כח ההסתגלות לחיוב ולשלילה • עצת הסבא מקלם

נגיד עכשיו יבוא אחד גדול מאוד, וילחש לכם כמו קרח דברים נכוחים, דברים שאתה ממש עומד נדהם. "אם זה ככה! אם אלה העובדות, תשמע אין לי מה להגיד לך. נראה שאתה צודק, אבל איך אפשר להגיד כזה דבר. נו, נו, כבר היו דברים מעולם, כבר היה, יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה והוא נפל והיה צדוקי בסוף. אפשר לתמוך את זה בכמה מאמרים בשביל שתוכל לעכל את הגלולה המרה שמוכרים לך. אני שואל אותכם שאלה, יהודים יקרים: מה אתם יכולים לעשות אם בא בן אדם ומוכיח, ומביא ראיות ומביא פסוקים ומביא מאמרי חז"ל, ומביא, מה אתם יכולים לעשות שלא לכפור בידיעה שלכם שהייתה דקה לפני כן? מה אתם יכולים לעשות?

יש אנשים הבינו שאסור לאכול בשר ועופות, החזיקו מעמד תשעה חודשים, פתאום בא אליהם איזה רב עם זקן, ואמר להם: "אפשר לאכול, הנה גם אני אוכל" והוא אוכל. בלע את זה! הוא בלע את זה והוא לא מת. הוא לא מת! אז רגע, אם הוא לא מפחד והוא לא מת ולא זה, אולי זה באמת מוגזם. עכשיו, מי מדבר? הבטן. הבטן! היא מקרקרת. היא רוצה היתר. אז אם יש לה איזה נפקותא, איזה משהו, טיק! מה עושים בשביל לא ליפול? מה עושים? תשמעו:

מסופר על הסבא, זצ"ל, שקיבל לביקור תלמיד חכם גדול ומופלג, עם אדרת פנים מרשימה. אתם ידועים מה זה "אדרת פנים מרשימה"? זה מלא שערות בפנים. זקן גדול. זה אדרת פנים מרשימה. "בעל צורה" קוראים לזה. "בעל צורה". והתחיל להשפיע עליו שאין שום אסון אם תלמידי ישיבה ילמדו קצת השכלה וקצת לימודי חול. נו, אז אם הם ידעו קצת אנגלית וקצת מתמטיקה, מה זה יפריע להם בחיים? מה זה יזיק? מה יפסידו, אני לא אומר את כל ההסברים, הוא רק אמר, אבל אני אומר כאילו מה, מה... ליבה. מה? ומקבלים כסף. מקבלים כסף. המדינה נותנת כסף. אם אתה עוסקים לליבה, מקבלים כסף. אז גם כסף וגם השכלה וגם אתה נשאר דתי, למה לא? אתה מרוויח מכל הצדדים. אין בעיה.

אתם יודעים מה עשה הסבא ברגע שהוא שמע את זה? שיסע אותו וזעק זעקה אדירה "גלח! צא מכאן!" אתם ידועים מה זה "גלח"? כומר. הוא קרא לראש הישיבה הגדול זה עם כל הזקן, קרא לו כומר! צא מכאן!. זהו. הוא לא נתן לארס להיכנס.

לאדם, אתם לא יודעים, יש כח שנתנו לו, וזה כח חיובי, אבל אפשר להשתמש בו לרעה. זה נקרא "כח ההסתגלות". מה זה כח ההסתגלות? שאתה כהרף עין יכול להסתגל למצב, כהרף עין. אתן לכם דוגמה:

בשואה הנוראה בהתחלה זה לא היה שואה, בהתחלה הצרו צעדיהם ואח"כ אמרו שאסור להם לעבוד, ואח"כ.. אני מדלג, להלביש טלאי. אח"כ אמרו להם כך, ואח"כ כך אמרו להם כך, עד שאסרו אותם ועד שכן, ואח"כ עבודות כפייה ואח"כ אני יודעים את הסיום. אבל מי שרואה לאיזה מצב הם הגיעו כשהם היו כבר שלדים, והיו עדיין עובדים... הרי אם אתה תתן לבן אדם שרגיל לאכול כל יום בשר, ואתה אומר לו: "מהיום אתה לא אוכל, רק קטניות. אין בשר, אין לחם, אין כלום, רק קטניות". הוא יהיה חיוור. הוא לא יוכל להחזיק מעמד. אם אתה אומר לו: "מהיום אתה לא יושן על מזרון, אתה יושן ברצפה". אדם מדושן, על הרצפה, אין שמיכה, אין סדין, על הרצפה! "אתה מהיום לא הולך עם בגדים ועם נעליים, אתה הולך בלי נעליים ורק מינימום. ברחוב! והוא הולך ולהתאבד. "מה? מה אתה השתגעת? מה אתה רוצה להרוג אותי? מה אתה עושה". איך הם הצליחו לשרוד את השואה ולצאת עוד בחיים חלק? איך הם הצליחו? איך אפשר? איך אפשר? הרי זה מצבים קטסטרופליים! הסכל לא יכול לעקל דבר כזה! לקום בבוקר שאתה יודע מה מחכה לך מחר, ואתה צריך לפעמיים להרוג את החברים שלך, לפעמיים אתה צריך לקבור אותם, לפעמיים אתה צריך לגנוב להם את הפת בשביל שאתה תחיה ולא הם. מלחמת קיום! לא כולם היו דתיים!

