חיוב העמל בתורה | ר' שמואל בן עוליאל

 

- - - לא מוגה! - - - 

יהי רצון שהדברים שאומר יהיו לעילוי נשמתה של אמי אורתי לינדה בת חנה מנוחתה עדן

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה

ויקרא כו

אמרו חכמים זיכרונם לברכה רשי בתורת כהנים ואם לא תשמעו לי

להיות עמלים בתורה ומה תלמוד לומר לי זה המכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו

מבאר רשי שיש כאן שתי עבירות

שבגללה מגיעה לאדם כל סדרת הקללות המפורטות בהמשך.

האחת היא חסרון העמלות בתורה והשנייה היא ידיעת הבורא ואף על פי כן הכוונה למרוד בו

ושני העבירות האלו תלויים אחד בשני.

יש להתבונן בדרשה זו של ואם לא תשמעו לי שהתחיל בחסרון עמלות בתורה וסיים ביודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו

וכפי הנראה לכאורה שתי העבירות אלו רחוקות הרבה זו מזו

וכיצד הם סמוכים בפסוק אחד ובדבר התלוי זה בזה.

לכאורה החיסרון של עמלות בתורה נראה לנו כמו דבר שלא חשוב כל כך כי הרי כבר הגעתי לבית המדרש

וכבר אני לומד.

אז החיסרון בעמלות זה מה שיביא עליי את כל הקללות הכתובות בתורה?

זה מה שכבר יכניס אותי לגדר שלא שומע בקול הקדוש ברוך הוא?

לכאורה נראה לנו מוגזם קצת.

מצד שני,

החיסרון של יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו

נשמע לנו רחוק מאוד מאיתנו.

כי מי מאיתנו מסוגל לשייך את עצמו לקטגוריה הזאת

של יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו?

אז על מי מדובר?

בעינינו זה מדובר על הכופרים הרשעים שרחוקים מדבר השם.

אם כן,

איך יש קשר בשתי העבירות שרש״י מבאר כאן

בפסוק של ואם לא תשמעו לי?

הייתכן שהחיסרון בעמלות

קשור למרידה בקדוש ברוך הוא?

והנה, בהליכות העולם הגשמי זה דבר מובן ופשוט,

שבכל פעולה ומעשה שאדם מתעסק

ודאי קדמה למחשבה.

היינו המטרה במעשה זה הנועד לתכלית היוצא מזה בסופו של דבר,

כגון הבוני בית,

הרי לנגד עיניו כבר מצויר במחשבתו כל הבית בנוי על תילו,

מהמסד ועד הטפחות ממש.

ואחר כך הוא מתבונן איזו פעולה צריך לעשות כדי שיגיע אל מטרתו.

דהיינו, כדי שיהיה לו בית.

צריך להביא חומר ולבנים ולהניחם שורות שורות זה על גבי זה,

וכן בכל מעשה ומעשה.

בן אדם, כל מעשה שהוא יעשה,

תמיד הוא חושב לפני מה אני רוצה לעשות,

איך אני אעשה את זה,

מה השלבים שיהיו,

תמיד הכול במחשבה תחילה.

לא תמצא בן אדם שבא וסתם עושה משהו בלי תועלת, בלי מטרה.

כללו של דבר,

על כל מעשה קטן או גדול אצל האדם,

כבר היה אצלו המעשה במחשבה תחילה,

ורק מטורף ינהג בלא דעת, רחמנא ליצלן,

שאי אפשר להיות בשום עניין שאדם בריא בשכלו יביא לבנים ויסדרם שורות שורות ביתית,

בשעה שאין בדעתו לבנות בית,

לא היום ולא מחר,

ולא ייתכן שידיו ורגליו יפעלו סתם ככה.

כל זה דברים ברורים מאוד.

אבל עתה נראה איך אנו מתנהגים בהליכות העולם הרוחני הנצחי,

שללא ספק

צריך להיות כך,

בקל וחומר,

שכל סוף מעשה יהיה במחשבה תחילה.

אך מן התמיהה

ומן הפליאה הוא שדווקא ברוחניות אנו עושים פעולות רבות,

בידיים,

ברגליים, בפה, בשפתיים,

בלא שום מחשבה ומטרה,

אם תחליט היוצאים מהם וללא תשומת לב כלל,

כמשוגעים ממש.

צא וראה כמה אנשים יודעים בתפילתם

מה הם מדברים.

כמה אנשים בתפילה יודעים באמת כל משפט מה שהם מדברים.

אומר הרב גלינסקי, זכר צדיק לברכה,

נשאלתי פעמים רבות.

על הכול אנחנו מתפללים בתפילת העמידה,

על שכל, על בריאות,

על פרנסה,

על תשובה, על תורה,

גאולה,

על הכול.

מדוע לא תקנו תפילה על שלום בית?

הרי זה דבר חשוב מאוד.

אומר הרב גלינסקי, ועניתי לשואל,

ודאי שתקנו,

אך אין אוזניך שומעות את מה שפיך מדבר.

ושאל, איפה תקנו?

ואמרתי, ונפשי כעפר לכל תהיה.

אנחנו אומרים את זה שלוש פעמים ביום,

ואם אדם היה מפנים את זה ומתנהג על פי זה,

ודאי שלום ביתו היה מובטח לו,

והיה חוסך אוצרות רבות, בוודאי.

אבל מה לעשות שבדיוק בקטע הזה בתפילה,

הראש כבר מופנה אחורה,

לראות אם השטח פנוי לעושה שלום במרומיו.

וכל שכן קודם התפילה,

מי שאוה אפילו רגע אחד לחשוב

לפני מי הוא מתפלל,

וכן בכל עשיית מצווה.

וכבר צבח הנביא בישעיה כט יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני,

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

מה זה מלומדה?

סתם ככה, בגלל שרגילים.

וכן הדבר בלימוד התורה.

הרי המחשבה הראשונה של האדם לפני שהוא ניגש ללימוד התורה צריכה

שתהיה ודאי שהוא בא לעסוק בתורה כדי שידע מה כתוב בה,

לשמור, לעשות ולקיים את המצוות, בין אם לשמה או שלא לשמה.

וכל בר ברב מבין כי הרוצה לדעת את התורה,

ההכרח הוא שהוא יהיה עמל בה והוגה תמיד בדבריה.

וכמו ששמענו אתמול בדרשה

מרבי אלחנן היקר שהביא את דברי הגמרא במסכת מגילה ו'

שאם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי,

אל תאמין,

כי אין מציאות כזאת של הצלחה ללא יגיעה.

זה לא עוד תוספת

למנה העיקרית שלנו, אלא זו המנה העיקרית בעצמה.

העמל,

זו המטרה העיקרית.

וכמו שכבוד הרב הסביר באחת ההרצאות האחרונות שהיו ברחובות,

אדם שלומד תורה אז בכוח התורה טבוע שהיא מחזירה אותו למוטב.

ונשאלת השאלה

איך אנו מוצאים אנשים גדולים וחכמים שלומדים תורה והתורה לא שינתה אותם בכלל?

הרי המאור שבתורה היה אמור להחזיר אותם למוטב, היה אמור להחזיר אותם בתשובה.

ואיך הם נשארו עם מידות של כעס ולשון הרע ושער מרעין בישין, כמו שאנחנו שומעים ורואים, חדשים לבקרים?

אלא כל הסגולה של התורה להחזיר למוטב זה רק אם לומדים את התורה בתורת תורה על מנת ללמוד ולקיים,

אבל לא כשלומדים אותה בתורת חוכמה כמו באוניברסיטה, לידיעות בעלמא.

לכן מצינו שחכמים אומרים

חוכמה בגויים תאמין,

תורה בגויים

אל תאמין. למה?

כי כדי לקבל את קדושת התורה צריך ללמוד אותה כמציאות מחייבת,

ולא כדבר מופשט,

ורק אז יש לה את הכוח לסלק את כל הרעות שיש באדם ולהחזירו למוטב.

ועובדה, כשהקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה,

וכשהוא הגיע לגויים ושאל אותם אם הם רוצים את התורה, מיד שאלו מה כתוב בה.

כשאמר להם הקדוש ברוך הוא לא תגנוב,

אמרו אין לנו בעיה לקבל את התורה כחוכמה בעלמא,

אבל אם צריך להשתנות ולפעול על פיה ולהתחייב על פי חוקיה ומצוותיה,

אז תודה רבה, אנחנו לא מעוניינים.

זה מה שאמרנו, שבשביל למצוא באמת

צריך להתייגע.

החפץ חיים מבאר את הגמרא בברכות כח

על תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה,

שאומר

מודה אני לפניך השם אלוקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש

ולא שמת חלקי מיושבי קרנות,

שהם משכימים ואנו משכימים,

הם משכימים לדברים בטלים ואנו משכימים לדברי תורה.

אנו עמלים והם עמלים

ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

שואל החפץ חיים,

לכאורה מעשים שבכל יום שאדם עמל הוא מקבל שכר.

הרי המציאות מוכיחה,

אדם הולך, עובד,

סוף חודש מקבל את התלוש, מקבל שכר.

אז מה זה שהם עמלים ואינם מקבלים שכר?

ואומר החפץ חיים,

בעולם הזה בגשמיות אדם שהוא נגר

והלקוח הזמין

שמונה מטר ארון

והעמידה לא הייתה בסדר,

הנגר היה צריך לעבוד עוד יום נוסף בשביל לתקן את זה,

הוא לא יכול לדרוש תוספת מחיר.

כי את הלקוח לא מעניין כמה זמן השקעת על הארון.

אותו מעניין הוא הזמין ארון, זה המחיר, זה מה שהוא משלם.

לא משנה, לא השקעת על זה יומיים, שלוש, עשר או עשרים.

אבל בתורה,

זה מה שרבי ניחוניה בן הקנה אומר,

הם עמלים ואינם מקבלים שכר על העמל,

רק על התוצר,

רק על הארון הם מקבלים, לא על העמל. אבל אנחנו עמלים ומקבלים שכר על העמל.

יכול אדם לשבת על סוגיה חודש, חודשיים,

ולא יצא לו מזה כלום, לא יגיע למה שהוא רצה בסוף,

אבל הוא יקבל שכר על העמל.

הקדוש ברוך הוא רוצה את העמל והיגיעה,

ולפי זה הוא משלם.

כמו שדוד המלך בתהילים אומר,

ולך השם חסד,

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

שואלים,

זה חסד?

לשלם לאיש

כפי מעשהו, כפי מה שהוא עשה?

זה חובה לשלם כפי מה שעשה,

אז איך זה חסד?

אלא הפירוש כמעשהו הוא כפי ההשקעה שהשקעת בכל מעשה,

כפי הצער שהיה לך,

כפי הקושי שהיה לך.

לכן הלימוד בצער הוא פי מאה.

זה חסד שאין כדוגמתו.

לא תמצאו אדם היום שהולך לעבודה ומשלמים לו לפי הצער,

לפי הסבל.

יש שעות של עבודה, ולפי זה הוא מקבל. לא משנה אם סבלת בשעה הזאת או לא סבלת בשעה,

הקדוש ברוך הוא משלם לפי המעשה,

לפי איך שאדם עשה את המעשה.

כי רחמנא ליבא ביי וכפי ההשקעה שאתה השקעת,

כך תקבל בחזרה.

הרב גלינסקי, זכר צדיק לברכה, סיפר

שבחתונה אחת אליה הוא הוזמן,

הוא אמר לנוכחים שם,

אתם יודעים,

אני יותר גדול מהגאון האדיר רב חיים קנייבסקי שליטא.

הסתכלו עליו בתמיהה.

אמר, אני רציני, אני אביא לכם גם ראייה.

הוא מספר,

לפני שנה ורבע ערך הרב קנייבסקי שליטא סיום

על ש״ס, בבלי וירושלמי

וחילק יין.

ואמרנו לחיים,

אמרתי לו גם לחיים,

וברכתי אותו שתזכה לסיום נוסף בעוד שנה.

וענה אמן וכן למר.

ועיניכם הרעות, אומר הרב גלינסקי,

ברכתי התקיימה בו וברכתו לא נתקיימה בי.

אתם צוחקים, ובצדק, כי הוא למד ואני לא.

וכשלא לומדים, מה מועיל הברכות?

אם כן,

מדוע אין אנו רואים באמת אנשים שעמלים בתורה כראוי?

כי הם בודדים מאוד.

אין זאת אלא שאפילו לומדי התורה שוכחים את מטרת ידיעת התורה בלימודם

ולומדים מצוות אנשים מלומדה.

כי הנה אנחנו רואים שאם יש סיבה או טרדה קטנה,

מיד מפסיקים את הלימוד ויוצאים לחוץ.

האם גם בענייני העולם הגשמי מתנהגים כן?

האם ראינו פעם אדם באמצע עסקה במסחר וכדומה יסגור את הדלתות ויצא לחוץ לדבר סתם כך בטלפון?

האם באמצע הביס בסנדוויץ'

נעצור לאיזה שיחת טלפון?

הרי כי ברוחניות אנו מתנהגים בשיגעון ממש, כחסרי דעת אשר לא טעמו טעם שכל מימיהם.

מעתה נבין מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

ואם לא תשמעו לי להיות עמלים בתורה,

ומה תלמוד לומר לי?

אין לי אלא זה שמכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו.

ושאלנו,

איך ייתכן באדם אחד סתירה כזאת מיניה ובה,

שהוא יודע את ריבונו,

שהקדוש ברוך הוא הוא הבורא,

הוא היוצר,

הוא הבעלים עליו,

ואיך יכול להיות שאף על פי כן ימרוד בו?

וביארנו שאדם ההולך

אחר תאוותיו

משליט אותם עליו,

דבק בהם ורודף אחריהם,

אף שהוא יודע ברור כי סופו יהיה, רב המר,

כי אדם בעיקר ולא יבין,

נמשל כבהמות נדמו.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שבת ל״א,

יודעים רשעים שדרכן למיטה,

וכלב להם על כסלם.

ואל תטמע איך הוא משתתה למרוד בקדוש ברוך הוא,

כי ודאי שטות נורא הוא,

כמו שהגמרא בסוטה ג' אומרת,

אין אדם עובר עבירה,

אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

עכשיו מובן היטב כי רוב שתי עבירות אלו,

אי-עמלות בתורה והמרידה בקדוש ברוך הוא אחת לשנייה,

שכבר נתבהר

כי מי שאינו עמל בתורה להבין ולהשכיל אותה ולהשתנות על ידה,

בהגיע רוח קל ינידנו ממקומו,

וכל רצון שלילי אחר יעקרנו מתלמודו,

ונמצא הלימוד שלו בלי מטרה ומחשבה כלל.

ואמרנו הרי שאם נמצא אדם שבונה בית

בלי מחשבה,

בלי תכנון,

זה טיפש גמור,

הוא יעשה חורבן ונזק רב.

אם כן, מה יש לטמוע על אדם כזה שאינו עמל בתורה,

שיודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו?

זאת אהבה וזאת אהבה,

זה שטות וזה שטות,

והעושה את זה נופל בזה.

אם לא תשמעו לי להיות עמלים בתורה,

גם לא תשמעו לי ביודע את ריבונו ומורד בו.

התמיהה הגדולה שלנו,

איך יכול להיות דבר כזה, יודע את ריבונו ומורד בו,

נובעת ממה שאין אנו מתבוננים בחומר עבירה זו של אי-עמלות בתורה.

אבל לפי מה שנתבהר זה הרי שיגעון גדול,

לחשוב בלי טעם,

לדבר בלי שימת לב,

לפעול בלי מטרה.

אדם כזה הוא אינו שליט על עצמו,

ואין מעצור לתאוותו והורס את שכלו,

והרי הוא מסתובב בעולם הרוחני כבור וריק מכל חוכמה וכמשוגע ייחשב.

כמו שאנשים אומרים, על משוגע אין שאלות.

ולרפא מחלה ממארץ זו נראה שכשם שמקור החולי ויקרא הוא, ואם לא תשמעו לי,

כך התרופה לזה בראש ובראשונה,

שיקפיד מאוד, שישמיע לאוזניו מה שהוא מוציא מפיו בתורה ובתפילה.

וחוץ מעצם החיוב בזה,

יקשר נפשו וגופו להיותם אחד,

ואז ילך לבטח דרכו בחיים מעלה-מעלה.

ומספרים על אחד מגדולי המוסר,

שביום הכיפורים אחד

קיבל עליו קבלה זו שיהיו אוזניו שומעות מה שפיו מדבר,

ואמר שזה הכלל והעיקר בעבודת השם יתברך,

וכמה אמת יש בדבר.

הרחמנו יזכנו לעסוק בדברי תורה כראוי,

ולעובדו בלבב שלם,

שנבין ונתבונן במה שאנחנו מדברים בתפילות,

ונזכה בעזרת השם לכל הברכות של אם בחוקותיי תלכו, אמן.