http://live.shofar-tv.com/videos/4632 20-1-15

"ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". אמרו במדרש, הדא הוא דכתיב כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם", אבן יש לה כובד, החול זה נטל, וכמה שזה לא יהיה, הכעס של האויל כבד משניהם, איש משכיל יבין בעצמו שכל הדברים הינם פשוטים בתכלית, אין שום כבדות בבריאה, הכל ברור ונהיר.

אמרו ז"ל בקידושין פ"ב. מימי לא ראיתי ארי סבל, ושועל חנווני, מה פירוש, הם לא צריכים שום שיפור ושום שדרוג, אריה יישאר אריה, הוא לא יחפש מקצוע אחר, וגם שועל לא יחפש, כמות שהוא נברא הכל פשוט, הכל מצוי לו, אין לו שאלות, אין לו קושיות באמונה, הכל בסדר. כל הבריות על מתכונתם נבראו ואין כל קושי וכבדות בכל ענינם ומציאותם, הכל אצלם ברור ופשוט, חייהם וכל תכליתם, אז נשאלת השאלה, אם כל הברואים הם ככה, מאין זה שהאדם כל כך טועה בחיים, למה אצלנו כל כך הרבה שאלות ותהיות, למה, למה זה לא פשוט אצלנו כמו בעלי חיים? הכל לפנינו סתום ואין לו כל ידיעה לא מעצמו ולא מחייו, כמעט ואין לו  מבוא במה שה' אלקיו שואל ממנו ומה תכלית חייו. יסוד הדברים הוא שאמר הכתוב בקהלת ז', ראה זה מצאתי, שלמה החכם מכל אדם אומר ראה זה מצאתי, מציאה גדולה, אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים, הפסוק מדבר שהבורא ברא את אדם הראשון ישר, פשוט, ישר, אבל והמה הוא וחוה ביקשו חשבונות רבים, התחילו להתחשבן, זה אמר ה' לא אמר כן התכוון, כמו הנחש, כדאי לעשות לפנים משורת הדין, כדאי לעשות יותר קידוש ה', התחילו לעשות חשבונות, מפה יצאה כל הבעיה.

הסבא מנובהרדוק בספר מדרגת האדם אומר על הפסוק הזה, שכשאדם מסתכל על העולם העולם נראה לו סבוך, כמו יער, ג'ונגל, מלא עצים, בלגן, וכשיש יער כזה וצבי הולך לו ככה במרחב, ופתאום אריה מבחין בו, לא דורעי, אריה רגיל, וכשהוא מבחין בו הוא מתחיל לרדוף אחריו, עכשיו לאן יברח הצבי? במרחב הוא ישיג אותו, אז הוא רוצה לברוח לתוך היער, אבל יש לו קרניים, אז מה הוא עושה? הוא ניגש לעץ הראשון, משבר את קרניו ואז הוא טרררררר בורח בתוך העצים. על זה נאמר "הנצל כצבי  מיד", אז ז"א גם אם הג'ונגל הוא עבות, אבל אם אין לך קרניים אז אתה יכול לעבור בקלות. אבל אם יש לך קרניים אתה נתקע כל הזמן.

האלקים עשה את האדם ישר, בלי קרניים, אבל האדם ביקש חשבונות רבים, אז הוא מתחיל עם חשבונות והוא מצמיח לו קרניים, לא אני לא אלך לשם, אם אני אלך לשם יצלמו אותי, יראו אותי, לא כדאי אני אשב אני אעמוד, אם אני אשב אז אני לא אקום ואז אני אוכל ללכת יותר מהר ואז אני מתחייב... מתחיל חשבונות חשבונות חשבונות ולא יכול לזוז כבר בחיים כי כל דבר זה כבר עם חשבונות, למה תהיה פשוט תהיה בריא, כמו שברא אותך אלקים, מה שברור תגיד נכון, מה שלא נכון תגיד, מה הבעיה, תהיה ישר. אבל האדם מסבך את עצמו עם הקרניים שהוא מצמיח לעצמו. איש ישר רואה את הכל בישרות בבהירות בפשטות באמת. וכל הכבדות בבריאה זה רק באשמת האדם עצמו, מהחשבונות הרבים שהוא משים על עצמו.

