בצדק תשפוט עמיתך - עד היכן חובת הפיוס לאחד שחשדוהו חינם?

- - - לא מוגה! - - - 

אבל אם באנו רק לערב הזה בשביל שימצא המטבח ונבין את גודל המצווה בצדק תשפוט עמיתך,

היה שווה כל הכנס הגדול.

מעשה אחד.

מעשה שני.

הרב שמואל שטרשון,

הרשש

על הגהות השס והמשניות,

תלמיד חכם עצום, גדול בתורה,

בקיא במכמני התורה, חי לפני מאה שנה.

היה לו גם גמח

של חסד שעוזר לבריות.

פעם בא אצלו יהודי פשוט ונתן לו

מאה רובל הלוואה לארבעה חודשים.

עברו ארבעה חודשים, היהודי חוזר אל הרב, לביתו, לא מוצאו,

הולך לבית המדרש, מוצא את הרב,

רואה אותו רחון על הגמרא

והוא ניגש אליו ואומר לו, כבוד הרב, הנה מאה רובל אני מחזיר,

היום זה התאריך,

מניח על הגמרא.

הרב שהיה מתנדנד בלימודו

נראה כמי שמהנהן,

שהוא יודע שהוא נח פה והוא קיבל.

אבל הרב לא הבחין.

אתם מכירים את הצדיקים שלומדים,

לא רואים שום דבר עד שהעץ מגלה להם.

הולכים ברחוב, העץ עוצר אותם.

והניח את השטר והלך לדרכו.

הרב מגיע הביתה, בודק מי הביא היום את החובות,

ומתברר שפלוני אלמוני לא הזהיר.

הוא רושם בצד,

הוא מסמן לו בעוד שבועות מספר לפנות אליו, אולי קשה לו כרגע.

לאחר שבועות הוא שולח אליו שליח ואומר לו,

לך אצלו,

ותגיד לו שיבוא לשלם.

הולך אצל היהודי, והיהודי מכחיש.

אומר, שילמתי את מלוא הסכום בתאריך.

מגיע לרב ואומר לו, כבוד הרב,

אתה לא זוכר?

אתה למדת גמרא.

אני נכנסתי,

שמתי לך את השטר על הגמרא,

אמרתי לך, הרי הפירעון, הנהנת לי, והלכתי.

מה עוד אני צריך לעשות?

הרב מסתכל עליו כך,

ובטוח

שהוא משקר.

אני לא קיבלתי שום שטר של מאה רובל.

מאחר והרב הוא אחראי על קופת צדקה,

החליט להזמינו לדין תורה.

רק יצאה השמועה שפלוני אלמוני מוזמן לדין תורה,

כל העיירה כמרקחה.

כולם מדברים בגנותו של האיש,

לא מתבייש,

מבקש טובה מהרב של העיר,

מהגאון הצדיק והחסיד,

לוקח מאה רובל ועוד מעיס פניו לומר לו בפניו החזרתי לך וקיבלת מיידי.

איזה עז פנים.

כולם מדברים בעיר.

הוא לא יכול לצאת החוצה.

הבן שלו מרוב הבושה

עזב את העיר.

לקח את מטלטליו והלך.

אחרי מספר ימים נצרך הרב לאותה גמרא,

פותח בבית המדרש והנה השטר לפניו.

פתאום הוא מבין מה קרה.

צער גדול

ובושה

על המעשה שנעשה.

הוא פונה אל אותו יהודי פשוט ואומר לו, יהודי,

אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה על מה שקרה.

אתה צודק במאט אחוזים ואני טעיתי ושגיתי

וגרמתי לך נזק וצערה.

אני מבקש

לבקש סליחה ממך בפני כל העם והעדה.

אני אעמוד בפני כולם,

אני אספר את המעשה ואני אומר להם שאתה הצדיק

ואני הטועה.

האם תמחן לי?

אומר היהודי לא ולא.

שואל אותו מדוע לא ולא.

הוא אומר אם כבודו

יעמוד בפני כל העדה ויגיד

שאני הצדיק

והרב הטועה,

יאמינו?

יגידו הרב הצדיק,

כזה צדיק

שמוכן להפיל את התיק עליו כדי שאותו יהודי יוכל להסתובב בעיר

ושלא תהיה לו חרפה עד סוף ימיו.

ולעולם לא יאמינו.

יחשבו שאתה צדיק ואני הרשע.

וחוץ מזה,

מה אעשה עם בני שעזב את העיר מגודל הבושה?

חשב הרב רגעים ספורים ופסק.

תקרא לבנך לשוב אל העיר

ואני מסיעו את ביתי.

וכן הווה.

הזמינו את הבן,

כתבו תנאים וכך נסתיים המעשה.

כדי שכולם יראו ברור שזו הייתה אמת לאמיתה

ולא כיסוי

על המקרה.

רואים מפה

שדבר שברור לך, ואתה לא טועה אף פעם,

ואתה צדיק,

וחלילה לא תחשוד באחרים,

יכול להתגלגל מעשה כזה שאתה תסתכל על אדם כגנב ושקרן,

כשהוא צדיק ועף מפשע.

ועד היכן החכמים מבינים שצריך

לבקש מחילה וסליחה?

אפילו עד כדי לתת את ביתו לפייסו.

שלא יהיה לו קפדה עליו לחיי העולם הבא.

מה אנחנו היינו דנים?

וואי וואי וואי.

ואנחנו אין לנו מספיק בנות לחלק?

וגם אם יש,

לא היינו נותנים.

אבל מי שיודע מה זה תורה ומה רצון הבורא זה מה זה.