הדרכה ללימוד המוסר

הדרכה ללימוד המוסר

פתח דבר:

מקובל לחשוב שהגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל הוא אשר הביא לעולם את המודעות לחובה ללמוד "מוסר". 

האמת היא, שאכן רבי ישראל זצ"ל מסר את נפשו כל ימי חייו בכדי להשריש את לימוד המוסר באנשי דורו בכלל ובקרב תלמידיו בפרט, אבל בכל הדורות שקדמו לו - גם כן למדו את תורת המוסר וכפי שיובא במאמר שלפנינו. ואכן נעמוד על חידושו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל בענין לימוד המוסר.

מוסר בכתובים: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף"

בפסוקים רבים מופיעה החובה ללמוד מוסר, ונזכיר כמה מהם:

בתהלים (נ, יז) כתוב: "וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ".

במשלי (ד, א) נאמר: "שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה". ושם (ד, יג): "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ". וכן שם (ה, יב): "וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי". עוד שם (יב, א): "אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר". וישנם עוד פסוקים רבים המלמדים אותנו ש"תורת המוסר" היא דבר שהיה קיים מאז ומתמיד.

לימוד המוסר במשנתם של רבותינו הראשונים זצ"ל

גם בדברי רבותינו הראשונים זצ"ל מבואר שעל האדם מוטלת החובה ללמוד מוסר בכל יום, ונביא כמה דוגמאות.

רש"י זצ"ל כותב במשלי (ו, כג) "תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים, נמצא שהם דרך חיים". ולקמן שם (פרק י, יז) הוא כותב: "השומר מוסר היא הדרך לחיים, ועוזב תוכחה מתעה את עצמו ואת אחרים".

הרא"ש זצ"ל כותב בארחות חיים (אות ע"ה): "אל תפרד מהגיות חכמה ומוסר".

וכך כותב רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער ג' אות ג'): ואחר שילמד וידע המצוות ומה הן העבירות צריך שילמד גנות העבירות וההפסד והאבדון הנמצא בהן, להרחיק נפשו מהן, ולהוכיח עצמו בזכרון הענשים ולייסר זולתו, וזאת הידיעה תקרא מוסר, ולמוכיחים ינעם לדעת זאת".

רבינו תם זצ"ל כותב בספר הישר (שער ד): "דע כי אופני עבודת ה' ששה (6) דברים, וכל אחד מהם כולל ענינים רבים. וכל מי שיוכל להכריח את עצמו ולהרגיל את יצרו ולשקוד עליהם זמן קצוב בשקידה גמורה, תיכנס בלבו אהבת הבורא יתברך וידבק בעבודתו... והשלישי לשום עליו לחוק ללמוד בכל יום מדברי רבותינו ז"ל כפי יכולתו, כי הם יאירו פניו ויפתחו לו שערי התקוה... ולהסתכל תמיד בחיבורי הצדיקים כגון חיבור החסיד רבי בחיי בן בקודה ז"ל (ספר חובות הלבבות) ולזולתו מן הספרים אשר יכירוהו ומשנתו יעירוהו, או שיהיה לו ספר כולל עניני העבודה ויסתכל בו בכל יום".

רבינו חננאל זצ"ל כותב בפירושו על מסכת מכות (דף ח:): "האב גולה על ידי הבן. כלומר... שלא הכהו ללמדו תורה ולא מוסר. אבל המכהו ללמדו תורה ומוסר אינו גולה".

וכך מבואר במאירי זצ"ל על משלי (א, ב): "החכמה בלא מוסר כטבעת בלא אבן. החכמה בלא מוסר דבר מכוער וענין שכל בני אדם קצים בו".

לימוד המוסר במשנתם של רבותינו האחרונים זצ"ל

הרי לנו מכל הראשונים הנ"ל זצ"ל שיש חיוב על האדם ללמוד מוסר. גם רבותינו האחרונים זצ"ל הרבו לכתוב ולעורר על ענין לימוד המוסר:

הגאון מוילנא זצ"ל כותב בעלים לתרופה כהאי לישנא: "והנה יש לי כמה ספרי מוסר עם לשון אשכנז, יקראוהו תמיד, וכל שכן בשבת קודש קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוסר. והנה תדריכם תמיד בספרי מוסר וכו'".

ובספר שבט מוסר (פרק כט אות ל"ד) מבואר: "צריך הנפש אל המוסר, כצורך הארץ אל המטר".

הגאון בעל החיי אדם זצ"ל כתב בצוואתו (אות מ"א): "והנני מבקש מכם ומבניכם אחריכם לדורות עולם שלא תמנעו עצמכם בכל יום ללמוד ספר מוסר על כל פנים דף אחד כשתהיו בבתיכם, והוא קודם ללימוד משניות וגמרא".

ובספר מנוחה וקדושה להגאון רבי ישראל איסר מפוניבז' זצ"ל כתב: "באמת העיקר הוא לזרז ליחד בכל יום איזה עת ללמוד ספרי מוסר מעבדי ה' צדיקים וחסידים אשר מעולם אנשי השם".

ידועים ומפורסמים דברי החתם סופר זצ"ל על עצמו: אם אינני לומד ספרי מוסר יום אחד, אני מתקרר ביראת שמים!

בעל היסוד ושורש העבודה זצ"ל כותב (שער הניצוץ פרק ג'): "מגודל חיוב על האדם לקבוע שיעור בכל יום בלימוד ספרי מוסר כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, והערה מספרי יראים ומוסר הוא ידוע ופשוט, שמהתמדת לימודו בהם יבוא בלב האדם מטע נעמני היראה מאוד, ויראת ה' תוסיף".

הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל מזהיר בספרו (כף החיים סי' כ): "עם כל זה לא יעבור עליך מבלי שתלמד בכל יום לפחות חצי שעה בספר מוסר, קודם שתתחיל ללמוד בעומק הלכה".

וכן כתוב ביערות דבש (ח"ב דרוש ט'): "כולנו מחויבים לעשות גדרים למאוד בכל דבר, והעיקר לקבוע בתורה ללמוד לשמה ובספרי מוסר כי המה מעוררים האדם לתשובה ואך טוב לישראל".

הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל בעל הנתיבות המשפט כותב בצוואתו (אות י"ז) "הנני מזהיר אתכם שתקבעו שיעור בכל יום בספרי מוסר, כי בעוונות הרבים נעשה לבנו כלב האבן ומחמת ספרי מוסר יתרכך לב האבן".

הפרי מגדים זצ"ל כותב באיגרת שיש ללמוד שיעור בספרי מוסר בכל יום.

הגאון הרב חיד"א זצ"ל מרבה לעורר בענין זה בספריו, נביא לדוגמא את דבריו בספר מורה באצבע (סי' א אות י"ז) "ילמד ספרי מוסר תמיד, ואשריו מי שקבע לימוד בספר הקדוש ראשית חכמה, ומשם יכיר פחיתות מעשיו ותוקף חיובו, ויום ויום יתבונן בענייניו". 

ובספר צפורן שמיר (סימן ד אות נ"ג) הוא מוסיף: "צריך בכל יום לקרות מוסר איזה שיעור, ורבו כמו רבו ספרי מוסר לכן יקרא בספר אחד שיעור בכל יום עד תומו".

רבינו החפץ חיים זצ"ל מביא במשנה ברורה (סי' תרג סק"ב) את דברי האריז"ל על החיוב ללמוד בספרי מוסר כל יום מימות השנה, והוסיף שכן כתב הגר"א זצ"ל בפירושו על משלי בכמה מקומות. 

ובסימן א' (סעיף קטן יב') כתב: "וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום אם מעט ואם הרבה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

וכמדומני שדי במקורות אלו כדי להראות שלימוד המוסר הוא חובה קדומה מאז ומעולם, ואם כן הם פני הדברים, עלינו לבאר ולברר מה בדיוק היתה ה"המצאה" של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל אשר אליו נהוג ליחס את לימוד המוסר בעולם הישיבות.

חידושו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל - לימוד המוסר ב"התפעלות"! 

התשובה היא שאכן למדו מוסר תמיד, אלא שרבי ישראל סלנטר זצ"ל חידש את "לימוד המוסר בהתפעלות"!

וכפי שכתב תלמידו הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל בשערי אור: בעבר היו לומדים מוסר בטעם ובניגון כלימוד גמרא ופוסקים או בעיון והבטה לבד, ועל זה בא רבי ישראל זצ"ל ושינה את צורת הלימוד שיהיה "לימוד בהתפעלות", כי רק לימוד מוסר בהתפעלות מסוגל להשפיע על דעת האדם לטווח הארוך, מה שנקרא היום "תת ההכרה". 

וכפי שכותב המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל בעלי שור (חלק ב' עמוד קמ): רבי ישראל סלנטר זצ"ל גילה את "תת ההכרה" כששים שנה לפני שמיסד הפסיכואנליזה עמד על כך, וזוהי הסיבה שתיקן את לימוד המוסר בהתפעלות. 

מהו "תת ההכרה"?

וכאן נייחד דברים על המושג "תת ההכרה" וכיצד הוא משפיע על מעשינו. 

נצטט בזה מדברי הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק ב' עמוד 116): באדם מצויים כוחות נפש פנימיים וחיצוניים. הפנימיים שורשם עמוק בלבו של אדם ונמצאים מתחת לסף ההכרה ופעולתם חזקה ונעלמת מעיני האדם. שליטתם היא בעיקר במעשים שהוא עושה בלי שימת לב מיוחדת, אבל רישומם ניכר היטב גם במעשים הנעשים לכאורה על פי שיקולי ההיגיון, עד שהאדם עצמו אינו מרגיש עד כמה החלטתו מושפעת מהם. 

רבי ישראל סלנטר זצ"ל הסביר זאת במשל: לרב אחד היו בן ותלמיד, התלמיד היה אהוב ומוצלח ורבו אהב אותו אהבה עזה. לעומת זאת בנו לא היה איתו ביחסים טובים ולכן נהג עמו קשות והרחיק אותו ממנו. 

נשאל את עצמנו: מה יקרה אם לפתע תיפול דליקה בתוך הבית והרב התעורר משנתו, והתלמיד והבן ישנים עמוקות, אל מי ירוץ ראשונה להצילו? אל תלמידו האהוב או אל בנו המרוחק? בוודאי שבלי לחשוב פעמיים הוא ישעט להציל את בנו!

הרי לנו שבאינסטינקט הפנימי, אהבת הבן מתעוררת ומשתלטת עליו ביתר שאת. הסיבה לכך היא: כי אהבה זו שייכת אל הכוחות הפנימיים אשר מקורם הוא מתחת לסף ההכרה. מה שאין כן אהבת התלמיד היא נובעת מהכוחות החיצוניים ועל כן אין פעולתה כל כך חזקה ומהירה.

כיצד לומדים מוסר ב"התפעלות"?

רבי ישראל זצ"ל חידש אפוא שעל מנת שלימוד המוסר יחדור אל "תת ההכרה", הלימוד מוכרח להיות בהתפעלות! 

וכאן ניגע בשאלה מהו "לימוד מוסר בהתפעלות"?

הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל משיב על כך בספרו שערי אור: כדי שנוכל ללמוד מוסר בהתפעלות עלינו להקפיד על כמה הנהגות. דברינו הבאים יתייחדו לבאר ולברר את חלקן, ואלו הנקודות העיקריות:

א) לחזור על כל מאמר כמה וכמה פעמים.

ב) קול עצב ושפתיים דולקות.

ג) להרחיב הרעיון בציור מוחשי.

ד) לעורר הרגש בריגשת האברים.

ה) לב נכון.

כאשר לומדים מוסר בצורה כזו, ניתן להגיע להתפעלות - אזי הלימוד חודר ל"תת ההכרה" ומשפיע עליו לטובה.

כל אחד מתפעל ממשהו אחר

טרם שנבאר כל אחת מהנקודות שהזכרנו נקדים כי ישנו מכנה משותף בין כולן - הן מסייעות להתפעלות מלימוד המוסר. 

משל לשלושה אנשים שנכנסו לבנין מפואר בתכלית הפאר, וכל אחד מהם מביע את התפעלותו מהבנין. אך כאשר נחקור ממה הם התפעלו נגלה שכל אחד מהם התפעל מדבר אחר. אחד התרגש מגובהו של הבנין. השני מהשטיחים והשיש היקר, והאחר מהחלונות היפים וכיוצא בזה. כלומר: כל אחד מתפעל מדבר אחר ולא ראי זה כראי זה. 

עלינו לדעת שכך גם לגבי לימוד המוסר, אחד מתפעל ממאמר חז"ל זה, והאחר דוקא מרעיון מוסרי אחר, ולכן כל אדם צריך להשקיע במאמר שבו לבו מתעורר, בכל הפרטים שהזכרנו ואשר יתפרשו בהמשך דברינו, כגון לחזור עליו כמה פעמים, בקול עצב וכו'. 

זו הסיבה מדוע יש ללמוד מוסר כל אחד עם עצמו, ללא חברותא, זאת משום שכל אחד מתפעל מדבר שונה, וכדי להגיע להתפעלות יש ללמוד לבד דוקא.

(הרוצה לראות הדרכה מפורטת כיצד ללמוד מוסר יעיין בספר עלי שור חלק ב' עמוד קעה).

חזרה על מאמר אחד שוב ושוב

עתה נבאר את הנקודה הראשונה שהזכרנו - לחזור על כל מאמר כמה פעמים. ויש לדעת שהתועלת בזה היא עצומה ממש.

חז"ל באבות דרבי נתן (פרק ו') עוסקים בתחילת דרכו של רבי עקיבא, וכך מסופר שם: הוא הבחין באבן שנחקק בה חור עמוק, ולתמיהתו כיצד קרה הדבר נאמר לו שהמים נטפו במשך זמן רב על האבן עד אשר חוררו אותה, "מיד היה רבי עקיבא דן ק"ו בעצמו, מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם". בעקבות אותו ק"ו רבי עקיבא הפך להיות התנא הקדוש אשר מפיו אנו חיים עד היום הזה. 

ומהי הנקודה של הקל וחומר? כח החזרה! אם שבים וחוזרים על דבר שוב ושוב באותה מתכונת - אפילו דבר רך יכול לחורר דבר קשה כמו אבן! 

אם נתבונן במשל נבחין, כי אם נדרשות לצורך הענין מיליון טיפות בכדי להשלים את החור, אין זה אומר שהטיפה הראשונה והשנייה לא פעלו מאומה, אלא בהכרח שעל אף שלא נראה הדבר לעין כלל - גם הן פעלו את פעולתן למרות שלא ניכר הדבר בעיני בשר. פשוט שבלי הטיפה הראשונה - גם הטיפה האחרונה לא היתה מחוררת את האבן...

(נ.ב. הסרטון מהרב שליט"א: 'טיפה ועוד טיפה...')

הוא הדין גם לגבי לימוד מוסר - כל חזרה על המאמר פועלת את שלה, על אף שאין אנו חשים בזאת, משום שלא בכל דבר מסוגלים אנו להבחין. עלינו ללמוד מוסר גם בלי התחושה שהוא אכן מסייע, וכדוגמת טיפות המים. וזאת משום שכל לימוד ולימוד עושה את שלו - גם אם אין זה ניכר לעין אדם. אבל נדע נאמנה, שיגיע העת והרושם יהיה ניכר בנו.

בכך נוכל להבין את הוראתו של המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל בעלי שור (הדרכה קצרה ללימוד מוסר אות ח'): כל זמן שתרגיש עוד טעם ורושם בחזרה על המשפט והקטע - תמשיך בחזרה, אפילו במשך שבועות רבים!

ידוע מה שכתב הרמח"ל זצ"ל בהקדמת ספרו מסילת ישרים שהתועלת מספרו לא תצא מקריאתו פעם אחת, רק מן החזרה עליו וההתמדה בו. וביאור הדברים על פי מה שנתבאר - על ידי חזרה כמה פעמים על נקודה אחת, הדברים חודרים פנימה אל הלב ואל "תת ההכרה"!

"העברת קולמוס"

יסוד זה מופיע גם בכתבי המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל, והוא מכנה זאת בלשונו "העברת קולמוס". 

דהיינו, כאשר מעבירים קולמוס על הנייר ועושים קו - הרושם יהיה ניכר מעט, וככל שנרבה להעביר את הקולמוס שוב ושוב על אותו הקו, הרושם יהיה חזק ועמוק יותר.

המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל אומר בשם הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שדברי חז"ל הידועים במסכת חגיגה (דף ט:): "אינו דומה שונה פרקו מאה (100) פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד (101)", נאמרו בעיקר על לימוד המוסר...

ואכן גדולי ישראל נהגו כך בעצמם, וכפי שסיפר החפץ חיים זצ"ל שפעם אחת מצאו את רבי ישראל סלנטר זצ"ל כשהוא משנן במשך כמה שעות ללא הפסק את מאמר התנא במסכת אבות (פרק א' משנה יג'): "ודלא יליף קטלא חייב".

כוחן של ה"פרסומות" בשטיפת המוח

יסוד עצום זה בא לשימוש ברחבי העולם גם כן. כידוע, חברות גדולות משקיעות הון רב של מיליוני דולרים ב"פרסומות" ובתעמולה המשרתת את האינטרסים שלהם. 

השיטה הנפוצה בתחום זה היא לפרסם את אותו מוצר במתכונת דומה שוב ושוב בכדי לשטוף את המוח, וכל מי שנחשף לפרסום מושפע ממנו בלי שימת לב. לדוגמא: פרסומת חוזרת ונשנית על משקה "קוקה קולה" משפיעה על תת ההכרה של הצרכן, וכאשר ייכנס ל"סופר" לקנות שתייה, הוא יבחר דוקא ב"קוקה קולה" מכל המבחר הרב של המשקאות המוצעים לו... 

הפרסומות שחוזרות על עצמן חודרות לעומק ההכרה, עד שגם ללא שימת לב הן משפיעות על בחירתו של הצרכן. זהו כוחה הרב של החזרה, וזהו השלב הראשון של לימוד המוסר בהתפעלות!

"שפתיים דולקות"

הנקודה השניה מדברי רבי ישראל זצ"ל: לימוד המוסר ב"קול עצב" או ב"שפתיים דולקות", דהיינו שבכח הניגון להשפיע שהדברים היוצאים מן הפה יתקבלו על הלב. הנגינה מסוגלת להשפיע לטובה על לבו של אדם (וכבר הארכנו בזה בספר "תורה דיליה" על מ"ח קנייני תורה בקנין "בשמיעת האוזן", עיין שם).

המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א בספרו מתנת חיים (חלק ב' עמוד סה) עומד על ההשפעה הישירה שיש לקול היוצא מהפה על הלב, והוא מביא לכך מקור ממכת ברד שם נאמר (שמות ט, כג): "וה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד", כלומר עוד טרם ה"ברד" הקב"ה נתן "קֹלֹת". כך מבואר גם ממה שכאשר פרעה ביקש ממשה רבינו ע"ה להסיר ממנו מכה זו הוא אמר (שמות ט, כח): "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד", היינו שרעש הקולות היה כל כך נורא ומפחיד עד שפרעה הקדים לבקש עליהם קודם המכה עצמה. 

ואם כן יש לתמוה: מדוע באזהרת השי"ת על מכת ברד לא נזכרו הקולות כלל. ובהכרח צריך לומר שהן נכללו במה שאמר (שמות ט, יד): "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ" - כי כדי להגיע ללב מוכרחים לעשות שימוש ב"קולות"!

נפלא!

וידוע מה שאמר הגאון רבי ישראל משקלוב זצ"ל: על ידי כח הניגון אפשר להחיות מתים!

השפעת המוסיקה אפילו על בעלי חיים צומח ודומם!

בחוברת "כִּי דְבַר ה' בָּזָה" (במדבר טו, לא) מובאות עדויות מחכמי אומות העולם על עומק השפעת המוסיקה על נפש האדם, גם בדברי חז"ל להבדיל ישנם מקורות רבים המלמדים על השפעת המוסיקה, ואין זה המקום להאריך בזה.

נתמצת משם נקודה אחת: כח השירה והניגון רבה השפעתו לא רק על גוף ונפש האדם אלא גם על בעלי חיים ואפילו על צמחים למיניהם. הדברים מבוססים על מחקר מקיף שנעשה על פרחים, חיטים ועכברים, התוצאות היו ברורות - הניגון יש בו כח עצום והשפעה גדולה בין לטוב בין למוטב, ונצטט מהחוברת הנ"ל:

השפעת המוסיקה אינה ניכרת רק בגוף האדם, אלא גם על בעלי חיים וצמחים. כבר נעשו נסיונות מדעיים רבים על כל מיני צמחים למדוד את התפתחותם - עם ובלי השמעת סוגים שונים של מוסיקה. הניסיונות נעשו בכל העולם והתוצאות מביאות למסקנה ברורה בלי ספק: טמון במוסיקה כח רוחני חיובי ושלילי! המחקרים שוללים את הטענה הרווחת שהדבר תלוי בטעם האדם.

בניסיונות שנעשו בקנדה וברוסיה על חיטים, השמיעו לפניהם צלילים פשוטים ומצאו שהחיטים גדלו במהירות פי שלושה מחיטים אחרות שגדלו באותם תנאים בלא הצלילים.

כנגד זה ניתן להיווכח בתוצאות ההרסניות של מוסיקת "רוק". בעיר דנבר בארצות הברית נעשו ניסיונות במעבדה, השמיעו מוסיקת רוק לפני כמה סוגים של צמחים. המוסיקה הושמעה במשך שלוש שעות ליום לתקופה של ארבע שבועות. גידול הצמחים הואט, המוסיקה הפראית גם גרמה לצמחים נזקים בלתי הפיכים! 

ואם כה רב כח ההשפעה על צמחים, על האדם כל שכן וכל שכן! זו הסיבה שהגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל מנה את הענין של "שפתיים דולקות" כחלק מהדברים המובילים את האדם ל"התפעלות".

להרחיב הרעיון בציור מוחשי 

הענין השלישי שהעמיד הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: 

על האדם להרחיב את הרעיון בציור מוחשי, כי זה טבע הדברים שהמצייר לעצמו דבר מה, הוא עושה רושם חזק ועמוק יותר בתוך תוכו מהרושם שנותר בו מידיעה בעלמא.

המשגיח הגאון רבי ירוחם זצ"ל בדעת תורה (ה-ב יח) מביא על כך משל: אם מספרים לנו על אחד שהוא "מולטי מיליונר", עדיין אין אנו מתפעלים כל כך. אך אם יתארו לנו במוחשיות על אדם אחר שיש ברשותו כמה בתים בכמה מדינות, רכב יוקרתי מסוג זה וזה ואפילו מטוס פרטי, וכן על תרומותיו הרבות לצדקה - הוא יעשה עלינו רושם גדול יותר מהגביר הראשון על אף שאין הוא מגיע לקרסוליו באמידותו. 

זה טבע האדם להתפעל מהציור כאשר התמונה העומדת מול דמיונו מוחשית יותר.

כוחו של ציור

סיפר הגאון רבי אליעזר דינר שליט"א מעשה שאירע בתקופת לימודיו בישיבת "כפר חסידים". 

ביישוב התגורר ילד ממשפחה חילונית אשר ברחמיו יתברך הצליחו העסקנים להכניס אותו ל"תלמוד תורה" בבני ברק. 

באחת השבתות ניגש אביו להדליק את האור, הילד שהיה בבית צעק לעברו: אבא! אסור! התורה אומרת "מחלליה מות יומת"! 

האבא החילוני אמר: "שטויות"! והדליק את האור. 

הילד צעק שוב: אבא בבקשה אל תעשה זאת פעם נוספת, כתוב בתורה: "מחלליה מות יומת"! אבל אביו לא התייחס... ושוב הדליק את האור. 

הילד הגיב בתמימות: מכיון שעברת על מה שכתוב בתורה, ועונשך הוא "מות יומת" אזי אני כבר נחשב ליתום... והוא התחיל לומר קדיש בקול רם...

כששמע זאת האב, הוא הזדעזע מאוד והתחרט על מעשיו, ובסופו של דבר כל המשפחה חזרה בתשובה. 

זהו כוחו של ציור חי, ה"קדיש" שהילד הקטן אמר המחיש לו את הדברים בצורה בהירה והוא אשר גרם לו לזעזוע שבסופו של דבר החזירו לדרך המוטב... 

הנהגת המשגיח הגאון רבי זיידל אפשטיין זצ"ל

דוגמא נוספת: 

כאשר היו מבקשים מהמשגיח הגאון רבי זיידל אפשטיין זצ"ל להתפלל על חולה מסויים שלא הכירו, היה מרבה לשאול אודות החולה: מיהו? מה מעשיו? האם הוא בן תורה? האם יש לו אשה וילדים? מה פרנסתו? איפה הוא מתגורר? וכיוצא בזה כל מיני שאלות בכדי להכיר את אישיותו של החולה.

תלמידיו לא התפלאו, הם כבר ידעו שהוא עושה זאת בכדי להציב לפניו "ציור חי" מיהו החולה המדובר, וכך יוכל להתפלל עליו טוב יותר.

דוגמאות כיצד יצייר לעצמו מאמרי חז"ל

הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל כותב במכתב מאליהו (חלק ה' עמוד 44): כשלומדים דברי מוסר עלינו לצייר את המאמר הנלמד על מנת שיעשה בנו את הרושם הנדרש, והוא מביא על כך כמה דוגמאות.

"דעלך סני לחברך לא תעבד" (מסכת שבת דף לא.) צייר לעצמך מה שנאוי עליך, ואז "לחברך לא תעבד".

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - תחשוב לרגע כמה חשוב בעיניך הכבוד שלך, ואז תכבד את חברך באותה מידה.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) - התבונן נא כמה אתה אוהב את עצמך, כיצד הנך מפנק את עצמך בכל מיני תענוגים - כך תאהב את חברך באותה מידה.

זו הסיבה שמצינו בספר "חובות הלבבות" שהוא מרבה להביא משלים לדבריו על מנת לצייר את הדברים באופן מוחשי יותר.

"ריגשת האברים"

הנקודה הרביעית: "ריגשת האברים" - היינו שבשעת לימוד המוסר על הגוף להיות בתנועה. הצורך והחשיבות בדבר הוא כדלהלן:

ידוע ומוכר לכל יסודו של הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים: "החיצוניות מעורר את הפנימיות", ועל כן התנועה עם הגוף מסייעת להתפעלות הפנימית. 

הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר (עיין בספר לב אליהו בראשית עמוד רב): בקלם היו לומדים סדר מוסר שעה אחת, ובחצי השעה הראשונה לא היה הלימוד כל כך חזק, אבל בחצי השעה האחרונה היתה התרגשות גדולה וקול חזק להפליא. 

זה היה הסדר בכוונה, לאט לאט ובהדרגה הלימוד הפך לחי ומלא התלהבות חיצונית ופנימית, כי כדי להגיע להתפעלות על הגוף להתנועע, והחיצוניות מעוררת את הפנימיות.

הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל מסר משמו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: כפי שניתן לראות בהופעה של "אופרה" המשורר עושה פעולות שונות ומשונות בידיו, ולצופה מן הצד הן נראות כמצחיקות, אך מי שמכיר חכמה זו יודע שלא ניתן בלעדיהן. כך גם בלימוד המוסר - תנועות הגוף מוכרחות בו על מנת להשיג "התפעלות הנפש".

חתן ביום חתונתו - כיצד הוא זוכר הכל?

לסיום נביא נקודה מעניינת מדברי החתם סופר זצ"ל:

כל אדם מכיר את התופעה: הוא הוזמן לחתונת חבר ומסיבות שונות לא יכול היה להשתתף בשמחה, או שעזב מוקדם. כעבור זמן כאשר הוא נפגש עם החבר הוא בא אליו בטרוניה: מדוע לא באת לחתונה?! למה עזבת לפני הזמן?! 

ולכאורה יש להתפלא: הלוא החתן "עסוק" מאוד ביום חתונתו במחשבות על העתיד, כולם סובבים אותו, הוא רוקד עם כולם וכו' - כיצד הוא זוכר שחבר פלוני לא הגיע בין כל מאות המשתתפים, ומתי כל אחד מהם הגיע והלך - פרטים שאדם במצב רגיל אינו זוכר אותם? 

החתם סופר זצ"ל מתרץ: החתן ביום חתונתו נמצא במצב של "התפעלות", הוא מתפעל מכל הנעשה ביום זה בכל רגע ורגע, ואדם הנמצא ב"התפעלות" זוכר הינו את כל מה שהוא רואה ושומע, הכל נחקק בעומק תאי זכרונו ביתר שאת.

זהו חידושו הנפלא של גאון ישראל רבי ישראל סלנטר זצ"ל: לימוד המוסר בהתפעלות! 

ברור אפוא - מי שילמד מוסר ב"התפעלות" יצליח בלימודו, בעבודת השם ובעבודת המידות! 

 - - - 

[קרדיט: מאמר 9 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: נשים במאי זכיין? [לחץ כאן] אין איש מישראל שאינו מתמלא ברגשי שמחה והודאה על חלקנו הטוב בקבלת התורה, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים: 'אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו' אך קיימת תפיסה נפוצה שהדברים נכונים רק לאנשים, ואילו הנשים "מסכנות" לכאורה ועליהן לחוש עלובות ומקופחות על כך שהן לא זכו למצוות תלמוד תורה