הגאוה וגנותה | הרב אמנון יצחק

נציב יום, אפריים פרטו בן מרדכי ורבקה, השם ישלח לו רפואה שלמה לכל איבריו, שיבריא במהרה, בריא אולם. 

רבי יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, מביא בפרשה, שמעתי שהרבי מפשיסחא, זכר צדיק לברכה, הקשה. בברכת הגאולה אומרים אנו שהקדוש ברוך הוא רם ונישא, גדול ונורא, משפיל גאים ומגביה שפלים. משפיל גאים עד הארץ ומגביה שפנים עד מרום. אם כן, אין לאדם מנוחה בחייו כמטוטלת, משפיל מרים, משפיל, מה זה נדנד? אז הוא מקשה. הגיע לפסגה, מורידים אותו, משפיל גאים עד הארץ. יורד, יורד, יורד, מגיע לתחתית של השפל והם מרוממים אותו, מגביה שפלים עד מרום, וחוזר חנילה. מה זה, לונה פארק? כף הפקלע? גלגל ענק? מה זה? התשובה היא שאם אכן יתגאה כשיתעלה ישובו ויורידו, כמו שאמרו במגילה יג בזבחים כב, כשהקדוש ברוך הוא פוסק גדולה לאדם, פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש משפילים אותו, רק אם הוא מתגאה. משפיל גאים עדי הארץ, אבל לא גבוהים. אם הוא גבוה למעלה והוא נשאר שפל בעיני עצמו, הוא נשאר. בזרעו אחריו זוכים. משל, למה הדבר דומה? לפושקי טאביק, קופסה זעירה שנפלה ארצה, גוחנים ומרימים אותה ומניחים אותה על המדף, אז מה קרה לה עכשיו? מה, היא התנפחה? בגלל שהגביהו אותה? והיא נשארה בקטנותה. גם אם אדם גבה, צריך להישאר באותו גודל, כמו הפושקי טאביק. וכך אמר דוד המלך, עליו השלום, אדוני, לא גבה ליבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. תהילים, קל״א. ודרשו על הפסוק הזה חכמים, זיכרונם לברכה, בירושלמי, סנהדרין, פרק ב', הלכה ד', לא גבה ליבי בשעה שמשחני שמואל. מושכים אותו למלך, והוא לא מתגאה. נשתומם. נשתומם. הרי כתוב בתהילים סט, וכך אומר דוד המלך על עצמו, מוזר הייתי לאחי. בנוכרי לבני אמי. חשבו אותו ממזר, כמו שסיפרנו על החילוף שהיה אביו מהשפחה ואימו. בנוכרי לבני אמי. חשדו כפסול חיתון וריחקו ובזו לו וניתו. גירשו מעל שולחן אביהם ומאסו ותיעבוהו ובדד ישב מחוץ לאהולו מושבו. וישב כך מרוחק ומאוס מהם שמונה ועשרים שנה. עשרים ושמונה שנה ככה הוא סבל. ולפתע מהפך שמואל הנביא פוסל כל בני ישי, האחים שלו, ומושח את דוד המאוס והמתועב למלך על ישראל. איך צריך להרגיש אדם? אה, הרגשת ניצחון. ומה הוא מעיד על עצמו? לא גבה ליבי. נשאר כמו שהיה. ולא רמו עיניי כשהרגתי את גוליית. הוא הציל את כל עם ישראל. הפלישתים עמדו נגד ישראל, העמידו את גוליית, אמרו תביאו אחד. במקום שתהיה מלחמה בין הצדדים, אחד מול אחד, מי שינצח האחרים עבדים. שאול המלך לא יודע מה לעשות, את מי יעמיד? ופתאום בא דוד קטן ואומר אני, וניצח אותו באבני הקלע ולא רמו עיניים. וכשנקם נקמת השם מהפלישתי שחירף וגידף כלפי מעל הארבעים יום, והפלישתים נסו במות גיבורם, והייתה תשועה גדולה, ושעוררו, היכה שאול באלפיו ובדם נדבר רבבותיו, בן ישי חי וקיים, תנתן אדם. אז אמרו ששאול היה מכה אלפים, ודוד רבבות. והוא התמנה להיות שר האלף. והיה לחתן המלך. ולא רמו עיניו. ולא הילכתי בגדולות בשעה שהעליתי את הארון. הארון נשבע, הוא העלה אותו מהפלישתים. ולא הילכתי בגדולות. ובנפלאות ממני. בשעה שהחזירוני למלכותי. באותה שפלות רוח שבה הוא ברח מפני אבשלום בנו בחוסר כול, באותה שפלות רוח חזר למלכותו כשדוכא המרד. אם לא שיוויתי ודוממתי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי. אני ממש כמו אותו תינוק היוצא ממעי אמו. כך הנפש שלו עליו. הוא משווה וממשיל את עצמו לגמול תינוק שתלוי והיא ניקה מאימא שנו שנגמל. דהיינו תלוי, תלוי, תלוי כל הזמן בקדוש ברוך הוא בלבד. מצד עצמו אין לו שום דבר. זהו שנאמר בשמואל. גם כך נאמר בשמואל הנביא. ומעיל קטון תעשה לו אמו. וכשעלהו שאול אמרה בעלת האוב איש זקן עולה והוא עוטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויכוד אפיים ארצה וישטחו. ואמרו בתנחומא פרשת אמור בסימן ב' תנא הוא המעיל אשר בו גדל בו נקבר בו עלה. מה כתוב כאן? כתוב קודם כל בשמואל א', פרק ב', פסוק יט', ומעיל קטון תעשה לו אמו מימים ימימה. חנה, אמא שלו, של שמואל, הייתה עושה לו כל שנה מעיל. ועולה לשילה ונותנת לו מעיל כל שנה. כשעלהו שאול, שאול המלך פחד ממלחמה והלך לשאול באוב. ואמרה לו בעלת האוב שהיא רואה שאיש זקן עולה והוא עוטה מעיל. וידע שאול כי שמואל הוא. וייחוד אפיים ארצה וישטחו. הוא נפטר. וכתוב שהוא עולה עם מעיל. אז אמרו החכמים, תנא הוא המעיל אשר בו גדל, בו נקבר ובו עלה. התנחומה אומר שכשם שקוברים את האדם עם בגדים, הוא עולה עם בגדים. פעם היו קוברים עם בגדים. יש מפרשים שזה היה כל הזמן איתו גודל מעצמו כאילו. כך ראיתי באיזשהו מקום. אבל המפרשים הפשטנים שמדברים, רשי ואחרים, הרלב״ג וכולי, אומרים שאימא שלו הייתה כל שנה מעלה לו. אבל יש פה דבר מתמיא. כתוב, מחיל קטון תעשה לו אמו. אז אם היא עושה לו כל שנה, אז הוא גדל, התפתח, הוא גדל. הרי היא הניחה אותו בגיל שנתיים אצל עלי. והוא גדל. גדל, גדל, וכל שנה הייתה עולה, אז זה לא נשאר אותו מחיל קטון. אז מה כתוב פה שמחיל קטון תעשה לו אמו מימים ימימה? לא כתוב שהיא עשתה לו. תעשה לו אמו, כל פעם. מימים ימימה, משנה לשנה. אז כבר תמהו. ומעיל קטון תעשה לו אמו, כשהיה ילד שעשועים. מעיל קטן זה בגד זעיר. מעיל קטון זה זעיר שבזעירים. בגד פצפון. אז איך ייתכן שבו גדל, ובו נקבר, ובו עלה? הפירוש הוא אחר. ילד הולך רב הולך בפרק הדור מצמר. מנהיג עדה הולך בקפוטת משי מרהיבה וחפתים מקטיפה. חכם הולך בגלימת פשתן צחורה. כל אחד לפי מעמדו. אבל חנה השרישה בשמואל את המעיל הקטון. ככל שגדל היא השרישה בו את המעיל הקטון. פירושו אל תחליף את המעיל, כאילו, ותהיה ככה, ותשים חפתים, תעשה להם כתיפות, ותהיה ככה, היא חינכה אותו למעיל הקטון. עד שהיה שקול כנגד משה ואהרון. משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו. והוא נשאר במהותו עוטה מעיל גרידה. מה זה גרידה? בלבד. עוטה מעיל בלבד. זאת אומרת, לא חל בו שום שינוי. שום שינוי. ראיתי פירוש כבר על הדרך שיסביר לנו מה זה שהיה שקול משה כאהרון. איך מוכרח שהיה שקול כמשה ואהרון? הרי כתוב, משה ואהרון בכהניו הוא שמואל בקוראי שמו. אז כאילו, הוא שקול. אז אחד חכם גדול אמר, כתוב בשמואל, כשהוא הוכיח את ישראל, אמר להם כששאלו מלך וישלח אדוני את משה ואהרון ואת ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל. עם ישראל שאלו מלך ככל הגויים. הם רוצים שיהיה להם מלך ככל הגויים. אז שמואל הנביא אומר להם שהשם שלח את משה ואהרון ואת ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל. שמואל אומר ואת שמואל, לא אומר ואותי. ומקשים המפרשים, איך הוא אמר על עצמו שמואל שהוא נביא? זה כאילו גאווה. כי הרי נענש כשאמר אנוכי הרואה השם אמר לו אתה רואה? איפה אתה התבלבלת? לא חשבת. חשבת שאליאב, האח הגדול, הוא ראוי להימשך. כי אדם יראה לה עיניים בשם יראה ללבב. אתה אמרת שאתה רואה? ועוד היה לו לומר וישלח השם את בדן ואת יפתח ואותי. למה אמר ואת שמואל? כי אילו הוא מדבר בעדו. ותרצו, כך אומר החכם הגדול, שגבי שמואל הייתה שכינה מדברת מתוך גרונו. הוא לא רוצה להזכיר את עצמו. אז השכינה קראה את השם שמואל. הוא לא רוצה להגיד. ואותי. וכיוון ששכינה מדברת מתוך גרונו, אז היא הוציאה את המילה שמואל. והנה כל המפרשים עקשו. כתוב, ולא קם נביא כמשה. מצד שני כתוב, נביא מאחיך אקים להם כמוך. ותרצו, זאת אומרת יש כאילו נביא כמו משה. שנביא כמשה בוודאי לא יקום. אבל אם יתרמה איזה נביא שיש לו מידה אחת כמשה, מן המידות שהיה למשה יתרות על הנביאים, קראו הכתוב כמשה לעניין מידה שיש בו. זאת אומרת שהוא דומה למשה. במה שמשה היה יתר על כל שאר הנביאים. נגיד כל הנביאים היו מתנבאים, היו נופלים. משה עומד ומקבל את הנבואה. משה היה מקבל בכל עת. הם לא היו צריכים הכנה. משה שכינה מדברת מתוך גרונו. הם לא. משה ראה את המחזה ישר. לא צריך היה פירוש. והם היו צריכים לדמות כל מיני צדדים שיש במשה יתר מאחרים מכל הנביאים. אז אם יהיה נביא שיהיה לו אחת מהמידות היתרות כמו למשה משאר הנביאים, אז הוא יקרא כמשה. ומה הוא כמשה? במידה היתרה הזאת שהיא מעל שאר הנביאים. והנה משה היו לו כמה מידות יתרות על הנביאים, ואחת מהן שהשכינה מדברת מתוך גרונו. ואהרון, היה לו מידה זו גם כן, של שכינה מדברת מתוך גרונו. מתי? ביום הכיפורים. כשהיה שם המפורש יוצא, כתוב, יוצא מפי כהן גדול. הזוהר מפרש שלא היה כוח בכהן להגיד את שם המפורש, ורק בעצמו יוצא על פי הקדוש ברוך הוא מתוך פיו של כהן גדול. זאת אומרת, שכינה מדברת מתוך גרונו גם של אהרון, כי אין בו את הכוח לדבר את שם השם, אז לכן יוצא מפי. השכינה מדברת מתוך גרונו. אז אם כן, משה שכינה מדברת מתוך גרונו, אהרון שכינה מדברת מתוך גרונו, ושמואל הנביא היה לו גם כן מידה זו ששכינה מדברת מתוך גרונו, לפיכך שקול כמשה ואהרון, במה? בזה ששכינה מדברת מתוך גרונו במידה