נו, אז אני שואל אותכם שאלה: איך הם הצליחו? יש כח הסתגלות. שאדם יכול להדרדר, להדרדר, להדרדר, להסתגל ובסוף.

עכשיו שלושה בתוך פרק זמן קצר, בארה"ב, בני טובים, משפחות חרדיות, יצאו לתרבות רעה, פקרו, התקלקלו, הגיעו לסמים ומתו. מהסמים. שלושה! תוך פרק זמן קצר. אחד אחרי השני. איך יכול להיות מבית טוב, לא חסר כלום, הכל בסדר. יש כבוד, יש תורה, יש הכל, איך יכול להיות כזה דבר? ברגע שנחשפים עם הפלאפונים ועם ה"טמבלויזיות" ולמה שיש בחוץ, בהתחלה הם מתעניינים, אח,כ הם קצת טועמים וככה ממשיכים ומסתגלים, ומסתגלים, עד שכופרים בהורים, בקהילה, בכל, בכל, בכל. מדרדרים, לא שמים לב, והסוף ידוע. הם לא היחידים, הרבה מתים מסמים. אבל עכשיו זה יצא בבת אחת. גם פה בארץ היה סיפור עכשיו באילת עם זוג שהיו שמה במלון ואומרים שהם התאבדו, אומרים ככה, אומרים שזה היה ככה, לא משנה. איך זה קורה? יש הסתגלות לטובה, יש הסתגלות לרעה.

כתוב: שאברהם אבינו הקב"ה אמר לו שיקח את הבן שלו לעקוד אותו, והוא לא מת. ושרה אמנו ברגע שאמרו לה שיצחק נעקד, היא מתה על המקום. מה ההבדל בין שרה אמנו לאברהם אבינו? הקב"ה בא אל אבינו אמר לו: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק". "קח נא". שאומרים לך "קח נא", אתה כבר "מה? מה". "קח נא את בניך...", י שלי שני בנים. "יחידך", זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, "אשר אהבת, את יצחק". עד שהוא אומר לו לקחת אותו לעקדה, בינתיים הוא התרגל לרעיון.

איך מודיעים לבן אדם שמישהו נפטר לו? באים לאט לאט. אומרים לו: "אני רוצה להגיד לך שאנחנו מצטערים אבל אבא לא מרגיש טוב..". "מה, מה, מה". "לא, לא, לקחו אותו לבית חולים, בינתיים המצב זה..", אח"כ אומרים לו: "המצב לו קל.. זה.. מתפללים, מתפללים, מקווים שיהיה...". אתה יודע בן אדם זה בן אדם, אי אפשר להבטיח שזה וזה וזה, אדם לא יודע מה איתו, הכל יכול להיות, אנחנו לא...". אז הוא כבר מתחיל להתרגל, הוא כבר מצייר את הציור שיכול להיות שבעוד שעה הוא יפטר, יכול להיות בעוד שבוע, יכול להיות בעוד.. הוא כבר זה.. ואז אם אומרים לו: "אה, זה כבר נגמר", זה כבר קל לו לקבל. למה? כי הוא הסתגל. אבל אם יבואו לאחד ויגידו לו: "אבא שלך מת", על המקום הוא יכול למות. על המקום הוא יכול למות!

