ע' בן ע'. פרשה 1: פסק בית דין בענין חברת 'דולפין'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז אני הפתעתי אתמול, כי אני מקיים הבטחות.

ואל תחשבו שזה ביטול תורה, חלילה. זה קיום התורה.

זה קיום התורה.

לבער את הקוצים מן הכרם.

את כל אלה שמתחזים לאנשים שהם ישרים ויראים והכול.

זה מצווה.

מצווה.

לפרסם אותם.

להודיע מי הם,

מה תוכם.

מה תוכנם.

מה מהותם.

מה מעשיהם.

אז הבטחתי להקריא לכם מה השופט

במשפט

שהיה במשפט השלום בראשון לציון,

לפני השופט אילן שילה,

בעניין של לוי סמי

ונגד טבע את ערן בן עזרא

ואת מרדכי שפירא,

ששניהם שותפים היו בחברת דולפין, ארגון איכות המים לישראל בעם.

חברה על הנייר,

אבל לא חברה באמת, תכף נשמע.

והם הנצבעים.

הוא טען שהוא לא שותף היה. מה פתאום?

הוא היה רק נאמן,

הוא לא היה שותף,

לא היו לו מניות.

היו לו 50% מניות.

נשמע פה מה כתוב.

אז השקרן הזה והנוכל,

תכף תראו איך הוא עובד.

הפסק דין אנחנו קוראים, כן?

תביעה להשבת סכום

של כ-100,000 דולר,

שהשווי בשקלים דאז 408,975,

ששילם התובע,

סמי לוי,

בקשר עם הסכם שעשה עם הנתבעים.

ולפיו ניתנה לו אופציה להשקעה במניות של החברה הנתבעת מספר אחת.

אז זאת אומרת,

הוא נתן 100,000 דולר לקנות מניות

באחוזים מסוימים.

ומניות יש 50% 50%. אנחנו נראה שערן בן עזרא מכר מניות להרבה אנשים.

אפילו שלא היה שום דבר, לא הייתה חברה בכלל.

חרית ברית הכול.

תכף נראה.

והוא לקח ממנו 100,000 דולר, אני מקצר בפרטים,

ונתנו לו אופציה להחליט תוך פרק זמן,

אם הוא רוצה לממש את האופציה,

אז יישאר ה-100,000 דולר על השבון

המניות שהוא קנה, והוא יוסיף את השאר.

ואם הוא לא רוצה, אחרי שהוא בדק את הספרים שלהם והכול, ופה ושם, והוא רוצה לפרוש,

אז הוא מקבל את ה-100,000 דולר בחזרה.

עכשיו,

העובדות, אומר השופט,

ביום ה-29.11.99 באו התובע והנתבע לכלל הסכם, קוראים לזה הסכם אופציה,

שעניינו אופציה שנתן הנתבע,

שזה ע' בין ע' ערן בן עזרא, לתובע,

להיכנס כשותף ב-25% בלבד בחברה.

תוקף האופציה לתקופה של 60 יום,

שבמהלכה אמור היה התובע לבדוק את החברה, את ספרי החשבונות שלה, את מסמכיה השונים

וכל מידע אחר הקשור בה, לגבש דעתו,

אם רצונו אכן לרכוש מניות בחברה.

הסכם האופציה היה גם כפוף לכך שהצדדים יסכימו על תנאי עסקה במסגרתה יצטרף התובע

כשותף לחברה.

ובסעיף 4 כתוב להסכם האופציה כי להוכחת רצינותו של התובע, סמי לוי,

יפקיד התובע, יפקיד רק, יפקיד

התובע בידיו הנאמנות של הנתבע, אוי, כמה הן נאמנות,

תכף נראה כמה הן נאמנות,

של הנתבע,

שזה עזרא, ערן בן עזרא,

אז יפקיד

את ה-100,000 דולר ארצות הברית.

סכום זה היה אמור להיות תשלום ראשון על חשבון רכישת המניות,

שאם תתממש העסקה ישלים התובע תשלום נוסף של 100,000 דולר ארצות הברית.

