ישמעאל עשה תשובה
תאריך פרסום: 07.11.2015, שעה: 19:08
"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה". אמר רבי יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, מזה שהקדים ואומר ויקברו אותו יצחק וישמעאל, קודם מוזכר יצחק ואח"כ ישמעאל, אף על גב שישמעאל הגדול ויצחק הקטן, מזה שהקדים אותו והסכים ישמעאל שיצחק ילך בראש, משמע שהוא הנהיג אותו עליו ומזה מבינים שעשה תשובה. זה הפירוש המילולי למה שכתוב בגמרא בבא בתרא ט"ז.
אז למדו חז"ל מכאן, כיון שהניח מקודם ליצחק לקבור את אביו, הגם שהיה גדול בשנים יצחק שמע מינה שעשה תשובה. הרי מידת התשובה דורשת מהאדם להחליף עצמו לגמרי. וכל פעולותיו יעשה באופן יותר גבוה, וליבו התחלף מהקצה אל הקצה, ואם כן איך משמע מפעולה אחת במה שהקדים ליצחק שעשה תשובה, מידת התשובה אמרנו דורשת מאדם להחליף עצמו לגמרי ממה שהוא היה רע להיות טוב, צריך להחליף עצמו לגמרי, וכל הפעולות יעשה באופן יותר גבוה ממה שעשה עד עתה, וליבו צריך להתחלף מהקצה אל הקצה, וטהר ליבנו לעבדך באמת, זה נקרא שאדם עושה תשובה, אז איך מפעולה אחת שהקדים את יצחק לקבור את אביו כבר פוסקים חכמים שהוא עשה תשובה, זאת השאלה.
אמרו חכמים ז"ל, שלשה סימנים יש באומה זו, בעם ישראל, רחמנים ביישנים גומלי חסדים. גבר, גומלי חסדים רחמנים ביישנים, כמו שמובא ביבמות ע"ט.
והנה גמילות חסדים ורחמנות מוצאים אנו אצל אברהם אבינו במידה מרובה מאד לאין שיעור וערך, לכל אדם, ואפילו לעובד כוכבים ומזלות, וגם אופן ההטבה בלי גבול ממש, אפילו במקומות היותר קשים ונסיונות היותר כבדים. ומובן שיש להתלמד לאברהם אבינו הטבה ורחמנות, ומי שהגיע למידה זו הוא מבניו ומאומתו. מי שמגיע למדרגות כאל ההוא כבר נחשב מבניו ומאומתו.
אז ראינו אצל אברהם אבינו הטבה ורחמנות, אבל ביישנות, הטבה ראינו, ביישנות מאיפה? מיהו ידוע איפה אצל אברהם אבינו ראינו ביישנות? כן, חנג'ורי בטסרי. אז ככה, אצל אברהם אבינו ראינו אדרבא, אמיצות גדולה בדרכו, שאמר כל העולם מעבר זה ואני מעבר השני, והוא לא חת מפני כל, אמיץ גדול היה אברהם אבינו, רואים בו אמיצות גדולה מאד, אבל איפה בישנות?
הגמרא בנדרים כ' אומרת, תניא, ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה, לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, בעבור תהיה יראתו על פניכם, מה זה יראתו על פניכם? זו הבושה, אז מה היא תגרום הבושה? לבלתי תחטאו, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, רואים מזה שחכמים ז"ל חילקו פה שני מיני בושה, אחת שהיראה מביאה לידי בושה והמתיירא מתבייש, זוהי בושה חיצונית, ודבר שני זה בושה שמביאה לידי יראה, והמתבייש מתיירא וזוהי בושה פנימית, אז יש בושה חיצונית ויש בושה פנימית. מה זה ענין של בושה פנימית? שאדם בא להתעמק בגדלותו ורוממותו של הבורא יתברך, יוקטן כל כך בעיני עצמו וכל מעלותיו מתבטלים אצלו עד שהוא ירא ודואג בכלל אם יש לו זכות קיום, זה נקרא בושה פנימית, כשאדם בא להתעמק בגדלות וברוממות הבורא, אז אם יש לו יראה פנימית הוא נהיה קטן בעיני עצמו, עם כל המעלות הכי גדולות, עד שהוא ירא ודואג אם יש לו זכות קיום. את הבושה הזאת מצינו אצל אברהם אבינו, שאלנו איפה מצינו בושה? הנה מצינו, איפה? בשעה שבא לבקש מהקב"ה על סדום ואמר ואנכי עפר ואפר, אמרו חז"ל, מה הוא אמר? אמר כבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד, אם אתה לא מצילני אז אני הופך להיות עפר במלחמת המלכים, כי מי שמת הופך להיות עפר, והמלכים ארבעה מלכים, ארבע מעצמות להלחם נגדם סיכוי שואף לאפס שאתה תצא משם חי, אז אם לא אתה מציל אותי אני עפר, אז אני כבר עפר למעשה, רק אתה עשית חיית המתים. ואפר, מי שנכנס לכבשן האש, מה יוצא משם? אפר, אלמלא אתה מציל אותי משם אני אפר, אז אני מחזיק את עצמי כל הזמן עפר ואפר, אני מת, מת מהלך, אם לא אתה מציל אותי אין לי זכו קיום. הרי שבשעה שהוא עמד לפני הבורא יתברך לבקש נתקטנו אצלו כל המעלות, כמו הפלת עצמו לכבשן האש על קידוש ה', יש אחד יגיד מה, אני מסרתי נפשי על קידוש ה', זה מעלה, הוא לא לא הזכיר שיש לו מעלה מזה, הוא ביטל את זה לגמרי, פשוט לו שהוא צריך למסור את נפשו על קידוש ה', מה פירוש, מה הוא יעבוד עבודה זרה? אז הוא לא מרגיש בזה שום מעלה, זה חיוב שכלי שחייבים לעשות, אז הוא לא מחזיק מעצמו כלום על זה, מה כן? שהייתי צריך להיות אפר.
ואדרבא, התחיל להרגיש דאגה בזכות זכות הקיום שלו, כאילו אינו יודע מפני מה הוא חי, ונעלמו נתבטלו כל מעלותיו של אברהם אבינו כשהתקרב להדבק בבורא יתברך, זוהי דרגה של בושה, שמביאה אל היראה אצל אברהם אבינו ע"ה. זה בושה פנימית. בושה אמיתית, שמביאה אל היראה אצל אאע"ה.
וכן הוא גם כן ענין הבושה הפנימית לא רק להתבטל מלפני ה' יתברך, אלא להתבטל ממעלת אנשי עליה וממדרגתם. להתבטל אצל גדולים באמת, אנשי עליה להתבטל מפניהם וממדרגתם, עד שיוקטנו בעיניו כל מעלותיו ונעלמים מעיניו. וכל השתוקקותו להשיג המעלות שמוצא בזולתו, וכאן הענין כבד מאד, שהרי אפשר לו לבטל מעלותיו של זולתו בהעריכם אותם נגד מעלת עצמו, אבל זוהי מדרגת השלם שמרגיש רק מעלת זולתו ונעלמו ממנו מעלותיו, ונעשה שקוע רק באחת להשיג מה שמוצא בחברו מן המעלות.
נחזור, ענין בושה פנימית זה לא רק להתבייש ולבטל ולהעלים את כל המעלות של האדם מפני הבורא יתברך, עד שהוא לא מרגיש שיש לו זכות קיום, אלא אותו דבר להתבטל ממעלת אנשי עליה וממדרגתם. כל הליצנים של הדור הזה, כגון גדולי הדור של הפייסבוק שהזכרנו בימים האחרונים, מימיהם היו מחוברים לגדולי דור אמיתיים במשך למעלה מעשרים שנה. צמודים אליהם ושואלים את פיהם על כל דבר. לאחד יש רב מסתורי שהוא לא מגלה אף פעם מיהו, ואפילו שאומר שאחד הבנים המסתוריים של הרב עובדיה יוסף אמר לו שיותר לא ידבר נגדי אז זה החזיק כמה ימים והוא חזר שוב פעם, ז"א אין להם רב או מנהיג, הם הרבנים של עצמם וכל אחד נסמך בשני, אחד אומר שמסרחי הוא גדול הדור שלו, השני אומר שערן בן עזרא הוא גדול הדור שלו, ושניהם חושבים שפנחס ראובן הוא גדול הדור שלהם וכן הלאה, ז"א אין להם, הם לא היו ליד הרב שפירא זצ"ל, ליד הרב קניבסקי, ליד הרב קרליץ, כל גדולי הדור בכולל הם לא למדו איתם, הם גם לא למדו בכולל כל ימי חייהם, אבל האנשים האלה הם פתאום נהיומוציאי ספרים וכל מיני דברים כאלה. הרמה שלהם אתה מבין זה אנשים שמלפני שבע שנים עשר שנים עשו תשובה, ועדיין נשארו בלי זקן בלי כלום והופכים את התורה כחפצם איך שהם רוצים ימינה ושמאלה העיקר שיש להם מאה אחוז הוכחות, והם משתמשים גם בכל מיני רבנים שעושים להם שליחות, אחד שאומר שאסור מי שיש לו ספר שכל הזכויות שמורות כתוב עליו אסור לפתוח אותו וישר שהוא רואה ספר כזה שכתוב הוא סוגר את הספר, אז מעניין מאיזה ספר הוא לומד כי כל הספרים כתוב כל הזכויות שמורות, אז הוא לומד רק מעצמו כנראה.
מכל מקום מה שדובר זה שהם גזלנים שגוזלים חידושי תורה של אחרים ואומרים אותם בשם עצמם, זה גזלנים למה כי אתה לא יכול להגיד בשם עצמך דבר שאתה לא אמרת אותו, אחד אמר אתה צריך להגיד את החידוש הזה, את הווארט הזה בשמו, אתה גם מביא גאולה לעולם אבל מה אכפת לך מגאולה אם לא תבוא גאולה אז הוא לא יכול למכור ספרים אז הוא לא רוצה להגיד, ודבר שני, הוא צריך גם כן להגיד את זה שלא יהיה גזלן, כי זה נקרא גזל, לא יעזור לך אתה מבין אפילו אם תביא אחד שטורק ספרים על ימין ועל שמאל, צרי להבין את זה, אבל הם לא זכו לשבת ליד גדולי תורה והכוונה, וגם לא קיבלו מהם כתב שהם גדולי הדור, אני בטעות כתבו לי הרב שפירא והרב לפקוביץ והרב קניבסקי והרב אויערבך מכתב שאמנון יצחק אחד מגדולי הדור, מה לעשות שהם כתבו, אבל אתם אין לכם דבר כזה, פנחס ראובן יכול לתת לכם, הוא עושה מודעות ענק, הוא יכול לכתוב עליכם הגאון הגדול, אתם תהיו הכי גדולים שדבוקים על הקירות. אבל במציאות אתם אנשים טיפשים ריקים ופוחזים.
אז לכן צריך לדעת, אין להם בושה פנימית, אין להם יראה, אין להם שום דבר, אין להם גורנישט, הם רק חבורה של סוחרים, זה הכל.
