פסח ומילה - חלק א' - הגואל משבט לוי

 

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציבי יום

בת אל הודיה בתרותי מלכה לידה קלה כתרנגולת מהרה.

רביד בן חיים יזכה לבנות בית חרדי על אדני התורה והיראה

בזרע קודש מהרה.

איריס מטל בת אילנה תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים.

וכל האלרגיות,

בעיות העור והכאבים

יעברו לשונאי ישראל מהרה.

אילנה בן איריס מתה לזכה לרפואת הנפש והגוף,

יישוב הדעת,

ייעלמו לו כל המחשבות הטורדניות,

ויהיה תלמיד חכם וחבד השם, אמן.

אמן.

פסח

ומילה

עם ישראל הגיעו למצרים שבחים נפש, קדושים וטהורים,

אבל במשך 210 שנים

ירדו ממעלתם והגיעו למ״ט שערי תומעה.

אנשיך הקדוש מקשה.

מדוע הכניס הקדוש ברוך הוא אותם למצרים?

למה סבל ושעבוד כזה גדול איום ונורא?

מה פשעו?

מה חטאו?

הרי הקדוש ברוך הוא לא חשוד שיעשה דין ולא דין?

בשעה שאמר משה לקדוש ברוך הוא, למה הרעותה לעם הזה?

הוא שאל במילים חריפות מאוד.

אמר לקדוש ברוך הוא, נטלתי ספר בראשית וקראתי בו.

ראיתי מעשיהם של דור המבול וכיצד נידונו.

ראיתי מעשי דור הפלגה ואנשי סדום

וכיצד מידת הדין פגעה בהם.

אבל העם הזה,

מי עשו שנשתעבדו כל כך מכל הדורות שעברו?

אם בשביל שאמר אברהם אבינו במה אדע כי יירשנה,

גם ישמעאל ועשו בניו,

מבניו,

מדוע לא השתעבדו גם הם?

בספר מעם לועז מביא תירוצים,

נביא שניים.

שפתי כהן ועוד מפרשים מבארים.

המטרה הייתה להיטהר מחטא עבודה זרה.

אף על פי שאברהם אבינו פרסם את שם השם יתברך בעולם

והעביר אלפים ורבבות לצבא השם,

אבל לא ייתכן שאדם אחד ייתקן נבדו את כל העולם.

ולכן, אחר פטירתו, רוב בני האדם נשארו בטעותם וחזרו לעבוד עבודה זרה.

הפרקי דרבי לעזר אומר, אחרי שני דורות לא נשאר אחד

מתלמידיו של אברהם.

אחר פטירת האבות והשבטים

נתערבו גם בני ישראל עם המצרים

והסביבה משפיעה כידוע למדו מדרכיהם ועבדו עבודה זרה כמו כל העולם.

מאחר והיו זרע קודש

עשה עימם הקדוש ברוך הוא חסד לשעבד אותם ולענות אותם במצרים לנקות את זומת העבודה זרה.

ורק אחרי שנה של ניסים גלויים

התבאר נגע טומאת העבודה זרה על ידי קורבן הפסח

ואז גם יכלו לקבל את התורה.

בהגדה של פסח מדגישים זאת.

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו.

היות ואברהם אבינו הבין

שזוהי המטרה

אז מתבארת הפליאה העצומה

איך אברהם אבינו התפלל על אנשי סדום

שתתבטל גזירה קשה כנגדם

כשהם רשעים

רעים וחטאים

ואילו על בניו יוצא חלציו לא התפלל בשעה שהוא שומע בעולם.

עבדו ועינו אותם ארבעה מאות שנה.

כיוון שכל השפלות וכל השעבוד, הצער והיגון וכל הדם שנשפך,

כל זה היה הכרח לטהר ולזקק אותם

מעבודה זרה ולהפוך להיות מאמינים בקדוש ברוך הוא באמונה שלמה.

אז מה שייך להתפלל שלא.

אז איך הם יתוקנו?

במדרש מבואר שסיבת הגלות זה הטעם השני שמביא

המעם לא עז.

