בספר עבודת הקודש שחיברו רבי מאיר בן גבאי, אחד מהמקובלים שחי משנת הרמ"א, עד ה"ש, ושהיה מוערך מאד אצל המהר"ל מפראג, היה קורא לו הרב המופלא, הוא סיכם את תורת הקבלה, בספרו עבודת הקודש, וכך הוא כותב:

יסוד התורה כולה היא יציאת מצרים, ככל שהבנין גדול יותר דרושים יסודות איתנים יותר. מהו היסוד האיתן שעליו נבנה הבנין הגדול והנהדר, התורה הקדושה ומצוותיה? זוהי יציאת מצרים, וזה היה עיקר ושורש אל קבלת מלכות שמים וחול ענין האלהי עלינו. כמו שבא זה כפול ומכופל בהרבה מהמצוות, כי נצטוינו בהם לזכרון הנס ההוא, והוא יתברך תלה קבלת אלהותו עלינו בו. אמר כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, וכתוב, "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים". עד כאן דברי ספר עבודת הקודש.

על היסוד הזה בנה כל בנינו ובו התחיל לקיים אלהותו עלינו, דכתיב, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", ובו תלה קבלת גזרותיו. ובמכילתא אמרו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, למה נאמר? לפי שנאמר, "אנכי ה' אלהיך" משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו, גזור עלינו גזרות, אמר להם לאו, כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות, שאם מלכותי אינכם מקבלים גזרותי היאך אתם מקיימים? כך אמר הקב"ה לישראל, אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים, אני הוא שקיבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הן, כשקיבלתם מלכותי קבלו גזרותי. לא נחזור לבאר זאת, הסברנו בבוקר.

ובמדרשו של רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, וכי  מארץ מצרים הוה להוא מלכא ולא מקדמא דנא? רק מארץ מצרים נהיה הקב"ה לאלקים ולפני כן לא היה? והרי כתוב "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר ונקומה ונעלה בית אל" ואתה אומר מארץ מצרים? והרי רואים שיעקב אבינו כבר קיבל מלכותו יתברך לפני כן. אלא מיומא דהוו ישראל בעלמא, לא השתמודא יקרא דקודשא בריך הוא בארעא דמצרים, אלא מה מתורץ במדרשו של רבי שמעון בר יוחאי, שמיום שהיו ישראל בעולם לא נודע כבודו של הקב"ה, רק מארץ מצרים, שמה זה התחיל הכבוד של הקב"ה. בבריאת העולם נודע באופן כללי שיש בורא לעולם, אולם הפרטים של עיקרי האמונה, כמו חידוש העולם, שהקב"ה חידש את עולמו שרואים את זה בעשר המכות, שהוא בעל היכולת ושליט בכל, כמו שרואים בכל סוג מעשר המכות, שכר ועונש, שהוא נותן למצרים כך ולבני ישראל כך, השגחה בנבואה, שרואים שמשה בא ומנבא ואומר בשם ה' וכך קורה, ושיש השגחה על עם מסויים להוציא גוי מקרב גוי, זה רק זכינו ביציאת מצרים, לפרוט את האמונה לפרטים עד כדי שרואים שהוא מחדש העולם, שהוא בעל היכולת, שהוא שליט בכל, שיש שכר ועונש, שיש השגחה ויש נבואה, זה רואים רק ביציאת מצרים, לפני כן באופן פרטי כזה פרטני לא ראו את זה רק הכירו בזה בודדים. זה דברי רמב"ן סוף פרשת בא.

