פחיתותו של "עם הארץ"

"עמי הארצות" אחד המושגים השימושיים ביותר בדורות עברו מקדמת דנא, היה נטוע עמוק בתודעה עוד מזמן הגמרא ונמשך עד לפני כמה עשרות שנים. הביטוי הזה היה שגור בפי הבריות במטרה להתחזק ולהזדרז כדי לא ליפול תחת הכינוי המגונה הזה. ניתן לראות כי בזמן חז"ל ניכר היה משיחתם של הבריות עד כמה בזוי להיכנס תחת הגדרה זו.

פחיתותו של "עם הארץ"

פתח דבר:

"עמי הארצות" - אחד מן המושגים השימושיים ביותר בדורות עברו מקדמת דנא, הוא היה נטוע עמוק בתודעה עוד מזמן הגמרא ונמשך עד לפני כמה עשרות שנים.

הביטוי הזה היה שגור בפי הבריות במטרה להתחזק ולהזדרז כדי לא ליפול תחת הכינוי המגונה הזה. 

ניתן לראות כי בזמן חז"ל ניכר היה משיחתם של הבריות עד כמה בזוי להיכנס תחת ההגדרה הזו: "עם הארץ". גם בדורות האחרונים השתמשו תמיד באמרה קצרה: "אם לא תלמד - תהיה עם הארץ"! מי שכבר זכה לכינוי המפוקפק, הלוא בושה וכלימה כיסתה את פניו... 

כיום בעוונותינו הרבים, הפחד להיות "עם הארץ" התמוגג, החולי הגדול של מי שנפל בחלקו להיקרא כך אינו ידוע ומוכר מספיק. מצב זה איננו תקין וראוי!

במאמר שלפנינו נבאר בעזרי"ת מהו הצורך בהבנה הנכונה של גריעותם ורעתם של עמי הארצות, נרחיב בנזק העצום הנגרם מהבורות בנושא הזה. בין השאר נביא את הביטויים החריפים של חז"ל על עמי הארצות ויתבארו עוד עניינים המסתעפים מזה.

הדבר הגרוע ביותר - להיות "עם הארץ"!

התודעה למושג "עם הארץ" היתה בעבר סיבה מספקת להתעלות והתחזקות. וכפי שאמר פעם מרן הרב שך זצ"ל בשיחה בפתיחת הזמן: 

"אין ספק שהעבירה הגדולה ביותר היא להיות "עם הארץ"... הדבר גרוע מחילול שבת וכיוצא בזה" - במילים אלו הוא המריץ וזירז בתחילת הזמן את תלמידיו, וכך גרם להם להתעלות בלימודם.

וכך הוה מרגלא בפומיה: כאשר בן תורה ניגש ללמוד, והנה יש לפניו ניסיון - היצר מפתה אותו לבטל מלימודו חלילה, אזי ה"ספר מוסר" הטוב ביותר הינו כאשר יצייר לעצמו שאם יזלזל בזמנו ויבטל מתורתו הוא יהיה "עם הארץ"! 

זה הדבר הנורא ביותר!

היזהרו לכם, הלא תהיו "עמי ארצות"!

הוא אף סיפר בהקשר לכך: זכורני מימי צעירותי, כיצד הסבא מסלבודקא זצ"ל היה נוטע בתלמידיו את הפחד מלהיות "עם הארץ"! כאשר מדרבן היה אותם ללמוד, היה אומר להם: "היזהרו לכם, הלא תהיו "עמי ארצות"! לכו ללמוד"! 

מרן הרב שך זצ"ל העיד: כאשר הסבא מסלבודקא זצ"ל הוציא את המילים מפיו, הרגשנו בדמינו ובעצמותינו כי זהו האסון הגדול ביותר אשר עלול לפקוד אותנו חלילה - שנהיה "עמי ארצים" ונפסיד את החיים.

מי ששמע את הסבא זצ"ל אומר בחרדה ומזהיר באימה: "הלא תהיו עמי ארצים", לא היה זקוק לשיחת מוסר נוספת, הוא חש היטב את החמלה והרחמנות על מי שנגזר עליו להיות "עם הארץ"...

"עם הארץ" גרוע הרבה יותר מ"שנורער"!