זהו סוד החטא, התאוה והרצון שהם מעכירים את הזכות של השכל, הכל נובע מזה, מחטא התאוה והרצון. זה מביא לעכירות של הזכות של השכל. ומסירים את האדם מדרך ישרה לדרך עקלקות וכבר אין ישר פעלו. עכשיו הוא כבר עקום, בהתחלה הוא אומר מכשפים, אח"כ אומר חס ושלום מה פתאום אני אמרתי מכשפים? מה פתאום אמרתי מכשפים? למה לא אמרת ישר מה שאתה חושב? תגיד ישר ותשאר ככה, כי אנשים לא ישרים, עקומים, עקלקלים.

אחר החטא היה כבר אדם צריך, חטא אחד, אחר חטא האדם הראשון היה צריך 130 שנה לשבת בשקו ותעניתו לעשות תשובה, 130 שנה. זה מה שעשה אדם הראשון, כמו שכתוב בעירובין י"ח, ואח"כ צריך ריבוא רבבה עם פלפולים כדי שיגיע על ידם האדם לפשטות הראשונה. זהו. זה תסבוכת של חטא אחד, מה הוא גורם. אדם שרגיל בחטאים מה יהיה איתו? איך הוא יצא מהמבוך הזה?

זאת פרשת פרעה הרשע, ורוב הלימודים ממנה להראות לנו שכל אחד הוא בחינת פרעה. זה לא מספרים על ההוא, מספרים על הפרעה שבכל אדם. בתחילה באו אליו משה ואהרן ועשו את המופת הראשון, אפילו שגם חרתומי מצרים עשו כן בלהטיהם, הלא היה יכול פרעה בנקל להכיר את יד ה' אשר במעשה הזה, כי הלא עיקר מציאות ה' גם הגויים היו  יודעים, אבל מה היתה הטעות שלהם, האם הוא משגיח גם בשפלים פה בארץ או שמה לו להתעסק עם פשפשים קטנים כאלה, מי רואה אותם בכלל בגבהי מרומים, אז הם טענו שהוא לא משגיח בשפלים, אבל הם האמינו שיש בורא לעולם, וזה היה קשה להם להבין. אבל פרעה יכול היה בנקל להבחין בין מעשה כשפים למעשה ה', למה? כמו שביאר הספורנו, "ויבלע מטה אהרן את מטותם", אז ראו, הם באו מכח כישוף, הם הצליחו לעשות תנינים, אבל לא זזים, אבל הקב"ה נתן למשה לעשות תנין שהוא זז ונתן למטה רוח ונשמה, ובולע את התנינים שלהם, ז"א הם לא יכלו לעשות תנועה בדומם, ומשה כן. כשעבר על המופת הזה, והוא לא נתעורר בו, אלא "ויחזק לב פרעה", הנה בפשטות, הפשטות של ההכרה והידיעה אשר היה לפניו מקודם, כשהוא ידע להבחין בין המטה של משה לבין המעשה של החרטומים, עכשיו גם אלה היו כבר בכבדות ובקושי יותר ממה שהיה קודם, כי כשאתה מסתבך עם שקר ואתה לא הולך על פי הפשטות, הסיבוך נהיה יותר מסובך ויותר ויותר ויותר. כבר טחו עיניו מלראות הבנה וידיעה קלה כזו, ועכשיו נתנו לו מופתים יותר גדולים מאלה, כדי שיכיר "כי אני ה' בקרב הארץ", איך רואים שהקב"ה בקרב הארץ, בקרביים של הארץ, איך? במכת דם, במכה הזאת היה יותר בולט כי יד ה' עשתה זאת, כי במעשה אהרן נאמר "והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור", זה לא כמו החרטומים שהפכו את הצבע של המים לאדום, לא, זו מציאות של דם  ממש עם באשה, מתו הדגים מהדם. וביאר הספורנו, לא תשאר בו צורת המים עם  מראות הדם, אבל תהיה בו צורת אדם בעצמותו ובמראיתו, ולפיכך תמות הדגה. ובנקל היה יכול פרעה להבין את ההבדל אשר היה גם בזאת, בין הפועל האלהי לפועל של המכשפים, שפעולת האל יתברך היתה שינוי בטבע היאור, אשר הוא כולו בלתי נפסד, והפך אותו לטבע אדם אמיתי עד שמתו בו הדגים. ופעולת החרטומים היתה שינוי בדבר הנפסד, אבל אולי באחיזת עיניים.

