מכת בכורות - חלק א' - למכה מצרים בבכוריהם
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום לעילוי נשמת חגי ארנון בן בת ים,
תאם נוחתו עדן
ונשמתו צרורה וצרור החיים, אמן.
צופיה בת תלאור
תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף,
השם יסיר ממנה
כל מחלה חולי ומכאוב,
וצמיחת השיניים
תהיה מהירה וקלילה, אמן.
אורן בן אברהם,
לכבוד הקדוש ברוך הוא,
לגאולת עם ישראל ברחמים במהרה, בריאות איתנה,
והשם יראה לו וידריך אותו במה שצריך,
ולא יעזבנו מיליונית שנייה.
הוא לא יודע שהוא לא עוזב אף אחד.
יגשים כל משאלות ליבו לטובה,
אמן.
צביה בת דבורה,
גבוהה שלמה, בפרט בכתף ימין,
והחלמה מהירה,
אמן.
להקמה שכינתה מעפרה, ולאיחוד קודשא בריחו ושכינתה.
או-הו-הו, להצלחת משיחנו, מאיר עינינו ומסוש ליבנו.
עדות עם ישראל,
ערבות הדדית.
יזכו לבריאות איתנה, בפרט בלב, מוח, שמחה תמידית,
שמירה על יונם לשמיים.
תשובה שלמה מהווה זיווגים הגונים מעבודתו,
יתברך גולו ברעמים שימחי זכרו, אני קורא להם.
הבבונים החופשיים בכל המצטינים והמפטריגים
שקיבלו חיל מעוונותינו.
שיהיה השם שלם וכיסאו שלם, אמן.
מכת מכורות, חלק א',
הגאון רבי שלמה זלמן אויר,
ברוך זכר צדיח וברכה,
ביקשה שתי קושיות נפלאות.
בתפילת שחרית, סמוך לתפילת שמונה עשרה,
אומרים
אמת ממצרים גהלתנו,
מבית עבדים פדיתנו,
כל מכוריהם הרגים.
אז מה אומרים?
תחילה אומרים יציאת מצרים,
ורק אחר כך אומרים שבכוריהם הרגת.
מה קדם למה?
מה קדם? יציאת מצרים קדמה להריגת הבכורים?
זה אומרים
בשחרית
לפני שמונה עשרה.
בערבית אומרים,
המכה בעברתו,
כל בכורי מצרים,
ויוציא את עמו מתוכם לחירות עולם.
פה הסדר נכון.
קודם מכת בכורות,
ואחר כך יציאת מצרים.
המכה בעברתו, כל בכורי מצרים, ואחרי זה כתוב, ויוציא את עמו ישראל מתוכם לעולם.
בתפילת שחרית,
הפוך הסדר. למה?
עוד נתבונן.
בערבית כתוב המכה.
בשחרית כתוב הרגת.
למה משנים את המינוח?
עוד קושייה.
בפסוק מפורש
שלאחר חצות הלילה,
כשפרעה קם באמצע הלילה,
כתוב, ותהי צעקה גדולה.
פרעה סוף סוף
מצא את משה ואהרון,
והתחנן,
קומו צאוו מתוך עמי.
ואז כתוב,
ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ,
כי אמרו כולנו מתים.
אם חצות הלילה כבר חלף, ומתו כבר הבכורות,
אז מי שמת, מת.
מה יש לנותרים לדאוג?
הרי הם רואים שעברה מכת בכורות, והם בחיים, מה הם פוחדים?
על כל הקושיות האלה מתרץ הגאון רבי שלמה זלמן אוירמך, תירוץ נפלא.
העולם חושבים שבכורי מצרים מתו בחצי הלילה.
זו טעות.
הבכורים מתו ביום.
בפתיחה למסכת שמחות הקשו.
ויהי בחצי הלילה,
ואדוני היכה כל בכור.
אבל בחומש במדבר כתוב,
בחומש, במדבר כתוב, כי לי כל בכור,
ביום הקוטי, ביום הקוטי כל בכור, ביום,
מתי הוכו בחורי מצרים?
בלילה?
או ביום, כתוב, ויהי בחצי הלילה היכה,
וכתוב ביום הקוטי.
אמר יוחנן,
הקדוש ברוך הוא היכה אותה מכת מוות בחצי הלילה, אבל לא מתו.
גססו
עד הבוקר,
ורק בבוקר מתו.
מדוע עשה השם כך?
למה עיני את בכורי מצרים חצי לילה?
רבי יוחנן אומר, טעם נפלא, נותן מתנה לילד, צריך להודיע לאמו.
ככה הקדוש ברוך הוא,
נתן מתנה עצומה לעם ישראל,
והרג את בכורי שונאיהם.
אך רצה הקדוש ברוך הוא
שיראו את המכה
ויבחינו במתנה.
מה עשה?
נפשם של בכורי מצרים פרפרה עד הבוקר,
ובבוקר ראו ישראל את שונאיהם מתים.
אתמול בלילה אנשים הלכו לישון, בבוקר יש פינוי של עזה.
מתנה בבוקר, על הבוקר מתנה.
מהשם יתברך.
טראמפ
החליט שהפלסטינים האלה יוצאים משם לעולם
ולא חוזרים.
זהו.
אמריקה משתלטת
על
עזה.
ישראל,
פרימטר, 700 מטר, קילומטר,
לירות בהם, לא לירות אם הם נכנסים או לא נכנסים, בטראמפ או ב...
יאללה תעופו מיליון ושבע מאות.
תעופו למדינות אחרות, ביי ביי,
לא מתאים לכם פה, פה זה גיהנום.
ההיסטוריה אומרת שזה רק הולך ומחמיר.
פינוי,
פינוי-בינוי.
מדהים.
אז הקדוש ברוך הוא
עושה לנו בוקר יפה,
כמו במצרים.
איי, איי, איי, עכשיו צריכים הפלסטינים להרוג את החמאס, שהם גרמו להם, שהם איבדו את כל הקרקע.
איבדו את הכול.
טוב,
לפי זה התבהרו קושיות נפלא.
בתפילת שחרית אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא
על מה שאירע בבוקר.
מה קרה בבוקר?
מדגישים שיצאנו ממצרים בנצח חמאס,
ורק אחר כך כל בכוריהם הרגת, כי באמת הם מתו בבוקר.
אחרי שיצאנו וראינו שהם מפרפרים,
הקדוש ברוך הוא נתן מתנה, מודיע לאמא, תשמעי, נתתי לך מתנה, תתבונני.
אז,
הסדר הוא נכון, זה מה שהיה בבוקר.
בבוקר,
את בכוריהם הרגת, בבוקר.
בבוקר.
לעומת זאת, בפילת ערבית,
אנחנו מודים על הנס שהיה בלילה.
מה היה בלילה?
בהתחלה מזכירים את מכת בכורות,
בלי להזכיר שהם מתו,
כי בחצות הלילה הייתה רק הכאה,
המכה ועברתו,
כל בכורי מצרים.
זה באמת קדם ליציאתם של ישראל ממצרים, כי זה היה בלילה, הם לא מתו עדיין.
רק לאחר מכן מוסיפים, אחרי המכה, ויוציא את עמו ישראל.
זאת אומרת, הסדר מדויק פה בתפילה.
אם הלילה הייתה הכאה, אז קודם כל הכאה ואחר כך ויוציא.
בבוקר,
את בכוריהם הרגת ואחר כך הוציא.
לפי הסדר של מה שהיה בדיוק.
עכשיו גם מובן למה חשבו המ...
כולנו מתים.
קודם אמרנו, אם מתו כבר במכת בכורות בחצות, אז מה אתה מודאג?
לא, הם לא מתו.
הם היו רק גוססים.
ולכן חשבו שזה מגפה.
ואם הם גוססים, יכול להיות שהבריאים גם כן
יגססו.
לכן הם מיהרו לשלוח את ישראל.
יוצא שמכת בכורות הייתה בחצות הלילה,
גססו עד הבוקר,
ואז יצאו ישראל ממצרים,
ואז רק מתו בכורי מצרים.
זה מדוקדק
בלשון התפילה,
ולכן
מובן גם מדוע בתורה התייחסו גם ללילה
וגם ליום.
כמו שאמרנו, ויהי בחצי הלילה, ואדוני הכה כל בכור,
זה היה בחצי הלילה ההתחלה בלי להמית,
ואחר כך כתוב כי לי כל בכור,
ביום הקוטי, ביום הקוטי כל בכור.
עכשיו,
למקם מצרים בבכוריהם.
בהגדה של פסח
נחלקו התנאים
כמה מכות היה בכל מכה ומכה,
ארבע או חמש.
נתבונן בדבר.
בשאר מכות
באמת היו פרטים רבים בכל מכה ומכה.
לדוגמה,
מכת דם,
לא היה מים,
המצרים נאנקו בצמא,
הדגים מתו,
היאור הסריע,
והמצרים הושפלו
שהם צריכים לקנות מים ביוקר מישראל בשביל לשתות.
אז רואים שהמכה היא כוללת פרטים.
בצפרדע
היה רעש איום,
הייתה בהלה עצומה,
חורות הפילו מפחד,
הצפרדעים נכנסו למעיים של המצרים שנעשו טרפות
ולא יכלו לחיות הרבה זמן.
טרפה לא חיה שנה.
אז רואים שיש כמה פרטים, זה לא מכת צפרדע, רק יצאו וגוואק וגוואק וגוואק.
במכת בכורות
לא היו הרבה פרטים.
מתו בכורי מצרים ותו לא.
אז איך חילקו התנאים שכל מכה היה בה או ארבע או חמש?
ניתן לתרץ
שגם במכת בכורות היו כמה וכמה מכות.
הטעם לכך באמת רבים מתו,
לא רק בכורי מצרים.
בתנחום הכתוב
באו כל בכורי מצרים לאבותיהם וטענו.
כל מה שמשה נתנבא יתקיים.
אם כן, בוודאי אנחנו נמות.
אם הוא אומר שיהיה מכת בכורות, אז כל הבכורות ימותו.
אז אנחנו מבקשים שחררו אותם.
שחררו אותם.
אמרו האבות,
אפילו אם כל מצרים ימותו,
ישראל לא יצאו.
אנחנו נעשה אוקטובר, שבע,
עוד פעם יותר גרוע, אמרו החמאס.
ולא ידעו שפינוי-בינוי זה תוכנית חדשה.
באו אצל פרעה.
אמרו לו, בבקשה,
תוציא את העם הזה.
כל הרעה הזו באה רק בגללו.
לא רק אנחנו בכורים, גם אתה בכור.
שלח פרעה את עבדיו וציווה,
תחתכו להם את השוקיים.
חמאסניק היה.
יורה לאנשים, יורה באנשים. מי שלא שומע,
מה עשו הבכורים?
יצאו מפרעה.
כל אחד נטל חרב והרג את אבא שלו.
מפורש בתהילים,
למכה מצרים בבחוריהם.
לא כתוב למכה בכורי מצרים,
אלא המצרים עצמם מתו על ידי בכוריהם שהרגו אותם.
למכה מצרים על ידי בכוריהם.
רק אז הרג הקדוש ברוך הוא גם את הבכורים.
יוצא שבמכת בכורות גם האבות של המצרים מתו על ידי הבנים.
ועכשיו, מי הרג?
האם הרג מלאך או הרג השם?
ולמה צריך דם על המשקוף?
מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע מי נמצא בפנים?
איפה נמצא כל בכור?
למה צריך בכלל לשים את האדם על המשקוף?
אבל אני לא רוצה לערבב יותר מדי פרטים, שלא נשכח מתוכנית פינוי-בינוי,
ולמכה עזתים
וחמאסיהם.
אז אנחנו נודה לשם על כך ונאמר,
הקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך והקול יודוך,
הכל נשמחוך, והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו
אין קדוש כשם,
הכל יאדוך, והכל נשמחוך,
והכל, והכל, והכל יאמרו אין קדוש כשם.
ומהיום, רבותיי,
אין לקלל יותר, תלך לעזה.
אם אתה כבר רוצה לקלל,
תלך מעזב.
ביי ביי.
הרי אני מכוון לקיים קצת חכמים,
דאורייתא בשמחת אביבליתא.
דומל נפשו יש חסן דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רועה.