ליל שימורים הוא לה' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בלחש

אמן

ליל שימורים מול אדוני להוציאם מארץ מצרים,

שימורים לכל בני ישראל לדורותם.

רש״י אומר שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים.

והוא מלשון ואביו שמר את הדבר.

ופרש רש״י היה ממתין ומצפה מתי יבוא.

וכל זה מגודל חביבות הקדוש ברוך הוא.

מקודם הייתה רק הבטחה לבד.

מאחר ההבטחה לא הפסיק מלחשוב על הקץ.

משמר ומצפה לאותו לילה.

מה אמרנו?

רש״י אומר מה זה ליל שימורים?

זה לילה משומר.

פירושו שהקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לקיים את ההבטחה שלו

להוציא את העם ישראל ממצרים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

וזה מהלשון, כמו שכתוב בפסוק, ואביו שמר את הדבר שהיה ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר.

אז שמירה פה זה לשון המתנה וציפייה.

ואיך זה ולמה זה?

מגודל החביבות של הקדוש ברוך הוא.

אז קודם הוא רק אומר הבטחה,

ואחרי הבטחה

הוא לא מפסיק מלחשוב על הקץ.

משמר ומצפה לאותו לילה.

ונשאלת שאלה,

לכאורה למה לא לקדוש ברוך הוא מקודם להבטיח ואחר כך לקיים?

למה לא מספיק שיעשה את המעשה מתי שהוא רוצה וגמרנו?

למה צריך להבטיח מראש ואחר כך לקיים ולצפות עד שיתקיים?

תעשה מתי שאתה רוצה ומה שאתה רוצה, וגמרנו.

אלא פה לומדים אחת ממידות הקדוש ברוך הוא,

והיא עיקר גדול בהנהגתו של הקדוש ברוך הוא.

כל הנהגתו היא להבטיח ולא יותר.

מה מכוון מזה?

שהמובטח

יאמין בזה אמונה שלמה.

ויהיה בטוח שמה שהשם אמר יקיים.

בשביל

לחנך אותנו לביטחון בשם,

אנחנו שומעים הבטחה מהשם,

אנחנו צריכים להיות סמוכים ובטוחים במאה אחוז שזה יתקיים.

השם רוצה שהמובטח, מישהו הבטיח לו,

יאמין באמונה שלמה ולהיות בטוח. ודווקא בדרך זו רוצה הקדוש ברוך הוא.

שאנחנו, המובטחים, נאמין במאה אחוז.

אז כל מה שכתוב בתורה זה הבטחות של הקדוש ברוך הוא.

וכל מה שהוא אמר זה בטוח שיהיה.

ואנחנו, המובטחים, צריכים להאמין באמונה שלמה.

אמרתי כמה פעמים שאני מאמין במאה אחוז במה שכתוב.

לא כולם מאמינים, מאה אחוז במה שכתוב.

אם היו מאמינים,

המצב היה כבר אחרי הגאולה.

וזו ידיעה חדשה במידותיו של הקדוש ברוך הוא,

כי יסוד כל הדברים הם האמונה והביטחון,

כמו שלמדנו אתמול בהרצאה באור יהודה.

יסוד כל הדברים זה האמונה והביטחון.

וזאת תהיה סיבה לשלמות הקיום של המקיים.

כשאני בוטח באמונה ושלמה

אז הקדוש ברוך הוא משלים את הקיום אצל המקיים

במאה אחוז.

על דרך זה התנהג הקדוש ברוך הוא עם אבותינו הקדושים שהבטיח להם את כל האחרית.

למה צריך להגיד להם את כל האחרית כבר?

תגיד מה שנכון לחייהם. למה אתה אומר להם עד סוף הדורות גם?

והם האמינו ובטחו על זה בביטחון גמור.

והרי ראינו שיצחק,

נאמר ביצחק יקרא לך זה הרע, ואחרי זה הוא אמר לו בעליהו לעולה.

והם האמינו.

איך זה יכול להתקיים? אם אני צריך להעלות אותו לעולה, איך יתקיים זה?

האמינו במאה אחוז.

אמרנו שכל הארץ שלך יתהלך בה לאלכר ולחבא, לאברהם,

ופתאום הוא צריך לקנות חלקת קבר בכסף.

יעקב אבינו הובטח, הוא צריך לקנות במאה קסיטה.

