כח יחוד הלב | הרב אמנון יצחק

כח יחוד הלב

"לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" (שמות י', י"א)

אחר שכבר לקה 7 מכות על ידי משה ואהרון, ואחר שראה במו עיניו את כוחם הגדול, ועוד פרעה זוכר כיצד הוא עומד ומתחנן לפניהם אחרי כל מכה ומכה "העתירו אל ה'", "העתירו בעדי", אחר כל אלה "ויגרש אותם מאת פרעה", כאילו הוא עוסק עם פחותים וריקים. מנין הזלזול הזה אחרי ההתבטלות וראיית ערכם הנשגב והאלוקי של משה ואהרון?

ולעומת זאת, בראות פרעה את מכת השחין, כתוב "וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שמות ט', י"ב). כלומר, לולא חיזק ה' את לבו, היה משלח את ישראל. מה מנע ממנו? "ויחזק ה' את לב פרעה". זאת אומרת, הוא מעצמו די, כבר רצה לשלח. ומה ראה פרעה במכת שחין יותר מכל מכות שקדמו לה? מה היה במכה הזו להכניעו יותר משאר המכות?

ובכן, היסוד של הדברים הוא כך, אמרו חכמים זכרונם לברכה בסנהדרין ל"ח, אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה. אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה. כיוון שסרח, הניח הקב"ה כפו עליו ומיעטו. "וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה" (תהלים קל"ט, ה'). ונראה שאין הכוונה כפשוטו, שארכו וגבהו מסוף העולם ועד סופו. אז לא היה חלל לעולם. וגם לא מן הארץ עד הרקיע גבהו. אלא מה הכוונה? הכוונה על כוחותיו ועל השגתו. כל העולם היה בהישג ידו מסוף העולם ועד סופו, מן הארץ עד לרקיע היה תחומו, ולא היה מוגבל מחמת ריחוק מקום. זאת אומרת, מה שרוצה להשיג היה בהשגת ידו, כאילו זה מונח לפניו. שום מונע לא היה לו להשיג מבוקשו, בכל דבר שרצה בעולמו של הקב"ה. עד שסרח, ומיעטו הקב"ה והגביל את כוחו.

דוגמה נוספת, וכן נראה במה שאמרו חכמים זכרונם לברכה, "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (שמות ב', ה'). בתיה שלחה את אמתה, יש מפרשים את האמה שלה, שנתארכה 60 אמה, יש מפרשים את אמתה, את האמה שלה, השפחה. ואמרו זכרונם לברכה נשתרבבה ידה של בת פרעה, אין צריך לומר שנעשה נס ונתארכה היד 60 אמה ממש, שזה היה המרחק בינן לבית התיבה,  ואחר כך שוב נעשה נס וחזרה לכמות שהייתה, אלא שהמרחק שהיה בין ידה לבין התיבה לא מנע ממנה מהושיט את ידה ומהשיג את התיבה. זאת אומרת, היא עשתה עד תכלית יכולתה וכחה, וכך השיגה את התיבה. בתיה בת פרעה אגרה את כל כוחות נפשה להציל את הילד המוטל על פני היאור, נתאזרה באומץ וגבורה, והושיטה ידה והשיגה את התיבה. זאת אומרת, לאו דווקא עם אריכות היד. אז עצם זה שהיא עושה את כל ההשתדלות וזה, התיבה הגיעה לידה.

עוד דוגמה, וכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום, "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כ"ט, י'). פרש רש"י, "כמי שמעביר את הפקק מעל צלוחית, מלמד שהיה כוחו גדול". גם כאן, אין הכוונה כפשוטו על כח גופני, אלא כאשר אמר הפייט בתפילת גשם, "יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִבְּאֵר מַיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם". אז איך הוא גלל את האבן, אומר הפייטן? "יחד לב" הוא ייחד את לבו בשביל לגלול את האבן, ומכח ייחוד לבו גלל את האבן. זאת אומרת, לא הכח הפיזי, אלא הרצון וייחוד הלב עם כוונה להשיג את המטרה מביאים את האדם לכוחות עליונים שאין בכוחו לכאורה ברגיל, בשוטף.

סתם לדוגמה, כן, לדוגמה, לא דוגמה כל כך אבל לדוגמה, לאלה שלא מבינים, אולי קשה להם לצייר את הציור, היה אחד שקראו לו ברוס לי. והוא היה יודע לייחד ולהעצים את כל הכוחות שלו עד שהוא היה עומד במרחק של 5-10 סנטימטר מבנאדם, והיה עושה ככה, נותן לו מכה ככה, ככה, רק מכה ככה ומעיף אותו שתי מטר. איך זה? אין לך מומנטום, אין לך תנופה, אין לך, איך אתה, איך אתה יכול? מילא, צריך לקחת ככה, ולעשות ככה. אבל ככה במצב כזה לעשות לבנאדם, זאת אומרת הוא היה מסוגל לרכז את כל הכוחות ואת כל המחשבה וזה היה מעצים את המכה שלו בצורה...