הנתבע התחייב,

מי זה הנתבע?

ערן בן עזרא,

כי אם יודיע התובע עד לתום תקופת האופציה ששוב אין הוא מעוניין בעסקה,

אזי ישיב לו הנתבע את הכספים שיופקדו בידיו לפי סעיף 4,

הנזכר לעיל.

הנתבע, 2,

שזה מרדכי שפירא, השותף השני,

והחברה

חתמו בשולי הסכם האופציה כערבים

להחזר הכספים.

זאת אומרת, העיקר שעשה את ההסכם זה ערן בן עזרא,

והוא מוכר המניות.

עכשיו, זה כותב השופט, אלה הן העובדות.

על זה אין מה לערער.

אין חולק, ממשיך השופט,

כי במעמד חתימת הסכם האופציה שילם התובע 100,000 דולר במזומן.

במזומן, אה?

בזמן התשלום

נכחו התובע, הנתבע דנן, שזה ערן בן עזרא,

והנתבע 2, שזה מרדכי שפירא,

והנתבע טוען,

הנתבע זה ערן בן עזרא, כן?

כי התקבלו סך של 420,000 שקל

שזה שווה כסף בערך ל-100,000 דולר עד אז,

שמתוכם לקח לעצמו 200,000 שקל,

ואת היתרה מסר נתבע 2. גם התובע מסכים, זה העובדות,

כי הכסף שמסר לנתבע חולק במקום

לשני החלקים שאחד מהם הועבר לידי הנתבע 2. בקיצור, בסוף החליט

התובע, סמי לוי,

לא להיכנס

ולא לקחת את המניות,

ושיחזירו לו את הכסף.

לא!

הוא לא מחזיר לו את הכסף.

הוא עשה איזה תרגיל ששלח לו איזה מכתב בתוך התקופה,

לא נקרא עכשיו את הכול, לא משנה,

זה לא מעניין אותנו מה היה. בדיוק מעניין אותנו מה כתב השופט על ערן בן עזרא,

שאצלו בספרים 100% אמת.

כל הפתיחה שלו

חרית ברית.

אבל בבקשה,

אל תשכחו שהוא גרוש

והוא כותב שהוא רווק,

זה ממש 100% אמת,

זה הוא כותב בספר שלו 100% אמת.

הוא גם 30 פלוס והוא 41, גם זה 100% אמת.

יש עוד כמה דברים שאנחנו נגלה כל יום מחדש,

בעזרת השם.

אז הנה,

בואו נשמע מה כותב

עכשיו השופט.

גם עדותו של הנתבע, מי זה?

ערן בן עזרא.

איננה קושט דברי אמת.

בקיצור,

חרטה ברטה,

שקרן ונוכל.

הנתבע,

שהוא סטודנט למשפטים,

הקים את החברה

והציגה כחברה השווה מיליונים.

הוא הקים את החברה. הוא אמר שהוא רק נאמן, מה פתאום? הוא לא היה שותף?

לא היו לו מניות? לא היה לו כלום.

אבל מה כתוב פה? השופט קובע

שהוא הקים את החברה

והציגה כחברה שווה מיליונים.

תקשיבו טוב מה אומר השופט,

והוא המשיך ודבק בגרסה הזו גם מעל דוכן העדים.

יש מקורות לזה.

וגם לאחר שהתברר

כי הצגת הדברים איננה אלא עורבא פרח.

שקר גמור, החברה לא שווה גרוש.

דומה שהנתבע

ראה ורואה בעיסוקו בחברה ובמניותיה מעין תרגיל.

בלימודי משפט

והוא מחזיק

במניות

ומוכרן לכל מנדבעי.

סמי לוי, כמה אתה רוצה?

כמה? 25% בלבד.

תן 100,000 דולר

דמי קדימה.

אתה, משה, כמה אתה רוצה מניות?

תן דמי קדימה.

מי עוד?

גם אתה, כמה מניות?

כמה מניות יש בחברה? 100. כמה אתה רוצה למכור?

כמה שצריך.

מה אומר פה השופט?

דומה שהנתבע ראה ורואה בעיסוקו בחברה ובמניותיה מעין תרגיל בלימודי משפט,

והוא מחזיק במניות ומוכרן

לכל מנדבעי.

כל מי שמעוניין, כל מי שרוצה.

והוא מביא דוגמה לזה ממקום מסוים.

כשבכל פעם מוצגים הדברים בדרך אחרת,

את כל אחד הוא מחרט בדרך אחרת.

וכאשר צריך היה להיות ברור לנתבע,

שזה ערן בן-עזרא,

שהחברה אינה שווה את הנייר שעליו נכתבים ההסכמים.

הרי הוא יודע שזה גורנישט מת גורנישט, חוץ מהנייר הזה, שאני לא יודע...

של מי הוא השתמש?

שום דבר לא היה בחברה. הכל שקר, אין פה כלום.

עכשיו אומר ומסביר, השופט,

אם נרצה לאפיין את אופן ניהולה של החברה על ידי הנתבע

ואת אופן ניהול ענייניו שלו,

נוכל להביא דוגמה שהזכיר בעדותו ערן בן עזרא

בדבר אופן השקעת הכספים שקיבל מהתובע.

אתם שומעים?

עכשיו לבן אדם יש חברה,

יש לו כספים,

קיבלת מפרעה,

רצים לבנק

ומתחילים

לעשות משהו עם הכסף שיניב פירות.

תשמעו איך צוחק

השופט עליו

ומביא דוגמה שזה ביזיון

לאינטליגנציה,

שעומד טיפש כזה מטופש מול שופט

ומנסה לשכנע אותו באמיתות דבריו,

בעובדות שלא היו מעולם,

וחוזר על הדוכן להגיד שהחברה שווה מיליונים, כשהוא יודע שזה עורבא פרח,

ואפילו תניארי לא שווה

האמירה שלו.

והוא אומר ככה,

אם נרצה

לאפיין את אופן ניהולה של החברה על ידי הנתבע, מי ניהל את החברה?

ערן בן עזרא.

ואת אופן ניהול ענייניו שלו,

נוכל להביא דוגמה שהזכיר בעדותו בדבר אופן השקעת הכספים שקיבל מהתובע.

תקשיבו, הוא בעצמו מספר מה הוא עשה עם הכספים.

את הסכום שקיבל מהתובע במזומן

החביא הנתבע,

מי זה הנתבע?

ערן בן עזרא.

איפה?

בתוך הניאגרא בחדר השירותים שבביתו.

זה לא שמעתם עד היום, שיש השקעה שמשקיעים.

200,000 בתוך ניאגרא בשביל שיצא לו מזה גדולים.

זה לא יאומן כי יסופר.

זה בעל חברה שמגלגלת מיליונים בפה.

לוקח 200,000 עמיתים.

דולרים.

איפה הוא שם אותם? בניאגרא.

למה בניאגרא?

מה יצא משם?

אתה מעלים מס.

מה אתה עושה?

למה לא לבנק?

זה השופט כותב שהוא אמר בפיו.

שאיפה הוא השקיע את ה-200,000?

בתוך הניאגרא.

יא ביי ביי.

ובמועד מאוחר יותר,

זה הכספת שלו, כן?

במועד מאוחר יותר הפקידם לטענתו בחשבון

על שם דודו

שאותו ניהל הוא בעצמו.

נוכל, נוכל.

למה אתה מתחזה?

יש לך חשבון בנק?

בעל חברה מנהל חברה מכובדת שאין לה גרוש.

מה, אין לו חשבון בנק על שמו, על שם החברה?

מכניסים כסף של החברה

לחשבון של הדוד,

על שם הדוד, שאתה מנהל אותו?

ואתה מאה אחוז אמת, אה?

וזה אתה מספר לשופט.

ואתה רוצה שהוא יתפעל

מאופן הניהול שלך המחוקם.

זה אמרת בפיך.

הראיות שבפניי, אומר השופט,

מצביעות באופן ברור על כך שהחברה,

נשוא העסקה,

חבה כספים

בסכומים גבוהים יחסית,

והנתבע לא הצליח להראות,

ולו לכאורה,

כי היה לה סיכוי כלשהו להצליח בעסקיה.

ואכן, סופה של הפשרה,

לרבות תביעת פירוק

שהוגשה נגדה

ושבה אין החברה מתגוננת,

מעיד על תחילתה

שזו הייתה חברת קש.

הולכים לפרק לך חברה, ואם החברה יכולה להצליח או מצליחה,

אתה לא מתגונן נגד הפירוק?

אתה לא אומר, תנו לי עוד צ'אנס כמה זה? אתה לא אומר, בואו תעשו, תכניסו חשב מטעם לא יודע מה?

תעשו משהו, מה פתאום אתה מפרק?

אז מפה למד השופט

איך הבלוף הזה עבד.

והוא הונה אלפים של אנשים גם,

בלי קשר לזה,

למה שהסברנו עם ה-18 מיליון שהוא נתבע בתביעה ייצוגית,

ופרקו לו את החברה וכו', ועוד נדבר בזה בהמשך.

כן,

אז אומר, אני מדלג קצת,

אתם תקראו את כל הפסק, הוא נמצא באתר שופר.tv,

ופה אומר השופט ככה,

יצוין

כי הנתבע, מי זה?

ערן בן עזרא,

אינו חולק על כך שמעולם

לא העביר ולא מסר לתובע את המניות

שאמור היה תובע לרכוש.

אז על מה אתה לוקח את הכסף?

הוא טען שכאילו הם סגרו בסוף את החוזה,

והוא לא חזר בו.

השופט שלל את זה.

אבל,

טוב, מה עם המניות?

נתת לו מניות?

גם מניות הוא לא נתן לו.

שום דבר, הוא רק לקח את הכסף.

הנתבע, מי זה?

ערן בן עזרא, אינו חולק על כך

שמעולם לא העביר ולא מסר לתובע את המניות שאמור היה תובע לרכוש,

הרי תמורת מה הוא נתן כסף?

טענתו של הנתבע, מי זה?

ערן בן עזרא,

לפיה הפקיד את המניות,

תראו איזה שקר,

בידי פרקליטו,

לא הוכחה

וספק אם יש בה ממש

לאחר שהנתבע מודה כי מכרת מניות לאחרים.

וכאשר הסבריו

לכמות המניות שהייתה בידו והזכויות השונות בהן,

אינם נתמכים בראיות חיצוניות.

זאת אומרת, בן אדם שקרן ונוכל שרק מדבר בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה.

אבל על הספר, מאה אחוז אמת.

אין גם טענה

לפיה פעלו הצדדים וביצעו הסכמה כלשהי מההסכמות השונות המפורטות.

אדרבה, ברור כי דבר מכל אלה לא קוים.

אז למה אתה לא מחזיר לו את הכסף?

צריך בית משפט בשביל שאתה תחזיר את הכסף?

כן,

כי זו הייתה המטרה, לקחת כסף ולא לתת כלום.

כמו מקרים נוספים שעוד נדבר בעתיד.

נראה דבר, אומר השופט שהנתבע מזה,

ערן בן עזרא,

שידע את טיבו,

ושמא נאמר חסרונו ואפסותו של הממכר,

בחר לערוך מחטף

ולהשתמש בידע הראשוני והחלקי שרכש כסטודנט

כדי לנסות וליצור חוזה מהצעה שבנסיבות העניין לא היה בה כדי להצביע על גמירות דעתו של התובע,

ובוודאי שלא ויתור מצידו על זכותו היסודית לבדוק את הממכר כמפורט בהסכם האופציה.

השופט חוזר ואומר, שוב פעם, נוכל.

הנתבע ידע

את טיבו של הממכר,

הוא אומר יותר, שימא נאמר חסרונו ואפסותו.

אין ממכר, אין לך מה למכור בכלל,

זה מניות בפה,

אין חברה, אין משהו למכור,

אין מיליונים.

עורבא פרח,

אין אפילו את המחיר של הדף.

הוא ידע, אומר השופט.

אפשר לסמוך על אדם כזה בשידוכין?

