מדוע יצאו בני ישראל ממצרים בחפזון

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמת, חגי ארנון בן בת ים, נוחתו עדן.

נשוב אלינו במהרה, אם ביד משהצדקנו בתחיית המתים, אמן.

מאור גוזי בן משה,

לעילוי נשמתו ולעילוי נשמת אמנון מדעי בן שלמה, מנוחתם עדן.

ברכה והצלחה לזוהר עובדיה בן עוזרי והמשפחה,

השם יזכה אותם לכל מיני דמית אב, אמן.

לכבוד הקדוש ברוך הוא

לרפואת ארז בן רג'ינה וקרן בת רג'ינה,

רפואת הנפש ורפואת הגוף,

רפואה שלמה באריכות,

אריכות ימים לרג'ינה בת מלכה, שהשם יברך אותה ואת כל משפחתה,

ויפקח עיניהם לאמת ויחזירם תשובה שלמה במהרה, אמן, ברחמים.

מדוע יצאו עם ישראל ממצרים בחיפזון?

כמה פעמים מוזכרת יציאת מצרים וכולי?

יש הרבה שאלות, נשתדל לפתור.

עם ישראל,

צוו לאכול את הפסח באופן כזה,

וככה תאכלו אותו,

מותניכם חגורים,

נעליכם ברגליכם,

מקלכם בידיכם,

ואכלתם אותו בחיפזון.

פסח הוא לאדוני.

רש״י מפרש מה זה בחיפזון?

לישון בהלה ומהירות.

שם החג, פסח.

מלשון דילוג וקפיצה.

הליכה,

בדרך כלל היא איטית.

בשעה שאדם פוסח וקופץ,

זו הליכה מהירה, זה נקרא חיפזון.

לפיכך,

במכת בכורות,

הקב' ברוך הוא כביכול קיפץ ודילג

מבית מצרי לאחר,

ודילג

פסח על בתי ישראל בחיפזון,

במהירות.

פסח הוא לה'

במחילתא הקשו, מדוע היו צריכים לאכול את הפסח?

קורבן כל כך חשוב בחיפזון.

המדרש והגמרא בברכות דף ט',

יש מחלוקת תנאים

על מה הזכר

של החיפזון.

רבי אבא אומר, הכול מודים,

שבחצות הלילה נגאלו.

כשמתו בכורי מצרים,

מיד נתן להם פרעה רשות לצאת.

אלא

שהיציאה בפועל הייתה ביום,

ביד רמה,

כבני חורין,

לא כעבדים שבורחים.

שנאמר, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה.

כלומר, יצאו בבוקר למחרת.

אלא שנחלקו חכמי ישראל, על מה בא החיפזון?

דעת רבי אליעזר בן עזריה,

שזה לזכר חיפזון מצרים,

שנחפזו המצרים לשלח אותם כי אמרו כולנו מתים.

ואילו רבי עקיבא לומד,

זה לזכר החיפזון של עם ישראל.

הם הכינו במהירות את כליהם ובגדיהם באשמורת הבוקר,

בשעה שהם יצאו ממצרים.

גם הם נחפזו.

אולם במחילתא אבא חנן,

משום רבי אליעזר אומר,

זה חיפזון שכינה,

שמיהר הקדוש ברוך הוא לשלחם,

להוציא אותם ממ״ט שערי טומאה, שלא ישקעו בשער החמישים.

ואף על פי שאין ראיה לדבר,

זכר לדבר.

פסוק בשיר השירים.

כל דודי הנה זבה,

מדלג על ההרים,

מקפץ על הגבעות.

זאת אומרת שכל הדילוגים האלה והקיפוצים

זה מורה שהקדוש ברוך הוא גאל את ישראל בחיפזון.

על הפסוק הזה בדיוק דרש רבי יהודה במדרש.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל, אינם נגאלים לעולם.

מבאר עץ יוסף.

כיוון שהם שקעו במ״ט שערי טומאה,

וההבטחה לגאולה הייתה על תנאי שלא ירשיעו,

ומאחר שהם עבדו עבודה זרה,

אין הדין לגאול אותם לעולם.

אז בזכות מה הם נגאלו?

בזכות האבות הקדושים.

בזכות זה אני גואלה,

שנאמר מדלג על ההרים ההורים.

מוסיף העץ יוסף, מקפץ על הגבעות,

זה האימהות,

הרים וגבעות.

לא כמו היום שוויון,

פמיניזם.

על כל פנים,

ביילקוט שמעוני מבואר שרק יציאת מצרים הייתה בחיפזון,

חיפזון שכינה.

