המכות על פרעה לימוד לדורות... לא לרצון תהיה ללצון | הרב אמנון יצחק

המכות על פרעה לימוד לדורות... לא לרצון תהיה ללצון

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם"

הספורנו זכרונו לחיי העולם הבא מבאר וזה לשונו: "באותו האופן ששלח כבר מרצונו אותך ואת אהרון, באותו האופן ישלח אתכם, עתה מוכרח בצרתו". זאת אומרת, קודם הוא גרש אתכם ושילח אתכם ברצונו, עכשיו באותו אופן הוא ישלח אתכם אבל מוכרח בצרתו, לא מרצונו, בעל כרחו. "אבל אז גרש רק שניכם בלבד, אמנם עתה יגרש את כולכם מכל זה המקום".

אמנם זו מידת צדקו של הקב"ה, שיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי עשות רצון קונו, יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון ולא לרצון יהיה לו. זאת אומרת, כך מידתו של הקב"ה, מידת הצדק, אדם מתעקש לעשות את רצון הבורא, הוא לא רוצה לעשות את הרצון, אז הוא יהיה בסוף ללצון. בסוף הוא יעשה בעל כרחו בצרה וביגון. "ולא לרצון יהיה לו" - וזה גם לא ייחשב כאילו הוא רצה. זה שהוא משלח את ישראל בעל כרחו, לא ייחשב לו שהוא שילח אותם. זה גם לא ייחשב לו. כמו שאמר בפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את אויביך".

זה בדיוק מה שעוברים עכשיו בשקורונה. אם לא עבדתם את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, לא רציתם להיות עבדים שלו אלא עבדי התאוות ועבדי הרצונות, אז בעל כרחכם עכשיו אתן לכם שיעבוד ביד אדם, והוא ישעבד אתכם. לא חסמתם את פיכם מנבלות וטרפות, עכשיו תחסמו אותו במסכה. לא רציתם להפסיק לשמוע זמרים פסולים, לא יהיה לכם לא חתונות ולא יהיה לכם הופעות ולא יהיה לך זמרים ולא יהיה לכם כלום.

בקיצור אם תתבוננו בשקורונה, תראו מה מנע ה' עכשיו, אז תבינו מה קודם לא היה בסדר. זה יסוד שהספורנו מלמד אותנו. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל", כי היה לך הרבה דברים טובים וכל, הוא נותן לך, אז "ועבדת את אויביך בעירום וחוסר כל". וגם, "אם לא כאשר דיברתם באזניי כן אעשה לכם". זאת אומרת, המרגלים לא רוצים לעלות לארץ, אומרים לעם והעם מסכים איתם, אין בעיה, כמו שאתם רוצים, אני הולך בראש שלכם, כמו שאומרים. תמותו במדבר, ייתמו במדבר, לא תיכנסו לארץ. אין בעיה, לא רוצים, לא צריך, לא קרה כלום, הכל בסדר. וכמו שאמרו חכמים גם, "כל המבטל את התורה מאושר, סופו לבטלה מעוני". אה, אתה עסוק, יש לך הרבה עושר, אין לך זמן בשבילי, אתה לא יכול ללמוד כי אתה מלא, מלא כסף. צריך לדאוג ולפועלים והכל. אין בעיה, ביטלת את התורה מעושר, תבטל אותה מעוני. בקיצור, אי אפשר לצאת ראש עם הקב"ה. אתה חושב שאתה יכול להיות חכם, אבל הוא יותר חכם ממך.

הספורנו מביא כאן יסוד בהנהגת הבורא יתברך מהמעשה של פרעה. שאם הוכרח סוף סוף להיכנע ולשלוח בעצמו את ישראל, אם כן, כך הדרך תמיד. כל מי שעובר על רצון ה' יתברך ומתעקש לעמוד על טבעו ומידותיו, סופו להישבר ולהיכנע בעל כרחו. והתפקיד שלנו להבין זאת ולהרגיש זאת. והרמב"ן אומר "ועתה אומר לך כלל בטעם מצוות רבות". הרמב"ן מגלה לנו עכשיו טעם של מצוות רבות. "בעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש", כתוב בהרמב"ם בהלכות עבודה זרה שבימי אנוש החלו העולם לטעות. אז החלו הדעות להשתבש באמונה. מהם כופרים בעיקר, מכחישים את הבורא בכלל, כופרים בעיקר, שה' הוא עיקרו של עולם. מה מכחישים בידיעתו הפרטית, אומרים הוא נמצא, אבל הוא לא משגיח בשפלים, אין השגחה פרטית, הוא ברא את העולם, הניח אותו, מתעסק בדברים אחרים עכשיו. אז זה 2 טעויות איומות ונוראות. "וכאשר ירצה אלוקים בעדה או ביחיד, ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדעות האלה."

עכשיו, איך הקב"ה מבטל את הדעות האלה שהוא לא קיים כאילו, או שהוא קיים ולא משגיח? בשעה שהוא רוצה בעדה, נגיד בעם ישראל, חפץ בהם, או באדם פרטי כמו רבי חנינא בן דוסא, והוא עושה איתם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, אז הוא מבטל ישר את כל הדעות האלה, כי רואים, הנה, אם אתה אומר שהעולם לא מונהג על ידי בורא שמשגיח והכל זה טבע, איך הטבע פה חרג לטובתו של צדיק כזה שפתאום הוא אומר שהוא רוצה בקשה מסוימת, והטבע נכנע ועושה מה שהוא אומר נגד הטבע? זה מופת! המופת הזה מכחיש את מה שאתם אומרים. "וכאשר יהיה המופת נגזר על ידי נביא תחילה", בא נביא ואומר מראש, בכך וכך יהיה כך וכך, נגד הטבע, יתברר עוד דבר, לא רק שיש בורא, אלא שיש נבואה ושה' לא רק שהוא קיים אלא הוא מנבא את הנביאים ואומר להם תגידו בשמי שככה וככה יהיה וככה וככה יהיה. זה ראיה שמכחישה ומבטלת את הדעות הדביליות האלה. ואז יודעים כי ידבר האלוקים את האדם ויגלה סודו לעבדיו הנביאים, וזה קיום כל התורה כולה. ואז ברור שיש אלוקים מנהיג ומשגיח בברואים.

"ובעבור כי לא יעשה הקב"ה אות ומופת בכל דור, לעיני כל רשע וכופר", יבוא הרשע – "תראה לי, תראה לי, תעשה לי מופת, לא לא מאמין עד שתעשה לי אות ומופת", אז יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו. יש סיפור ידוע שמספרים הדרשנים, שהייתה ילדה ששלחו אותה ללמוד בחוג לפסנתר, והיא עשתה חיל, וקיבלה תעודת הצטיינות מהקונסרבטוריון, ואז באו הדודים ושמעו וזה, אמרו "תראי לנו שאת יודעת". אז היא התחילה לבכות, מה זה תראי לנו שאת יודעת? בשביל מה קיבלתי תעודה, מה כל פעם אני צריכה להיבחן מחדש? יש לי כבר תעודה שאני עברתי את זה. מילא אומרים תשמיעי לנו, רוצים ליהנות. "תראי לנו שאת יודעת", "תראה לנו מופת", אה אתה לא מראה מופת? אז אין כלום. מה זה? אז לכן עשה הקב"ה זיכרון, את החגים לזיכרון, זכר ליציאת מצרים, פסח, סוכות וכו'. ורוב המצוות הם זכר ליציאת המצרים ,ששמה זה היסוד של גילוי האלוקות, זה הבריאה מחדש שהוא שינה את כל הטבע בעשרת המכות. "והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא יישכחו". מי שלא שמע את הראיות שאני מביא על זה, צריך לשמוע את זה בקלטת איזה? איזה? לא... בקלטת איזה? "היכל בלי תרבות". תשמעו שמה.

"ומן הניסים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה". אז בשעה שהאדם יודע ורואה את הניסים המפורסמים, אז קל לו ופשוט לו גם להאמין בכל הניסים הנסתרים. כי אין טבע בעצם, הכל זה ניסים, רק יש גלויים ויש נסתרים, מה פירוש? מה שהוא בדרך כלל קורה, קוראים לו טבע. אבל זה נס. ולכן אומר הרמב"ם ש"אין לנו חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד. אלא אם יעשה המצווה יצליחנו שכרו". מה קשור? כבר דיברנו בזה. אם אני עושה מצווה מניח תפילין, אז מגיע לי כך וכך? ואם אני עושה כך, נהיה לי כך וכך?

"ואם יעבור עליהן, על המצוות, יכריתנו עונשו". מה, אם אני לא עושה, לא הנחתי תפילין, אז מה, אני צריך לקבל עונש? "הכל בגזרת עליון". זאת אומרת, רואים שעם ישראל לא מתנהג בטבע, אלא אם אנחנו עושים את רצון ה', "והיה אם שמוע תשמעו", אז הקב"ה נותן מטר בארץ, "ואספת דגנך" והכל. ואם לא, "וחרה אף ה' בכם", אז הוא עוצר את השמים ולא יהיה מטר. אם אתם לא שומעים... אז רואים שהשכר והעונש תלויים בקיום המצוות. אם כן, זה לא טבע. מה שייך, מה שייך טבע? טבע מתנהג בלי קשר אליי, בלי קשר, אני עושה מצוות, לא עושה מצוות! לא, אם עושים, יש שכר. לא עושים, יש עונש. אז מה זה? נס! רואים שהאדם מפעיל את העולמות.

וכאן מדגיש לנו הרמב"ם זכרונו לברכה, שכל המופתים והניסים שהיו אז במצרים, זה לא היה נוגע רק להכניע את פרעה או להציל את ישראל, אלא זה לימוד לכל הדורות שהשגחת ה' שנתגלתה אז, זוהי המציאות בכל דור ודור ובכל רגע ורגע. ככה אנחנו אומרים בתפילה – "על נסיך ונפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים". ובגדר הזה גם מסביר הספורנו שאם רואים התוצאות מהעקשנות של פרעה, שהיה נאלץ שלא מרצונו לקיים את ציווי המקום, זה יסוד גם לדורות. שהעולם הוא לא הפקר חס ושלום. ואין שום יכולת לבטל את רצון ה'. המעשה של פרעה זה לא מקרה יוצא מן הכלל, אלא כך דרך הבריאה, וזוהי מידת הצדק של הקב"ה. אתה לא עושה ברצון, אני אעשה ממך לצון.

מביא הספורנו זכרונו לחיי העולם הבא עוד מאמר חכמים זכרונם לברכה. "כל המבטל תורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, כי זה התוצאות מהעקשנות ומהחסרון בביטחון בה'". אתה לא רוצה לעזוב את העושר, אין לך זמן לתורה אז אתה מבטל את התורה מעושר. כי אין לך ביטחון. אז אתה תהיה עני. המצב בעצמו נוקם בו ומייסר אותו. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה "לעתיד לבוא תבוא כל עבודה זרה ותטפח על הפנים של עובדיה". ואנחנו רואים את המציאות הזאת לעינינו. ההשכלה, המשכילים שהיו באירופה, זה היה עבודה זרה כמו הציוינים. והיא פשטה רגל, והיא טפחה על פני עובדיה. וזה לא דבר חדש, אלא כבר היה לעולמים. וכבר ראינו את זה בפולניה, ברוסיה. וכבר היה זה אצל פרעה הרשע.