אפשר לסמוך עליו באיזשהו דבר?

אפשר לסמוך על הספר והראיות שהוא מביא שם?

אפשר לסמוך על זה שהוא אומר שהוא לא לקח ממני ולא לקח מה הוא?

אפשר להאמין שהוא ישב עשר אלף שעות?

אפשר להאמין שהוא ויתר על מיליון דולר ובא לפה לארץ בשביל זדקות הרבים?

אפשר להאמין?

הרי אם הוא מחובר לפנחס ראובן וליוסף מצרחי,

אז זה כבר אומר את הכול. ואם הם מחוברים אליו, אז זה אומר עליהם.

הרי זה האיש,

ואתם מחוברים אליו, וכולכם גדולי הדור.

אוי, רחמונו לצלן.

אוי וואי,

ספרים כאלה אסור להחזיק בבית,

זה שקר גמור,

מאה אחוז אמת,

שקר, אדם כזה הוא שקר. אתם יודעים שברג,

ברג כתב את ה... הוא לא כתב,

הוא לקח את הזוהר והדפיס את הזוהר ומכר אותו בכסף, כאילו זה סגולה לבית, סגולה, סגולה, ועשה המון כסף.

מאות מיליונים, כמו פנחס ראובן, מכר, מכר, מכר, מכר.

ויצא פסק מהרב עובדיה יוסף, מהרב כדורי,

מהבדץ, לשרוף את כל הספרים שלו.

של ברג, אבל כתוב הזוהר, כתוב רבי שמעון בר יוחאי, כתוב שם ה', כתוב הכול.

כן, אבל זה מין ואפיקוירס.

זה

בן אדם שלא תוכו כברו, לא ירא שמיים, אסור לקרוא בספריו.

זה נוכל, המהות שלו נוכל.

האדם הזה עומד מול שופט ומשקר ואומר כן, החברה של המיליונים.

נראה דבר כי הנתבע שידע את טיבו

ושמה נאמר חסרונו ואפסותו של הממכר, בחר לערוך מחטף

ולהשתמש בידע הראשוני, הוא רק התחיל להיות סטודנט.

סטודנט.

כדי לנסות כבר, זאת אומרת, רואים מה הכוונה שלו הייתה כשהוא הלך להיות סטודנט למשפטים.

אחד צלצל אליו, אמר לו,

שלום, עורך דין חנג'רי,

אז הוא אומר לו, כן.

אומר לו, אתה עורך דין? הוא אומר לו, כן.

הוא אומר, יש לי בעיות בככה וככה וככה, אני רציתי שתייצג אותי ושתיתן לי עצות. הוא אומר, אני לא עורך דין פעיל.

אז הוא אומר, כמה זמן אתה לא פעיל?

טראח, סגר את הטלפון.

לא הבנתי, אתה עורך דין או פעיל? לא פעיל.

למה

למה בלשכת עורכי הדין

צלצלו שלושה עורכי דין לברר?

אין עורך דין כזה.

יום אחרי שאני אמרתי

עליו,

פתאום הופיע שם השם שלו,

מתחת לעורך דין של רמת השרון.

מה כתוב?

ערן בן עזרא.

בלי כתובת, בלי פרטים. אתה מצלצל, לא, אפשר לקבל את הפרטים, לא, הוא ביקש שיהיו חסויים.

לא הבנתי.

עורך דין? הרי אמרת שכל הרבנים אמרו שתכתוב עורך דין, אפילו מתקן ואפילו אתה לא,

כי זה עושה רושם טוב על אנשים שתאמין.

איזה אמין?

עוד לא התחלת להיות עורך דין.

כבר התחלת לגנוב אנשים, לרמות אותם.

אם לא היה שופט, לא היית מחזיר לו את הכסף.

אני גם לא יודע אם הוא החזיר לו.

אבל,

מה כתוב פה?

שהוא רק התחיל להיות סטודנט.

השתמש בידע הראשוני והחלקי שרכש כסטודנט כדי לנסות ליצור חוזה מהצעה שבנסיבות העניין

לא היה בה כדי להצביע על גמירות דעתו של התובע.

