למי יש לב מקולקל? | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 25.01.2018, שעה: 19:52
נציב יום: רפואה שלמה במהרה למשה בן שרה וזהרה, זכות זיכוי הרבים תעמוד לו, ולא יזדקק כלל לניתוחים, ויזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן אמן!!
"וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו"ֹ (שמות י, א) המדרש בשמות רבה יג, א אומר: "הדא הוא דכתיב (משלי כז, ג): "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם" לאבן יש כֹּבֶד, הַחוֹל הוא נטל גדול, אבל הכעס של אוויל הוא כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם. איש משכיל יבין מעצמו שכל הדברים הם פשוטים התכלית ואין שום כבדות בבריאה.
אמרו זכרונם לברכה בקידושין פב': "מימי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנוני" כל הבריות על מתכונתם נבראו, ואין כל קושי וכבדות בכל עניינים ומציאותם, הכל אצלם ברור ופשוט, חייהם וכל תכליתם.
מה זה "מימי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנוני" הם לא חוששים: 'מה יקרה מחר? ממה נתפרנס, מה נאכל?', אין להם דאגות! שום דבר, לכן לא פותחים מכולת ולא משאית להובלות וכו'. כי כל הבריות נבראו על מתכונתם, ישר למה שהם מכוננים. אין להם שום קושי לא כבדות לא בעניינם ולא במציאותם, הכל ברור אצלם ופשוט, וכל חייהם וכל תכליתם ברורים ופשוטים.
אז נשאלת השאלה: אם בעלי החיים הם כך, אז למה האדם הוא כל כך טועה בחיים? למה הוא צריך כל כך להשתכלל ולהתפתח ולעשות ולתכנן ולדאוג? מה קרה למה הוא לא חי פשוט, למה הוא לא מבין את הפשטות שבחיים ואת התכלית? למה הכל לפניו סתום ואין לו ידיעה מעצמו ולא מחייו. אתמול למדנו שאדם לא מכיר את עצמו, בדרך כלל אנשים אחרי כמה שנים מכירים את השכנים, אנשים שגרים בבית אחד מכירים אחד את השני, ואיך בן אדם לא מכיר את עצמו? איך זה יכול להיות?!
כמעט ואין לו כל מבוא, מה השם שואל ממנו ומה תכלית חייו? תסתכלו כמה אנשים מסתובבים בעולם ולא יודעים בכלל מה התכלית שלהם, בין החרדים גם לא כאלה של זה. הם יודעים פה בשכל אבל בלב אמרנו אתמול שהם לא יודעים שום דבר זה לא מקוים. יסוד הדברים הוא אמר הכתוב בקהלת ז, כט: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים"
זאת אומרת: הָאֱלֹהִים עשה אֶת הָאָדָם יָשָׁר, אם אדם לא היה מקלקל את עצמו אז הכל היה ברור לו יותר מבעלי חיים, אבל המה אדם הראשון וחוה הם בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
השם אמר: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" זה הכל, פשוט מה יותר פשוט מזה? שני ציוויים: זה תאכל וזה לא תאכל, "מצוות עשה ומצוות לא תעשה" זה הכל זה כל הסיפור.
התחילו חישובים: 'אם זה ככה, כדאי לתחום של היצר, ואז לעבוד את השם יותר, ולהראות לו שיכולים יותר?'
וכל מיני חשבונות... מפה נפל כל העולם! איש ישר רואה את הכל: בישרות בבהירות בפשטות אמיתית, כל הכבדות בבריאה - זה רק מהאדם עצמו. אדם גורם שהעולם יהיה כבד עליו, אבל מצד העולם - העולם נועד לשרת אותו, ומאיפה זה נובע? מהחשבונות הרבים שמשים עליו בעצמו. וזהו הסוד של חטא התאווה והרצון. לאדם יש תאווה ויש רצון וזה חטא, זה מחטיא אותו, זה מעכיר את זכות שכלו, זה מסיר את האדם מדרך ישרה לדרך עקלקלות, ולאדם הזה כבר אין ישר פעלו. אחרי החטא אדם הראשון היה צריך כבר לשבת 130 שנה בשק ובתענית בתשובה כדי לתקן את הפגם, וזה לא החזיר אותו למצבו הקודם.
ואחר כך יש עוד רבבות רבבות פלפולים, כדי להגיע למשטות של קודם החטא. שהרי מה שהוא היה צריך לעשות בקיום מצוה אחת - אנחנו צריכים ב - 6,000 שנה ביליונים של ביליונים של ביליונים של בני אדם עם כל מיני בחירות בחירות שכל אחד בוחר בוחר בוחר, פלפולים להגיע לדרגת האדם הראשון שלפני החטא, היינו לחזור לפשטות הראשונה שהיתה, מי גרם את זה? שנמשך אחר התאווה.
וזה כל עניין של הפרשה של פרעה הרשע, ורוב הלימודים ממנה הם אלו שדיברנו עכשיו. שהרי בתחילה כשבאו אליו משה ואהרון ועשו את המופת הראשון, אפילו שגם "חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם חַרְטֻמֵּי פַּרְעֹה עֲשׂוּ גַם כֵּן בְּלַהֲטֵיהֶם" (שמות ז, ט). יכול היה בנקל להכיר שיד השם היא במעשה הזה, כי הלא מציאות השם גם הגויים יודעים, אלא שהוא משגיח פה בשפלים בארץ זה קשה להם להבין.
'הוא גדול מדי מעל העולם, "שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (מלכים - א ח, כז) והוא לא יתעסק עם אנשים שאפילו לא נראים נמלים מלמעלה, ויתעסק ויהיה איכפת לו מה כל אחד יעשה או לא ייעשה?!'
לא, לא הם לא קולטים את זה שהקב"ה משגיח על ישראל משגיח בתחתונים. אבל הוא היה יכול להבחין בין מעשה כשפים לבין מעשה השם, אז אם ככה אתה יודע מזה כשפים, אתה יודע שכישוף זה בלפ'ה, זה לא אמיתי זה לא מציאות אמיתית, אתה ברגע אחד יכול לעשות כישוף שיהיה משהו וברגע אתה יכול להסיר אותו. אז זה לא מציאות אמיתית, אבל אתה יכול? מה זה, מעשה השם!
כמו שביאר הספורנו: "וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שמות ז, יב) כשראו שהקב"ה נותן לבדו נותן נשמה ורוח, ולא היה כוח החרטומים לתת תנועה בתנינים. אז זאת אומרת: רק מטה אהרן היה כוח ותנועה, והוא בלע את המטות של המצרים, זאת אומרת: רואים מפה שזה יד השם, כי בכישוף אין דבר כזה לתת את תנועה בהם אז ממילא אתם רואים שזה לא כישוף, אז מה הוא עשה? הרי הוא בא בשם השם, ואם הוא בא בשם השם אז רואים שזה עובד.
וכאשר עבר על המופת הזה, פרעה עבר לא לא התייחס, לא התעורר ממנו, ככתוב (שמות ט, לה): "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה", הנה הפשטות הכרה והידיעה שהיו לו לפנים מקודם, עכשיו גם אלה בכבדות ובקושי ראה אותם, וכבר טח עיניו מראות, אפילו הבנה וידיעה כזאת.
זאת אומרת: קודם זה היה ברור שיש הבדל בין זה לבין זה, אם היתה משיג את המסקנות הנכונות לא היתה סובל יותר מכות ולא העם שלך ולא הייתם טובעים בים והכל היה בסדר, היית משלח את העם ונגמר הסיפור, אבל, אחרי שהוא חיזק בעצמו את לבו - כבר נהיה לו כבד וקשה וכבר שם טיח על העיניים וכבר לא רואה, וגם ידיעה קלה והבנה כזאת קשה לו לראות. נו, עכשיו הוא מצריך את עצמו לקבל אותות ומופתים יותר גדולים, כדי להכיר "כִּי אֲנִי השם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח, יח).
זאת אומרת: שאתה לא התעוררת להבין שאני קיים ריבונו של עולם ואני נמצא, אז אני אראה לך שאני נמצא בקרב הארץ ועכשיו תקבל מכת "דם". במכה הזאת היה יותר בולט שיד השם עשתה זאת, כי במעשה אהרן נאמר (שמות ז, כא): "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר" מה ההבדל? גם המצרים עשו דם, אבל זה היה רק מראית דם, צבע, אבל לא דם ממש, אבל אצל אהרן כתוב: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, אם צובעים מים לא ימותו הדגים, אבל אם זה הופך להיות דם - הוא סמיך מאוד, אי אפשר לחיות בתוך זה, אי אפשר לנשום בתוך זה, אין חיות, ולכן מתה הדגה ובאש היאור. ביאר הספורנו: לא תישאר בו צורת המים עם מראות הדם בלבד, אבל תהיה בו צורת הדם בעצמותו ובמראיתו, דם ממש ולפיכך תמות הדגה.
עכשיו בנקל היה יכול להבין את ההבדל אשר היה גם זאת בין הפועל האלוקי לבין הפועל של המכשפים. זאת אומרת: רואים, שפעולת האל יתברך היא היתה שינוי בטבע היאור, שכולו בדרך כלל בלתי נפסד, והנה הפך אותו לטבע של דם אמיתי, זה כבר לא מים זה כבר טבע של דם אמיתי, עד שמתו בו הדגים. אבל הפעולה של החרטומים זה היתה שינוי בדבר נפסד ואולי אחזת עיניים בלבד. מכל מקום זה לא היה שינוי בדבר בעצמותו, אלא בדבר נפסד דבר שאין בו ממש.