אז אברהם הסתגל. במה? בכמה מילים. כמה זה מילים? "קח נא את בניך, את יחידך אשר אהבת". זה הכל. הוא כבר הסתגל. והוא אהב אותו מאוד! מה זה אהב אותו מאוד? התפלל עליו. בן 100 הוא קיבל אותו, גידל אותו 37 שנה. לקחת אותו לעקדה? הוא לא יכול לסרב לבורא, הוא חייב לבצע. ידיעה כזאת. אבל מה עשה יצר הרע? בא אל שרה אמנו ואמר לה בפתע, פתאום "יצחק נעקד", מתה! לא היה לה זמן להסתגל.

יש לי מזל שאמא שלי לא נפטרה שהודיעו לה רשעים, רשעים, בזמן מלחמת יום הכיפורים, אני הייתי בצבא, מישהו דפק בדלת, והיא פתחה את הדלת "כן", אמר לה: "שמעת?". "מה? מה? מה"", יש צעקה את השם שלי. אז היא אמרה לו: "מה? מה? מה?", אז הוא אמר לה: "אומרים ש...,". זהו. ככה. אתם יודעים מה זה? הייתה יכולה למות ברגע! אח"כ שאני צלצלתי הביתה, נתנו לנו אחרי חודש לצלצל מהדשא עם טלפונים כאלה שמערבבים אותם, אז נתנו לכל אחד רק להגיד "שלום, אני חי". וצלצלתי ולא עונים.לא עונים, לא עונים. ואמרתי: "דודה, תגידי לאמא שאני חי". סגרתי. היא צלצלה לאמא שלי ואמא שלי צעקה עלי:ה "שקרנית! שקרנית! את משקרת! את יודעת! את לא מגלה לי!" כאילו היא באה לבדוק מה היא יודעת, היא חשבה שהיא בודקת אותה מה היא יודעת. אז היא אומרת לה: "לא, לא, אני אומרת לך! אני נשבעת לך! הוא צלצל, הוא צלצל אלייך, את לא ענית והוא אמר זה..." אני זוכר שהגעתי לדלת, שקיבלנו פעם ראשונה חופש, הגעתי לדלת היא הייתה בהלם! בהלם! היא לא האמינה שהיא רואה אותי חי! כל כך היא השתכנע משתי הקריאות האלה. מזל שהיא לא מתה.

אדם לא יודע מה זה כח ההסתגלות. אם נותנים לו ק קצת, קצת להסתגל, אפשר לעבור גם את הדברים הקשים ביותר. אבל אם לא, אוי ואוי! אז לכן מה הוא עשה פה הסבא? הסבא לא רצה להסתגל לרעיון. לא רצה להסתגל לרעיון.

עוד מקום שאנחנו לומדים את זה: כשהגיעו למערת המכפלה עם יעקב אבינו שהוא על המיטה, והשבטים שמה רוצים להכניס אותו, פתאום עשו מגיע, אמר: "הופ, הופ, לא להכניס אותו המערה שלי!". מאיפה אתה מביא שהמערה שלך? "המערה שלי". אומרים לו: אבל אתה מכרת אותה! הוא נתן לך כרי שלם של ממון, ועשה איתך חוזה". אמר: "אדרבא, תביא את החוזה". עכשיו, החוזה לא פה. מיהולך עם חוזה? דברים ברורים, ידועים. אמר להם: "לא, לא תראו חוזה, הוא לא נכנס". לא נכנס, לא נכנס. נפתלי היה לשלוחה, שירוץ ברגליו מהר למצרים להביא את החוזה ולהחזיר אותו לפה. בינתיים מוטל על המיטה יעקב אבינו. עכשיו תחכה עד שהוא ילך למצרים, יחזור.  היה שם דן, הבן שלו חושים, חושים היה חירש, הוא לא שומע כלום. אבל הוא רואה את סבא שלו על הרצפה שוכב... ואומרים לו הוא מערער על הכל, זה עשו. הוא אומר הסבא שלי שוכב ככה ואתם מתווכחים איתו כן, לא, לא, לא. לקח את הקרש הוריד לו את הראש. הוריד לו את הראש. למה? הוא לא הסתגל. הוא לא התרגל למשא ומתן. שמתחילים עם שמא ומתן מתרגלים כבר לרעיון שאפשר לדבר על הדברים, אין בעיה. הבנתם.

אז הוא אמר לו: "גלח! צא מפה!". זהו! זה העצה. אם משיהו בא לדבר איתך על דבר שהוא לא מ התורה, ישר תסתום לו את הפה "כומר! תעוף מפה!" לא מתווכחים. מה יש להתווכח? שיחפש לו את החברים, ילך לכנסייה, יגיד מה שהוא רוצה. איתי נגמר הסיפור. זהו! זה פטנט להתגבר על מקרים כאלה.