אבל העתיד לבוא, לא ניגאל בחיפזון,

כי ישעיה הנביא נבי יב אומר כי לא בחיפזון תצאו.

לא בחיפזון תצאו.

האדמו״ר מעוז'רוב בספר באר משה

ומסביר, תערוך לפניי שולחן נגד צורריי.

מה זה תערוך לפניי שולחן נגד צורריי?

ידוע שיש לנו הרבה צוררים בעולם,

וידוע שיהיה מלחמת גוג ומגוג,

והקדוש ברוך הוא יערוך לנו שולחן

נגד הצוררים.

מה זה, נעשה סעודה וזה יהיה נגד כולם?

לא צריך להילחם, לא נעשה כלום.

אומר תערוך לפניי שולחן, שולחן זה ראשי תיבות.

שחר,

לבנה,

חמה,

נתגלות.

מי זו עולה כמו שחר?

יפה

כלבנה,

ברא כחמה,

איומה כנתגלות.

הגאולה לא תבוא בחיפזון בסוף, היא תבוא בהתחלה כמו הפצעת השחר,

לא אור גדול.

אחר כך היא תהיה יותר גדולה כמו הלבנה במילואה.

אחר כך זה יהיה כבר ממש כחמה בעיצומו של יום.

ובסוף

כאן נתגלות

אורות עצומים עליונים.

אז

במצרים זה היה מחיפזון ממש,

שלא ייכנסו לשער החמישים שמשם אין תקנה.

אבל,

מה זה שער החמישים? שער האפיקורסות.

אבל,

באחרית,

זה ילך בהדרגה, כמו שהסברנו.

מוסיף אספתי הכהן, תלמיד של הארי הקדוש.

פרעה רשאה הכניס את ישראל מ' ט' שערי טומאה

בלימודי ליבה וכו' וכו'.

ואם היו נכנסים לשער החמישים,

לא היינו גלים לעולם.

לכן, נרמז בתורה 49 פעמים יציאת מצרים.

להורות שהוציא אותנו הקדוש ברוך הוא ממ' ט' שערי טומאה, ולכן היה חיפזון.

וזה מבואר בתנחומה בשלח א',

בה חמושים עלו בני ישראל.

אחד מחמישים.

זה לרמוז,

על השער שנשאר לפלטה אחד מחמישים.

מ' ט' הם היו,

אבל הם נפלטו בזכות האחד מחמישים לצאת מהר לפני שיכנסו אליו.

מעתה מאירים דברי אורח חיים הקדוש

ומקשה קושי הנפלא.

מצד אחד הקדוש ברוך הוא האריך את הזמן והפליא את המכות במצרים במשך שנה שלמה.

למה לאחר את הגאולה? אפשר לתת להם בום טראח.

נדמה לי לשחרר את ישראל שנה קודם.

למה צריך למתוח את זה על פני שנה עשר מכות?

מאידך,

בזמן שיצאו ממצרים

הוצרכו למהר,

ולא יכלו להתמהמה.

פן ילכדו בשער החמישים.

אז למה להוציא אותם קודם, בזמן מרווח,

לפני שהם יגיעו, כמו שאומרים, לקצה?

כדי ליישב את הדברים צריך לומר,

כל עיקר הגלות

נועדה לברור ניצוצות

שנטמעו במ״ט שערי טומעה,

ולכן אי אפשר להוציאם קודם עד שיבררו את הכול.

כאילו היו יוצאים מוקדם,

היו מפסידים את הבירור של החלק ההוא.

לכן היו מוכרחים להגיע עד לרגע האחרון,

לרדת סמוך לשער החמישים,

כי על ידי כך זכו לברור בינתיים את כל נצוצות הקדושה,

והשאירו את מצרים כמצולה שאין בה דגים.

לכן, אסור לחזור בחזרה למצרים, שלא להשאיר שם עוד פעם נצוצות קדושה.

מוסיף אורח חיים הקדוש,

לעתיד לבוא הגאולה תהיה באופן שונה.

למה?

אחרי מתן תורה,

גם אם נופלים לשער החמישים, כמו שיש היום אפיקורסים מלא,

אפשר,

אפשר

להחזיר אותם בתשובה,

בזכות התורה.

לפני יציאת מצרים לא הייתה תורה,

אי אפשר היה, מי שנופל, נופל.

עכשיו, אחרי שיש תורה,

וקיבלנו אותה מעמד הר סיני,

גם אם נופלים לשער החמישים, יש אפיקורסים,

אפשר להחזיר אותם בתשובה.