אז מיד היה יכול לראות במכת דם שזה כבר יותר מהתנינים, שהקב"ה בקרב הארץ והוא משנה את הטבע, טבע המים זה מים הם לא מקבלים שינוי, תצבע אותם הם נשארים מים, תשפוך עליהם לכלוך הם נשארים מים. אבל פה זה נהפך לדם לא מים זאת אומרת שינה את הטבע, מי יכול לשנות טבע? וזה השתנה רק ביאור, זה נשתנה בכל מימי מצרים, זאת אומרת: בכל מקום שהיה מים הכל נהפך לדם, איך זה פועל? אז רואים יש מי ששולט על כל הבריאה, יכול לשנות את הטבע כרצונו, הוא ברא אותו הוא יכול לשנות אותו.
כאשר גם על זאת הוא לא שם לב, ועוד חיזק את ליבו, אז גדלה כבדות הלב שלו יותר כמו שתיארנו אתמול בהרחבה ('הכבדת הלב' 24-01-2018). והדברים פשוטים עד הנה, עד עכשיו זה היה פשוט לקלוט שזה יד אלוקים, אבל עכשיו שהוא לא רוצה לקלוט, היות וטח עיניו מראות - עכשיו כבר וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ (שמות י, כא) ויהי לילה ולא ידע במה ייכשל. זה ממש כמו לילה שאפשר למשש אותו, זה חושך כמו שהיה במכת חושך. במכת חושך זה לא היה העדר אור, כשמסתלק האור אז נהיה חושך, בא האור מסתלק החושך. שמה זה היה ימש אתה יכול למשש את החושך, תופס את החושך, מרגיש את החושך, ממשות חושך וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.
אז ככה הגיע פרעה למצב שהחושך בעיניים זה כבר לא עצם זה שהוא סוגר ופותח מתי שהוא רוצה, זה גם כשהוא פותח וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ כבר לא רואה את האמת, וזה לא רק פרעה זה גם אנחנו. ככה הולך אדם ירוד ושפל, מוקף ומסובך בריבוי חשבונות, ולא יבין אפילו דברים פשוטים בתכלית.
'תגיד לי: מה קרה לך? מה אתה לא מבין מה אתה עושה? אומרים לאנשים "תגיד, מה, אתה לא מבין? איך אתה לא מבין אני לא מבין איך אתה לא מבין?" ככה אנחנו אומרים לו.
מה קרה? מה ההבדל ביני לבינו שאני צריך להגיד לו: 'מה, אתה לא מבין?' כי הוא נגוע במידות שלו בתאוות, ברצונות בפה ושם, ממילא טח עיניו מראות, כי הרצון עומד לפניו, זה לא הפשטות של העניין. אז לכן הוא לא יכול להבין
"איך אני יכול איך אני אחיה? בלי לעבוד נו בחייאת איך אני... איך אני אביא פרנסה?!',
הוא לא יכול!
אז אומרים לו: 'בא רגע בא אני אכניס אותך לכולל, אתה רואה את כל אלה? לא עובדים! איך הם חיים? כמה ילדים יש לך?
5
כמה אתה?
7,
כמה אתה?
13,
כמה אתה מקבל?
2000 שקל
איך אתה חי?
{מרים עיניים לשמים}
ראית? עוד כולל, מה עם אלה? אז עשרות אלפי בתים חיים ככה ומי מפרנס אותם? הקב"ה, איך? איך שהוא מפרנס את הג'וקים ואת הנמלים ואת הפילים ואת הציים והכול, מזה איך? אתה אומר "הזן את העולם כולו" וכו' וכו', למה אתה לא רואה את זה? לא! לא יכול לראות,
'לא! אני לא מבין את זה איך אפשר? אז איך הם משלמים? אז איך הם עושים?'
מה אכפת לך? הנה! הוא אומר לך מה, הוא משקר אותך? הוא יוצא לעבוד בסתר שלא תרגיש והוא עובד עליך?
לא! זה המציאות שלו....
אבל אדם הולך ויורד, מוקף ומסובך בריבוי חשבונות, ולא יבין אפילו דברים פשוטים בתכלית. כמו "וַיּוֹלֶךְ השם אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה" (שמות יד, כא) דבר כזה הכי סתום בעולם צריך להבין.
רמב"ן אומר: "היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיישבת, שיראה כאילו הרוח מחרבת ים, בעבור זה חשבו המצרים...'
{תברכו 'שכוחו וגבורתו מלא עולם!', למה אתם לא מברכים?}
"היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיישבת, שיראה כאילו הרוח היא המחרבת ים, ובעבור זה חשבו המצרים אולי הרוח היא שעשתה את הים לחרבה, ולא יד השם עשתה זאת! לכבודם של ישראל!".