אז לכן ענין הבושה הפנימית זה להתבטל ממעלת אנשי עליה וממדרגתם, עד שיוקטנו בעיניו כל מעלותיו ונעלמים מעיניו, אז פעם מסרחי החזיק ממני כאיש עליה, פעם הוא החזיק ממני, הוא אמר שהוא עשה מינימום מאה אלף, איך אנשים שונאים אותו? איך יכולים לצאת נגדו? איזה מן דבר זה? הרי על זה אין חולק שהוא עשה לפחות מאה אלף בעלי תשובה, ושכח כנראה גדל, גדל מעל עצמו, התנפח, התנפח התנפח, אבל בלונים כאלה שמתנפחים בסוף מתפוצצים, אתם יודעים, קודחים אותם, ויקדח בו, כן, הקדיח. אז ז"א, כל השתוקקותו של אדם שיש לו יראה, בושה פנימית, זה להתבטל ממעלת אנשי עליה וממדרגתם עד שיוקטנו בעיניו כל מעלותיו ונעלמים מעיניו, במה השתוקקותו? להשיג מעלות שהוא מוצא בעצמו. הוא לא מחפש מומים בחבריו, הוא מחפש מה יש לו מדרגה גם אני רוצה להגיע לזה. אני גם רוצה את המעלה הזאת, אני רוצה גם את המידה הזאת, איך יש לו סבלנות כל כך, איך יכול לשמוע חרפתו ולא לגדף ולקלל כמו שהם מקללים, צריך ללמוד את זה. אבל הם לא, אין להם לימודים, הם לא צריכים ללמוד, הם רק מלמדים את האחרים. איזהו חכם - הלומד מכל אדם, הם לא לומדים אז הם טיפשים, הם לא חכמים, כך כתוב במשנה, איזהו חכם הלומד מכל אדם, יש להם ממי ללמוד? הם מלמדים את כולם. הרי מסרחי אומר שהרב עובדיה והרב קניבסקי והרב שטינמן וכל גדולי הדור שיצאו נגד האייפון הם לא חכמים בכלל, מי עושה כזה תקנה או גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה? הוא מחייך צוחק עליה, אומר ככה לא סליחה ככה לא ככה לא נותנים פסקים ועצות והכל, ככה לא, הוא החכם הגדול, כן, הגאון של מונסי, מחלוגדיל, וכאן הענין כבד מאד, שהרי אפשר לו לבטל בעלותיו של זולתו בהעריכו אותם נגד מעלת עצמו, אבל זוהי מדרגת השלם, השלם מרגיש רק מעלת זולתו ונעלמו ממנו מעלותיו ונעשה שקוע רק באחת להשיג מה מוצא בחברו מן המעלות.
את זה מצינו אצל יצחק אבינו ע"ה, וישמעאל, תשמעו איזה מעלה היתה ליצחק אבינו ,לא כמו מסרחי וע' בן ע' ופיני ומלכות בית דוד, אלא הוא אומר, זה מצינו אצל יצחק אבינו ע"ה ואצל ישמעאל, יצחק וישמעאל היו מתדיינים זה עם זה, זה אומר אני גדול ממך, שמלתי לשמונה ימים, אמר ישמעאל אני חביב ממך, למה? שהיה בידי למחות ולא מחיתי, אני בן 13 נכנסתי לברית ואני הייתי מספיק גדול שיכלתי למחות ולא להסכים ולא מחיתי. אתה היית בן שמונה ימים, בכלל מי שאל אותך, אתה בכלל לא ידעת מה עושים בך. יצחק משתבח שהוא עשה מילה בזמנה וכתיקונה, וגם שעשה פריעה כתיקונה, וישמעאל מתהדר אני עשיתי, יכלתי למחות ולא מחיתי, באותה שעה אמר יצחק אבינו ע"ה, הלואי יגלה עלי הקב"ה, ויאמר לי שאחתוך לו אחד מאיברי ולא אעכב, אני מוכן להוכיח לבורא ולכל העולם שיבקש ממני איזה אבר שהוא רוצה שאני אחתוך, אני אחתוך לכבודו. אמר לו הקב"ה, על מנת שתקריב עצמך ולא תעכב. המבחן שלך לא יהיה שתקריב אבר אחד, את כל עצמך תקריב ולא לעכב, ככה מובא בילקוט בראשית צ"ה.
רואים מכאן כמה הגיעה מעלת ההתלמדות אצל יצחק, בעת שהוכיח אותו ישמעאל וישמעאל הראה שהוא יותר גדול מיצחק בזה שהוא היה יכול למחות ולא מחה, לא גילה יצחק צדדי המעלה שיש בו, לא אמר לו אני יותר טוב ממך בא' ב' ג' ד', וגם לא אמר את צדדי החסרון שיש בישמעאל ולא היה חסר צדדים של חסרון בישמעאל, אלא שמע את דבריו וקיבל אותם, והשתוקק שגם אותו יבחן הקב"ה בנסיון כזה. הגם שהיה יכול למצוא חסרונות בישמעאל, כידוע שהיה בו כמה עבירות, הוא מעיז פניו להראות שהוא גדול ממנו עוד, בכל זאת לא הקטין יצחק את ישמעאל בגלל עבירותיו, רק קינא מעלתו שהיה בו שהיה בגיל שהיה יכול למחות ולא מחה.
ואם הראה רק פעולה אחת שהוא גבוה ממנו במדרגה שלא היה ליצחק, לא שקט ולא נח ושכח יצחק מכל מעלותיו לגמרי, ורק ביקש שגם אותו יבחן בנסיון כזה, ועוד בנסיון יותר גדול. וקיבל דברי ישמעאל כאילו הוא הבעל חסרון, כאילו הוא יצחק בעל חסרון, וחברו ישמעאל הוא בעל מעלה שאין כמוהו.
נמצא שההתבטלות ממעלתו של ישמעאל עוד העמידה אותו על רגליו, וגדלה מדרגתו יותר של יצחק בזה שזכה לעקידה, בגלל שלא ויתר על המעלה שהיתה בישמעאל שהוא מל בגיל 13, זה היה המצב כי אז נצטוו, אבל היה לו אפשרות למחות והוא לא מחה, אז הוא עשה את ה מילה בבחירה, לא כמו בן שמונה, שעןשה בלי בחירה, אז הוא אומר מעלה זו אני גם רוצה ולכן אני מוכן שיורידו לי אבר, אמר לו ה' כולך, הסכים, בגלל שהוא חיפש עוד מעלה ולא חיפש את החסרונות של ישמעאל להגיד אני טוב ממך ואתה חסר ובזה להשקיט את מצפונו, אמר לא, אני רוצה גם את זה ומוכן בשביל זה גם להוריד אבר. מה הוא זכה בזכות זה? לעקידה, ופעולת העקידה נעשה גם לדורי דורות.
אבל לא כך היה אצל ישמעאל, מחמת ליצנות שלו שהיתה אצל ישמעאל וביטול היה מבטל את יצחק כל הזמן ומלגלג עליו, כל הזמן, לא די שהוא לא התלמד כלום ממעלותיו של יצחק, שהיה יכול לראות באמת גבהות ושלמות מרובה אצל יצחק, אלא עוד ביטל אותו וצחק ממנו. והגם שהיה באופן נסתר מעט ולא באופן גלוי כל כך, והראיה, שאברהם אבינו ע"ה לא ראה בו שהוא מצחק, הרי שרה ביקשה גרש בן האמה הזאת ואת בנה, למה? היא ראתה שהוא מצחק, מצחק עובד עבודה זרה שופך שפיכות דמים גילוי עריות, אבל שרה הרגישה בו שהוא מצחק, עד שגרש אותו אאע"ה מפני שורש החטא שהיא ראתה בו, שהבחינה שלו מצחק, לא רק מצחק, ליצן גם שמתלוצץ על אחרים, לא מקבל, לא מתלמד, לא חכם, זה היה ישמעאל ההיפך הגמור מיצחק, שאף שיש לו גדר כזה להתלמד ממעלת יצחק, לא די שאינו מתלמד, אלא עוד מפחית את המעלות שראה ביצחק אבינו ע"ה. לכן אחד כזה שהוא לא מתלמד אינו ראוי להיות ביתו של אברהם אבינו.
בביתו של אברהם אבינו מחזיקים בני עליה, מי שמוכן לעלות, מי שלא מוכן לעלות להתלמד מאחרים לא בגדר איזהו חכם הלומד מכל אדם, אין לו מקום בבית של אברהם אבינו. משליכים אותו החוצה. זה אומר הכל, כן.
וזהו שאמרו חז"ל, מכאן שעשה ישמעאל תשובה. אמרנו איך ממעשה אחד אפשר להגיד שהוא עשה תשובה? הרי תשובה אמרנו צריך להתהפך מצד לצד, לשנות את המידות וכו' וכו', איך ממעשה אחד הכריעו חכמים שהוא עשה תשובה? זה מה שאמרו, מכאן שעשה ישמעאל תשובה, איך? כל שורש החטא בישמעאל היה מה שהוא לא הניח את עצמו ללמוד, לא רצה ללמוד מאחרים, לא רצה לקבל דעתם של אחרים, הוא המבין היחידי והגדול, הוא יכול לעשות קציצות מכל אחד והוא מפולפל לפחות כמוהו. זה לא לומד מאף אחד, זה טבח, קצב, עושה קציצות. צריך להוציא ספר בישול עוד מעט.
מכל מקום אז חכמים ראו ש ישמעאל עשה תשובה, למה? כי שורש החטא בישמעאל היה מה שלא הניח עצמו ללמוד, ובמקום שהיה יכול להתלמד מיצחק, ביטל אותו את יצחק, אם כן זה לא חטא פרטי, אלא זה חטא כללי, חטא כללי פירושו שזה השיטה, זו השיטה של ישמעאל לא להתלמד, אז פה רואים שהאדם הזה הוא מסוכן מאד. ונסתרה ממנו דרך העליה, והוא עומד ליפול מטה מטה, וכאשר בעת שמת אברהם, והם מוליכים אותו לקבורה, וישמעאל בפני כולם מראה שיצחק גדול ממנו, שהוא נותן לו לקבור את אביו ראשונה, בשעה שזה הזמן הכי טוב, הלויה הכי גדולה שהיתה, בלי ניפוח מספרים, ושמה עכשיו הזמן להוכיח שאתה הבן הגדול, ותלך בראש, ותהיה קובר בראש, שמה מניח ישמעאל את השיטה שלו ושם את יצחק הקטן בראש. שיצחק יותר גדול ממנו, הגם שיצחק הוא הצעיר הוא מקדים אותו לילך קודם.
מהפעולה הזאת לבד שהוא הכניע את עצמו מוכח וגלוי התשובה של ישמעאל, מפה רואים שהוא עשה תשובה. הוא התחלף לגמרי, הפך את כל שורש החטא, ואם סיבת החטא שלו תמיד היתה העדר ההתלמדות שלא רצה ללמוד ולא העמיד אף אחד לפניו, הוא תמיד היה המבין הגדול, עכשיו שהניח מקודם את יצחק שילך לפניו, ביטל את עצמו לגמרי, והוא מודה לעיני כולם שיצחק הוא הבחיר של הקב"ה, הוא אדם רם המעלה, הוא הבן של הגבירה, והוא בן השפחה, והוא התלמד ממנו, ויש לו כבר מקום מאין לשאוב שלמות ודרך עליה. ז"א הוא עלה על הדרך של התשובה.
זוהי התשובה האמיתית, כי שורש התשובה הוא דרך התשובה, האם אתה מוכן להתלמד, מוכן לקבל, מוכן להתבטל לפני גדולים ממך, ותיקים ממך, חכמים ממך, בעלי מעשים יותר גדולים ממך, זכאים יותר ממך, מוגדרים על ידי גדולי הדור כגדולי דור, אתה מוכן או לא מוכן? לא מוכן אז אתה אפס קטן מאופס. אתה כמו ישמעאל לפני שעשה תשובה. הוא לפחות עשה, ספק אם אתה תזכה לעשות.
אז זו התשובה האמיתית כי שורש התשובה הוא דרך התשובה, וכאשר ישמאל השיג את דרך התשובה בפעולת ההכנעה הזאת הרי זה בירור נכון וראיה אמיתית שעשה תשובה, וזהו ענין הבושה שמביאה לידי יראה שלמדנו בהתחלה, למען תהיה יראתו על פניכם, זו הבושה, וענין הבושה שמביאה ליראה, וזה נותן לאדם תביעה מתמדת בעבודתו לעמוד על הדרך לעלות לשלמות האמיתי, בלי זה לעולם אדם יכול להיות מנופח ובעל גאוה כמו טווס, אבל זה לא יעזור לו שום דבר, אך דרך התשובה לא הכיר ולא ידע וימות בשגיונו עם דמיונות של מאה אחוז שקר.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.