מי הוא החכם? | ר' שמואל בן עוליאל

 

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו בלחמה והרוויח

ברשות כבוד הרב וברשות כל האשומים

וימלא אותו רוח אלוהים בחוכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה

בחוכמה שכבר הייתה בו חוכמה

ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חוכמה אלא למי שיש בו כבר.

מטרונה אחת

שאלה את רבי יוסי בר חלפתא

מהו שכתב יאב חוכמתה לחכימין?

לטיפשים היה צריך לומר

למי צריך לתת חוכמה?

לאלה שחסר להם חוכמה, לטיפשים.

אז מה זה שכתוב יאב חוכמתה לחכימין?

כביכול שהקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים.

לטיפשים היה צריך לומר.

ככה שאלה אותו,

את רבי יוסי, המטרונה.

אמר לה רבי יוסי, ביתי,

אם יבואו אצלך שניים, אחד עני ואחד עשיר,

והם צריכים ללוות ממך ממון,

לאיזה מהם את מלווה?

אמרה לו, לעשיר.

אמר לה, ולמה?

אמרה לו, שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע.

אבל אני,

אם יאבד מעותיי, מהיכן יפרע?

אמרה לו, המטרונה,

שתיים שבאים לקבל הלוואה,

למי אני אתן?

ודאי שניתן לעשיר, שאם יחסר לו,

אז לפחות יש לו מאיפה להחזיר.

אבל אני, אם אני אתן לו,

והוא יאבד את המעות שנתתי לו,

זה כאילו בוודאי לא יהיה לי מאיפה לקבל אותן בחזרה.

אמר לה רבי יוסי, ישמעו אוזניך, מה שפיח מדבר.

כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לטיפשים,

היו יושבים בבתי כיסאות ובמבואות המטונפות ובבתי מרחצאות.

אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים שיהיו יושבים בישיבת זקנים,

בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בה.

אמר לה רבי יוסי,

הקדוש ברוך הוא נותן, אם היה נותן את החוכמה לטיפשים אז הם היו יושבים במבואות המטונפות, בבתי מרחצאות,

כביכול היו מבזבזים את המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן להם.

לכן הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה למי שכבר יש,

למי שכבר יש לו, שככה הוא יאכל לצדיקים שיכולים להשתמש בה כמו שצריך בבתי כנסיות, בבתי מדרשות.

זו השאלה של המטרונה וזו התשובה שלו, של רבי יוסי,

עם המשל.

ולכאורה קשה להבין את המשל.

הרי בפסוק נאמר,

יאב חוכמתה לשון נתינה, יאב לשון נתינה,

ולא הלוואה.

ובאמת כאשר יבואו עשיר ועני לבקש נדבה ומתנה,

בוודאי שצריך להעדיף את העני על העשיר.

אם עכשיו באים לפנינו עשיר ועני לבקש נדבה,

ואנחנו רוצים לתת להם, ודאי שניתן לעני, שחסר לו.

העשיר כבר יש לו.

והמשל שרבי יוסי הביא לה זה על הלוואה.

אז איך המשל עונה על השאלה שלה?

אלא שאת זה גופה הסביר לרבי יוסי בר חלפתא,

שעצם שאלתה היא טעות.

כי משאלתה נראה, כי מה שנותנים לאדם חוכמה,

הרי זה בדרך מתנה.

היא שאלה אותו,

אם אחד ירצה לתת מתנה,

אם אחד ירצה לתת מתנה, למי ייתן?

דהיינו

כי משאלתה נראה, כי מה שנותנים לאדם חוכמה,

הרי זה בדרך מתנה.

דהיינו להנאת עצמו של האדם.

ועל זה הסביר לה,

כי את החוכמה נותנים בתור הלוואה,

שיצטרכו להחזיר ולשלם. כלומר, להשתמש בחוכמה במקום הראוי, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

אז רואים שכל מה שהאדם מקבל מאת הקדוש ברוך הוא,

זה רק בהשאלה,

ועל מנת שיפעלו עם זה למטרה שלשמה זה ניתן.

ולא לקבל את המתנה ולבזבז את זה על כל מיני שטויות,

ועוד יותר גרוע מזה, לפעמים גם נגד הקדוש ברוך הוא, חס ושלום.

כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברעו אלא לכבודו.

אבל הטיפשים חושבים שכל מה שנותנים להם

הוא רק להנאת עצמם.

ואם הקדוש ברוך הוא היה נותן להם חוכמה, לטיפשים,

היו מבזבזים את זה, היו יושבים בבתי כיסאות ובמבואות המטונפות.

לכן נתנה לחכמים שיהיו יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בה.

לכן כתיב

ועמלא ומדייקים מי שהיה בו כבר חוכמה שלשון ועמלא משמע שקודם היה אלא שלא היה מלא

ורק עכשיו הוא ממלא אותו.

זאת אומרת

הקדוש ברוך הוא אין לו בעיה למלות את האדם בחוכמה ולתת לו מתנות אבל את מי הוא ממלא?

רק את מי שהייתה לו כבר חוכמה.

מי שישתמש בחוכמה במקום הנכון.

הוא לא ייתן חוכמה וישקיע בבן אדם שיקבל את המתנות וילך ויבזבז את זה בשטויות במקומות אסורים.

אנו לומדים מזה

כי אי אפשר למסור בשום אופן את החוכמה לטיפשים.

שכן ישתמשו בה,

שלא במקומות הראויים כמו שאנו רואים בזמננו שהחכמים שסרו מדרך התורה ומאמינים רק בכוחי ועוצם ידי ובחוכמתם

הביאו משחיתים כאלה שיש בכוחם להחריב את העולם בזמן קצר.

והגם שמן השפה ולחוץ הם אומרים שכוונתם לתקן ולשפר את העולם,

אולם זה לא יועיל כלום שכן אי אפשר להם להרהר אלא במקומות המטונפים.

זאת אומרת אנחנו רואים שברגע שהטיפשים מקבלים חוכמה ומאמינים רק בכוחי ובעוצם ידי אז הם משתמשים ההפך עם החוכמה

לדברים גרועים אנחנו רואים לדוגמה העולם

המציא פצצות מתוחכמות ביותר פצצות גרעין אטום בהחלט צריך לזה הרבה הרבה חוכמה

ומה כולם אומרים מה הולכים לעשות עם זה

כמובן

הם אומרים שחס ושלום לא לצורכי מלחמה רק למטרות שלום בלבד

אבל אנחנו יודעים טוב מאוד מה הכוונה שלהם

אז אנחנו לומדים כאן שהחוכמה כזאת שהיא של כוחי

ועוצם ידי היא רק מהשפה ולחוץ דיבורים לחוד ומחשבות לחוד

וכל מטרתם היא לצורכי מלחמה הרס וחורבן

במאמר המוסגר שמעתי שידוע אצל חב״ד אולי גם אצל האשכנזים אני לא יודע

נוהגים לשים את גרטל בשעת התפילה

מה זה הגרטל? חגורה שחוגרים על המותניים בשביל

להפריד בין הגוף התחתון לעליון שזה המוח הלב והפה

ושמעתי שמה שאין כן להבדיל אצל הגויים הם גם כן יש להם סוג הערבים יש להם סוג של גרטל הם שמים קוראים לזה כפייה

שהם שמים את זה בתפילה אבל הם שמים את זה על הראש שזה מסמל שמה מה שבמוח

מה שהוא חושב זה לא מה שהוא מדבר

לחלק בין שתי הדברים האלה

זה במאמר המוסגר וכן אצל

בן תורה צריך שיהיה לו יסוד נאמן

כמאמרם זיכרונם לברכה כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת

ובלעדי זאת

הוא עלול להשתמש בחוכמתו שלא במקום הראוי

בן תורה שאין לו יסוד

חזק ביראת שמיים

אז אם הוא מקבל חוכמה הוא עלול להשתמש איתה במקומות הלא נכונים

וכשמנצלים את ידיעת התורה לדבר שבחולין אז אנחנו דומים לאותו אחד שנכנס לישיבה

ולקח כמה מסכתות

וניחן זו על גב זו ואחר כך הניח עליהם ראשונים ואחרונים ופוסקים

וכך טעו כולם בסוברם כי הוא תלמיד חכם מופלג ראו את כל זה

אמרו בטח אמרו צריך לפענח פה איזו סוגיה קשה מאוד

וזקוק הוא לכל הספרים כדי לעיין בסוגיה הקשה

אך מה נדהמו אחר כך כשהם ראו כי עמד ברגליו על כל הערימה כדי שהוא יוכל להגיע למקום גבוה בארון ליטול משם דבר מה שלא יכל להגיע אליו

זאת אומרת זו דוגמה לאדם שמקבל חוכמה ככה אנחנו נראים

בן אדם שמקבל חוכמה ואין לו יראת שמיים

דומה בדיוק לאדם הזה ששם הרבה ספרים ונראה תלמיד חכם בינתיים הוא משתמש עם זה בכלל לתכלית אחרת

אנו צריכים לדעת

כי תכלית כל הבריאה היא רק בשביל התורה

תכלית של כל הבריאה

רק בשביל התורה

עוד יש להעיר במה שכתוב וימלא אותו רוח אלוקים

למה היה נצרך רוח אלוקים בשביל עשיית כלים?

הלוא די בחוכמה

ממתי שמענו על נגר שצריך בעבודה שלו רוח אלוקים? בלי שיש לו רוח אלוקים הוא לא יכול לעשות את העבודה?

בשביל זה צריך שיהיה חכם שידע את המקצוע אבל למה צריך רוח אלוקים?

וכן עוד שאלה

מה שדרשו חז״ל חכמינו זיכרונם לברכה

בצלאל בן אורי בן חור

אז לכאורה קשה. מה ראה להזכיר כאן את חור?

התורה הייתה צריכה לכתוב בצלאל.

מה צריך להזכיר

בן אורי בן חור? למה צריך להזכיר כאן את חור?

אז לפני זה גם כן שמעתי שאלה יפה שקשורה כאן

כשאנחנו מזכירים את רבי שמעון בר יוחאי

אז תמיד מזכירים את שם אביו רבי שמעון בר יוחאי

אף פעם לא מזכירים רבי שמעון לבד,

תמיד מזכירים רבי שמעון בר יוחאי.

כשעולים לציון, אומרים אנחנו עולים לציון של רבי שמעון בר יוחאי.

ולכאורה למה לא מזכירים רק את שמו הפרטי?

ושמעתי הסבר יפה,

כשאנחנו רואים את ספר הזוהר הקדוש ושומעים את הסיפורים

על גדלותו וצדקותו ומעשיו של רבי שמעון בר יוחאי,

ניתן לטעות ולומר שלא מדובר בכלל באדם רגיל,

אלא במלאך שירד משמיים,

כזו גדולה,

כזה גדולה של אדם, איך יכול להיות שזה אדם רגיל? זה חייב להיות מלאך שירד מהשמיים.

אז לכן אומרים רבי שמעון בר יוחאי,

גם רבי שמעון הגדול היה יילוד אישה והיה לו אבא ואמא וזכה עד כדי כך שהגיע למעלה גדולה מהמלאכים שלא החשיב את גופו בכלל.

זאת אומרת,

מפה אנחנו יכולים להתחזק שגם לדרגה הזאת של רבי שמעון בר יוחאי,

כל בן אדם יכול להגיע.

אז כשמדברים על רבי שמעון בר יוחאי, אולי זה קצת רחוק במושגים שלנו, רבי שמעון בר יוחאי,

רחוק בשבילנו.

אבל הנה זכינו בדורנו לראות כאן ממש לידינו את כבוד מורנו ורבנו, שכמו שהרב סיפר על עצמו,

שכשראה הלכה ראשונה בשולחן ערוך

תפס את עצמו ברצינות,

והנה זכינו למעצמה כזו גדולה של עולם התשובה לארגון שופר, קהילות פז,

ועוד היד נטויה.

אז כמו שהרב אומר, כל אחד יכול, רק צריך רצינות אמיתית.

אז נחזור לשאלה ששאלנו,

מה ראה הכתוב להזכיר את חור?

למה לא מזכירים את בצלאל לבד?

אלא, בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה,

נתן נפשו על הקדוש ברוך הוא

ולא הניחן,

עמדו והרגו בשעה שבני ישראל רצו לעבוד עבודה זרה, את העגל,

באו לחור, וחור לא הניחן לעבוד את העבודה הזרה, עמדו והרגו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

חייך שאני פורה עליך,

כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם עם שם טוב בעולם,

שנאמר ראו קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור.

ולמה היה בצלאל זקוק לזכות אבות

ומסירות נפשם ולא היה די בחוכמה בלבד?

חוכמה לבד מספיק, למה צריך גם כן לזכות אבות ומסירות נפש הזאת?

מזה רואים

כי קיים הבדל גדול בין חוכמת התורה לחוכמת העולם.

בחוכמת העולם לא משנה מאין נובע מקור החוכמה,

העיקר שיש לאדם חוכמה,

קחו לפרופסור,

לא משנה מאיפה זה הגיע, מה הוא עשה לפני זה,

העיקר שהוא חכם, הוא יודע את המקצוע.

זה מספיק, זה בחוכמת העולם.

אולם בחוכמת התורה אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו,

ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו.

ככה אומרת הגמרא בחגיגת טז.

זאת אומרת,

אם אנו שואלים את עצמנו,

וכמו ששמענו גם כן, אנחנו שומעים את זה בכמה הרצאות של הרב, שאנשים שואלים

איפה ללכת, את מי כן אפשר לשמוע,

את מי אי אפשר לשמוע,

האם מותר לשמוע הרב פלוני או לא, ממי נלמד מידות, יראת שמיים,

מה, מכולם אפשר?

הנה אומרת לנו הגמרא, זה המבחן,

אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיו,

ואם לאו אל יבקשו,

אפילו שהוא צדיק ונראה רב גדול,

וכלפי חוץ הוא נראה צדיק וישר,

אומרת הגמרא, אל יבקשו תורה מפיו,

כי זה מגלה שכל כוונתם היא להתגאות עם התורה ולא למטרות ישרות.

וזהו שאמר,

ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור,

ללמד כי חוכמתו של בצלאל נבעה ממקור נאמן, ממסירות נפשו של חור.

וכל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

יש לנו את היראת שמיים של חור,

אז החוכמה של בצלאל יכולה להתקיים,

אבל סתם חוכמה בלי יראת שמיים לא שווה כלום, היא לא יכולה להתקיים, והיא מגלה שהחוכמה עצמה

היא לא באמת אמיתית, היא רק לאינטרסים.

זאת אומרת,

רק מסירות נפש לתורה כמו חור מוכיחה כמו מאה עדים על יראת שמיים אמיתית

כמו שזכינו לראות את כבוד הרב שנלחם ממש במסירות נפש

על כל קבוצה של הלכה ואיסור

זה מעיד על יראת שמיים אמיתית וטהורה

אבל אם תראו רבנים ולא משנה איך הם נראים כלפי חוץ

שמגיע אליהם דין ברור לדוגמה של נבלות וטרפות עם הוכחות

ורק בגלל שהם עושים חשבון שאולי הם יפסידו את מעמדם או את קהילתם הם לא מוסרים את הנפש על זה

שם תדע שאין יראת שמיים אמיתית ועל זה בדיוק הגמרא אומרת אל יבקשו תורה מפיו

עוד אמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק עצה שיטים עומדים

שמא תאמר

אבד סברם ובטל סיכוין

תלמוד לומר עצי שיטים עומדים שעומדים לעד ולעולמי עולמים

זאת אומרת

הכלים שבנו איתם את המשכן עצי שיטים הם עומדים לעד ולעולמי עולמים אין בלאי הם לא נשברים הם לעד ולעולמי עולמים

צריך להבין למה זה לא סתם ובספורנו בפרשת פקודה

הוא מסביר, כל אחד מחלקי המשכן הכתובים לא נפסדו וגם לא נפל דבר מהם ביד האויבים.

ההפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו בחורבן בית ראשון על ידי נבוזרדן.

וסיפר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים.

אספורנו מבאר מהם שתי המעלות שבזכותם זכה המשכן,

שכל הדברים של המשכן, כל הכלים שלו לא בלו ולא נשברו ולא נפלו ביד האויבים.

סיבה ראשונה שהיה משכן העדות שהיו בו לוחות העדות.

משכן העדות היה נמצא שם והיו בו את לוחות העדות.

סיבה שנייה, וכן היו ראשי אומני מלאכת המשכן מיוחסים צדיקים שבדור.

אלה שבנו את המשכן

היו מיוחסים צדיקים שבדור,

ולכן השכינה שרתה במעשי ידיהם והמשכן לא נפל ביד האויבים.

כי רק מי שיראתו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

אם היו בונים את המשכן סתם חכמים,

שאין להם יראה לפני זה,

החוכמה לא מתקיימת.

אז אתה יכול לבנות ארמון, אתה יכול לבנות מגדל,

בסופו של דבר זה לא יתקיים.

כל שאין יראתו קודמת לחוכמתו,

אין חוכמתו מתקיימת.

אבל מקדש שלמה,

שהיו עושה המלאכה בו מצור,

אף על פי ששרתה בו שכינה,

נפסדו חלקיו.

והוא צריך לחזק את בדק הבית, לסדר את כל הנזקים.

וגם נפל בסוף ביד אויבים.

הוא אשר אמרנו שחוכמה ואומנות לבד אין להם קיום.

כמו במקדש שלמה,

שהיו אנשי צור עושי המלאכה.

ורק כשהחוכמה נובעת ממקור נאמן יש לה קיום.

וכן אצל כל בן תורה,

אם תהיה כוונתו רצויה,

אין לו לפחד כלל, כי בוודאי יהיו מעשיו נצחיים.

אז לסיכום,

כל אחד יכול להגיע למעלות גדולות מאוד בתורה ויראת שמיים,

לזכות לחוכמה ולכל הטוב שבעולם על ידי זה.

אבל הוא צריך דבר אחד,

אנחנו צריכים להתחזק בלימוד המוסר ביראת שמיים.

ברגע שאדם מתחזק ביראת שמיים,

אז נהיה כלי, גופו נהיה כלי לקבל את כל התורה, ואז כל מה שהוא מכניס,

תורה וחוכמה, אחרי זה,

זה יתקיים לנצח.

אבל אם אדם מכניס המון חוכמה,

יש לו ידיעות בכל הדברים,

יכול לעשות לך מבחן סיכה אפילו,

אבל אין לו יראת שמיים,

סופו שזה לא מתקיים.

יהי רצון שנזכה

להתחזק ביראת שמיים ולחזק את הכלי שלנו,

שכל מה שנכניס לתוכו אחר כך, תורה וכל החיזוקים שאנחנו שומעים מכבוד הרב,

יתקיים בנו לנצח, אמן.

תודה רבה, תודה רבה.