ימי חנוכה - ימי שמחה ובטחון

ימי חנוכה - ימי שמחה ובטחון

מדוע ימי חנוכה הם ימי שמחה?...

הרמב"ם זצ"ל בהלכות חנוכה (פרק ג הלכה ג) מתאר את השתלשלות האירועים אשר קדמו לקביעת ימי החנוכה, ועל כך כתב בזה הלשון: "וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים".

ויש לעיין: מה מקור דברי הרמב"ם זצ"ל שימי חנוכה הם "יְמֵי שִׂמְחָה", הלוא בגמרא במסכת שבת (דף כא:) לא נזכר אלא ש: "לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה". אבל לא הוזכר שקבעום ל: "יְמֵי שִׂמְחָה", וצריך ביאור.

"כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ - כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ"

וראיתי למו"ר הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א בספרו יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים (מאמר ו') שכתב לבאר בזה על פי דברי החובות הלבבות בשער הבטחון: 

האופן על ידו יגיע האדם לשמחה שלימה בחייו הוא רק באמצעות מידת הבטחון בהקב"ה. כי על ידי בטחון בה' אפשר להגיע לידי שמחת הלב באופן הנעלה ביותר, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (לג, כא): "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ".

החובות הלבבות קובע עוד (פרק ז): השמחה שיש לאדם מכח בטחונו בה' היא השמחה הגדולה ביותר שבן אנוש יכול להשיג. עוד הוסיף שם (סוף הפתיחה): תועלת הבטחון הוא - שהבוטח בה' שמח בכל דבר שה' מסבב אליו, גם אם הוא נגד טבעו, מפני שהוא בוטח באלוקים שיעשה לו רק את מה שהוא טוב עבורו בכל עניניו. 

על כל פנים נמצינו למדים, אם לבו של האדם מלא בבטחון בקונו - הוא יזכה לשמחה כי יודע הוא ומכיר תמיד שכל מה דעביד רחמנא עמו - לטב עביד, וממילא אין דבר בעולם המסוגל לגרום לו להתעצב!

כיצד סמכו החשמונאים על הנס?

והנה מצינו בנס הנצחון במלחמת החשמונאים, שמסר הקב"ה "גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים".

ויש לשאול: הרי החשמונאים ידעו שהם חַלָּשִׁים ו: מְעַטִּים ועומדים הם להילחם נגד רבים ו: גִבּוֹרִים ועל פי דרך הטבע אין להם שום סיכוי לנצח, ואם כן כיצד הכניסו את עצמם לסכנה גדולה ועצומה למלחמה נגד היוונים, הלוא "אין סומכין על הנס"? 

ובהכרח צריך לומר: שזו היתה הייחודיות של מלחמת החשמונאים משאר המלחמות, מלחמה זו התרחשה אך ורק מפני שמידת הבטחון שלהם בהקב"ה היתה מושרשת בהם עד שידעו והאמינו שהוא כל יכול, והיה זה אך טבעי בדעתם שהוא יהיה בעזרם.

"יש לבטוח בה' אשר לו הישועה"!

והדברים מפורשים ב"מדרש חנוכה" (פרק ג) וכך איתא שם: "ויהי בבוקר ויראו את מחנה מוקדון לפניהם, והנה הוא עם רב ועצום מאד, ויאמרו אנשי יהודה אליו איככה נוכל להלחם בגוי עצום כזה? ויענם יהודה כי יש לבטוח בה' אשר לו הישועה". 

(נ.ב. שיעור מהרב שליט"א: שלטון יוון וגזרותיהם 07.12.2023)

הבטחון בה' היה גם הגורם בגינו זכו החשמונאים לנצח את אויביהם, על דרך מה שכתוב בתהלים (לג, יח): "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" - הקב"ה משגיח ועוזר לאלו המייחלים אליו, והם הבוטחים בו. וכך זכו החשמונאים לנצח את היוונים הגיבורים והרבים על אף שהיו הם חלשים ומועטים. 

כלומר, ההבנה וההכרה שאין הנצחון תלוי בגיבורים וברבים, אלא אך ורק בישועת ה' ובזרועו הנטויה - כי: לה' הַיְשׁוּעָה" (תהלים ג, ט) ואין ה"מעטים" סיבת ההפסד ולא ה"רבים" סיבת הנצחון, כי הוא הכל יכול ולו הגבורה והגדולה, ו: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י) על כן בזכות מידת הבטחון מנצחים במלחמה!

זו גם הסיבה והמקור לדברי הרמב"ם זצ"ל כי ימי חנוכה הם "ימי שמחה". היות וימים אלו מסוגלים לחיזוק בביטחון בה' - שאין מעצור מלפניו להושיע את עמו מכל צרה ומכל צוקה, וזאת באמצעות התבוננות בניסים הגדולים שמסר הקב"ה גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים - מכח בטחונם בה'. 

כך גם אנו יכולים להתחזק במידת הבטחון, ומתוך כך להשיג שמחה עצומה, וכפי שכבר נתבאר שאין האדם מגיע לשמחה שלימה אלא על ידי הבטחון. 

מובן אפוא כי זו העבודה בימים אלו - להתחזק בבטחון בה', ומתוך כל זאת תתעורר בקרבנו שמחה גדולה ועצומה!

"מצות נר חנוכה - מצוה חביבה היא עד מאוד"!

ראוי להוסיף על כך דברים שנאמרו מפי המשגיח רבי דן סגל שליט"א: כתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות חנוכה פרק ד הלכה יב) - "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד".

ויש להעיר: מדוע דוקא מצוה זו "חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד" מה שלא מצינו בשאר המצוות? 

אבל הענין הוא - ביאר המשגיח שליט"א - החביבות המיוחדת במצוה זו היא תוצאה של חיזוק באמונה ובבטחון הבאים מנס הישועה של חנוכה. כאשר מתבוננים בשעת הדלקת הנרות בניסים ונפלאות שעשה לנו הקב"ה, ומתעלים אנו במידת הבטחון בה' בזכרנו את נצחונם של החשמונאים, אשר אירע אך ורק כי ידעו המה: "כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (שמואל-א ב, ט) ובזכות ההנהגה של "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ" (תהלים נה, כג) רק כך גברו על אויביהם ונמסרו גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מועטים. 

זוהי החביבות המיוחדת המאפיינת את מצות נר חנוכה, כי על ידה יכולים אנו לתלות בה' את כל יהבנו וכך ניתן לזכות לשמחה שלימה. וזאת מהותם של ימי חנוכה - שמחה הבאה כתוצאה ממידת הבטחון!

ולכן התעוררתי לעסוק בענין הבטחון. אמנם סוגית הבטחון רחבה וארוכה עד מאוד והיא כוללת בתוכה ענפים רבים עם כל זאת לא נימנע מלעסוק מעט בנחיצות של מידה זו ובכורח להשקיע בה כוחות נפש ומחשבה כיצד להשתלם בה כראוי.

מצות הבטחון - מצוה דאורייתא

ראשית עלינו לדעת כי מצות הבטחון הינה מצוה מדאורייתא, וכמו שכתב רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער ג' אות לב') על הפסוק (דברים כ, א): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְגוֹ' וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם: - 'הֻזְהַרְנוּ בְּזֶה שֶׁאִם יִרְאֶה הָאָדָם כִּי צָרָה קְרוֹבָה תִּהְיֶה יְשׁוּעַת ה' בִּלְבָבוֹ וְיִבְטַח עָלֶיהָ'.

וכן כתב בספר חרדים (מצוות עשה מן התורה פט): מעלת שלמות הבטחון בו יתברך היא מצוה מן התורה, וזאת על פי הפסוק (דברים יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

צפית לישועה? - האם "התחזקת בבטחון"?

ובכתבי בית הלוי זצ"ל (נדפסו בסוף בית הלוי על התורה) ביאר כי דברי הגמרא במסכת שבת (דף לא.): "אמר רבא: בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו צפית לישועה"?

הכונה היא על מצות הבטחון. וזה לשונו שם: "ובשעת הדין שואלין לו צפית לישועה, פירוש: אם חיכה לישועה ולא נתייאש ממנה, והתחזק בבטחונו בכל פרט שנתחדש עליו".

