דברי נרגנים | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 11.07.2013, שעה: 20:27
בס"ד 11/07/2013 - ספר דברים- פרשת דברים - דברי נרגנים
"ותרגנו באוהליכם ותאמרו בשנאת השם אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו",
בגמרא בשבועות מז', "ותרגנו באוהליכם", שמעון בן טרפון אומר: תרתם והגנתם באוהלו של מקום, פירש רש"י: תרתם את הארץ - וגיניתם את המקום שהכין את שכינתו ביניכם.
ובספרי: "ותרגנו באוהליכם ותאמרו: מלמד שהיו יושבים במשכנותיהם והיו אומרים דברים כמתלהמים, שנאמר: "דברי נרגן כמתלהמים". אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כרסם שנאמר: "והם ירדו חדרי בטן",
דבר אחר מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכין ומבכין למת להן, נוטלים את בניהם ואומרים להם: "אוי לכם דוויים! אוי לכם סגופים! למחר יהיו צולבים מכן על הצלוב",
ונוטלים את בנותיהם ואומרים להם: "אוי לכם דוויות! אוי לכם סגופות! למחר יהיו הורגים בכם ושובים מכם ומעמידים מכן בקלון".
ופירש רש"י בתורה: ותרגנו - לשון הרע, וכן דברי נרגן - אדם המוציא דיבה. עד כאן דברי הגמרא.
הנה ביתר ביאור מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה סוף שער ג' רלא' וזה לשונו: "אמר שלמה המלך עליו השלום: "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן", פירוש הנרגן: הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם, וימצא תואנות תמיד על חברו ועל מעשיו ועל דבריו ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו - ידון כל דבר לחובה ולא לזכות, וכל שגגה ישים לזדון, ויתן את עצמו כמו עשוק והלום, והוא המכה וההולם, כי דבריו יורדים חדרי בטן. כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב - זה סער מתחולל על הלב, והנה הוא כיורה זיקים חדרי בטן", עד כאן לשונו הטהור של רבינו יונה.
זה הטיפוס שקוראים לו נרגן, דברי נרגנות, מה שאצלינו קוראים קוטר, אדם שמקטר כל הזמן, ומתאונן כל הזמן בתואנות על כל חבריו מוצא בהם רק שלילי לא מוצא טוב, ותמיד מתבכיין שהוא המסכן והמוגבל והם הגורמים לו.
הפלא ופלא עם ישראל שיצא ממצרים מבית עבדים עבדות פרך, ככתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים", והם ראו את כל הטובה אשר עשה אלוקים אל כל ישראל אשר הצילם מיד פרעה ומיד מצרים, אם כן נשאלת השאלה איך אחרי כל זאת איך יאמרו: "בשנאת השם אותנו הוציא אותנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו", הלא עשה ניסים ונקמה בפרעה על אשר עינה את עם ישראל אז איך ימסור אותם ביד האמורי להשמידם? הרי את פרעה הוא היכה במכות נוראות! בגלל שהוא עינה את ישראל, אז איך הם אומרים שימסור אותם ביד האמורי להשמידם? ואפילו המידה הרעה של נרגן איך יתפוס את האדם מדבר שטויות כאלה? זאת אומרת בזמן שהם אוכלים את המן ונהנים מהענן והכל, כל הדברים הטובים מהמים וזה וזה וזה, אומרים שהשם שונא אותם ורוצה למסור אותם ביד האמורי להשמידם, אז מה כל האות והמופתים היו בשביל להשמיד אותם?
והנה איתה בהמשך בדברי הספרי: "בשנאת השם אותנו", אפשר שהקב"ה שונא את ישראל? הרי כבר נאמר במלאכי א': "אהבתי אתכם אמר השם" אלא הם ששונאים את הקב"ה, משל הדיוט אומר: מה דבליבך על רחמך, אתה אומר שאוהבך חושב עליך.
תמצית דברי הספרי: הם היו מבינם שהקב"ה אוהב את עמו, אבל הם היו שונאיו כביכול, והטבע מה שבלב על אוהבו הוא אומר שבלב אוהבו עליו, וזה היה מובן על פי הכלל ששנאה מקלקלת את השורה ואיבדו את הבנתם ואמרו מה שאמרו. זאת אומרת מה שיש לך בלב אתה אומר שגם לשני יש בלב עליך,
וזה גם כן דבר נפלא בכוחות הנפש של האדם כי איך יתכן שכזה יהיו שונאי השם מאחר שכתוב: "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו", אבל מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". יתכן אמונה, ובטחון, ושנאה. מעלות וחסרונות ושפלות הכל ביחד, מקום יש בראשו של אדם דברים מנוגדים הללו, כמו שכתוב: "ואהבת את השם אלוקיך הכל לבבך"
ובספרי: "ואהבת" עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה שהוא מטריח עליו מניחו והולך לו, מה ההבדל בין מאהבה ליראה? מאהבה לא עוזבים את השם לעולם, את מי שאוהבים לא עוזבים אפילו אם יש ריב וסכסוך, אבל אם הוא עובד את השם מיראה אם הקב"ה מטריח אותו - אז הוא עוזב אותו והולך לו. כמו שאמר לוט "אי אפשי באלוקי אברהם", אי אפשי באלוקי אברהם לא יכול לא יכול זה יותר מידי,
"בכל לבבך" פירש רש"י: לא יהיה לבך חלוק על המקום, זאת אומרת יכול להיות מצב שאדם לבו חלוק על השם, וראה זה פלא לאחר שאדם בא למדרגה "ואהבת", צריכים להגיד לו "בכל לבבך" שלא יהיה לבך חלוק על המקום, באותו לב שהוא אוהב יכול להיות שהוא חלוק על המקום.
בכל אופן לומדים מזה שאדם צריך חיזוק תמיד וצריך לחשוב תמיד טובת השם על ברואיו, "וּמִבְּשָׂרו יחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (ע"פ איוב יט, כו) איך הקב"ה זן ומפרנס אותו ומיטיב אתו ואם לא יחשוב כך - אין הוא בטוח שאין לבו חלוק חס ושלום על המקום, ואיננו מן הנרגנים, וצריך לדאוג שהוא לא יהיה מן הנרגנים, שלא יעשה חס ושלום מחסדי השם אשר אתו - לשלם רעה תחת טובה! ואפילו עד שמים יגיע!! וכל שכן לבני אדם; שלא ידון אותם לכף חובה, אלא לכף זכות.
אז רואים שנרגן זה דבר איום ונורא, הפסוק אומר על עם ישראל: "ותרגנו באוהליכם ותאמרו בשנאת השם אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו",
ואנחנו שואלים: איך זה יתכן אחרי כל הטובות והנסים והמופתים איך אפשר לחשוב ככה?
אז אני שומע מספר אנשים שבאים אלי ואומרים: "למה הקב"ה לא אוהב אותי, למה מה שאני מבקש הוא לא עושה? למה שזה ולמה זה ולמה זה?"
נו, אז אני צריך להסביר להם מחדש: אתה רואה? כן, אתה שומע? כן, אתה מריח? כן, אתה טועם? כן, ואתה הולך? כן, אתה נושם? כן, ואתה הכל כן, זה כלום נכון זה שום דבר נכון? שום דבר, רק מה שאת רוצה עכשיו הכל עומד ואם השם לא זה - אז הוא לא אוהב אותך והוא שונא אותך, הוא לא חושב עליך הוא לא.... מה זה מה זה?
אנחנו מדברים על דור המדבר "ותרגנו באוהליכם", ואנחנו למעשה כאלה.
תארו לכם על מה שיש לנו היינו צריכים לבקש כל בוקר, רשות, שזה יעבוד, והיינו צריכים להגיד להתפלל על כל דבר רבע שעה, רבע שעה בשביל לראות רבע שעה בשביל לשמוע רבע שעה בשביל זה רבע שעה בשביל זה רבע שעה בשביל זה, היינו מתפללים ועוד איך! כי אם תפילה לא היתה מתקבלת - לא היית רואה, ואם תפילה לא היתה מתקבלת לא היית שומע, והיית צריך להתפלל בסילודין ורק אחרי שאתה גומר את זה כאילו שהטענת את הבטרייה ל-24 שעות כמו המזגנים של ויז'ניץ ואז אתה.... ואז יש לך מיזוג, נגמר? צריך לשים עוד פעם כסף, אז תאר לך, אז זה אתה מקבל אתה מבין, אתה בכלל שוכח שאתה מקבל, מה פתאום אתה מקבל אתה רק לא מקבל, מה שאתה מקבל פשיטא לך, אז זה בעיה,
והשם אומר בבוקר לפחות תגיד כמה ברכות לפחות שתזכור שאני "פוקח עיוורים וזוקף כפופים מלביש ערומים", תזכור לפחות, תזכור, באיזה מהירות אנחנו אומרים את זה אה?
תאר לך אחד בנה לך בנין בסוף ועשה לך פה ושם
בסוף אתה אומר לו: "תהיה בריא זהו תהיה בריא",
אחד לקח פרוייקט עשה את כל עזריאלי
אמרו לו "תודה רבה",
בבוקר: "פוקח עיוורים זוקף כפופים מלביש ערומים" דררר.. דררר. דררר. זהו השתחררנו אאאאאאאה.
אז זאת אומרת זה נרגן, דברי נרגן, יש לנו רק טענות לא רואים את המעלות, רואים רק את החסרונות, אם השם מסתכל רק בחסרונות שלנו ולא במעלות שלנו לא היינו קיימים היינו מתאדים,
אתם רואים תורה מפורשת, אבל אצלהם זה היה רק פעם אחת, אלינו זה כל הזמן, כל הזמן, טענות, בין אומרים אותם בין לא אומרים בין מרגישים בין חשים, בין חושבים, אומרים לך "ואהבת את השם אלוקיך" אבל תיזהר! אחרי ש"ואהבת" – 'שלא יהיה לבך חלוק על הקב"ה', אתה עוד יכול להיות חלוק עליו, אה אה, תראה מה זה, אתה מקבל הכל ועוד חלוק עליו, זה כמו אחד קיבל מרצדס מתנה
ואומר: "כן, אבל אין פה מאפרה!", כאילו עכשיו מה, זה לא שווה האוטו, "אין פה מאפרה", הבנת,
הבן אדם הוא כמו מרצדס הכל עובד פיקס, אז חסר לו פה משהו כך פה ושם כמה דברים להזכיר לו שצריך לבקש ממישהו, להזכיר לו שצריך לבקש ממישהו, כי אם זה לא היה, היה זוכר בכלל שיש אלוקים? הוא לא היה זוכר, מישהו זוכר שהשם נותן לו ראיה? גם כשהוא אומר "פוקח עיוורים" הוא לא זוכר,
ובכן רבותי!
צריך להסתכל שלא נהיה נרגנים, למה? זה דבר איום ונורא!!.