לכן לא יהיה צורך חיפזון, כי לא עומדים, הופ!

ומשכך,

הגם שעם ישראל יטמאו בשער החמישים בגלל צער הגלות האחרון וכו',

אבל בתורת החיים יוכלו להיכנס בחזרה לקדושה,

כמו שעם ישראל יצאו ממצרים,

הרי מ' ט' ימים,

ביום החמישים הם קיבלו את התורה.

ואז הם עלו כל יום שער אחת של קדושה.

לפי זה עונה החזקוני

על הקושיות הבאות. למה אוכלים את הפסח מחיפזון,

ולמה דווקא צלי אש?

הרי כתוב, וככה תאכלו אותו. איך אוכלים את זה?

את קורבן הפסח אוכלים ככה. מותניכם חגורים, זאת אומרת,

אתם מוכנים ליציאה.

נעליכם

ברגליכם,

מקלכם בידכם,

ואוכלים אותו, ואכלתם אותו בחיפזון,

פסחו לאדוניים.

אז לא אוכלים אותו כשאר קודשים בדרך של כבוד,

ממש אוכלים אותו כמו אכילת חול, במהירות.

ולא מבשלים אותו כי זה לוקח...

הרבה זמן, אלא צלי אש.

כשצולים זה נשרף מהר,

אפשר לאכול מהר,

כי צריך לאכול בחיפזון.

זאת אומרת,

כל זה מתאים ומושלם לציווי לאכול את הפסח בחיפזון,

כזכר לצורת הגאולה שהייתה בחיפזון.

אז לכן גם מצוות החג בחיפזון,

הפסח נאכל בחיפזון, מצה,

גם כן לא ממתינים עד שתטפח והכול,

הכול בחיפזון.

עכשיו יאירו דברי השלעה הקדוש,

יש לו תמיהה.

מפני מה יש עניין גדול כל כך להזכיר את המצה,

שבשעה שיצאו לא הספיק בצקם להחמיץ?

מה זה מעניין?

זה דבר שולי.

עכשיו יוצאים לחירות, מה שחשוב להגיד, מה הם אכלו,

או איך היה הבישול או איך היה האפייה או איך היה זה, מה כל כך חשוב?

אבל אומר השלע הקדוש,

כל אותן שנים שהמצרים שועבדו,

כל הזמן שהמצרים שעבדו את עם ישראל,

מררו את חייהם בעבודה קשה, לחצו, דחקו.

לא היה להם זמן לאכול, לא היה להם זמן לאכול.

לכן כשהיו עפים ישראל לחם לארוחת צהריים,

לא היה מספיק הבצק להחמיץ כי כבר צריך לחזור לעבודה.

וזה היה עשרות שנים.

הרשעים המצרים, כמו בחמאס, בעזה, עם החטופים,

הם הרוויחו מזה, לא בזבזו הרבה זמן להכין אוכל,

וחוזרים מיד לעבודה.

וגם זה מתעכל לאט-לאט.

מצע שאוכלים זה לא מתעכל מהר כמו לחם.

לאט-לאט, אז הם גם חוסכים,

וגם

זה מחזיק להרבה זמן, כאילו, שאנשים יכולים לעבוד.

מצאת החמה עד צאת הנשמה.

אם כן, המצה הזאת בהחלט

נקראת לחם עוני.

כלומר,

לא המצה

של שעת היציאה נקראת כך,

אלא המצה זה מה שאכלו עשרות שנים בסבל ובמרירות, זה נקרא לחם עוני.

לכן בדרך פלא ב...

בדיוק

באותו אופן הם נגאלו,

ובדבר אשר זדו עליהם

עם ישראל נאנקו תחת עול השעבוד,

אכלו לחם לא מוכן דיו, מצה.

אבל בדיוק באותה צורה הם אוכלים ברגע היציאה,

מצה בחיפזון במהירות,

הפעם לא של צער,

אלא של שמחה וגאולת.

צ'יק צ'אק יוצאים.

לא צריך לחכות עד שזה צ'יק צ'אק.

ולכן המצה הזו היא זיכרון

גם לשעבוד שהיה וגם לגאולה.

והלחם עוני הפך מיגון

לשמחה.

טוב,

שורש הגאולה מתוך חיפזון,

יש להתבונן למה?

במדרש רבה מבואר,

תקשיבו טוב עכשיו, לא תאמין.

עיקר הגאולה ממצרים הייתה בזכות אברהם אבינו.

כי זכר את דבר קדשו,

את אברהם עבדו,

ויוציא עמו בששון.

הפסח,

אוכלים אותו צלי אש.

למה?

בזכות אברהם אבינו,

שנבצל ניצל מכבשן האש.

הוא היה צריך להיות צלי אש.

תריסים בן אדם חי

וצולעים אותו באש.

אז לזכר זה שהוא ניצל מכבשן האש,

אוכלים צלי אש.

ועוד אוכלים,

במצב שנעליכם ברגליכם,

גם זה בזכות אברהם אבינו,

שאמר, אם מחוט ועד שרוך נעל.

נקי, לא לוקח שום דבר מהמלחמה, מהשלל, שום דבר.

אומר למלך סדום,

אל תתן לי כלום, לא מעוניין בכלום.

אז לרמוז על זה שזו זכותו,

אנחנו צריכים נעליכם ברגליכם.

טובלים בדם

ונותנים בסף,

במשקוף,

במזוזות.

למה צריך היה להקסים?

לזכר דם המילה של אברהם אבינו.

הטור באורח חיים סימן תו יו זן.

אומר שמעתי מאחי

הרב יהודה ששלושת המועדים נתקנו כנגד שלושת האבות.

פסח כנגד אברהם.

כל ענייני הפסח כנגד אברהם.

דכתיב

לו שיבעשי עוגות.

מתי עושים מצות עוגות?

בפסח.

במדרש מבואר שפסח היה ואברהם ציווה לשרה לנוש מצות.

ולכן

יצחק גם הוא נולד בפסח

בשנה הבאה בדיוק באותו יום.

כי באו מלאכים לבשר.

רק שבועות,

כנגד יצחק.

למה תקיעת שופר של מתן תורה, במה נחשתה?

אלו של יצחק.

תא הקרניים,

קרן אחת שופר, אחת למתן תורה ואחת לגאולה.

אז בחג השבועות זה כנגד יצחק, כי תקיעת שופר של מתן תורה שהיה בשבועות,

הייתה מאלו של יצחק.

וסוכות,

חג הסוכות זה כנגד יעקב אבינו, שכתוב, ולמקנה הוא עשה סוכות.

עכשיו,

מבואר גם שאברהם אבינו עשה הכל במהירות, בחיפזון.

וימהר אברהם האוהל אל שרה,

ויאמר, מהרי,

לושי ועשי עוגות.

ואל הבקר

רץ אברהם.

מדוע אברהם אבינו מער כל כך?

ובישראל מסלן זכר צדיק וברכה מבאר.

יש שני סוגים של הכנסת אורחים.

עשיר ועני.

עשיר, מכינים לו תפריט מגוון,

מגישים לו בכלים נאים,

לא ממהרים להכין תערוכה,

הוא בוודאי לא רעב,

הוא עשיר.

אבל כשמכניסים אורח עני,

יש גם גמילות חסדים.

בוודאי שעני הוא רעב.

לכן יש להם מהר, אולי הוא לא אכל הרבה זמן.

אז מכינים לו הכל במהירות שלא ימות חס ושלום,

כמו המעשה של נחום איש גמזו.

לכן אברהם אבינו שחשב שהאורחים עניים ורעבים כל כך,

מיהר להאכיל אותם מהר פן ימותו.

לכן הכל נעשה במהירות.

ומבאר בספר עולת שבת בשבתו שכך בדיוק היה לקדוש ברוך הוא את עם ישראל.

געל אותם כעניים,

כי לא היה להם שום מצוות.

היו על שפת שער החמישים,

שזה ממש כבר מיתה רוחנית.

וכמו שאברהם אבינו נתן אשל בחינם,

במהירות,

כך הקדוש ברוך הוא געל את בניו בחינם,

במהירות.

וחתם סופר הביא על זה רמז.

רמז.

אמרנו שהכל זה כנגד אברהם אבינו, הכל, כל הגאולה הייתה בזכות אברהם.

אז הוא הביא רמז.

איי, וואי, וואי, איזה רמז.

אומר בפסוק, איש שא לבית,

סליחה, איש שא לבית אבות,

שא לבית.

זה ראשי תיבות, אשל, אשל,

איש שא לבית,

זה אשל.

אבות,

תה לבית, אשל.

אשל, אשל.

דאבל.

וואי, וואי, וואי.

זאת אומרת, זכר לאשל של אברהם אבינו.

