הקלטת שיחת בה מבהיר הרב שלמה עמאר את עמדתו בענין הזמרים הפסולים

- - - לא מוגה! - - - 

כבוד הרב, שלום אמנון.

אה, באמנון.

דיברתי עם הרב שטרית. כן. הוא אמר לי שהרב כבר ישן. אמרתי לו, תעשי לי טובה, תתקשר שוב, אולי במקרה עוד ישן.

הוא התקשר, בירר, אמרו לו, כבר הלך לישון, והוא אמור לקום בשבע ורבע. רבועה.

שאלתי אותו איך היה.

אמרתי לו, הוא הביא לו לחתום,

אלא רק שאל אותו בעל-פה,

אמר לו, בוודאי שזה לא טוב.

אולי כבודו יסתמך על מה שאני כתבתי.

אני אסתמך, תביאו לי מה כתבתם.

זה שכתוב בעיתון לעיני.

לא, לא, לא, לא, לא, לא. אני מעיתונים, לא יכול להעביר ראייה. עיתון זה לא ראייה.

כבוד הרב, אני שואל אותך עכשיו, כתלמיד בפני ריבו, כבוד הרב,

מה הדין בערבי שירה? כבודו מוכן לענות לי בתשובה בכתב?

תתקשר לי בעל-פה בכתב.

לא, כבודו אני אגיד בעל-פה, אני לא אספיק להראות את הכתב למישהו. אני הולך להגיד את זה, אבל אני רוצה, אסמכתה ביד. אבל אני לא אשקר לך, חס ושלום, רק אני רוצה, כבוד הרב חס ושלום, אני לא אומר, אבל אני צריך אסמכתה ביד, אסמכתה. הרב היקר,

דעתי פשוטה וברורה, אבל אני תמיד מפחד מכבוד הרב.

אני לא יודע מה יש, ואם הייתי יודע שיש בונו זה עניין אחר, אני לא יודע, והוא יש. לא, אבל אתם טועמים בדעה,

כי הוא אמר אותו דבר מה שכבודו אמר, רק כבודו כתב, הוא אמר.

כן, אבל האמירה הזאת שהוא אמר לו, אם הוא רוצה שהוא יכתוב,

נו, ברור. פרשות הענק שלו, אני לא סומך על השיקול דעת שלהם.

אמת. לא, כיוון שהוא אמר, בפרוש כמו הרב,

כיוון שהוא אמר, אם הוא רוצה הוא יכתוב, או שהוא עייף או שאין לו כוח, או שיבואו לחצים או כל מיני דברים. אין לו כוח, הוא רוצה לכתוב, נשארו לו כמה שנים טובות לחיות, הוא רוצה לגמור אותם בקטיחה. לא, יכול להיות שרק הוא לא הספיק, יכול להיות.

אבל אי ואיש קצת ספק.

אל תעשי לי תרומה, אני אומר לך את זה ואני עומד לעם. אני רוצה לעשות מזה טררם בשביל שנמנע כמה שיותר אנשים, אבל אם אני אגיד את זה בעל-פה, זה לא שווה לי כלום. יצא מכתב,

לרב עמאר לרב אמנון,

שבו כתוב א', ב', ג', ציטוט, הנה שורה, שתי שורות, שלום. זהו, מודיעים את זה, מפרסמים לאנשים, מודיעים לאנשי תקשורת, אומרים לו, רבותי,

זה דעת תורה של גדולי התורה הספרדים,

שלא אמרו שזה רק אשכנזים וספרדים יכולים ללכת. אין דבר כזה.

זו דעה תמימה של כל ה... זה הלכה.

עם זה אני יכול לעשות משהו, אבל אם אני אגיד, אז אני בלאו הכי יצאתי נגד זה, אז מה חידשתי?

תפשוט שהרבנים הספרדים לא יכולים להגיד תורה אחרת.

אבל איך אתה אומר את זה בעל-פה? אתה לא אומר מכתב.

לא, אבל יש לי אסמכתא, בידי מכתב. כן, יש לך, יש לך, יש לך. אל תדאג, יש לך אסמכתא. אני כתבתי, וזה התפרסם, ואני אומר את זה, אתה יכול להגיד לי מה כתב לפחות?

אין לי פה, אני יכול להגיד לך, ברנות. אולי, תאמר, כל מה שהיתרתי זה רק ערב של גברים לבד,

שמביאים להם פייטנים,

לאנשים ששרים אמירת השם.

אבל הערבים שעושים בהם אנשים ונשים, אפילו בנפרד,

אפילו בנפרד, אפילו לשם מצווה והתרמה.

אפילו, שום דבר לא יכול לקדוש, ובפרט כאשר מביאים זמרים שאינם לפי רוח התורה, וזה דברים מדויים.

אם אתה רוצה, תוסיפי לך. כן. אתה הסברת לי את זה, וזה נכון מאוד.

כן. אמת ויציב.

זה ברור.

אני לא זוכר את המילים שאתה רוצה. אז אני יכול להכריז שהרב עמאר אמר, כן, כי גם אני, אתה יכול להיות בשמי.

שמעתי מנאמן ביתו שיושב וכותב לו שהוא לא הספיק להביא לו, כן. כמה לי, אבל שאל אותו, לא הספיק, כי היה לו לעץ לרב,

אבל שאלתי בעל-פי, אמרו, בוודאי שזה לא טוב.

זה על הרב עמדיה, כן. כן.

כן.

בסדר.

אז אני אפרסם את זה עכשיו בכלי תקשורת שונים, כמה שאני אספיק, אספיק. הרב בלי שום בעיה, ברור כשמש. בסדר גמור. יישר כוח. תודה. תצליח. שלום טוב. שלום. שלום לך.