יצר לב האדם רע מנעוריו | ר' יונה חיים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות כבוד מורינו ורבנו, שיחיה לאורך ימים טובים, אמן.

נגיד מאמר קעא מספר חכמת המצפון.

אומר הפסוק,

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ זקנן אשר אני נותן לבני ישראל,

איש אחד איש אחד,

למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם,

במדבר יג פסוק ב'.

הנה אמר הכתוב כי יצר לב האדם רע מנוריו,

ופירשו חכמינו זיכרונם לברכה,

מי שננער ממאה אמו רע הוא,

והעיד הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום,

וצורת המחשבה רק רע ובטבע האדם,

וכך הוא כל היום,

בכל אשר יפנה יצר לבו רע,

ויצר מחשבות לבו רק רע כל היום,

ולפי זה מהראוי היה שירגיש האדם בקרבו ומעשיו את הרע.

והמציאות היא שאין מרגישים כן כלל,

ונדמה שטוב הוא,

והפלא הוא, מאחר שהכתוב מעיד רק רע כל היום, מפני מה אין חשים בזאת?

נסביר.

זאת אומרת שאנחנו רואים שהכתוב אומר לנו שאנחנו רעים מלידה,

המחשבות שלנו רעים, מעשינו רעים,

והחמור מכול, שאנחנו לא מרגישים כן כלל שעלינו מדבר הכתוב,

פירושו של דבר שהמציאות שאנו חיים ומרגישים היא שלא עלינו מדבר הכתוב, אלא ודאי הוא מדבר על אחרים ולא עלינו,

שכנראה אנחנו מוצאים את עצמנו חס ושלום טובים,

והכתוב מדבר עליהם ולא עלינו.

ייתכן שהתשובה לכך היא על-פי מה שכתב מסילת ישרים בפרק ג',

תשת חושך ויהי לילה.

זה העולם הזה, שהוא דומה ללילה.

בעולם הזה יש בריאה של חושך ולילה.

במצב זה שרוי האדם.

הוא מבאר עוד מסילת ישרים, כנחומריות וקשמיעות העולם הזה.

הנה הוא חושך הלילה לעין השכל,

וגורם לו לאדם שתי טעויות.

האחת, אינו מניח לו שיראי המכשלות שבדרכי העולם,

ונמצאים הפתעים הולכים לבטח, ונופלים ועובדים מבלי שיגיע פחד תחילה.

והטעות השנייה, והיא קשה מן הראשונה,

היא שמטעה רעי אתם, עד שרואים הרע כאילו ממש טוב,

והטוב כאילו הוא רע,

ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים וזאת היא הרעה הגדולה, מלפפתם ומביאתם אל באר השחת.

נסביר.

יש פה שתי טעויות שבן אדם עושה

ביצר לב האדם.

בהתחלה הוא ממשיך, והוא לא חושב שהוא עושה בכלל דברים רעים, הוא ממשיך.

והטעות השנייה, הוא מסביר פה ואומר שהיא יותר קשה מהראשונה. למה?

הוא חושב שמה שהוא עושה רע זה טוב. הוא אומר, לא, אני רק עשיתי כך וכך, כאילו זה טוב.

אבל כך הם מתחזקים ואומרים ומתחילים לעשות את זה שוב ושוב ושוב,

ומחזיקים מעשיהם הרעים.

אבל לא, זה לא טוב, זו הרעה הגדולה,

והיא מביאתם אל באר השחת.

אם כן, שוב לא יפלא בעינינו שאין מרגישים את הרע.

מאחר שכך הוא מצב האדם, כל זמן שנתון תחת שליטת חומריות העולם הזה,

לראות הרע כאילו ממש טוב.

לכן רואים ענו רק טוב, ואין מבחינים כלל ברע.

ועל זה כתב מסילת ישרים שהיא הרעה הגדולה והיא קשה מהראשונה.

לא כמורגל להבין שהרע היא מה שנכשלים ברע,

ולא להרגיש בו תחילה להיזהר ממנו,

אלא גדולה וקשה היא.

מה שאומר עם הרע כאילו ממש טוב, והטוב כאילו רע, וזוהי הרעה הגדולה.

המלפפתם וביאתם אל באר שחת.

מה נכון הוא,

הוא ממשיך ואומר, מה נכון הוא שלא לרמות עצמנו בעבודת השם.

על האדם להכיר דברים כהווייתם, והאמת כפי שהיא.

להכיר עצמו וכוחותיו, אמונתו, יראתו ומידותיו.

לדעת היכן הוא בעולם ומה פשר מעשיו.

ואולם בטבעו נמצא האדם תחת ממשלת החושך המסתיר האמת ממנו.

ומי הוא אשר יוכל לייעץ לנו על האמת, לדעת על הרע אשר רע הוא?

כנראה שאצלנו בקהילות פז זה רק כבוד הרב,

רק המושלים ביצרם, אשר כבר יצרו מתחת ממשלת החומריות,

כפי שממשיך לבאר שם מסילת ישרים.

וכך היא המציאות הנגלית לעינינו,

לומדים תקופה ארוכה בישיבה וחושבים אנו שהשתננו, או בכולל,

לפני כן. ואומנם כן, ודאי משתנים ומשתנים,

אבל השאלה היא,

האם גם בנקודה הפנימית של יצר לב האדם רע מנוריו, האם גם בזה השתננו?

העובדה היא שייתכן ולאחר תקופה ארוכה של לימוד בישיבה,

כשעוזבים כותלי הישיבה,

חוזרים למה שהיו קודם לכן,

וכאילו לא קרה דבר, הוא בנה את כל המדרגות שלו על בסיס לא טוב.

והטעם כי הנקודה הפנימית שבלב, הנקודה של אהבת העולם הזה, לא נשתנתה.

בכל העבודה והעלייה היו על גבי נקודה של רע מנוריו, שזה לא טוב.

ולכן אפשר לחזור לקדמותו, להשתנות בנקודה הפנימית על הזו,

לשנות את המידות והאמונה, לה זוכים רק יחידי סגולה,

שהבסיס שלהם הוא חזק,

הם יכולים לעלות במעלות גדולות יותר,

ולא ליפול בסוף.

אמרו חכמינו, זיכרונם לברכה,

אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

מאיפה מביאים ראייה לזה שהרי יוחנן, כהן גדול, שימש בכהונה גדולה 80 שנה,

אל לא לאדם לסמוך על עצמו וטבעו שטוב הוא.

תמיד עליו לעמוד בהסתכלות ובדיקת עצמו לאור זה, מה אתה, אתה טוב או רע, מה שאתה עושה זה בסדר או לא בסדר?

ואפילו אם עברו עליך כל ימי חייך בטוב,

עדיין אין לו לאדם לסמוך על טבעו כי טוב הוא,

כי יצר לב האדם רע מנוריו,

ואף אם למראית עין האדם נראה הוא טוב.

אנשים מסתכלים בחוץ ואומרים לא, הוא טוב,

אבל מבפנים הבן אדם כנראה הוא מקולקל.

אין ראייה מזה שכבר תיכן בנקודה זו של יצר לב האדם רע,

וייתכן בכל מעלותיו מלמעלה הם, ומתחת לכל נשארה נקודה זו.

ואיך יפתח בעצמו שלא יושפע מכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום?

אין לו לאדם אלא לעמוד על המשמר ולנהל עצמו על-פי התורה,

וכך יינצל מהנקודה לזו של רע מנוריו,

החבויה בקרב לב האדם.

והראייה לזה שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה 80 שנה,

הוא בוודאי עלה ונתעלה במעלות רבות ולבסוף נעשה צידוקי.

ואיך זה כי הכהונה גדולה היא סיבה לכך?

ודאי עוד מניעוריו נשארה בו מאז שהבן-אדם קטן,

כמו שאמרנו בהתחלה, משניער מאמו הוא רע.

נשארה בו נקודת אמינות שבלב,

ובמצב זה עשה כל עליותיו,

והיה נראה כל הזמן על הרע כאילו הוא טוב,

ככה חושבים,

עד שיצא נקודה פנימית החוצה ונשא צידוקי. כמו בן-אדם שמדליקים אותו פשוט, בהתחלה הוא טוב, הוא טוב, הוא טוב,

מדליקים אותו, ובסוף הוא מתהפך.

ואם כן, איך יסמוך האדם על טבעו עם נקודה פנימית כזו? אם נקודה כזאת רואה תמונה בלב שלו,

איך הוא יכול לדעת שהוא לא ייפול בזה?

אין לו לאדם אלא לעמוד על המשמר,

אלא לעמוד תמיד על המשמר, ואל תאמין בעצמך,

וכך ינצל בעזרת השם.

והוא שכתב הרמחה על רבי משה חיים נוצטור בדרך יץ חיים.

ולמה לא יעמוד בכל יום, לפחות שעה אחת פנוי,

בכל המחשבות, לחשב מחשבת ממש, מה הוא ולמה בא לעולם?

ומה הוא צריך לעשות?

כך צריך האדם תמיד לחיות חייו, תמיד לחדש בעצמו מחשבות האמת,

מהי האמת הנדרשת ממנו, ומהי אמת במהותו ומצוותו, ולאור זה לכוון את חייו.

ועל דרך זה ניתן להבין עניין המרגלים.

אמרו חכמינו זיכרונו לברכה וכי כסילים היו המרגלים.

הלא כבר נאמר שילח לך אנשים, ובכל מקום שכתוב אנשים הם צדיקים.

אלא על שהוציאו דיבה שנאמר ומוציא דובה הוא כסיל.

ואף על-פי כן בני אדם גדולים היו ועשו עצמם כסילים.

הם כן היו אנשים גדולים.

ועליהם אמר משה כי דור תהפוכות המה שנבחרו מכל ישראל, מכל בני ישראל לקחו את המרגלים האלו, את האנשים האלו,

שהרי צדיקים היו בעיני ישראל ובעיני משה.

ואף משה לא רצה לשלח על מדעת עצמו,

עד שנמלך מהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, ראויים הם, תשלח אותם.

ואחר כך, לסוף ארבעים יום, נאבחו ועשו כל אותה צרה.

כנראה באותה שעה גדולים וצדיקים הם כן היו,

אבל בסוף התהפך.

כי יכול האדם לגדול ולהתעלות, ואף להיות צדיק, ועדיין לא נעקר ממנו,

יצר לב האדם רע מנעוריו שבו.

הנקודה הפנימית על הזו נשארה בקרבו,

אלא שכל זמן שהוא אוחז בטוב ועסוק בו,

אין הרע שבקרב לבו משפיע עליו.

עכשיו הוא מבין לנו,

הוא אומר לנו מה אנחנו צריכים לעשות משום שזה לא ישלוט בנו. תמיד יעסוק הבן-אדם בתורה,

כמו שרגילים לנו לפרש, הרי נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. ומה בחרת? לא בחרת בדרך הרע, בחרת בחיים.

המוות והרע ניתנו לפני האדם.

מה יעשה האדם וימלט עם דרך הרע? ובחרת בחיים,

יעסוק בחיים ובטוב וימלט עם דרך הרע.

אולם בסכנה גדולה נמצא האדם שבמצב שכזה כל זמן שלא תיכן הרע,

כי אם לרגע יעזוב את הטוב, עלול להתעורר בקרבו כל הרע.

אם לשנייה אחת הוא יעזוב את התורה,

כנראה הוא יתהפך, חס ושלום.

ואז ייתכן אף אם זכה האדם להיות גדול

וצדיק אם הנקודה הפנימית שבעמקי הלב נשארה רע מנעוריו. אם יתעורר יצר לבו הרע,

תהפך כל הקערה על פיה.

אומנם אם המרגלים לא היו באים לידי הניסיון הזה והיו נשארים במצבם ולא היו כנראה נוסעים לארץ-ישראל,

היו נשארים גדולים וצדיקים,

אולם מי שבאו לידי הניסיון נהפכו לגמרי.

כי האמת היא, כדברי הכתוב,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום.

ועל זה יזהיר הכתוב, ישמרו לכם, פן יבטא לבבכם, וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים.

אין עזרה דווקא מפיתוי עולם הזה,

אלא כל פיתוי הלב סכנה הוא. כל מה שאתה חושב שבא אליך,

תמיד תחשוב מה זה.

כי אם יימשך האדם בזה, עלול להתעורר הרע מנעוריו שבו,

ויבוא, חס ושלום, לידי ועבדתם אלוהים אחרים, השתחוויתם להם.

אין על האדם אלא להכיר עצמו בכוחותיו ולהכיר הרע שרע הוא,

ולהיזהר שלא לסמוך על עצמו ולחשוש תמיד מהרע שבקרבו, ולהחזיק תמיד במחשבות האמת ולכוון חייו על-פיהם.

ואם יעזוב האדם עצמו למהלך טבעו,

אזי אף אם יעלה ויתעלה, הרע הרע שבקרבו נשאר רע,

וכל הטוב שבו יהיה טוב רק מפני שטבע האדם, זה הנורמל, מה שנקרא,

לראות הרע כאילו הוא טוב ממש,

ובמצב כזה יעבור כל ימי חייו,

ודבר זה מלמד מוסר לאדם, לדעת ולהבחין, להכיר את הרע,

ולדעת הרע שרע הוא, ולהימלט ממנו, ולזכות שהטוב יהיה באמת טוב אמיתי.

עכשיו שנזכה בעזרת השם להכיר את מידת יצר לב האדם,

ואחרי שנכיר את המידה הזאת נתקן אותה,

ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.