וכאשר גם על זאת עבר פרעה ללא שימת לב, ועוד חיזק את ליבו, כבר הוגדל הכבדות ביותר, והדברים הפשוטים עד הנה עכשיו כבר ימש חושך ויהי לילה ולא ידע במה יכשל, פה כבר נהיה מסובך לגמרי.

כך הולך כל אדם ירוד ושפל, מוקף ומסובך ברבות החשבונות ולא יבין אפילו את הדברים הפשוטים בתכלית. דברים הפשוטים בתכלית.

היום דיבר אברהם יוסף ברדיו, והוא אמר שמה שכתבו בכניסה לירושלים, אבא, מה עשו לך, הוא אמר היו צריכים לכתוב, אבא, מה עשיתי או מה עשינו לך, שדורעי יאשים את עצמו מה הוא יאשים אחרים מה עשו לך, הרי הוא ידע בדיוק מה אבא שלו חשב עליו. מדהים, והציבור כזה חובלי כזה לא רוצה להבין כזה מבסוט כאילו, זה בכלל נהיה מפלגת בכיינים, כל יום בוכה מישהו אחר במקום אחר ומצלמים אותו, ממש כמו הפלשתינים, הפלשתינים בעזה מה עושים, שמים איזה זקנה ואומרים לה לבכות ועומדים ומצלמים אותה, והבת שלה עומדת לידה וצוחקת על הסצנה, וככה מוכרים את זה לעולם, מסכנה עזה חרבה, תראה מה זה וזה וזה, נותנים לה מאה שקל ועוד בקבוק שמן וזהו, והיא מוכנה לבכות כל היום, רק תצלם.

אז כמו שכתוב "ויולך ה' את הים ברוח כדים עזה כל הלילה. וברמב"ן שם מבאר שהיה רצון לפני הקב"ה לבקוע את הים ברוח קדים ביבשת שיראה כאילו הרוח היא המחרבת ים, בשביל שיחשבו המצרים אולי הרוח שם את הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה כל זאת בעבור ישראל, אע"פ שרוח אינה בוקעת ים לגזרים, לא שמו ליבם גם לזאת מרוב העקימות של השכל, ובאו אחרי ישראל לתוך הים מרוב תאוותם להרע להם. אבל גם אם נגיד רוח היתה יכולה לבקוע, אבל אתם יודעים איך היה בכלל כל הבקיעה? זה היה קשת, הם נכנסו פה ויצאו פה, והיה שנים עשר גזרים כאלה בקשת, רוח יודעת לעשות ככה בקשת שתים עשרה שבילים? אז איך הם נכנסו? זה אחד המופתים היותר גדולים להראות כמה כוחו של אדם להיות טיפש מטופש, בשעה שהוא רוצה משהו הוא לא רואה ולא מבחין בכלל. והיו כל כך עיוורים ולא ראו אפילו דבר פשוט וקל שאין הרוח בוקעת את הים לגזרים אלא יד ה' עשתה כל זאת בעבור כבודם של ישראל, מה הבעיה לעשות להם רק נתיב אחד? לא, שיהיה כבוד לכל שבט בפני עצמו. מה, הם לא מבינים שזה נעשה לא בשבילם אלא בשביל אלה שבורחים מהם?

