פורים – 'תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי'

חדש! ניתן לקריאה והורדה המאמר המעוצב מהספר - לחץ כאן.

פורים – 'תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי'

א] מדוע אמרו חז"ל: 'שרק פורים ישאר מכל המועדות!' ?

ב] למה עָשָׂה אחשורוש מִשְׁתֶּה גדול כל כך "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ" (אסתר א, ג)? 

ג] כיצד יתכן שמלך רשע ששנא את היהודים כמו המן! הפך לפתע עורו ואמר: "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח, ח) וכי מפני שאשתו (אסתר) התגלתה כיהודיה נעשה אוהב יהודים?! 

ד] מדוע בתחילה סירבה אסתר להציל את עם ישראל! וכי לא חפצה להציל עם שלם?! 

ה] מאיזו סיבה התעקש מרדכי: 'שדווקא אסתר תציל!' "הֲיַד ה' תִּקְצָר" (במדבר יא, כג) ?! הרי הרבה דרכים למקום להושיע את עמו! 

ו] מהו החטא הנורא בזה שהשתתפו היהודים בסעודת אחשורוש? ומהו התיקון לחטא זה? 

ז] מדוע ב: 'שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב' אומרים: ששמחו עם ישראל 'בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי' הרי מרדכי יצא בעוד כמה וכמה מלבושים! ומהו עומק ענין התחפושת בפורים? 

חג פורים ומגילת אסתר לא יתבטלו לעתיד לבוא! 

בילקוט (משלי רמז תתקמ"ד) מבואר: 'שכל המועדות עתידין להתבטל ופורים לא יתבטל לעולם! אמר רבי אלעזר: 'אף יום כיפור לא יתבטל! שנאמר בו: "חֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא כג, לא).

ובירושלמי (מסכת מגילה א, ה): 'אמר רבי יוחנן: 'כל הנביאים והכתובים עתידין להתבטל וחמשה חומשי תורה לא!' ריש לקיש אמר: 'אף מגילת אסתר לא תתבטל!'.

ויש להבין: מדוע שונה נס פורים משאר המועדים שכולם יתבטלו והוא לא? ובמה מתייחדת מגילת אסתר שנביאים וכתובים יתבטלו והיא לא? 

מבאר השפתי חיים על פי דברי חז"ל (שבמסכת ברכות דף י"ב) ושם נאמר: אין מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ! והטעם: כיון שלעתיד לבוא הניסים יהיו כל כך מופלאים עד שניסי יציאת מצרים יהיו טפלים כלפיהם!! ואם כן רק הגאולה השלימה תהיה עיקר ונס יציאת מצרים טפל לה.

ולכן המועדים שהם 'זכר ליציאת מצרים'; פסח, שבועות וסוכות יהיו טפלים לניסים הגלויים שיהיו לעתיד לבוא! ומסיבה זו כביכול יתבטלו. 

אבל, שונה נס פורים! שכן הניסים בו אינם גלויים אלא נסתרים כמאמר הגמרא (מסכת חולין דף קל"ט): 'אסתר מן התורה מנין? שנאמר: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח).

ונקרא: "עַל שֵׁם הַפּוּר" (אסתר ט, כו) כי אין דבר טבעי יותר מגורל!

ויפה שמו! כיון שחג פורים היה בזמן חורבן בית המקדש הראשון בזמן הסתר פנים והנס העצום שראו הכל: שהקב"ה מולך בתוך הטבע! וגם באופן טבעי מושל בעולם והפך את הרע המוחלט לגילוי כבוד שמים ללא שום נס!! זה ישאר לעתיד לבוא!

מה שאין כן ביציאת מצרים - אז היתה זו שנה של ניסים גלויים. וכן מפלת סנחריב ומיליוני חייליו שמתו בזמן בית ראשון! ואף בנס חנוכה שהיה בעיצומו של בית שני; המכנה המשותף בין כל הניסים הללו הוא: שכולם אירעו בזמן כבוד השכינה! בעת שקרן ישראל היתה למעלה ולכן גם הם היו ניסים גלויים שינוי הטבע ממש כיאה לתקופה שבה ה' יתברך מראה מלכותו בעולם כנגד כל חוקי הטבע. 