המדרש מבואר שסיבת הגלות

בגלל שהם ביטלו את מצוות המילה.

מאז שנפטר יוסף הצדיק ביטלו את המצווה הזו.

ואז הפך

הקדוש ברוך הוא את הידידות שהייתה למצרים עם ישראל,

הפך ליבם לשנוא עמו.

זאת אומרת, הם סירבו למול,

דהיינו לא הסכימו להיות משועבדים לקדוש ברוך הוא ולהיות עבדיו.

לא רוצים,

אין בעיה, תהיו עבדים של הגמד,

פרעה.

אדם צריך לבחור.

עבד אתה חייב להיות.

שאלה למי?

במדרש עוד

דרשו באופן זה את הפסוק

שהקדוש ברוך הוא לקח גוי מקרב גוי.

זאת אומרת,

גוי,

גוי.

לומר לנו שישראל היו שווים למצרים.

כיוון שביטלו את המילה.

ולכן שבט לוי לא היו בכלל הגזירה.

לא עונו ולא שועבדו.

כי הם שמרו על המילה.

והיות והטעם הוא בגלל המילה,

אז שבט לוי,

שמל,

לא נשתעבד.

מה המכנה המשותף בין שני התירוצים הללו?

הראשון, משום עבודה זרה, והשני, משום מילה.

להביא את ישראל לאמונה בקדוש ברוך הוא.

בעבודה זרה אתה לא מאמין,

ובמילה אתה לא מאמין.

לפי הביאור הראשון לא היה פה עונש

אלא תיקון.

לפי הביאור השני היה עונש. לא רציתם להיות עבדים.

לקדוש ברוך הוא תהיו עבדים לפרעה.

אז זה מראה שלא הייתה אמונה מספקת.

לכן כתוב ידעתם כי אני השם אתם בני ישראל אני עושה את כל מה שאני

נותן מכות למצרים זה בשביל שאתם תדעו כי אני השם.

המהר״ל הקדוש

מקשה על הפסוק

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.

למה לא אומרים עמרם לקח

את יוכבד?

למה מזכירים רק ששניהם

לוי,

איש מבית לוי,

לוקח את בת לוי.

למה זה החשוב?

אומר המהר״ל מפרער,

נשמת משה רבנו מתוקנת הייתה לגאול את עם ישראל מששת ימי בראשית.

אמר לו השם אם אין אתה גואל אין מי גואל.

לכן לא הוזכרו השמות של הוריו.

למה?

כי לא בזכותם ולא מכוחם,

גם אם היה נולד מאיש אחר,

היה גואל.

אז למה היא מדגישה איש מבית לוי, אישה מבית לוי?

הרי הם הולידו את המושיע.

אלא העניין לומר שהיה חייב הגואל לצאת מהשבט המיוחד

הקדושים

שקיימו את התורה והמצוות ומלאו

המאמינים הגדולים,

משם הוא יוצא. לכן

העיקר היה לפרסם

שהוא בא משורש לוי.

ועוד מבאר המהר״ל על פי המדרש,

שנפטר יוסף,

הפרו בני ישראל ברית מילה ואמרו נהיה כאן מצרים,

אמריקאים.

כיוון שעשו כך ובגדו בשם,

אמר הקדוש ברוך הוא, נהפוך את לב מצרים עליהם לרעה,

הפך ליבם

לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו.

מוסיף הרמב״ם,

שבימי אנוש טעון

חשבו שרצון השם יתברך,

שיעבדו אותו על ידי אמצעי, לא מדויק.

בהתחלה הם ידעו

את השם,

אחר כך היה להם קשה לעבוד את הנעלם,

לכן הם ידעו שהשם ישמש של הקדוש ברוך הוא וכל הכוכבים במערכת הזאת.

ולכן הם אמרו, אם אנחנו מכבדים

את השמשים כמו שאדם מכבד שר, אז הוא מכבד את המלך.

אם נכבד

אותם שאנחנו רואים אותם,

אז הכוונה שלנו לקדוש ברוך הוא רק דרך השמש.

יותר קל לעבוד דרך אמצעי שרואים,

כך הם סברו.