וברמב"ם שם אומר, כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ליבשה שבתוכו, גם יבשה, צריך להיות בוץ וטיט, איך נהיה יבשה? איך ימלאם ליבם לבוא אחריהם להרע להם? ואין בכל המופתים כפלא הזה וזה באמת שגעון להם. זה שגעון כבר, אומר הרמב"ם. פשטות כזאת לראות אמיתת הדבר ולהיות עדיין בבלבול כזה ללכת בתוך הים ללא התעוררות, זה שהעמיד אותנו הכתוב לפלא היותר גדול, "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" עוד הוא חושב איך הוא מחלק שלל. וזאת הנקודה היותר נעלית בשירת הים, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, מה אתה לא מבין שזו  מלכודת?

אם ישימו ל אריה בור, ואפילו ישימו לו שמה משהו שהוא רוצה לאכול הוא לא יכנס לבור, רק אם ישימו לו עצים וזרדים שהוא לא יבחין והוא יעבור ויפול, אז הוא לא ראה, אבל גם אריה, גם שועל, גם כל בעל חי אם הוא רואה בור לא נכנס. אתם רואים שנים עשר מנהרות של הפלשתינים, מה אתם לא מבינים שחפרו אותם בשביל לתקוף? מה, מישהו  יחשבו מישראל שאם הוא מצא מנהרה זה ישראל חפרה את המנהרות בשביל שהחבר'ה יוכלו להתאוורר מחוץ לגולן? איך יעלה על הדעת דבר כזה? זה השגעון שיכול להגיע בן אדם, בן אדם יכול להגיע לשגעון כזה שהוא לא רואה אפילו דברים הכי פשוטים והכי ברורים, אפילו סכנה שאין כדוגמתה, זה מה שאמרו ז"ל במנחות כ"ט, מפני מה נברא העולם הזה בה'? למה הקב"ה ברא את העולם באות ה', מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא, הא היא כתובה כך, פה למטה פתוח, זה אכסדרה פתוחה, מי שרוצה לצאת מן העולם שיצא. רש"י אומר שכל הרוצה לצאת ממנה לתרבות רעה יצא. ולכאורה מה שייך לומר לצאת, לצאת מן הרבונו של עולם? לאן יצא? מה זה יצא? לאן יוצאים?

אלא כך גזרה יכלתו יתברך כי יכול אדם לצאת ממנו כביכול, ונשאלת השאלה, ומאי טעמא תליא כרעי, למה תלוי הרגל השמאלית, היא לא מחוברת עד הסוף למה היא תלויה? דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, אם הוא רוצה לשוב בתשובה אז מסייעים לו לעלות דרך שם. וברש"י בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו, שואלת הגמרא, ולעייל בך פתח התחתון ונפיק מיני, למה, שיעלה בחזרה למקום שהוא יצא, מהאכסדרה הפתוחה, מלמטה, לא מסתייעא מילתא, לא, זה לא נותנים לאדם אפשרות ולא מסייעים לו בדבר הזה. וברש"י אומר, דהבא ליטהר באי סיוע מפני יצר הרע, ולכך עבדי ליה סיוע פתח יתרא, את הפתח הזה בין רגל הה' לגגו, דאמר ריש לקיש, בא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו. גם מה שפותחים לו זה גם סיוע, גם בפתיחה הזאת זה סיוע, אם היו עושים לו פתח צר שיהיה קשה לצאת קשה קשה לצאת, אז יארך הזמן עד שהוא יתעורר ויחזור, אבל פותחים לו והוא נופל בבת אחת, אז הוא גם יתעורר מהר, ואז יהיה לו סיוע בשביל לחזור בחזרה מהר.

