"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אפריון עשה לו המלך שלמה, משל למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עימה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך, אין שבחה של בתי שאהיה מדבר עימה בפרהסיא, אלא עשו לי חדר ואהיה מדבר עמה, ילקוט שמעוני שיר השירים תתקפ"ו.

אפריון זה בית המקדש, עשה לו המלך שלמה, כשבת של המלך קטנה ועוד לא הגיעה לבגרות, אז הוא היה רואה אותה בשוק מדבר עמה, אבל כשהיא כבר בגרה, היא גדלה, אז הוא אמר זה לא משובח, לא נאה ולא יאה ולא צנוע שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לי חדר ואהיה מדבר עמה.

כבר מבואר אצלנו על הפסוק "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". פרה אומר, לא מכיר לא יודע ולכן אני גם לא אשלח. מדוע? כי פרעה רצה לפטור את עצמו, איך הוא פוטר את עצמו? אומר סליחה, מה אני אעשה שאני לא מאמין? מה שייך לכפות על בן אדם אמונה בלב? איך אתה יכול לכפות עלי שאני יאמין אם אני לא מאמין. ומה העונש יש לאדם על לב שהוא לא מאמין.

משה השיב לו, כי חסרון אמונה נמשך מהרצון ללכת אחרי שרירות הלב, בכל אדם נטועה אמונה, מעצם היוולדו נטועה בו אמונה, צריך לפתח את זה רק, אבל מי שרוצה ללכת בשרירות ליבו מה שישר בעיניו לעשות, הוא עוקר את האמונה מליבו, כי ממקום שהיא מפריעה לו הוא מכחיש אותה, מי אמר? אולי כך אולי אחרת? אז ענה לו משה רבינו, חביבי, הכל זה בגלל שרירות הלב, והראיה, אנחנו שחקרנו האמת לאמיתו, אלהי העברים נקרא עלינו, אם אתה חוקר ומחפש את ה' הוא נקרא עליך. הוא לא הלך לקראתנו מעצמו להודיענו את אמיתתו, הוא רוצה שהאדם ידרוש מעצמו, יבקש אותו, יחפש אותו, כענין שכתוב "ה' משמים השקיף לראות היש משכיל דורש את אלוהים" תהילים י"ד. ה' ממתין, מסתכל, יש מישהו משכיל, יש לו שכל, הוא מחפש אותי? הוא דורש את אלוקים? ואז כאשר ידרוש באמת ימצא את הקב"ה כי "השמים מספרים כבוד אל", מי שמחפש אז מגביה עיניו, עצם זה שהוא הגביה עיניו כבר רואה שהשמים מספרים את כבוד אל, מי עשה את כל זה? מה זה? הגדלים האלה המרחקים האלה, היופי הזה, התכלית הזאת, מה זה? מי עשה את כל זה?

ואז יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. כמו שמבואר במהר"ם מינץ על הפסוק "נכספה וגם כלתה נפשי" תשוקת האדם ולעומתה תשוקה מלמעלה להמשיך אותו לקדושה. ז"א הקב"ה חפץ מאד שאנחנו נשתוקק אליו, וברגע שהוא רואה שיש תשוקה לאדם, אז לעומתו של האדם נתעורר התשוקה מלמעלה כדי להמשיך אותו אל הקדושה. "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'".

הנה כאשר אדם מדבר עם אחד בשוק, זה לא ראיה שהוא מדבר איתו על ענין נחוץ וחשוב, קרה מקרה והם נפגשו בשוק אז מדברים, ודאי אי אפשר לקבוע ששיחה זו היא חשובה ביותר. כי איפה משוחחים שיחות חשובות ביותר, באמצע השוק? שכולם ישמעו? שכולם יראו? אבל כשמייחד לו מקום אומר בא, בא נלך לשמה נשב שמה נדבר. כשמייחד לו מקום זה ראיה שהוא רוצה להמתיק עמו סוד.