ואם כן, איך יבואו מצוות אלו זכר ליציאת מצרים? ואם לא גלו עם ישראל לשם, האם נאמר כי אין מקום וצורך אל זאת התורה ואל מצוותיה? אם כל קיום המצוות זכר ליציאת מצרים לא היינו גולים למצרים אז לא היה צריך מצוות, היינו פטורים מהכל, לא צריך תורה. חלילה וחולין הוא לנו להאמין זה, כי כבר קיבלו אבירי הרועים כי התורה קדמה לעולם, כמו שכתוב בפסחים נ"ד. לגלות ולהודיע כי היא אינה תלויה בזמן, ולא במקום, ולא בשום דבר אחר זולתה כי היא מכוונת לעצמה, התורה עצמה, ולזה אמרו כי היא שם ה' ממש, כל התורה שמותיו של הקב"ה, אז זה שם ה', ושם ה' מה שייך לו קדימה ואיחור? זה המציאות. התורה זה המציאות. והיא לא ניתנה בשביל שאנשים יקיימו חוקים, כמו שיש חוקי תעבורה שתיכף נעמוד על זה, כשלא היו כבישים לא היו חוקי תעבורה, כל אחד עם החמור שלו הלך לאן שהוא רוצה. חוקי תעבורה נוצרו לצורך בני אדם בשלב מסוים, התורה לא נוצרה כמערכת חוקים מזמן מסוים לזמן מסוים, לא.

כשאמרו חכמים ז"ל, התורה קדמה לעולם, לא מדובר עכשיו על פרק זמן שהיא קדמה, אין הכוונה מבחינת הזמן, אלא כדי לקבוע שהתורה היא הדבר הראשון במעלה והיסוד של הכל, והעולם שנברא אינו אלא כדי שנוכל לקיים את התורה. כאילו אנחנו מתחברים למציאות, מתחברים אל ה', קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא, אז אנחנו מתחברים אל המציאות עצמה. בניגוד לחוקי בשר ודם אשר אין להם ערך עצמי, כל תפקידם רק לשרת את חיי החברה, כמו חוקי החברה בדרכים למשל, הם נוצרו לאחר שהחרבה ראתה צורך בהם, אז קבעה אותם כפי צרכי העולם, אבל זה אינו בחוקי התורה, היא לא באה כאוסף חוקים כיצד להתנהג בתורה, שתהיה בן אדם טוב, דרכיה דרכי נועם וזה, בשביל שיהיה שלום וכו' וכו', לא בשביל זה היא באה, נכון שזה גורם אבל זה לא המטרה. אלא אדרבא, התורה יסוד הבריאה וסיבתה, היא היסוד שכל הבריאה מושתתת עליו והיא הסיבה בכלל שתהיה בריאה, וכל העולם נברא רק כדי לשרת את כלל ישראל, כל העולם נברא לשרת את כלל ישראל, ז"א כל הברואים וכל הנבראים כולם נבראו לשרת כלל ישראל כדי שיקיימו את התורה.

לא זו בלבד שהתורה היא התוכנית של הבריאה, כמו שאמרו ז"ל בזוהר בתרומה קס"א, איסתכל באורייתא וברא עלמא, אלא היא היסוד והעיקר והבריאה לצורכי התורה נבראה. לפי זה אין לתלות נתינת מצוות התורה בעקבות אירועים האלה של גלות ויציאת מצרים, אלא להיפך, המצוות הן הסיבה שהיתה גלות ויציאת מצרים.

אם כן, איך יבואו המצוות זכר ליציאת מצרים?? האמת שכל יציאת מצרים הגלות והגאולה היו בשביל המצוות, אז איך אנחנו תולים את המצוות ביציאת מצרים?

עונה על כך בעל עבודת הקודש, רבי מאיר בן גבאי זכותו תגן עלינו אמן, כל הנמצא בעולם הזה בפועל, כל מה שנמצא בעולם הזה בפועל יש לו שורשים רוחניים, אין דבר שנמצא פה למטה בלי שורשים רוחניים. אף גלות מצרים היו לה שורשים רוחניים אשר מתוכם השתלשלו לעולמנו אנו. גלות מצרים היתה גלות רוחנית במהותה, מה היתה גלות? גוי מקרב גוי, פירושו - כמו אישה הרה שיש לה עובר בתוך מעיה, קרב זה קרביים, אז אנחנו היינו כאילו עם בתוך עם בקרביים שלו כאילו אנחנו חתיכה אחת, וזה גלות רוחנית, כי למעשה אנחנו לא אותה מהות וצריכים להפרד. עם ישראל היו בלועים בתוך טומאת מצרים, הטוב - ישראל, והרע - מצרים, היו מעורבבים שם, ומתוך התערבות הזו היה צורך להבדיל את האור מן החושך, את הטוב מן הרע, והמהלך הזה כבר היה קבוע בשורשי הבריאה, איפה זה? "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך". זה כבר משורשי הבריאה התחיל.

למה נברא הרע? בריאת הרע היא לצורך עבודת ה', להוות אתגר לצורך הבחירה, "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", אמרו חכמים ז"ל, טוב מאד זה יסורים, זה יצר הרע, זה מלאך המוות, זה טוב מאד. מדוע מוגדרים דברים שליליים אלה טוב מאד?

אכן גם ליצר הרע זקוקים לצורך עבודת ה', כדי שתהיה אפשרות של בחירה אז כבר בשרשי הבריאה כבר היה היצר הרע מלאך המוות יסורים והכל, זה בתכנית הראשונית בשורשים הראשונים, כי אחרת לא תמצא בחירה, אבל מתי יצר הרע הוא טוב מאד כמו שה' הגדיר אותו? רק כאשר הוא תופס את מקומו הנכון, כשהוא משמש אתגר לבחירת הצדיק אבל לא יותר מכך, היצר הרע אינו ערך לעצמו חס ושלום, אלא ככלי עזר לסייע לאדם למלא את תפקידו. ולא המציא לרע אלא באותו הגבול, באותו הטבע והחוק שרצה, כי על כל פנים אין הכוונה אלא ללקוט מן הרע עצמו פרי טוב לצדיקים, לתת להם שכר טוב בעולם, זה הדעת תבונות בסימן צ"ו. אז ה' המציא לרע גבול, וטבע וחוק שרצה שיהיה בו, אבל מה המטרה? הכוונה היא ללקוט מן הרע הזה עצמו את הפרי הטוב שהצדיקים יקבלו עליו שכר טוב בעולם. זה כמו השק שחובט בו המתאגרף, והוא רוצה להתחזק בשרירים, אז הוא נותן לו וככה הוא מתחזק, אין לו מטרה בפני עצמו לשק הזה חבטות, אלא רק לצורך ניפוח השריר. כדי לנפח את הצדיק בעבודתו את ה', לעשות אותו גדול יותר, גדול יותר, צריך להתמודד מול השק חבטות הזה של היצר הרע שניתן לו גבול.

אומר הרמח"ל, היצר הרע כשהוא תופס את מקומו הנכון בתוך מכונת הבריאה אז הוא לטובה, אבל אם מבודדים אותו, דהיינו עומד בזכות עצמו והוא לא משמש רק למטרה הנכונה, יש בו סכנה הרסנית, משל למה הדבר דומה, לכח האטום, כאשר הוא מבודד בפני עצמו טמון בו כח הרס עצום, אולם אם מכניסים אותו לתוך כור אטומי, דהיינו במקום ובמידה הנכונים, וגם אמצעי הגנה מסביבו, אז תביא העצמה ההרסנית הזו ברכה גדולה. זה יהיה כור גרעיני לצרכי שלום, לצרכי בריאות, לצרכי אנרגיה, כמו שאומרים האיראנים. אז ז"א זה טוב אם יודעים להשתמש בזה בגדרים, אז זה עוצמות אדירות שאפשר להשיג בזכות זה, אבל אם מבודדים את זה יש בזה את כח ההרס לפרק את הכל בכל מכל כל.

והנה טוב מאד זה יצר הרע, לאחר גמר הבריאה והשלמת המבנה הרוחני שלה, היה יצר הרע טוב מאד, ז"א כמו שאתה לוקח בבית מרקחת, אתה לוקח את הכדורים המתאימים ושותה אותם בפרקי הזמן המתאימים אז אתה מבריא, אבל אם תחליט לבלוע אותם בבת אחת או משהו אז אתה מת. ז"א, צריך במינון הנכון. כשה' ברא אותו הוא היה בדיוק טוב מאד, מעיד עליו ה' שהוא טוב מאד, טוב מאד, אבל כאשר הערבוביה עדיין קיימת, ואין הרע נמצא במקומו הנאות, במצב זה הרע אינו אלא הפסד והשחתה. כעין תהליך זה קיים גם בשרשי הבריאה, "והארץ היתה תוהו ובוהו"  זה מצב של ערבוביה, גלות של הטוב אצל הרע, ע"י כך עלול הרע להשתלט ולהפוך את הכל לרע, ובכך לגרום הרס ואסון, מתוך הגלות הזו יש לעשות הבדלה, דהיינו להוציא את הטוב ולהשליט אותו על הרע, לכן כתוב "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, ומבאר על זה בעל עבודת הקודש, אור וחושך וטוב ורע וכל ההפכים שם היו מעורבים כדמיון הכסף והסיגים המעורבים יחד, וזה סוד מצרים העליונה, שמה זה מתחיל, כי בה היו כל ההפכים מעורבים אלו באלו, ומשם הוקבעו כל אחד במקומו הראוי לו, האור והטוב במקומו והחושך והרע במקומו, והנשמות הקדושות נבדלו מן הנשמות הטמאות, ונתפשטה המחשבה והובררה, הובררה מלשון בירור, ונודע כי הטוב עיקרה, והאמת אשר היה נעלם ונסתר ומעורב בשקר נבדל ונגלה, זה כמו שאנחנו היום בבירור שלנו עם השקר והאמת, ובזה ניתנה גאולה וחירות לכל הדברים, ונודע כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ז"א הבירור מתחיל מלמעלה והוא יורד למטה, הכל מתחיל בשורשים, יש מצרים העליונה, שמה ה מלחמות בין הכוחות טוב ורע חושך ואור וכו', ושמה זה הכל מתחיל להתברר, והן  נבדלות גם הנשמות הטובות הטהורות מהטמאות, ואז זה יורד עד למטה למטה, ונודע הטוב שהוא העיקר, והאמת שהיתה נעלמת ונסתרת ומעורבת בשקר נבדלת ונגלית. בזה ניתנת גאולה וחירות לכל הדברים, אז זה ענין רוחני לגמרי. ונודע כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, אז זה נודע ביציאת מצרים שאין עוד מלבדו והוא עושה מה שהוא רוצה, זה נודע עם אליהו הנביא בנביאי הבעל, כמו שהיה שהיה הכל מעורב, כולם נקראים נביאים וכולם נקראים זה, אבל יש רק אחד אמת וכל השאר היו שקר וכן הלאה.