אבל סוד הדבר של כל הרוצה לצאת יצא, כי מתחילה קל הדבר מאד להיות מחזיק על מעמדו, כל זמן שאתה דתי זה קל מאד להחזיק את זה, ואם רוצה עומד הוא בקל על מקומו ומצבו, אבל אם כבר יצא, לכאורה היה צריך להיות כי ישוב בקל למקום מושבו ולמצבו הקודם, כי מה חסר אם שכח את הדרך שעמד בראשונה - יחזור, על זה מגלים לנו חז"ל סוד הדבר, כי אחרי שיצא פעם מעולמו לא מסתייעא מילתא, עכשיו הכל ילך בכבדות, וצריך לסיוע ודאי, ובדרך הראשונה לא ימצאנו, זה לא כמו שיוצאים מהר חוזרים מהר, לא לא לא זה כבר תהליך אחור, זה להתחיל לבנות הכל מחדש.

זה הביאור של המדרש, אמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים לומר, לא היתה  ממנו שיעשה תשובה, מה רוצים מפרעה? הוא לא יכול לחזור בתשובה, גמרנו, אחרי שהוא הקשה את ערפו הכביד את ליבו, נגמר הוא אבוד. אמר ליה ריש לקיש, יסתם פיהם של המינים, מה אמר רבי יוחנן? יש פתחון פה למינים, מה אומר לו רבי שמעון בן לקיש? יסתם פיהם של המינים, למה יסתם? אלא אם לליצים הוא יליץ, הם התחילו בליצנות שלהם וה' מחזיר להם מידה כנגד מידה ומליץ להם גם .שהקב" המתרה בו באדם פעם ראשונה, שניה ושלישית, ואינו חוזר בו והוא נועל ליבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. זה סוד הדבר שביארנו.

אבל גם פה מה שאומר רבי שמעון בן לקיש, שאחרי פעמיים ושלש נועלים לו את התשובה, מה זה אומר נועלים? זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור בתשובה, זה אומר שקשה לחזור בתשובה, למה? אחד נעלו אותו בחדר, סגרו אותו על מנעול, נכון שאי אפשר לצאת, אבל אם הוא ירצה באמת לצאת הוא ישבור את הדלת. הוא ישבור את הדלת והוא יעקור את המנעול, זה קשה הוא יחפש לו ויחפש פה ויחפש שם ויעשה כל מה שאפשר בשביל לצאת, אבל הוא יצא. אז ז"א מה שנועלים פירושו שלא מסייעים לו, אבל אתה אם אתה רוצה לצאת אתה תמיד יכול לצאת, אין דבר העומד בפני התשובה.