כשם שאברהם אבינו עשה חסד בגוף ובנפש,

האכיל את הגוף,

אבל גם דאג להכניס אותם תחת כנפי השכינה,

ככה הקדוש ברוך הוא,

גאל אותנו בגוף משעבוד,

ונטע בנו אמונה על ידי עשרת המכות,

והביא אותנו למעמד הרצינות.

לכן בהגדה של פסח אנחנו מזכירים

בבהילו יוסענו ממצרים.

מה זה בבהילו?

בבהילות, במהירות.

קול דכפין יא דווי יא קול.

כל מי שרעב

יבוא ויוכל.

מזכירים את זכותו של אברהם אבינו שהאכיל קול רעב במהירות,

ולכן בזכותו גם אנחנו זכינו לגאל בחיפזון.

ונפלאים הדברים על...

על פי המדרש.

כתוב, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות.

המשקוף, אומר המדרש, זה אברהם.

המזוזות, יצחק ויעקב.

עכשיו מבינים את הכלי יקר.

הוא מקשה.

מדוע משה רבנו הפך את הציווי של הקדוש ברוך הוא?

הקדוש ברוך הוא ציווה ליתן דם על שתי המזוזות

ועל המשקוף.

משה רבנו ציווה הפוך,

אל המשקוף

ואל שתי המזוזות.

עוד דבר,

הקדוש ברוך הוא לא ציווה לתת את הדם דווקא באמצעות אזוב,

ומשה מדעתו הוסיף, ולקחתם אגודת אזוב.

למה?

והוא מבאר.

יש מחלוקת ישנה

בין הקדוש ברוך הוא לבין ישראל.

הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו

שובה אליי, ואשובה עליכם, שובה אליי,

ואשובה עליכם, שובה אליי,

ואשובה עליכם.

תתחילו אתם.

שובה אליי, ואז אני אשובה עליכם.

תפתחו לי פתח, כחודו של מחר.

אבל מה עם ישראל מבקשים? הפוך.

השיבנו אדוני אליך, ונשובה, תתחילתה,

ואחר כך אנחנו נשוב. מחלוקת מי יעשה קודם.

המדרש רבה מבאר את המשקוף והמזוזות בשתי אופנים.

פעם אחת הוא מסביר שהמשקוף זה אברהם,

והמזוזות,

יצחק ויעקב.

פעם שנייה הוא מסביר, המשקוף זה הקדוש ברוך הוא,

המזוזות,

אבות ואימהות.

עכשיו אור גדול,

הקדוש ברוך הוא ציווה לתת חילה על המזוזות.

תתחילו עם עם ישראל,

שובה אליי,

ואשובה עליכם,

ורק אחר כך המשקוף.

קודם אתם תתחילו.

קודם האבות והאימהות והצאצאים.

מה אמר לו משה רבנו לקדוש ברוך הוא? בלתי אפשרי.

אי אפשר לחכות.

עם ישראל במ״ט שערי טומאה. תתחיל אתה.

קודם תיתנו דם על המשקוף.

קודם כל הקדוש ברוך הוא שהוא יפעל ראשון.

ורק בסוף

עם ישראל ישובו בתשובה.

למה?

כיוון שעם ישראל היו במצב של אגודת אזוב.

אזוב זה מה שצומח על גבי הסלעים, במים, שנהיה,

וזה ככה,

חכבה של ירק כזה,

ככה היו עם ישראל. כלום, אגודת אזוב.

לכן, הוסיף משה רבנו, מדעתו אגודת אזוב, למען ידעו,

כיוון שהם במצב כזה שפל,

ואין להם זכויות בכלל ביד,

מוכרח

הקדוש ברוך הוא לגאול באופן של התעוררות מלמעלה.

ומשום כך,

הקדוש ברוך הוא אכן אימץ זכות על עם ישראל.

כך כתוב בילקוט שמעוני.

בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לקרוע את ים סוף,

ירד הסמ״ם בקטריג.

ריבונו של עולם,

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, מה נשתנו אלו מאלו?

למה אלה גאולים ואלה נספים?

השיב לו הקדוש ברוך הוא, שוי תשא בואי לו.

המצרים עבדו עבודה זרה מדעתם ומרצונם.

עם ישראל עבדו משעבוד, מטירוף הדעת.

איך אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון.

שוי תשא בעולם.

אז הסכים הקדוש ברוך הוא לטענה שעם ישראל משולים לאזוב,

שהם שפלים בגשמיות, מעונים, שבורים, רצוצים,

ומתוך כך גם שפלים מרוחניות ועובדים עבודה זרה.