אף אחד מהם לא הרהר, היה בטוח במאה אחוז שמה שאמר השם, הכל התקיים.

וזה היה הזכות והיסוד שממנו זכינו ליציאת מצרים.

והיה קיום ההבטחה שאחרי כן יצאו, וברכוש גדול.

מה שנאמר מאות שנים לפני,

הכל התקיים.

וזהו שהאמין בשם,

ביחשביה לא צדקה.

וכי יעלה על הדעת שאדם לא מאמין כמו אברהם אבינו, והאמין, הפיץ את כל האמונה.

התורה מפרסמת, זה מה שהשם רוצה, והאמין בשם.

והאמין בשם.

גם דברים שאתה רואה ההפך.

ממה שאתה מאמין,

אתה ממשיך להאמין במאה אחוז.

עניין האמונה והביטחון של אברהם אבינו הייתה לא לצדקה.

ובזכות האמונה שלו זכינו לכל ההצלחות.

ואם היחס ושלום

חסר מעט באמונה וביטחון,

לא באנו לידי קיום הדברים.

ועוד אנחנו למדים כאן.

כי במידת בשר ודם,

אדם מבטיח על חברו דבר מה.

אחר כך, כשהוא מקיים את ההבטחה,

אז הקיום הזה כבר בא על כורחו, כי הוא הבטיח.

לא נעים לי. הוא אומר גם מפורש, מה אני אגיד לך? לא נעים לי, כבר הבטחתי לו, מה אני אעשה? כבר הבטחתי לו, לא נעים לי.

זאת אומרת,

ההבטחה גורמת לו

לעמוד בהבטחה.

אבל הוא עושה את זה מצד ההכרח שהוא הבטיח.

אבל לא מחפץ הרצון.

לפעמים אדם מבטיח ואחר כך הוא מתחרט.

אבל לא נעים לו, שמעו, הוא אמר בפני רבים וכולי, אז הוא מקיים.

אבל לא כן מידת הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא חפץ,

חסד הוא.

הוא מחפש, הקדוש ברוך הוא, להתחסד עם הבריות.

אז עם ההבטחה, תכף

הוא כבר שומר ומצפה מתי יגיע רגע הקיוך.

זאת אומרת, כשאדם מבטיח,

אנחנו צריכים, והלכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, ללמוד ממנו.

הבטחת?

אז אתה צריך להמתין ולצפות מתי תוכל לקיים כבר, לא בלית ברירה,

אלא מתוך ההנאה

שאתה רוצה לקיים את ההבטחה.

זה נקרא ליל שימורים הוא לאדוני.

שהקדוש ברוך הוא ממתין ומצפה מתי יגיע הלילה שאני אוכל לגאול אותם כבר.

אז עכשיו אנחנו צריכים ללמוד שאם אדם הבטיח לחברו שבעוד שבוע ילווה לו סכום כסף,

אז מצד והלכת בדרכיו,

עליו לשב ולצפות מתי כבר יגיע הזמן שיוכל לקיים מה שהבטיח לו.

זה נקרא שאתה מקיים והלכת בדרכיו.

אתה מקיים מצווה והלכת בדרכיו, מצוות עשה מן התורה.

עוד דבר בעניין ליל שימורים.

זוהי הבטחה שהבטיח לנו הקדוש ברוך הוא, שאותו ליל שימורים לאדוני שהיה במצרים,

הוא גם ליל שימורים לדורותם לתמיד.

אותו זמן גאולה

שהיה ביציאת מצרים אינו מצטמצם רק בעבר,

גם לא רק לעתיד לבוא, שאז יהיה זמן גאולה,

אלא בכל שנה ושנה.

כשמגיע חג הפסח,

חלה הבטחה של לדורותם.

אני חוזר על הפסוק.

ליל שימורים הוא לאדוני להוציאם מארץ מצרים.

הוא הלילה הזה לאדוני.

שימורים

לכל בני ישראל לדורותם.

הלילה הזה הוא לא רק לגאולה שהייתה ולא רק לגאולה עתידה,

אלא כל שנה ושנה לדורותם.

וזה הופך את החג הזה לזמן גאולתנו.

זמן גאולתנו בהווה.

גאולת מצרים, מה הייתה?

השתחררות מטומאת מצרים. זו הייתה הגאולה, השתחררנו מהטומאת של מצרים, העבודה הזרה שלהם, הגילולים שלהם, הדרך שלהם.

בה במידה שאדם משחרר את עצמו מטומאת זו,

הוא הופך להיות משוחרר.

בן חורין.

כל הרגשה שאדם מרגיש של קבלת הערה חדשה,

או שיש לו התקרבות נוספת לאמונה,

או הבנה נוספת בביטחון,

או התקרבות ביראת שמיים,

כל הרגשה כזו של תוספת אור,

זה בעצמו גאולה.

זוהי השעה שאדם זוכה לגאולה.

הוא נגאל מהמצב הקודם הירוד,

והוא עלה עכשיו מצב יותר גבוה.

הוא נגאל מהמצב הקודם.

רגילים להשתמש במושג של גאולה רק אם יש עבוד מלכויות.

הפירוש הזה אינו נכון,

וזו גמרא מפורשת במגילה י״ד.

למה לא אומרים הלל בפורים כמו בפסח?

מתרץ בשלמתם,

הללו עבדי אדוני ולא עבדי פרעה.

אומרים הלל.

הללו יא הללו עבדי אדוני ולא עבדי פרעה.

אבל הכא הללו עבדי אדוני ולא עבדי אחשוורוש.

אבל עדיין עבדי אחשוורוש אינן,

עדיין אנחנו עבדים לאומה אחרת.

גם אנחנו בגלות אדום עכשיו.

זאת אומרת, עדיין אנחנו עבדים.

והתירוץ תמוה.

אז למה על יציאת מצרים אומרים הלל?

הללו עדיין אנחנו עבדים של אחשוורוש, כמו שאומרים.

בין אם זה הוא, בין אם זה אדום.

אלא על כורחנו.

גאולת מצרים היא גאולה רוחנית.

והגאולה הזו אנחנו מחזיקים בה עד היום.

למרות שאנחנו בגלות.

גאולת אדום,

תרבות המערב.

אבל יש לנו תורה.

ונשארנו עדיין כלל ישראל.

והגאולה שהייתה במצרים בנתה את היסודות של כלל ישראל.

והפכנו להיות כלל ישראל.

ועדיין הגאולה הזאת קיימת.

הבטחתו של הקדוש ברוך הוא לחדש את הגאולה בכל שנה לדורותם.

תלוי עד כמה האדם מכין את עצמו לקבל אותה.

במידה שהוא מוכשר לקבל את הגאולה,

באותה מידה הוא זוכה לה.

הגאולה הכללית שתהיה,

שידעו כל עמי הארץ שאדוני הוא האלוהים,

באחרונה,

עתידה להיות באופן שהיא תכלול את כל הכלל של העולם בימות משיח.

אבל לזכות בגאולה מתחדשת מדי שנה,

כמו שמבואר בספר דרך השם של הרמחל,

חייב אדם להכין עצמו ללמוד

פרשת יציאת מצרים,

שמלמדת אותנו כיצד זכו בני ישראל לגאולת מצרים,

ומכאן ללמוד איך להגיע לגאולה פרטית.

מה מכה בפטיש לגאולת ישראל לאחר ההכנה של העשר מכות?

מה היה המכה בפטיש?

הסיום?

העמדה של עם ישראל?

פרשת החודש הזה לכם.

על זה בא הפירוש של אספורנו.

החודש הזה לכם ראש חודשים הוא,

לחודשי השנה.

אומר אספורנו, מכאן ואילך

יהיו חודשים שלכם,

לעשות בהם כרצונכם.

מה אפשר לעשות עם החודשים?

ראשון הוא לכם לחודשי השנה.

הוא התחילה

שבה התחילה מציאות

הכוח הבחירי.

התיבות המדודות האלה של אספורנו מגלות לנו סוד מקיף,

את תורת ההתחלה והמחשבה איך מגיעים לגאולה.

המעשה הזה הוא שהפך את עם ישראל לכלל ישראל.

גם עד הזמן ההוא

היו האבות הקדושים שהכירו את הקדוש ברוך הוא

וקיימו כל מה שנצטוו ממנו.

אבל כאן, פעם ראשונה נמסר לידיהם של ישראל מתנה אדירה.

מה?

השם נתן להם את כוח הזמן.

שליטה על כוח השפעה

שטמון בזמן.

אנחנו קובעים את הזמן. מתי שאנחנו קובעים ראש חודש,

אז החגים יהיו בהתאם.

כי אם כתוב שיהיה החג בטו בניסן,

אז מתי זה טו בניסן?

טו זה תלוי בראש חודש. מי קובע את הראש חודש? אנחנו קובעים את החודש.

אז מי בעצם יש לו שליטה על הזמן?

אפילו המלאכים שואלים את הקדוש ברוך הוא, ריבונו של ראי, מתי ראש חודש, אומר, תשאלו,

בית דין של מטה.

אני לא קובע את הראשי החודשים, הם קובעים ראשי החודשים.

החודש הזה לכם

ראש חודשים, אתם קובעים זה לכם.

אז הפכו ישראל להיות כלל ישראל במצווה זו.

וניתן להם כוח הזמן.

על הפסוק בקהלת,

לכל זמן ועת לכל חפץ תעת השמיים,

מסיים המדרש,

זמן היה לאדם הראשון שייכנס לגן עדן.

וזמן היה לו שייצא משם.

זמן היה לנוח שייכנס לתיבה.

וזמן היה לו לצאת.

זמן היה לו לאברהם אבינו שיינתן לו המילה.

וזמן היה לבניו להימול.

מה זה?

המשגיח ממיר

הסביר את המדרש הזה,

ואמר פשיטא.

וכי יש אבא אמנה שמעשים הללו היו מחוץ לזמן?

מה זה מודיע לנו המדרש?

שעל פי הפסוק הזה, זמן היה לזה וזמן אין לזה. אז איפה זה יהיה? בלי זמן איך זה יהיה?

ברור שהיה זמן.

מה צריך לחדש לנו? מה חידש המדרש?

אז הוא מפרש שהמדרש בא לגלות לנו סוד נפלא,

שכל מקרי העולם

מושפעים מרצונו של הקדוש ברוך הוא.

מבלעדי רצונו אי אפשר ששום פעולה תיעשה.

בהשפעת רצונו הנקראת מעלה לטאטה, מלמעלה למטה,

טמון כוח הצלחה או אי הצלחה של כל פעולה.

יש נשים שואלות, מתי יבוא השידוך שלי?

הכל זמן ועת לכל חפץ.

יש זמן מתי יבוא החתן?

יש זמן מתי תבוא הכלה?

הכל זה השפעה משמיים.

אין דבר שהוא לא מזומן

על פי הקדוש ברוך הוא, בהשגחתו וברצונו.

והתורה מלאה בכל מיני עניינים של זמן.

אנחנו מוצאים שחכמים, זיכרונו ברוך הוא, מספרים לנו שהקדוש ברוך הוא גילה לדוד שבשבת הוא ימות.

הוא ביקש לדעת מתי הוא ימות.

השם לא רצה לגלות לו בהתחלה, בסוף ניאות.

אמר לו אתה תמות בשבת.

ביקש דוד

באחד בשבת, ביום ראשון, לא בשבת.

ביום ראשון.

אמר לו לא,

כבר הגיעה המלכות של שלמה בנך,

ואין מלכות נוגעת בחברתה,

קמלוני, מה?

אפילו במרחק של סערה.

אין.

יש זמן!

הזמן שלך זה בשבת.

והזמן שלו זה כבר שהוא ימלוך מיד אחרי על המקום.

אז אמר לו דוד המלך, אז אני אמות בערב שבת.

אני מוכן

למות קודם, לא בשבת.

אמר לו לא,

כי טוב יום בחצריך מא'

טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה,

אפילו היום האחרון,

מא' אלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפניי על גבי המזבח.

ומה היה בסוף?

הוא עשה פטנט, דוד המלך.

הוא אמר, אני אלמד תורה בלי הפסקה כל השבת.

ואז ממילא אי אפשר לקחת את הנשמה. בשעה שאתה לומד תורה,

אי אפשר לקחת את הנשמה. אתה דבוק באלוקים.

דבוק במקור החיים.

אז מה עשו?

יצר הרע בא ורשרש

את האילן בחוץ,

והוא ככה התעניין לראות יצא החוצה, דרך במדרגה, טראח, נפל ומת.

אין.

אין שלטון ביום המוות. אין.

לכל עת.

לכל זמן, בעת, תחת השמיים.

ואז אנחנו חוזרים עכשיו לקלוט כאן מה כוחו של זמן.

זה כוח של זמן שהוא קבוע ולא ניתן לשינוי.

עד כאן מלכות דוד ומכאן מלכות שלמה.

אין אדם נוגע במוכן לחברו. אמרתי בבחירות

ששס לא מאמינים לא בתורה, לא באלוקים, לא בגמרות, לא בכלום.

אם אתם מאמינים

שהכול גזור מן השמיים,

בשביל מה אתם נלחמים איתי?

אם השם לא רוצה שאני אבחר לכלום,

אז הוא קבע שאני לא אבחר, ואם הוא יקבע שכן, לא.

אבל מה עשו? מגלגלים חובה על ידי חייו.

הלכתם לבטל דבר שיכול להיות שגם לא היה מצליח בלי זה. למה אתם צריכים להתאמץ?

הבעלות על הזמן.

נמסרה לישראל מסירה איתנה. אתם יודעים כמה הכוח של הזמן מסור בידי ישראל? אתם לא תאמינו.

בירושלמי כתוב,

פרק ראשון בכתובות הלכה ב',

נפסק להלכה.

עברו בית דין את השנה בתולי החוזרין,

כלשהו מכוח הזמן.

זאת אומרת,

ילדה עד גיל שלוש,

גם אם איבדה בתוליה לפני כן, הם חוזרין.

עד שלוש.

אחרי שלוש לא חוזרין.

אבל אם עברו את החודש,

אז יש עוד חודש.

אז חוזרין. אפילו שעברו שלוש שנים מלאות,

אבל עברו את החודש,

נהיה שלוש שנים בחודש.

בתוליה חוזרין.

מכוח מה?

מכוח זה שחכמים קבעו הזמן,

שהשנה לא נגמרה עכשיו, היא תיגמר בעוד חודש.

משנים את הטבע.

בכוח הזמן שניתן לישראל יכולים לשנות את הטבע.

זאת אומרת,

כל כלל ישראל תחת השפעה

של הזמן שהם הבעלים עליו.

וכשמשנים בית דין את הזמן על ידי עיבור השנה,

ממילא בתוליה חוזרין.

המשכיל יבין כי עברו בית דין,

זה מכוח מה?

מכוח הבעלות הכללית של כלל ישראל על הזמן.

החודש הזה לכם, אתם קובעים.

אתם קובעים.

אפילו שוגגים.

אפילו מזידים.

והזיזו ביום אחד את החודש,

נקבע בשמיים שזה ככה מתחיל החודש.

ההבדל בין התקופה לפני יציאת מצרים

לתקופה שאחר יציאת מצרים,

בשורש הוא הבדל בין תקופה של טרם, טרם כלל ישראל,

לתקופה של כלל ישראל בקומה שלמה.

קודם לא היו כלל ישראל.

היו בני ישראל אבל לא ככלל.

אחרי היציאה נקראו כלל ישראל.

בתקופה של טרם כלל ישראל היו האבות הקדושים והיו שבטי יה.

אבל לא היה זה כלל ישראל בקומה שלמה.

רק אחרי שעברו את השעבוד במצרים, בגלות,

הפכו על ידי זה להיות חטיבה אחת,

כלל ישראל.

זמן של התחדשות גורם שינוי לטובה.

כשמתחילים ללמוד,

מתחילים תקופה חדשה,

באים אחרי בין הזמנים למשל, אלה שעושים בין הזמנים.

לומדים אחרת,

הכנה חדשה, תוכניות חדשות.

והחשבון הזה הוא נכון בנוגע לכל רגע ורגע בחיי אדם.

אין בין רגע לרגע קשר ביניהם.

כל רגע וזמן חדש של התחזקות.

הרגע שעבר

היה ללא התחזקות.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אבל הרגע הזה כבר החלטתי להתחזק.

הקשר שבין העבר להווה

הוא רק בנוגע לפרשת התשובה.

בהווה

יש לראות את החידוש

ואת העבודה שלו,

בנוגע לעבר נשארת רק חובת התשובה.

אדם היה אתמול בהרצאה,

הגיע לא כחוזר בתשובה,

החליט לחזור בתשובה.

עכשיו הרגע הזה,

הוא לא קשור לקודם.

על הקודם הוא חייב תשובה,

ועל הזמן הזה שהוא החליט לחזור בתשובה הוא כבר נקרא להתחזק, הוא כבר במצב של גאולה, הוא כבר נגעל במצב הקודם.

אין קשר בין שני הרגעים.

על הפסוק והיה אם שמוע תשבעו למצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום,

מפרשים חכמים זיכרונם לברכה היום,

מה אני מצווה היום?

הוא ציווה אותנו אז במעמד הר סיני. מה זה? שמוע, תשמעו, היום.

אלא כל יום יהיו בעיניך כחדשים.

מה זה אומר?

אין הנחת תפילין של אתמול,

והנחת תפילין של היום,

הנחה אחת.

אני מניח תפילין כבר עשרים שנה, שלושים שנה, חמישים שנה מאז שנולדתי.

אין דבר כזה.

כל יום זה מצווה חדשה.

לבישה ציצית זה הכל חדש.

תלמוד תורה שאני לומד עכשיו,

עכשיו, אני לומד אתכם עכשיו, זה חדש.

התפללנו עכשיו, זה חדש.

מנחה זה יהיה חדש.

כל יום,

אין הכוונה רק ליום, כל יום יהיו בעיניך כחדשים.

אלא כל שעה וכל רגע הם חדשים חדשים ממש.

זה כוח הזמן.

וכוח הזמן מסור בידינו.

ואני יכול לגאול את עצמי כל רגע.

כל רגע, לא צריך לחכות לגאולה הכללית.

מה שישראל מונין ללבנה, למה אנחנו מונין ללבנה?

אומות העולם מונות לחמה.

אנחנו מונין ללבנה.

למה?

יש בזה הוראה.

בחידוש הלבנה,

מתי שמתחדשת הלבנה,

אנחנו מונין.

ואנחנו דומים.

לחידושה של הלבנה.

אנחנו מתחדשים בכל רגע כמו הלבנה.

אין רגע שהלבנה לא מתחדשת.

כל רגע, אם היינו מסתכלים בטלסקופ, היינו רואים את התזוזה שלה. מפה לא רואים כל כך.

רואים את ההפרש בימים.

אבל לא רואים ברגעים.

אבל האמת שזה כל רגע מתחדש ברגעים.

החידוש נראה בלבנה לעין רגילה,

אבל הוא נראה רק מיום ליום.

אבל אם נתבונן בטלסקופ

אז אנחנו נראה שזה מתחלף ומתחדש תדיר בכל רגע.

מה אנחנו אומרים בברכת הלבנה?

שהם עתידים להתחדש כמותה.

מה זה להתחדש?

ממש כמותה. כמו שהיא מתחדשת כל רגע, גם אנחנו מתחדשים כל רגע ורגע.

כל כלל ישראל,

כל רגע ורגע חידוש.

אין המצב של ישראל או שלך פרטי נשאר על מצבו.

כל רגע יש בו שינוי.

זאת אומרת, גאולה מהמצב הקודם.

אמרנו שרבנו סעדיה גאון היה חוזר בתשובה כל יום.

ממה הוא עשה עבירות? חלילה.

אז ממה הוא עזה תשובה?

על מה הוא עשה תשובה?

הוא אומר, אתמול למדתי והכרתי את הבורא

לפי מה שהשגתי עד אתמול.

היום למדתי כבר השגתי אותו יותר והבנתי והכרתי אותו יותר.

סימן שאתמול חבדתי אותו פחות

ממה שאני מכיר אותו היום. אז הוא עשה תשובה על אתמול.

שחבדתי אותו פחות ממה שאני מכיר אותו היום וצריך לחבוד אותו היום.

כי כל רגע זה התחדשות.

וכוח הזמן ניתן בידינו ואתה יכול לגזור על עצמך גאולות

כל רגע ורגע.

אז צריך לנצל את זה.

ליל שימורים.

הקדוש ברוך הוא ממתין ומצפה מתי יגיע הזמן לגאול אותנו.

גם אנחנו צריכים להרגיש מתי אנחנו כבר נגאל את עצמנו,

והיות וזה מסור בידינו.

בכל רגע אתה יכול לגאול את עצמך ממצב של קודם,

אז מה מעכב אותך להיגאל?

זה ליג.

אבל אם אתה תהיה חכם,

אחרי שאתה שומע דברים כאלה שהכל מסור בידך,

התביעה תהיה עליך.

למה לא גאלת את עצמך?

מה תגיד?

תחשבו על זה.

רבי חנניהו ברגע שאומר,

משוא הקדוש ברוך הוא זה קודם ישראל.

נפיקו אחר בעולם תורה ומשואות.

עכשיו נאמר אדונו ובסלומה אצל גוי יחדין תורה ויהיו.