הבוטח מובטח | ר' הראל בכר

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב.

ברשות כבוד הרב,

ברשות המקום, ברשות הקהל הקדוש,

הצופים בבית והמאזינים.

השיעור הקצר הזה יהיה לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי.

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?

וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית.

כבר אורנו החכם מכל האדם

אורך חיים למעלה למשכיל

למען סור משאול מטה.

אורך חיים למעלה למשכיל

מי שמשכיל צריך לדעת

שאורך החיים תמיד יהיה למעלה.

תמיד להיות במצב של עלייה.

למען סור משאול מטה.

אם אתה לא עולה למעלה,

אתה יורד למטה.

אין מצב ביניים, אין מצב עמידה.

או שעולים למעלה

או שיורדים למטה.

כך ביאר הגאון

שאם אינו מתאמץ להיות מתעלה תמיד,

ממילא מוכרח לרדת.

כי אי אפשר לעמוד במקום אחד ברוחניות.

או עולים

או יורדים.

ומצאנו במשנה

שרבי אליעזר סובר

שהדרך הטובה שידבק באדם היא עין טובה.

ההפך ממנה,

הדרך הרעה

שעליו להתרחק ממנה,

זה עין רעה.

כך מובא באבות פרק ב'.

וכן, כל התנאים שם

אמרו דבר והיפוכו.

אז רבי אליעזר סובר

שהדרך הטובה שידבק באדם

זאת עין טובה.

דרך רעה שיתרחק ממנה,

עין רעה.

נמצא לפי זה שאם משתדל להשיג עין טובה,

היא המפתח לכל המעלות.

ואם אינו משתדל,

אז הוא יישאר עם עין רעה.

שהיא יסוד כל העבירות.

למה?

כי אמרנו,

אורח חיים למעלה למשכיל.

צריך כל הזמן לעלות.

אז כשאתה משתדל כל הזמן להשיג את העין טובה,

ואתה מתרחק מהעין הרעה,

אז אתה יכול להצליח.

אבל אם אתה לא מחפש כל הזמן לטפס, כל הזמן לעלות,

אתה נשאר עם המידות הרעות.

עם העין הרעה.

הרי שאם חסר לו מהמעלות,

לא רק שלא יהיה בעל מעלה,

אלא הוא נעשה בהכרח בעל חיסרון.

הברטנורה מסביר

שעין טובה זה מידת ההסתפקות.

מה זה עין טובה?

אדם שמסתפק במה שיש לו.

מי הוא עשיר?

שמח בחלקו.

במה שיש לו,

זה מידת ההסתפקות.

פירוש,

שאינו מבקש מותרות,

מסתפק במה שהוא צריך,

ולא מחפש עוד, עוד, עוד, עוד,

מותרות.

ואינו מקנא כשרואה שיש לחברו יותר ממנו.

זה נקרא עין טובה.

ומי שאין לו עין טובה,

וחסרה לו מידת ההסתפקות,

ידוע היטב מה עולה לו בחלקו.

הוא נעשה עבד נרצע להשיג את תענוגי העולם,

והולך מדחי אל דחי,

עד ששוכח לגמרי מעניין תורתו ועולמו.

מה המטרה שהוא שם בעולם הזה?

אותו דבר בעניין שמירת שביעית,

שנת השמיטה.

כדי לדקדק בשנת השמיטה,

מוכרחים לעמוד בניסיונות קשים.

מי שלא עומד בזה,

לא רק שהוא לא קנה מעלות,

אלא הוא יורד לשפל המדרגות,

כי צריך כוח נפשי גדול.

בשנה השביעית,

שנת השמיטה,

אדם שיש לו שדות, כרמים, פרדסים,

צריך להפקיר הכול.

הכול הפקר.

פירוש הדבר, כל אחד יכול להיכנס ולקחת בלי רשותו.

צריך כוח נפשי גדול בשביל לעשות דבר כזה.

לכן שומרי שביעית נקראים גיבורי כוח.

הוא רואה את פירותיו נאכלים על ידי אחרים,

והוא כובש את יצרו ולא מדבר.

והוא בעצמו צריך לפתוח בקדוש ברוך הוא,

שכל השנה הוא לא יעבוד,

לא יזרע,

לא יחרוש, לא יקצור.

כל השנה, כל הפקר, השדות, הכרמים, הפרדסים.

וצריך לפתוח בקדוש ברוך הוא במידה כזו שסומך על הנס.

איזה נס?

שיספיק לו הקדוש ברוך הוא בשנה השישית לשלוש השנים.

במידה והאדם משליך על הקדוש ברוך הוא את אהבו, הוא בוטח בו.

אז ודאי שבאותה מידה תהיה הצלחתו.

ועל זה אפשר להעמיס את הפסוק

אמת מארץ תצמח.

כאשר יש אמת מארץ,

כשאדם ששוכן בארץ

ועושה את המוטל עליו, על פי השם, על פי התורה,

אז באמת הארץ תצמח.

אפילו שהוא לא עושה שום פעולה.

לא רק שהיא תצמח,

היא גם תיתן יבול לשלוש שנים בשנה אחת.

בשנה אחת.

הארץ תצמיח פירותיה בשפע.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאין פירות באים להיעדר עיכבון,

אלא מפני דרכיהם של בני אדם.

כשדרכו של אדם לא ישרה,

לא הגונה, לא בסדר,

אז הפירות מרכיבים.

אבל אדם שמצטיין במצוות

והוא ישר,

אז פירותיו אינם מרכיבים.

כלומר, מעשי האדם ומידת זכויותיו הם קובעים את הצלחת היבול.

יותר מזה, מצאנו בגמרא שכל קיום העולם כולו תלוי באנשי המעלה.

מי אלה אנשי המעלה?

לא תאמינו.

תולה ארץ על בלימה.

אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה.

יש מריבה.

אדם,

יש לו מה לענות.

או-הו, איך יש לו מה לענות.

והוא בולם את פיו בשעת המריבה.

כל העולם כולו עומד בזכותו.

בזכות אותו אדם שבולם את פיו בשעת מריבה,

כל העולם מתקיים.

תארו לכם מה זה הכוח,

איזה כוחות נפשיים אדירים שבן-אדם מבלום את פיו בשעת מריבה.

וזה ידוע לנו ממה שגילו לנו חכמים זיכרונם לברכה.

אבל במה שנוגע לתבואה של השדות שלו,

יודע כל אחד בחוש

שאין לו שום הבטחה

שאחרי כל הטרחה שהוא חורש וזורע, שאכן יצליח.

אין הבטחה כזאת.

הוא מוכרח לסמוך על הקדוש ברוך הוא שירדו גשמים במידה רצויה,

בזמן הנכון.

ושלא יתקלקלו הפירות מהפגעים שעלולים לבוא.

חמה, קרה,

וכל שינויים במזג האוויר.

לכן אמרו חכמים,

אדם מאמין בקדוש ברוך הוא וזורע.

זה נקרא אמונת סדר זרעים.

וכתוב בפרקי דרבי אליעזר,

אדם שוכב וישן,

והקדוש ברוך הוא סומך את הארץ ומשקה אותה,

והיא נותנת פירותיה.

האדם הולך לישון,

והקדוש ברוך הוא מטפל לו,

שהפירות יצמחו.

אם כן,

הסברה הפשוטה נותנת שצריך זכויות כדי שהקדוש ברוך הוא יצליח את דרכיו של האדם,

ושיראה ברכה במעשה ידיו.

אם יש לך זכויות אצל הקדוש ברוך הוא,

אז הוא ייתן לך, אדרבה, ישפיע עליך טובה וברכה.

כאשר האדם מכיר את האמת,

הוא מתחזק באמונה בקדוש ברוך הוא,

ובוטח בו,

אז השמיטה,

השנה הזאת,

תהיה עלייה רוחנית.

אבל זה שלא יתעמק לעשות לו ניר בלבבו,

מי שלא מפנים את הטעם של השמיטה, מי שלא מתבונן,

מה כל עצם העניין?

שבשנה הזאת קונים ביטחון בקדוש ברוך הוא,

ובשנה הזאת מתפנים ללמוד תורה, ולא הולכים לעבודה.

אדם להוט אחרי רווחים בלתי כשרים,

או אורך אפשר להרוויח בשמיטה,

לעשות קומבינות.

אז שנת השביתה השביעית תהיה עבורו לצור מכשול,

לאבן נגף.

לא רק מי שעובר על עיקרי דיני השביעית,

אלא אפילו הניזהר לקיים את כל העיקרים,

הוא רק נכשל באבק שביעית,

והוא עושה שכירות בפירות שביעית,

שאין זה אלא איסור מצוות עשה.

כבר קרא לו שוחה וגורם לעצמו,

שימו לב,

שירד מנכסיו עד שימכור את ביתו לעמה.

כזה עני הוא יהיה,

עד כדי כך.

אי אפשר להרוויח על חשבון הקדוש ברוך הוא.

לא מרוויחים,

רק מפסידים.

ויש כאן מוסר השכל גדול.

איך אדם כזה, שנבהל להון,

נעשה זריז ונפסד,

והוא ימיט על עצמו אסון ועל בני ביתו,

וכל רכושו ירד לטמיון באופן רע.

אבל אילו היה מתרומם לקיים את המצווה,

למרות כל הקשיים,

היה מגיע למעלה גדולה.

ועכשיו,

כשהוא נכשל בה,

ירד לשפע למדרגה,

עד שנהרס כל המעמד החומרי והמצב המשפחתי.

לא כדאי להתעסק עם הקדוש ברוך הוא בשביעית.

כבר מעכשיו.

צריכים לזכור את זה.

שבת לאדוני ושבתה ארץ.

שבת לאדוני.

אתה מחלל שבת,

שנה שלמה אתה מחלל שבת שנה שלמה.

השביעית זו שנה שבה לא עושים מלאכות באדמה,

ומי ששומר על זה נקרא גיבור כוח.

והשם ישלם לו.

וציוויתי את ברכתי.

פי שלוש הקדוש ברוך הוא משלם למי ששומר את השביעית.

ומי שיתעסק עם הקדוש ברוך הוא

וינסה לקמבן,

כבר אמרנו מה סופו.

הוא יפסיד את כל רכושו.

מזה עלינו ללמוד כמה חשוב לפלס את הדרך כדי לכוון לרצון התורה,

שאז בלי שום ביעילות,

בלי פזיזות,

בלי עמל מרובה,

בלי שעות נוספות.

אדם יזכה עם בני ביתו לברכת השם,

וציוויתי את ברכתי.

היי, כמה מאושר מי שהולך בדרך התורה יכול לשכב שנה במנוחה על מיטתו,

ללמוד תורה,

לסמוך על הקדוש ברוך הוא,

שלא יחסר לו פרנסתו.

אבל אלה שדוחקים את השעה ורצים להעשיר בכל דרכי החריצות,

אה, מסכנים.

גוזלים מנוחת נפשם,

נעשים בעלי מום למצוות,

ואם מרוב טרדותם מוכרחים לעבור על איזה מצווה קלה,

אין ספק

שיצא שכרם בהפסדם,

וסופם שהם ינחלו רוח.

אם אנחנו חושבים שהתורה מבקשת מאיתנו שיתנהג בדרך

רגילה כזאת,

חפיב דליל.

דתי לייט כזה, דתי לוני.

נהנה משני הולמות, גם זה וגם זה.

יש לו טעות גדולה.

מי שמקיים את התורה כפי שהשם מצווה,

הטבע עבד שלו, הטבע נכנע.

מי ששומע לקדוש ברוך הוא בשביעית,

השם מצווה ברכה לשלוש שנים.

1,200 שנה של בתי מקדש ומשכנות,

מצוות שמיטה,

זה דאורייתא, בזמן שבית המקדש קיים.

ומעולם לא הכזיבה השמיטה בזמן ששמרו עליה.

אף לא ופלא,

הארץ תמיד נתנה פי שלוש.

אפשר היה להיווכח.

אם פעם אחת היא תזייף,

זהו, מספיק. רואים שהתורה לא קיימה.

אבל לא היה פעם אחת.

אף אחד לא בא ואמר שהתורה לא קיימה.

הפוך, כל אחד שעשה רע.

דרך אגב,

אורי זוהר חזר מזה בתשובה.

מה העניין הזה?

נו, אז מה הבעיה?

כשיודעים שיש אלוקים אמת,

והבטחתו אמת,

ואני השם לא שניתי ולא אשקר באמונתי,

ועם אלה אפשר לפתוח עליו במאה אחוז.

שאל אחד,

אם אני אסגור את עצמי בחדר,

האם יגיע אלי המזון למרות שהחדר סגור?

אמר לו החכם, כן.

אמר לו, כיצד?

אמר לו,

אם מלאך המוות

ישיג אותך בחדר סגור,

גם מלאך של מזון ישיג אותך בחדר סגור.

כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

בקדוש ברוך הוא יש מלכים, משרתים,

חודרים קירות.

לפחות טוב כמו פצצות חודרות בונקר.

אין להם שום בעיה.

עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לא עת.

מה שהשם רוצה זה מה שייצא וזה מה שיהיה.

כל שעלינו לעשות זה לפתוח בקדוש ברוך הוא.

להראות שאנחנו בוטחים בו,

ואז נזכה ליהנות מהבטחתו.

הבוטח,

מובטח.

הבוטח באדוני, חסד יסובבנו.

מכל מקום יגיע אליו חסדו של הקדוש ברוך הוא.

אשלך אל השם יהבך,

והוא יקלקל לך.

יכלכל לך.

אבל אם הוא יפטח בעצמו,

אוי אוי אוי,

ארור הגבר אשר יפטח באדם.

אוי ואבוי לזה שבוטח באדם ולא בקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא ישאיר לו לפתוח באדם ולא יעזור לו.

אין בעיה, סמכת על ההוא,

יהיה לו, יהיה לך.

לא יהיה לו, גם לך לא יהיה.

ולא רק זה,

אלא ארור הגבר אשר יפטח באדם, גם בעצמו,

השם אומר לו, תיזהר חביבי, תיזהר.

אתה ארור אם אתה בוטח בעצמך.

למדנו פה קצת ביטחון,

וצריכים כל אחד מאיתנו לשים לב

שאומנם שנת השמיטה השביעית הבאה

תהיה בעוד שלוש שנים, אם ירצה השם,

אבל לא מדובר רק על שנת השביעית.

זה בכל יום ויום,

במשך כל ימי חיינו.

צריך לתלות ביטחוננו רק בקדוש ברוך הוא,

ושתהיה לנו גם עין טובה

מידת ההסתפקות.

אבל מה הבעיה?

הבעיה שאדם רוצה עוד, עוד, עוד, עוד, רוצה רק מותרות.

הוא בעל תאווה.

יש לו עין רעה.

לא מספיק לו מה שיש לו, גם את של חברו הוא רוצה.

ולכן האדם הזה ממיט על עצמו אסונות.

הוא תמיד חי בדאגה,

תמיד בקנאה, תמיד הוא טרוד.

אין לו זמן לכלום.

הוא רוצה להספיק עוד ועוד, קופץ מדבר לדבר, הוא לא מצליח להתמקד בדבר אחד.

ממילא

אין חייו חיים.

הוא עוד לא הספיק כבר לאסוף,

והוא מת.

הוא משאיר לאחרים חילו.

ריש לקיש,

לפני שנפטר,

השאיר קבא דמוריקה,

קורקום.

כמובן הקים מתולעים.

קצת קורקום נשאר לו.

לפני שהוא נפטר, הוא אמר,

ועזבו לאחרים חילם,

תראו כמה כסף השארתי.

אני נפטר, ותראו כמה כסף השארתי.

כמה?

כולה כמה שקלים.

לא,

לא על זה הוא דיבר.

הוא לא היה קמצן.

הגאון מווילנה מסביר שמה שהוא אמר זה,

בשביל להביא את הקבא דמוריקה הייתי צריך לעבוד,

ובעבודה, בכסף שהרווחתי,

הבאתי את הקבא דמוריקה.

עכשיו שלא נהנתי מזה ולא נשתמשתי בזה,

הכול הלך לטמיון.

הזמן שעבדתי בשביל זה הלך.

מה הייתי עושה בזמן הזה? הייתי יכול ללמוד תורה.

זאת אומרת, הזמן הלך בשביל כלום.

אתם שומעים חשבון?

שמעתם חשבון כזה?

למי מאיתנו בכלל יש ערך לחיים?

מישהו מאיתנו בכלל מבין מה זה זמן?

לאנשים אין להם ערך לזמן.

אתם יודעים למה נותנים לחתן שעון זהב?

בשביל להגיד לו שהזמן יותר יקר מהזהב.

כל פעם שהוא יסתכל בשעון הוא יזכור שהזמן יותר יקר מהזהב שיש לו על היד.

אפשר להחזיר את הזמן? אי אפשר.

זמן שהלך, מת, נפסד, לנצח.

אז מה עושה את שלו?

אבל האם אנחנו עושים את שלנו?

אז כל רגע שאדם זוכה לנצל,

השראה ואשרי חלקו.

כל רגע שהוא מוכיח לשם,

שהוא בוטח בו, השראה ואשרי חלקו.

אבל אם בן אדם עושה קומבינות,

יא בה ביי.

לא רק שהוא יפסיד, הוא גם ייענש.

הוא רצה את שתי העולמות, יפסיד את שתי העולמות.

וכמו שאומר הבעל שם טוב הקדוש,

כשרוצים להעניש את האדם,

נוטלים ממנו את מידת הביטחון.

וזה העונש הקשה מכולנו.

רוב האנשים, במה משקיעים את הזמן שלהם?

בעולם הזה.

הם בונים ומבצרים את חייהם פה,

כאילו נשארים פה לעולם.

אבל מעטים, רק מעטים,

משקיעים את כל זמנם, או לפחות רוב זמנם,

לעולם אליו הם הולכים, לעולם הבא.

לעולם שהם מסתלקים מפה תכף.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להיות חכם,

להבין מה התכלית של קיומו בעולם.

הרי לא באנו לפה על מנת להישאר, באנו על מנת להסתלק.

אז לכן, כאשר נדע מהי חובתנו בעולם,

נגיע לשלמות האמיתית,

ונכיר שעיקר המטרה היא עבודת הנפש.

ומי דוגמה טובה לנו יותר מזה ללמוד

שלמות וביטחון בקדוש ברוך הוא, אם לא מרבי שמעון בר יוחאי?

12 שנה התחבא במערה עם בנו אלעזר, ולמדו תורה,

והקדוש ברוך הוא הצמיח להם עץ חרוב ומעיין,

וממנו הם התקיימו.

ביטחון גמור בשם,

ותראו למה זכינו,

לזוהר הקדוש,

כל הנסתרות והנפלאות של תורת הסוד

מהביטחון של רבי שמעון בר יוחאי.

יהי רצון שנזכה עוד היום,

בערב המיוחד הזה,

ערב ל״ג בעומר,

ערב ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי,

שנזכה לסמוך ולבטוח בקדוש ברוך הוא באמת ובתמים לשמוע בקולו,

ללכת בדרכיו דרך התורה הקדושה,

ושנזכה להידבק במידת ההסתפקות ונתאמץ ונשאף להשיג עין טובה,

נשמח בחלקנו הטוב שזכינו להיות הבנים של הקדוש ברוך הוא, בנים אתם לשם אלוקיכם,

ונעלה מעלה מעלה במעלות התורה והאירה.

כי מה השם אלוקיך שואל מעמך?

כי אם לאירע את השם אלוהיך,

ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו,

כמו שחברי היקר דניאל אמר שלשום בדרשה,

לא לוותר, לא לוותר, עד הסוף, עד הגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן ואמן.