ולכן,

הסכים

שייתנו את הדם על המשקוף תחילה,

ואחר כך על המזוזות.

ומספיק שיעשו מעשה קל,

כדי שהקדוש ברוך הוא יגאל אותם.

ויבאר רבנו בחייא, שמי שהראה לכולם מפרהסיה,

שזבה

את תועבת מצרים, את השה,

שהוא הסמל, הוא האלוהים שלהם, הוא המזל שלהם,

ונתן את הדם שלו על המזוזות והמשקוף לעיני כול,

זה מספיק

כדי שיגן עליו הקדוש ברוך הוא בשעה זו,

שמראה את אמונתו בשם יתברך ברבים.

עצם זה,

שהוא עושה את זה בפרהסיה.

לקחת את האלוהים של מצרים ולסבוח אותו לעיני כולם?

וואי, וואי, וואי. זה אומץ, מסירות נפש.

בנסיום,

דברי המדרש,

כתוב שהלילה הזה,

ליל פסח הוא ליל שימורים.

ליל שימורים הוא לאדוני.

ליל שימורים.

לילה משומר.

מן המזיקים.

אבל זה לא שימור.

שימורים, זה הרבה.

יש לנו רבים.

הרבה מאורעות אירעו באותו הלילה.

והם מתחילים.

קודם כל, אברהם אבינו

הכה את ארבעת המלכים.

כתוב ויחלוק עליהם לילה.

מה זה ויחלוק?

חלק את הלילה נשתיים

עד חצות ומחצות.

ומפורש בפרקי עד רבי אליעזר,

שהקדוש ברוך הוא חילק את הלילה, חציו לאברהם לנצח במלחמה,

והחצי לגאולה של הבנים שלו,

שהם נגאלו בזכותו,

וזה ליל שימורים.

הלילה הזה נחלק לשניים ומשתמר

גם לבנים

שבזכות אברהם אביהם

הם יגאלו באותו לילה,

ליל פסח.

בפרקי דרבי אליעזר מתברר שבלילה הזה בדיוק

נושעה שרה מאבי מלך

וגם מפרעה.

הם לקחו אותה,

והיא נושעה בלילה הזה.

והביא הקדוש ברוך הוא על פרעה נגחים גדולים,

וזו הייתה הקדמה, קדימון,

לתת לו סימן מה הולך להיות בעוד כמה מאות שנים,

איזה נגעים עשר מכות יקבלו הוא ומצרים.

בלילה הזה אומר הפרקי דרבי אליעזר ל״ג,

ברך יצחק את יעקב,

זה היה בליל פסח,

כי זה זמן מסוגל שבו אוצרות השפע יורדים לעולם.

תזכרו את זה.

בזוהר הקדוש בתולדות,

באותו לילה היה המראה של הסולם ליעקב אבינו.

חלום יעקב,

חלום הסולם, היה בליל פסח.

במדרש רבה כא מתבאר

יפה צדיק יצא מבית האסורים והחל למלוך

בפסח, ליל פסח,

בדיוק באותו תאריך.

מדרש רב יח יא מבאר, באותו יום ירדו בני יעקב למצרים,

ואחרי 210 שנים, בדיוק באותו יום הם יצאו ממצרים.

בלילה הזה הציל הקדוש ברוך הוא את חזקיהו המלך

וגבריאל המלאך הרג את צבא סנחריב 370 מיליון.

בליל פסח זה.

בלילה הזה גם ניצלו חנניה, מישאל ועזריה מכבשן האש.

ליל שימורים.

עוד מוסיף אור החיים הקדוש.

בימי מרדכי ואסתר נושעו עם ישראל בדיוק בזמן הזה.

בלילה ההוא נדדה שינת המלך.

ליל פסח.

בלילה הזה,

ליל השימורים,

זה הזמן שנגלו ממצרים ויצאו מאפלה לאורה.

בעת הזאת, באותה שעה, גם תבוא הגאולה שלמה בבהרה בימינו.

אמן.

אמן.

הכל יודוך

והכל ישבחוך

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך

והכל והכל יאמרו והכל יאמרו.

מעין קדוש כשם,

הכל יודוך והכל ישבחוך.

והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש, שיהיה לכם שבוע טוב ומוצלח

בכלל עם ישראל.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים, דאורייתא ובשמחה דאורייתא.

גומל נפשו איש חסד דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

למנחת רוח

לקדוש ברוך הוא פלאחס למנחת רוח.

נתנה הקדוש יוסף תותיו דובבות בת קבע.