"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'".

איתא במדרש, אינו דומה תפילת צדיק בין צדיק לצדיק בן רשע, אברהם אבינו ע"ה צדיק בן רשע. יצחק אבינו ע"ה צדיק בן צדיק, אז התפילה של מי היא מעולה יותר? של יצחק אבינו. כתוב אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע, אברהם אבינו ע"ה צדיק בן רשע, אבא שלו היה תרח, יצחק אבינו ע"ה צדיק בן צדיק, אבא שלו היה אברהם, ואומר בעל המחבר פה, מעולם לא הבנתי, הלא הדעת נוטה להיפוך, כמו שאמרו ז"ל בסנהדרין ל"ט. כתוב שעובידה הנביא שהוא היה מאדום, אדומי, עובדיה גדל בין שני רשעים, בין אחאב ואיזבל, ולא למד ממעשיהם, ולא עשה כמעשיהם, והוא נתנבא על עשיו שגדל בן שני צדיק, בין יצחק ורבקה, ולא למד ממעשיהם ולא עשה כמעשיהם, שנאמר "חזון עובדיה כה אמר ה' אלהים לאדום" ושמה הוא מביא להם נבואה קשה אז יבוא מי שדר בין שני רשעים, זה עובדיה שהיה בן איזבל ואחאב, ולאלמד ממעשיהם, וייפרע מהדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, זה מעשיו שהיה בין יצחק ורבקה. אז מה רואים שאדרבא מעלה יותר גדולה, כן, שמי שהיה בצד של צדיקים, לכאורה היה צריך להיות, מי שהיה בצד של צדיקים הוא לא למד בכלל ממעשיהם, ופה היה אחד שהיה בצד של הרשעים, כן, ולא למד ממעשיהם, פירושו של דבר שמעלתו יותר גדולה, של מי שהיה בין הצדיקים ולא למד ממעשיהם. אז ז"א הוא היה צדיק עובדיה, ואיזבל ואחאב רשעים, לכאורה היה צריך תמיד איפה שהוא נמצא ושמה הוא למד, הוא לא למד ממעשיהם זה מעלה, הוא צדיק בן רשעים, עשיו היה רשע בן צדיקים, גם הוא לא למד ממעשיהם, היה צריך ללמוד ממעשיהם והוא לא למד, אז כתוב שיבוא מי שדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וייפרע, ז"א שמעלתו של עובדיה גדולה משל עשיו.

אז היינו אומרים להיפוך, שלא תפילת צדיק, כמו שאמרנו, אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, שתפילת צדיק בן צדיק היא יותר מעולה.

אבל הנראה ענין נפלא הוא, כמה גדול להעמיק בדבריהם של רבותינו הקדושים, והענין הוא כך: נאמר בספר ויקרא כ"ו, "וזכרתי את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור"" אנחנו שומעים שהקב"ה זוכר את הברית שהוא כרת עם יצחק וגם את הברית שהוא כרת עם אברהם, אמרו ז"ל כל אחד בפני עצמו, לא אמר וזכרתי את בריתי יצחק ואברהם, וזכרתי את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, אומרים ז"ל, כל אחד בפני עצמו, נמצא כי שקולים הם. מזה שהזכיר כל אחד בפני עצמו עם הברית שלו נמצא שהם שקולים.

ואנחנו יודעים מה שאמרו ז"ל ביומא כ"ט, אתיקתא קשיא מחדתא, דבר ישן קשה מחדש, חנג'ורי בסטרי, אז הוא אומר, ישן עתיקתא קשיא מחדתא, מה יותר קשה ללמוד, דבר חדש או דבר ישן?

