא לדרכו, דרך אויל ישר בעיניו, ואם ישית זאת אל ליבו יזכה לסיפא דקרא, "וידעתם כי אני ה'".
רשעים גמורים גם ה' עוזר להם, גם לש"סניקים הקב"ה עוזר שיבינו את האמת איך הם נפלו בשקר ואיבדו את עולם הבא כדברי הרב עובדיה יוסף בפסקיו. וה' רוצה להדריך אותם אל דרך הישר, אבל דרך אויל ישר בעיניו, יש ש"סניקים טיפשים שאמרו, שאם רב אומר לך אפילו לחלל את יום הכיפורים אתה צריך לשמוע לו, שוטים שבעולם, גמרא בראש השנה כ"ה, ששמה מסופר שבאו להודיע על חידוש הלבנה, והעדים באו ואמרו שהם ראו את הלבנה, לרבן גמליאל, והוא קידש את החודש, ורבי יהושע התנגד לזה, למה? משום שלמחרת עברו 24 שעות ולא נראתה הלבנה, אז איך זה יכול להיות? אם אמרו שהאשה ילדה ולמחרת רואים שעוד כריסה בין שיניה, אז איך אפשר להגיד שנתקדש החודש אז הוא לא הסכים עם זה ואמר שזה עדים שקרנים. נו, אז הוא לפי קידוש החודש הזה, אצלו זה דחוי ביום אחד, אבל הוא קרא לו רבן גמליאל, לא נספר את כל הגמרא אבל הוא קרא לו לבוא ביום הכיפורים שחל בחשבונו של רבי יהושע אליו, שיבוא במקלו ואפונדתו אליו. והוא בא. אחרי שהוא דיבר עם רבי דוסא ועם רבי עקיבא שהם הסבירו לו שאי אפשר לחלוק על הבית דין, אבל זה היה בית דין אצל רבן גמליאל, בית דין, ובאו עדים ולא הוכח שהעדים לא בסדר, וגם לשיטת רבן גמליאל, מה שלא ראו למחרת אפשר שזה היה יום המעונן, אפשר שלא ראו בעיניהם טוב, כמו שמופיע במפרשים, לשיטתו של רבן גמליאל זה כך. ועוד, החודש נקבע בין בזמנו בין שלא בזמנו, אם בית דין קבעו אז זה תלוי בהם, אלה מקראי קודש אשר תקראו אותם, אתם קוראים אותם, בין מזידים בין טועים בין שוגגים, אז ז"א הפסק הוא פסק, אבל זה בית דין שקבעו ובאו עדים, וזה נעשה לא בגלל מפלגה ולא פוליטיקה, והוא גם אמר לו לבוא ביום הכיפורים שלו, שהוא חול, הוא לא אמר לו לבוא ביום כיפורים ממש לחלל יום כיפורים, איזה שוטים, איזה הבנה, איזה קשקושים, וזה קוראים להם למדנים שמבינים, וככה מטעים אותם, ככה מטעים אותם לומר שזה מה שאומר הרב אפשר לעקור תורה כי הרב אמר. כן. תעקור תורה.
הרי יש דין מפורש שאפילו אם יבוא נביא, אפילו משה רבינו ירד עכשיו מן השמים ויגיד לבטל מצוה אחת מן התורה, מצות עשה אחת מן התורה, הוא חייב מיתה. חייב מיתה! אלא מותר לנביא רק לצורך שעה, כמו אליהו בהר הכרמל, רק לעשות משהו לפרק זמן ולצורך גבוה, באישור ה', יכול לצורך שעה לעשות דבר. אבל לעקור מצוה, לעבור על מצוה, להורות על עבירה לעשות, לעשות בעצמו עבירה ולהורות לרבים לעשות את העבירה זה פשע נורא. זה עבריינות לשמה. ה' ירחם תצילנה אזניים מרבנים כאלה ותלמידיהם.
אבל אם יזכה הבן אדם להבין את הרמזים והסיעתות שנותן לו הקב"ה, ששומעים את ההקלטות ומבינים עכשיו את האמת מה היתה, אם יזכה, אם יזכה ולא יתקיים בו דרך אויל ישר בעיניו, אז הוא יבין גם את הסוף של הפסוק, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, כל זה בשביל מה עשיתי להם? "וידעתם כי אני ה'". כל המכות שהמצרים קיבלו זה בשביל שאתם המבינים בני ישראל תבינו, "וידעתם כי אני ה'" יש אלקים בשמים שופט. כל המכות ש מקבלים ש"ס וקיבלו ויקבלו, כל אלה זה בשביל שאלה שהם מבני ישראל ורוצים להבין יבינו וידעו כי יש אלקים בשמים שופט.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.