זה סוד הדבר שביארנו, כשבאו משה ואהרן אל פרעה ועשו לפניו את המופת הראשון, היה נקל לו מאד להכיר ולהבחין בין מעשה ה' למעשה הכשפים, אבל הוא האשם, הוא האשם מאחר ולא שת את ליבו ולא העיר את רוחו, ואז קרא הבא ליטא פותחים לו שיהיה לץ ודאי, כי אם לליצים הוא יליץ, מה בחרת להיות לץ? אני עליך אתלוצץ. אשר התעללתי אשר שחקתי ממך. הוא האשם והוא נושא הפירות בעצמו עשה קלות לחמורות, כי היה יותר קל לתפוס את זה בהתחלה ולא להקשות את ערפו, אתם יודעים, כשדורעי הסתבך בכל הפרשה שהוא ישב עליה בכלא, אז הוא התייעץ עם הרב חיים גרינימן שליט"א, והוא אמר לו תסגור את התיק מהר, תגיע לעסקה, תגמור, והוא התעקש - לא, תשע שנים, תשע שנים, מאות מיליונים הפסד, תשעת אלפים נחקרים, חקירות, בלגן, בשביל מה? אם היה אומר את מה שאמר לו הרב חיים גרינימן אז היו סוגרים איתו בכמה עבודות שירות או משהו כזה ושלום, לא היה רעש, אבל הם רצו להוכיח שהם צודקים, ועל זה הוא ישלם, והוא ישלם והוא שילם. זה לא נבע רק ממה שהוא עשה כמובן, כן, מי שקרא את הספר קללת דרעי יודע בדיוק מה היה שמה, זה הספר קללת דרעי, זה מי שקורא את הספר הזה מבין שזה האיש הכי מסוכן בישראל. אבל זה לא היה סתם, העקשנות, מה שדבר קל בהתחלה להגיד, אתה יודע מה אני לא חטאתי לא פשעתי אבל אתם מחפשים אותי בכח, יאלה מה אתם רוצים, ששה חודשי שירות? העו"ד יסדר את זה ופה ושם ותגמור. לפעמים אין מה לעשות, כדאי לך, במקום שיוכיחו שאכן כך וכך וכך וכך וכך, זה הטעות של פרעה, וזה הטעות שעושים הרבה אנשים, מה שהם יכולים להבין בקל ומיד, הגאוה הסרוחה, התאוה, הרצון וכו' לא נותנים, לא, אני לא אכנע, לא מודה, לא, לא אתה לא צודק. זה מה שגרם לו, שקלות הפכו להיות חמורות, פשטות הפך להיות כבדות, והיה צריך חשבונות ופלפולים להצדיק את כל מעשיו, אפילו העם שלו והיועצים אומרים הטרם תדע כי אבדה הארץ, מה אתה קוקו אתה בן אדם חכם, מה אתה לא רואה מה אנחנו סופגים? כמה הרוגים, כמה מתים, כמה רכוש הולך, מה זה, על מה ולמה? והוא בעצמו לא אמר, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, ואח"כ הוא חוזר בו וכו' וכו', זה הכל פלפולים, פלפולים. כשלא הולכים בפשוט פלפולים ומפלפולים נהיה פלפל, וזה שורף.

הוא בעצמו המשיך על עצמו את ערלת ליבו וטמטומו, והבא ליטמא פותחין לו, אדרבא, מניחים אותו לדרכו עד שישתגע וירדוף ויבוא בעצמו לתוך הים, בשביל שיאבדו הוא וחילו בתוך הים.

זה מה שאמר רבינו יונה בשערי תשובה, והפליג רבינו יונה ברעת המתאחר בתשובה כי רבה היא, מי שמתאחר מלשוב בתשובה, דוד המלך אמר על המקום "חטאתי", נשאר מלך, לא הפסיד את המלוכה, גמר את הסיפור, אמר מילה אחת, חטאתי, זהו. שאול המלך התעכב, התעכב מלומר חטאתי, בהתחלה הוא אומר עשיתי דבר ה', לא מבין בכלל כאילו מה מדברים איתו, זה קרע ממנו את המלכות. טעית, תודה מיד. תודה מיד. מכשפים, אני חס ושלום מכשפים כישוף, מה פתאום אמרתי כזה דבר, מה פתאום, תגיד מיד, כן אמרתי. נישט.

אז רבינו יונה מפליג כל כך ברעת המתאחר בתשובה כי רבה היא, כל שמתאחר כן הולך וכבד, מה שאתמול היה פשוט וקל, הנה היום כבדים הדברים, וכבר נצרך לחשבונות רבים לעמוד על מצבו של אתמול, וכן מה שהיום קל ופשוט, למחר יהיה קשה עוד יותר, מה הקשה את ליבו עד שעשה לו את הלב ככבד, כבד שמבשלים אותו הוא מתקשה יותר ויותר, וכך הולך הלאה ונבוך ואבוד מכל החשבונות המסובכים, לך תתרץ עכשיו את הקלטת הזאת שהקליטו אותך ששמה שומעים כמה חזרות אתה חוזר בדבריך בתוך חמש דקות, מה תגיד? שאתה איש אמת? שאתה ישר דרך? שאתה לא קנאי? מה תגיד? מה תגיד? שומעים כולם, מה תגיד? אז שבועיים הוא לא נתן דרשה מהישיבה מהבושה. ופיצוי העלו אותו להיות ממועצת החכמים עכשיו.