ש. דבר חדש

הרב: הפוך, טעם הדבר, חדתא, הרי כתוב אתיקתא קשיא מחדתא, אז אומרים חכמים שללמוד דבר שהוא ישן, שכבר למדת אותו, יותר קשה מללמוד דבר חדש, למה? כי חדתא - דבר חדש יודע אדם שאינו  יודע, ואז הוא מעמיק לדעת וידע את זה על בוריו, אבל מה שאין כן עתיקתא, דבר ישן שלמדת כבר נדמה לו שהוא יודע, ובאמת אינו יודע, והעמקה נשכח ממנו. והנה מי שיעמיק בעתיקא משובח יותר. מי שיכול עכשיו ללעוס מחדש את מה שכבר מונח אצלו, אה, לכן בעלי תשובה הם משובחים יותר מהחרדים מבטן ומלידה, למה הם יותר משובחים? כי הם מבררים כל דבר, אצלם זה דבר חדש, הוא רוצה לדעת למה, מה פתאום, למה אתם אומרים ככה, למה אתם עושים ככה? כל דבר הוא מברר, מה כתוב פה לא הבנתי, מה פירוש המילה הזאת? אני שואל אנשים בארמית כל מיני דברים מושגים מושגי יסוד שהם לומדים כל ה יום, הם לא יודעים את הפירוש המילולי, הם יודעים את הבערך, את המובן, דהיינו, כמה יודעים מה זה דהיינו בדיוק, ממילא, כמה אנשים יודעים מה זה ממילא, כל אחד חושב שהוא יודע, כל מיני דברים מילים פשוטות שמשתמשים בהם כל הזמן, מה זה דהיינו? חנג'ורי. מה זה ממילא? ג'מבורי. דהיינו שזהו, ממילא - מאליו, לא יודעים את הפירוש של זה, ממילא נו זה ממילא, ממילא נו זה ממילא, ממילא, אז ז"א אדם לא מברר את הדבר שאצלו הוא כבר ישן וחושב שהוא יודע מה שהוא אומר. אדם שרגיל להתפלל מאז שהוא קטן, הוא לא יוצא חובת קריאת שמע בכלל, חוץ ממה שאמרנו בדרשות קודמות שלא יודעים לדקדק בכלל במילים והכל, אבל לדוגמא, אדם אומר שמע ישראל, מה הוא מדבר ערבית, שמע ישראל, שמע אישראל, יזראל זה באלערבי, זה לא בעברית, ישראל ישראל, שמע ישראל, הוא לא מבטא את זה ככה, מדבר חצי עברית חצי ערבית חצי זה, אבל הוא למד את ההלכות היטב, דקדק בדיוק לראות זה ולהבין את המילים וכו' וכו', זה אצלו ישן הוא כל הזמן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וממשיך, נגמר, לא הבנה, לא התבוננות, לא כוונות, לא שום דבר, גורנישט מיט גורנישט, אתה מבין, והוא חושב שהוא קרא שמע ישראל. ולא יהיה, ולא יהיה, אתה תהיה או לא תהיה? ולא יהיה, וכן הלאה, אני מדבר עכשיו רק על יודים, כמעט אף אחד לא אומר יודין, לא אומרין יודין, היודין נהפכים לא', אי אי אי, בני ישראל, בני ישראל, בני אישראל, בני אישראל ככה קוראים בספר תורה אנשים, בני אישראל, קודם כל זה שני יודין צמודים, צריכים להפריד, אסור לעשות משתי אותיות אות אחת, גם אם תגיד בניאישראל אז אתה אומר י' אחת, אז אתה צריך להגיד בני ישראל, ולא בנישראל. כמו שכולם אומרים בנישראל, ביכנסת, כולם אומרים הייתי בביכנסת, מה זה ביכנסת? היית בכנסת? בית כנסת, בכנסת, וזה אומרים גם בתפילה אח"כ אותו דבר, הכל מערבבים, כי זה ישן, זה מונח אצלו הוא יודע, אשרי ישוב ביתך.... לא דגש רפוי לא דגש חזק לא להפריד בין הדבקים בין האותיות בין הזה, שום דבר, כלום, גורנישט מיט גורנישט. בגלל שזה לא חדש, אם זה היה חדש אז הוא היה רוצה להבין מה זה, אשרי יושבי ביתך, מה זה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, מה זה, אתה תסביר לי את זה מה זה? אז צריך להבין, העיקר אומרים טקסטים, עלינו לשבח... עושה שלום במרומיו.... מה, זה ישן, זה כבר עברנו, אה אני יודע את זה בעל פה. שוטה, אתה לא יודע כלום, אתה לא יודע כלום. מה אתה מבלבל את המח?

אתמול הראו לו סרטון של אחד מהעוזרים של האדמו"ר מהאלמין שגם אצלו הבת חלמה חלום שבית המקדש ירד בחלום וכו' וכו', יש לה מעלה גדולה, האדמו"ר מהאלמין קורא לכל ילד שיודע איזה תיקון מ"ג בזוהר הקדוש אז זה ילד הפלא, שיודע להגיד כמה שורות בעל פה, אנחנו בבית ספר חילוני היינו יודעים קנאת דוד והיינו יודעים כמה זה, חייבו אותנו בבית ספר חילוני כמה פרקים ללמוד בעל פה, אז מה הבעיה הם למדו בעל פה, מה מבינים? מבינים בכלל מה מדברים? אייי, גם שמה הבנה לא הבנה של מי שאומר שהוא חושב שהוא מבין, זה לא יאומן כי יסופר, איזה שטוסים והבלים. איי.

אבל מכל מקום הנקודה היא שדבר ישן הוא יותר קשה מדבר חדש. אז עכשיו תקשיבו.

והשתא נייחא, עכשיו יבואר לנו היטב מה ששאלנו את הקושיה, למה שתפילת צדיק בן צדיק תהיה מעולה יותר מתפילת צדיק בן רשע, הרי ראינו שעובדיה הוא יותר משובח מעשיו וכו'. אברהם אבינו ע"ה מצא את העולם מוטעים, עובדים פסל, והבין שהם שוטים והם טועים והתחיל לחפש את האמת, והעמיק הרבה ומצא, אבל יצחק אבינו ע"ה היה צדיק בן צדיק, הוא נולד בבית של צדיק, הדרך כבר היתה סלולה מאברהם אבינו ע"ה לא צריך לברר את כל האמת שאבא שלו השיג בחקירה וביגיעה, הוא קיבל את זה על המוכן, מאמין בן מאמין. והיה לו זה עתיקא, דבר ישן, דבר פשוט, דבר ברור, דבר שהוא כבר דש בו הרבה, אבל עם כל זאת יצחק אבינו העמיק בו גם הוא לברר את כל היסודות, הוא לא קנה אותם על המוכן, אלא הוא ברר את הכל והעמיק, כמו איש שמראים לו מהתחלה כדי שירגיש. אבל הוא לא הי הצריך לעשות את זה כי היה לו דרך אביו כבר סלולה, בכל אופן הוא עשה זאת, כדי להבין, כדי להבין, לכן מביא המדרש שאינה דומה תפילת בן צדיק לצדיק בן רשע, לדוגמא אברהם אבינו ע"ה צדיק בן רשע ויצחק אבינו ע"ה צדיק בן צדיק. אז מעלת יצחק יותר גדולה משל אביו, למה? כי קשה, ישן קשה מחדש. אנשים מחפשים תמיד להתחדש בדברים חדשים, זה אני כבר יודע מה אתה רוצה שאני אחזור עוד פעם, אלו מציאות כבר למדנו כשהיינו קטנים, הלאה תתקדם. אז זה מעלה גדולה.

