השכרות זה דבר מגונה!

שמעו מה שלא חלמתם ומה שהפסדתם. ואני מגלה לכם את הסוד היום, ואפילו שלא פורים היום, תוכלו להרוויח בגדול הערב! הערב תוכלו להרוויח יותר מפורים. למה? כי פורים פספסתם. אבל בואו תשמעו דבר מדהים! אלה שהחזיקו מעמד עד עכשיו, מגיע להם הסוד הזה. תשמעו:

לא יאומן כי יספור! הרי השכרות, שכרות כשכרות, זה דבר מגונה. הנותן עיניו בכוס כל העבירות דומות בעיניו כמישור. כמו שאמרנו. אפילו עריות בשבילו זה כלום, הכל בסדר. יין עלול להביא את האדם לפריקת עול. תראו כמה תאונות דרכים רק מאלה שותים קצת יותר, מה הם עושים בכבישים. חיי אדם לא נחשבים בעיניהם בכלל.

אליהו הנביא אומר: "לא תשתכר ולא תחטא". מה ראו חכמים להורות לנו שחייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. דרך אגב, זה אותה גימטריה. 502, 502. "ברוך מרדכי" 502. "ארור המן, 502.

ידוע שרבי ישראל מסלנטר, זצ"ל, אמר שאין זה שיעור השכרות. ומשעה שיגיע לכך, נפטר וקיים חייבו, אלא שחייב לשתות בלא הגבלה וכשיגיע ל"עד לא ידע", דינו כשוטה. שוטה, אהבל, וממלא ינוסו. אבל אם הוא ישוב ויתפקח, חוזר החיוב להתמסטל עוד פעם. השאלה הנשאלת למה חייבו אותנו בשכרות כזו?

יש מזל שיש מישהו שאומרים שאפשר להתפטר מהשכרות הזו על יד שינה. זה אני מקיים. אני לא שתיין בכלל!

שמעתי שהחידושי הרי"ם הסביר בסיפור מופלא, תשמעו! משהו! אני אומר לכם היה כדאי לחכות עד עכשיו. אבל יש בו עומק רב מאוד. הוא סיפר החידושי הרי"ם סיפור:

