30/07/2017 - ספר דברים –פרשת דברים - הקטנים מנהיגים את הגדולים

"ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן",

רש"י אומר: "ותקרבון אלי כולכם בערבוביה",

והנה בעניין המרגלים כבר תמה הרמב"ן זכרונו לחיי העולם הבא, מה פשעם? הלא משה רבינו עליו השלום וגם יהושע שלחו לרגל, ואם כן מה חטאו בזה כשאמרו "נשלחה אנשים"?

ועוד יש לתמוה: הלא משה התפלל על יהושע שלא יתפתה בעצתם וכן כלב השתטח על קברי אבות להתפלל ואם ידע משה רבינו זאת למה שלח אותם?

וגם קשה: איך עלה על דעת משה רבינו עליו השלום שיהושע תלמידו שלא מש מתוך האהל יתפתה בעוון חמור כזה להניא את כלל ישראל מבא לאדמתם בשביל כבוד מדומה? מתמיה!

אמנם עיקר הדברים הוא שהם היו אצים בדבר והם עשו בתחילה במהירות, כאמור "ותקרבון אלי כולכם בערבוביה", היה להם להמתין על משה רבניו עליו השלום שהוא אם יהיה צורך לרגל את הארץ ישלח מרגלים הוא המנהיג! הוא יודע מה צריך ואם הוא ירגיש שיש צורך הוא ישלח כמו שהוא שלח לרגל את יעזר, מה העניין שהם באו במהירות? והם לא המתינו!

ומזה נראה שהיו מפחדים! ומשום זה היו מעשיהם במהירות ובערבוביה, גם כשהולכים לעשות מצווה וכתוב שצריכה להיות בזריזות אבל לא בפזיזות, ידוע שאומרים שהפזיזות מן השטן, לא נותן לך לחשוב דוחף אותך מהר מהר מהר מהר,

אם היו מעשיהם רק לעשות מה שאפשר על פי דרך הטבע בכך רצון השם שיפעלו על פי טבע, אפילו שהשם עושה נסים בסוף אבל הוא רוצה שיקטינו כמה שיותר את הנס וישתמשו בטבע, כמו שבכל המלחמות, שהם הכינו באורבים ועשו מארבים, והכינו דיג כדרך כל הארץ, אם ככה היתה הנהגתם אז למה כל הפחד שלהם לעשות במהירות ובערבוביה?

והנה מפאת המהירות שבקשו! בקשו ממשה "נשלחה אנשים", כאן נתנו פתח לשטן, "ובדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו"

כשבאים לגדול לא אומרים לו מה לעשות, פה באו ואמרו לו ישר: "נשלחה אנשים", מחליטים, הקטנים אומרים לגדול מה לעשות, "נשלחה אנשים".

המקרה הכי כי: "מה כבודו אומר? אולי נשלח אנשים?" מתייעצים אתו אולי מעלים הצעה, אבל באים עם פסיקתא,

אתם יודעים מה זה פסיקתא? בבית משפט חילוני לפעמים כשעובר הזמן ולא הוגש כתב הגנה אז מבקשים פסק דין לאור זה שלא הוגש כתב הגנה במועד, אז מכינים כבר לשופט פסיקתא, את הפסק מוכן – "נא לחייב את פלוני אלמוני בגלל וכו' וכו'", ואז רק את חותמת בית המשפט וזהו מוכן, אז מכינים לו הכל מוכן, כי אחרת יכול להיות שאם הוא יצטרך לשבת לקרא הכל מחדש ולדון מחדש והכל יתארך הזמן, לכן מכינים לו מוכן פסיקתא,

פה הם באו ישר עם פסיקתא, "נשלחה אנשים!" הם אומרים למשה מה צריך לעשות, מבוהלים ומפוחדים. מזה הבין משה רבינו כי הם נתנו פתח לשטן להתגבר עליהם שלא כפי מצבם.

והנה לכאורה מהלשון: שכתוב: "ותקרבון אלי כולכם", כולכם, נראה שגם יהושע וכלב היו בזה, אמנם קשה לומר כך

ועל כל פנים הרי אמרו בבא קמא דף ס': כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לבין רשע, והוא יכול להפיל את כולם, ונגיד שכולם באים ונגיד שהם כבר עמדו והתריסו כבר מההתחלה אפילו הם שתקו אבל הם כבר נכללים בכל. לכן התפלל משה על יהושע תלמידו שלא יסחף, כי ברגע שניתנת רשות למשחית הוא לא מבחין הוא יכול להפיל גם גדולים, וכלב נשתטח על קברי האבות, ואמנם נתגבר עליהם השטן על עם ישראל שלא כערכם למה? בשביל המידה הזאת: "בדרך שבא אדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

אם כן שאלו שאלה: מה פשעם? הרי תמיד שלחו לרגל?

כן, אבל זה לא דומה! תמיד המנהיג שלח ולא מצד פחד, אבל מצד הטבע שצריך לפעול, אבל הם באו מפוחדים, הם באו עם פסיקתא,

דבר שני: למה התפלל יהושע למה התפלל משה על יהושע וכלב השתטח? אז הבאנו כיוון שניתנת רשות למשחית יכול להפיל גם אותם. ואיך הוא לא, איך הוא לא סמך על יהושע בן-נון וחשד שאולי הוא יכול להניא את לב ישראל עד כדי כך שצריך להוסיף לו אות, יהושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים? כי בדרך שבא אדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ואם זה חל על כולם זה יכול להשפיע.