אבל רוח לא יודעת לגזור את הים לשניים עשר גזרים לכל שבט. מה, הרוח יודעת עכשיו שיש פה שניים עשר שבטים והם צריכים לעבור בים? והרוח יודעת שהם יעלו בצד זה, ויצאו בצד זה כמין כיפה? ממתי רוח יכולה לבקוע בעיגול? ועוד עיגול ועוד עיגול שניים עשר חצאי עיגולים כאלה ישראל עולים בצד אחד ויוצאים בצד השני, איך אתה יכול להבין דבר כזה? איך אפשר לחשוב דבר כזה שזה נעשה על ידי רוח?
ולא שמו המצרים ליבם גם לזאת, ובאו אחריהם ברוב תאוותם להרע להם,
'הא - לקחו לנו את הכסף והזהב! ברחו עם הכסף והזהב! אנחנו השאלנו להם והם לקחו את זה וברחו!..'
זה היה החכה שהקב"ה עשה, היה יכול להגיד לישראל לקחת בכוח את כל הכסף והזה, כי הוא הבטיח להם (בראשית טו, יד): "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" הוא לא עשה את זה, אמר ישאילו למה ישאילו? שאחר כך יגידו בוא הנה הם לא חזרו, עברו שלושה ימים ולא חזרו, לא חזרו אז גנבו, אז גנבו?! יאללה אחריהם!
ככה מושכים אותם לים בשביל לשלם להם 'מידה כנגד מידה' שהטביעו את בני ישראל במים והם שתקו, והם שתקו אז לכן שהם ימותו באותה מיתה שהם גרמו ליהודים. נו, ובכל אופן הם רצים לתוך הים, ויש פה דבר מדהים תכף נראה, כל כך עברים לא רואים דבר פשוט וקל כזה, רוח לא בוקעת ים לגזרים, אלא ברור שיד השם שהכתה אותם עד עכשיו עשר מכות - היא עשתה את זה שוב בשביל ישראל.
הרי בכל מכה הפלא השם את ישראל להם דם - לישראל מים. לאלה כינים – לאלה לא עולה עליהם הכינה. לאלה צפרדעים - בשום בית יהודי לא נכנס צפרדע. כל מכה ומכה היתה רק על המצרים והם רואים שאצלם זה... ואצלם חושך ואוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם של בני ישראל (שמות י, כג). מכות מצרים - כולם מתים הבכורים אצלם - ובכור אחד מישראל לא מת. אתם רואים שהכל נעשה על ידי אותו הבורא שכבר הודיתם עליו כמה פעמים. "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שמות ח, טו) וכו'. אז איך אתם רצים עכשיו ולא שמים לב שאותו האלוקים מושיע את ישראל מידכם?
הרמב"ן אומר: כי מאותם שבקע הים לפני בני ישראל, והם הולכים ביבשה בתוכו. שואל הרמב"ן: איך ימלאם ליבם לבוא אחריהם להרע להם? איך?! צריך להיות סתום, מה אתה לא מבין שזה מלכודת? אתה לא מבין שזה מלכודת?
נגיד: שוטרים רודפים אחרי צדיק בטעות, בטעות, הם יודעים שהוא צדיק, אבל עכשיו צריך לרדוף אחרי החרדים, רודפים אחרי צדיק, רודפים אחריו והוא בורח ומגיע למקום, יש קיר אין, אין לאן לצאת אין לא ימינה ולא שמאלה כל קיר, פתאום נפתח לו הקיר והוא עובר! המשטרה יכולה לחשוב שזה נפתח בשבילם? למי זה נפתח? איך הוא עבר? קיר נפתח? לא נפתח! ונפתח למי? לא להם, לו נפתח. ומי בורח ממי? הוא מהם, אז מה זה מראה? שמישהו עזר לו נגד הטבע בשביל שימלט מהם. אז מה אתם ממשיכים לרדוף אחריו?
הייתם צריכים לעמוד ולהגיד: 'מופת! מופת! מופת מופת מופת יו יו יו זה צדיק זה צדיק'.
אפילו נבוכדנצאר הרשע שהשליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש וכשראה שהם לא נשרפים - חלק להם כבוד, ובירך את האלוקים שלהם, ועשה דברים נפלאים. אפילו רשע גדול רוצח ההמונים הגדול שהיה בהיסטוריה, הבן אדם הזה עומד ומתפעל, הוא מבין, לא יכול להיות שזה נעשה... זה אלוקים שלהם!
הוא לא אומר: 'אה - ניצלתם מזה? עכשיו אני אטביע אתכם במים...'
לא! הוא מבין פעם אחת. אז איך פרעה ומצרים לא מבינים? ונבקע להם הים!
אומר הרמב"ן: ואין המופתים כפלא הזה וזה באמת שיגעון להם. פשטות כזאת לראות אמיתת הדבר, ובכל אופן להיות בבלבול כזה להיות בתוך הים ללא כל התעוררות, זה מה שמעמיד הכתוב הפלא היותר גדול, שלא רק זה אלא: "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות טו, ט) אאאאאאייה!
