סכנת החלקה | ר' שמואל בן עוליאל

- - - לא מוגה! - - - 

וישלח משה מלאכים אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל.

לפום צערא אגרא,

הדרך היחידה בה נזכה לקיים חובתנו בעולמנו

ושעל ידה נגיע לשלמות,

היא רק בדרך עמל ויגיעה.

רק נזכיר שהלימוד

יהיה לעילוי נשמתה של אמי הורתי, לינדה בת-חנה,

מנוחתה עדן.

אז לפום צערא אגרא, הדרך היחידה בה נזכה לקיים חובתנו בעולמנו ושעל ידה נגיע לשלמות,

היא רק בדרך של עמל ויגיעה.

וחסרון העמל, הסיבה העיקרית לכישלון האדם.

ולכן, אף בעת שאנו מכירים את החובה הנדרשת מאיתנו,

ויש בקרבנו שאיפה עזה להגיע לשלמות,

מכל מקום נשארים במצבנו הקודם.

כי חסר לנו הרצון לעמול ולטרוח

להשיג את כל ההיכרות

שהגענו אליהם.

ונשארת שאיפתנו בגדר רצון ארטילאי ללא ביצוע.

להרבה מאיתנו, אחרי שאנחנו שומעים שיעורים, דברי מוסר,

מגיע רצון להתחזק וחשק מאוד גדול.

אבל לפעמים זה רק זמני.

למה? בגלל שחסר בכוח הרצון

לעמול ולטרוח.

יותר קל כשיושבים וזה מגיע ככה.

אבל רצון והעמל וטרחה, לא כולם ממשיכים עם זה וטורחים.

אמרו בשם הגאון רבי ישראל סלנטר, זיכרונו לברכה,

שלעקור מידה אחת

משורשה קשה יותר מלרכוש בקיאות בכל עשש.

הרי כמה עבודה וטורח חייב להשקיע כדי לרכוש מעלה אחת,

על אחת כמה וכמה להשריש בקרבו אמונה ויראת שמים.

חייב למסור נפשו וכוחותיו בכל מאודו,

ומבלעדי זאת

לא ישיגן.

ואפילו להשיג

מעלה ככבוד הבריות, שהיא מידה מושכלת,

וכל העולם מכיר בחשיבות מידה זו,

מכל מקום חייב לטרוח עד שיוריקו פניו כדי להשיג מעלה זו.

אפילו כבוד, שזה דבר בסיסי, מינימלי, לכבד אחד את השני,

בשביל שיכבדו את הבן אדם, אדם צריך לטרוח ולעמול עד שממש יכבדו אותו. אז כל שכן,

ביראת שמים ובתורה ומצוות, שבשביל לזכות לזה

צריך רק על ידי עמל.

אף עשו הרשע האמין בעולם הבא,

ורצה להשיג עולם הבא.

כשמוע עשו את דברי אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה,

ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי.

כל כך אמונתו הייתה חזקה בברכות יצחק אביו,

עד שמסר נפשו עבור השגת הברכות,

ובקשתו הייתה לברכות יצחק

לזכייה בעולם הבא.

מכל מקום נותר עשו הרשע לדיראון עולם,

כי לא היה בכוחו לעמול, להשיג עולם הבא.

וללא עמל

לא מועיל כלום האמונה בעולם הבא.

אדם יכול להאמין

שיש עולם הבא, להאמין בכל המצוות,

להאמין בקדוש ברוך הוא,

אבל ללא עמל אדם לא יוכל להגיע לעולם הבא כמו שצריך.

זו הייתה תכונתו של עשו.

ויהיה עשו

איש יודע ציד איש שדה,

ופרש רשי איש שדה אדם בטל.

הכוונה שאינו מוכן להתייגע ולעבוד, אלא אוהב את הבטלה.

ויש לראות

הנה האדם נזר הבריאה כולה,

ומצינו שכל יצורי הבריאה חיים בהשקט ושלווה,

ואינם חייבים לטרוח למצוא פרנסתם.

מעולם לא ראיתי שועל חנווני.

ואילו האדם, כליל המעלות,

חייב לטרוח בכל כוחותיו להכניס מזון לפיו.

וכמו כן כל חיינו רצופים בצער ומכאובים

כצער לידה ועיבור וצער גידול בנים.

כל כך הרבה צער אנחנו עוברים בדברים הגשמיים.

אברבנאל,

זכר צדיק לברכה, כותב

שבמעשה הפרה יש רמז לתורה.

הפרה היא תמימה,

תמימה זה רומז לתורה שהיא תורת השם תמימה,

וכל מי שמקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ופרנסה,

וזאת הפרה שלא עלה עליה עול.

והתורה נותנת חיים ללומדיה, כנתינת האפר למים חיים,

ומטהרת את לומדיה כהזעת מי פרה שמטהרת את הטמא.

אז אם בגשמיות

האדם עובר כל כך הרבה צער, מכאובים, טרדות,

בשביל להשיג איזה קצת פרנסה, בשביל להשיג

כל דבר אחר, על אחת כמה וכמה שהשגת רוחניות קשורה בעמל וטורח,

ואף המעלה הקטנה ביותר לא נשיגנה אלא ביגיעה,

והקדוש ברוך הוא משלם לפי היגיעה.

אישה בהיריון,

לכאורה אנחנו אמורים לעמוד מפניה,

יש לה תינוק בבטן שיודע את כל התורה, המלאך מלמד אותו, את כל התורה כולה הוא יודע, צריך לעמוד בפניו.

אבל לא, למה? כי זו תורה בלי עמל.

ההלכה אומרת שאסור לקנח ביד ימין.

למה?

כי זה היד שקושרים איתה את התפילין.

לכאורה, אדרבא,

ביד שמאל אסור לקנח, כי ביד שמאל מניחים עליו את התפילין.

לא, אבל העמל הוא ביד ימין.

הקדוש ברוך הוא מחשיב את העמל.

העמל זה מה שחשוב.

מובא בחכמים זיכרונם לברכה,

ראיתי בני עלייה והם מועטים.

יגיעה עצומה דרושה להשגת המעלות ולהיקרא בעל מעלה.

הוא ראה גם בקורח ועדתו שהיו נשיאי העדה,

כאריהם אוהד, אנשי שם.

ובוודאי הייתה אמונתם שלמה.

ומכל מקום כאשר פגעה בהם עמידה,

לא הצליחו להתגבר עליה.

קורח

היה צדיק גדול. היה לו את כל הוותק של השנים שהוא היה צדיק.

איך הגיעה למצב של הנפילה?

אז ראיתי משל נפלא,

שזה ממש

דומה לזה ואפשר להסביר את זה,

אדם שנוסע במכונית חדשה.

מכונית חדשה 2018,

יש לו ותק של עשרות שנים בנהיגה,

נהג מיומן,

הכביש אין לו שום בעיה איתו, כביש סלול,

תנועה זורמת, אין שום דבר שיכול להפריע או רומז לקראת הבאות.

אבל פתאום כתם אחד של שמן על הכביש

ורגע אחד של היסח דעת

מסחרר את כל המערכת, וכל המערכות והניסיון חיים לא יועילו כאן.

רק דבר אחד יכול למנוע את ההחלקה ברוחניות,

העמל התמידי,

הערנות התמידית והלחיצה על הברקסים בזמן הנכון מתאוות העולם הזה.

רק זה יכול למנוע את האדם. אם אדם ייתן הפסקה,

ינוח,

אז הוא יורד.

ביקש יעקב לשב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.

לא דיין לצדיקים שמזומן להם שכר בעולם הבא,

אלא שעוד רוצים לשב בשלווה?

כי עיקר ההצלחה קשורה רק בעמל ויגיעה,

ומשום מה, כי אין לצדיקים לשב בשלווה.

וכן דוד המלך, עליו השלום,

שהיו חייו רצופים בייסורים ועמל.

וכמו שכתב,

מרבו צרי רבים קמים עלי.

אין תקופה בחיי האדם שמותר לו להפסיק מהעמל.

ואף הגדולים ביותר עדיין חייבים להתייגע כל חייהם.

משה רבנו עליו השלום נכשל בחטא מי מריבה באחרית ימיו.

אכן כל הראשונים מתקשים בהבנת חטא מי מריבה.

מכל מקום,

הרי התורה כותבת זאת,

לחטא

נמצא כי העמל תכלית כל הנבראים,

ואנו בורחים ומשתמטים מהיגיעה,

ואיננו מבינים כי זו תכלית כל הבריאה,

ורק על ידה נגיע לשלמות.

כל חובתנו היא ללכת בתמימות מצד אחד עם הקדוש ברוך הוא,

ומצד שני

עם העמל. בתמימות, כמו שנאמר,

תמים תהיה עם השם אלוהיך.

ראיתי מעשה שמביא הרב גלינסקי,

זכרונו לברכה, וספרו

על כומר שהיה מאוד אכזר ליהודים,

ותמיד חשב איך לעשות

שיהיה להם צער, להיעצר עליהם.

הצליח לשכנע את המושל שיעשו מבחן פומבי

בין היהודים לגויים.

נציג אחד מהגויים, נציג אחד מהיהודים.

ישימו אותם על במה גדולה, על גשר הנהר,

ואחד ישאל את השני שאלה.

הראשון שאומר, אני לא יודע את התשובה,

עומד שוטר לידו ופשוט זורק אותו למים.

וככה הצליח לשכנע את המשה לקיים את המבחן הזה.

היהודים מיד התכנסו, גזרו תעניות, צומות,

לא ידעו את מי לשלוח, מה לעשות?

הגיע יהודי אחד פשוט ליריעה,

ניסה למכור את מרכולתו,

ראה שאין אף אחד, הכול סגור, כל החנויות, הכול סגורים, הלך לבית הכנסת.

ראה שם את כל היהודים מתפללים, שאל מה קרה?

הסבירו לו את הגזירה של המושל,

צריך לערוך מבחן פומבי, שאלות, שיש לו תשובה.

אמר, תביאו אותי לרב, אני רוצה ללכת.

הלך לרב, הרב הסתכל עליו, אמר לו,

אתה, זו סכנת נפשות, ונשמרתם,

מדובר פה בכומר שהוא משכיל, יודע.

איך תעניות לו? הוא ישאל אותך שאלה, אתה לא תדע מה לענות, זו סכנת נפשות.

אמר לו,

בכל זאת אני אלך,

אם הוא ינצח אותי,

אז תגידו, יהודי פשוט ניצחת, זו לא חוכמה.

ואם אני אנצח אותו,

אז נגיד, תראה, אפילו יהודי כזה פשוט ניצח אותך.

הרב השתכנע ואמר, בסדר, נשלח אותך.

הקימו באמת במה מפוארת מעל הנהר.

היהודי הגיע,

כומר יושב שם, העלו את היהודי, אין לו אפילו תואר, לא שם, לא רב.

העלו אותו ככה,

עולה היהודי בענווה, מגיע לשם, יושב.

כומר אמר, את זה שלחתם?

אתה יודע מה, אם כבר הביאו אותך ואתה פה,

ניתן לך עוד איזה שתי דקות של חיים,

תשאל אתה את השאלה הראשונה.

אמר לו, בסדר, והתחיל לשאול.

שאל אותו אם הוא יוכל להסביר לו מה פירוש המילים

לא ידעתי פירושו בעברית.

מה הפירוש של המילים, אם הוא יוכל לתרגם לו מה פירוש המילים לא ידעתי פירושו.

אמר לו, הכומר,

אני לא יודע מה הפירוש.

תפס אותו השוטר וזרק אותו למים.

ואז חזרו היהודים בשמחה,

חגגו.

אחר כך היהודי נכנס לבית הרב, הרב קרא לו, אמר לו,

איך חשבת על הרעיון הזה?

זו חוכמה, איך חשבת? איך זה עלה לך בכלל הרעיון הזה, לשאול את השאלה הזאת וככה להפיל אותו?

אמר ליהודי, אני אגיד לך את האמת, אני לא חשבתי הרבה, אני לא יודע אפילו ללמוד גמרא,

שום דבר. בזמן שלי אני לומד חומש,

שתיים מקרא, אחד תרגום.

הגעתי לפסוק שמה, עכשיו גם את זה אני לא מבין, את רשי קשה לי להבין.

אז יש לי תוכנה של התרגום,

שאני רושם שמה את מה שאני לא מבין והיא מתרגמת לי.

והגעתי לפסוק, ועמוק אין מרע מן האור.

רשי כותב לא ידעתי פירושו.

לא הבנתי מה זה.

כתבתי במתרגם, מה זה לא ידעתי פירושו?

הוא אומר לי לא יודע מה הפירוש.

אמרתי אם המתרגם הזה, אם המחשב לא יודע מה הפירוש, איך הכומר ידע מה הפירוש?

אז זו דוגמה לאדם שהלך,

שהולך בתמימות עם הקדוש ברוך הוא. רק אנשים שהולכים בתמימות אמיתית ושלמה זוכים לסייעתא דשמיא ולהשגחה הפרטית.

יהי רצון שנזכה להתהלך בתמימות עם הקדוש ברוך הוא ובמצוותיו ובעמל תמידי,

ועל ידי זה נזכה להתעלות מעלה-מעלה עם סייעתא דשמיא, אמן כן יהי רצון.