אתה עושה חוזה שכאילו גמר דעתו לקנות

את האופציות שנתת לו?

הוא בוודאי גם לא ויתר מצידו על זכותו היסודית לבדוק את הממקר כמפורט ועוד לא עברו 60 יום.

הוא הודיע לפני תום ה-60 יום שהוא חוזר בו והוא לא רוצה, ותן לי את הכסף.

הוא לא רוצה לתת לו.

ההסכם היחיד שנחתם בצורה מסודרת בין בעלי הדין,

הסכם האופציה מעיד כי השקעתו של התובע בחברה היתה כפופה לבדיקה שלה על ידו,

ולא הובאה בפניי, אומר השופט, ראה כלשהי לכך שהתובע אכן הספיק לבדוק את החברה

קודם לכתיבת המכתב או במועד כלשהו, קודם לקיבולו,

על ידי הנתבע.

אז איך אתה מבקש ממנו? איך אתה משקר ואתה אומר שהוא הסכים?

הנתבע חתם אומנם,

אך פרט לכך לא עשה מאומה כדי לקדם את ביצוע העסקה

לפי המסמך שחתם.

אז הוא חתם בעצמו ושלח לו חתום על ידי עצמו,

כאילו הוא מאשר את מה שהוא רוצה לקנות, אבל הבן אדם לא הסכים.

אז הוא שלח לו חתום על ידו,

ונגיד שאתה חתמת, אומר השופט,

ומה אתה קידמת לקיים את העסקה אם היא התקיימה?

שום דבר.

הדברים מלמדים, אומר השופט, כי גם הנתבע,

גם הנתבע, מי זה?

ערן מר עזרא, לא ראה הסכם

שיש לבצעו וחתימתו עליו לא באה,

אלא כדי לעצור בעד דרישת התובע על החזר הכספים ששילם לנתבע

לפי הסכם האופציה,

רצה לגנוב לו את הכסף ולא להחזיר לו, בלי לתת לו מאומה.

גם אין לו מה לתת!

בסוף כותב השופט,

עד נתבע מי זה?

ערן בן עזרא,

טוען

כי יש לחייבו בהשבה של מחצית הסכום שנמסר לו.

אז חצי אומר אני צריך להחזיר?

חצי.

למה צריך היה לגבי בית משפט? למה לא נתת לבן אדם?

צריך שיכתבו עליך את זה בשביל שאני אוכל להקריא את זה לציבור,

שידעו מהי המהות שלך.

הקדוש ברוך הוא הקדים תרופה למכה.

כשאתה תבוא ותתחזה למזכי הרבים עם פנחס רוב ועם יוסף מצרחי,

בקומבינות שלכם,

אז הוא כבר דאג,

הקדוש ברוך הוא, מראש להדביק לך את התווית האמיתית, מי אתה?

מי אתה?

גב עשו,

הוא היה ציד בפיו,

והיה מצליח לרמות אפילו את אביו,

והיה מכבד את אביו,

וגם אמר יקרבוי מהאבל אבי,

וגם כשיהיה מחול לצדיקים הוא יבוא ויתעטף עם טלית,

ייכנס למחול,

והקדוש ברוך הוא יתפוס אותו בציצית ראשו ויזרוק אותו לקיבינימט.

ואתה רוצה להיכנס, אה?

אצל כל אלה שעושים למען שמו יתברך באמת, ואתה גם כן כזה.

תכף נראה

קצת מה עלילותיו.

אז פה כתוב שהנתבע טוען יש לחייבו בהשבה של מחצית הסכום שנמסר לו, שכן, במחצית השנייה נמסר על נתבע שתיים,

שהוא שאף היה הבעלים של מחצית המניות בחברה,

אף הוא היה בעלים על מחצית המניות שבחברה. מי החצי השני?

ערן, מר העזרא.

ולכן, יש ראיות לכך שהתובע עדה כי הנתבע שתיים והנתבעת אינן שותפים בחברה.

קובע השופט ששניהם, מרדכי שפירא וערן מר עזרא,

שותפים בחברה.