אל הגאון רבי משה שניידר זצ"ל הגיעו כמה בעלי בתים וטענו נגדו: מדוע אתה מגדל בחורים שיהיו "שנורערס" - אוכלים ונהנים משולחנם של אחרים? 

הוא השיב להם: אם הם לא ילמדו בישיבה הם יהיו "עמי הארץ", וזהו פגם גדול הרבה יותר מלהיות "שנורער"...

מי שלא יצעק "אמר אביי" - בסוף יצעק "מנדרינות"...

ראש ישיבת "ראשית חכמה" הגאון רבי שבתי אטון זצ"ל עבר פעם בשוק, ושמע קול של תלמידו לשעבר המכריז על העגבניות בדוכן המכירה שלו. 

הוא חזר לישיבה ונשא שיחת מוסר לפני התלמידים, וכך התריע בהם: "מי שלא יצעק: "אמר אביי, אמר רבא"... סופו לצעוק: "מנדרינות... עגבניות"...

מדוע אין בדורנו הרבה גדולי תורה?

הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל אמר משפט חד וקצר כדרכו: 

העובדה שאין בדורנו "גדולי תורה" כמו בדורות עברו, משום שאין בושה להיות "עם הארץ" שאינו יודע מימינו ומשמאלו. וכשלא מתביישים בכך - לא לומדים ולא יודעים!

כך "קוברים" את הילד!

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שמע פעם את אחד המחנכים מתבטא בפני תלמידו כי הוא "חלש" בבקיאות. 

הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל התרעם על כך מאוד והוא אמר: כך "קוברים" את הילד! מדוע לא אומרים לו מפורשות: "אם לא תלמד תצא "עם הארץ" גדול"! מה פירוש "חלש בבקיאות"?! צריך להגיד לו את האמת, מי שאינו לומד נהפך ל"עם הארץ" ומאבד את הטעם בחיים!

כיצד חינך וגידל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל את ילדיו להיות גדולי תורה?

הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל סח פעם:

הגאון רבי שמואל אויערבאך זצ"ל אמר בהספד על אביו הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, שכאשר היה מדרבן אותם ללמוד בילדותם, הוא אף פעם לא אמר להם: אם תלמד תהיה גאון כמו הרוגוצ'ובר זצ"ל! או כמו רבי מאיר שמחה זצ"ל! הוא רק היה אומר להם משפט אחד: "אם לא תלמד - תהיה עם הארץ"... 

זה היה התמריץ הגדול ביותר, כי המושג "עם הארץ" הוא נורא מאוד ה' ירחם. כך הוא גידל אותם, כך הוא חינך אותם, וכך הוא הצליח שכל אחד מבניו יצאו גדולי תורה!

הוסיף הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל ואמר: אבותינו ואבות אבותינו, אימותינו ואימות אימותינו בכל הדורות מאז שרה אמנו ע"ה ידעו, כי האסון הטרגי ביותר הינו, שהבן שלך יהיה עם הארץ!

המילה הזו: "עם הארץ" - זרעה פחד ואימה בלבבות! כולם ידעו שמדובר בדבר הגרוע ביותר!

על עגלוניה של העיר שקלוב

ואכן תחושת הפחד מלהיות "עם הארץ", מזרזת את האדם לגדול בתורה וכפי שמוכיח המעשה הבא: 

ידועה היתה העיר שקלוב כעיר בה רבתה השפעתו של הגר"א זצ"ל, וכמו שנזכר בהקדמה לביאור הגר"א שנכתבה על ידי בניו: "וגם אלה לחכמים, עיר וקדיש קהילה קדושה שקלאוו... ועודם בעזרת מר אבא הגאון זצלה"ה צפו וראו כי הוא זכה לדברים הרבה אשר זוכה הלומד תורה לשמה"...

סיפר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל: 

אחד מבני העיר שקלוב שעבד לפרנסתו כעגלון אמר פעם חידוש בלימוד. כאשר נוכח לדעת כי החידוש נסתר ממשנה מפורשת בטהרות, הוא אמר לעצמו: "מה, טעיתי בדבר משנה"? הוא עזב את מלאכתו ואת הסוסים למשך שנתיים, הטמין עצמו בבית המדרש ושינן בהתמדה את כל "ששה סדרי משנה", עד שהרגיש שלא נשכחה ממנו שום משנה.

אפילו עגלון פשוט לא יכול היה לשאת את המחשבה כי נעלמה ממנו משנה מפורשת בסדר טהרות, ולכן עצר את שגרת יומו... 

כה גדול היה הפחד מלהיות חלילה "עם הארץ"!

הפחד מלהיות "עם הארץ" - מתכון בדוק לידיעת התורה!

רק כאשר חיים מתוך פחד ואימה לא להיות "עם הארץ" ניתן לטפס לפסגות רמות בידיעת התורה.

הגאון רבי שמואל אויערבאך זצ"ל התחנך כל חייו בדרך זו - חיים מתוך חשש מתמיד להיות "עם הארץ" חלילה, זה היה נראה בעיניו כדבר הגרוע בעולם. וכך עמל יומם ולילה כדי לא לשכוח אפילו דבר אחד ממשנתו. 

ואכן הוא זכר וידע הכל! כשהיו מדברים אתו בכל מקום בש"ס - בין בסוגיא ישיבתית ובין בסוגיא שלא נלמדה כלל בישיבה, שליטתו בנושאים היתה מדהימה. הוא היה מצטט את דברי הראשונים בלשונם, בד בבד היה מונח בעומק העיון בשורשי הסוגיות, בכלליהן ופרטיהן עד להלכה למעשה.

פעם פגש בתלמיד והתעניין: "מה למדתם היום"? נענה התלמיד ואמר: "מסכת בבא מציעא".

"איזה פרק"? שאל רבינו זצ"ל.

"הזהב"! ענה לו התלמיד.

"באיזה דף"? לאחר שהתלמיד נקב במיקום המדויק, רבינו זצ"ל החל לגלגל עמו שיחה, הוא עבר בין בתריה של הסוגיא כאילו זה עתה הגה בה.

תוך כדי שיחה, הזכיר התלמיד את לשון רש"י זצ"ל ובין השאר ציטט את המילה "אתה" כאילו הוזכרה בלשונו הזהב. נעמד רבינו זצ"ל ממקומו כשכל כולו נסער וזעק: "רש"י זצ"ל לא מזכיר את המילה "אתה" בכל הסוגיא"!...

התלמיד התעקש: "הלא היום למדתי את דברי רש"י זצ"ל ואני זוכר זאת בבירור". רבינו זצ"ל תפס את הבחור בזרועו ורץ עמו לבית. שם הוציא גמרא מהארון במהירות, וטרם שפתחה לרווחה, שאל את התלמיד בחשש: "להסתכל או לא להסתכל"?! וכעבור רגע פתח את הגמרא והסתכל ברש"י, רק אז החזיר את פניו אל התלמיד בהקלה ואמר: 

"רש"י זצ"ל לא מזכיר את המילה "אתה"! ואז נענה והוסיף: "אתה לא יודע מה עשית לי! דואג הייתי בגללך שמא שכחתי מילה מדברי רש"י זצ"ל, רק עתה נחה דעתי"... 

רק כאשר אדם מלא בפחד מלהיות "עם הארץ" הוא יכול להגיע לדרגות מעין אלו!

נורא!

"יפחד וידבר על לבו תמיד שלא יפול ברעה של עם הארצות"!

הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל (עי' ספר אור יהל פר' תולדות) כותב: 

"יש לכל אדם לחשוד את עצמו, לפחד ולדבר על לבו תמיד שלא יפול ברעה של עם הארצות גסות ובורות"!

כיצד התבטאו חז"ל הקדושים על עמי הארץ?

עתה נביא כמה מאמרי חז"ל חריפים ונוקבים בגנותם של עמי הארצות, ובענין האיסור להתחבר אליהם:

הגמרא במסכת ברכות (דף מג:) אומרת: ששה דברים הם גנאי לו לתלמיד חכם, אחד מהם - שלא יסב בחבורה של עמי הארץ, דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו. 

ובמסכת שבת (דף סג.) שנינו: "אם עם הארץ הוא חסיד - אל תדור בשכונתו". 

ובמסכת פסחים (דף מט:) מצינו יתירה מזו: "לא ישא בת עמי הארץ מפני שהם שקץ ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהם הוא אומר: "ארור שוכב עם כל בהמה". 

ועוד איתא שם: "אמר רבי אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקרעו כדג".

ועוד איתא שם: "תניא היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי".

הבאנו בזה כמה ביטויים חמורים מפי קדשם של חז"ל על עמי הארץ, ולמרות שמובא בתוס' (שם) שישנם כמה סוגי עמי הארץ, אבל בודאי שישנו עם הארץ מסוים אשר עליו הדברים אמורים.

ובמסכת בבא בתרא (דף ח.) איתא: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ". וכן איתא במסכת אבות (פ"ג מ"י): "ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאה את האדם מן העולם". 

וכהנה ישנם עוד התבטאויות חריפות של חז"ל מפוזרים בש"ס ובמדרשים, מהם למדנו מהו היחס הראוי לעמי הארץ.

האם רצונכם להיות מאושרים בחייכם, או אומללים ח"ו?

הדברים הללו יוכלו לתת לנו רקע לאחת משיחותיו של מרן הרב שך זצ"ל בישיבה, וכך הוא אמר:

האם רצונכם להיות מאושרים בחייכם או אומללים ח"ו? מי שלומד תורה - יהיה מאושר בחייו בכל מצב בו יהיה, בין אם ידע מעט או הרבה. ומי שלא לומד - יהפוך ל"עם הארץ גדול" ויהיה אומלל בחייו. 

מי שלא למד - חשוד על כל דבר! הדברים ידועים כיצד נראה אדם מה"רחוב" שאין בו תורה, הוא הלוא עלול להיכשל בדברים הגרועים ביותר, הוא מסוגל להרוג את אביו ואמו, לירות בעצמו או באשתו - הכל מותר אצלו! 

ואל ירמה אדם את עצמו לחשוב אחרת, אם הוא לא לומד - הוא עלול להיות גזלן ורוצח כמו אותם אנשי רחוב. עלינו לדעת: התורה היא היחידה המלמדת ומדריכה כיצד להיות בן אדם.

כמובן שדברי מרן הרב שך זצ"ל אינם צריכים חיזוק, אבל הם נלמדים מגמרא מפורשת במסכת פסחים (דף מט:): 

"אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר: "כי הוא חייך ואורך ימיך", על חייו לא חס - על חיי חבירו לא כל שכן"?! כלומר: עם הארץ מסוגל לכל דבר, להרוג אפילו את רעהו המתלווה אליו בדרכו! 

וכל זה גם אם הוא נראה חיצונית כבעל מידות טובות ותרומיות - עדיין יש לחשוש ממנו ולא להתלוות אליו, כי חז"ל שיערו ברוחב דעתם כי הוא עלול לעשות כל דבר!

והם הם הדברים של מרן ראש הישיבה זצ"ל.

הסברו של הגאון בעל ה"דברי יציב" זצ"ל על התופעה המוזרה...

אחת ממגרעותיו של "עם הארץ" היא צורת החשיבה שלו, הוא מביט אל כל נושא באופן מוגבל ומצומצם, וכך פעמים רבות אינו יודע להעריך דבר לפי ערכו האמיתי כתוצאה מדעתו המשובשת, וניתן לכך דוגמא.

הרבי מקלויזנבורג בעל הדברי יציב זצ"ל התבטא פעם בצער: באחד מספרי זמננו הקשה סתירה על הפני יהושע זצ"ל מדברי התוספות, ועל כן הסיק המחבר שדברי התוספות נעלמו מבעל הפני יהושע זצ"ל.

לעומת זה, הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל גם הקשה מדברי התוספות על דברי הפני יהושע זצ"ל, וסיים הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל במילים הבאות: "וצריך עיון וה' יאיר עיני".

וזאת למודעי כי רבי עקיבא איגר זצ"ל נולד בשנת תקכ"ב, סך הכל כחמש שנים לאחר פטירת בעל הפני יהושע זצ"ל שנלב"ע בשנת תקט"ז, ובכל זאת לא העיז פניו לומר שנעלמו ממנו דברי התוספות, אלא התייחס ותלה את הדבר בחוסר ידיעת עצמו עד שהתפלל: "ה' יאיר עיני".

ואילו אותו מחבר בן זמננו אשר נולד למעלה ממאתים שנה לאחר פטירת הפני יהושע זצ"ל, בכל זאת לא חש בצורך לכבד ולרומם את הפני יהושע זצ"ל אלא העיז פניו להחזיקו כאילו נעלמו ממנו דברי התוספות - זאת מדוע?

הרבי מקלויזנבורג זצ"ל הסביר את פשר הדברים באופן נפלא: 

רבי עקיבא איגר זצ"ל ידע כל תוספות ותוספות שבש"ס ולכן הניח לעצמו כי בעל הפני יהושע זצ"ל אשר כל רז לא אניס ליה, בודאי ובודאי יודע כל תוספות שבש"ס, ואיך אפשר לומר שנעלמו ממנו דברי התוספות? ולפיכך תלה זאת בעצמו והתפלל: "ה' יאיר עיני". 

אך אותו מחבר שידיעותיו מסתכמות בכמה דפי גמרא בתחילתן של כמה מסכתות ספורות, הניח לעצמו כי גם בעל הפני יהושע זצ"ל אינו יודע הרבה יותר ממנו, ולכן הסיק כי נעלמו ממנו דברי התוספות... 

הרי לנו כי המבט שלנו באופן כללי, מעוצב לפי מושגינו הצרים כפי ראות עינינו. "עם הארץ" יביט על כל דבר בעיני "עם הארץ" - הסתכלות מוגבלת ומעוותת...

מי שיודע לברך על צנון "האדמה" - חושב שצריך לכרוע לפניו ברך...

ובדרך כלל "עם הארץ" אינו יודע שהוא כזה, אלא הוא מדמה לעצמו שידיעותיו מספיק חשובות בכדי להביע דעה בעניינים העומדים ברומו של עולם...

הגאון בעל הבית הלוי זצ"ל התבטא פעם: "עם הארץ" שיודע לברך על צנון בורא פרי האדמה חושב את עצמו לבעל מעלה כל כך שהכל מחויבים לכרוע לפניו ברך...

מדוע סירב הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל לתת הסכמה ל"ש"ס המנוקד"?

ובנותן טעם לציין עובדה מהגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל (במחיצת רבינו עמ' ל). היה זה כאשר התבקש לכתוב הסכמה בעד הדפסת ש"ס מנוקד ומפוסק והוא סירב מכמה טעמים, וכך סיפר:

היה זה לפני כמה דורות, רב של עיר פלונית הלך לעולמו ואחר נתמנה תחתיו. כאשר הגיע הרב החדש אל העיירה בכדי לדרוש את דרשתו הראשונה, התאספו להם כל בני העיר, ובתוכם גם "משה הקצב" שהיה עם הארץ גמור. 

כשגמר הרב את הדרשה אמר "משה הקצב": "הרב החדש איננו תלמיד חכם ברמה מספקת, והראיה - בעת דרשתו של הרב הישן לא הבנתי מאומה, ואילו עתה הבנתי את כל מה שהרב אמר"!...

כך גם בענין הש"ס המנוקד, עד עתה מי שהוא "עם הארץ" ידע את מקומו כי הוא נוכח לדעת שאין לו כל גישה לש"ס, אבל ברגע שיש ש"ס מנוקד ומונגש, כל "עם הארץ" יחשוב שגם הוא "מבין" והוא יכול להביע דעה ולהחליט בכל מיני עניינים...

"ולא עם הארץ חסיד" 

עוד מרעותיו של "עם הארץ": הוא אינו יכול לקיים את המצוות כראוי למרות שיש לו רצון טוב. וכבר אמרו חז"ל במסכת אבות (פ"ה מ"ה): "ולא עם הארץ חסיד", דהיינו: מי שהוא עם הארץ, מן הנמנע שיהיה חסיד, ונסביר את הדברים:

"עם הארץ" שאין לו ידע בסיסי בדיני התורה, אינו יודע כיצד ומתי להיות חסיד, ועל כן חסידותו נחשבת לחסידות של שטות, וכמו שמצינו במסכת סוטה (דף כא:): מי נחשב "חסיד שוטה"? הרואה אשה שטובעת בים ומניח אותה שתטבע, והוא לא מצילה כדי לא להיכשל בראיות אסורות. 

בירושלמי ישנה דוגמא נוספת: אדם עטור בתפילין מבחין בתינוק העומד לטבוע, והוא קודם כל חולץ את התפילין בכדי שלא יתקלקלו במים, וכאשר נכנס להציל את הילד כבר היה מאוחר מדי... 

הלוא כל מי שלומד את ההלכה יודע ש"פיקוח נפש" דוחה שבת ושאר איסורים, ואם כן בשני המקרים היה לו למהר ולהציל נפש מישראל, אך "עם הארץ" אינו יודע להבחין בין "חסידות" ל"שטות"...

מעשה נפלא מאת בעל הבן איש חי זצ"ל

הבן איש חי זצ"ל מביא סיפור בספרו נפלאים מעשיך:

היה "עם הארץ" אחד שהתיימר להיות מדקדק במצוות, אבל כמובן שהוא לא ידע בדיוק מה אסור ומה מותר. מול ביתו של אותו "עם הארץ" היה גר תלמיד חכם גדול. 

באחת השבתות נשבה רוח חזקה וירד גשם רב, והנה ה"עם הארץ" מבחין בעשן יוצא מארובת ביתו של התלמיד חכם. הוא הסיק מכך שמן הסתם הדליק אש בביתו בעצם יום השבת...

כשכולו נרעש יצא מביתו בכדי "למחות" במעשיו של שכנו. הוא נטל עמו את המטריה ופתח אותה, ורץ לעבר הבית שממול.

כאשר עמד מול הפתח סגר את המטריה וסחט את מימיה בכדי לא להרטיב את רצפת הבית, הוא דפק בחזקה על הדלת. כאשר בעל הבית התלמיד חכם פתח את הדלת הוא החל להוכיחו: שבת היום! איך אתה מאפשר להבעיר אש בביתך בעצם יום השבת?!

החכם שמע בנחת את תוכחתו ואז אמר: אשתי ילדה בשעה טובה לפני כמה דקות, המיילדת דרשה להבעיר אש עבור היולדת והרך הנולד משום "פיקוח נפש". המשרתת הנכרית הבעירה את האש, על אף שבמקרה זה גם לי עצמי הותר להבעירה.

לאחר שסיים החכם להסביר את פשר עמוד העשן שיצא מביתו, החל להוכיח את העומד בפתח בנעימות: חבל מאוד שבכדי לקיים "מצות תוכחה", עברת בעצמך על כמה וכמה עבירות - טלטול מרשות לרשות, עשיית אוהל, סתירת אוהל, סחיטה, תיקון כלים, מוקצה וכו'...

על כך נאמר: "ולא עם הארץ חסיד".

"וכי אינך יודע שצריך לבצוע את החלה במקום המסומן"?!...

הגאון רבי יעקב אידלשטיין זצ"ל הביא לכך דוגמא נוספת: 

היה בחור ישיבה שכמנהג אותם ימים התארח בסעודת שבת אצל אחד מבעלי הבתים של העיר. בעל הבית סימן כנהוג את החלה במקום בו רצה לבצוע, בירך על החלה וניגש לבוצעה, אלא שהוא לא מצא את המקום המסומן. 

ולכן קם, הביא בידו מנורה להאיר את החלה וכך יוכל למצוא את המקום המסומן...

הבחור העיר לו: אסור להזיז מנורה בשבת! אך בעל הבית גער בו: וכי אינך יודע שצריך לבצוע את החלה במקום המסומן?!

"לא ניתנה תורה למלאכי השרת"...

אדם אחד הגיע עם בנו הבחור אל הגאון רבי אייזל חריף מסלונים זצ"ל כדי שיבחן אותו ויעניק לו "סמיכה". 

רבי אייזל זצ"ל לא נתן לו "סמיכה", אבל הוא אמר לאביו: בנך ממש "מלאך"! האב חזר לעירו בשמחה כשהוא מספר לכולם מה אמר גדול הדור על בנו... 

כשנשאל רבי אייזיל זצ"ל על כוונתו, הוא ענה: מבואר במסכת קידושין (דף נד.) ש"לא ניתנה תורה למלאכי השרת"...

"עמי הארץ כל זמן שמזקינין - טיפשות נתוספת בהם" 

דבר נוסף נאמר ב"עם הארץ" כמבואר במסכת שבת (דף קנב.): "עמי הארץ, כל זמן שמזקינין - טפשות נתוספת בהן, שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".

יסוד זה מבואר בתורה (בראשית לו, א): "ואלה תולדות עשו הוא אדום" - מדוע התורה מדגישה שעשו לעת זקנותו הוא אדום? 

הספורנו זצ"ל מבאר: התורה באה להורות לנו שעשו נשאר אותו "בעל תאוה" כמו אותו היום בו נקרא "אדום" על שם: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". וכפי שאז הוא לא התבייש למלאות את תאוותיו ולא התחשב בסובבים אותו, כך גם בעת זקנותו כסבא לנכדים ונינים, הוא נותר אותו פרא אדם ובעל תאוות מושחתות. 

וזאת משום שזקני עמי הארץ ככל שמזקינים הם נעשים גרועים יותר, כך גם עשו בעת זקנותו תאוותיו וטיפשותו נעשו ומתוספים עליו.

כל "עם הארץ" הוא במהותו רוצח!

כבר הזכרנו את דברי הגמרא במסכת פסחים (דף מט:): "אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר: "כי היא חייך ואורך ימיך", על חייו לא חס (שהרי אינו עוסק בתורה), על חיי חבירו לא כל שכן?!". 

ביאור הדברים: הלוא אותו "עם הארץ" יודע ומכיר שדרכו רעה ומרה ואחריתו מי ישורנו, ואם הוא בכל אופן נשאר במצבו אין זה אלא משום שאינו חס על חייו. ואם לא אכפת לו על חייו, כל שכן שלא יחמול על חיי חבירו. ולפיכך חז"ל קבעו כי אין להתלוות אליו בדרך.

ואם תשאל: הלוא פעמים רבות אנו נוסעים עם "עמי ארצות" בדרך ולא נתקלנו במקרה בו הם קמו לרצוח נפש? 

את התשובה על כך שמעתי בשם אחד הגדולים זצ"ל: כל מה שמונע מהם להרוג הוא טבע העצלות הטבוע בהם, מבחינת ה"בכח" הם מסוכנים עד כדי הריגת המתלווים אליהם, אלא ש"בפועל" הם מתעצלים מלעשות זאת.

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל אמר בסגנון דומה: כל מה שהם אינם רוצחים זה משום שכיום האווירה ברחוב היא כי זה מעשה לא מקובל! אבל סוף כל סוף כל "עם הארץ" הוא במהותו רוצח!

מי שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף!

ישנה מימרא נוספת בגמרא במסכת פסחים (שם): עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר: "וזאת תורת הבהמה והעוף" - כל העוסק בתורה - מותר לו לאכול בשר בהמה ועוף, וכל מי שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף.

טעם הדבר מבואר בספרים הקדושים: כל הטעם שהותר לאדם לאכול בעל חי אחר הוא משום שעל ידי אכילתו ניתוסף בו כח לעבוד את הקב"ה וללמוד את תורתו ביתר שאת וביתר עוז. 

ולפיכך כאשר לומד תורה אוכל בשר, הבהמה מגיעה לתיקונה, כי בזה היא מתעלית ממדרגתה. אבל עם הארץ שאוכל רק מכח תאוותו - הרי הוא כחיה הטורפת בני מינה להנאתה. ולכן אסור הוא להמית בעל חי ולאוכלו, כי במה הוא טוב הימנה? הלוא גם חייו לא שונים מהבעל חי. 

"אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ" 

בגמרא במסכת בבא בתרא (דף ח.) מובא המעשה הבא: 

רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי הלכה, בעלי הגדות, אבל עמי הארץ - אל יכנסו. דחק יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו: רבי, פרנסני. 

אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. 

שנית? אמר לו: לאו. 

אמר לו אם כן במה אפרנסך? 

אמר לו: פרנסני ככלב, פרנסני כעורב. פרנסו. לאחר שיצא ישב רבי, הצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ.

והתמיהה מפורסמת: הלוא מדובר בשני בצורת, ואם כן מדוע לא רצה רבי לפרנסו, ומפני מה הצטער בדיעבד על שנתן לו את פתו?

וביאר בספר ישמח משה (פר' וירא): רבי חשש שמא התגלגלה בפת נשמה והיא תבוא אליו בטרוניה, כי אילו רבי עצמו או תלמידי חכמים אחרים היו אוכלים את הפת כיאות בקדושה ובטהרה, בזה היו מתקנים את הנשמה וכך יכלה לחזור למקורה ושורשה בעולם העליון. אך בכך שמסר הפת לידי עם הארץ, שוב תהא נעה ונדה בלי תיקון בעולם התחתון. 

על זה הצטער רבי ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ!

גנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה 

לסיום נביא את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף כג.): 

"תניא נמי הכי, כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים... ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן". ופירש רש"י זצ"ל: "שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה". והדברים הובאו להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קע ס"כ). 

לאחר התבוננות בהלכה זו נראה כי מונחים בה שתי נקודות הנוגעות לנו.

א) בפשטות טעם האיסור להסב בסעודה עם "עם הארץ" - שמא נלמד ונהיה מושפעים ממנו. ועל דרך שכתב הרמב"ם זצ"ל בהלכות דעות (פ"ו ה"א): דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו. 

אמנם ברש"י זצ"ל מבואר טעם אחר: "מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה". ועל כן פסק החפץ חיים זצ"ל במשנה ברורה (שם ס"ק מב) שהלכה זו נוהגת אפילו ב"סעודת מצוה".

וכך ביאר בביאור הלכה (שם ד"ה לא היו מסובין): ב"סעודת מצוה" אין חשש שילמד ממעשיו משום ש"מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא מן החטא", אלא שאף על פי כן אין לישב אצל עם הארץ, מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם.

ב) אפשר להוסיף טעם נוסף מדוע אסרו חז"ל לתלמיד חכם להסב עם "עם הארץ" גם בסעודת מצוה. 

איתא בגמרא במסכת סנהדרין (דף נב:): "אמר רבי אלעזר: למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחילה - דומה לו לקיתון של זהב. סיפר עמו - דומה לו לקיתון של כסף. נהנה ממנו - דומה לו לקיתון של חרס. כיון שנשבר - שוב אין לו תקנה".

כלומר: ככל שהתלמיד חכם נמצא יותר בחברת ה"עם הארץ" כך הוא מגרע בעיניו מחשיבותו. ואפשר שעל כן הקפידו חז"ל לא להסב עמו בסעודה כי בכך יתגנה בעיניו ויפסיד את כח השפעתו עליו.

"לא אוכל עד אם דיברתי דברי" 

הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל בעל נתיבות המשפט ביאר בספרו נחלת יעקב (פרשת חיי שרה) על פי היסוד הנתבאר: 

כאשר לבן הביא את אליעזר לביתו של בתואל בכדי לשוחח עמו, מספרת התורה (בראשית כד, לג): "ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דיברתי דברי" - והטעם: משום שאליעזר עבד אברהם לא רצה להסב עמם בסעודה טרם שדיבר איתם, למען לא יגרע מחשיבותו אצלם ובכך יהיו דבריו נשמעים באוזנם.

נפלא!

וזהו אבן דרך חשוב עד למאד כיצד היא הדרך הנכונה בקירוב עמי הארצות: לא בכך שמתחברים ומבלים עמם, משום שאדרבה, הדבר גורם להפחית את ערכו בעיניהם.

ביארנו אם כן את גריעותם ורעתם הגדולה של עמי הארץ, והוכחנו שידיעה זו תדרבן אותנו בעזרתו יתברך להתעלות במעלות התורה ויראת שמים.

יה"ר שהשי"ת יעזור שנזכה לצאת ממדרגה של "עם הארץ", ולהתרומם למדרגת תלמיד חכם!

 - - - 

[קרדיט: מאמר 6 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: כח ההרגל [לחץ כאן] נדרש בדברינו לנושא חשוב ויסודי עד למאוד - "כח ההרגל". גדולי ישראל התבטאו בנושא זה בהפלגה גדולה. נבאר את הצד הטוב ואת הצד הרע של ההרגל, מה הם הסיכונים הגדולים בהרגל, ואף נעמיד בפני הקורא עצות כיצד להתנתק מכבלי ההרגל.