מכת בכורות - חלק ב' - רק המאמין נגאל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת אברהם בן סאלח,

צאלם

בוורדה גרמה

בירדנה בת יהודה,

שדרה שושנה, תהל נשמתם צרורה בצרור החיים.

בוורדה גרמה,

מנוחתה עדף.

אנחנו נמצאים עכשיו

בחלק ב',

חלק ב',

מכת בכורות.

מי הרג

את הבכורות, המלאך או השם?

ולמה צריך דם על המשקוף?

במדרש רבה כתוב, ועבר אדוני לנגוף את מצרים.

יש שומרים על ידי מלאך,

ויש שומרים שהקדוש ברוך הוא בעצמו.

מקשה מהרזו.

סתירה מפורשת

לדברי בעל ההגדה.

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה,

אני אדוני ולא מלאך.

כלומר, שהקדוש ברוך הוא בעצמו הרג אותם.

והקושייה זועקת.

באותו פסוק ממש

יש סתירה.

כך כתוב.

ועבר אדוני לנגוף את מצרים,

וראה את הדם על המשקוף

ועל שתי המזוזות,

ופסח אדוני

על הפתח,

ולא ייתן המשחית

לבוא אל בתיכם לנגוף

מן הגף.

הקדוש ברוך הוא

והמשחית המלאך.

ובפרט,

אם הקדוש ברוך הוא היכה,

מה צריך דם על המשקוף?

רשי מדגיש.

ואתם אל תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר

מאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע

יוצא לפי דברי רשי

שהמלאך המשחית הוא היכר

ההפך מדעתו של בעל ההגדה

ותמוה ביותר

במדרש רביות חב מבואר

חצות לילה אקום להודות לך

על משפטי צדקך

להודות

על המשפטים

שעשה אדוני במצרים בחצות הלילה

דוד המלך אומר למה אני קם בחצות הלילה?

להודות לך

על המשפטים של צדק שעשית עם המצרים בחצות הלילה,

מכת בכורות.

מוסיף המדרש

חלק מהמצרים היו מפחדים

מה עשו?

באו אל ישראל

וביקשו מהם

שייתנו לבן הבכור ללון אצלם

כיוון שהגיע חצי הלילה

היה הקדוש ברוך הוא נוטל נשמתו של המצרי ומניח

את הישראלי

בלי העצומה

אז לשם מה צריך לתת דם על המשקוף?

אם הקדוש ברוך הוא יודע להיכנס לבית שיש עליו דם על המשקוף כדי ליטול נשמתו של המצרי

מה זה משנה איפה הם היו המצרים?

הוא לקח והיכה אותם בחצות

אז למה צריך דם על המשקוף? להבחין?

הנה הוא יודע בדיוק מי נמצא בפנים

במדרש רבי יוזן ה' מבואר

תפקידו של המלאך המשחית

היה להרוג את העוברים בכך שגרם

שיפילו ולדותיהם

זאת אומרת בחור גם שהיה בבטן כעובר המשחית היה גורם לאמהות להפיל

כדי שימות הבכור, לא יישאר בחור ראש.

והגאון מווילנא מוסיף

עוד תפקיד היה לו למשחית

להרוג גם את מי שהגיע זמנו באותו יום למות,

מי שנכתב לו שהוא צריך למות, לאו דווקא בכור,

כל מי שצריך למות,

כמו שכתוב, יום המוות מיום היוולדו,

אז המשחית

לקח את נשמתם של אלה שהיו צריכים למות גם באותו יום.

על כל פנים,

עדיין זה לא מיישב את הקושייה.

מדוע צריך למרוח דם על המשקוף?

אם הקדוש ברוך הוא, בכבודו ועצמו, הרג את בכורי מצרים.

דבר נוסף, למה נאסר על עם ישראל לצאת מפתח הבית?

הרי ממילא הקדוש ברוך הוא הרג אפילו מצרי שבבית של ישראל.

העניין מבואר

בזוהר הקדוש.