ודרך אגב רבינו בחיי מביא בספרו חובת הלבבות, שחייב אדם בגיל מסוים כשהוא מתבגר כמו שאומרים לשכוח את כל מה שהו אלמד עד עכשיו, להתחיל להסתכל מחדש על הכל ללמוד הכל מחדש. למה כי כל מה שמונח אצלו זה מההשגות שהיו לו בילדות, וההשגה שבילדות הוא ממשיך איתה הלאה, אבל עכשיו שאתה למדת הרבה וספגת הרבה, עכשיו תתבונן על הפסוקים מחדש, עכשיו תלמד את התורה מחדש, עכשיו תתבונן עוד פעם בהלכות שאתה חושב שאתה יודע מבית אבא, כן מה שאתה רגיל בשולחן שבת שאמרו וזה פה ושם, כנס עכשיו לשו"ע ותסתכל על כל הדינים, פתאום עולם חדש ייפתח, אה, זה לא שמנו לב, זה לא ידעתי, זה זה, הנה כתוב פה פתאום אדם נפתח לו אור. צריך אדם כל הזמן, אתה כל הזמן מתפשר, לכן כשאדם חוזר עוד פעם על לימודו ועוד פעם על לימודו מתגלים לו נקודות שהו אלא שם לב אליהם, לא הבין אותם גם, וכן הלאה, וזה קשה, קשה לחזור על דבר שאתה חושב שכאילו זה מונח לך בכיס, זה לא מונח בכיס, זה לא שום דבר לא מונח בכיס, כי יש עומק לעומק לעומק ויש רבדים הרבה. אבל זה קשה, אדם רוצה להתחדש, לדעת עוד דברים, עוד דברים, מה אני אשאר כל הזמן על אותו דבר? צריך להתקדם, רוצה לדעת עוד. אבל הכל זה שטחי כמעט, כמה אנשים מעמיקים באמת, ובפרט על אחור, על דבר ישן, בכלל כאילו הוא רק רוצה להזכר, זה לא נכון, זה קשה, אבל יצחק עשה את זה. אז צדיק בן צדיק, צדיק שחזר לברר את הכל כמו מי שהיה לפניו צדיק שהשיג הכל מכח שלא ידע כלום, זה מעלה גדולה מאד.

יצחק אבינו רצה לייסד אצלו את יסודות הדת כמו איש חדש שמוצא הכל מעצמו, כי אז מתקיים יותר, יש קיום, בעלי תשובה יותר מאמינים מחרדים, אתם רואים בעלי תשובה בקהילות שלנו ב"ה אומרים להם לא אוכלים יש נבלות וטרפות, לא אוכלים, על המקום לא אוכלים. אין שום שאלה, אחד כותב לי עכשיו בחו"ל קהילות שלמות לא אוכלות בשר בגלל מה שאמרנו, והוא ברר אצל רבנים במקום וכו' ורבנים חשובים ואמרו אנחנו לא יכולים להגיד לך איפה תאכל, וחבורה לא עושים שמה והם לא יודעים מה לעשות. אבל זה בעלי תשובה, חרדים כל אחד נתלה בחברו וזה הכל בסדר. כבר סיפרתי את הסיפור, איך זה עובד, כשאחד נכנס לחתונה והוא שאל סליחה מה הכשרות פה, אז זה שזולל אומר לו לא יודע, לא יודע, שואל את השני אולי אתה יודע מה הכשרות פה? לא גם אני לא יודע, לא יודע, נו והשלישי מה? אומר לו שמע, תשאל את האבא של הכלה, הולך לאבא של הכלה אומר אני ממש לא יודע, אני לא טיפלתי בזה, זה האבא של החתן. אומר לו תגיד לי מה הכשרות פה, אני יכול לדעת? אז הוא אומר מה אתה שואל שאלות פה, אתה לא רואה שכולם אוכלים? ככה זה עובד אצל חרדים, אתם מבינים? חרדים. אבל בעל תשובה למד שצריך לברר, צריך לחקור, אז הוא הולך עם הסירים למשפחה, הוא לא מפחד, החרדי אומר לא נעים לא זה לא זה לא זה.

יצחק אבינו רצה לייסד אצלו את יסודות הדת כמו איש חדש שמוצא מעצמו, כי אז מתקיים יותר, וגם הדעת מתרחבת יותר, והוא נעשה מאושר יותר, זה מציאה שאתה מצאת, לא מצאו בשבילך. יגעת ומצאת האמן, שזה יתקיים בידך. וממילא היה לו  מדרגה מה שאאע"ה לא היה יכול לעשות זאת, אברהם לא יכול להגיע למדרגה של יצחק. למה? כי אברהם למד חדש, יצחק למד בתור ישן. זה יותר קשה. אז לכן עתיקתא קשיא מחדתא, מטעם כי הוא חידש הדרך אברהם אבינו ולא היה יכול לעשות מעתיקא חדש כי לא היה לו עתיקא, הוא לא קיבל מאף אחד, לא היה לו שום דבר ישן, הכל היה חדש. אבל יצחק אבינו ע"ה זה היכולת להשיג המדרגה הנזכרת לעיל שהיא מדרגה גבוהה ביותר. והן אמת אם היה אאע"ה בדור ישן היה גם כן עושה מישן חדש כמו יצחק, אבל לא היה לו את המציאות לזה, כי הוא בא מתרח, ולפניו לא היה מי שילמד אותו. אז זה נקודה אחת שמבהירה למה מעולה יותר תפילת צדיק בן צדיק, שהצדיק בן הצדיק הוא למד כמו הצדיק את מה שהוא השיג כראשון כחדש, הוא השיג את זה בתור אחד שהוא יודע שהוא בנו של צדיק שזה אצלו ישן לחדש את זה מחדש, כאילו אין בעולם מי שיעביר לו את האמונה את המסורת וכו'.

עוד נאמר בזה ענין נסיון לצדיקים הוא, למען יהיה להם מקום להתנוסס. למה באים נסיונות על צדיקים? נסיון מלשון נס להתנוסס, להתעלות, כל נסיון מרומם את האדם, כמו נס, נס זה דגל, כשמרוממים אותו, ואז ע"י הנסיון מוציאים מכח אל הפועל את הטוב העליונים , יש באדם טוב, הנסיון גורם שמוציאים ממך מן הכח מהפוטנציאל שיש לך אל הפועל את הכוחות שיש לך, אבל בלי הנסיון לא היית מוציא את זה. נגיד אדם שומר על כשרות, אבל עכשיו הוא נסע לחו"ל, אין שמה בד"צים וכו' וכו', אז מה יעשה עכשיו? עכשיו פה רוצים לראות בנסיון מה תעשה, אם אתה תגיד מה, אין לי ברירה, מה אני ארעב פה חודש ימים, זה פיקוח נפש, פיקוח נפש, או שאתה תאכל ירקות ופירות ודברים שב טוח שאין בהם חשש כל שהו, גם אם תחיה רק ככה. אז זה נהיה נסיון, הנסיון הזה מרומם אותו, מראה שבמצבים של מלחמה מול היצר הוא ניצח, לא חכמה שכל הסופר מלא בכל ההכשרים הטובים בלבד שאתה יכול לאכול, לא כולם טובים, יש הרבה שקר, אבל אם אתה נמצא במקום משופע בכל מיני אפשרויות, זה לא חכמה, זה לא נקרא שאתה דתי, דתי זה חוקי, שומר על החוק, ודתיהם שונות, וחוקיהם שונים, אם אתה דתי שומר חוק, החוק האלוקי זה תלוי, אם אתה תהיה בנסיונות אתה תעמוד בהם זה מראה שאתה אדם דתי, שאתה שומר על החוק. חרדי זה בכלל צריך להיות דרגה י ותר, חרדים על דבר ה', חרדי זה לא תלבושת, בפורים זה תלבושת, אבל חרדים על דבר ה', החרדים על דבר ה'.