ולכן שולם חצי-חצי.

אולם אין

בטענה זו לפתור את הנתבע מחבותו כערב להשבת מלא הסכום,

וכמובן

שחבותו זו היא סולידרית עם חיובו של הנתבע שתיים,

לפי פסק דין שניתן בהסכמה במערכת היחסים שבינינו תובע.

עכשיו תשמעו

מה עושה השופט.

השופט היה צריך לפסול את הסיכומים שהגיש ערן בן העזרא.

כי הוא כותב כך,

הנתבע הגיש סיכומים בכתב על פני עשרה עמודים,

במקום חמישה עמודים שנקבעו בצו

בדבר הגשת הסיכומים.

אני יודע ממשפטים

ששופטים פסלו את הסיכומים בגלל שלא עמדו העורכי דין בדיוק על מה שהם אמרו.

הוא ביקש חמישה עמודים ולא במאה אחוז יותר,

בשביל לשכנע את השופט ובשביל לסתור כביכול את השני.

ובסיכומו של דבר,

אתם לא יודעים למה הוא כתב על עשרה, כי הוא כל כולו בלה בלה בלה בלה בלה, תראו את הפוסטים שלו, בלה בלה בלה בלה בלה בלה,

כותב,

כותב,

בלה בלה בלה, אפילו שהוא מקלל אישה בת 22,

בלה בלה בלה בלה, כמה פעמים הוא חוזר על הקללות, זה לא נגמר אצלו, בלה בלה בלה בלה בלה בלה.

קיללת פעם אחת, היא כבר מתה, שלום, הרי אתה בטוח, היא מתה, נגמר, אתה מלאך המוות.

אז נו,

אז למה אתה ממשיך עוד? תמותי, ואני אוודא שתמותי,

ואני אוודא שתמותי.

היא צריכה להגיש תביעה למשטרה

על איום ברצח.

הוא יוודא שהיא תמות?

זה עורך דין?

צריך לפסול לו את התעודה.

ככה מדבר?

הוא פוגם במקצוע? הוא מבזה את המקצוע?

ככה מדבר עורך דין?

והוא כותב

במאה אחוז יותר ממה שהשופט אומר. לסיכום, כותב השופט,

לפיכך,

הנני מחייב את הנתבע,

איך קוראים לו?

ערן בן עזרא,

לשלם לתובע את סכום התביעה בסך

408,975 שח בצירוף,

ריבית

והפרשי הצמדה מיום ה-13.3.2000.

אתם שומעים?

זה היה הפסק.

הנתבע אחד,

מי זה?

ערן בן עזרא,

מבקש עיכוב ביצוע מסיבות שטותיות,

ובסוף הוא אומר גם לשופט, תשמע,

אין לי לשלם.

וביצוע פסק הדין

יצר את צעדיי,

ימנע ממני להיות עורך דין.

אני מתמחה

במשרד עורכי דין.

נדבר על זה עוד.

אבל שמעתם?

הוא חייב

100,000 דולר.

אז הוא אומר לשופט, כן, אבל אין לי לשלם.

ועוד דבר, אתה צריך לבטל את הפסק, שאני לא אשלם,

כי זה ייצר ממני להיות עורך דין.

ואם בתור סטודנט הוא כבר ניסה לגנוב ככה וככה ולהונות אנשים,

אז כשהוא יהיה עורך דין, מה התוכניות שלו?

וצריך להתחשב בו.

כי פעם הבאה, אם הוא יונה אנשים, מה הוא יגיד לשופט?

אני כבר עורך דין,

אבל אם אתה תיקח...

את הכסף שאני הוניתי אנשים, מה יקרה?

אני לא אהיה עורך דין מפורסם

ולא אוכל להוציא ספרים שכתוב עליהם 100% אמת,

ואתה תפגע לי בפרנסה של זיכוי הרבים, כמובן, בחינם.

שמעתם יהודים יקרים?

זה פסק ראשון שאני מביא על ערן בן עזרא הנוכל.

והדברים של השופט ברורים ללא כחל וללא ספרים.