בכור מאב

הקדוש ברוך הוא הרג.

בכור מאם

המשחית הרג.

מבאר המער זו.

מדויק גם בלשון הפסוק.

באדוניי כה כל הור

אין סוגי הבכורים מאבא ומאימא זכרים ונקבות

חוץ מביתיה,

חוץ מפרעה.

כגון מצרי שבא על עשר נשים בזנות,

כולם בכורים מצד האם.

למה? כל אישה היא

שונה מחברתה,

וכל אחת ילדה את הבן הראשון

מגבר אחד.

אז זה בחורים של אימא.

וכן אישה

שזינתה מאחר בילדה,

ואילו את הבן מבעיה.

עלה

ילדה אחריו

הבן הוא בכור מאב

על כן בכור מאם שהוא פטר רחם דהיינו יוצא ראשון

וגלוי

וידוע לכל שהוא בכור כולם יודעים זו פעם ראשונה שהיא ילדה

היה זה תפקידו של המלאך המשחית להורגו

מה שאין כן בכור מאב

מי יכול להבחין בין טיפה לטיפה

אם הבעל ילד אותו או הבועל ילד אותו

זה יכול רק הקדוש ברוך הוא

לפי זה מתבאר להפליא

הקדוש ברוך הוא שהרג בכורים מאב

אכן לא היה צריך את מריחת הדם על הדלת

כי ודאי גלוי וידוע היה לפניו את טיפה כאן שרוי יהודי וכאן שרוי מצרי

וגם מצרי ששהה בביתו של יהודי

אם היה בכור מאב

מת

אולם המלאך המשחית לעומת זאת

התפקיד שלו להרוג בכורים מאם המפורסמים צריך גם צריך היה לתת עבורו דם על המשקוף

בין הוא ייכנס לביתו של ישראל ויהרוג

ולכן גם אסור היה לעם ישראל לצאת מפתח הבית

כיוון שהמשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע

ונדבך נוסף במכת בכורות

התבאר להפניע על פי מדרש נוסף

כתוב בפסוק ותהי צעקה גדולה במצרים

כי אין בית אשר אין שם מת

מדוע היה בכל בית מת?

רש״י מפרש שני פירושים

האחד שבבית שלא היה בכור

גם כן מת מישהו

היה למות בכל בית אחד

ואם אין שם בכור

בבית לא נמצא בכור

או שהוא הלך לישון אצל הישראלי

או שהבכור כבר מת מזמן ולא נשאר בכור

אז את מי הורגים?

את הגדול שבבית

בפירוש שני שמביא

למה צריך היה להרוג בכל בית?

כשהיו המצריות מזנות תחת בעליהן

ויולדות מגברים אחרים שאינם נשואים

וכך

היו בתים בהם לאישה אחת היו חמישה בכורים מאבא

כי כל אחד היה אבא אחר.

אם כן, הפירוש השני של רש״י

התבהר בדברי הזוהר הקדוש שאמרנו

שבכור מאב הקדוש ברוך הוא בעצמו הרג כי רק הוא יודע להבחין בין טיפה לטיפה.

מוסיף הרמב״ן

לכן בתהילים ע'ח נ'א כתוב

ויך כל בכור במצרים ראשית אונם.

כלומר, הפסוק מרמז על כך שמתו הן בכור מצרים מצד האם

והן ראשית אונו דהיינו בכור מצד האב.

כל בכור וגם ראשית אונם.

כל בכור זה של האימא

וראשית אונם זה של האבא.

אולם גם בפירוש הראשון ברש״י

מפורש במדרש

אמר ריבי אבא

בית שאין בו בכור גדול שבהם מת.

יוצא

כמו שביארנו שהקדוש ברוך הוא הרג את הבכורים בכל מקום בו הם היו.

והמשחית

הרג את הגדול שבהם.

זה בתנאי שהיה בבית שלו.

אבל אם הוא שם בבית של יהודי

לא נכנס לשם המשחית בגלל אדם שהיה במשקוף.