אז רואים שאם בנאדם יודע לכוון את הלב ואת כל הכוחות הפנימיים שלו לדבר מסוים, כוחותיו הם לאין שיעור. אז אין אנו מבקשים מהקב"ה מים בזכות גבורה גופנית של יעקב, אלא הכח שלו היה על ידי ייחוד הלב. וכך הוא גלל אבן שהיו צריכים כמה רועים לגלול אותה. ייחד את לבו ובכוחו הזה פעל מה שלמעלה מכח אנוש לפעול. וכח של ייחוד לב.

בספר השיאים של גינס, אחד מהמקרים היוצאי דופן זה שאשה הצליחה להרים משאית. מה קרה? הילד שלה, התינוק, המשאית הלכה אחורה וכמעט דרסה את הילד שלה. והיא עמדה והרימה את המשאית עד שחילצו אותו. מאיפה יש לה כח כזה? אתה יודע מה זה משאית? הכי הכי הכי חזק היום מרים 500, 510 קילו. זה מטורף. יש אחד שהרים 500 קילו ונשברו לו הברכיים מהמאמץ. נשברו לו, ממש, נשברו, הכל נפל, התמוטט, קרס. והיא מרימה משאית? איך היא מרימה משאית? כשמייחדים את הלב, כשמכוונים את כל הכוונה לנקודה מסוימת, אדם לא יודע כמה כוחות טמונים בו.

עוד דוגמה, יעקב אבינו עליו השלום 14 שנה היה אצל שם ועבר לומד תורה ולא שכב. לא שכב על מיטה ולא שכב אפילו על אבן. רק לאחר מכן שכב על האבן, וזו וודאי גבורה עצומה ורבת כח זו. בוודאי שלא תוכל להתקיים רק בייחוד הלב. כשאדם מייחד את לבו והוא מחליט החלטה אמיצה בכל דבר ועניין. יש לו תעצומות וכוחות אדירים.

ויש שאנו רואים מעין זה אפילו בימינו, בסתם בני אדם. למשל, בעת שריפה רחמנא לצלן מסוגל אדם לעשות מה שצריך בדרך כלל עשרה בני אדם לעשותו. ההכרח והרגשת הצורך הגדול נותנים לאדם תנופת כח אדירה הרבה מעל לכוחו הרגיל. ולכן, אל יאמר אדם, איך אוכל להגיע לגדלות ועמקות התורה כמו בזמנו של הגאון רבי עקיבא איגר? והרי כוחותיי דלים ומעטים. טעות בידו, כי הכל תלוי ברצונו ובייחוד לבו. אם יתבונן וידע לבבו, אם יתבונן ויידע בלבבו ויבין וירגיש את הצורך הנחוץ והדחוף הגדול לעלייה בתורה, אז יתנוצצו בנפשו רשפי כח וגבורה לאין שיעור. ויגביר חיילים לתורה לרום ולעומק. כמו שאמרו חכמים "יגעת ומצאת תאמין". הכל תלוי ביגיעה.

את הכח הנפלא הזה איתא בגמרא בזבחים ס"ד, בוא וראה גודל כוחם של הכהנים. שאין לך קל בעופות יותר ממוּרְאַה (זפק) ונוצה. ופעמים הכהן זורקן יותר משלושים אמה. זאת אומרת, 15 מטר, 15 מטר הוא זורק נוצה? אני אביא לכם נוצה, נראה כמה תעשו, נראה לאיזה מרחק תגיעו עם נוצה. והוא היה זורק אותם ככה 30 אמה. כי כהנים זריזים בעבודתם, עבודת הקודש, ואין לך מייחדי לב כמותם. בוא וראה עד היכן כוחם מגיע. ואם יש צורך, הרי נוצה קלה נזרקת 30 אמה בכוחו של כהן. הא! אהרון הכהן הניף 22 אלף כהנים ביום אחד. עשיתי חשבון, זה כל 4 שניות. זאת אומרת, אמרתי אולי זה מה שאומרים כולם, אחת שתיים שלוש ו, אחת שתיים שלוש ו. זה היה הקצב. אחת שתיים שלוש ו! מניף אותו, מוריד. תופס עוד אחד, אחת שתיים שלוש ו! מרים. אתם יודעים מה זה להרים? להרים 22 אלף. מה זה? אין בריון כזה בעולם. כמה בנאדם ממוצע שוקל? 70, 80. אולי אז היו יותר כבדים. אבל לך תעשה את זה עכשיו 22 אלף פעם. ובקצב כזה שזה לא יורד, ומתעייפים.

אז זאת אומרת, כשמייחדים את הלב, אז יש כוחות ותעצומות לאין שיעור. ועכשיו מה קרה, אנחנו שאלנו שאלה. מה הייתה השאלה, אתם זוכרים? מה הייתה, התחלנו עם שאלה... יפה מאוד. למה פרעה דווקא במכת שחין נכנע, ואם לא היה ה' מחזק את לבו היה משלח? מה קרה פה? תשמעו, לא תאמינו. כח נפלא זה שדיברנו עכשיו ראה פרעה במשה בעת מכת שחין. מה כתוב? "קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן" (שמות ט', ח'), זאת אומרת, משה ואהרון צריכים לקחת פיח כבשן, שזה אפר, כן? "וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה" (שמות ט', ח'). בסוף כתוב שרק זרק משה רבנו, השמימה! לעיני פרעה. פרש רש"י "וזרקו משה, כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי ניסים הרבה. אחד, שהחזיק קומצו", קומצו זה 3 אצבעות. "החזיק קומצו של משה מלוא חפניים שלו ושל ואהרון". זאת אומרת, זה חופן, וזה עוד חופן, זה חפניים. יש חפניים של אהרון, ויש חפניים של משה, והוא החזיק מלוא קומצו, פה, פה, כאן, החזיק את מלוא החפניים של שניהם. איך זה? זה נס. דבר ראשון. "ואחר שהלך האבק על כל ארץ מצרים", ודבר נוסף שהלך האבק הזה על כל ארץ מצרים. איך יכול להיות כמות כזאת שאתה משליך והיא מגיעה עד לשמים, ומתפזרת על 400 פרסה, על 400 פרסה על 400 פרסה שזה היה שטחה של מצרים? איך? תזרוק עכשיו קמח ככה מלוא קומץ, תפזר, נראה, זה יתפזר כל הבית כנסת? כל מצרים? ולמה הוצרך משה לזרקו בידו האחת ובכח? יותר נס היה אם היה זורק אותו בשתי ידיים ובניחותא, בלי כח. ככה היה עושה. ותירץ כי הנס שהלך על פני מצרים לא היה בכך שהגיעה הזריקה עד השמימה, אלא שכמות קטנה של מלוא חפניים אבק הולך להתפזר ולמלא את כל ארץ מצרים.

הרי שמה שזרק משה את הפיח השמימה זה לא היה כל כך נס. אלא כיוון שזרק בכח בידו האחת, ממילא הגיע הפיח השמימה. זה אנחנו לא מתפלאים. אמתה, נתארכה, או שהוא ייחד את הלב וגלל את האבן, וכל הדוגמאות שהבאנו. אבל שמענו מימינו אדם זורק פיח עד לשמים? האם זה לא נס מחוץ לדרך הטבע? אלא זה אמרנו שאין קץ ואין גבול למה שאדם מסוגל לפעול בכח ייחוד הלב. וכיוון שראה פרעה כך, נמוג לבו ונכנע. כוחותיו הכבירים של משה רבנו בייחוד לבבו הכניעו אותו יותר מן הניסים שנעשו על ידו למעלה מדרך הטבע. ואז כבר היה מוכן לשלוח את ישראל, אם לא היה מכביד ה' את לבו וחיזק את לבו שלא לשלח. אז זאת אומרת, זהו, הוא הבין תשמע, יש לי פה עסק עם בנאדם שהכוחות שלו הם לא טבעיים, והוא הבין שזה לא כח בשר ודם. זה לא, אין בטבע כוחות כאלה. ולראות, אתה מבין, איך הוא מסוגל בייחוד לבבו להגיע למצב שיתפשט כל, כל הפיח הזה, פיח הכבשן יתפשט על כל ארץ מצרים וייעשה להם אבעבועות, עם מוגלה ודם, כל הפנימיות של הגוף שלהם היה מלא מלא פצעים, אבעבועות, ובחוץ זה היה ככה מוגלד כזה, ובפנים הכל ג'יפה של הג'יפה. וכולם כולל פרעה, זה יותר גרוע מצרעת. והוא האחרון שנתרפא מזה. וכל זה בגלל מה? שהוא זרק את זה ביד אחת. עזוב שזה הגיע עד לשמים ומשמה זה התפזר, אבל להתפזר על כל ארץ מצרים, 400 פרסה על 400 פרסה, 1600 קילומטר על 1600 קילומטר, יא חביבי, זה כבר בלתי נתפס. נכנע.

אבל ה' אמר לו, בחמישייה הפותחת אתה החזקת את לבך ולא רצית להיכנע, עכשיו יש את החמישייה שלי, עכשיו אני מטפל בך. "אֵל נְקָמות ה' אֵל נְקָמות הופִיַע" (תהלים צ"ד, א'). ובעזרת ה' יופיע על בילי הדבילי על סורוס על הרוקפלרים וכל הדיפ סטייט במהרה בימינו אמן ואמן.