והנראה עוד שבשביל הבלבול דעת שנכנס בם מטעם הפחד, אז לכן נכנסו בערבוביה, אנשים נבהלים אם יש טילים אז כולם רצים ביחד אין סדר מה מה מה עושים בו בו בו בו יש פחד! יש ערבוביה. והם היו בחימום, בלי סדרים, במצב כזה של פחד - לא שומרים על הסדר הנכון; שהגדולים ניגשים ראשונים או ששולחים משלחת, וכן הלאה ואחר כך באים פחות מהם ונערים וילדים בסוף אם בכלל, יש סדר, אבל אם באים ואלה דוחפים את אלה ודוחפים ונכנסים ביחד זה נקרא שהם כבר מחוממים בלי סדר, מפה צריך להבין את הנושא הזה שלחסרון בלי סדר כשאדם חי בלי סדר הוא מתחמם ומתפעל מדי מאיזה דבר ויוצא מגדרו שוכח את הדרך ארץ והכל – בגלל? שאין סדר.

עם ישראל יצאו ממצרים "בבהילו" בחיפזון אבל בסדר עושים הכל כסדר, סדר ליל הפסח הכל לפי סדר כל הבתים בכל ישראל עושים לפי אותו סדר, אין דבר כזה כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

המהר"ל מפראג מאריך מאוד מה זה לסטות מן הסדר זה חובן בעולם, אדם לא יודע שכשהוא משנה את הסדר מה הפגימות שהוא עושה בעולם.

ולכן במקום שיש חימום ויוצאים מהסדרים יש מקום ליצר הרע השטן להתגבר עליהם. וגרם למרגלים כבוד מדומה שבשביל כבוד מדומה הם יוציאו דיבה על "הארץ אשר עיני השם בה תמיד", ולהמית את כל עם השם במדבר הם גרמו ולא זכו להיכנס לארץ המוכן להם.

ופה נשאלת שאלה: מה הקשר שהם פחדו ובאו בערבוביה שהשטן הפיל את המרגלים את עשרת המרגלים בכבוד מדומה? מה זה קשור להתחלה, התחלה היה פחד וערבוביה בלי סדר וחימום, אבל מה זה קשור לזה שהוא הצליח לפתות את המרגלים להסתכל על כבוד מדומה שאם ייכנסו לארץ יחליפו אותם יעשו בחירות מחדש ויכול להיות שהם ייבחרו, כרגע הם נשיאים במדבר אבל אם הם יגיעו לארץ יהיה בחירות מחדש. אז עדיף לא להיכנס וככה הם יישארו בתפקידם במדבר ובשביל זה הפילו את כל ישראל שמתו 600 אלף במדבר ולא נכנסו לארץ, ובזה גרמו לנו את התשעה באב, את שני החורבנות ועד היום אנו סובלים מזה, ממה שהם באו בבהילות בריצה וערבוביה בלי סדרים, וגרמו לדבר הזה שהשטן הכניס בליבם של המרגלים את הכבוד המדומה.

איך ניתן להסביר זאת?

אז אמרנו המרגלים שהלכו בשליחות הם ראו שכל השליחות נגזרה מהפחד, מי היו השולחים בעצם? עם ישראל כולם, הם אמרו "נשלחה אנשים",

ומשה רבינו פנה אל הקב"ה ואמר לו: "מה אתה אומר?"

אז אמר לו: "שלח לך" אתה תשלח מדעתך אני לא אמרתי לשלוח, "שלח לך - וייטב הדבר בעיני משה", ושולח אותם,

מה הוא שולח? שרק יגידו מה המצב מאיפה להיכנס מאיפה זה כמו שאומרים "לתור את הארץ" לרגל מה הדרכים הנכונות הראויות להפתיע אותם בפנים וכו',

לא שלח אותם להביא מסקנות או להגיד מה כן ומה לא - לזה הוא לא שלח אותם. ואלה נבחרו על ידי העם ועל ידי משה ובהסכמת הקב"ה שאלה הראויים, אבל כשהם יודעים שיש פחד לעם עכשיו מה הם באים לחפש; האם באמת יש פחד או אין פחד, יש ממה לפחד או אין ממה לפחד, ואז מה רואה אדם כששלחו אותו כאילו לראות? מה זה? "ערים בצורות בשמים בני ענק ענקים, ארץ אוכלת יושביה", פירות משונים ווי,

עכשיו השאלה: מה מחזירים תשובה? מה מחזירים תשובה, מצד אחד "עיני השם תמיד בה" בארץ ישראל, הוא שומר, ואמר "עלו ורשו את הארץ" הקב"ה אמר "הארץ טובה והתנחלתם אותה", הקב"ה אומר שודאי לא תהיה שום בעיה! הרי הוציא אותם מארץ מצרים מהכל, אז מצד אחד הם צריכים להחזיר תשובה, מה התשובה?

לאור מה שהם אמרו - ופה בתוך תוך תוך תוך בדק מן הדק של הדק בתוך הלב שלהם נכנס גם שיקלול אישי מה השכלול אישי הם מתבוננים: יש שתי אפשרויות או שניכנס לארץ או שלא ניכנס, אם נגיד שאפשר להיכנס לארץ - לנו יהיה איזה הפסד יכול להיות שאנחנו בסוף לא ניבחר, אם נגיד שאי אפשר להיכנס לארץ - מה זה אמת זה ענקי! וזה "בצורות"! והכל משונה פה וכו' וכו' פה בשביל לחיות צריך לחיות מעל הטבע, כי לנצח אנשים כאלה זה מעל הטבע! מה? עוד פעם נחיה כמו במדבר מעל הטבע? הרי כל טעות שעשו במדבר בגלל שהיו עם השם יתברך ולא היו מעל הטבע היו מתים בכמויות! כי כשאתה נמצא ליד הקב"ה - אתה לא יכול לעשות טעות! ואם אתה עושה - ישר מכות! מגפות. הכל מתחבר ביחד והיצר-הרע תופס את הנקודה איפה שהוא יכול להפיל את הבן אדם השליח ואז הסתכלו בדקות בדקות בדקות ונפלו בזה, והפילו את כולם. איייי איך יצר הרע יודע לפלס ולהגיע לאיזה נקודה חלשההההההההההההה כן.

רואים מכאן כמה קשה חטא, חטא ולו הקטן ביותר. מה היה פה החטא? שהם הקדימו לעשות, הם הקדימו באו אל משה ואמרו "נשלחה אנשים", הייתם ממתינים מן הסתם משה לפני שנכנס לארץ היה שולח מרגלים כמו שיהושע אחרי המקרה הזה לא פחד לשלוח מרגלים! גם שלח מרגלים! כשנכנסים לשום מקום ואתה לא היית במקום ואתה לא מכיר את המקום אתה צריך אתה מבין שיהיה לך מידע כלשהו מאיפה לבוא כדי לא להיתקל ישירות עם האויב ולדעת איך להפתיע אותו, אבל הם הקימו הם הקדימו.

היו צריכים באמת לשלוח מרגלים אבל בלי חימום בלי פחד אבל כיוון שהקדימו בבהילות! אמרנו 'החיפזון מן השטן, הפזיזות מן השטן' מצא השטן מקום להשטינם, כי בדרך שבא אדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ורואים מה עלה בידם בזה שהקדימו בבהילות.

מדובר במרגלים שכתוב עליהם: "ואקח מכם" מה זה "מכם"? מן הברורין שבכם, מן המסולתין שבכם, כמו סולת שמנפים מנפים מנפים בשלוש עשרה נפה עד שיוצא הכי הכי הכי, כך האנשים הכי הכי הכי שבינם היה חמישי יהושע בן-נון, לא לפי הדגלים, לא לפי השבטים, לפי מעלתם הוא היה החמישי! הוא היה אחר כך המנהיג, הוא היה רק חמישי, אתם שומעים מה זה? זה מהסולתין,

התבוננו מה הוא מבוררים ומסולתין בדורו של משה, אין בעלי מדרגות כאלה בדורות שאחריהן ונכשלו בעוון כזה, בשביל כבוד מדומה, כבוד מדומה שררה, תפקיד,

'הרב הראשי לישראל' - בושה וחרפה!

עד שנמשך מזה כי מהבכייה שבכו בלילה ההוא נקבע בכיה לדורות, כי הבכייה שבכו בלילה ההוא - נקבע בכייה לדורות, וחרבו בתי המקדש, וכל הצרות והאסונות עד עכשיו בגלל הכבוד מואלה שהיו הכי הכי שבדור של משה רבינו, דור דעה! וזה דור דעה אין יותר ממנו לא היה ולא יהיה, ונכשלו בעוון חמור כזה בשביל כבוד מדומה, עד שנמשך מזה הבכייה שבכו בלילה ההוא ונקבעה בכייה לדורות תשעה באב. אתם בכיתם בכייה של חינם אתם בכייה לדורות.

כבוד מדומה של מי? של המסולתין והברורין בדורו של משה רבינו.

כמה אנשים יכולים להגיד שאינם מבקשים כבוד? והם מוכנים לוותר על הכבוד למישהו אחר? כמה יש כאלה? תראו כמה נלחמים בשביל הגלימה? וכמה עושים מלחמות שיבחרו בהם שיצביעו להם עושים קומבינות וכל מיני דברים, ומרימים טלפונים ישירות ומבקשים ומתחננים: "ואם תבחר בי, תבחר בי!" איפה נשמע כדבר הזה? אם אתה ראוי ומן השמים רוצים שאתה תהיה אז מן השמים יסדרו, למה אתה צריך כל כך להשתדל? מה אתה מבקש? מה אתה מבקש?

מילא היית מבקש לזכות את הרבים... אבל כל דבר אתה רק מיקל ומקלקל!

"זה אסור, זה אסור?"