כל הקורה את האדם - מכח הבטחון!

עתה ננסה להעמיד מושגים עד היכן מגעת מידת הבטחון באמצעות דוגמאות מגדולי הדורות, כך נראה גם כי באמצעות הבטחון - ניתן להשיג דברים רבים.

סיפר הסבא מנובהרדוק זצ"ל: פעם המתין רבי לייב חסיד מגור זצ"ל בתחנת הרכבת, והנה הגיעה רכבת לתחנה אבל הוא לא עלה עליה. ניגש אליו אחד מהממתינים בתחנה ושאלו: 'רבי, מדוע אינך עולה לרכבת?'

ענה לו ר' לייב: 'אני זקוק לכרטיס ואין לי כסף'.

תמה האיש: 'אם אין לך כסף, מה לך לשבת כאן?'

השיב לו: 'יש לי בטחון בקב"ה שיזמן לי כרטיס...'

תוך כדי כך הרכבת השמיעה צפירה אחת, צפירה שניה ושלישית, הקטר כבר החל לנשוף בכבדות,

לפתע ניגש אותו יהודי לרבי לייב וצעק באוזניו: 'מה הנך יושב וממתין, הלא הרכבת מתחילה לנסוע, קח כרטיס ועלה על הרכבת...'

אותו יהודי שלא הצטיין בחכמה יתירה אמר לר' לייב: 'הנך רואה כי הבטחון שלך לא עוזר מאומה, בלי הרחמנות שלי לא היית נוסע.' 

- הוא לא ידע שגם הוא עצמו שימש שליח משמים...

כעין זה מסופר על בחור אחד מישיבת נובהרדוק שהזדמן לעיר בריסק, כאשר הגיע לעיר אמר: 'אני בטוח שהקב"ה יזמין לי אוכל לאכול ומקום ללון'.

בעל הבית אחד שמע את דבריו, הוא ריחם עליו - הלוא לא ניתן להתקיים ללא אוכל וגם הקור היה חזק מאוד, ולכן הזמינו שיבוא למעונו... 

המארח סיפק לבחור את כל מחסורו, ואחר כך צעק עליו: 'אתה חושב שהבטחון שלך עבד?! הרי אם לא הייתי מרחם עליך יכולת למות מקור ומרעב...' 

אבל האמת יורה דרכו - סוף כל סוף מידת הבטחון היא שהועילה...

כוחם של אמונה פשוטה וביטחון אמיתי

הסבא מנובהרדוק זצ"ל בספר מדרגת האדם (מאמר דרכי הבטחון פרק ה) מביא את המעשה הבא: הגאון רבי משה אלשיך זצ"ל דרש ברבים, ובין הדברים אמר: 'כי מי שיש לו בטחון גמור באביו שבשמים יכול הוא להשיג את כל מבוקשו וצרכיו גם ללא שום מעשה של השתדלות מצדו...' 

איש אחד פשוט קשה יום שהתפרנס מהובלת חימר וטיט בעגלה - היה בין שומעי הדרשה. כאשר שמע את הדברים אמר לעצמו: 'מדוע עלי לעמול כל ימי, ולעבוד בזיעת אפים על מנת להשיג את פרנסתי, הלוא אם אבטח בהקב"ה הפרנסה תבוא מאליה גם ללא שום השתדלות!'. מתוך אמונה פשוטה וחזקה החליט בלבו כי הוא מפסיק לעבוד, והלך וישב בביתו אצל התנור ואמר שם תהלים במשך כל היום, והשליך על ה' יהבו. 

בני ביתו שדאגו מאוד מי יכלכל אותם, פנו אליו והזכירו לו שוב ושוב את ענין הפרנסה, אבל הוא בטוח היה בריבון העולמים הזן את כל יצוריו - מביצי כינים ועד קרני ראמים... 

ימים עברו ופת לחם אין, עד שהוכרח למכור לגוי אחד את החמור והעגלה שהיו כל רכושו על מנת לקנות במעות דברי מאכל, אך מיודענו המשיך ודבק בבטחונו, הלוא הקב"ה יכול לדאוג לו ולפרנסתו מבלי שינקוף אצבע. 