זה מזכיר לי: המצרים במלחמת יום כיפור, הביאו בטנקים שלהם בגדים, כיוון שהם בטוחים שהם מגיעים לדיזנגוף לבנות ישראל, אז הם הכינו בגדים מיוחדים לא של חייל, בגדי שבת מה שנקרא "בגדי אל'ף" למה?
כי הבטיחו להם: 'אתם תגיעו לדיזנגוף, ושמה תעשו את החגיגה הגדולה עם הטנקים והכל...'
אבל נתנו להם סמים, למה? כי הם היו מטומטמים, היו עולים על הטנקים ומוחים כפיים ועושים שטויות, ואנחנו יורים עליהם, יורים יורים יורים והם עומדים ומוחים כפיים. עם כדורים אתה מבין, למה לא היה להם אומץ, היו חוץ מכבודכם 'עושים במכנסיים', אז נתנו להם עידוד, נתנו להם כדורים,
ואמרו להם: 'רבותיי! אנחנו הולכים לדיזנגוף...'
וכולם מפסוטים לקחו בגדים. זה אותם מצרים, רק באיחור קצת.
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי וזאת הנקודה היותר נעלית בשירה הזאת "שירת הים" למה? איך הקב"ה הביא אותם עד לים, ונכנסו לבלבלה כזאת ולשיגעון כזה שהם לא רואים דבר הכי פשוט. הם היו צריכים לברוח כל עוד נפשם בם,
'אי אפשר להתעסק עם האלוקים שלהם! אי אפשר להתעסק עם העם הזה, תראה מהו עושה להם? היה ים – הטבע של הים שהוא עומד! ממתי הוא נחלק? ואנחנו באים ולוחצים אותם ודוחקים אותם, ועוד אנחנו מגיעים אליהם ויכולים להרוג אותם טררררר נבקע הים והם יוצאים...'
עכשיו נבין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה במנחות כט': "למה נברא העולם הזה באות ה'א? מפני שהוא דומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא. איך כותבים הא'? כמו ריש ויוד קטנה, אז למטה זה כמו מרפסת, אכסדרה - פתוח לגמרי, למה העולם נברא בה'א? למה? מפני שהוא דומה לאכסדרה, מי שרוצה לצאת יצא אין בעיה, להחליק למטה אין בעיה, אתה רוצה לצאת יש לך בחירה אתה יכול לצאת.
רש"י אומר: "כל הרוצה לצאת ממנה לתרבות רעה – יצא". אף אחד לא ימנע אותו לצאת לתרבות רעה. אבל לכאורה מה שייך לומר לצאת מ"הריבונו של עולם"? לאן יצא? הרי "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) אתה לא יכול לברוח מהשם, אתה לא יכול להיסתר מפניו, לאן תצא לאן אתה רוצה לצאת בדיוק?
אלא כך גזרה יכולתו יתברך, שאדם יכול לצאת ממנו כביכול, ככה השם החליט - שאם אדם רוצה למרוד לפשוע - הוא יכול לצאת ממנו יתברך, אז נשאלת השאלה: טוב יש למטה כמו אכסדרה שאם הרוצה לצאת יכול לצאת. ומה הטעם תליא כרעיה, ולמה הרגל מצד שמאל היא תלויה באוויר? למה היא לא מחוברת למטה כמו הרגל הימנית של הה'א? אז התשובה של הגמרא: 'דאי הדר בתשובה מעיילי ליה', אם אותו אחד שירד למטה, ויצא מאת השם יתברך וירצה לחזור בתשובה - אז מעלים אותו דרך החריץ למעלה ולכן יש רווח והפרש שהיא תלויה באויר כדי שיהיה מקום להיכנס להגיע לדרגה שלהם.
רש"י אומר: 'בפתח העליון של רגל שבתוכו לגגו כדי שיוכל לעלות'.
שואלת הגמרא: "וליעייל בהך' תחתון דנפיק מיניה? למה צריך להיכנס דרך החריץ למעלה? שיחזור באותה דרך מהאכסדרה שהוא נפל ויחזור דרך שם, זה לכאורה מפולש מאוד ויכול,
אומר: 'לא מסתייעא מילתא' – לא מקבל סיוע מן השמים בשביל לחזור באותה דרך, זה כבר אי אפשר לחזור זה לא כמו שיצאת ככה אתה חוזר, כאילו ללא שינוי. כמו שאחד נגיד, כמו שאחד החליט לצאת פה מהחדר ופתאום נזכר שהוא שכח משהו אז הוא פותח פה את הדלת ונכנס עוד פעם, לא! זה כמו דלת שהיא נטרקת, עכשיו אתה צריך לעשות סיבוב בשביל להגיע לאותו מקום ממקום אחר, אתה כבר לא יכול להגיע מאותו מקום, מאותו מקום כבר לא תקבל סיוע, אתה לא יכול, עכשיו אתה כבר צריך פיתולים והתאמצות יתרה בשביל להגיע לאותו מקום שהייתה קודם.