אז לכן נסיון צדיקים ולמען יהיה לם מקום להתנוסס, ולהוציא מהכח אל הפועל את הטוב עליוני. עכשיו, מי שהוא בעל מידות רעות, בטבעו הוא ככה, טבעו, טבעו בעל מידות רעות, אז ברוב עמל יוכל לשנות את טבעו ויגיע למדרגה גדולה מאד, כי יש לו מקום להתלמד, לא היה לו מידות טובות והוא מהפך את הרעות לטובות אז היה לו מקום להתלמד, ומחמת שהעמל שלו גדול מאד, כדי להפך את המידות הרעות לטובות, הוא מוציא את הטוב שהיה בו, הרי היה בו גם טוב, רק בטבעו הוא כל הזמן השתמש ברעות, עכשיו החליט לעבוד ולהוציא את המידות הטובות, אז הוא לקח את אותה מידה, הרי כל מידה יכולה לשמש לכאן ולכאן, אתה יכול להתגאות גאוה סרוחה כמו מסרחי ואתה יכול הפוך, להתגאות ויגבה ליבו בדרכי ה' לעשות את רצון הבורא, לא רצונך, לא להמציא דינים חדשים וכו' וכו', אלא לעשות את רצון הבורא, רצון החכמים האמיתיים וכו' וכו', לא ללגלג עליהם, לזלזל ולהגיד להם זה לא חכמה, אף אחד לא ישמע, זה לא דעת תורה, זה לא כלום, ככה הוא מדבר על כל גדולי ישראל לא יאומן כי יסופר.

אז יבוא ויעבוד על המידות הרעות ויהפך אותם לטובות מחמת שהעמל שלו גדול מאד, יוציא את הטוב מכח אל הפועל ואז הוא יהיה מאושר יותר. מאושר יותר. מה שאין כן מישהו בטבע בעל מידות טובות, אחד הוא בעל מידות טובות, אי ןלו מקום להתלמד לכבוש את יצרו ואת מידותיו כמו הראשון שאמרנו, כי קל לו לכבוש את יצרו, והנה אם איש כזה ישיג את המדרגה של הראשון שעמל על המידות הגרועות, אז המדרגות שלו יהיו עוד יותר גדולות, כי לא היה לו נושא על מה להתלמד, ואעפ"כ הגיע למדרגתו של הראשון, כי אצלו זה בטבע בלא מאמץ, ואמרנו שהנסיון מנוסס את הבן אדם, אבל הם מנסיון הוא לא מתנוסס הוא לא עולה, וזה שיש לו מידות טובות אין לו מאיפה לעלות מהמקום שהוא נמצא, אבל אם הוא יעבוד הוא בעצמו גם כן עם המידות הטובות, לפשפש לחקור אחרי אמיתתן וכו' וכו', ואז ישיג אותם לא מכח הטבע, מכח הכרה ועבודה והכל, הרי שהוא יתנוסס עוד יותר מזה שאמרנו הקודם .

לכן נמצא לפי זה יצחק אבינו ע"ה שהיה בן צדיק והיה לו מידות טובות בטבע מאביו, אעפ"כ הוא הגיע לאושר אאע"ה, שזו מדרגה גדולה מאד מאד מאד.

יש מעשה שרבי אליעזר קבע תענית, היתה תענית בעצם והעלו את כולם ורבי אליעזר בעצמו עלה לתיבה להתפלל ולא נענו ולא ירדו גשמים. ובסוף עלה רבי עקיבא שהיה תלמידו של רבי אליעזר והתפלל ונענה, אז כולם שאלו מה התלמיד גדול מרבו? אז הגמרא אומרת לא, לא שהוא גדול מרבו, אלא זה מעביר על מידותיו וזה לא מעביר על מידותיו. מה זה לא מעביר, מה זה רבי אליעזר היה קפדן, היה לו מעביר, מה מה זה? ורבי עקיבא היה מעביר על מידותיו והוא לא? אלא הרב לאפיאן זצ"ל מסביר, רבי עקיבא עבד על מידותיו, הרי בהתחלה הוא היה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור, אז הוא עבד על מידותיו, עבד עבד שפצר אותם כל הזמן, וזה נקרא שהוא מעביר על מידותיו כי המידות גואות ורוצות לתבוע את מה שהן רוצות והוא צריך להשתלט עליהן, לכבוש אותן, לא לתת להן, זה נקרא מעביר על מידותיו, הוא לא נותן להן שהן יעשו כרצונן. רבי אליעזר לא מעביר על מידותיו, למה הוא גדל בבית טוב. רבי עקיבא בן גרים, הוא גדל בבית טוב, רבי אליעזר בן הורקנוס, הוא גדל בבית מיטות טובות הכל, אז הוא לא היה צריך להעביר על מידותיו זה פשוט אצלו, מה צריך להעביר על מידותיו הכל פשוט. אז לכן כשהוא עלה לא נענה בתפילה, היתה גזרה שלא יהיה גשמים, אז הדין אומר שלא יהיה גשמים, בשביל שכן ירד גשמים צריך מעביר על מידותיו. למה? שה' שוקל מידה כנגד מידה, אם יבוא לפני מי שמעביר על מידותיו אז אני אשקול מידה כנגד מידה, גם אני יעביר על מידותי, מה המידה שלי צריכה להיות עכשיו דין? אין גשמים? אז אני אעביר על מידותיי, אני יעבור למידת רחמים ואעביר על מידותי וירד גשמים. אז בא רבי עקיבא שהעביר על מידותיו, הוא עבד עליהם, העביר על מידותיו, אז מידה כנגד מידה, אבל רבי אליעזר לא מעביר על מידותיו, למה לא מעביר? לא צריך להעביר כי אצלו זה בטבע.

אז אם כן ראינו פה שמעלה גדולה, לא מה שכולם מבינים שיש פה צדיק בן צדיק אז זה שתי פלוסים מול צדיק בן רשע זה פלוס אחד, לא בגלל זה התפילה היא יותר מעולה, לפי המדרש שאומר ומשווה בין אברהם אבינו לבנו יצק, ואומר המדרש שיצחק גדול מאברהם בזה, כי הוא צדיק בן צדיק ותפילתו יותר מתפילת צדיק בן רשע, זה אומר בגלל שהוא עבד להשיג את מה שהשיג אביו בתור חדש הוא השיג את זה בתור ישן, שהרי ישן הוא קשה יותר מהחדש.

אז יש לנו עבודה רבותי, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ושגור בפינו ואנחנו עושים מצוות כסדרן, אבל אם תפתחו כל מצוה ומצוה ותתבוננו מחדש וללמוד את זה שוב פעם מהשו"ע, והדברים הכי פשוטים היסודיים להגיד תפילה כמו בן אדם, לבטא את האותיות, לבטא את המילים, להבין את המשמעות, איןה רבה אנשים, אין הרבה אנשים, שלא לדבר על כוונה שזה כמעט לא בהישג, שמישהו יצליח לכוון בכלל בתפילה כולה, והלואי בברכה ראשונה, אז זה בגלל שזה נקרא ישן, זה ישן, מה אתה בא לי כשאתה היית זה אני כבר היית בגן.... זהו, זה הבעיה.

אז העבודה היא כל הזמן, כל הזמן שיהיו כחדשים בעיניך. "אשר אנכי מצווך היום כאילו היום ניתנה התורה, היום, כאילו אתה היום יצאת ממעמד הר סיני וקיבלת את התורה עכשיו אתה בשיא ההתפעלות, בשיא ההתפעלות, איך ילד מחכה לבר מצוה, לתפילין, להניח תפילין, אה, אני מניח תפילין, מחר אני מניח תפילין, תפילין, יש לך את ההתלהבות הזאת? לא זה ישן ישן, ישן, חדש צריך להיות, שיהיו בעיניך כחדשים.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.