לא! סליחה זה מותר זה לא אסור, למה? כי זה "ביטול תורה!" לבדוק תולעים, זמרים פסולים לשמוע? ודאי! זה מותר, למה? כי אנחנו מקילים בזה,

לא מקילים - מקלקלין בזה! וכן הלאה לא הבנתי! בשביל מה? בשביל שאחר כך תוכל לקלקל את הדור להקל ולקלקל לקלקל ולקלקל מה זה? איך הוא יקבל כבוד בזה שהוא יחמיר יגיד כל דבר "אסור!" ? איך יכבדו אותו?

אבל אם הוא מתיר לכולם - כולם באנחת רווחה: "או! ברוך השם, פחות תורה, פחות עול, פחות זה, איזה רב! אני אומר לך - זה הכל מתיר לנו, איזה יופי! איזה יופי, ממש מדהים",

-      איזה גהינום מחכה לו! יה בה בי. איזה גהינום פששששששש. כל גדולי הדורות דייקו ודקדקו ועשו הכל בשביל לשמור על התורה עשו גדרים עשו סייגים! וזה בא - מתיר משחרר הכל אין לו שום בעיה,

היות ופלוני שמע עבדול ווהב שמע אום-כולתום שמע כל זה - זה ראייה שאפשר,

ומה אומרים כל הגדולים האחרים על זה? מתעלפים מצחוק! אבל מה לעשות?. אייי. זה הדור האחרון, זה הדור האחרון. אלה שיתפשו באמת ירצו להתחבר לאמת של האמת - אלה ישרדו! כל השאר - רחמנא לצלן!.

אז אם אלה המבוררין והמסולתין בדורו של משה נכשלו בעוון חמור כזה בשביל כבוד מדומה - הם הרויחו בתכנית שלהם? גזרו אליהם ועל הדור למות לא תכנסו לארץ, לא רציתם? נכון, אין בעיה! תישארו פה תמותו פה, מתי הם מתו? כל תשעה באב הם מתו, כל תשעה באב חפרו קברים נכנסו לבפנים 16 אלף פלוס ולא יצאו מהם, זה הכבוד במדומה.

מה בחרת? בחרת ללכת להיות 'רב ראשי'?

אביך המנוח מה אמר?

שכל האחריות של כל הנבלות והטריפות הכל - על הראש של הרב הראשי! יה בה בי וכמה יש כאלה?,

יוווו יווווו יוווו. כל יום אוכלים מיליונים נבלות וטריפות

נגיד זה לא אשמתך אבל אתה 'אחראי', מי אמר לך? תפקידך לבדוק ולגרום שלא יהיה כזה דבר! זה תפקידך,

אבל אתה גם אומר שלא צריך לבדוק! יה בה בי גם לבדוק שקצים ורמשים "אין צורך! זה ביטול תורה..." ווי ווי ווי ווי הכל בשביל כבוד מדומה!

לסחוב גלימה ששוקלת 10 קילו לכל מקום וללכת וזה, לקפל את הידיים כמובן ולהשפיל את הראש כאילו "צדיק יסוד עולם עניו" שאין כדוגמתו, ומה יהיה בסופו של עניין? מה יהיה בסופו של יום? יה בה בי יה בה בי.

לפי הנראה כעניין קביעת בכיה לדורות על חורבן בית מקדשנו היה בשביל הבכייה. מה העיקר שקבע בכיה לדורות על חורבן בית מקדשנ?ו זה היה בשביל הבכייה, בשביל הבכייה. כי הבכייה מורה על חימום - חימום הדבר, כשאדם בוכה חם לבו, ההתרגשות הכל זה פנימי מאוד זה לא חיצוני, אינו מי אינו דומה מי שעושה עבירה בחימום למי שעושה בלי חימום,

כמו שמצינו: הנוגע בנבלה אינו טעון כיבוס בגדים, אבל הנושא את הנבלה צריך כיבוס בגדים, למה? כי מה שהוא נושא את הנבלה אז זה מחמם מעט את גוף, יותר מנגיעה, ההתאמצות היא מחממת את הגוף, ואז נדבקת טומאה יותר, אז רואים ככל שיש חימום בעבירה הטומאה יותר גדולה והתיקון יותר קשה, ומכל שכן כאן הבכייה ומחימום מורה שהיה טעם של חטא, והכל בא על הדור המרומם הזה, בשביל שהקדימו רצו מהר ואמרו "נשלחה נא אנשים", הם פסקו פסק פסיקתא, "נשלחה אנשים" וקרבו את הדבר לדרך הטבע והשטן רקד! רקד! אפ! תפס אותם, וחרבה עירנו ושמם בית מקדשנו וגלינו מארצנו עד עתה.

עוד דבר: להלן כתוב: "ותקרבון אלי כל
ראשי שבטיכם וזקניכם" לפי סדר החשיבות, ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים, זה במעמד הר סיני, וכאן הוא אומר "ותקרבון אלי כולכם" בערבוביה! ילדים דוחפים את הזקנים וזקנים דוחפים את הראשים, שתי קריבות הן: אחת קירבה לשם שמים ואחת קירבה שאינה לשם שמים, "ותקרבון ותעמדון תחת ההר" זו קירבה לשם שמים, ותקרבון אלי כולכם" בערבוביה זו קרבה שאינה לשם שמים.

מכל החטאים שהזכיר משה רבינו עליו השלום לפני מיתתו הזכיר אותם ברמז מפני כבודן של ישראל, "במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" הכל ברמזים, מפני כבודן של ישראל.

אבל שני חטאים בחר משה רבינו יוצאים מן הכלל להוכיח אותם בפירוש ובהרחבה, פרס את היריעה של החטא: אחד:

זה היה מינוי הדיינים, ווי ווי ווי אם זה היה אז מה היום? יה בה בי, מינוי הדיינים והשופטים,

כאשר הציע להם: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים הידועים לשבטיכם",

כתוב: "ותענו אותי ותאמרו: טוב הדבר אשר דיברת לעשות!" אה! צהלו ישראל ושמחו ואמרו: "טוב הדבר אשר דיברת לעשות!" איפה שמענו עוד ביטוי כזה שהם קפצו כל כך מהר חוץ מ"נעשה ונשמע"? איפה הם עוד קפצו ואמרו "טוב הדבר אשר דיברת לעשות?" טוב!

ודרשו חכמים זכרונם לברכה "ותענו אותי" - ישר עניתם לי, חלטתם את הדבר להנאתכם, הסכמתם לחלוטין שהדבר הזה הוא ראוי וטוב ולעשות אותו מיד! מיד- מיד לעשות אותו לא להתמהמה מיד למנות דיינים, כל זה היה להנאתכם, כלומר שמחתם על הצעתי וקבלתם אותם בזרועות פתוחות, אה...

היה לכם להשיב: "משה רבינו! ממי נאה ללמוד ממך ומתלמידך? איך אתה מציע לנו הצעה כזאת? שאנחנו נבחר דיינים? נשים עלינו מה חסר בך? אתה! אתה מורינו ורבינו! אתה מה פתאום הרב או התלמיד? נשים תלמיד במקום הרב?"

ועוד טענה אומר משה רבינו: לא ממך שנצטערת עליה? אה! אתם גם כפויי טובה? אני שנצטערתי עליה עד שהבאתי לכם את התורה! אני שצמתי 120 יום, אני שנלחמתי עם המלאכים, אני שהוצאתי אתכם ממצרים קרעתי לכם את הים אני בזכותי יורד לכם המן, אני עשיתי לכם את הכל, אני בניתי אתכם, אני עשיתי אתכם לעם, ואתם לא שוקלים האיש שהצטער בעבורנו ועשה בכל ודאג לנו כל כך אתם מוותרים עלי צ'יק צ'אק?! וניקח חדשים ישר חדשים?!. אייי.

אלא! ידעתי מחשבותיכם, הייתם אומרים: "עכשיו יתמנו דיינים הרבה, יש שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, אנחנו מביאים לו דורון, דורון - והוא נושא לנו פנים", אז זה טוב עכשיו למנות ווי ווי ווי מכל האלפים והרבבות האלה בטח יהיה פה כמה כאלה שמקבלים כמה דירונות

כמו הסיפור של הדיין ההוא שהיו שמים לו בנעליים את הכסף אם זה בנעל ימין זה התובע אם זה בנעל שמאל זה היה הנתבע,

פעם אחת הוא מצא שטרות שכבר לא יכול להכניס את הרגליים בפנים היה מפסוט הכריע בסוף הלך פתח בסוף ראה שבכל ניירות סתם,

אמר: "היום אי אפשר לסמוך על אנשים! אי אפשר להאמין להם", אייי. אייי.

אז הם מפסוטים

אומר משה רבינו: אבל "ותענו אותי" ישר אמרתם ואמרו "טוב הדבר אשר דיברת ולעשות!" אם הייתי מתעצל להוציא את הדבר לפועל הייתם אומרים לי: "נו נו! נו איפה הבחירות לעשות דיינים? מיד לעשות לעשות!" איייי.

על זה הוכיח אותם בהרחבה, אתם שומעים? לא מבקשים את האמת באמת, מבקשים שהדיין יגיד מה שאני רוצה, רוצים שהרבנים יגידו מה שהם רוצים, והרבנים אומרים מה שהם רוצים - כי הם מקבלים מהם דירונות, איזה דרונות? שהם באים אליהם לשיעור תורמים להם עושים להם לכן אין זה הרבנים הכי טובים, אין אלה של דור המדבר! מה שהם רצו היום - זה בקלות! אין שום בעיה מה צריך הציבור - מקלים.

יש פה אחד מהקהילה שהתגרש לפני כמה ימים שרב אחד מבת ים טיפש מטופש הוא אמר לאשתו, הוא כמובן מקיים הכל על פי הלכה ועל פי הדין והיא לא רוצה כל כך פה ושם

אז הוא אמר לה: "תחליפי את הפאה" הוא ספרדי ממשפחת אבוחצרה,

הוא אמר לה: "תורידי את הכיסוי ראש ותשימי פאה",

ואחר כך היא אמרה לו שהוא תלמיד שלנו,

-      "אה! אם זה תלמיד שלו? תתגרשי מהר! תתגרשי מהר!"

איזה רבנים טובים... משהו מיוחד! איייי. איך יתלו אותו בגיהינום. בה בה בה בה ככה מדלדל דל דל דל ככה כמו שעון.