והנה היתה יציאת מצרים העליונה מוכרחת לדעת ולהכיר זה ולפרסמו, ולולא יציאת מצרים העליונה לא היה שום דבר, ולא נבראו העליונים ותחתונים, ולא נודע האלוהות, ולא היה היכר בכבוד, והנה זה לעומת זה עשה האלהים, והביא גלות מצרים שורשים וענפים בדוגמא העליונה, ונתערבו שם, במציאות גוי בקרב גוי, ישראל במצרים, טהור וטמא, טוב ורע, אור וחושך, ישראל ומצרים, עד שנגלה אליהם הקב"ה להודיע שמו ולפרסם אלהותו ע"י האותות והמופתים. וגם המציא גאולה וחירות לישראל, והבדיל אותם מן העמים, וצירף אותם וזיקק אותם מן הסיבים המעורבים בהם, ולקחם והבדילם להיות לו, כמו שכתוב "או הניסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי"? יש עוד איזה אלהים שקראו לו אלהים בעולם שעשה כזה דבר? וכתוב "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", והובדל האור מן החושך, והטוב מן הרע, והוקבע כל אחד במקומו הראוי לו, כמו שאנחנו אומרים "המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים", אז כמו שיש הבדל בין אור לחושך קבוע, בין הערביים, לא השתנה, בין בחורף בין בקיץ, חייב להיות הבדל בין פרק זמן קבוע במרחק קבוע, ככה ה' הבדיל בין ישראל לעמים, אם מתקרבים אחד לשני יותר מידי נתן בליבם לשנוא עמו. תחזרו למקום הנכון, לשמור מרחק מאומות העולם, רק בזה אנחנו נגאל, זאת הבעיה כרגע, שכולם מעורבים בתרבות האומות. זאת הבעיה של הגאולה. רק אם נבדלים כמו שהיה ביציאת מצרים, מה היה ביציאת מצרים, צריכים היו קודם כל לשרוף באש את האלהים של מצרים, קרבן פסח, אז מה זה אומר? זה אומר שאתה שורף את כל התרבות של מצרים שחיית, אין יותר, שלום. עכשיו תכנס בעול מלכות תעשה ברית, ומעכשיו אתה רק עם ה', אין יותר עבר של עבודה זרה.

רוצים להגאל עכשיו? צריך לזרוק מעלינו ולהשיל את כל התרבות של אומות העולם, להרחיק מהבית כל מה שמחבר אותנו אליהם, להתייחד בעבודת ה' ולהיות עבדים תחתיו, ואלה אלה שיזכו לקבל פני משיח צדקנו.

אז לכן הוקבע כל אחד במקומו הראוי לו, כמו שהיה ביציאת מצרים, ונמצא שיציאת מצרים יסוד התורה והמצוות, והכל לזכר יציאת מצרים עליונה ותחתונה, כי זה התחיל כבר בשרשים בתחילת הבריאה, זה רק ירד והשתלשל עד שהגיע לאותו זמן שיצאו ישראל ממצרים וזה התפרט לפרטים במציאות.

נמצינו למדים כי זכר ליציאת מצרים שבכל המצוות, אינו רק זכר לאירועים של גלות מצרים כפי שהתרחשו בעולמנו בפועל, יציאת מצרים התחתונה, אלא גם ליציאת מצרים שבשורש הרוחני, באמת זהו יסוד גדול להבנת כל התורה, כל המעשים שאנו קוראים עליהם בתורה יש להם מובן גם בעולם הרוחני, המתלבשים בעולמנו בלבוש גשמי, התורה והמצוות בעולמנו הם הלבוש לתורה ולמצוות שבעולמות הרוחניים, על פי דרכנו יסוד יציאת מצרים והמצוות הקשורות בה אינן תוצאה של אירוע מקרי של יציאת מצרים, ואילו לא היה מתקיים אותו אירוע לא היינו זוכים לתורה ולמצוות, אלא אדרבא, ההגדרה הראשונית היתה, גלות ויציאת מצרים בשורש הרוחני שלהן, משם הם השתלשלו וירדו אח"כ לעולמנו בדמות של גלות וגאולה, מה שקרוי אצלנו יציאת מצרים, וחטא אבינו אברהם, שאמר במה אדע כי אירשנה, היה רק עילה להביא לכך.

 "והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", שואלים הראשונים לכאורה היה לו לומר שהוא מקיים את אכילת המצה בעבור שהוציאנו ה' ממצרים, למה אוכלים מצה? היינו צריכים להגיד בגלל שיצאנו ממצרים ולא הספיק טרם בצקם אז הוא אומר, זה מה שהיה צריך להגיד, ומה כתוב - והגדת לבנך בעבור זה, אתה מצביע על המצה ועל המרור, ואתה אומר בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים, ואילו פשטות לשון המקרא מורה ההיפך, בעבור זה - בעבור קיום המצוות עשה ה' לי בצאתי ממצרים. וכך אנחנו אומרים בהגדה של פסח, בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, לכאורה הרי התהליך היה הפוך, אנו אוכלים מצה נזכור שה' הוציאנו ממצרים.

עונה הרב רבי אברהם אבן עזרא, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה שיצאנו ממצרים, רק פירוש בעבור זאת העבודה שהיא אכילת המצה ולא יאכל חמץ, שהיא תחילת המצוות שציוה לנו ה', עשה לנו ה' אותות עד שהוציאנו ממצרים, כל האותות והחפזון שביציאת מצרים היו כדי שאח"כ נאכל מצות.

אם כן הדבר הראשוני והסיבה היא מצות אכילת המצות, והטעם - לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו, ככתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה".

הענין מובן היטב לפי זה, תחילת הדברים היו שורשים רוחניים של מצוות אלו, וכדי להוציא לפועל את עבודת ה' יתברך התלבשו באלו האירועים הגשמיים, פרעה הרשע, מצרים הרשעים, שעבוד בחומר ובלבנים עד ליציאת מצרים, ובאמת גם לולא גלות ויציאת מצרים היה הקב"ה נותן לנו תורה ומצוות אלו בדרך אחרת, כי הרבה שלוחים ודרכים למקום, אלא שבפועל קיבלנו אותם ע"י יציאת מצרים. אז מה קדם למה? המצוות קדמו לאירועים, והם שגרמו לאירועים להתלבש כאירועים שיגרמו שנעשה זאת זכר כאילו לאירועים.

לכן רומזים לנו חכמים שחמץ ומצה, החמץ זה כנגד השעור שבעיסה, חמץ אז זה היצר הרע, אז חוזרים בחזרה לשורשים, שזה המלחמה בין הטוב לרע. זה הרמזים שנותנים לנו חכמים, שזה הכל מכוון כלפי מעלה לעבודה שמתרחשת למעלה, ומי ששמע את הדרשה שאמרתי פה במוצאי שבת שעוד מעט מלחמה בפתח והסברתי למה, בגלל המחלוקות וכו', אז זה גם כן בגלל השורשים העליונים. כשיש מלחמות פה למטה המלחמות הן בין שרי מעלה שהם לא משתוים, וכל אחד רוצה לאומה שלו את מה שהוא רוצה, ויש שמה תסבוכת גדולה, וזה מוריד למטה שנלחמים אלו באלו, וכשהם נלחמים אלו באלו זה משפיע על ישראל, ונהיה קטטה בין החכמים וככה זה הולך וזה יביא את המלחמה. הכל זה מתחיל בשורשים למעלה, הסימפטומים הם רק למטה.

אז מה שמתרחש פה אנחנו יכולים להבין מה קורה שם, אבל כיון שניתנה לנו כבר התורה יש לנו את הכח מפה לשחרר את הברגים שמה, לסדר את הענינים, אם יודעים איך לעבוד עם התורה לפי מה שהיא אומרת, אתה יכול להשפיע בעליונים שישפיע בחזרה שפע לתחתונים.

כדברים האלו כותב גם בספר בית הלוי, והוא אומר כך: אבל עיקר יסודה של המצוה למה כך היא המצוה? איננו בשביל מה שהיה במצרים, שהרי התורה קדמה לעולם, וגם קודם העולם היתה התורה, והיה כתוב בה מצות מצה, וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו את התורה כולה עד שלא ניתנה ועוד לא היה יציאת מצרים, ואם כן בליל ט"ו בניסן אברהם אבינו אכל מצה ומרור, אבל לא היה יציאת מצרים, וזה לא היה זכר, אז מה הוא אכל? כי זה היה העיקר, המצוה, אף על גב דאז זה היה קודם גלות מצרים, אומר בית הלוי, על כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק ההיפך, דמהזכות של מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזה, נצמחה גאולתם ממצרים בלילה הזה. אלה המצוות שגרמו, בעבור זה הוציא אותי ה' ממצרים, וכל שלא אמר שלש אלה לא יצא ידי חובה, עכשיו זה ברור איך הוא יצא ידי חובה, זה העיקר, לא הסיפור שהיה סיפור פה היו מצרים היו עבדים, לא זו הנקודה, הנקודה זה שלשת המצוות האלה. ויבואר בזה המשך הפסוק, "והגדת לבנך ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" אף על גב שהן מצוות שכליות ,לכאורה, זה מרור בגלל שמררו את חייהם, זה ככה זה ככה, אז הוא אומר מדוע זה נקרא חוקה? אלא אחר שחידש לנו שהטעם בא מן המצוה ולא המצוה באה מחמת הטעם, אם כן המצוה בעצמה היא חוקה, למה צריך  מצה? למה צריך מרור? זה שאחר כך קרה משהו שנותן כאילו טעם למצוה זה לא נכון, למצוה בעצמה יש טעם כמוס שאנחנו לא יודעים אותו, משום שזו חוקה, והטעם אינו אלא נתינת תבלין להבנת המצוה, וקיים לעולם מימים ימימה בלא הפסק, גם כשיתחדש איזה זמן שלא יהיה שמהשייך הטעמים הנודעים הללו גם יתקיימו המצוות האלה.

כל אחד לפי דרגתו מוצא את הטעם שלו במצוה, ובאמת אין סוף לטעמי המצוות, וכל טעמים שנאמרו ושיאמרו נכונים הם, רק יש טעמים פשטיים, יש עמוקים ויש עמוקים יותר. גם הטעמים העמוקים ביותר אינם  מבטאים את עומק טעמי המצוות, סיבות המצוות הן לפני הבריאה, ומה שקדם לבריאה זה למעלה מהשגתנו. אנו שהננו חלק מן הבריאה איננו יכולים להבין אלא דברים שהם בתוך הבריאה, ולא את התורה בצורתה שקדמה לבריאה שלמדו אותה המלאכים, שהיא השורש והסיבה לכל העולם, הבריאה כולה עם כל מה שקרה קורה ויקרה בה זוהי השתלשלות מהשורשים הרוחניים האלה, בעבור זה עשה ה' לי, יציאת מצרים היתה כדי שנוכל לקיים את כל המצוות.

לסיכום, בהתקרב חג הפסח מוטלים עלינו שני תפקידים, אחד - לשוב ולהחיות בקרבנו את הענין של יציאת מצרים, חייב כל אדם להרגיש כאילו הוא יצא, כמו שאמרנו בשיעורים הקודמים, ויש לדעת ולהבין שנוגעים כאן בשרשי הבריאה שזה תכלית של עם ישראל, כל הבריאה זה התכלית שלה עם ישראל, אז כל אחד לפי דרגתו יכול וצריך לטעום את  טעמי המצוות, מחד גיסא להשתדל לחדור לתוך הענינים האלה, להבין אותם עד כמה שידו מגעת, יש בלי עין הרע מאות הגדות מבוארות, מאות, כל אחד יתפוס לו כמה ויתחיל ללמוד להכין את עצמו לקראת, ועם זאת לדעת שהשורשים עצמם נעלים מאד מאד למעלה מהשגתנו, זה תפקיד אחד. כל אחד ימצא את הטעמים מה שהוא יכול ויתבונן בהם, כל אחד לפי מדרגתו, אבל לדעת שזה לא, יש למעלה ולמעלה ולמעלה מהשגתנו. תפקיד שני, אנחנו צריכים לשוב לחזור ולקבל עול מלכות שמים כעבד שמקבל עול אדוניו, בין שמבין בין שאינו מבין, כמו ביציאת מצרים שאז קיבלנו עלינו עול מלכותו יתברך בשמחה רבה אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...