הגוי אשר רכש את החמור והעגלה יצא לדרכו, באחד מעיקולי הדרך החליט לחפור באדמה, לתדהמתו הוא גילה אוצר מלא במטבעות זהב, הוא מילא מהם כמה שקים ונתנם על גבי העגלה. כאשר המשיך לחפור התגלגלה ממורד ההר אבן גדולה, האבן פגעה בו והוא נפל ומת. 

משבושש העגלון לבוא - החמור שנשאר עם העגלה לבדו, הכיר את הדרך לביתו של היהודי, והחל לצעוד לשם עם העגלה מתוך הרגל. כאשר הגיע סמוך לבית השמיע קול, בני הבית שיצאו ובדקו גילו עליו שקים מלאים במטבעות זהב, כולם הבינו כי המטמון נשלח אל היהודי משמים בזכותה של מידת הבטחון... 

כאשר התפרסם הסיפור, תלמידי האלשיך הקדוש פנו לרבם ותמהו לפניו: 'מדוע דוקא אותו יהודי זכה לכך? הלוא אנו עמלים ומתייגעים כל חיינו בכדי להבין את המושג של אמונה ובטחון, ויהודי פשוט זה אשר שמע על המושג "בטחון" בפעם הראשונה בחייו - נהפך לעשיר ללא כל השתדלות?'

ענה להם האלשיך הקדוש: 'יהודי פשוט זה כאשר שמע את הדברים שאמרתי, האמין בהם באמונה תמימה ושלימה ואף החליט לנהוג כך הלכה למעשה, ובטחונו היה שלם. אך אתם חוקרים חקירות והאמונה אצלכם אינה אמונה פשוטה בלב שלם, כי עדיין מכרסמים בכם חששות ופקפוקים, והבטחון אצלכם איננו שלם!'

סגולת הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל - "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה)

ידועה הסגולה של הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל בספרו נפש החיים (שער ג' פרק יב), כי כל המתחזק בבטחון גמור בהקב"ה יכול לבטל מעליו כל הרעות שבעולם. ונביא את לשונו המופלאה וכל דבריו שם הם כקילורין לעינים: 

"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה, להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל - כשהאדם קובע בלבו לאמר: הלא ה' הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. 

כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל"!

כח הבטחון גם ב"נמנעות"!

ובאמת ישנם הוכחות כי כוח הבטחון אינו רק בדברים שהם בדרך הטבע, אלא גם במה שהוא בלתי אפשרי לכאורה, כמו בשינוי העבר וכדומה. 

וזהו המושג "בטחון בנמנעות" (עיין בענין זה אריכות דברים בספר הנפלא - אגרת על הבטחון אות ל"ג), כלומר: הבטחון בקב"ה יכול להשפיע גם על דברים שהם נמנעים ובלתי אפשריים, כגון; דבר שכבר אירע שמן הנמנע לשנות אותו, אך מובא בספרים שבכל זאת יש בכח הבטחון לשנותם!...

וראיה לדבר, הנה איתא במסכת ברכות (דף נד.): 'וְהַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא... הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי״ — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא'.

אך שם (דף ס.) מביאה הגמרא: 'תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, אָמַר: מוּבְטָח אֲנִי שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳"' (תהלים קיב, ז).

וכך כתב שם המאירי זצ"ל (דף נט:): "הצועק על מה שעבר - הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, שהרי אי אפשר להשתנות. והביא משל על זה כגון... אם הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי״ — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא' שאין ראוי לו להתפלל על מה שאם היה אי אפשר שלא להיות, וכשהתפלל על מה שאין באפשר טעה ותפלתו שוא ושקר. אבל יש לו להתפלל שינצל ממנה, או לבטוח בשם שאינה בביתו שהבוטח בשם אין תוחלת שלו נכזבה כבר אמר: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" וכן אמר: "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳".

הרי שבכח התפילה - לא ניתן לשנות את העבר, והמתפלל על מה שכבר אירע הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. אך הבטחון אינו מוגבל בזמן, ובכוחו לשנות גם את העבר, כי "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' - חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"!

הצדיקים מתים - רק בגלל רצונם! 

ומצינו חידוש נפלא בדברי המהר"ל זצ"ל בפירושו "דברי נגידים" על הגדה של פסח. הוא מבאר את הפסוק (תהלים קטז, טו): "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו": 

"פירוש - כל כך השם יתברך טוב לצדיקים, עד שכבד בעיניו להמית אותם, והמיתה באה להם מרצונם - מצד שהם צדיקים, על כן אינם רוצים לדחות הטבע, כי הטבע ראויה להנהגת העולם, והיא הנהגה של אמת. אבל לולי זאת כיון שאצל השי"ת הוא דבר קשה לו מיתתם, היה השי"ת מחדש עמהם נסים ונפלאות שיחיו לעולם". 

הרי לנו כי הצדיקים - אם היו רוצים, לא היו מתים לעולם אלא היו חיים לנצח נצחים... וזאת בכח בטחונם!

ואם כן יש לשאול: מדוע הם אכן מתים? 

התירוץ הוא כמו שכתב המהר"ל זצ"ל: הם חפצים למות כי זו ההנהגה הראויה לעולם - דרך הטבע! 

הדברים מתאימים להפליא עם מה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת ויחי אות ד') על הפסוק הנ"ל "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". וכך מפרש המדרש: "מה הקב"ה עושה? - מראה להן מתן שכרן כדי "שיתבעו" מיתה בפיהן". 

ולכאורה יש לתמוה מדוע הקב"ה צריך להראות להם מתן שכרן בכדי שיתבעו מיתה, הלוא אין כל אדם אשר לא בא זמנו ומה צורך יש ש"יתבעו" את מיתתן. 

אבל לדברי המהר"ל זצ"ל דברי המדרש מתפרשים כמין חומר, כי הצדיקים בכח בטחונם בה' יכולים הם למנוע מהם המיתה כי "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" והטעם שמסכימים הם למות מפני שמראים להם מתן שכרן, ואז תובעים הם את מיתתם!

כמה גדול הוא כח הבטחון! הפלא ופלא!

בטחון בה' - צריך חיזוק בכל יום

עוד עלינו לדעת כי על מנת לקנות את מידת הבטחון נדרשת השקעה רבה של לימוד והקניית הרגלים בכדי להשיגה בשלימות. 

כך כתב המגיד מדובנא זצ"ל בספר המידות (שער הבטחון פרק ה) על דברי הגמרא במסכת ברכות (דף לב:): "אַרְבָּעָה צְרִיכִין חִזּוּק" ופירש רש"י זצ"ל: "שיתחזק בהן האדם תמיד בכל כוחו", ואחד מהדברים הוא תפילה. ופירש המגיד מדובנא זצ"ל כי הכוונה היא למידת הבטחון, כי הלוא הגמרא מביאה על כך את הפסוק (תהלים כז, יד): "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'".

"בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת" - בטחון!

יתירה מזו, הגמרא במסכת ברכות (דף סג.) מביאה: "דרשדָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ — ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ״" (משלי ג, ו). אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ לִדְבַר עֲבֵירָה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי".

וכותב על כך רבינו יונה זצ"ל בפירושו על משלי (ג, ו) בזה הלשון: "הנה נתבאר לך מזה, כי המקרא הזה אמור על ענין הבטחון, וכי גופי תורה תלויין בבטחון".

הגאון מוילנא זצ"ל כותב בביאורו על משלי דבר נפלא (פרק ל, ה): "וכן המצוות המה תרי"ג (613), והם נכללים באחת, כמו שאמרו (מכות דף כד.): "בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת" - והוא "הבטחון"!

"בטחון הוא חפצא של עשירות"!

עתה נעסוק מעט בתועלת של מידת הבטחון בה', אשר מי שזוכה ומשליך את יהבו על אדון עולם, דבר זה בעצמו גורם לו ברכה בכל הענינים ברוחניות ובגשמיות.

ידוע כי הגאון הרב מבריסק זצ"ל קיבל קודם חתונתו מחמיו סכום עתק כנדוניה. הרב מבריסק זצ"ל השקיע את כל ממונו בקניית בתים, מתוך מחשבה שהנכסים המניבים יאפשרו לו ללמוד בלי שום דאגה לפרנסה. אולם זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא איבד באחת את כל השקעתו. ההרגשה שמילאה באותה עת את לבו היתה כאילו האדמה מתחתיו נפערה והוא עומד להיבלע בה. 

הרב מבריסק זצ"ל החליט להגות בשער הבטחון מתוך הספר חובות הלבבות, הוא למד את כל השער היטב היטב מרישא עד גמירא, וכאשר גמר את לימודו, זאת היתה ההגדרה שיצאה מפיו: "בטחון הוא חפצא של עשירות"! 

התועלות של בעל הבטחון

והנה החובות הלבבות ב"פתיחה לשער הבטחון" הביא כמה וכמה תועלות לאדם שקנה בנפשו את מידת הבטחון ונביא את תמצית חלק מהדברים:

א) אין אפשרות להתנתק מדאגות החיים כי אם באמצעות מידת הבטחון, ועל ידה יש לאדם מנוחת הנפש מהדאגות, והוא מסוגל להתמסר כל כולו לעבודת השם כראוי. 

ב) הבוטח בהשם לא תולה תקותו באנשים, ואינו מצפה לעזרת בני האדם, ואין הוא משרתם כדי למצוא חן בעיניהם, לא מחניף להם, לא מפחד מאיש, ולא מצדיק את השקר של אף אדם. ידועה אמירתו של החפץ חיים זצ"ל: "לא מרבים לבקש מבני אדם"!

ג) הבוטח בה' מסיח דעתו מעניני העולם הזה ומרכז את מחשבותיו בעבודת השם. אם ברשותו הון רב - יודע הינו מהו השימוש הנכון בו, והכסף אינו מסיח את דעתו מחובתו בעולמו, כי יודע הוא ומכיר שהכל בא לו מאת הקב"ה.

ד) הבוטח בהשם נהנה ממנוחת הנפש והגוף, ונמנע הינו מהמלאכות הכבדות המפרכות את הגוף ומעייפות את הנפש, ואין הוא להוט להיות קרוב למלכות. הבוטח בה' בוחר במלאכה הקלה ביותר עבורו עם מינימום טרדות בעבודת השם.

ה) הבוטח בבורא - שמח בכל דבר כי יודע הוא ש"כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד"!

הפסדיו של מי שאין בו בטחון

מאידך גיסא רבים הם הפסדיו של מי שאין לו בטחון: 

א) אין לו לעולם מנוחת הנפש, תמיד הוא מיצר ודואג על כל הענינים, ואפילו אם יש לו ממון רב - בכל זאת הוא חושש שמא יגנבו לו את ממונו או שייגרמו לו הפסדים וכיוצא בזה, ולכן הוא חי תדיר אפוף בדאגות ובצער.

ב) מי שאין בקרבו בטחון בה' - מתוך כך הוא בא לידי כעס והקפדה על כל דבר מה שעושים לו בני האדם, כי הלוא אין הוא מכיר שהכל הוא מאתו יתברך, וכך מתפתחת בו שנאה לכל סובביו.

וידועים דברי הגר"א זצ"ל (בביאורי אגדות דרבה בר בר חנה) בהקשר לדברי הגמרא במסכת יומא (דף ט:) שבית שני נחרב על שהיה בהם שנאת חנם, וכתב הגאון זצ"ל שהכל נבע מחוסר בטחון, כי מי שאין לו בטחון - ממילא הוא מקפיד על כל דבר שמעוללים לו, וכך מגיעים לשנאת חנם...

עצות - כיצד לקנות את מידת הבטחון

עתה נשאר לנו לברר מה הם הדרכים המעשיות על ידם נוכל לקנות בנפשנו את מידת הבטחון.

ראשית כל, ראוי ללמוד בספרי המוסר והמחשבה המאריכים בענין זה, כמו בספר חובות הלבבות - שער הבטחון, בעיון ובעומק רב עד שנרכוש ידיעה ברורה בענינים אלו. אחד מגדולי העובדים בדורנו התבטא כי יש ללמוד שער זה חמישים פעם! וכבר הבאנו שהגרי"ז זצ"ל למד בו עוד ועוד - עד שהרגיש שהדברים עשו קנין בנפשו.

עצה מועילה נוספת היא: לחזור על י"ג (13) העיקרים כפי שנדפסו בסידורים, וזה מועיל להשגת הבטחון.

דבר הכרחי לקניית הבטחון - הריבוי בתפילות ותחנונים לפני הבורא יתברך שיעזור לנו להשיג את מידת הבטחון.

ניתן גם לתרגל את הנפש להיות בטוח בהשם באמצעות תרגילים קלים ופשוטים. למשל במה שחז"ל הבטיחו לנו, כמובא במסכת ביצה (דף טז, א): "כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת — פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף — מוֹסִיפִין לוֹ". וירגיל עצמו להוציא הוצאות לכבוד שבת, מתוך הרגשה שלא יחסר לו מפרנסתו מאומה!

"החנות עתה כולה שלכם! היום הכל בחינם"!

כך ניתן ללמוד מהנהגתו של הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל בעת שערך את הקניות לכבוד שבת קודש:

הוא נהג ללכת בעצמו לחנות בערב שבת, וכאשר נכנס אליה היה אומר למלויו: "זכרו - החנות עתה כולה שלכם! היום הכל בחינם"!

את הגישה הזו הקפיד להנחיל גם לילדיו, כאשר לפעמים נשלחו הם על ידו לערוך את הקניות, אמר להם: "מחלקים עכשיו ממתקים במכולת בחינם! - יכולים אתם ללכת ולקנות כרצונכם לכבוד שבת! היום לא עולה כסף"! 

הוא הסביר את הנהגתו, הלוא כך כתוב בגמרא: כל מזונותיו של אדם קצובים לו חוץ מהוצאות שבת ויו"ט!

באמצעות תרגילים כמו אלו, יסתגל האדם עם הזמן, שגם אם יעברו עליו מאורעות קשים - יוכל הוא לחוות אותם מתוך בטחון אמיתי.

"אימתי קרוב אליך? בזמן שבפיך לעשותו"!

נסיים עם נקודה אחת חשובה מאוד להשגת הבטחון. 

איתא במסכת עירובין (דף נד.) על הפסוק (דברים ל, יד): "״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ'.

ופירש המהרש"א זצ"ל: "רצה לומר, כל זמן שערוכה בפיך - הרי הדבר קָרוֹב אֵלֶיךָ להיות שמור בלבבך לַעֲשׂוֹתוֹ, אם לאו - הרי תשכח מלבבך ולא תבוא לידי עשיה".

כלומר תוכן הדיבור היוצא מהפה והשפתיים - הוא בעל השפעה כבירה על מחשבות הלב ועל כלי המעשה. 

זו הכוונה לכאורה במה שאמרו חז"ל (ערכין כא.): "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" - דין שנאמר לגבי גיטי נשים וקרבנות, היינו - כי בעת שיוציא האדם את הדיבור מפיו "רוצה אני" - הדבר ישפיע עליו בתוך תוכו שאכן יהיה בו רצון אמיתי.

דבר זה מצינו גם בתפילת מוסף של ראש השנה: "וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת... — כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם" (ר"ה טז.). כי על ידי ההמלכה בדיבור תיקבע ההמלכה בלב. 

אמירת פסוקי בטחון - סגולה לבטחון! 

כך גם בענין הבטחון: כתוב בשם המהר"ל מפראג זצ"ל (ספר משפט צדק עם תהלים עמוד ריד) - כל אדם יאמר פסוקי בטחון בכדי להרגיל עצמו בבטחון ואמונה, וזאת עיקר כח הישראלי, וצריך להחזיק בזה מאוד מאוד. 

הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל ציוה לבנו לחזור תמיד על פסוקים שיש בהם השגחה ובטחון כמו "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'", "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (דברים לא, ו) ו: "אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף" (משלי ג, כג) ו: 'ישועת ה' כהרף עין' וכיוצא בזה (עיין ספר אור ישראל סימן ט, כד).

אמירת פסוקי בטחון - סגולה לבטל כל גזרות קשות!

עוד אמר המהר"ל זצ"ל מפי זקינו, שמקובל בידיו מהקדמונים: אמירת פסוקי בטחון מסוגלת לבטל כל גזירות קשות. ובדוק ומנוסה הוא להם שאם אומרים פסוקי בטחון במערכות המלחמה, ושמים את בטחונם בהקב"ה - יהיו ניצולין. וכן מסוגל הוא לומר פסוקי בטחון קודם משא ומתן וכל עסק שהוא.

אמירת פסוקים אלו הם סגולה להינצל מכל דבר רע ופגע רע כמבואר מדברי הגמרא במסכת שבועות (דף טו:): "שיר של פגעים בכנורות ובנבלים, ואומר: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" עד "כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי",

[פרק צא: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:]

ואומר: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי" עד "לה' הַיְשׁוּעָה ".

[פרק ג: מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ: ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי: קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ: לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה]

ומפרש שם רש"י: שאמירת אלו המזמורים מועילה לשמור אותו מן המזיקין.

ואיתא שם בגמרא: "רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני".

והקשה הגמרא: "היכי עביד הכי? והאמר ר' יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה",

ותירצה הגמרא: "להגן שאני".

ובספר החינוך (מצוה תקיב) ביאר את הדברים: 'אֲבָל הִזְכִּירוּ לוֹמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְּבָרִים יְעוֹרְרוּ נֶפֶשׁ הַיּוֹדֵעַ אוֹתָם, לַחֲסוֹת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהָשִׂים בּוֹ כָּל מִבְטַחוֹ, וְלִקְבֹּעַ בִּלְבָבוֹ יִרְאָתוֹ וְלִסְמֹךְ עַל חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ, וּמִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת עַל זֶה יִהְיֶה נִשְׁמָר בְּלִי סָפֵק מִכָּל נֶזֶק. וְזֶהוּ שֶׁהֵשִׁיבוּ בַּגְּמָרָא בְּעִנְיָן זֶה דְּקָא פָּרֵיךְ הָתָם, וְהֵיכִי עֲבִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאָמְרוּ לְהָגֵן שָׁאנֵי, כְּלוֹמַר, לֹא אָסְרָה תּוֹרָה שֶׁיֹּאמַר אָדָם דִּבְרֵי תוֹרָה לְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ לְטוֹבָה, כְּדֵי שֶׁיָּגֵן עָלָיו אוֹתוֹ הַזְּכוּת לְשָׁמְרוֹ'. 

היוצא לנו למעשה, כי יש ענין גדול לומר בפה מלא פסוקים של בטחון כי יעשו הדברים קנין בנפשו, וגם היא סגולה להינצל מכל רע. ואדם אשר יש בו בטחון חזק בהקב"ה - הוא חי מתוך רוגע ושלוה, והוא משיג מנוחת הנפש הנצרכת לקנין התורה. וכך יוכל להיות בשמחה תמיד! 

זה הקשר ההדוק של ימי חנוכה לשמחה עד שהרמב"ם זצ"ל הגדירם כ"ימי שמחה", והביאור הוא כי ימים אלו נושאים בתוכם התחזקות עצומה במידת הבטחון, וזה מה שמביא את האדם לידי שמחה.

הקב"ה יעזור שנזכה אכן להפיק מימים אלו שפע של בטחון ואמונה ושמחה שלימה! אמן.

(נ.ב. חוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי')

- - - 

[קרדיט: מאמר 3 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! חנוכה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, ארחות דיליה, הראנו בבנינו, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: "חנו-כה" - לימוד תורה בכל מצב [לחץ כאן] השם חנוכה מיוסד על שמע ישראל שבו היחוד, שיש בו 25 אותיות. והפרשה כוללת כל התורה. כי ראה השי"ת הגלות והצרות נתן פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה שנעסוק בה ויחשב כאילו עסקנו בכל התורה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כבזמן ר' עקיבא, לפחות ישאר הפסוק שמע ישראל שבכוחו נצחו החשמונאים ומעשים נפלאים