לכן אומרת התורה "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור". תראה מה קרה לדור המבול, לדור אנוש. תראה מה קרה בפלגה. תראה הכל יחזור. תראה מה יהיה עם האילומיניישן. תראה, תכף, חכה, דיפ סטייט, תראה איך ה' יטפל בהם. "בינו שנות דור ודור". כי זוהי מידת צדקו של המקום, כשמתעקש אדם לא לעשות את רצון הבורא, בסוף הוא יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון. אבל לא יהיה לו לרצון. אפילו אם הוא יעשה פעולה טובה בהכרח, הוא לא יקבל עליה שכר. היא לא תהיה לרצון.

היסוד הזה של הספורנו הוא מציאותי גם במה שנוגע למדרגות וקנייני הנפש. עין טובה, התפשטות והכנעה, שאם מזלזלים בזה, חס ושלום יחסר לנו אחר כך, בגדר "סופו לבטלה מעוני". אם אין לך עין טובה, אתה תסבול מזה. אם אין לך התפשטות להיות פשוט, אם אין לך הכנעה, אתה תסבול מזה. אם מזלזלים אז יחסר לנו אחר כך. כמו שאמרנו "סופו לבטלה מעוני". וכמו שמביא הספורנו גם ראיה מהמרגלים, "אם לא כאשר דיברתם באזניי כן אעשה לכם". אף על פי שהיה להם כוונות וחשבונות גבוהים כמו שמלמדים עליהם זכות, אבל אם היה להם החסרון של עקשנות, ולא התמסרו לגמרי לביטחון בה', זה עצמו יתנקם בהם. כמו שידוע הסוף האיום של המרגלים בכל דור דעה, שהיו צריכים לחפור בורות כל תשעה באב, וכ-16 אלף לא היו קמים מהקברים כל שנה. עד שתמו כולם, מתו במדבר. לא רציתם להיכנס לארץ? עם חשבונות, כל הכבוד לכם. לא תיכנסו, תמותו במדבר.

המחבר "כי טוב" בספר התודעה אומר טעם, מה היו החשבונות שלהם? הם ראו שזה ארץ לא טבעית, ארץ אוכלת יושביה, בני ענקים, וראו כל מיני דברים. אמרו אנחנו נמצאים במדבר עכשיו, בגלל שה' נמצא איתנו אז הוא מכלה אותנו בכמויות. כל טעות שאנחנו עושים, מתים אלפים, רבבות. עכשיו אם נכנס לארץ, בארץ גם כן, כולה בניסים והכל. לא יכולים כבר, די. די, אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. זה, אי אפשר, זה כאילו אתה נמצא, עובר בין חשמל גלוי, וכל נגיעה "אה-אח-איי", נשרף, לא יכולים כבר. זה היה החשבונות שהוא אומר שמה, ולכן הם לא... אבל הקב"ה אמר כל התכלית זה שתקיימו את התורה בארץ ישראל. וכל העניין שהוצאתי אתכם ממצרים זה להביא אתכם אל הארץ. אז עם כל זה שהיה להם חשבונות גבוהים, ראינו מה עלה בגורלם.

יבוא יום שנרגיש שההשקפה של תיקון המידות זה המעכב בכל מהלך החיים. כל קניין בנפש, כל פעולה בהתפשטות והכנעה זה לא נוגע לרגע רק, זה נוגע לעתיד. ולהפך, כל זלזול זה חסרון לעתיד. וכמה סובלים מזה ולא יודעים למה סובלים. לא יודעים למה סובלים. וזה בגדר שאמרנו "כל המבטל תורה מאושר סופו לבטלה מעוני". לא תקיים את רצון ה', תעשה אותו בעל כרחך וגם לא תקבל שכר. אז לא כדאי לעשות מרצון?

אז צריך לחזק את ההשקפה, ולעמוד על הכנעה, לעבוד על הכנעה בעין טובה ולא להתעקש, אלא למסור את עצמנו לביטחון בה', ואז יהיה לנו טוב לכל הימים, לנו ולזרענו עד עולם, אמן ואמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.