היתרה הזאת שהיה לשניהם. למה? כי הוא אמר שמואל, אתה צריך להגיד ואותי. הוא לא רצה להגיד ואותי. שכינה דיברה מתוך גרונו ואמרה שמואל. וזה מה שאמר הכתוב. משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו. רוצה לומר שהוא קרא את שמו ואת שמואל. במה הוא שקול למשה ואהרון? בקוראי שמו, שאת השם שלו השכינה קראה שמואל. זה נקרא ששכינה מדברת מתוך גרונו. איזה פירוש נפלא, נפלא. טוב, אנחנו ממשיכים. אז דוד היה עניו מאוד ולא השתנה כהוא זה, ושמואל היה אותו דבר. זאת אומרת גם שמואל שיודע כבר את מעלתו, הוא כבר בעולם האמת, הוא עולה עם המעיל. מה זה מאמין? שאימא שלו חינכה אותו, אתה תמיד עם מעיל קטון. אתה לא מתנפח, מתרברב, מחליף בגדים, עושה פוזות, גלימות וזה. לא, אתה עם מעיל קטון. אז גם כשהוא עולה, או אז הבין שאול שזה שמואל. הכיר את מידתו, את מעלתו, שהוא נשאר. ועכשיו נזכיר שני סיפורים שהזכרנו בעבר, טוב לשנן. בפרט שאנחנו לפני ראש השנה, והגאווה מגונה מאוד אצל הקדוש ברוך הוא והיא תועבה, ואז לא יועל כלום. גם אם תעשה תשובה ותשאר בעל גאווה, הקדוש ברוך הוא מתעב אותך, אז כדאי לעבוד על זה. האמת שאין במה להתגאות, אנחנו לא יודעים כלום. וגם לא עושים כלום. אז במה אתה מתגאה? ונזכיר, בשעתו רעשה וילנה וגעשה. היה בה סנדלר שעלה לגדולה. נו, סנדלר שעלה לגדולה, מה עושה? מסית בנו כדרך הנגידים. כמו בש״ס, כל אחד מחתן, מזמין את ראש הממשלה, הנשיא, אם אפשר את עבדאללה גם, ואת זה, את כל מי שאפשר, כן, דרוזים, ופה מהשבטים, מכאן, וזה העיקר שיהיה מלא מכל המי ומי, ואני הבאתי יותר. אז הוא הסית בינו כדרך הנגידים, שזלזלו בעשיר, החפץ לחכותם ולהסתפח לקהלם. הוביל את בנו לחופה, ניגש אליו אחד הנגידים ושלף את נעלו, ושאל אותו לפני כולם, כמה יעלה לתקן את הסולייה? יאבה ביי. הבן אדם עשה עכשיו חתונה כמו הנגידים, השקיע שני מיליון לעשות משהו שייראה. אבל הם הנגידים זלזלו בעשיר הזה שחפץ לחקות אותם להסתפח לקהלם, ולכן כשהוא מוביל את הבן שלו לחופה, ניגש אליו אחד מהסמרטוטים מהנגידים ושלף את נעלו, ושאל אותו כמה יעלה לתקן את הסולייה? הפנים של הסנדלר חברו הוא כבר לא סנדלר, אבל אם שואלים אותו על סולייה הוא נשאר סנדלר. פניו חברו מבושה. זה המעשה, מזעזע, נכון? רבי ישראל מסלן זכר צדיק ברכה אמר שבאותה עת טבעו במרום את גדולי וילנה לדין אתם שומעים? תבעו את גדולי וילנה לדין. מדוע לא חינכו את הקהל שלהם למידות טובות ולעין טובה? אם יש בקהל אנשים שהם בעלי מידות פסולות מושחתות כאלה, נגידים שמסוגלים לעשות כזה דבר, ולא חינכו אותם לעין טובה, תבעו את כל גדולי וילנה לדין. מה יתבעו את כל אלה שלא מוחים בגואטה הזה, שעשה מעשה שלא ייעשה, התרברב עליו, הראה שהוא עשה דבר נכון למרות שההלכה אוסרת, ומבקש שבתו תשאיר ברדיו, ומשאירים אותו על כנו. איזה תביעה בדין יתבעו אותם? מי אמר? רבי ישראל מסלנטר. יתבעו את גדולי וילנה. אתם יודעים איזה גדולים היו בווילנה? יתבעו