נס פורים היה בזמן חורבן בית ראשון; 

והנה התרגום פותח את דבריו בתיאור עשר (10) מלכויות שהיו מבריאת העולם; 

א] מלכות הקב"ה. 

ב] מלכות נמרוד. 

ג] מלכות פרעה. 

ד] מלכות ישראל בזמן דוד ושלמה ובהמשך בזמן בית ראשון ובתקופת אחאב המלך. 

ה] מלכות נבוכדנצר מלך בבל שהחריב את בית המקדש הראשון. 

ו] מלכות פרס אחשורוש. 

ז] מלכות יון בזמן בית המקדש השני. 

ח] מלכות רומי שהחריבה את בית המקדש השני ומלכה כאלפַים (2,000) שנה! 

ט] מלכות משיח בן דוד. 

י] מלכות מלך מלכי המלכים הקב"ה!

ומבואר בנביאים: שבשנת 2448 לבריאת העולם היה מעמד הר סיני! ולאחר 480 שנה! בשנת 2928 נבנה בית המקדש הראשון שסימל את מלכות ישראל והיה בית ראשון עומד סך 410 שנה עד שנחרב בשנת 3338 על ידי נבוכדנצר. ואז התנבא ירמיהו הנביא: 'שכעבור שבעים (70) שנה יבנה בית המקדש השני!'

ומעשה המגילה היה כששים (60) שנה לאחר חורבן בית ראשון. 

ובמסכת מגילה (דף י"א) מבואר: שכל העולם עסק באותה תקופה בשאלה: 'מתי יבנה בית המקדש השני? מתי מתחיל החשבון של שבעים השנה?' שכן הגלה נבוכדנצר חלק מעם ישראל עוד קודם לחורבן. 

ולפי זה מבארים בגמרא: שאלה גדולה! מדוע עָשָׂה אחשורוש מִשְׁתֶּה גדול כל כך מאה ושמונים (180) יום? (אסתר א, ד) מה גרם לו לשמחה כה גדולה בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ? 

אחשורוש טעה כמו שטעו קודמיו; 

והטעם: כיון שחשב אחשורוש: 'שתם הזמן של שבעים שנה! ועדיין לא נבנה בית המקדש!!' ועל כן שמח כל כך! מאחר שהבין: שמלכותו תיכון לעד! ומחמת זה עָשָׂה מִשְׁתֶּה גדול לסיבת תוקף מלכותו!

אלא שטעה בטעות שטעו קודמיו!!

שכן גם בלשצר נכדו של נבוכדנצר שגה בדיוק באותה טעות! שכן אמרו חז"ל: 'שבלשצר אביו וסבו מלכו על כל העולם! וזו היתה מלכות בבל במשך שבעים שנה וזכו לכך; משום שנבוכדנצר כיבד את ה' בתקופת חזקיהו המלך ועל כן קיבל שכר של שבעים שנה מלוכה לו ולזרעו.

ובתום שבעים השנים הללו חשב בלשצר לתומו: 'שהם שנות החורבן!' כפי שנתנבא ירמיהו. וחישב ומצא שלא נבנה בית המקדש! ואז ברשעותו הוציא את כלי בית המקדש!! ונשתכר בהם.

ועל הזלזול הנורא בכלי בית המקדש נגזרה עליו: 'מיתה!' באותו לילה ובאו דריוש וכורש מלכי פרס ומדי והרגוהו. ומאז תמה ונשלמה מלכות בבל בעולם ועברה לפרס ומדי כמבואר במגילה: "מלכי מדי ופרס". 

ולאחר הנצחון הנביא בספר עזרא פותח בדברי כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס (עזרא א, ב) אשר הבין: שמאת ה' ניתנה לו הממלכה! ועל כן פקד: לִבְנוֹת לה' יתברך בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם!

אולם, אף על פי שנדב כורש סכום גדול לבנין הבית! לא נאותו רוב עם ישראל לבנות את בית ה' ורק כארבעים אלף (40,000) איש ובראשם זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל בנו של יכניה מלך יהודה עלו לבנות את בית המקדש השני. אלא, שכיון שעדיין לא חלפו שבעים שנה אלא כחמישים (50) שנה בלבד! נעצר בנין הבית בזמן מלכות אחשורוש. 

ובתוספת נופך! 

בתרגום (ובילקוט שמעוני אסתר תתרמ"ט) מבואר: שאחשורוש היה בנו של דריוש ואותו לילה שהרג דריוש את בלשצר ישב דריוש על כסאו של בלשצר כשמסביב שׂרר חושך ועלטה ובאמצע הלילה באה ושתי בתו של בלשצר וישבה בחיקו של דריוש שכן חשבה: 'שזה אביה!' חמל עליה דריוש וגידלה ולבסוף השיא אותה לבנו אחשורוש. 

ואז טענה ושתי נינתו של נבוכדנצר בפני בעלה אחשורוש: 'בית שהחריב סבי' נבוכדנצר, שושתי היא נינה שלו 'תבנה אתה?!' מיד פסק אחשורוש לבנותו! 

ו: "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ" חישב אחשורוש וסבר: 'שתמו וגם נשלמו שבעים שנה שהבטיח ירמיהו הנביא!' ולמעשה, טעה בעשר (10) שנים! שכן רק עשר שנים חלפו ממות קודמו בלשצר וחזר אחשורוש על אותה טעות של בלשצר אביה של ושתי והוציא את כלי בית המקדש! כמו שנאמר: "וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים" (אסתר א, ז) 

יצאה בת קול ואמרה: 'אתם שׁוֹנִים בטעותו של בלשצר!' 

מות ושתי הוא עונש גם לבלשצר וגם לאחשורוש; 

אך אם לא די בכך, הגדיל אחשורוש לעשות! והתחפש לכהן גדול!

כפי שדרשו בגמרא על הפסוק: "וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (אסתר א, ד) הם בגדי הכהן הגדול! שנאמר בהם: "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ב) בא שטן וריקד ביניהם ונענש גם אחשורוש במות אשתו ושתי! 

ומדוע לא מת אחשורוש בעצמו כפי שמת בלשצר ברשעו? הרי גם הוא זלזל בכלי בית המקדש בדיוק כמוהו! 

מבאר המהר"ל: שאינו דומה מי שחוטא בראשונה כיון שעזות פניו גדולה יותר! ולכן בלשצר מת בעצמו. 

והוסיף הבן איש חי (בן יהוידע): שאדרבא! במות ושתי היה עונש כפול; (1) גם לבלשצר שמתה בתו ונכחד זרעו לגמרי (2) וגם לאחשורוש שכן אהב אותה כגופו! וכשהתפקח משכרותו הצטער צער רב על מותה.

ובזה תם ונשלם העונש לושתי על שהעזה להפסיק את בנין בית המקדש!

ובעוד אחשורוש עושה סעודה על מפלת עם ישראל ועל העצמת מלכותו בחושבו: 'שלא יבנה בית המקדש!' זרע הקב"ה באותה סעודה ממש את תחילת מלכות אסתר ובנין בית המקדש השני!

מתי נהפך לב אחשורוש לטובת עם ישראל? 

והנה, תמוה מאוד! כיצד יתכן שמלך כה רשע!! שבמסכת מגילה (דף י) מבואר עליו: שהיה שונא ישראל לא פחות מהמן! אמר לבסוף למרדכי ואסתר: "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח, ח) וכי מפני שאשתו יהודיה נעשה אוהב יהודים?! "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ" (ירמיהו יג, כג). 

מבאר הגאון רבי יונתן איבשיץ זצוק"ל (בספרו יעדות דבש): 'שראה אחשורוש בקסמיו שיהודי ימלוך אחריו וישב על כסאו וחרה לו הדבר מאוד! וכי יגע לריק?! האם יהודי ירש אותו?! על כן ביקש: להרוג את כלל עם ישראל!

אולם כשנודע לו שאשתו יהודיה הבין: שבנו שלו הינו יהודי!

וכך מבואר ברש"י (עזרא ד, כד) שיורש העצר כורש השני בנם של אחשורוש ואסתר הוא זה שמלך אחרי אחשורוש והוא זה שבנה את בית המקדש בדיוק לאחר שבעים שנה! כפי שהתנבא ירמיהו הנביא. 

וכיון שהתבאר היטב: שכל ענין נס פורים סובב והולך סביב בנין בית המקדש! וכל הנס נעשה בזמן הסתר פנים במשך עשר שנים משנת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ ועד השנה השתים עשרה (12). לפי זה אפשר להתבונן ולראות: כיצד הקב"ה סובב הכל באופן טבעי;

ושתי מתה. ולאחר ארבע (4) שנים נשא המלך את אסתר. כעבור שש (6) שנים נוספות הפיל המן פור בי"ג ניסן ואז... הפלא ופלא! עם ישראל צם שלושה (3) ימים בעיצומו של חג הפסח! משם התגלגלו העניינים במהירות! ובתוך שלושה ימים בלבד נתלה המן על העץ בי"ז ניסן!!

ורק לאחר י"א (11) חודשים נקמו עם ישראל בעמלקים והרגו ע"ה אלפים (75,000) מהם! בי"ג אדר שלמחרתו חוגגים את 'נס הפורים!'. 

דווקא אסתר היתה צריכה להושיע את עם ישראל; 

וכאן יש להבין: (1) מדוע סירבה אסתר בתחילה ללכת לאחשורוש? וכי לא רצתה להושיע עם שלם?! יתר על כן, מרדכי ציווה עליה: 'ללכת!' ואיים: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" (אסתר ד, יד) ותמוה (2): האם היהודים היו חייבים דווקא את אסתר? "הֲיַד ה' תִּקְצָר"?! (3) ומהו הלשון: "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ" הלא יתומה היתה! וכבר נפטרו הוריה זמן רב קודם לכן לפני ע"ה (75) שנה! ועוד קשה (4) מהו הלשון: "אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת?".

ועל פי האמור לעיל יתבאר באופן נפלא! שאסתר בענוותנותה חשבה: 'שאינה ראויה שעם ישראל יוושעו דווקא על ידה!' לכן סירבה ורמזה למרדכי: 'כי הרבה דרכים לו למקום!' 

השיב לה מרדכי: 'אינך מבינה! אכן, בזמן גילוי כבוד ה' - הרבה דרכים למקום! יהפוך הקב"ה את ארץ מצרים, יקרע את הים, יפיל מגיפה על סנחריב וחיילותיו ואף יהרוג אומה שלמה על ידי קומץ אנשים! אך כל זה בזמן של גילוי פנים. כיון שבזמן של גילוי כבוד ה' ההצלה כיאה לזה גם היא בנס גלוי לעין כל!

אבל לא כן בזמן של הסתר פנים אז הכל מתרחש בחדרי חדרים ואף המן נתלה מצווי שנעשה בארמון הרחק מעיני הציבור.

ולכן הסביר מרדכי לאסתר: "בָּעֵת הַזֹּאת" זמן של הסתר פנים אל תַּחֲרִישִׁי כי אין דרך אחרת! אלא זוהי הדרך היחידה להינצל ללכת ולהתחנן לאחשורוש בדרך הטבע. 

ומשום כך הוסיף ואמר לה: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ" (אסתר ד, יג) כאילו יש דרך אחרת ו: "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר" (שם פסוק יד) אלא, חס ושלום! "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ" הכוונה לכלל עם ישראל! שכן הוריה כבר נפטרו "תֹּאבֵדוּ" חלילה וחס!

"וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (שם) זוהי הסיבה לכך שנעשית מלכה להקדים תרופה למכה על ידי ישועה טבעית בזמן החורבן שהוא זמן של הסתר פנים. 

מהו החטא שהשתתפו בסעודה;

ואם כן, הבינה אסתר המלכה: שעתה צריך לתקן את החטא שגרם לגזירת כליה במרום!

שכן במדרש (רבה ז, יג) מבואר: 'שאף על פי 'שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ!' בפורים היתה סכנה גדולה יותר! כיון שהקב"ה עצמו חתם על כליה!!

כי בשעה שנהנו מסעודתו של אחשורוש - בא השטן וקטרג בשמים! וחתם הקב"ה את עם ישראל לכליה!!

החלו מלאכי השרת לצעוק ולבקש: 'רחמים!' 

עד שרץ אליהו הנביא לאבות העולם ואמר: 'עורו! כי נגזרה כליה!!' 

אמרו לו: 'מפני מה?' 

אמר להם: 'על שאכלו מסעודת אחשורוש' 

אמרו: 'אם עברו על דת הקב"ה - מה יש לעשות?!' 

חזר אליהו הנביא למשה רבינו כדי שיתפלל על עם ישראל כפי שהתפלל בעבר! 

אמר משה רבינו: 'חפש שם אדם כשר והוא יתפלל משם ואני מכאן!' 

אמר לו אליהו הנביא: 'כבר נחתמה כליה!' 

אמר לו משה רבינו: 'במה נחתמה; אם בדם - אין מה לעשות! ו: מַה שֶּׁהָיָה – היה!' 

אמר לו אליהו הנביא: 'בטיט נחתם ועל כן כביכול לא נשפך כבר הדם ואפשר לתקן!' ונרמז בפסוק: "יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (אסתר ג, ט) לא בדם. 

"וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (אסתר ד, א) כלומר; את מה ש: נַעֲשָׂה בשמים! מיד קרע אֶת בְּגָדָיו וכמו הנביא יונה בנינוה הכריז: 'שאין הצלה! שכן כבר נגזרה גזרה בעליונים' והוציא ספר תורה "וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר"... "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (אסתר ד, ג).

אלא, שיש לבאר: מדוע באמת השתתפותם בסעודה היתה חטא גדול כל כך?

מובא במדרש: 'שאחשורוש התחכם והחטיאם בגילוי עריות על ידי המשתה!' אולם הרי"ף (בעין יעקב) ביאר: 'שהחטא היה חמור הרבה יותר - חילול ה'!

שכן מבואר בגמרא: 'שכל סיבת הסעודה היתה משום שחשב אחשורוש: 'שתמו וחלפו להן שבעים שנה ועם ישראל לא נגאלו!' יוצא, שהיתה זו סעודה שמטרתה לחגוג את ביטול בנין בית המקדש! ומי שהשתתף בכזו סעודה הראה: שהוא שמח על החורבן - ה' ירחם!

ועל כן השמחה במלכות אחשורוש על חשבון מלכות ה' יתברך היתה עבירה עצומה! חילול ה' נורא ואיום!! שעליה נגזרה כליה. 

החטא בימי אחשורוש מעורר את החטא בימי נבוכדנצר; 

הבינה אסתר: שכאן צריך לתקן את החטא הנורא! וכיצד? על ידי צום "שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד, טז) ומדוע?

מבואר בגמרא: 'שכיון שנהנו יהודי שושן מסעודת אחשורוש הנוספת במשך שבעה (7) ימים! (אסתר א, ה) לכן תשובתם היתה: לצום כנגד זה "שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" שש (6) עונות! 

וכשנכנסה לבית המלך נאמר: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (אסתר ה, א) ביארו חז"ל (מסכת מגילה דף י"ד): 'שלבשה רוח הקודש!

הגיעה לבית הצלמים ונסתלק רוח הקודש! אז אמרה את מזמור כ"ב בתהילים: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי". 

מוסיף הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ומבאר: שהבינה אסתר המלכה; שלא עשו מספיק! ואין די בצום. ומדוע?

מובא בגמרא (מסכת מגילה דף י"ב): 'שחשבו תלמידי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י): 'שעם ישראל נתחייבו כליה - על שנהנו מסעודתו של אותו רשע!' 

אמר להם רבי שמעון: 'אם כן שיענשו רק יהודי שושן שהשתתפו בסעודה במשך שבעה ימים ולא יהרגו יהודי כל העולם שהיו במשתה מאה ושמונים יום?'

אלא, ביאר רשב"י: שעיקר הגזירה החלה בעוון שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר! כי לאחר שהחריב נבוכדנצר את בית המקדש והגלה את עם ישראל לבבל עשה פסל ענק וציווה: 'שכל העולם ישתחוו לו!' ובאמת גם עם ישראל השתחוו לו חוץ מחנניה מישאל ועזריה. 

שאלו תלמידי רשב"י: 'אם כן וחטאו בעבודה זרה! מדוע לא מתו לבסוף?!' 

השיב להם: 'עם ישראל עשו לפנים! באונס ולא ברצון ורק כלפי חוץ השתחוו - אף ה' עשה גזירה רק לפנים; כלפי חוץ נגזרה גזירה ופחדו מאוד! אולם ניצלו לבסוף'. 

ומבאר רבי שלמה אלקבץ (בספרו מנות הלוי): 'מדוע התעורר הקטרוג דווקא בימי אחשורוש? 

ומסביר: שחטאו כלל עם ישראל חטא גדול בזמן נבוכדנצר! משום שהשתחוו לדמות פסל של מי שהחריב את בית ה'!

אולם חנניה מישאל ועזריה נפלו על קידוש ה' לכבשן האש ולא השתחוו - על כן הם השתיקו את הקטרוג! אבל לא מחקו אותו לגמרי כיון שהיו יחידים.

ובימי אחשורוש כששוב חטאו רבים - עוררו מחדש את הקטרוג! 

ומוסיף הבאר יוסף ומבאר את העומק באופן נפלא! שבעצם שורש שני (2) החטאים אחד הוא;

אצל נבוכדנצר - פחדו ממלך שמולך על כל העולם והשתחוו לו אף שכרוך בזה עוון עבודה זרה וביזוי כבוד בית המקדש. ואצל אחשורוש פחדו ממלך שמולך על כל העולם ונהנו מסעודתו אף שזוהי סעודה על אי בנין בית המקדש!!!

התיקון לחטא שחטאו בלב; 

על כן, לא היה די בצום של שלושה ימים - משום שהוא כיפר רק על החטא שהשתתפו בסעודה! אבל היה כאן גם עוון חמור הרבה יותר! עבודה זרה ששורשו הוא חילול ה'!!

לכן יזמה אסתר תיקון נוסף! 

שהנה, מוסיף רבי יהודה צדקה ומבאר: מדוע במשתה הראשון לא גלתה אסתר את צפונות ליבה אלא רק הזמינה את אחשורוש והמן למשתה נוסף? מעשה אשר העלה הרבה תמיהות! כפי שכתוב בגמרא (מסכת מגילה) וכי בינתיים רבים מעם ישראל היו שרויים בחשש עצום בגללו?

אלא, שרצתה אסתר לגרום לפחד וחרדה בשני (2) מוקדים; 

האחד (1) שאחשורוש יחשוש: פן תחבור להמן ושניהם יהרגוהו! 

והשני (2) שעם ישראל גם הם יפחדו מאוד! כיון שאם עד עכשיו היו בטוחים במקצת: 'אחות יש לנו בבית המלך!' ובפרט שמסרה נפשה ונכנסה לארמון ללא הזמנה ואף צמה שלשה ימים יחד עימם! הנה לפתע יראו: שאותה אחות עורכת משתה תמוה ביותר ביחד עם המן צורר ישראל! ועוד מגדילה לעשות ומזמינה את אותו רשע למשתה נוסף!!

אין זאת אלא שבוגדת היא בעמה! וכולם יהיו סבורים ומשוכנעים: שהמלכה מנסה להציל את עורה...! או אז ישאו את עיניהם למרום לבעל הרחמים שממנו תבוא הישועה. 

ואמר אליהו הנביא: 'שזאת היתה כוונת אסתר, להכין תוכנית נוספת: לעורר את לב עם ישראל לאביהם שבשמים! כדי לתקן את אשר חטאו בליבם ופחדו רק ממלך בשר ודם. 

עיקר התיקון היה בלב - על גודל החטא שחטאו בלב! 

והגאון מוילנא מחדד את הנקודה הזו, כשמקשה: מה היה צריך מרדכי לכל הכבוד הזה? שהמן ירכיב אותו על סוס וכי חסר היה למרדכי כבוד עד שנצרך שיכריזו כלפיו: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו, יא)

אלא, מבאר הגאון מוילנא: שאי אפשר שתהיה ישועה בלי שיבטח האדם בבורא עולם! ועם ישראל היו כבר מיואשים לגמרי!! לכן בשבילם הרכיבו את מרדכי על הסוס וקראו: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"

כי כך הראה להם הקב"ה מקצת הישועה! שהאויב נופל לפני מנהיגם ואז נתחזק ליבם לקב"ה ושוב יכלו לצפות לישועת ה' יתברך. ואכן, לאחר התהלוכה של מרדכי ברחובות העיר שושן, שוב חזר מרדכי לשקו ותעניתנו בציפיה לראות ישועה שלימה! 

'בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי';

והשפת אמת מקשה פליאה עצומה! כיצד הסכים המן לביזיון הנורא להרכיב את אויבו היהודי על סוס לעין כל?! הרי היה מעדיף למות ולא להתבזות כך!

אלא, שידע המן: שאם ימות - תתבטל הגזירה! והעדיף לסבול את כל הביזיון ובלבד שיצליח במטרתו הסופית!

אבל, כדי לגמד את הבושה זמם המן רעיון;

הכל הכירו את צורת לבושו של מרדכי בחליפה ובמגבעת ההדורה! ואם כן חשב המן: 'שבשעה שמרדכי ילבש את בגדי המלך - הוא ילבש את בגדי מרדכי!

ובשעה שיצאו לתהלוכה היה נראה מרחוק כאילו מרדכי שוב מושפל ומוביל את המן בבגדי המלך והוסיף ליהודים צער על צערם...!' 

אבל, כשהתקרבו - ראו על רוכב הסוס: ציצית! "פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו, לח) ואז שמחו כולם! 

וזהו שאומרים בפיוט: 'שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי'

כי על ידי הציצית הבינו: שהכל תחפושת ומרדכי מתחפש למלך והמן למרדכי!

ועל כן זהו עומק מנהג התחפושת שנפסק ברמ"א (סימן תרצ"ה): 'שנהגו עם ישראל להתחפש בפורים' שכן כל המגילה מלווה בתחפושות;

אחשורוש - התחפש בתחילת המגילה לכהן גדול.

מרדכי - היה לבוש כאבל לבש שק.

אסתר - לבשה בגדי רוח הקודש ואז הגיעה הישועה הגדולה!

המן - התחפש למרדכי.

ומרדכי - לבש בגדי מלך!

ועל כן אומר בספר בני יששכר: 'שנוהגים להתחפש בפורים כדי להראות להקב"ה: שכל החטאים וכל הרע השורר בעולם - הכל חיצוני! וזה לא אנחנו באמת!

כיון שכאשר שבו בתשובה שלימה וטיהרו את ליבם ובשעה שראו את המחזה של מרדכי והמן מחופשים ומרדכי היה למעלה והמן למטה! הבינו: שכל מעשה המגילה אינו אלא תחפושת! מעין הצגה. ובשעה ששבו לאביהם שבשמים ירד המסך וקרבה הישועה לבוא!

[קרדיט: גם מאמר זה על חג הפורים מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פרשת כי תשא: סוג הכתב שבלוחות ואותיות מנצפ"ך' - לחץ כאן].

לצפיה בשיעור מפי כבוד הרב שליט"א: 'תכלת מרדכי'