ולכן אסור היה לעם ישראל לצאת מפתח הבית כי הוא לא מבחין.

לפיכך התבהרו הדברים להפליא.

עיקר מכת בכורות

היא בבכורים מאב.

אותם הרג הקדוש ברוך הוא כי לגברים היה הרבה בכורות.

לאימא יכול להיות בכור אחד.

אפילו אם יהיו אותה עשרה אנשים יש לבכור אחד הראשון.

אבל לאבות,

לזכרים,

יכול להיות עשרה בכורים.

אז עיקר מכת בכורות

היה בבכורים מאב.

אותם הרג הקדוש ברוך הוא, לא משנה היכן היו.

אבל כדי שיהיו עוד כמה מכות

בתוך מכת בכורות,

נתן הקדוש ברוך הוא למלאך המשחית

אפשרות להרוג גם בכור מאם,

וגם את הגדולים שבבית,

ואפילו אם הם עוברים.

אבל זה בתנאי שהם יהיו בבית המצרי,

כי בבית הישראלי לא יכול להיכנס המשחית בגלל אדם.

במדרש רביו יח י' ופרקי אליעזר, רבי אליעזר, פרק מ' נאמר

כל הלילה היו ישראל אוכלים ושותים יין

ומשבחים לקדוש ברוך הוא וקורעים את ההלל.

ופרעה וכל עמו ביקשו לשלחם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

בלילה אתם מוציאים את בניי?

לא,

אלא בחצי היום.

בינתיים

התפזרו עם ישראל לעשות את הציווי של הקדוש ברוך הוא,

וישאלו ממצרים את כליהם.

משה רבנו עסוק במשהו אחר, בעצמות יוסף,

ובזוהר הקדוש

מוסיף

עוד נקמה עילאית

שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים.

פרעה קם באמצע הלילה,

וכמו שהקדוש ברוך הוא הרג את הבכורות,

נקם גם בשריו,

בשרים,

והרג את כל גדולי המלוכה.

למה?

כי הם יעצו לו, לפרעה, להשאיר את עם ישראל במצרים.

אם כן, ברורים הדברים.

שהקדוש ברוך הוא

הרג את בכורי מצרים

מאב ומאים,

ואפילו הגדולים שבבית מתו.

וכל שרי פרעה

שיעצו לשעבד את ישראל,

פרעה עצמו הרג אותה.

וכל

האבות של הבכורים

שרצו בשעבוד של ישראל,

הבנים שלהם הרגו אותם, למקה מצרים בבכורת.

אז גם הטובה, הכפולה ומכופלת, עשה לנו הקדוש ברוך הוא במכת בכורות.

לכן אמרנו שכל מכה,

לא הוקטת אם היה בה ארבע מכות או חמש מכות.

אז אתם רואים פה שזה לא מכה רק בבכורות,

גם בשרים, גם בגדולים, גם בגדול שבבית, גם בעוברים,

גם בקיצור חבית חבית.

נותר לנו לברר

מדוע מכת בכורות שונה ביחס לשאר המכות.

בכל המכות האחרות

לא קבעו מצווה כזכר עליהן.

למה?

כי המכה אינה תכלית,

אלא אמצעי לצאת ממצרים.

אבל דווקא במכת בכורות

קיימות שלוש מצוות

שהתורה מאריכה בהן.

לא יוצא לנו מתשע מכות מצוות,

אבל בבכורות יש לנו שלוש מצוות.

בכור בהמה, מצווה להקריב לשם.

פטר חמור,

צריך לפדות את החמור הראשון שנולד למישהו,

ואם לא, יש מצווה בערפתו.

ומצווה שלישית שיוצאת לנו זה בכור אדם, פדיון הבן.

כל זה ממכת בכורות של המצרים.

ותמוה, מדוע ישנם שלוש מצוות לזכר מכה אחת,

ובמה שונה המכה הזו משאר המכות?