אותם. למה הם לא חינכו את הקהל למידות טובות ועין טובה, שהגיעו לשפלות כזו? על מה חרב בית המקדש? על קמצא או בר קמצא? למה הוא הלך לאנשים הקיסר? בגלל שישבו גדולי הדור ולא אמרו מילה ששפכו את דמו. מה יהיה דינם של כל אלה ששפכו את דמי במרום? יא בא ביי, מה מחכה להם? אף אחד לא מחה, כולם השתתפו בחגיגה. יש כאלה שרואים אותם כשיושב שם הכהן הגדול ומבזה אותי ומקלל, שיישרף עם התורה שלו, שלא יקום בבוקר וכל הברכות בתור כהן שהוא אוהב באהבה, הוא מברך באהבה. אז יושבים שם בצד, היה שם מישהו שישב וחייך, הוא כבר לא נמצא בין החיים. ישב וחייך, עשה ככה מבסוט. כן, זה אחד מתוך. אז רואים מפה אומר רבי ישראל מסלנטר ודאי שמקרה כזה מבטא השחתה נוראה, אבל הוא אומר רבי ישראל אני תמה על הסנדלר, ממה הוא נפגע? איזה בושה היא להיות סנדלר! רבי יוחנן הסנדלר! כתוב בכל הגמרות! איזה בושה להיות סנדלר! ומה הכבוד שבעושר? עושר שמור לבעליו ולרעתו. הנה, התעשר, קיבל ביזיונות. אדם צריך להישאר אותו אדם. עלה, ירד, אותו אדם! אותו אדם הוא משה, הוא משה, הוא יוסף, הוא יוסף. אין שינויים. הוא דוד, הוא דוד. אין גאות לפני השם. השם גאו גאה, כל הלובש. מלבוש של מלך חייב מיתה. איזה מלבוש של מלך? השם גאות לבש. מה המלבוש של הקדוש ברוך הוא? גאות. רק הוא יכול להתגאות. כי גאו גאה. לא להתגאות במובן של... זה מעלתו. אבל, בן אדם, אתה לובש מלבוש של מלך? מלכו של עולם? חייב מיתה. מתועב אצל הקדוש ברוך הוא. מתועב. ואומר רבי ינקל'ה את הסיפור שסיפרנו על אותו עני שסוכן הגרלות ממולח, פיתה אותו לרכוש כרטיס הגרלה ממשלתי בתשלומים לשיעורים. בכמה קופיקות לשבוע יוכל לחלום שנה שלמה על הזכייה הגדולה? נו, ההגרלה נערכה והרשויות שיגרו את התוצאות במברק. הסוכן עובר על הרשימה, נרעש. העני זכה בפרס הגדול, מאה אלף רובל, בניהל העשיר של המחוז. שעה, חצות, לילה. אבל בשורה כזו אסור להשוות אם אפשר לשמח את היהודי. כמה רגעים לפני? אז הוא ניגש אליו בחצות ודופק על הבקתה הדלה בפאתי העיירה, נקישות עזות מחירות העני, והוא מבשר לו, אתה עשיר של המחוז, זכית בהגרלה. והעני הסתכל עליו במבט מצמית ואמר לו בקול מקפיא, ראה, עבור כולם אני פלוני העני, הם מרשים לעצמם להתעלל בי. אבל אתה, שאתה יודע שאני עשיר מופלג, איך יועסת לעיירות עם שעה כזו? לא עברה חצי שנייה, הוא כבר לבש את האדרת והוא כבר מרגיש עני, שאיך זה משכימים אותו בשעה כזו? איי איי איי, אז בפרשה כתוב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, אבל שלא תשתנה בגלל הברכות כי אחרת השם משפיל גאים עדי הארץ. אבל אם תהיה שפל, אתה לבד, תדאג, תעבוד על זה, שתהיה שפל, הוא יגביה שפלים עד מרום. ואם תישאר שפל גם למעלה, כמו הקופסה הקטנה, אז אתה וזרעך תזכו לעולם, והגדולה לא תיפסק מכם לעולם. ואם ביחד אני אוהב הרגשי אומר, ירסו הקדוש ברוך זה קודם ישראל, להפיקו אחר בעולם תורו ומשפעות, שנה מארדנו נעמס למען סדגו יגדיל תורו.