בני קהילה אחת באו אל הבעל שם טוב, זצ"ל, כידוע היה בעל רוח הקודש, אדם צדיק! כל תנועת החסידות שיש בעולם זה מהבעל שם טוב. זכרונו לחיי עולם הבא. אב הם באו אליו בני קהילה אחת וסיפרו שהפריץ בא עליהם בעלילה, דורש הון עתק. אם הם לא יתנו לו ליום המגובל, הוא יקח את הילדים שלהם לשמד, ויגרש אותם לבתיהם. והם בוכים ומתחננים! "רבנו, תעביר את רוע הגזרה". התפלל הבעש"ט, וענו לו מן השמים שנגזרה הגזרה ואין לשנותה.  נחמץ לבו בקרבו ואמר להם: "סעו לעיר פלונית לכו אל יוסף זרח, בקשו ממנו. אל תניחו לו עד שיבטיחכם שהגזרה תתבטל". תמהו, מי הוא זה ואיזה הוא שכוחו רב לבטל גזרה, שקצרה ידו של הבעש"ט להמתיקה? אם יש כזה צדיק איך לא שמעו עליו? אבל הלכו לאותה עיר ושאלו למגורי הצדיק, רבי יוסף זרח. בני העיר תמהים. אין כאן צדיק כזה. חשבו אולי הוא צדיק נסתר, אחד מהל"ו. שאלו: "ורבי יוסף זרח סתם יש?". משכו בכתפיהם, אין אחד כזה. אבל חייב להיות! הבעש"ט שלח אותנו לפה! אחד אמר: "אולי אתם מתכוונים ליוסף זרח השיכור?". צחקו כולם צחוק גדול! לא ייתכן! הוא מתגולל בשכרותו. אבל הואיל ואין אחר יוסף זרח, עלו לבית של השיכור. המחזה היה מדכא, מרתיע. אישה  אומללה, בנים מוזנחים, צחנה מכביסה של יין שרף, שיכור שרוע מתגולל בקיאו, סח הוא מדוע באנו לכאן. האישה מגחכת במרירות: "הן רואים אתם אין לו שעה של פיקחון. בעוד כמה רגעים הוא יקיץ מיינו, ישלח את ידו אל הבקבוק ויגמע שוב עד אובדן חושים".  והיא עובדת בפרך וכל ההכנסות נמוגות ביין שרף. אמר אחד מבני החבורה: "תרשי לנו לדובב אותו ונעניק לך 300 זהובים שיספיקו לו לקנות לו יין שרף לשנה שלמה". לא הבינה את רצונם, אבל הסכימה להצעה. למה לא לכבד 3000? עודם מדברים והשיכור נע, מגהק, משהק ומקיא, שלח ידו לבקבוק לצידו, ידו מגששת בחלל, פקח עיניים חכליליות מיין, וראה את הבקבוק ביד של האורחים. "תן לי את הבקבוק!". אתן לך, ודאי שאתן, אבל בתנאי אחד: אנחנו בני קהילה פלונית, הפריץ גזר עלינו גזרה נוראה, אם לא ניתן לו סך פלוני, יגזול את בננו ויגרשנו מביתנו. ואנחנו מבקשים שתבטל את הגזרה!". "תן, תן בקבוק". "תבטל את הגזרה!", שרשרת גידופים, אני לא יחזור עליהם. מבעיתים נשמעו מפי השיכור.  מה הם נטפלו אליו, מה רוצים ממנו. למה מענים אותו! לא נותנים לו לשתות. "תביאו לי את הבקבוק! תניחו לי לנפשי!". נביא לך את הבקבוק בתנאי שתבטל את הגזרה ותקבל גם ארגז עכשיו. השיכור פלבל בעיניו:"באמת? אז מה עליי לעשות?". אמרו לו: "רק תגיד את המילים הבאות: הריני מבטיחכם שהגזרה תתבטל'". נהם את המשפט המבוקש ומילאו את מבוקשו. נתנו לו ארגז של יין, שבע עד עילפון. העניקו לאומלל האת הכסף שהבטיחו ויצאו מהבית בהרגשת הקלה, אבל במועקה כבדה. הקלה שיצאו לאוויר הצח ולשפיות. מועקה, כי הם לא יודעים מה עשו ומה פעלו. האם קצרה יד בעש"ט? איך יכול שיכור כזה לפעול? שבו לקהילה וששון ושמחה! הפריץ מת מיתה חטופה! כיוונו את השעה מתי זה קרה, בדיוק שהשיכור בירך אותם! מוזר ותמוה! אבל עובדה.

החליטו לנסוע לבעל"ש, להודות לו על העצה. ובאותו הזדמנות ביקשו הסבר. פתח הבעש"ט וסיפר: תדעו לכם, אותו שיכור היה בעבר סוחר עשיר ונכבד. אבל הוא היה קל דעת, עבריין ופוחח. מכור היה לתאוותיו. פעם שמע שבמקום פלוני תמורת 400 זהובים אפשר להתהולל בשילוח כל רסן, ואתם מבינים מה הוא הלך לשם. נטל את צרור הכסף בידו ועלה למרכבה. בדרך הוא עבר דרך ישוב אחד ודרכו נחסמה. הביט בחלון, ראה שוטרי הפריץ מכים וחובטים ביהודי אומלל, זב דם, מריצים אותו באכזריות בעוד אשתו ובניו בוכים בין החבילות הפזורות לרגליהם למרגלות הבית. התעניין, והאישה סיפרה בדמעות שהם חייבים לפריץ הון רב, תמורת דמי החכירה לשלוש שנים האחרונות. קצרה רוחו של הפריץ והשליח אותם מהפונדק והוא מריץ את בעלה לבור הכלא עד שישלום החוב. וכיצד ישולם אם מקור פרנסתם נסתם והושלכו לרחוב? שאל אותם מה הסכום שאת החייבים? ענתה לו: 400 זהובים.  געו רחמיו, הושיט לה את צרור הכסף, ה-400, שהוא רצה ללכת למקומות המטונפים. ואמר לה: "מהרי ושלמי לפריץ את חובו. חלצי את בעלך מכלאו ושובו לפונדק". והורה לרכב שלו לשוב על עקבותיו וחזר לביתו.

אתם יודעים איזה רעש זה עשה במרום? מלבד החשיבות כשלעצמו, שאין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים! הרי הוא כבש את תאוותו. במרום ללכת לפרוק עול, הוא חוזר ריקם, אבל הוא עשה מצווה של פדיון שבויים. שכותב הרמב"ם, בהלכות מנות עניים, פרק ח', הלכה י': שהשבוי, מישהו בשבי, הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ אל לבבך ולא תקפוץ את ידך ולא תעמוד דם רעך ולא ידונו בפרך לעיניך", והא מבטל מצוות "פתוח תפח את ידך לו", ומבטל מצות: "וחי אחיך עמך", ומבטל מצות: "ואהבת לרעך כמוך", ומבטל: "והצל לקוחים למוות". והרבה דברים כאלה. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים! זה בגוף. בנפש עוד יותר!

מלבד זאת, להשיב ליהודי את הפרנסה, להחזיר אותו לפונדק שיוכל להתפרנס בכבוד, זה צדקה מעולה שאין למעלה ממנה! זה נקרא "וחזקת בו". לפני שיתמוטט. אבל מי היה הנותן? אדם ירוד! אדם שפל! אדם שלקח 400 בשביל ללכת לשעות עבירות, להתהולל. ומתפעלים בשמים, מתפעלים בשמים מהמצווה שלו!  עם שיראל היו במצרים, עבדו עבודה זרה, שקועים במ"ט שערי טומאה, ובשביל לצאת ממצרים, כמה זכויות הם היו צריכים? שתיים. הספיקו להם שתי מצוות לגאול אותם קודם זמנם. דם פסח ודם מילה. אתם שומעים? כמה שאדם יותר ירוד, ככה מתפעלים יותר ממצווה שלו.

החליטו בשמים, בהנהגת מידה כנגד מידה, הוא מילא את משאלתם של הנתקעים האלה, שהפריץ התעלל בהם, הוא ביטל רצונו מפני רצונם, גזרו בשמים שימלאו במרום כל משאלתם! והקב"ה יבטל את רצונו מפניו. שמעתם איזה כח הוא קיבל?

אבל עמדה מידת הדין וקטרגה ואמרה: "ריבנו של עולם, איך אפשר למסור כח כזה ביד אדם כזה? מי יודע מה הוא יבקש? מי יודע מה הוא יתבע? ולא תוכל למנוע ממנו, נתת לו את הכל ביד! מה שהוא יבקש צריך לבקר. מצד אחר צודקת מדינת הדין בקטרוג. אבל מצד שני, יש כלל: ממרום נותנים ולא לוקחים בחזרה. נתנו לו כבר. אין! נתנו לו. אז מה יעשו? מצאו פתרון. יפילו אותו בשכרות. יפילו אותו בשכרות! וכל מעיינו יהיה במשקה ואז הוא יבקש רק משקה, ויקבל בלי הגבלה. אז ימלאו את משאלותיו. כמה אתה רוצה? ארגז? שניים. שלוש? חמש? באר? קח! אבל תישאר מסטול. למה? כי אחרת הוא יהיה מפוקח הוא יבקש דברים, מי יודע!

"הכח המופלא והסגולי של היהודי הזה, הוא סוד. רק אני יודעתי אותו. אומר הבעש"ט. "ונצרתי אותו בלבי, ואני מזהיר אתכם, שלא תגלו את הסוד הזה לאף אחד! כי ברגע שתגלו הוא ימות". לא תגלו לאף אחד. זה הסיפור.

עכשיו, אתם יודעים למה אתם צריכים לביות שיכורים בפורים או עוד לא?  למה? שכל מה שמבקשים מקבלים! כתוב: "כל הפושט את ידו, נותנים לו! זה יום מיוחד שלא מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפשוט ישו ליטול, נותנים לו.

ותשמעו דוגמה: בתקופת ההסתגרות של הרבי מקוצק, זצ"ל, הרהיב תלמידו הרבי מגוסטינין עוז בנפשו והתדפק על דלתו בפורים, הוא לקח על עצמו הסתגרות, לא לראות אף אחד, משם הרעים קולו של הרבי: "אני יחיאל מאיר", ענה רבי מגוסטינין. "מה מבוקשך?". ענה: "היום פורים, כל הפושט יד ליטול, נותנים לו. ואני חסר כל". הדלת נפתחה בפניו, הוזמן אל הקודש פנימה ונגדש בכל טוב! בזכות אותו יום.

אם כן, יוכל כל אדם להתדפק על שערי שמים ביום הזה וכל הפושט ידו ליטול, נותנים לו במידה גדושה! למלא כל משאלות ליבו לטובה! אז מצאו פתרון: מטילים עלינו שכרות ולסיח את דעתנו. בגלל זה אנשים חושבים איזה יין לקנות לפורים. וכמה לשתות. ומבררים מה אמר הבין אשי חי, ומה אמר זה, ומה אמר זה. ולא קיימת את המצווה, וכן קימת, ותשתה עוד וזה.. אחד ממסטל את השני ועבר היום ומקלי עברתי את הירדן. זהו!

אבל אני נשאר סחי, ואני מבקש דברים טובים! בשביל עם ישראל. אבל אנשים מה מבקשים? תחשבו איך עבר הפורים. אבל מהיום אתם תשעו כבר. מקווה שעד אז תגיע הגאולה.

מישהו מהקבל: זה מצווה או לא מצווה?

הרב: כן! בטח מצווה! אבל אתה צריך להיות חכם בשביל שאתה תגיע למה שצריך להגיע שתבקש מה שצריך לבקש.

עד כאן הדברים של חידושי הרי"ם והם נוקבים ומרעישים. אבל תקשיבו טוב! זה לא רק בפורים. הרי אנחנו שיכורים כל השנה. כתוב: "ושכרת ולא מיין". אפשר להיות שיכור בלי יין. מה השכרות? אחד רוצה הצלחה בעסק, אחד רוצה בזה, אחד רוצה רכב חדש, אחד רוצה זה, ואחד רוצה.. שיכור! שיכור מה הוא רוצה? חומר ועוד חומר, ועוד חומר, ועוד הצלחה פה ופה, ופה, ופה.... שיכור, אתה יכול לבקש מה' להיות גאון, להיות שלמה המלך, להיות משה רבנו, להיות ככה, להיות ככה, להיות ככה... מי מבקש את זה? מי מבקש דבר כזה? מבקשים חומר! שיכור בלי יין!

עכשיו בואו תראו דוגמאות נפלאות!

מי לנו גדול מרבי עקיבא? הרב שלו רבי אליעזר הגדול אמר עליו :"כל הפורש ממך כפורש מן החים". אתם שומעים מה זה? לעזוב את רבי עקיבא ולפרוש ממנו , לא למוד ממנו ומפיו, זה כמו פורש מן החיים. כל התורה שבעל"פ שמצויה ביום בידנו, הליבה דרבי עקיבא. אבל כל זה בזכות שדירבנה אותו אשתו. רחל. ללמוד. שהוא היה בן 40. והא ובבנו ישבו ולמדו אותיות אלפ"א בית"א, ואם לא, היה מכלה את שנותיו כרועה צאן, שהי הצנוע ומעולה. וזהו! אז הוא הלך ולמד תורה ונהיה רבן של כל ישראל. הרב שלו מי היה? רבי אליעזר הגדול. אם נשים את כל חכמי ישראל בכף אחד, הוא מכריע את כולם.

אבל מי הוא היה? אתם יודעים? בהיותו בן 28 הוא לא למד לא קריאת שמע, לא תפילה, לא ברכת המזון, וחשקה נפשו בתורה. בגיל 28. ברח מהבית של אבא שלו, ובא אצל רבן יוחנן בן זכאי וזרח אורו עד שהיה יושב ודורש והפנים שלו מאירות עמו הפנים של משה רבנו, עד שלא היה אדם יודע אם ים או לילה. ואם היה שומע לעצה של אביו, שאמר לו: "הרי אתה בן 8 ועשרים שנה, אתה מבקש ללמוד תורה? קח לך אישה, תוליד בנים ותוליך אותם לבית הספר, אולי מהם יצא משהו". עם ישראל אם היה שומע לאבא שלו, היה מפסיד את רבי אליעזר הגדול. יותר מזה, רבי אליעזר היה מפסיד את עצמו.

מי היה הרב של רבי אליעזר הגדול? רבן יוחנן בן זכאי. מה אמרו עליו? שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזרות שוות, תקופות, גימטריה אות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, מעשה מרכבה, הויות דאבי ורבא. ומה היה איתו בהתחלה? הוא עסק בהתחלה, 40 שנה בסחורה. סוחר. סוחר היה. לאחר מכן שימש לפני החכמים 40 שנה. אח"כ האיר את עיני ישראל 40 שנה. כמה היה עם ישראל מפסיד והוא היה מפסיד, אם היה נשאר סוחר. אלמלא גילה כוחו וזכה להיות נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק. אתם רואים מה זה שאדם יודע מה לבקש מה לעשות ואיפה לבחור?

הסבא מנובהרדוק, אחד מגדולי ישראל, חכמי המוסר, הוא היה בעל חנות צידקית, היה חריף מאוד וממולח. ויום אחד הוא נחפז בעיר מימל לרגל עסקיו, ופגש את רבי ישראל מסלנט, ועצר אותו: "לאן אתה רץ?". אמר לו: "רחיים על צווארי, אני מפרנס אישה ובת, ואת חותנתי האלמנה". "ומה עם לימוד התורה?", שאל אותו. הצטדק, "אדם צריך שיהיה לו ממה לחיות". ענה לו: "רבי ישראל, אדם צריך שיהיה לו עם מה למות גם".  

הדברים פעפעו בו כמו ערס של נחש. החזיר את החנות לבעלות של החותנת, פרש לחיי התעלות ונתנו לנו בעולם את הסבא מנובהרדוק. שהקים עשרות ישיבות, גדודים של מקדשי שם שמים ומוסרי נפש. אלפי חניכים חושלו באש היוקדת שלו. אלמלא הפגישה הזאת ומשפט זה, לא היה לנו את סבא מנובהרדוק.

והדברים האלה והדוגמאות האלה, הם רבים מספור. אבל למה לנו ללכת רחוק? אנחנו, היושבים פה דוגמה חי ה לכל זה. כמה כישרונות יש בכם? כמה יכולות. מה הייתם מסוגלים לפעול ולאן הייתם יכולים להגיע אם לא הייתם שיכורים? אסור לי לתקוע גרפס.

"שמעי נא זאת עניה", כמה עניה? "ושכרת ולא מיין", אומר ישעיה הנביא. בשמואל כתוב: "עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעלייך". תפסיקו להיות שיכורים מהחוץ. ממה שרואים וחושבים, וחולבים ומתחולמים ומתאווים. לא! זה לא נשאר בידיכם! קברם בתימו", בסוף הקבר זה הבית הקבוע, לכם לא ישאר כלום. השאלה אם אתם מכינים צידה לדרך או לא. אם אתם ידועים מה לבקש או שאתם מעדיפים לחיות בדמיונות של שיכורים, ויהיה לי, ואני זה.. שנה הבאה ועשו מעט, ואתה תראה וזה, וזה.. דמיונות!

אז אם רק המילה הזאת, תקשיבו, "אדם צריך שיהיה לו עם מה למות", הספיקה לסבא מנובהרדוק, אז גם אתם שמעתם אותה. ואתם גם יכולים להיות גאונים כמוהו. ואם שמעתם את כל הדרשה הארוכה שנתתי פה, אתם יכולים להיות גאוני הגאונים, סמוכים וצמודים להקב"ה, הוא יעשה את רצונכם בלי שום ספק! אתם יכולים להית מתגברים נגד יצרכם! ואפילו אם החטיא אתכם. אתם יכולים לעשות מאהבה. עשיתם חבילות, חבילות של עבירות? עשו חבילות, חבילות של מצוות. החטאתם? זכו את הרבים, ותוכלו לתקן את נפשכם עדיין בעולם הזה, במהרה בימנו, אמן!