אמנם גם אחרי הכבדות, אחרי כל המצבים, ואפילו אם הרבה לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דרכי תשובה, אומר רבינו יונה, גם הרשע הכי גדול, גם שבגד בכל מיני בגידות בה' יתברך, ה' לא סוגר את הדלת לתשובה, ומי יוכיח, מנשה שהיה רשע יותר מירבעם, ועוד בא בהתרסה לקב"ה מתוך דוד נחושת, ואמר לו אם תציל אותי אז אני אחזור בתשובה, ואם לא אתה כמו כל העבודה זרה, פששששש איזה דבר זה, וה' נתן לו והטיס אותו לירושלים, נו, לא סגר הקב"ה דלתי תשובה. גם לאלה שהעמיקו סרה, הקב"ה קורא להם שובו, שובו לאשר העמיקו סרה, רוצה לומר אם כי הדרכים מתהוים יותר כבדים, וכן הולך ויורד עוד יותר ועוד יותר, אבל לא נסגרו הדרכים לגמרי, הבא ליטמא פותחין לו, אבל לא סוגרים בעדו, לוקחים ממנו רק את הסיוע, אבל הוא לא מונעים ממנו אפשרות לתשובה.

נו, מעכשיו אנחנו לומדים שפרעה עשה את טעות חייו, ופרעה זה המודל לכל אחד מאיתנו, שכשהוא לא מודה על האמת הוא נועד לכשלונות לסיבוכים לשקרים שירדפו אחד את השני והוא לא יצא מזה, ואם הוא חושב שפה לא הקליטו אותו אז שידע שהוא גם מצולם בשמים, ושמה תהיה הבושה הגדולה, כי שמה לפני כולם, לפני הישיבה, ראש הישיבה, המשגיח, אבא, אמא, אחים, אחיות, כל הקרובים וזה, שהוא התהדר ואמר שהוא ככה וככה וככה, פתאום יראו בדיוק מי הוא, הוא לא יכול למחוק את זה, אם הוא לא עשה תשובה גמורה שביטלה ומחקה את הכל, הכל נשאר מתועד. אם עבר על עשה וחזר בתשובה אז לא מזכירים לו אפילו, אבל אם הוא עבר על לא תעשה אז צריך שיום הכיפורים יכפר. ואם הוא עבר על מצוות שיש בהם ארבע מיתות בית דין וכרת, אז גם תשובה וגם ראש השנה ויום הכיפורים  צריכים לעבור, ויקבל יסורים אפילו עשרות שנים עד שיגמור את החטאים, ואם הוא עבר על חילול ה' רח"ל זה עד תמותון, כל זה ועד תמותון. אבל אם הוא ינסה את האמת, ויכבד את המחזיקים בה, וישפיל את השקר עד דכא, ואת מי שמפיצים אותו, האדם הזה לא צריך ארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל, והוא יוצא מהעולם הזה נקי. אבל זה בתנאי שהוא ישר ולא שקרן ואמיתי, אז גם חוסך לו בעיות וגם גומר את הכפרה על כל העוונות שהיו לו בעבר, ואם הוא גם יזכה את הרבים אז הוא גם יכול להחזיר את מה שהפסיד, נגיד הוא לא שמר כמה מצוות, הוא זיכה אחרים, מה שהם עושים עכשיו זה לחשבון שלו, כמה היה חסר לך קודם, כך וכך מצוות, אלה שעשו עכשיו מילאו לך את מה שהיה חסר לך והוסיפו עוד, וזה לא נגמר, זה ממשיך לדורות. אז אם כן ניתן לתקן הכל, בתשובה ובזיכוי הרבים והעמדת האמת על תילה והכחשת השקר וריסוקו, אם אתה עושה כן רבינו יונה אומר אתה מובטח לחיי העולם הבא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו....