המדריך לגאולה על פי קפ"ז | ר' איתן אזולאי

- - - לא מוגה! - - - 

בסייעתא דשמיא,

ערב טוב, מועדים לשמחה,

בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו בהחממה ורוויח. ברשות כבוד מורנו, הרב שליטא,

ברשות כל הקהל הקדוש.

את דברי התורה שאומר הערב יהיו לעילוי

נשמת יוסף בחנינה וזערי בת אסתר, מנוחתם עדן.

אנו נלמד מתוך ספר חוכמת המצפון,

פרשת שמיני, מאמר קי״א.

הפסוק אומר

כי אני ה'

כי אני אדוני המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים

והייתם קדושים כי קדוש אני.

ספר ויקרא,

פרק י״א פסוק מ״ה.

תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא העלתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאים בשרצים

כמצרים דיים.

שנו.

מטמאים.

מטמאים ושרצים כמצרים דיים.

שנו.

למדו בבית מזרשו של רבי ישמעאל

שאומר הקדוש ברוך הוא שבזכות שעם ישראל קיבל על עצמו

לא להיטמא לשקצים ועומסים כמו אומות העולם והמצריים,

זו הסיבה שמספיקה לקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל ממצרים.

והרי הדברים קל וחומר.

אם רק עבור שלילה זו שאין ישראל מטמאים עצמם בשרצים,

שבטבע של עם ישראל הקדוש ברוך הוא הטביע בעם ישראל שהשרצים נמאסים עליהם,

ואין לעם ישראל צורך בטרחה מרובה להינזר מהשרצים עקב שהם נמאסים עליהם.

ניתן דוגמה

שאם עכשיו יגישו בפנינו צלחת של סלט חי כמשמעו חי,

עם טולעים, טריפסים וכנימות כמו שאנחנו בקהילות פס בדרך כלל מוצאים בירק,

וביום יום אנחנו רואים במה שאנחנו בודקים בירק,

בתבלינים, בקיצוניות, שהכל בעצם נגוע.

יש לנו אלפי עדויות ממשפחות וסרטונים, וידאו, ששולחים אנשי הקהילה,

ובכך שהם מוצאים את כל התולעים,

טריפסים וכו', כל מה שהם מוצאים ומה שהם בודקים.

הרי ברור שזה יהיה מאוס ומגעיל אותנו, לא ניגע בצלחת, בסלט החי הזה.

גם יש כאלה מאיתנו, גם אחרי שינקו את הסלט החי הזה וישטפו אותו,

עדיין לא יגעו עקב המיאוס והגועל של מה שהיה שם.

ועם כל זה,

שכביכול זה אמור להיות לנו קל וזה מאוס עלינו,

ואפילו אחי,

די לעם ישראל זכות זה להיות נגעלים ממצרים,

מתחת עול שיעובדם הנורא שהיו נותנים בו.

זאת אומרת, עקב הסיבה הזאת,

הקדוש ברוך הוא מספיק לו, למרות שזה מאוס עלינו,

למרות שזה מאוס עלינו, בכל זאת הקדוש ברוך הוא בחר לגאול אותנו ממצרים רק מהסיבה הזאת,

שבחרנו להימנע משקצים ומועסים.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא עשה את כל גאולת מצרים,

את כל עשר המכות,

את כל קריעת ים סוף, כל הניסים, כל שינוי סדרי בריאה

מגאולת מצרים,

בשביל מה? שעם ישראל נמנעו משקצים ומועסים.

עקב שעם ישראל לא מתאמים את עצמו בשרצים,

למרות שהם בטבע מאוסים עליהם.

אם כן,

האנשים בעצם, האדם,

אלה הנמנעים ונוזרים את עצמם מייסורי מאכלות המתוקים וטעימים לכך,

על אחת כמה וכמה ששכרם כפול מחופה להיות ראויים להירשע מכל צרה וצוקה.

וניתן דוגמה

על כך שלמדנו ממורנו הרב בשם אשך סימן צ״ט הלכה ה'

שלא ניתן לבטל דבר אסור לכתחילה.

דבר שיש בו מיעוט המצוי,

כחרקים, שרצים,

טריפסים וכו',

שיש בו,

יש לבדוק אותו טוב-טוב, הדק היטב.

דבר כזה חייב בדיקה.

שבעצם,

שאם נשארה תולעת או כלשהו חרק שלם,

האדם העובר על איסור מן התורה,

לאו דאורייתא. זאת אומרת, אם האדם לא בדק את אותו דבר,

אם נשאר שם חרק שלם או כלשהו,

האדם עובר על איסור מן התורה.

חמישה לאוים דאורייתא.

ואם התולעת נמחתה ולא נהייתה או טחנו אותה,

אז האדם עובר על דבר האיסור לכתחילה,

ועל פי השח זה לאו דאורייתא.

ככה מביא הרב.

ניתן דוגמה על מה שאנחנו רואים ביום-יום. כמעט בכל בית בישראל יש תבלינים.

וניקח את תבלין הפפריקה,

שכולם אוהבים, הפפריקה האדומה.

בשמה העברי זה פלפלת.

מדובר בתבלין שבצבע אדום,

המופק על ידי תחינה של פלפלת צ'ילי לאבקה.

אזורי הגידול שלו זה סין,

פרו, טורקיה וכו'.

וכך הפלפלת צ'ילי המתוקה או החריפה מגיעה לארץ ישראל על ידי יבוא לאחר שייבשו אותה במדינות היכן שהיא גדלה.

יש לנו סרטונים ועדויות שמראים איך הם מייבשים את הסחורה בשמש, בערימות של פיפלים, כאשר מזיזים את הערימה,

קופצים משם עכברים, ג'וקים, מה לא, השם ירחם.

בכל מקרה, הסחורה הנאספת לשקים של 50 קילו מגיעה לארץ באוניות משא.

כאשר אנו פותחים את השקים אנו מוצאים בתוך הפלפלת עובש,

יובש, תחף, חול, טינופת,

זה בחיצוניות של הפלפלת.

כאשר אנחנו בקהילות פז פותחים את הפלפלת,

אנחנו פותחים ראש,

זנב,

אמצע, מוצאים את הגרגירים ומנקים אותם היטב.

מה אנחנו מוצאים? אנחנו מוצאים בתוכה תולעים, חרקים, עקריות לבנות וכו'.

לכן אנו בקהילה נמנעים ונוזרים את עצמנו מאיסורי המאכלות

הללו למרות שהם מתוקים או חריפים ונעימים לכך.

על פי מה שלמדנו,

מי שנוהג כך ראוי להיוושע מכל צרה וצוקה.

וקל וחומר,

בן בנו של קל וחומר,

אם אדם מונע את עצמו מלמלא את אהבת ליבו

ורצונו בדבר שאין באכילתו שום איסור,

ורק בכוונה לשם שמיים ולקדש ולטהר,

לטהר את עצמו,

יא הווי, כמה שכר ורווח והצלה וכל טוב יגיע לו, מאת השם יתברך.

וניתן דוגמה עוד על קהילות פז,

שלמדנו שחמירה סכנתה מאיסורה.

בעברית חמורה סכנה מאיסור.

המקור בתלמוד הבבלי, חולין י' עמוד א',

הגמרא קובעת כי ההלכות הנוגעות לבריאות האדם ושמירה על גופו הן חמורות מההלכות הנוגעות לענייני האיסורים.

כיום יש לנו את המזון התעשייתי,

ברוב המוצרים אנחנו רואים תוספי מזון,

וזה על ידי הפרמטר של האות E באנגלית,

האות E באנגלית,

המגיע עם ספרה לידה, כמו שיש לנו דוגמה בגבינה צהובה E252 או E202. ומצינו שחלק גדול מתוספי המזון הללו הם חומרים משמרים, ממתיקים, מעכבי חומציות, מווסתים, מונעי התגיישות, מחזיקי טעם,

צבע מאכל, מרדדים, מגבשים, מייצבים ומה לא.

וחלק מהחומרים האלה

עשויים להיות מחומרים שהם סכנה לגופנו,

כמו נפט ואף שערות הדם.

לדוגמה,

צבע מאכל צהוב Sunset E122 בשילוב יחד עם החומר המשמר סודיום בזונת E211 עלולה להיות השפעה שלילית על התנהגות הילדים משני החומרים האלה יחד.

לכן אנו בקהילה נוהגים,

ומומלץ גם לכם, לבדוק כל מוצר מזון, מה הוא מכיל ומה מקור התוסף מזון שלו

ומה התוסף מזון היא מכילה על מנת לקיים חמירה סכנתה, מיסורה, להימנע מהמאכל הזה.

והנה עצה נאמנה שאם נמצא אדם חס ושלום בצרה,

ידור נדר להימנע מלהשביע את תאוות נפשו בדבר המותר לו.

והרי מובטחה לו זכות גדולה בזה להיוושע ולהיגאל מכל צער ויגון.

וזה מה שסיים הכתוב בפסוק, וייתם קדושים כי קדוש אני.

כי יסוד הקדושה הוא הפרישות מהבלי העולם,

כמו שמובא בספר מסילת ישרים, ספרו של הקדוש רבנו

משה חיים לוצטו, זכר צדיק לברכה,

שמביא את הברייתא מהשישה סדרי משנה של רבי פנחס בן יאיר,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

אמר רבי פנחס בן יאיר,

תורה מביאה לידי זהירות,

זהירות מביאה לידי זריזות,

מביאה.

זריזות מביאה לידי נקיות.

נקיות מביאה לידי פרישות,

פרישות מביאה לידי טהרה,

טהרה מביאה לידי חסידות,

חסידות

מביאה לידי ענווה,

ענווה מביאה לידי יראת חטא,

יראת חטא מביאה לידי קדושה,

קדושה מביאה לידי רוח הקודש,

רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים.

וחסידות גדולה מכולן,

שנאמר בתהילים פט כ,

אז דיברת בחזון לחסידיך.

בביאור מידת הפרישות אומר הרמח״ל,

זיכרונו לברכה,

שהפרישות היא תחילת החסידות.

זאת אומרת

ששלוש המידות הראשונות, זהירות, זריזות ונקיות,

זה מה שצריך האדם על מנת שיהיה צדיק,

שזה סור מרע.

ובמידת הפרישות, והלאה,

לשאר המידות, זה מה שמוביל את האדם להיות חסיד,

שזה בעצם בעשה טוב.

והנה כלל הפרישות הוא מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה במסכת יממות כ, עמוד א'

קדש עצמך במותר לך.

וזאת היא הוראתה של המילה עצמה פרישות.

רוצה לומר להיות פורש ומרחיק עצמו מן הדבר.

זאת אומרת

שאוסר על עצמו דבר המותר לו.

הכוונה בזה,

שלא יפגע בייסור עצמו. והעניין,

שכל דבר שיוכל להיוולד ממנו גרימת רע,

אף על פי שעכשיו איננו גורם לו רע,

וכל שכן שאיננו רע ממש,

ירחק ויפרוש ממנו.

כמובן שהרמח״ל, זיכרונו לברכה, מבהר מהי מידת הפרישות המותרת.

מכאן אנו למדים שעל האדם לקדש את עצמו ככל העולה בידו, מן המותר לו,

ובוודאי להימנע ולאסור את עצמו מן האסור.

ואמרו חכמים זיכרונו לברכה במסכת חו״ט על הפסוק בספר איוב, פרק כ׳, פסוק ז׳,

נוטה צפון אל תוהו, תולה ארץ על בלימה.

על הבולם פיו בשעת מריבה.

הרי שאף עם העולם ראוי להיחרב,

בא אדם זה שבולם את פיו ומעמיד

ונושא את כל העולם כולו על כתפיו,

ולא כתוב כאן צדיק או חסיד,

אלא הבולם פיו בשעת מריבה,

שזה יכול להיות כל אחד מאיתנו,

פשוט אדם שמונע את עצמו.

ומהו זה שמכיוון שבטבע האדם,

אם רב איתו חברו,

אינו יכול לסבול ורצונו החזק לענות כסיל כי יבלתו,

מבחינתו.

ואם הוא כובש את צרו,

ואם הוא כובש את רצונו ואינו משיב לחברו,

זכותו כל כך גדול שכל העולם תלוי עליו.

הנה למדנו

מהו כוח של שבירת עמידות,

שבירת רצון אחד, אדם ששבר עצמו עם רצון אחד.

ועתה, קל וחומר,

אם יתחכם האדם ומשבר רצונותיו תמיד,

הרי נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בבריאת שמים וארץ.

כתב הרב אבן עזרא על הפסוק אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם.

כאשר אדם אוכל שקצים ורומסים,

האדם מטמא את עצמו בטבע.

כי ידוע כי הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל.

כי ידוע כי הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל. היינו, מי שאוכל שקץ,

נעשה בעצמו חתיכה של שקץ.

הוא שקץ,

הוא רמס, הוא תולעת.

וכן הלאה כתוב בספר ימיהו,

פרק ב' פסוק ה'

וילכו אחר ההבל ויעבלו.

האדם ההולך אחרי ההבל נעשה אחר כך בעצמו חתיכה של הבל.

זה פתגם הלועג לנהירות ההמונים אחרי רעיונות שווא.

אתם בטלוויזיה, רדיו, עיתונים, ערבי שירה, זמרים פסולים,

מופעי סטנדאפ וכולי,

וכל הדברים הללו,

ותותים.

וכל הדברים הללו הם לא מה שציוונו הבורא,

ברוך הוא, מהדברים הנ״ל לא מגיעים לידי קדושה.

ואם כן, מידה טובה מרובה,

שאם אדם אוכל בקדושה ומנהג את עצמו בקדושה,

להימנע ממראות אסורות,

מלשמוע זמרים פסולים,

הרי מכניס בעצמו קדושה,

וגם בשרו נהיה קדוש.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה,

והתקדישתם וייתם קדושים.

אם אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה,

וקונה לעצמו טבע קדוש.

על כן, מוריי ורבותיי,

ברשותכם

וברשות שמיים, אקדש את עצמי,

ואקיים את הפסוק בעזרת

בעזרת השם, וביארת הרע מקרבך.

וברשות הרב, אנחנו נעשה ביארת הרע מקרבך.

ברוכים תהיו.

אוהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו