נשים במאי זכיין?

אין איש מישראל שאינו מתמלא ברגשי שמחה והודאה על חלקנו הטוב בקבלת התורה, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים: 'אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו' אך קיימת תפיסה נפוצה שהדברים נכונים רק לאנשים, ואילו הנשים "מסכנות" לכאורה ועליהן לחוש עלובות ומקופחות על כך שהן לא זכו למצוות תלמוד תורה

נשים במאי זכיין

פתח דבר:

אין לך איש מישראל ובפרט מי שהוא בן תורה שאינו מתמלא שוב ושוב ברגשי שמחה והודאה על חלקנו הטוב שזכינו לקבל את התורה, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים. כפי שאנו אומרים בכל בוקר: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו". 

אך קיימת תפיסה נפוצה כי הדברים נכונים לגבי האנשים, ואילו הנשים הרי הן "מסכנות" לכאורה, ועליהן לחוש עלובות ומקופחות על כך שהן לא זכו למצות לימוד התורה שעליה נאמר: "ותלמוד תורה כנגד כולם". ולעתים ישנן נשים שאין להם סיפוק בחיים, ופעמים הדברים מגיעים לבעיות חמורות ורציניות של שלום בית וכיוצא בזה.

ועל מנת לעקור מחשבה זו שבטעות יסודה, חשבתי לעסוק מעט בענין נשגב זה - חלקן של נשות ישראל בלימוד התורה, וכך ידעו על נכונה מה תפקידן ומה שכרן בעולם הזה ובבא.

האשה איננה רק "מסייעת", היא נחשבת כלומדת תורה! 

הגמרא במסכת שבת (דף לג:) דנה בשאלה מדוע מגיעה "אסכרה" לעולם? "נענה רבי שמעון ואמר: בעוון ביטול תורה.

אמרו לו: נשים יוכיחו

(ופירש רש"י זצ"ל: "שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" ולא את בנותיכם, ומתות באסכרה),

ענה להם: שמבטלות את בעליהם"!

והנה יש להקשות שאלה גדולה: הלוא למדנו מדברי הגמרא שעוון ביטול תורה הוא חמור מאוד עד שבעטיו נגרם העונש הנורא - מיתת אסכרה. ואם כן מדוע הנשים מתות בה על שביטלו את בעליהם, הרי הן אינן חייבות בתלמוד תורה, ומה שייך בהן עוון "ביטול תורה"? והניחא אם היה כתוב: בעוון "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" שהן מבטלות את בעליהן, אך מדוע נאמר שהן עוברות על "ביטול תורה"? 

מתרץ על כך הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל באופן נפלא: מוכח מכאן שהזכות שיש לאשה בלימוד התורה של בעלה איננה רק כ"מסייעת" בלבד, היא לא רק עוזרת לבעלה, אלא היא נחשבת כאילו היא לומדת תורה ממש! בכך שהיא מסירה מבעלה את הטרדות ומאפשרת לו ללמוד בזה היא מקבלת שכר כאילו היא זו שעסקה בתורה! 

ואין הדבר דומה לשאר "מסייע לדבר מצוה" שאין לו אלא שכר של סיוע ולא כמו קיום המצוה עצמה, כי בלימוד התורה גם הבעל וגם האשה יש להם שכר על לימוד התורה, אלא שהבעל מקיים זאת באמצעות הלימוד בפועל, והאשה - על ידי הסיוע לבעלה. ומזה הטעם איתא בגמרא שנשים המבטלות את בעליהן מלימוד התורה מקבלות עונש כאדם המבטל מצות תלמוד תורה.

למדנו שהסיוע והתמיכה של הנשים לבעליהן שיוכלו להתמסר ללימוד התורה נחשב כאילו הן עצמן לומדות תורה! הן לענין העונש של "ביטול תורה" חלילה, והן לענין השכר. 

הפלא ופלא!

שירת מרים הנביאה: "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

יסוד זה נלמד גם מפרשת בשלח (שמות טו, כ - כא): 

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".

והשאלה מפורסמת: מדוע בחרה מרים הנביאה דוקא בפסוק זה לשיר לה'? הלוא פסוקים רבים נאמרו בשירת הים - "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" (שם פסוק ג) "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (שמות טו, ו), "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שם פסוק יח) וכו'. מה מיוחד במילים אלו "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"?

ועוד קשה: מהו הלשון: "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם", על מה היא באה לענות להן תשובה? 

וראיתי מובא בשמה של הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה תירוץ נפלא: לאחר יציאת מצרים היו נשים שהיו בפיהן תלונות - מדוע רק האנשים יקבלו את התורה הקדושה? למה אנו הנשים אין לנו חלק בלימוד התורה? 

ועל זה ענתה להם מרים הנביאה: "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

- יש לשאול: מדוע הקב"ה העניש את סוסי מצרים הרי הם לא עשו כל רע, הרוכבים שעליהם הכריחו אותם לרוץ, ועל מה ולמה מגיע להם אותו עונש בדיוק כמו לרוכב עצמו? אלא למדנו מכאן שהקב"ה מחשיב את המסייע כבעל המעשה עצמו ממש. 

ואם לגבי עונש נאמרו הדברים, לגבי שכר על אחת כמה וכמה כי "מידה טובה מרובה ממידת פורענות". גם אשה המסייעת לבעלה ללמוד תורה - נחשבת כמוהו בדיוק!

כאשר נשים עוזרות לבעליהן ללמוד, הן תומכות ומסייעות להם בכך שנוטלות על צווארן את הטיפול בענייני הבית, הן מסירות מהם את העול והטרדות השונות, בזה הן נחשבות כאילו למדו תורה ממש! 

"שלי ושלכם שלה היא"!

כך מתבאר גם בדברי הגמרא במסכת כתובות (דף סב:): רבי עקיבא הלך ללמוד במשך י"ב שנה ברציפות, וכאשר חזר שמע שאשתו אומרת: "אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני" - דהיינו: אם הוא ישמע בקולי הייתי אומרת לו שילך עוד י"ב (12) שנה. ורבי עקיבא שב אכן ללימודו עוד י"ב שנה. 

כאשר חזר הוא היה מלווה בעשרים וארבע אלף (24,000) תלמידים, ואשתו שיצאה לקראתו נדחפה על ידי התלמידים כדי שלא תתקרב, עד שרבי עקיבא אמר לתלמידיו: "שלי ושלכם שלה היא"!

כלומר: אשתו שותפה לא רק בתורתו שלו, אלא גם בתורתם של כל באי כוחו ותלמידיו - שלה היא!...

נורא!

(נ.ב. זכותה של רחל אשת ר` עקיבא ומחווה מיוחדת לאשת הרב אמנון יצחק שליט"א)

דבר נפלא מתורתו של הגאון הנצי"ב מוולאז'ין זצ"ל

כאן המקום להביא דבר נפלא מתורתו של הגאון הנצי"ב מוולאז'ין זצ"ל, מה שכתב בספרו מרומי שדה על מסכת ברכות (דף יז.) וזה תורף דבריו:

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים היינו משום דזכיין במה דמקרו בנייהו ומתני גברייהו, ואף על גב שהמה בטלים כמה שעות ונענשים על זה, מכל מקום האשה מקבלת שכר על השעה שלומדים, ואינן נענשות על השעה שמבטלים, שהוא שלא מרצונם של הנשים. עד כאן תורף דבריו.

ומבואר מזה ששכר האשה גדול משל האיש!

איש ואשה כ"הסכם יששכר זבולון"

בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים. הגאון רבי ישראל אליהו ווינטרויב זצ"ל (עיין ספר אגרות דעת איגרת קנ"ז) נשאל מבן תורה אחד את השאלה הבאה: 

האברך מתאר בפני הגאון רבי ישראל אליהו ווינטרויב זצ"ל את סדר יומו:

בזמן ה"סדרים" הוא לומד בכולל, וגם ב"בין הסדרים" בשעות הצהריים הוא נותר בכולל וממשיך לעסוק בתורתו. אלא שהכולל ממוקם בסמיכות לבית הוריו, ומשום כך הוא סועד אצלם ארוחת צהריים פעם אחת בשבוע, והוריו שיחיו חפצים שיבוא פעם נוספת בשבוע. ומכאן שאלתו בפיו: מן הסתם כל מה שזוגתו נתנה את הסכמתו שלא ישוב בצהריים הוא בכדי שיעסוק בתורה ולא שילך לבית הוריו, אך מאידך אולי משום "כיבוד אב ואם" עליו לסעוד אצלם פעם נוספת בשבוע.

וזה מה שהשיב לו הגאון רבי ישראל אליהו זצ"ל: "מכיון שעול הפרנסה לפי דין הכתובה מוטל עליך, ואילולי שזוגתך תחי' עשתה עמך עסקת יששכר וזבולון היית צריך ללכת לחפש עבודה, על כן זמנך מסור בידה, וניצול זמן לענין אחר בלי הסכמתה זה גזל", עכת"ד.

הרי לנו מפי גדולים זצ"ל, כי הבעל מתחלק בתורתו שווה בשווה עם רעייתו כאילו חתמו על הסכם "יששכר וזבולון"!

שני בני הזוג זוכים ל"שי" עולמות!

על פי הדברים הנ"ל נוכל לומר פירוש נפלא בדברי המשנה בסוף מסכת עוקצין (פרק ג' משנה יב'): "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ח, כא): "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא". ויש להבין מה הסוד ב"שי עוֹלָמוֹת"? מדוע שלוש מאות ועשר עולמות - לא פחות ולא יותר?

וראיתי שהמשגיח דקמניץ הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ"ל הביא לבאר בזה: ישנן תרי"ג מצוות ועוד ז' מצוות בני נח, סך הכל 620 מצוות כמנין "כתר". ואצל בני זוג צדיקים הן המצוות מתחלקות שווה בשווה, ומכל מצוה נברא עולם שלם, וממילא נמצא שכל אחד מבני הזוג זוכה ב"שי עוֹלָמוֹת"!

"אשת חבר כחבר"

מסופר על הגאון רבי שלמה בלאך זצ"ל מתלמידי החפץ חיים זצ"ל שהגיע פעם עם זוגתו בכדי להתברך מפי הכהן הגדול רבן של ישראל זצ"ל. 

החפץ חיים זצ"ל פנה אל אשתו ואמר לה: "כאשר צדיק בא לשמי מרום חגיגה גדולה נערכת לכבודו, דעי לך שאותה חגיגה נעשית גם לכבוד אשתו של הצדיק"!...

כאשר סיפרו עובדא זו קמיה דמרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, הוא הפטיר על כך ואמר: מקור הדברים בגמרא במסכת שבועות (דף ל:) "אשת חבר כחבר".

יש לכבד אשת תלמיד חכם - משום כבודה העצמי! 

יש להוסיף בזה את המובא בספר גשר החיים (חלק ב' פרק ט' ס"ד): 

אשת תלמיד חכם יש לה דין תלמיד חכם ממש משום שיש לה חלק בתורת בעלה, וכמו כן מצינו דמן הדין יש לעמוד מפניה, ואין זה משום כבוד בעלה אלא משום כבודה העצמי שלה. וזו הסיבה שחולקים כבוד לאשת תלמיד חכם גם לאחר מיתת בעלה.

"שתיכנס! הרי אשת חבר כחבר"

ומסופר על אלמנת הגאון רבי מרדכי פגרמנסקי זצ"ל: 

פעם פנתה אל בית מרן החזון איש זצ"ל כשבפיה שאלה דחופה. כאשר הגיעה אל הבית מסרה את השאלה לידי הגבאי וזה נכנס והציגה לפני החזון איש זצ"ל.

שאל אותו מרן החזון איש זצ"ל: "מי זו השואלת"?

ענה לו הגבאי: "אלמנת רבי מרדכי פגרמנסקי זצ"ל".

"אם כך" - הורה החזון איש זצ"ל - "שתיכנס! הרי אשת חבר כחבר".

נכנסה הרבנית אל החדר, ומרן החזון איש זצ"ל קם מלוא קומתו לכבודה, ונהג בה כבוד רב תוך שהוא חוזר גם בפניה על המשפט: "אשת חבר כחבר"!

כיצד מברכות הנשים "לעסוק בדברי תורה"?

כותב הכתב סופר זצ"ל בתשובה (אורח חיים סימן כ): פסק מרן זצ"ל בשו"ע (סימן ז') שנשים מברכות ברכת התורה, ובכלל זה ברכת "לעסוק בדברי תורה". ולכאורה יש להעיר, הלוא הבית חדש זצ"ל כותב (שם) שתיקנו לברך "לעסוק" בדברי תורה משום שעיקר ההבטחה שהבטיחנו ה' הוא על עסק ויגיעה, כדכתיב: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כו, ג) - 'שתהיו עמלים בתורה". 

ואם כן יש לשאול שאלה גדולה: נשים הפטורות מעסק התורה ויגיעתה - מדוע עליהן לברך "לעסוק בדברי תורה"?

אבל לפי האמור מובן מאוד, כי הסיוע לבעליהן ללימוד התורה מעניק להם חלק בתורתו והן נחשבות כאילו למדו ועסקו בה בעצמן, ואם כן שפיר יכולה היא לברך ברכת התורה! 

וע"ש בדברי הכתב סופר זצ"ל שהוסיף: גם אם הבעל הוא עם הארץ, אם היא מגדלת את בניה לתורה והיא מוליכה אותם לבית המדרש, יש לה חלק בתורתם. וגם היא יפה מברכת "לעסוק בדברי תורה", שיש לה עסק בה ושכרה רב מאוד.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים וניתנה תורה!

ובשורש הדברים מדוע יש לאשה חלק במצות לימוד התורה של בעלה ובשכרו, נראה לבאר כי כל צורת קבלת התורה היתה בזכותה ועזרתה של האשה, ולכן צורת לימוד התורה נקבעה דוקא בדרך של סיועה ותמיכתה, ונביא על כך מקור:

איתא בגמרא במסכת סוטה (דף יא:): "דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים".

והלוא כל תכליתה של יציאת מצרים היתה למען המטרה הנשגבה של "קבלת התורה", וכמו שמפורש בפסוק (שמות ג, יב): "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה". ומכיון שנגאלו ממצרים בזכות אותן נשים צדקניות, אם כן נמצא שגם התורה ניתנה לעם ישראל רק בזכותן של נשים צדקניות.

ובזה נפתח לנו צוהר להבין את דברי הגמרא במסכת יבמות (דף סב:): "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא תורה". זאת משום שעל דרך לימוד התורה להיות כצורת נתינתה. ולפיכך מי שאין לו אשה, הרי הוא חסר את חלקה של האשה כמסייעת. 

העוסק בתורה בלי סיוע אשתו - שרוי בלא תורה! כי התורה איננה שלימה בלעדי אותן נשים צדקניות.

(נ.ב. 'בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת... נִגְאֲלוּ!' מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א)

"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" - מהו עמל הנשים?

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל מעיר הערה נפלאה.

כתוב באיוב (ה, ז): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד". והגמרא במסכת סנהדרין (דף צט.) קובעת שמדובר בעמל תורה. ולכאורה יש לשאול: הרי כתוב "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" - היינו כל אדם ובכללן נשים, ולא כתוב "אנשים לעמל יולדו".

ואכן תפקידו של האיש בעולמנו הוא לעמול בתורה וכמו שכתוב: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהשוע א, ח) ועליו להשקיע בה את כל כוחותיו ומאווייו. אבל מהו ה"עמל" הדרוש מהאשה, הרי היא פטורה בכלל מלימוד תורה? 

ובהכרח צריכים אנו לומר כי גם תפקיד האשה בחייה הוא לעמול ולטרוח כל ימיה כדכתיב "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" אך העמל שלה מוצא לו ביטוי בהקדשת חייה למען גידול הילדים, סידור הבית והסרת הטרדות מבעלה כדי שהוא יוכל ללמוד תורה כדבעי.

כל פעולה ולו קטנה שהיא עושה - מנקה את הבית, לוקחת את הילד לחוג, מבשלת, מכבסת, מגהצת, מסדרת וכו' וכו', כל אותן עבודות הם ה"עמל" שלה למען התורה, ועל ידיהן היא נחשבת כאילו עסקה ועמלה בתורה בעצמה.

אשה אשר מכירה את האמת על תפקידה ותכליתה בחיים, יכולה להיות מאושרת ושמחה בכל פעולה פשוטה שהיא עושה בחיי היום יום.

מהו תפקידן של הנשים?

וכבר העיד בנו של רבינו החפץ חיים זצ"ל, כי אינו זוכר את אמו מתפללת בילדותו, וזאת מאחר ואביו הגדול זצ"ל הורה לה כי תפקידה אינו לעסוק בעבודה רוחנית, אלא להתמקד בטיפול הילדים.

ואכן רבנים רבים מורים לנשותיהם לא ללכת להתפלל בבית הכנסת וכיוצא בזה, כי עיקר תפקיד האשה הוא בבית. ואף בימים הנוראים מי שמטופלת בילדים רכים - ההוראה היא להישאר בבית כי זהו תפקידן! לא להיות מלומדת בידיעות או במסירת שיעורים, אלא בסיוע ותמיכה לבעל באמצעות נשיאת עול הבית כדי שהבעל יוכל ללמוד ולהתמסר לתורה בלי הפרעות.

וכבר תמה בשו"ת משנה הלכות (חלק יא' סימן סב) על אותן נשים שמותירות את בעליהן לשמור על הילדים במקום ללכת ל"כולל" בכדי שהן תוכלנה ללכת לשמוע שיעורי תורה... 

לימוד התורה בפועל הוא חיוב הרובץ על האיש, ומדוע להפוך את התפקידים?...

במה השתבחה מרים הנביאה?

התורה מזכירה שתי נשים ומשבחת אותן במיוחד, המיילדות של בנות ישראל במצרים - שִׁפְרָה ו: פּוּעָה (שמות א, טו). פועה היא מרים הנביאה, ולמה נקרא שמה פועה? פירש רש"י זצ"ל: על שהיתה פועה לוולד, כלומר: משעשעת את התינוק בקולה וכך מרגיעה אותו.

הרי לנו כי מרים הנביאה עם כל מעלתה וחשיבותה, התורה הקדושה ראתה דוקא מעלה זו לשבחה - שהיתה משמיעה בקולה לתינוקות קולות נעימים בכדי להרגיע אותם!

כי זה הוא תפקידה של האשה, וזהו רצון ה' שדוקא האשה תטפל בילדיה!

נפלא!

"אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו"

איתא בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט.): "אמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" - על דרך הדרוש יש לבאר: תוקיר את אשתך בפניה על מעשיה, עזרתה ותמיכתך, בכדי שתתעשרו - לא רק אתה אלא גם היא. ואין המכוון לעשירות של ממון, אלא לעשירות בערכים כמו חלק בתורתו של בעלה. 

ועל דרך דברי מרן בעל הקהלות יעקב זצ"ל אשר כידוע היה משמש רבות בסנדקאות. ונשאל פעם: הלוא מבואר ברמ"א (יורה דעה סימן רסה' סעיף יא') שסנדקאות היא סגולה לעשירות, ואם כן היכן עשירותו? והוא זצ"ל השיב במתק שפתיו: וכי לחבר את כל ספרי "קהילות יעקב" אין זו עשירות?! 

כך גם אשה המייקרת ומעריכה את תמיכתה בבעלה ללמוד תורה - זוכה ונוטלת חלק שווה בשווה בתורתו - האם יש לך עשירות גדולה מזו?!...

מדוע הגישה הרבנית את הארוחה במטבח?

לאור כל המקורות שהבאנו נוכל להבין את הסיפורים הרבים על נשותיהם של גדולי ישראל כיצד מסרו נפש שאף אחד לא יפריע ללימודם, וזאת משום שהן ידעו והבינו שבזה טמון כל תפקידם בעולם, וזהו חיובן וסוד הצלחתן.

וכפי שמסופר על אשתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (עיין בספר שלישי באשמורת): היא הגישה לו פעם את ארוחת הצהריים במטבח הבית, אביה הגאון רבי אריה לוין זצ"ל שבמקרה ראה זאת התפלא באוזניה: וכי לגדול בתורה נותנים לאכול במטבח ולא בסלון?! 

בתו הרבנית אלישיב ע"ה ענתה: בסלון שוכב ילד עם חום גבוה, ואם בעלה יבחין בכך הדבר עלול להטריד אותו, והוא יופרע מעט מלימודו... "זאת אינני רוצה בשום אופן"!... 

מסירות נפש של ממש - לא להפריע ללימודיו...

בימיה האחרונים של הרבנית ע"ה כאשר גבר עליה החולי, והיא הרגישה צורך להשתעל - היא היתה הולכת למטבח, מרתיחה את המים ורק אז השתעלה, הכל בכדי שהגרי"ש זצ"ל לא ירגיש בשיעוליה ולא יתבטל מלימודו...

פעם ראתה אותה שכנה כשהיא עצובה ומהרהרת, והיא שאלה אותה: "מה יום מיומיים, מפני מה פנייך נפולות"?

השיבה הרבנית ע"ה: זה עתה שבתי מביקור אצל הרופא עם ילד הסובל מכאבי בטן חזקים, הרופא החווה את דעתו שיש לו "אפנדיציט" (דלקת התוספתן) וכי עליה לסור במהרה לבית החולים לניתוח, אלא שהיא מסופקת לאיזה בית חולים ללכת - האם ל"שערי צדק" או ל"משגב לדך".

אמרה לה השכנה בפליאה: "הרי בעלך לומד בקרבת מקום ב"תפארת בחורים", מה הבעיה? גשי אליו ושאלי אותו כדת מה לעשות"!

השיבה לה הרבנית ע"ה: "זאת לא אעשה בשום פנים ואופן! לעולם לא אפריע לו בלימודו! הוא עוד עלול חס ושלום לבוא לבית החולים ולבקר את החולה במקום לשבת וללמוד... אני אלך ל"שערי צדק", ובלילה אספר לו את פרטי הדברים", אמרה בהחלטיות.

על מה ביקשה הרבנית קוטלר ע"ה מחילה?

כך מסופר על אשתו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל: כאשר היה נכנס לבית מיד היתה נוטלת מידיו את החליפה והכובע, היא לא אפשרה לו לתלות אותם בעצמו משום שחסה על זמנו היקר, גם על כמה רגעים בהם הוא יתור אחר מקום פנוי להניחם.

כשהטלפון צלצל והוא היה בבית, הקפידה להרים לאלתר את השפופרת בכדי לא לגרום לביטול תורה. פעם אירע והיא לא הספיקה ורבי אהרן זצ"ל הרים בעצמו את השפופרת. לאחר שסיים את השיחה שארכה כחצי דקה, היא התחננה בפניו שיסלח וימחל לה על שגרמה לו כמה שניות של ביטול תורה...

מדברי ה"ערוך השולחן" זצ"ל על מסירות אשתו הרבנית ע"ה 

סיפר הגאון רבי שלמה זלמן בלוך זצ"ל שהוא השתתף בלויה של אשתו של בעל ה"ערוך השולחן" זצ"ל, והוא אמר עליה בהספדו: היא ניהלה חנות במשך שלושים שנה, והוא אפילו לא ידע היכן החנות ממוקמת... 

אהבת התורה שבה היתה כל כך טבועה בנפשה עד שלא ההינה להטרידו מלימודו!

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"

ועל כגון דא יש להמליץ את פירושו של הגאון הרב חיד"א זצ"ל בספר חומת אנך על הפסוק (במדבר כד, ה): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". 

ומפרש הגאון הרב החיד"א זצ"ל: הכתוב בא לרמוז על נשותיהם של תלמידי חכמים אשר משתדלות שבעליהן ילמדו תורה, והן ממתינות עד שישובו מבית המדרש, והן טורחות כל העת שיהיה להם ישוב הדעת ללימוד התורה. זו הכוונה: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" - היינו נשיך - אשר הן הסיבה ש: "יַעֲקֹב" יוכל להסתופף ב: "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ" - בבתי המדרשות.

מסירות נפשה של הרבנית קנייבסקי ע"ה

ואכן זוהי הנהגתן של נשים צדקניות, לא זו בלבד שהן מאפשרות לבעליהן ללמוד בבית המדרש אלא גם כאשר הבעל בבית דאגתן נתונה להעניק לו את האפשרות ללמוד בלי שום דאגה או טרחה וכך יוכל לנצל את מלוא הפוטנציאל של זמנו, וכלשונו הנ"ל של הגאון הרב החיד"א זצ"ל: "וגם בהיותם אצלם טורחות שיהיה להם ישוב ללמוד".

ומן הראוי לציין בזה דוגמא למופת - הרבנית קנייבסקי ע"ה.

כידוע הרבנית ע"ה נמנעה מלצאת מהבית ככל האפשר, משום שסברה כי בעלה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל לומד יותר טוב כשהיא נמצאת בבית, ועל כך יעידו העובדות דלהלן:

סיפר אחד מבני הבית: הייתי אצל הרבנית ע"ה זמן קצר קודם פטירתה, והיא שחה לי כי לבה יוצא לדעת מה שלום אביה, כי אביה אינו חש בטוב, אולם - הוסיפה ואמרה: "בעלי הרב שיחי' אמר שהלימוד שלו כשאני בבית אינו אותו לימוד כאשר אינני בבית גם כשהוא סגור למעלה בחדרו, ולכן אינני נוסעת לבקר את אבי שיחי'''...

עוד מסופר עליה: כאשר אחותה הרבנית אויערבאך ע"ה חלתה ונפטרה, היא נסעה ללוותה בדרכה האחרונה, ישבה מעט על הארץ עם יתר האבלים ומיד חזרה לבני ברק. היא הסבירה: "יודעת אני שבעלי שיחי' לומד טוב יותר כאשר אני בבית, ועל כן חובתי לשבת שבעה בבית"!

הרי לנו עד היכן מגעת מסירות נפשן של נשים צדקניות למען לימודם של בעליהן! ומעשים כאלו ישנם לרוב. נסתפק בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.

"נשים במאי זכיין" - בחיי העולם הבא?

נקודה נוספת יש לזכור: העזרה והסיוע לבעל בלימודו, והעידוד והדחיפה של הבנים לתורתם מזכים את האשה לחיי העולם הזה והעולם הבא, לתחיית המתים ועוד מעלות נשגבות ביותר, ונבאר את הדברים בעזרתו יתברך.

חז"ל שואלים במסכת ברכות (דף יז.): "נשים במאי זכיין"? וביארו חלק מהמפרשים (עיין בספר חפץ ה' לאור החיים הקדוש זצ"ל, וכך מבואר בפירוש בדברי הילקוט שמעוני ישעיה תלז) שחז"ל שואלים: במה הן זוכות לחיי העולם הבא?

מתרצת הגמרא: "באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". היינו (עיין רש"י שם) - בכך שהן מביאות את בניהן - תינוקות של בית רבן, לבית הכנסת ללמוד שם מפי רבם, ובמה שהן שולחות את בעליהן לבית המדרש ללמוד משנה וגמרא, ובזה שהן ממתינות להם עד שישוב מבית המדרש, והן נותנות להם רשות ללמוד תורה בעיר אחרת.

רק על ידי הנהגות אלו זוכה אשה לחיי העולם הבא!

תשוקתה של חנה הנביאה לזכות לפרי בטן

חנה הנביאה השתוקקה לזכות בפרי בטן - האם היה זה ענין רגשי בעלמא כדרכם של נשים החפצות לגדל ילדים כדי להפיג את הריקנות מחייהן? או שמא היתה בכך מטרה פנימית יותר?

הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א ביאר כי רצונה העז של חנה הנביאה לבנים היה כדי שעל ידם תוכל לזכות לעולם הבא, בכך שתסייע בעדו לעסוק בתורה ולגדול בה.

נפלא מאוד!

תחיית המתים - בזכות שעוזרות לבעליהן ללמוד!

כפי שביארנו הפירוש הפשוט לשאלת הגמרא בברכות: "נשים במה זכיין"? היינו בחיי העולם הבא, אבל ישנו פירוש נוסף:

בספר חכמת אדם (בסוף הספר - שער השמחה) הביא את דברי הגמרא במסכת כתובות (דף קיא:) שם דרשו חז"ל את הפסוק בישעיה (כו, יט): "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" - "כל שיש בו אור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין בו אור תורה - אין אור תורה מחייהו".

ומבואר מדברי הגמרא שתחיית המתים תלויה אך ורק במי שיש בו אור תורה. שואל החכמת אדם זצ"ל: במאי עסקינן - אם בצדיק המקיים את כל המצוות, וכי משום היעדרה של מצוה אחת - לימוד התורה לא יזכה לתחיית המתים? ואם מדובר ברשע, וכי משום שיש בו אור תורה יעמוד בתחיית המתים?...

מיישב החכמת אדם זצ"ל: גם מי שהוא עם הארץ גמור ולא למד מעולם אבל קיים את מצוות התורה יהיה לו חלק בעולם הבא, וישב בגן עדן ככל הצדיקים. אך שיעמוד הגוף בתחיית המתים - זה אי אפשר אלא על ידי זכות התורה, וכדברי רבי אלעזר (שם): "עמי הארץ אין עומדים בתחיית המתים", ולא כתוב: "אין להם חלק בעולם הבא".

הוסיף החכמת אדם זצ"ל וביאר כי זו שאלת הגמרא: "נשים במאי זכיין" - לעמוד בתחיית המתים, הרי אין להם "אור תורה"? ותירצה הגמרא: בזכות ששולחות את בניהן וממתינות לבעליהן וכו' - הן זוכות שגופן יעמוד בתחיית המתים.

ולמדנו לדרכנו כי נשים המקיימות את תפקידן ומסייעות לבעליהן ולבניהן ללמוד תורה - זוכות לתחיית המתים!

מהו ה"תורה תבלין" של הנשים?

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל מסביר את שאלת הגמרא במסכת ברכות באופן שונה (עיין יערות דבש חלק א' ס"א):

הגמרא במסכת קידושין (דף ל:) אומרת: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ומבואר כי חז"ל הבינו שהאופן היחידי על ידו ניתן ללחום ביצר הרע ולנצחו הוא רק על ידי התורה! שהרי הקב"ה בכבודו ובעצמו אשר ברא את היצר הרע, הוא אומר כי הדרך לנצחו - "בראתי לו תורה תבלין". 

וזו אם כן שאלת הגמרא: "נשים במאי זכיין", מאחר והנשים אינן חייבות בתלמוד תורה כיצד יוכלו אפוא לזכות ולנצח את יצרן הרע?

מתרצת הגמרא: במה שהן מסייעות לגברייהו ללמוד תורה, ובכך שהן מעודדות את בניהן ללכת לבית תלמודם, נחשב להן הדבר כאילו למדו תורה בעצמן, ותורה זו מסייעתם ללחום עם היצר הרע ולנצחו!

"הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"...

בכדי להמתיק את הדברים נציין פירוש נפלא המובא בספר פנינים יקרים (פרשת ויצא): 

רחל אמנו ע"ה אמרה ליעקב אבינו ע"ה: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". ויש לבאר על פי מה דאיתא בגמרא במסכת ברכות (דף ה.): "לעולם ירגיז (פרש רש"י זצ"ל - שיעשה מלחמה) אדם יצר טוב על יצר הרע, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה... אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע... אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה".

הרי לנו כי הנשק הראשון בו ניתן לנצח את היצר הרע הוא לימוד התורה, והלוא ביארנו שה"בראתי לו תורה תבלין" מתקיים בנשים באמצעות שליחת הבנים לבית רבן, וכך הן יכולות לנצח את היצר הרע, ועל כן ביקשה רחל אמנו ע"ה: "הָבָה לִּי בָנִים"! ואם לאו, הרי אין לי תקנה לנצח את היצר הרע כי אם בזה ש: "מֵתָה אָנֹכִי" - היינו זכירת יום המיתה...

כפתור ופרח!

דרשת כל נדרי של הגאון רבי אליקים שלזינגר שליט"א

לסיום נביא חלק מדרשתו הנפלאה של הגאון רבי אליקים שלזינגר שליט"א ראש ישיבת ישיבה הרמה לונדון, וכנראה מפני חשיבות הדברים הן נאמרו בדרשה שלפני כל נדרי (בשנת תשמ"ו ועיין אריכות דבריו הנפלאים בספרו בית אב עמוד תקמג), וזה תורף דבריו:

וכן רצוני לדבר על ליבם של הנשים צדקניות נשי אברכי הכולל אשר תורת בעליהם תורתם כי שותפים הם בעמל ויגיעה ללמוד תורה הקדושה. גם ידעתי כי לא פעם עיניהם זולגות דמעות על הצר והדוחק שחיים בעיר אשר כסף לא נחשב לכלום לכל מותרות ולוקסוס, ובבית בני התורה כמעט רעבים ללחם וסופרים הפרוטות אם לקנות ירק לילדים, אך תדענה כי זהו דרך קנין התורה והיא היא הליכה אחר ה' בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (אשר המוני העם אינם יודעים מזה כלל) וזהו גדר בטחון בה', וזה מיקרי: "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" (ירמיה ב, ב) שמרומז בזה על נשיהם של תלמידי חכמים ששמחים להתחתן עם בן תורה בבחינה של הליכה בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. 

זכותם אין לשער כי את זה הקב"ה זוכר להביא גאולה לכלל ישראל, כמו שבזכות נשים צדקניות בעלי הבטחון נגאלו אבותינו. וגם יזכו על ידי זה לראות בנים ובני בנים גדולי ומרביצי תורה לדורות עולם ובזכותם ניוושע וסוף הכבוד לבוא", עד כאן מדבריו הנפלאים של אותו גאון שליט"א.

נמצא בידינו מכל הנתבאר: כאשר אשה עוזרת במסירות נפש לבעלה ללמוד תורה, בזה היא זוכה לשכר תורה, לחיי העולם הבא, לתחיית המתים, לנצח את יצרה הרע ולגאולת עולם. 

זהו תכליתה ותפקידה בחייה עלי אדמות!

ולכן ראוי לדבר על לבה תמיד על הזכויות הרבות השמורות לה וכך יהיה לה סיפוק ואושר - כאשר תדע שהיא עושה למען המטרה עבורה נבראה.

יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שנוכל להתמסר ללימוד בלי הפרעות כלל, ועל ידי זה יזכו גם נשותינו הצדקניות לאושר ועושר בחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא, אמן כן יהי רצון!

 - - - 

[קרדיט: מאמר 8 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת:  איני דר אלא במקום תורה [לחץ כאן] הנקודה עליה אנו רוצים לעמוד בשורות אלו היא מן החשובות ביותר, מפני שהיא היא המפתח לקיום של הרבה מעלות בעבודת השם. וכמו שנבאר בהמשך בעזרת השי"ת.