לכן מתחילה כשהיו אבותינו במצרים ואח"כ על ים סוף, ואח"כ בקבלת התורה, עדיין אין ראיה שהקב"ה כוסף לכנסת ישראל, כענין "אני לדודי ועלי תשוקתו", אלא הם חקרו ודרשו אותו ומצאו אותו אז הוא דיבר עמהם, הודיע להם את הדרך ילכו בה. כשאני לדודי אז עלי תשוקתו. מה שאין כן כשיחד מקום המשכן עשה המקום קבוע בתוך בני ישראל, מקום מיוחד, זה כבר אות שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא כוסף אליהם להמתיק עם ישראל סוד. כמו שכתוב בקידושין ל"א: אל ישב במקומו של אביו, ואיתא בשו"ע במקום המיוחד לו לעצה, זהו מקום מכובד, איפה שאבא שלו יושב לתת עצות מסתודד שם, זה מקום חשוב ומכובד. זה לא כסא במטבח, זה לא כסא סתם ככה בסלון, אלא זה מקום  מיוחד שאביו שמה נותן עצה, או לומד עצות, או עוסק בתורה, בעצה והתושיה. זה מקום מכובד, אז לא ישב במקומו, זה מקום מיוחד. אז אם ה' עשה משכן בתוך בני ישראל, זה כבוד גדול לישראל כי זה מקום מיוחד להם, ויש בזה גם הבטחה גדולה, שה' רוצה ומעוניין להשפיע להם כל טוב סלה.

אבל זה אנחנו לא מבינים, הנה בית כנסת ולא כל אחד מבין שהוא נכנס למשכן ה'. בית מקדש מעט, כמה אנשים מבינים שהם בבית מקדש מעט, משכן מעט, שכינה שורה בבית הכנסת בפרט אם יש עשרה. נו, מי מרגיש ככה? אבל אם היה עשיר גדול לצלצל למשפחה, ואומר שלום מדבר מיסטר כך וכך, והם יודעים במי מדובר, ואומר תשמעו, כל הבתים שיש בבני ברק אני מצאתי לנכון שאני רוצה בבואי לארץ הקודש לדור בביתכם, האם תהיו מוכנים לעשות לי חדר מיוחד בביתכם כל פעם שאני אבוא אני אשהה בחברתכם, ואתן לכם תגמול נ אות על כל פעם בפעם, ומידי פם בפעם, בגלל הכבוד שאתם חולקים לי ונותנים לי מקום אצלכם. נו, איך ה יו מייחלים מתי הוא כבר יגיע, מתי הוא יגיע לארץ, מתי זה, טלפונים, חליפות מכתבים, מה קורה מתי אתה בא, התגעגענו אליך, אייי.

בורא עולם אומר אני רוצה לדור אצלך בבית, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא תעשה לי, תטהר את הבית שלך, אתה יודע  מה, אני מוכן גם להיות איתך חוץ מהבית, תטהר את הלב שלך, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הקב"ה מוכן להכנס לתוך תוכיותו של האדם, ללב שלו, שמה זה מקום המקדש, שמה מקום הלוחות. שמה בלב. אז רבותי, בורא עולם מייחד לנו מקום, מוכן להשרות שכינתו ואנחנו לא עושים אפילו את מעשה לבן, פיניתי הבית מעבודה זרה כדי שהעבד אליעזר יכנס. בשביל קצת כסף שאולי הוא הביא, בורא עולם יכול להביא הרבה יותר, הרבה יותר מדמשק אליעזר, הוא בא רק עם עשרה גמלים. אבל אנחנו לא חיים את זה, זאת הבעיה, קוראים את הפרשיות וממשיכים הלאה, לומדים פה מדרש שמה מאמר חכמים וכו', ונוסעים. אבל צריך להבין, שהנה הזדמנות החיים שלנו, כל זמן שהלב פועם אפשר עוד לאחר את הקב"ה שישרה שכינתו עלינו. וצריך הכנות והקדמות, צריך דרך ארץ, צריך מידות טובות, ואח"כ תורה לשמה, ואז בעזרת ה' עם כל זה אפשר לזכות. מי שרוצה שיתחיל.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....