מדרש תנחומא במדבר פד מובא,

אומר הקדוש ברוך הוא,

בשביל חיבתם של ישראל שיניתי סדרו של עולם,

שבתורה מפורש שחמור פודים בשה.

ואילו הקדוש ברוך הוא פ...

עמדה את השה.

עם ישראל,

שה פיזורי ישראל בחמור,

שהם המצרים אשר בשרם בשר חמורים.

וכיוון שבני בכורי ישראל הוא קדוש והמצרים הם חמור לא רצו לפדותם

לכן נענשו.

וערבתו.

המצרים לא רצו לפדות אותנו ממצרים,

אז וערבתו.

מי שלא פודד,

או שיש פדיון,

על ידי

את החמור תפדה בשר,

ואם לא תפדה,

וערבתו. הם לא רצו לפדות אותנו,

אז וערבתו.

נאמר בתורה, כה אמר אדוני, בני בכורי ישראל.

פרש רשי,

בכור

לשון גדולה.

המדרש, בראשית רבה סג',

אומר, כאן חתם על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשיו.

למה דווקא כאן

מבאר

הבית הלוי?

כיוון שכל מטרת הבריאה היא אחת,

שעם ישראל יהיו עם השם ויקבלו את התורה.

אלא שנגזרה גזירה.

בדרך להגיע לזה צריכים לרדת לשעבוד מצרים.

לכן,

משום שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים,

ואתה תבוא אל אבותיך בשלום,

מיד כשנפטר אברהם,

חשש עשיו

בגזירת השעבוד.

ומסיבה זו פרק עול באותו יום

והכריז שהוא כופר בכול,

כי לא רצה להיות הממשיך.

למה? כדי שלא יהיה בשעבוד.

כתוב,

כי גר יהיה זרעך.

עשיו

הוא מזרעו של אברהם,

הוא הבן של יצחק.

אז עכשיו הוא חושש,

באותו יום שהוא מכר את הבכורה,

זה יהיה יום פטירתו

של אברהם אבינו.

והוא נודע לו שאברהם נפטר,

בימיו לא יהיו

גלות ושעבוד, כי אתה תבוא אל אבותיך בשלום.

אז כל זמן שאברהם אבינו חי, לא יקרה כלום.

רק אחרי.

אז זה מתחיל מהיום שהוא נפטר.

עשיו פוחד

שהוא יצטרך לרדת לשעבוד 400 שנה,

אז הוא מחליט, אני לא ממשיך, אני כופר בכל.

שלום.

יוצא, כשאמר הקדוש ברוך הוא,

כי ביצחק יקרא לך זרע,

עשיו הפקיע את עצמו ויעקב נשאר הממשיך.

אז ביצחק יקרא לך זרע,

מה זה הזרע הזה?

זה או יעקב ועשיו,

או רק יעקב.

עשיו ויתר, לא רוצה להיות ממשיך, כופר.

אז מי נשאר?

יעקב אבינו.

ממילא יעקב קנה את הבכורה בהסכמת עשיו המלאה,

כי הוא לא רצה להיות ממשיך.

יעקב שקנה את הבכורה,

הוא-הוא הממשיך,

ולכן הוא ירד לגלות.

כי זרעו של אברהם צריך לרדת לגלות. מי הממשיך? יעקב.

והסיבה שירדו לגלות,

כדי לזכות לתורה,

ולזכות לארץ ישראל,

ולזכות לכל הברכות.

ולכן יעקב גם לקח את הברכות,

כי זו עסקת חבילה.

עם הבכורה באים הברכות.

וכך כשהגיע הרגע הגאולה,

עתם הקדוש ברוך הוא על הסכם המכירה,

תם ונשלם פרק השעבוד,

ועכשיו מגיע הזמן של הסכר לזרעו של יעקב.

בני, בכורי ישראל,

כי בכור זה המטרה בעולם, סמל החשיבות.

אנחנו המרכז של העולם.

רואים?

השבוע המצרים,

החמורים,

שהם הבכור,

שהם המרכז בעולם,

כי הם אימפריה.

אמר הקדוש ברוך הוא,

השה חשוב יותר מהחמור,

את החמור עורפים.

והשה שהוא עם ישראל,

הוא עיקר וקדוש.

ועל כן,

בני בכורי ישראל, אתם העיקר בעולם.

כמו שאומר המדרש,

בראשית ברא אלוקים, בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו.

אז מכת בכורות לא הייתה סתם מכה,

היא באה להראות את המטרה בעולם,

לשלול את החשיבות החומרית של מצרים, שהם חשבו שהם בכורים,

השם גילה להם שהם חמורים,

שהם לא בכורים.

והדגש הוא על עם ישראל,

בני בכורי ישראל.

זאת אומרת,

עם ישראל קיבלו חותמת, כי באותו זמן ניצלו בכורי ישראל,

וכל בכורי מצרים מתו.

בזה הראה הקדוש ברוך הוא מי הבכור בעולם.

הבכורות של החמורים מתו,

והבכור, בני בכורי ישראל,

זה החותמת על מה שעשיו מכר את הבכורה.

יפה?

ועל כן,

מי שלא רצה להיות בצבא השם,

לא יצא ומת במכת חושך.

80 אחוז לא רצו לצאת.

בגלל שהתרגלו למצרים, והיה להם נוח, והיה להם נכסים,

והיה להם כל מיני דברים.

ולכן כתוב במדרש, וחמוכים עלו בני ישראל.

אחד מחמישה יצאו.

80 אחוז מתו במכת חושך.

אתם זוכרים מה אמרנו?

אומרים, במוסף,

אין גאלתי אתכם אחרית כראשית.

האחרית

יהיה כראשית.

מה בראשית 80 אחוז מתו ו-20 אחוז נשארו, ככה גם באחרית.

גוג ומגוג.

שני שלישים מהעולם ימותו, והשליש עוד יצורפו.

וייפלא הדבר מאוד,

במדרש שיר השירים מופיע שאמר משה רבנו לעם ישראל

שהם יגאלו בניסן.

אמרו לו, איך נגאל בכל ארץ מצרים מלאה בעבודה זרה שלנו?

הם מבינים שהם לא ראויים לגאל.

אמר להם, חפץ אדוני בגאולתכם.

עשו פסח ומילה.

וקשה.

הרי זה היה לאחר מכת חושך,

שמתו רוב רובם של ישראל.

וגם המיעוט שנותר מודה שהוא עובד עבודה זרה.

ואם כן, מדוע הוא נשאר בחיים?

מה נשתנו אלו מאלו?

אלא טעם פשוט.

אלה שנגאלו,

זה אלו שרוצים להאמין.

הם רוצים להאמין.

הם לא אמרו לא רוצים לצאת. הם לא האמינו שעם עבודה זרה שהם עשו, יצאו, אבל הם רוצים להאמין.

אלה היה להם לב.

מאמר מוסגר נוסיף

במכת חושך היה פיצול לשניים.

היה חושך רגיל,

והיה חושך שלא יכלו לזוז.

שלושה ימים חושך רגיל, שלושה ימים

כל אחד נתקע במצב שהוא עמד, ישב, שכב.

שלושה ימים.

תענית,

בשכיבה, בעמידה,

פרש רשי,

שתי סיבות היו למכת חושך.

אחת,

כיוון שהיו בישראל רשעים

שלא רצו לצאת,

אז הם מתו בשלושת ימי אפלה ראשונים,

כדי שיוכלו לקבור אותם.

שלא ידעו המצרים שישראלים קיבלו מכה, כי אז הם אגידו, אה, הנה אנחנו בהם, זה אותו דבר.

אז השם הכה אותם

במכת חושך, ואז ישראל קברו אותם, אז אפשר היה לזוז בשלושה הימים הראשונים.

והדבר השני, למה הם לא יכלו לזוז?

ורק ישראל יכלו לזוז.

כדי שיוכלו לחפש להם בכלים.