שואלים בקהל: למה להתגרש?

והרב עונה: למה להתגרש? כי אני הרב שלו, אם היה משה רבינו הרב שלו היה אומר גם להרוג אותו, כי כשאחד אומר את האמת באמת וצריך לקיים את הכל והיא רוצה להיות פחות מזה אז הוא רב מקל היום זה השיטה להקל,

כי בעל הגלימה אומר להקל כמה שאפשר להקל להקל, והוא לא יודע שבגלל זה הוא יקבל במקל.

אבא שלו אמר: "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו", פעם הוא לגלג על אלה שמקלים "ומקלו יגיד לו", אלה מהמקלים הם הולכים לאלה שמקלים הוא שיגיד לו והיום המקל מקלקל.

אז הוא אמר להם דבר אחד בהרחבה גדולה, מעשה המרגלים. זה הדבר השני שפתח בהרחבה גם ומרחיב את הדיבור ומגלה דברים חדשים בפרשה הזו שלא נאמרו פרשת "שלח", והוא מספר איך נולד הרעיון הזה של שליחת המרגלים, "ותקרבון אלי כולכם" לא הספיק לכם לשלוח אלי משלחת אנשים נכבדים שהם יציעו לי את המעשה הזה, אלא "ותקרבון אלי כולכם", ילדים זקנים ראשים כולם בערבוביה, ילדים זקנים אפילו שמיושבים בדעתם ומכובדים גם היו דוחפים, דחפו את הראשים, וכל הקירבה הזאת לא היתה לשם שמים, יצא מזה שנהפכה למרידה ויושב שמים ובכיה לדורות.

השמחה והדחיפות למנות שופטים במקומו של משה רבינו עליו השלום והקרבה בערבוביה של הילדים הדוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את הראשים יש להם מכנה משותף לכם פתח את היריעה משה רבינו בשני המקרים האלה, מה המכנה המשותף?

הם מראים על רצון לפרוק מעליהם את עולו של משה רבינו איש האמת, והם רצו שיהיה שוויון שכולם שווים, כמו בנצרות פרוטסטנטית שוויון; כל דאלים גבר, באם בכח בכמות כולם ביחד כולם טוענים אותה טענה, אין סדר אין מכובדים אין נחותים, אין אנרכיה כולם שווים.

אותה שמענו גם אצל קורח: "כי כל העדה כולם קדושים!" כולם שווים! מה פתאום אתה החלטת שאתה המנהיג וזה וזה וזה, כולנו שמענו "אנוכי ולא יהיה לך", והם רוצים לדחוף ולהתקרב אל המטרה בזרוע,

ומכאן רק צעד אחד: "ולא אביתם לעלות ותמרו את פי השם אלוקיכם, זה מה שנגרם בסוף "והימרתם את פי השם ולא אביתם", לא רציתם לעלות לארץ ישראל להיכנס לתוכה והמרתם את פי השם אלוקיכם "ותרגנו", והייתם רוגנים עוד, "נרגן מפריד אלוף" אלופו של עולם, זה רק קוטר שכל הזמן יש לו טענות, טענות "ותרגנו ותאמרו: בשנאת השם אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו בידי האמורי להשמידנו",

איך אפשר להגיד שהשם שונא אותנו? "אהבתי אתכם בית ישראל" אהבתי אתכם אמר השם, איך אומרים שהוא שונא אותנו?

אז הספורנו מסביר: ואו הכלי יקר: שמה שאמרו "בשנאת השם אותנו" כי אין אנו ראויים לנצח את הענקים ואת כל זה, אז אם אתה מוציא אותנו למקום שאין אנחנו ראויים למה בגלל חטא העגל, בטוח, אנחנו בטוחים שאתה שומר לנו את חטא העגל, הרי כתוב "יום פוקדי ופקדתי אתכם", זאת אומרת חטא העגל בכל מקום שיצטרכו להשתלם על איזה משהו, הוא חילק לנו את זה בתשלומים עד סוף הדורות,

אז פוחדים שכאילו "בשנאת השם אותנו" אז הוא "מביא אותנו לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו",

וזה אמרו איזה אנשים? אנשים שהשם נשא אותם על כנפי נשרים! "כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד למקום הזה".

כל זה בגלל שהם רצו להסיר את את עולו של משה רבינו מעליהם. לכן הוא הוכיח אותם בפריסת הדברים, על זה שרצו למנות דיינים כדי שיכלו לקנות אותם, ולכן גם "ותקרבון" בערבוביה ולהגיד מה אתם רוצים בכח הזרוע כי אתם שוים כולם לטעון טענות, כי הרי מדובר בחייכם אתם לא רוצים למות.

ומתי אנחנו קוראים את הפרשה הזאת פרשת דברים עם כל הדברים האלה שלמדנו כמו עכשיו?

בשבת לפני תשעה באב, יום חורבן בתי מקדשנו, בגלותנו מארצנו, ביום בכייה לדורות, כדי לדעת את השורש פורה ראש ולענה! זה השורש שהוא פורה מפרה ראש ולענה, זה צמחים מרים וקשים כלענה.

מה התיקון לראש פורה ולענה?

"ארגון שופר" זה ראשי תיבות: שורש פורה ראש ולענה,

ראשי תיבות שופ"ר כי שופר אומר! אומר את האמת בלי כחל בלי סרק מתאים לך או לא מתאים לך - זה דבר השם! תרצה – תעשה, לא תרצה – תיענש! אין בעיה, זכותך, אין שום בעיה, אף אחד לא אונס ולא מכריח.

אבל כמה יש מבקשי אמת? אנשים מעדיפים רבני צחוקים הרב הסטנדאפיסט הרב המצחיק זה יותר מתאים שמה לא מבקשים כלום שמה נותנים הווי ואווירה, שמה אומרים שאתה אהוב ואתה נחמד והכל אין שום תוכחת אין שום תוכחת אוי ואבוי אסור גם להחזיר בתשובה כי הרשות השניה לא מרשה להחזיר בתשובה, ואז יש "צופיה" צופיה ואז "שוויתי השם לנגדי תמיד" ורואים את כל הנצרות הפרוטסטנטית בפנים כמו שאמר הרב דב ברקוביץ על ארגון התדרדרות.

אז מהיכן זה התחיל? זה התחיל מהרצון להשתחרר מעולו של משה רבינו עליו השלום. זה גמרא ערוכה הגמרא אומרת (כתובות קה, ב): האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, למה זה התלמיד חכם כולם אוהבים אותו? משום שהוא לא מוכיח אותם בדברי תורה, הוא לא אומר להם תוכחת, הוא לא מעורר אותם להחזירם בתשובה באמת אז לכן אוהבים אותו, מי אוהב שאחד בא ומוכיח אותו? לשיכים ולצנינים בעינכם, כמו שבא ירמיה ועשה לישראל,

אבל ירמיה כשהוא הוכיח אותם רצה להציל אותם! ולא שמעו לו בסוף נהיה מגילת איכה, אם היו שומעים לו כל זמן שהיו בירושלים היו יכולים להינצל! אם היו חוזרים בתשובה כי למרות מה שהוא אמר ולמרות הכל אם היו חוזרים בתשובה היו ניצלים, לא היה גלות עד עכשיו! אבל לא רצו לשמוע,

על זה אנחנו אומרים בהפטרה בתשעה באב "אסוף אסיפם" אוסף את כולם בשביל להסיף אותם מן הארץ, לכלותם רחמנא לצלן. אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה לא נשאר שום דבר, הקב"ה זרק את עשרת השבטים מעבר להרי החושך לשני שבטים היגלה אותם רוקן את הארץ גלות 2000 שנה,

גם פה בארצנו גם מי שנמצא פה אם חושב שהוא נמצא בארצנו? הוא בגלות הנה אתם רואים הר הבית של מי? של הווקף, ואף אחד לא יכול להגיד "שלי הוא". שניים שמוצאים טלית אומר "כולה שלי! כולה שלי!" שניהם הגביהו, זה שלך ממש ואתה לא יכול להגיד

כי הווקף אומר: "לא! שלנו! אתם לא הייתם פה אף פעם", אה אה אה אה ואין מי שיכול לענות,

איזה גלות! אתה נמצא בשריד בית מקדשנו בכותל המערבי ומעליך יש מסגד, השם ירחם!! לראות דבר כזה? להבין את הבושה, את הבושה - יכול הבית שלישי להיבנות כבר, אבל אף אחד לא רוצה לעשות תשובה באמת,

יש רבנים נביאי הבעל שהם מחרטים את האנשים שאפשר ככה ואפשר כה הכל בסדר מותר מותר מותר, תאכלו נבלות תאכלו הכל אל תבדקו תשירו תחגגו והכל, "הרוג בקר ושחוט צאן" אין בעיה תעשו חיים תכייפו. אבל כשיגיע גוג ומגוג - אנחנו נראה מה יקרה, נראה מה יהיה.

אז הכל התחיל מהרצון להשתחרר מעולו של משה רבינו עליו השלום. ומההכרה שישנם בעם זקנים וראשים, ואין לילדים הנערים לנהוג בהם ולהנהיג אותם.

ויפה המשילו חכמים זכרונם לברכה את הדבר הזה על הפסוק: "ואשימם בראשכם"

אמר רבי יהושע בן לוי: "אם אי אתם נשמעים להם אשמה תלויה בראשכם. אל תקרא "ואשימם" אלא ואשימם, והאשמה תהיה בראשכם.

משל למה הדבר דומה?

לנחש הזה שאמר הזנב לראש: "עד מתי אתה מתהלך תחילה? אני ילך תחילה!"

אתם יודעים אנשים היום אומרים: אלה כבר זקנים למידי חכמים בני מאה מה הם מבינים? זה היום הי טייק, צריך להכיר את העולם זה לא הולך כמו פעם צריך להחליף לחדש. ככה אומרים גם בפוליטיקה די זקנים יותר מידי צריך להחליף צעירים צעירים להכניס רוח רעננה, זה מה שאמר הנחש,

הנחש אמר: "עד מתי אתה תוליך אותי? אני ילך תחילה! תן לי צ'אנס ואני יוכיח לך שהזנב גם כן יודע להיות ראש",

טוב אמר הסכים, ומצא גומה של מים והשליכו לתוכו, הזנב השליך את הראש לתוך הגומה, מצא אש והשליכו לתוכו! מצא קוצים והשליכו לתוכן, מי גרם לו? מי גרם את כל הצרות לנחש? הראש שהלך אחרי הזנב.

כך כשהקטנים נשמעים לגדולים אז הגדולים פונים להשם הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, "ותגזור אומר ויקום לך", אבל בשעה שהגדולים מהלכים אחרי הקטנים - נופלים על פניהם!.

מה עושים היום? באים לרבנים אפילו משלחת מכובדת הם אומרים לו: שיגיד רק כן או לא, הם כבר ביררו את הכל בדקו את הכל מביאים את הכל ואומרים לו זה המצב פה ושם המצב חמור ואם לא נעשה ככה אז יקרה ככה ואנחנו צריכים לעשות ככה ויהיה ככה ואם לא ככה ככה מה אתה אומר? זה "נשלחה אנשים" הם אומרים לו "נשלחה אנשים" עכשיו צריך להגיד רק כן או לא,

לא באים אומרים יש בעיה אם לחקור לטפל העניין מה לעשות, לקבל הדרכה מראש, באים מוכן אומרים זה הנושא הבוער זה הנושא זה ומגישים זה פסיקתא עכשיו רק תגיד ממלא הם מציגים את הדברים כמות שהם,

אבל אם היו באים לחכם ואמרים לו, יכול להיות שהוא היה אומר להם: "שמעתי, תנו לי לחשוב" ואז הוא יחליט את מי למנות לבדוק, כי מי שבא יכול להיות שהוא נגוע, אולי יש לו אינטרס כזה או אחר, יכול שיגיד שני גורמים לבדוק שלושה גורמים לבדוק כל אחד מנקודה אחרת מזווית אחרת, ואז הוא יקבל מידע יותר שקול, ואז הוא יחליט מה לעשות ואיך לפעול,

אבל אם באים ואומרים שזה המצב וכולם כאילו באים וכולם אומרים זה המצב של "נשלחה אנשים",

והכלי יקר" שכתב: ומן הקרבה הזו שלא היתה כהוגן נראה ליישב מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עכשיו אני יכול ליישב, מה אני יכול ליישב?

כתוב בחגיגה יד': "חי' קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו, עד שאמר "ירהבו הנער בזקן!".

והקושיה צווחת: וכי הנביאים אוהבי ישראל היו שמחים לאידם חלילה? עד שאמר "ולא נתקררה דעתו"? זאת אומרת מה הנביא קילל קילל קילל עד שהוא נרגע ומתי הוא נרגע? כשהשם אמר "ירהבו הנער בזקן" זאת אומרת שיהיו מזולזלים הזקנים והחכמים וגדולי הדור עד שהנוער מה שנקרא הצעירים ינהיגו אותם?

אלא כך הפירוש: אלא שבכל הקללות חם לבו בקרבו מהשריפה ששרף בו הספק לדעת למה זה? ועל מה זה מפלא השם את מכותיו? ואיזה עוון גרם להם את כל זה שהם מתקללים כל כך הרבה קללות? חם לבו להבין זאת!

לא נתקררה דעתו עד שאמר לו השם יתברך "ירהבו נער בזקן", אז נודע לו שכל העונשים הללו נמשכו מחטא המרגלים, שהיו הילדים דוחפים את הזקנים ובזה קבעו בכייה לדורות. ועד היום לא נטהרנו ממידה הרעה הזו, והיא החריבה את שני בתי המקדש שהנערים שולטים בגדולים, ועוד ידה נטויה עד אשר ישקיף השם וירא.

זה הגחזים שסובבים את כל אלה שהם תלמידי חכמים העצומים; אלה שמחליטים: מי יכנס? מה ישאל? כמה ישאל? הם מחליטים הכל! הם פוסקי הדורות, הם מחליטים מה חשוב מה לא חשוב, לא משנה אתה רב שיש לך ציבור גדול, אתה צריך לדעת שאלה מגדול כדי להכריע, ההכרעה היא הכרעה חשובה, לא נותנים! אין דבר כזה, אין סדר, קטן גם יכנס לפני גדול, גדול אפילו אם צריך לשאול - לא יתנו לא להיכנס, אתה רוצה להיכנס לשאול בנושא הכשרות בעיה עולמית? לא נותנים, הם בדיוק מה אתה רוצה לשאול ומה עלול לצאת מהפסק, לא! לא להיכנס לא להיכנס.

אבל אלה מהשחיטות? בטח להיכנס! להיכנס ולהצטלם עם עוף בלי נוצות ונותן אתרוג והכל - זה כן יכנס, יש טובות הנאה מזה,

אבל מה טובות הנאה יצא מזה אם הרב יפסוק כמו שהוא פסק כמה פעמים שלא ושאסור מתעשייתי וכו' וכו', בלי שהם ידעו! הם מבינים שהרב לא יכול לשקר! הוא חייב להגיד את האמת,

האמת היא: שאפילו אם יש ספק ספק דאורייתא – לחומרא! מה יש פה שאלה בכלל? זה לא צריך לשאול