דאמר ריש לקיש: "הבא לטהר מסייעין אותו בא להטמא פותחין לו" אז זה סוד הדבר: כל הרוצה לצאת יצא.
תחילה קל הדבר מאוד להחזיק מעמדו, אתה שומר תורה ומצוות, כל עוד שאתה שומר אין שום בעיה, קל מאוד להיות שומר תורה ומצוות, ואם רוצה על מצבו ומקומו בקלות. אבל אם הוא כבר יצא, לכאורה היה יכול לשוב גם בקלות, כמו שהוא יצא,
- 'יצאתי בקלות אני גם אשוב בקלות'.
אבל זה לא כך! אתה לא יכול לשוב למקום הראשון ולמצב הקודם. ונשאלת השאלה: למה לא? מה חסר לו? מהו שכח את הדרך איך הוא יצא ולאן לחזור? תחזור!
מגלים חכמים זכרונם לברכה את סוד הדבר: אחרי שאדם יוצא פעם אחת מעולמו – 'לא מסתייע מילתא', יותר כבר אין לו סיוע, עכשיו הכל הולך בכבדות והוא צריך לסיוע, הוא צריך לסיוע ודאי ובדרך הראשונה הוא כבר לא ימצא אותו. אז לא מסייעין מן השמים רק אם יבוא להיטהר, "הבא להיטהר מסייעין לו" אם הוא יחזור מעצמו אז יסייעו לו, אבל קודם שיראו שהוא בא להיטהר, עושה את הכל עד כמה שהוא יכול, וברגע שהוא לא יכול שמה כבר יקבל את הסיוע, אבל, זה לא דלת מסתובבת אתה יוצא וניכנס מתי שאתה רוצה – אין! יצאת? לא חוזרים.
יש דבר כזה גם בכל מיני אירועים שאומרים: "אדוני! תדע לך אם אתה יוצא - אתה לא חוזר, זהו!"
למה אי אפשר לחזור באותה דרך ראשונה שיצא? כי שם הכל פתוח לכל הרוחות המנשבות, וצריך עכשיו פתח יותר, פתח עליון, כי שם כבר צריך לעבור עם חשבונות רבים, ובדרך של פלפולים שהם קשים ורבים יותר עד שיעמיד עצמו על המצב הראשון שבכל פשוט וקל. הרי ברגע שהתגברה עליו התאווה, אז היה לו חשבון למה לעזוב את המצב שלו והמעמד שלו שהיה בתור דתי, והוא החליט לצאת, אז כיוון שהוא החליט לצאת. עכשיו בשביל לחזור הדרך כבר יותר מפותלת. מסובך הרבה יותר.
יש תוכנית עכשיו: השבבניקים שעושים אותם בטמבלויזיה. ויש עכשיו עוד תוכנית שאמנון לוי עשה על השבאבניקים, והוא לקח שבבניקים אמיתיים ונתלווה אליהם ובחן אותם וכו'... ומי זה השבאבניקים? זה אנשים שהחליטו לצאת, הם החליטו לצאת, אף אחד לא אמר להם לצאת לדרך של שבבניקים לפרוק עול וכו'. טוב, ואחרי שהם החליטו לצאת, אז הוציאו אותם מהישיבה או הוציאו אותם מהבית, ואז הם באים ודופקים בדלת
ואומר: 'לא פותחים להם את הדלת! איך זה עושים דבר כזה? איך יש להם לב להורים לעשות דבר כזה?'
- לא הבנתי! אם הם החליטו לצאת, אז הם החליטו אז הנה אתם בחוץ, עכשיו אתם רוצים לחזור, מה כתוב פה? השם לא מחזיר אותם באותה דרך שהם רצו לצאת! זה לא 'יויו' אתה ללכת אתה רוצה לחזור אתה רוצה זה... אתה כבר מקולקל, אתה רוצה לקלקל את כולם? אז לא נותנים!'.
עכשיו צריך הרבה צריך הרבה מחשבות ופלפולים והכל בשביל להגיע לאותה דרך, נו אז מה הבעיה, אז תחזרו בתשובה,
ותגידו: 'אבא אמא! תפתחו לי את הדלת אני חוזר בתשובה'.
לא! הם לא רוצים לחזור בתשובה, הם לא מתכוונים לחזור בתשובה, רוצים רק שיפתחו להם את הדלת, כתוב במפורש: 'לא פותחים את הדלת', אין! רק "הבא להיטהר אז מסייעין לו" אבל אם לא, לא!