ברבות השנים,

דורות הבאים שכחו בכלל שהכוונה הייתה לעבוד דרך

באמצעי זה,

והתחילו לעבוד אותם כעבודה זרה, כאילו הם כאילו המשפיעים.

עד שבא אברהם ושתל את עיקר האמונה בעולם,

וגם ציווה לבניו ללכת בדרך השם,

אבל ערכו הימים של ישראל במצרים,

210 שנה עזרו ללמוד ממעשה המצרים,

ועבדו כולם עבודה זרה,

חוץ משבט לוי.

כמעט

שכל מה ששתל אברהם אבינו בעולם, כמעט נעקר,

עד ששלח הקדוש ברוך הוא את הגואל, משה רבנו,

אדון הנביאים להושיעם.

אז מוכרח שהגואל יהיה משבט לוי,

שלא פסק מהברית מילה,

ולא עבד עבודה זרה.

חכמים זיכרונם לברכה מביאים שהקדוש ברוך הוא גאל את עם ישראל על ידי דם פסח ודם מילה.

למה דווקא בשתי מצוות אלו?

אז המדרש מבאר,

במצרים עבדו ישראל עבודה זרה,

ולא הרפו ממנה, שנאמר איש את שיקוצי עיניהם, לא השליכו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, מי ישכחו, קחו לכם

תון.

תמשכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם פסח.

תשחטו, תתלה את העבודה הזרה של מילה.

מצרים,

ככתוב, הן נזבח

את תועבת מצרים ולא יסקלונו?

מה אם אתה לוקח את האלוהים של מצרים ואתה שוחט אותו לעיניהם של האדונים ואתה עבד מושפל,

מה, הם לא יסקלו אותנו?

אבל זאת הייתה המצווה של קורבן פסע. אדרבה,

תראו לי שאתם מוסרים נפש ושוחטים את העבודה זרה.

מוסיפים הרמב״ן והכלי יקר שדווקא בניסן נגאלו

ודווקא באמצע החודש.

למה?

ניסן, המזל שלו תלה.

אמצע החודש יו דלת

בניסן זה עיצומו של המזל, בשוחש הירח מלא.

לכן ציווה הקדוש ברוך הוא,

תיקחו דווקא את העבודה הזרה של מצרים שהיא הטלג בחודש ששולט המזל

בעיצומו של המזל,

ותשחטו אותו.

זאת אומרת, אין לו שום תוקף, אין כלום.

שמים אותו על המנגל

עם שפוד,

תוקחים אותו מקצה לקצה ומסובבים אותו לעיניהם.

וואי וואי וואי וואי וואי, איזה התגרות זאת.

ולא יאומן כי סופר.

אז זה היה התיקון הראשון לסיבת הגלות,

שהוא היה עניין עבודה זרה,

לשחוט העבודה הזרה.

בדומה,

משה רבנו,

הרי שהוא לקח את העגל,

כן,

והתיך אותו,

אז הוא ערב אותו במים ונתן לישראל לשתות.

למה?

שהאלוהים שהם עשו

הערב רב

יצא בקטנים.

אם זה היה אלוהים, הוא לא היה מסכים.

כן,

התיקון השני נעשה במצוות ברית המילה

כמו שמבאר רשי בשם אמחילתא והיה לכם למשמרת

היה רבי מטייא בן חרש אומר הכתוב ביחזקאל אומר בא אעבור עלייך

בא אראך

והנה עת דודים

הגיע זמן הגאולה שנשבעתי לאברהם

אני לדודי ודודיני הגיע עת דודים

אבל עד עירום וחריה הקדוש ברוך הוא רואה שאין בידיו אפילו מצווה

אז נתן להם שתי מצוות

דם פסח ודם מילה

מלו באותו לילה

שנאמר ואעבור ואראך מתבוססת בדמייך שני דמים

דם של הפסח קורבן פסח ודם המילה

מה העומק בשתי המצוות הללו?

בדם של הפסח, של הקורבן פסח

הם פרקו את עצמם מחטא עבודה זרה ושחטו

בדם מילה הפכו להיות עבדי השם

אז יש פה שתי בחינות צור מרע

מעבודה זרה ועשה טוב ברית מילה

אבל זה לא קל למול ביציאת מצרים

בליל

יציאת מצרים למול ולצאת?

מסוכן!

איך הם מלו?

תכף נראה

אבל רק שבט לוי לא היו נימולים במצרים

למה?

וללוי אמר תומך ואורך לאיש חסידך

ואחר כך כתוב כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו

שבט לוי שמרו על הברית

שלח הקדוש ברוך הוא את משה ויהושע למול את בני ישראל

אבל היו מהם שלא רצו למול

אמר הקדוש ברוך הוא למשה

תעשה פסח

כיוון שעשה פסח

גזר הקדוש ברוך הוא ונשבו ארבע רוחות מגן חדן ונדבקו בפסח

והיה ריחו מהלך

מרחק רב

התכנסו כל ישראל אצל משה ואמרו לו בבקשה תן לנו לאכול מהפסח

אמר להם כל בן נכר לא יאכל בו

כל מי שהוא מתנכר לקדוש ברוך הוא

הם לא עשיתם ברית

לא יאכל בו לא יכול לאכול קורבן פסח

הסכימו למול רק לאכול

מהקורבן עם הריח הזה של גן עדן

באותה שעה רבנו משה מל אותם

ונתערב

דם הפסח

בדם המילה

והקדוש ברוך הוא עובר ומנשק כל אחד

ומברך אותו

ויעבור עלייך

בערך מתבוססת בדמייך

מה אומר לך

בדמייך חיי אתם זוכים לחיות עכשיו

בזכות דם הפסח ודם המילה

אמר זו מביא את המדרש בשיר השירים

עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו

מדובר על ליל מכת בכורות

שזה היה ליל הסדר

שכן ריח גן עדן היה בזמן שסעדו עם ישראל במצרים בהסיבה

עמד הקדוש ברוך הוא ונשק לכל אחד

שנאמר גישקני מנשיקות פיהו

ועוד הוא מוסיף בפרקי דרבי לעזר ובזוהר הקדוש מבואר

ישראל לקחו מדם הפסח והמילה וחרבו שניהם

ומהם נתנו על המשקות ועל המזוזות

בשעה שהקדוש ברוך הוא עבר לנגוף את מצרים

ראה את שני הדמים הללו והתמלא רחמים על ישראל

לכן שתי מצוות אלה שונות מכל מצוות עשיה אחרות

שאלה

למה אלה היחידות ממצוות עשיה שחייבים עליהן כרת

יש 36 כריתות בתורה מצוות שנחרתים עליהן

למה שתי אלה של עשיהן כרת

כי בשתי המצוות הללו נעשו עם ישראל לעם השם

הם ביטלו את העבודה

והם נמולו

להיות בצבא השם.

מי שלא מוכן לעשות זאת,

נחרט מעם השם,

וזה הקשר הראשוני המוכרח ביותר בין עם ישראל לבורא עולם.

והשויטים שנלחמים שיהיה

חמץ בפסח בבתי חולים,

זה מה שהדין שלהם.

הוסיף החתם סופר,

עידוד נפלא,

ברית,

ברית מילה, ברית.

אותיות ברית

עם הכולל זה תרי״ג.

זאת אומרת, הברית שקולה כנגד תרי״ג מצוות.

פסח,

במילואו,

זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים

את האותיות

של המילה פסח

במילואן,

פה של פסח זה פה-ה,

סמ'

זה סמ' כ,

ח'

זה ח' תו,

בגימטריה גם כן תרי״ג.

שכן גם פסח שקול כנגד תרי״ג מצוות.

אז שתי המצוות האלה הן שקולות כנגד תרי״ג מצוות.

בשתי מצוות הם יצאו כאילו קיימו את כל התורה.

נפלאים דברי הרמב״ם בייסורי ביאה, פרק ג' הלכה ב',

שמילה זו

שהם עשו הייתה מילה של גרות.

כלומר,

לא מלו מדין ציווי הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

אלא מלו כפעולה שבה הפכו ונעשו לעם השם.

קודם עבודה זרה,

עכשיו נכנסו להיות עם השם, אז זה כאילו התגיירות.

הרשב״א מקשה,

מדוע שבט לוי גם כן מלו באותו הלילה?

הרי היו נמולים.

והוא תראה את זה רק הטפת דם ברית

כדי להיות כלולים בעם ישראל.

ויש לתמוה איך הם מלו בליל פצע.

צריכים לצאת כבר למדבר.

משה רבנו חשש למול את הבן שלו

כשהלך ממדין למצרים,

כי בתוך שלושה ימים יש חשש סכנה.

אז איך יכלו

למול ולצאת לדרך? סכנת נפשות.

אז זוהר הקדוש מבאר,

בני ישראל מלו בחצות,

ומייד הם נרפאו לגמרי.

וזה מה שאומר הכתוב, ואומר לך, בדמייך עי, לא יהיה שום סכנה.

בדמים האלה את תחי.

מיד לאחר הדם באה הרפואה.

טוב, אז זוהר הקדוש מקשה.

איך מעלו בלילה?

אסור למול בלילה.

אור החיים הקדוש מתרץ בספר תהילים כתוב על אותו לילה,

לילה כיום יאיר חשיכה כאורה.

זה מדובר על ליל יציאת מצרים, שהלילה האיר בו

כאור החמה.

הוא האיר כאילו יום קיץ בתקופת תמוז.

ממילא מובן היטב כיצד מלאו בלילה,

כי למעשה הוא היה כמו יום.

הוא היה יום לישראל ולילה למצרים.

זה ביאור הפסוק, והגעת לבנך ביום ההוא.

איזה ביום ההוא?

אומרים, עניין סדר זה בלילה.

תגיד לבנך גם את הנס הזה,

שהלילה היה יום,

שנאמר ביום ההוא.

רק לפרעה ועבדיו זה נשאר לילה.

עכשיו מבינים למה אוכלים את הפיקומן חד חצות.

במסכת פסחים ק יט כתוב אין מפטירין אחר הפסח הפיקומן.

מבאר הראש

שהפיקומן נאכל בסוף הסעודה

על השובע.

הרי שאתה אכלת ואתה שבע,

וזה לזכר קורבן פסח,

שהיו צריכים לאכול אותו על השובע.

לכן אסור לאכול אחריו דבר.

אין מפטירין אחר הפסח.

קורבן פסח שאוכלים, אפיקומן

להוציא מעדנים, מגדנות לאכול.

צריך שיהיה את ההמצה שהולכים לישון.

דעת רבי עקיבא שאפיקומן נאכל עד הבוקר.

דעת רבי אליעזר בן עזריה נאכל הפסח עד חצות.

אבל התוספות בברכות דף ט' מקשיבות.

מפורש נאמר על קורבן פסח, לא תותירו ממנו עד בוקר, לא כתוב עד חצות.

עד בוקר כתוב.

אז לכאורה זה מתאים למי? לרבי עקיבא.

אז איך רבי אליעזר בן עזריה התיר לאכול רק עד חצות?

מתרץ הישועות מלכו,

תירוץ נפלא.

לדברי הזוהר הקדוש, בחצות הלילה האיר היום.

אם כן, מובן מדוע הפסח נאכל עד חצות הלילה בלבד,

שכן כבר האיר הבוקר.

ולכן גם האפיקומן

פסק השולחן ערוך

ואור החיים תעז,

שיזהר לאכולו קודם חצות הלילה על השובע,

בדיוק

כמו קורבן פסח.

טוב, ויש המשך.

אנחנו נמשיך את ההמשך מחר.

בינתיים נודה לקדוש ברוך הוא.

הכל יודוך,

הכל ישמחוך,

הכל יאמרו, הכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יודוך, והכל ישמחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יודוך,

והכל ישמחוך,

והכל והכל והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יודוך,

והכל ישמחוך,

והכל והכל יאמרו,

תזכו למצוות יום טוב ולא לשכוח מנוחת הנפש.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גובל נפשו יש חסד דאורייתא.

אבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח לתנא הקדוש

שיהיו שפתותיו דאורייתא.