כולם תקועים,

לא יכולים לזוז,

לא רואים כלום.

הישראלים נכנסים לבתים, פה אני רואה שיש להם זה, פה אני רואה שיש להם זה,

ושאחר כך יבואו לשאול מהם,

יגידו, אין לי,

נו, מה אין לך?

שמה למעלה יש לך זה, אה?

איך אתה יודע?

הוא אומר, אה, כשאתה היית תקוע, אני הסתובבתי פה,

עשיתי סקירה וזה, רשמתי הכל, דוח מלא.

אה, אתם כאלה נאמנים, יכולתם לגנוב לנו ולא גנבתם?

כך, על העיני ועל הרסי נתנו להם.

יש לדקדק בדברים של רשי,

שהפירוש הראשון חל על חצי המכה הראשונה שהיה חושך,

כדי שיוכלו לקבור את הרשעים מעם ישראל.

אבל, כדי שיתחקר להם להסתובב בבתי המצרים

ולבדוק היכן החביאו את הכלים,

לא הספיק החושך הראשון,

צריך חושך בים, יש חושך,

שזה היה בעובי של מטבע.

ממש אתה יכול לחוש את החושך.

שהמצרים לא יוכלו לזוז.

לכן, בחצי השני של המכה,

שילכו בבתים של המצרים בחופשיות.

על כל פנים,

מוכרח לנו שכל המטרה בגאולה הייתה

להיות צבא השם יתברך.

ובכור לשון גדולה.

ועל כן נקראו בכור.

ומי שלא רצה להיות כמו עשיו, לא רצה,

מת.

ועומק המילים, ואחריכן,

יצאו ברכוש גדול.

תמיהה.

זה פיצוי של עבדות

של שנים רבות?

מה,

אברהם אבינו הסכים שהשתעבדו ויטענו הבנים בשביל כסף?

זה הרכוש הגדול?

הרכוש הגדול זה האמונה שהם קנו בשנה,

האחרונה, בעשרת המכות.

מטען שלם של ניסים גלויים,

ממש מעשה בראשית מחדש להודיע לעולם,

עיני ענק, אני הבורא,

אני עושה בבריאה מה שאני רוצה.

את זה טענו

על כתפיהם.

רכשו את האמונה שזו הייתה המטרה של כל השעבוד, להכשיר אותם לזה ובסוף להגיע לגאולה.

במכת בכורות

עם ישראל הפכו להיות ממש

בני בכורי ישראל,

ולכן התקדשו הבכורות.

ויש לנו שלוש מצוות

מהמכה הזאת,

ואחת מהן זה פדיון הבן.

ויש עוד,

בהר הצהריים, לא מחר אולי, בעזרת השם,

נלמד על השור, על החמור ועל הכלב

שהיו במצרים.

זה לא פשוט.

הכל יודוך,

והכל יש,

שבחוך ועל הכל יום ראו,

הקדוש של השרים,

הכל יודוך,

והכל יש,

ועל הכל יום ראו, כל יום ראו, אין קדוש כזה.

ישמחו במלאכותך, שמרי, שמרי, שמרי,

שם, בקורא נחול שבת, ישמחו במלאכותך,

שומרי, שומרי, שומרי, גורי עונג שבת, אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי שבעי שבת, אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי,

שמעי שבת.

שיהיה לכם יום נפלא,

יום חורפי.

אמן.

יום של גשמים זה יותר גדול מתחילת המתים ממעמד הר סיני וכו'.

אז זוכים לראות דבר כזה?

דבר נפלא.

מאה רוחות.

הקדוש ברוך הוא מנגב לנו את כל הכבישים והכל.

ספונג'ה בבת אחת, אתה מבין? לא צריך את המנקים של העירייה, לא כלום.

אשקה את האילנות ואת הטרחים.

איזה יופי. בירושלים בבתי,

יא יא יא יא.

הריני מכוון הקיים קצת חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומק בשרישה של דאורייתא.

בנט אבינו דאורייתא.

לה עשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

לעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.