אבל כמובן ל'פרומו' הוא היה פה וראיין אותי, ונתתי לו תשובות כהוגן על הסוגיה הזאת, אז בפרומו הוא מראה קטעים חתוכים כמו תמיד, וכמובן שאנחנו יודעים שהם יחתכו, אז לכן אנחנו הכנו בדיוק את כל הראיון מהתחלה עד הסוף ואנחנו נפרסם אותו היום, נראה את הפרומו ונראה מה אנחנו אמרנו, ונראה מי ענה תשובות כהוגן ומי לא.
אבל אנחנו לומדים: בן אדם שבחר לצאת, אתה בחרת לצאת, לא השם גרש אותך ולא ההורים ולא הישיבה, אתה! אתה רוצה לחזור באותה דרך, מי אומר? השם אומר! ככה הוא ברא את העולם בה'א, למטה אכסדרה ולא חוזרים באותה דרך. עכשיו צריך פלפולים בשביל שתוכל להגיע בחזרה, אתה צריך להוכיח לעצמך, ולהוכיח לאחרים, שאכן שנית מדרכך הרעה, ואתה משיל מעליך את כל הדברים הלא טובים, ואת כל התאוות, ואת כל ההבלים.
אתה מחליט לחזור! אתה 'בא להיטהר'? או! אז יסייעו לך מן השמים, וגם ההורים וגם הישיבה, כולם יאהבו אותך הכל בסדר. אבל אם אתה מקולקל ומקלקל - אתה רוצה להרוס את כולם, השם יתן לך? ההורים יתנו לך? ראש הישיבה יתן לך? למה מה קרה, מה? מכניסים אוייב הביתה? התורה קורא לבנים כאלה (ישעיה א, ד): "בָּנִים מַשְׁחִיתִים" אומנם בָּנִים אבל מַשְׁחִיתִים, לא זרקו אתכם, תקנו מעשיכם הם יקבלו אתכם בתהלוכה בזירים ופרחים, אבל כל זמן שאתם מקולקלים -
אם יש בתוך ארגז רקוב, מה אבל הוא אח שלהם קנינו אותו ביחד! אז מה אם קנית אותו ביחד? אתה רוצה להרקיב את הכל, בשביל מה קנית? בשביל להרקיב קנית בשביל לאכול! ואם אחד מרקיב את כולם ברור שמוציאים אותו. רק ההבדל שהקלמנטינה כבר לא תחזור להיות בסדר, ואתה עוד יכול להיות בסדר אם תרצה, אבל עדיין אתה לא רוצה ורוצה שיכניסו אותך, למה? להמשיך לקלקל?! איפה ההיגיון? איפה ההיגיון?
אז שאלתי אותו: 'אמנון לוי, אם יהיה לך שני בנים אחד החליט להיות רוצח, הוא עושה חוזים, נוסע על אופנוע, קסדה, טרר טרר יורה באנשים וזה... אתה תכניס אותו?'
- 'לא! חס ושלום.'
אמרתי לו: 'תקשיב תקשיב תקשיב.... יש שלוש מצוות: שפיכות דמים, עבודה זרה, וגילוי עריות - ייהרג ולא יעבור! נו, שפיכות דמים אתה אמרת שלא מכניסים ילד כזה נכון? ועבודה זרה? הילדים האלה פרקו עול, החליטו למרוד בהשם יתברך והכל, אצלנו זה נאמר אותו דבר - רוצח ועובד עבודה זרה מתפקר - זה בדיוק אותו הדבר 'ייהרג ואל יעבור!'. אתה לא מאמין בזה אנחנו מאמינים בזה, מה לעשות? אצלך רק רוצח זה בעיה אצלנו גם עובד עבודה זרה גם זה בעיה!'.
אתם צריכים לראות איך מסכן! נראה. הם לא יראו איך הוא נבוך ואיך הוא זה... אבל אנחנו נראה את זה.
מכל מקום - אז רואים במפורש זה ביאור המדרש. אמר רבי יוחנן: 'מכאן פתחון פה למינים לומר: 'לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר: "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"
אמר ריש לקיש: "ייסתם פיהם של המינים אלא אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" (משלי ג, לד) שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה - כדי לפרוע ממנו מה שחטא".
זה סוד הדבר שבארנו: כשבאו משה ואהרן אל פרעה ועשו את המופת הראשון היה נקל לו מאוד להכיר ולהבחין בין מעשה השם ומעשה כשפים. אבל הוא אשם! מאחר והוא לא שת לבו! לא שם על הלב ולא העיר רוחו, אז הבא להיטמא פותחין לו יה חביבי, להיות לץ ודאי! אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ אתה רוצה להיות לץ? לך עם זה עד הסוף וולקאם (ברוך הבא), תהיה רשע עד הסוף ותקבל חביבי חביט כמו שצריך.
כיוון שהוא אשם - ישא את הפירות, ואז הופכים קלות לחמורות, מה שהיה קל להבין יהיה לו חמור וקשה, ומה שהיה פשטות הופך לכבדות, וצריך חשבונות ופלפולים רבים בשביל להגיע לנקודה הראשונה הפשוטה ביותר שזה האלוקים המכה, אחרי עשר מכות שמתו הבכורות והכל - אז הוא הבין. למה לא הבנת במכה הראשונה? עוד לפני המכה הראשונה, רק באות במופת עם המטה, עוד לא קיבלת אפילו מכה. נו, למה לא הבנת? נו אם היית מבין אז היה נגמר אז.
וכאן ודאי ייסתם פיהם של המינים כי הדברים ודאי פשוטים בתכלית, אלא הוא הגורם לעצמו, הוא בעצמו סיבך את עצמו בחשבונות רבים, הוא בעצמו המשיך עליו את עורלת הלב והטמטום שלמדנו אתמול, "והבא להיטמא פותחין לו" וולקאם (ברוך הבא), מניחים אותו לדרכו עד שישתגע וירדוף אחריהם הוא ויבוא עצמו בתוך הים.
זה מה שרבנו יונה בשערי תשובה א, ב הפליג כל כך ב"רעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא! ככל שאדם מתאחר לשוב בתשובה - הרעה רבה ונכפלת יותר ויותר בחרון אף כלפיו עז ביותר. כי יש לו דרך לנוס שמה והוא לא נס!", אז כל מכה תהיה יותר קשה. כל שמתאחר הולך וכבד, מה שאתמול היה פשוט וקל - היום זה כבר כבד מאוד, כבר נצרך לחשבונות רבים כדי לחזור למצבו של אתמול.
וגם מה שהיום קל ופשוט - מחר יתקשה עוד יותר, וככה הולך הבן אדם הלאה נבוך ואבוד בכל החשבונות המסובכים ולא מבין כבר אפילו בדברים הכי פשוטים. יותר מזה, הוא הופך את הדרך המקולקלת שלו לשיטה גם, בסוף כיוון שקשה לו לחזור
כי החשבונות אומרים: 'מה אתה יוצא פראייר? אז קיבלת מכות סתם ובסוף אתה חוזר להיות מה שהיית, כולם יצחקו עליך כל החברים, נו מה יצא לך מזה? אתה רואה טיפש ואתה עושה ככה?!'.
אז מה הוא יעשה? הוא יחזור ויודה על האמת ויהיה טמבל בעיני אחרים? אז לא, הוא מצדיק את דרכו והוא הופך את זה לשיטה,
'כן, זה ככה... מה הם חושבים להם?... מה זה כפייה דתית? עושים ככה אומרים ככה ואחר כך ובדבדב?'
מחרטט ככה וזהו, וככה יצר הרע מוריד אותו עד שאול תחתית ודואג שהוא יהיה גוש פיחם. אבל צריך לדעת שגם אחרי כל הכבדות וגם אחרי כל המצבים, ואפילו אם הרבו לפשוע ולמרוד "וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" (ישעיה כד, טז) לא סגר השם דלתי התשובה מהם! שהרי הוא קורא להם (ישעיה לא, ו): "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה"
רוצה לומר: אם כי הדרכים אומנם נעשים יותר כבדים מיום ליום למי שמתאחר בתשובתו, והולך ויורד עוד יותר ועוד יותר, אבל לא נסגרו הדלתות לגמרי, "והבא להיטמא פותחין לו" אבל לא סוגרין בעדו.
אתה יכול עוד לעלות למעלה דרך הה'א למעלה, אתה בא להיטמא - אף אלד לא יעצור אותך, מי שרוצה לצאת לצאת, יכול לרדת אין בעיה. פותחים את הדלת של הישיבה יוצאים, פותחים את הדלת של הבית והולכים לאילת ושוכחים מהכל ועושים מה שרוצים אין בעיה שום בעיה, אתה רוצה לצאת - לצאת. אתה רוצה לחזור - אין בעיה גם. לא סגרו את הדלת, אבל צריך בדרך קשה יותר, צריך בדרך למעלה שמה, למעלה בה'א, למעלה.
לוקחים ממך את הסיוע בהתחלה לא יסייעו לך רק אם אתה תתעורר מעצמך ואתה תהיה אמיתי אמיתי, לא הבטחות סרק, אלא אמיתי אמיתי, אחרי שתראה שאתה אמיתי - אז יבוא גם סיוע מן השמים. אבל לא נמנעת מעולם אפשרות התשובה, גם מהאדם היותר גרוע בתבל, ומנשה יעיד על כך, שהיה מלך הכי רשע שהיה בישראל יותר מירובעם בין נבט, ולמרות זאת כשחזר בתשובה נתקבלה תשובתו, והוא ראש של ישיבה של בעלי תשובה בעולם העליון!
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות